חן ג.

הפוסל במומו פוסל, בנצי.

עוד הפעם השטויות האלו? זה לא מקדם את הדיון לשום מקום.

אני בדרך משנה את כיוון המראות לפני תמרונים מדויקים. בתמרונים כאלו, לא רק שהמראות צריכות להיות מכונסות יותר, אלא גם מכוונות יותר כלפי מטה כדי שניתן יהיה להתמקם בדיוק ביחס לאבן השפה. אני תמיד מוצא שכיוון המראה כך שניתן לראות בה את הגלגל האחורי זה אידאלי לחניות.

ממש לא בהכרח. בהרבה רכבים המראות לא סימטריות ובמצב זה צריך לפתוח את מראת ימין הרבה, הרבה יותר כלפי חוץ.

זה כן. מעבר לכך, שים לב שבכיוון שמציע שביט, לעתים פותחים (לפחות את המראה הימנית) הרבה מעבר לנקודה זו. לעתים, במצב של חפיפה מינימלית, המראה הימנית פתוחה כל כך רחוק שצריך להביא את הראש לקו האמצע של תא הנוסעים כדי שיתאפשר לראות את דופן הרכב במראה. זו פתיחה רחבה משמעותית מן הנלמד בשיעורי הנהיגה. זו הסיבה שבכיוון מראות זה בדיקת המראות כוללת מבט בראי הפנימי, בנוסף לראי הצד הרלוונטי. אתה פשוט רגיל לכיוון מראות צר שבו מסתכלים רק במראת הצד. נו, ומה הגודל של השטח המת הזה? גם אם אדם יישען על דופן המכונית שלך, הוא עדיין לא יצליח להיעלם בו במלואו. לא כל שכן רוכב דו גלגלי שהוא א) רחב משמעותית יותר מאדם עומד ו-ב) לא יכול לעמוד ממש צמוד לרכב שלך, בטח בנסיעה. מבינים יופי. פשוט עניין של הסתגלות. אל תשכח שבנסיעה קדימה (להבדיל מבתמרונים מדויקים כמו חניה) אנחנו לא צריכים לאמוד מרחקים במראות ברמת דיוק גבוהה מאוד. אם רואים שיש רכב באזור בעייתי, לא עוברים נתיב.

אין שום צורך בנקודת הייחוס הזו. אם כבר, התפיסה המרחבית יותר טובה בכיוון מראות רחב יותר כי אתה יודע שבמראות הצד אתה רואה "רק" את הצדדים, ובמראה הפנימית "רק" את מה שהיישר מאחוריך. היתרון של כיוון מראות צר יותר הוא: עבור נהגים ששוכחים לבדוק את כל המראות: בכיוון צר, אין צורך להסתכל בראי הפנימי לקראת מעבר נתיב מאחר ורואים "אחורה" גם במראות הצד. במצבים בהם יש הסתרה של שדה הראיה במראה הפנימית עקב מבנה הרכב, שינויי גובה בכביש, נוסעים במושב האחורי, ניתן לראות את השטח המוסתר במראות הצד. כיוון המראות מתאים (בגדול) גם לתמרונים מדויקים כמו חניות, בהם צריך לראות ממש עד לדופן הרכב, ולעתים גם עד לגלגלים. החסרון העיקרי הוא שנוצר שטח מת גדול, כי המראות לא פתוחות מספיק החוצה. יש גם בעיית סנוור בלילה. רכב העומד מאחוריך עם אורות לא מכוונים או אורות דרך יסנוור אותך בראי הפנימי (בו ניתן להפעיל מצב נגד-סנוור) אך גם דרך שתי מראות הצד, ללא הרף. לגבי מראות עזר צדיות, אין בעיה עקרונית (אם כי אתה מוסיף מראה רביעית שצריך לבדוק) אבל עדיף להימנע ממראות מאוד גדולות, וגם מהקטנות מאוד שמודבקות על המראה עצמה: סתם צריך להתאמץ רק כדי לראות מה לעזאזל קורה ב-Fish-Eye הזה. במראה השמאלית מספיק רק לפתוח אותה עד לנקודה שבה דופן הרכב נעלמת מן המראה. כך אתה מקבל את היתרון של חפיפה מוגדלת (מראת שמאל "מגבה" את הראי הפנימי) אך עדיין משיג שדה ראיה מספק. בכל אופן, אין פתרון מושלם לבעיות שדה ראיה ולכן נכון לנקוט בכל אמצעי זהירות נוסף אפשרי: מיעוט עקיפות, מעבר נתיב בזווית הקהה ביותר האפשרית תוך בדיקות מראות חוזרות, הסטה קלה של הראש הצדה בטרם מעבר הנתיב (או הישענות קדימה תוך בדיקת המראות, ברכב בו להסטת הראש אין השפעה) וכך הלאה.

