חן ג.

אה! שרשור על דאגותיו של הסטודנט הנהג. חבל כל כך שסיימתי כבר את ה-B.A... אני חושב שההכללה כאן צריכה להיות של נהגים שבאמת אכפת להם מהרכב. אני גם תמיד חושב על התוצאות של מיקום החניה שלי. האם אני יוצר מקום צר שרכב אחר עלול לנסות להידחס לתוכו ולתת לי "כאפה"? האם המכונית פגיעה למכוניות נוסעות (במצב של חניה לצד המדרכה)? כל נהג שאכפת לו חושב על כך...

במצב כזה אני מעדיף להעיף מבטים קצרים ונוקבים דרך הראי. לרוב כאשר נהג אחר נצמד מאחור הוא יכול לראות אותך בראי הפנימי שלך. מבט נוקב אומר הכל, העיקר לא לסמן אחורה עם אורות הבלמים, בחיים! ובכלל, יצירת קשר עין (אם ניתן) עם משתמשי הדרך האחרים עוזרת הרבה יותר מכל סוג אחר של סימון - יש הולך רגל שאתם לא בטוחים אם הוא עומד לעבור את הכביש? נהג שאתם לא בטוחים שעומד לתת לכם את זכות הקדימה המגיעה לכם? חתרו לקשר עין עמו והכל יסתדר. אז סימן שיש לך על מה לעבוד לא פחות מהאנשים שלהם אתה מצפצף (בסוג השני של הצפצוף), אז אולי בעצם אין לך יותר סיבה לצפור להם?

הרבה אנשים שרגילים לראות את הכביש הזה רץ ממרומי הרכב הספורטיבי שלהם לא תמיד מזהים את הסיכון שקיים בכביש הזה: קטעים של אספלט חלק, נוכחות של חול ועלים על פני הכביש, ונהיגה שמתאפיינת בשינויים תכופים של מהירות ופניות - גורמים לכביש הזה להיות מאוד חלק בימי גשם. מעבר לכך, הכביש בחלקו הגדול צר ובעל שוליים צרים שאינם מאפשרים מרחב תמרון סביר כדי להימנע מפגיעה חזיתית. הפתרון הוא לנסוע לאט (יחסית) ועוד יותר בתנאים כאלו. בעיקולים בכביש כזה אני נוהג מנהלתי כמעט כמו ספורטיבי, תמיד מקפיד לקחת קו שמתחיל בחלקו החיצוני של הנתיב, לטובת שדה ראיה שיאפשר לי לראות צרות בהקדם האפשרי. חשוב להשים לב שגם בסיבובים שהם לכאורה "עיוורים" ניתן הרבה פעמים להעיף מבט לעבר קטע כביש כלשהו מעבר לסיבוב וגם אם לא אז ניתן לחפש אורות או לשמוע רכבים מגיעים. אם אני בספק - אני צופר קצר או מהבהב אורות אל מעבר לסיבוב. אגב, כדי למנוע תאונה כמו זו שהוצגה למעלה, עדיף אפילו לחתוך ימינה ולהתחכך בגדר הבטיחות, צלע ההר או עץ, ובלבד שלא לפגוע ברכב האחר. העיקר לא לסטות שמאלה, כיון שבדיוק באותו רגע יכול הנהג השני לחזור לנתיבו ובום!

לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, אבל כל כך חשוב לי להעביר את המסר הזה (בעיקר לחדשים על הכביש) ולכן חשוב לי לציין אותו חזור וציין, אפילו 50 פעמים, בתקווה (אולי קצת תמימה, אבל בכל זאת) שהמצב בכבישים שלנו ישתפר.

לא צריך צפירה חזקה, ארוכה ואגרסיבית. זה משדר עצבנות, זה לא תרבותי, וזה צורם ומפריע לאנשים ברדיוס גדול במרחב העירוני (ולכן זה לא חוקי) ולרוב זה מזיק יותר מעוזר. צפירה קצרה או שניים מספיקות כדי להסב תשומת לב ולהעביר את המסר הדרוש, ולא צריך צפירה ארוכה, שגם מבלבלת את מי שאתה צופר לו ברגע אמת ולכן יכולה לעשות יותר נזק מתועלת. קודם כל - מבצעים את פעולות הנהיגה הדרושות - האטה, האצה, היגוי ומה שצריך - ורק בנוסף, אם אין ברירה, צפירה קצרה או שניים או הבהוב אורות באותו אופן - שניים-שלוש הבהובים רגעיים וזהו - כדי להתריע.

מקומות אני לא מכיר, אבל איזה צמיגים אני מכיר. קודם כל, אם אתה מחפש צמיגים חדשים, כדאי שהם אכן יהיו חדשים (בני פחות משנה ביום הרכישה), וכמובן שיתאימו לרכב (מידה, קוד מהירות, קוד עומס) ומחברה מוכרת. מה שכן, 200 שקל לא ישיגו לך צמיג סביר אלא צ'מינג-לונגים למיניהם או צמיגים מבציר שנת 2000... (כלומר צמיגים סוג ג' או מאוד ישנים)

רגע, אבל בואו כולנו נבחין בין צפצוף קצר שמטרתו להזהיר את הנהג השני, לבין צפירה ארוכה וטורדנית שמטרתה לעזור לנהג לפרוק אגרסיות כנגד ההגה שלו. אני משער שכולם משתמשים בראשון וזה בסדר, ואני משער שלכך מתכוונים רוב מי שכותבים בשרשור הזה, אבל מה לגבי השני?

בוא לא נצא מגדרנו בביקורת עצמית. יש בפירוש הרבה מקומות בעולם שבהם השימוש בצופר או תרבות נהיגה אגרסיבית בכלל זה עניין שבשגרה, לפחות כמו בישראל, אם לא הרבה יותר. הרבה ישראלים יתחלחלו מסגנון הנסיעה בניו-יורק בשעת עומס, ואני בכלל לא מתחיל לדבר על מדינות אסיאתיות, צפון-אפריקה, מזרח אירופה, בלקן או אפילו דרום איטליה...

כמעט ולא צופר. אני צופר רק כצורך בטיחותי (כדי להרתיע נהג, הולך רגל או משתמש דרך אחר בלית ברירה אחרת) וגם אז, אני צופר קצר וקל, ומתמקד בתגובה שלי (מבחינת הנהיגה - בולם\מטה הגה וכדומה). כנ"ל לגבי שימוש באורות הגבוהים: מקסימום הבהוב קצר או שניים במקרה שבו יש בכך צורך בטיחותי.

כמו שנאמר, לחכות עד שהמיכל יורד לתחום האדום זה לא כדאי, כיון שהדבר יגרום לחימום עד כדי גרימת נזק למשאבת הדלק (יקר!) וגם עלול לסתום אותה במיני גועל נפש ששוחים בדלק, המתיישן כשלעצמו. מעבר לכך, המון רכבים נתקעים, חלקם במקומות מסוכנים עד כדי חירוף נפש, עקב חוסר דלק.

זו בדיוק הסיבה שהוא ממליץ לא לתת לרכב לרדת מרבע מכל. זה מינימום סביר ששומר את המשאבה טבולה ומקוררת, ומונע הצטברות אדי מים או לכלוך ברמה שתגרום לנזק.