טכנית, יש יתרון מסוים למראה הפנורמית: מאחר והיא מאפשרת לראות קצת דרך חלונות הצד האחוריים, אפשר לראות איתה מעבר לפינות שמוסתרות ממראות הצד. למשל, אם יש רכב גבוה בשעה 8 ומאחוריו אופנוע שעומד לצאת לעקיפה מימינו, אתה תראה אותו יוצא לעקיפה מעט מוקדם יותר במראה הפנורמית מאשר במראות הצד. השאלה היא האם היתרון הזה גובר על החסרונות. התשובה - לא.

אני מחבב את כריסטופר נולן, אבל בין-כוכבים אחד מהסרטים החלשים ביותר בקריירה שלו: קר (לפחות ביחס לסרטי בטמן שלו), מייגע, ולא חיבבתי מספר מן הטוויסטים בעלילה; והמיקס של הסאונד - העוגב של האנס זימר מחריש אוזניים, ולא בקטע טוב. אגב, הנה דברי ביקורת נוקבים ומעניינים על הסוף של הסרט: נהנתי מהנוקמים האחרון, אבל הסיום קצת מוזר. לא אכפת לי שסרט נגמר ב-Cliffhanger, אבל כשיש עוד שני סרטי מארוול בינו לבין ההמשך שלו - זה קצת מוזר. הנוקמים המקורי הוא עדיין יצירת המופת של מארוול.

לא עבדתי איתם הרבה אבל ראיתי את התוצרים שלהם, והרושם שלי היה של ארגון מאוד מקצועי ומוקפד. יותר מן המוסד. זה כן. הרבה. מאוד. גם נכון. מאוד. אבל לא קשור לעניין.

גם לא. לגופים העוסקים בבטחון חוץ, חשאיים ככל שיהיו, אין זכות לרגל אחר אזרחי המדינה. זו הסיבה שלאן שלא תלך במערכת הבטחון - את התחקיר הבטחוני אתה ממלא עבור שירות הבטחון הכללי, כי הוא היחיד שבסמכותו לחקור אותו ולברר עליך.

פייר. אני מכיר רכבים שסגירת המצערת ו/או פתיחתה כמעט ולעולם לא חלקים בהם. ברכבים אלו אני מסתייע בבלימה משולבת: רגל שמאל כבר עולה על הבלם כשרגל ימין עומדת לרדת מהגז, ולהיפך במעבר לגז. אבל כמו שנאמר פה, אם נוהגים ממש חזק - זה יכול להיות קשה לביצוע בלי רתמות.

אתה מכיר רכב שפתיחת המצערת בו ליניארית?

כשאני משלב הילוך לקראת הפניה/הצרה/ווטאבר כבר סיימתי להאט. צריך גז ביניים; לא צריך עקב-אגודל. אפשר אחרת, כמובן. אבל לטעמי, הכי פשוט, הכי טוב.

לא. באופן כללי, אני מעדיף את "להאט לפני, להאיץ דרך." בנהיגת כביש, כשאף אחד לא רודף אחרי, זה עדיף מכל בחינה אפשרית.

הכל תלוי בסידור הדוושות ובמימדי הנעליים. לפעמים העקב על הגז, וכרית הכף על הבלם (כאשר יורה שמה של הטכניקה) ולפעמים ההיפך. לפעמים הרגל ממוקמת בין שתי הדוושות ושני צדיה לוחצים את שתי הדוושות. בדרך כלל, מנסיוני, הרגל מוטה לכיוון דוושת הגז בחלקה התחתון, כרית הכף לוחצת על הבלם ואילו צד כף הרגל (אותה מסובבים הצדה במהלך הפעולה) לוחץ על הגז. בכל אופן, זו בהחלט טכניקה שנועדה לבלימה מעט יותר חזקה מן המקובל בנהיגה יומיומית גם כדי שהבדלי הגובה בין הדוושות יתאימו לביצוע וגם כדי להביא את דוושת הבלם לנקודה לאורך מהלכה בה היא נוקשה מספיק כדי לבצע את הפעולה כנגדה מבלי לאבד רגש בפעולת ההאטה, שהיא תמיד בעדיפות ראשונה, ועשויה להשתבש במהלך ביצוע הטכניקה. הכי טוב - להשלים את כל פעולת ההאטה לפני הפניה/עומס/הצרה ולהימנע מהצורך בלהטוטי רגליים מלכתחילה. כפי שאומר המוטו: להאט לפני, להאיץ דרך.