מה שיצרן צמיגים\מכון בדיקה\מוסך\תקריה בודקים זה "תקינות" או "שמישות" של הצמיג. כל עוד בתנאי נסיעה סבירים פחות או יותר, הצמיג אינו בסכנה מבנית (כלומר, אינו עומד להתפרק) הוא יעבור תקינה. אבל, אלו שיקולים של מכונאי או צמיגאי, לא של נהג! נהג מחפש בצמיג שלו אחיזה ויכולות דינמיות וגם עוד כמה דברים. כך למשל, צמיג בן 6 יכול להיות תקין כיון שהוא עדיין לא מספיק ישן על מנת ששכבותיו יתחילו להיפרד, אבל בפועל אותו צמיג כבר בגיל 3 שנים כבר לא היה ראוי לשימוש מבחינת האחיזה שהוא מספק, עקב התיישנות הגומי. אותו דבר חל על עומק החריצים, כאשר עומק מינימלי של 1.6 מ"מ - שהוכח בשלל ניסויים כבלתי בטוח בעליל - מספק על מנת למנוע מן הצמיג לגרוף כל מיני חפצים מהכביש או להתחמם יתר על המידה, אבל לחלוטין לא מספיק על מנת לייצר רמה מסברת של אחיזה על כביש רטוב. גם מבחינת נסועה - צמיג כביש במכונית לרוב יאבד מתכונותיו באופן קריטי לאחר 50 עד 80 אלף קילומטרים, ולא יהיה ראוי לשימוש, מפני שבמצב של בלימת חירום הוא לא יאפשר לעצור במרחקים שנחשבים סבירים.

לא מדויק. אחיזה אורכית נובעת מחלקו המרכזי של המדרס, בעוד האחיזה הצדית נובעת מדפנותיו. כאשר הרכב משנה כיוון האחיזה עוברת לשורה השניה של הקוביות במדרס, ובתוך הסיבוב האחיזה מופקת על ידי הכתף החיצונית. העניין הוא שמקדם החיכוך של הגומי אינו קבוע לאורך כל קטעי המדרס, אלא שנעשה שימוש במספר סוגי גומי בעלי רכות וטמפרטורת עבודה שונה לרוחב הצמיג, ולרוב יהיה גומי רך ו"קר" יותר בכתף החיצונית. לכן, בהחלט יכול להיות הבדל משמעותי בין יכולות האחיזה של צמיג בבלימה\האצה לבין יכולתו באחיזה צדית. יתרה מזאת, נתון ה-"Traction" נמדד כאשר הצמיג נעול רגעית, ולכן החשיבות של פרמטרים חשובים כגון חירוץ הצמיג ואחרים אינם באים לידי ביטוי באותה מידה כמו במצב של צמיג מתגלגל. אפילו נתון התרכובת אינו חד-משמעי, בין השאר כיון שהוא אינו מתייחס לנתונים חשובים כגון חוזק מבני של הדופן או מבנה החריצים וה-"Void Ratio" וכן מסיבות אחרות. אף על פי כן, צמיג בעל דירוג סביר (נגיד, פחות מ-400 מקסימום, ו-Traction של לפחות B) אמור לעשות את העבודה.

כמו שאמרתי, דירוג ה-Traction מתייחס לאחיזה אורכית (בלימה) ברטוב, כאשר הגלגל נעול. זהו מנגנון אחיזה שונה מאחיזה ביבש, מאחיזה צדית ביבש וברטוב ואפילו מסתם אחיזה ברטוב (כיון שהגלגל לא נעול אלא מסתובב). דווקא נתון מקדם השחיקה מהווה אינדיקציה טובה יותר לאחיזה. שמתי גבול תחתון של 280 כיוון שמתחת לכך מדובר על צמיגים ספורטיביים שנשחקים מהר מידי לנהגים מן המניין, וגם לא מתפקדים טוב בטמפרטורות של נהיגה רגילה.

מה "מצוין" במדד מקדם שחיקה (Treadwear) של 420? זה מראה שתרכובות הגומי במדרס הן נוקשות ולא נשחקות מהר, והצד השני של המטבע הוא שהן אוחזות פחות טוב, והרי לך המכשלה!

זה נכון שפגיעה מהצד היא קשה יותר, גם עקב אזור הקריסה המוקטן וגם עקב ההגנה המוגבלת שמספקים אמצעי המיגון הקלסיים (חגורת שלוש נקודות, כריות אוויר חזיתיות, משענות ראש) כנגד פגיעה כזאת, אבל שלא יהיה לאף אחד ספק שיש חשיבות רבה לשימוש הנכון בחגורה ובאמצעי ריסון, גם בפגיעת חזית-צד. וגם שלא נשכח איפה אנו נמצאים ומה אחוז החוגרים במושבים האחוריים בארצנו (ובכלל). מה שעוד יותר היה עוזר זה מבט בוחן לצדדים לפני הצומת...

אז שוב אני אומר שצריך להקפיד על צמיג של חברה טובה, שיוצר במדינה מערבית מתקדמת ובעל דירוגים סבירים ואולי גם המלצה טובה. הצמיגים בשרשור ההיסטורי - מן הסתם לא מתאימים להגדרה הזאת. יש גם הרבה צמיגים "ירוקים" שמתפשרים על אחיזה, לעתים עד לרמה מסוכנת (כמו כאן). כמובן שיש לבודד את תרומת הצמיג לעניין, כדי שלא יתגלה שהבעיה היתה נעוצה בכיכר\פניה מסוימת, בלחץ האוויר או אפילו בכיוון גלגלים או מצב המתלה.

מה הבעיה? מבט בוחן על דופן הצמיג יחשוף תקן DOT עם קוד ודירוגי Traction, טמפרטורה ורמת תרכובת (Treadwear). אם הדירוגים הם לפחות B, B ו-270 לכל הפחות, הצמיג סביר לשימוש ברכב פרטי. אגב, צמיגים חדשים מהמפעל הם לא מדד לכלום, כיון שלרוב הם יהיו מכוסים בשכבת סיליקון דקה ומאוד חלקה, שלרוב לוקח לה כמה מאות קילומטרים להישחק, וגם אז עוברים על הצמיג כל מיני תהליכים במספר אלפי הקילומטרים הראשונים לשימוש בו.

יש הרבה צדק בדבריך. הצמיגים הסיניים שכולם מתלוננים עליהם - הם עם תקינה (צמיגים בלי תקינה כמעט ונעלמו מהעולם המערבי - וטוב שכך), אבל עדיין לא מספיק טובים. דוגמה טובה לכך הוא צמיג לינגלונג בעל תקינה אירופית E ו-e שהוכח כנחות ברמה מסוכנת במספר מבחנים. מה שצריך לחפש זה צמיג מ"בית טוב." כלומר, חברה מוכרת, ארץ מוצא "נורמלית" (ולא סין\תורכיה\סודאן), המלצה או שניים, וגם דירוג סביר אם יש תקן DOT.

מה שאתה מתאר זה פחות או יותר מה שמייצג דירוג ה-Traction בצמיג בעל תקן DOT אמריקני. הצמיג נבחן בכוחות ה-G שהוא מסוגל לספק בבלימה עד נעילה על גבי שני משטחים רטובים: האחד בטון והשני סוג אספלט מיוחד. הדירוג נע בין A ל-C, ולאחרונה נוסף דירוג AA. כל צמיג מעל C - סביר. שים לב שזה לא מייצג נאמנה את האחיזה הצדית של הצמיג, ואת אחיזתו ביבש בכל מובן (דבר זה נקבע גם על בסיס מקדם התרכובת - Treadwear ועוד משתנים).

ההבדל בין צמיג איכותי לסוג ג' הוא הבדל של שמיים וארץ! כאשר אני מחליף צמיגים ישנים\שחוקים - הם עדיין עולים בביצועיהם על צמיגים סוג ג' חדשים נוסח "Goodride" וכדומה. ההבדל בין צמיג טוב לצמיג לא טוב הוא לא שני מטר בבלימת חירום אלא הרבה יותר! הבדלים של עשרות אחוזים שפשוט לא מאפשרים לעצור במרחקים סבירים במצב חירום. שומר נפשו ירחק!

אני גם לא מאמין בשבלונות כמו "להוריד 20 קמ"ש." ברחובות העיר או בכביש המפותל - יש בהחלט צורך להאט. כמה להאט? תלוי בהערכה של הנהג את שדה הראיה ואת אחיזת הצמיגים בכביש, זו התלויה בעומק המים, ריכוז המזהמים במים (שמן, חול - גדול יותר בכביש מפותל כגון נס הרים) ואיכות האספלט עצמו (רמת חספוס). בכביש הפתוח גם כדאי להיזהר! לעתים נראה (על בסיס שדה הראיה) שניתן לנהוג כרגיל אך קיימת סכנת ציפה במהירויות גבוהות. אני מגביל את עצמי למקסימום 110 אך בפועל יכולים להיווצר תנאים הדורשים העלאה או הפחתה של המהירות בהתאם - והכל עדיין בכביש הפתוח. בכבישים עם ניקוז לא טוב כמו חלקים מכביש החוף - גם 90 קמ"ש יכולים להיות על גבול הציפה. כמובן שיש לתחזק את הרכב וצמיגים שהחלו להתיישן או להישחק צריכים להחליף, וגם ללחץ האוויר, כיוון הגלגלים ולמצב הבולמים יש חשיבות גבוהה לאחיזת הכביש וגם למניעת ציפה. תזכרו שצמיגים עם עומק חריצים של 2 מ"מ (המשמש מינימום חוקי בטסט) הם לא בטוחים. עבור בטיחות רצוי שעומק החריצים יהיה לפחות כפול! אבל חשוב לזכור שגם עם ארבעה צמיגים חדשים ומנופחים בדיוק, אפשר עדיין להחליק ולא צריך שיהיה "גשם ראשון" וגם לא לנסוע 100. גם 40 קמ"ש יכולים להיות מספיק...

אני לא בטוח עד כמה זו בדיקה טובה. הפסים נמצאים על הצמיג עוד כשהוא היה יריעת גומי, והמטרה שלהם זה לסייע למיין את יריעות הגומי השונות במפעל. אני לא יודע עד כמה הם אכן יכולים להוות אינדיקטור טוב לכיוון הרכבת הצמיג, שגם לא חשוב בצמיג הזה כיון שהוא סימטרי.

אליאנס זה לא "זבל." זה צמיג בינוני שבהחלט עדיף להימנע ממנו אם אפשר להשיג צמיג טוב יותר במחיר סביר - אבל הוא בהחלט יותר טוב מכל מיני מותגים זולים אחרים שמסתובבים כאן...

ריח שריפה יכול להגיע מבלמים שעבדו קשה. צמיגים ומתלים לא טובים יכולים לגרום לבלמים לעבוד הרבה יותר קשה ממה שהם צריכים. אז בדוק לחץ אוויר, ושוב כעבור שבוע, ושוב בשבוע שאחריו וכן הלאה... אם צריך להחליף את הצמיגים (לאחר שלוש שנים או 60 אלף קילומטר) תחליף אותם ברביעיה חדשה שמתאימה למידה של הרכב ולקוד המהירות והעומס שלו. כל עוד הצמיגים מחברה טובה ומכורת ובני פחות משנה - הם יעשו את העבודה. המתלים הם המכלול שמחזיק את הגלגלים כנגד הכביש: הקפיצים, בולמי הזעזועים של הקפיצים. רוב התקריות יציעו לך את השירות של בדיקת המתלים, אבל בכל מקרה כדאי שתדע שבולמי זעזועים נשחקים מאוד תוך כ-80 אלף קילומטר (ועד 20 אלף יותר או פחות - תלוי באופן השימוש), גם אם הם תקינים ולא נוזלים. אם הם ישנים מידי - תחליף.