בעית הריסון הזו גם הופכת את האפשרות לבצע בלימה משולבת (ברגל שמאל) למשהו שהוא מן הנמנע בנהיגה ממש חזקה. פתרון חלקי לבעיית הריסון הוא לחגור כאשר המושב נמצא מספר שלבים אחורה מתנוחת הנהיגה הנכונה, למשוך אותה בחוזקה כך שהיא תינעל, להישען עליה עם פלג הגוף העליון ותוך כדי כך לקרב את המושב לתנוחת הנהיגה הנכונה. כך החגורה נשארת נעולה והמושב לוחץ אותך לתוכה, מה שמשפר את ריסון הגוף. אכן. מהעבודה של רוב וילסון עם נהגי פורמולה 1 וקבוצותיהם התברר כי כל העברת הילוך שבמהלכה מורגשת ״מכה״ פוגעת בביצועי הרכב - בהאצה והאטה. הפתרון שנמצא, במצב שבו כיול תיבת ההילוכים מחדש לא היה אפשרי, היה לדחות את הורדות ההילוכים לשלהי הבלימה. זו אגב הסיבה שוילסון מאמן נהגי פורמולה 1 לבצע עקב-בוהן: כדי שירגישו כיצד העברה חלקה לגמרי מרגישה.

אני תמיד אומר שהנרטיב עצמו הוא פנטסטי, בעוד הבמה היא יקום של מדע בדיוני. בוא נבחן את העלילה של הסרט המקורי: קוסם, איכר, גמד, איש פח, שודד ואיש-דוב יוצאים להציל את הנסיכה הלוחמת מהטירה של המכשף הרשע. נו, פנטזיה או לא? לידיעה כללית, טיוטה קודמת של התסריט כללה דיאלוג שהיה פרפרזה ברורה מאוד על דיאלוג בין גנדלף ובילבו ב״ההוביט.״

זה תלוי בסידור הדוושות ברכב, וגם האופן שבו ממקמים את הרגל כדי לבצע את זה משתנה מרכב לרכב. אישית, ברוב הזמן אני נמנע מהצורך בכך על ידי השלמת ההאטה לפני ההגעה לפניה/עומס/הצרה.

נכון. אני חושב שהטעות היא בנסיון לעשות סדרת סרטים שהיא בבת אחת כמו שר הטבעות (קרי, שיש לסרטים השונים שבה עלילה מרכזית אחת) וגם כמו מארוול (קרי, שהסרטים השונים בה הם אפיזודיים, והקשר ביניהם הוא דרך דמויות חוזרות) באותו זמן. סולו פשוט אפיזודי מדי: הוא לא מקדם את העלילה של הסדרה בכללותה. אני דווקא לא נהנתי במיוחד מרוג 1, אבל לפחות הוא כן משתחל לתוך העלילה הכללית. אני חושב שמהסרטים החדשים, הטוב ביותר הוא עדיין הראשון (של JJ אברמס), למרות חוסר המקוריות שבו. לפחות כיף לצפות בו. ואגב, מלחמת הכוכבים זה לא מדע בדיוני. זו פנטזיה פר אקסלנס.

נו? ו-Heel and Toe זה אותו דבר רק שאתה עושה את זה תוך כדי שאתה בולם את הרכב. זו אותה פעולה בדיוק, רק שהיא דורשת עבודת רגליים קצת יותר מסורבלת.

סרט אקשן לפנים, אבל כנראה האלים ביותר בתולדות הז'אנר (לא, אני לא מגזים). תחשוב Mad Max: Fury Road רק שהמרדף ברגל, בג'ונגל, ובסוף זה הופך ל-Die Hard. סינמטוגרפיה (דין סמלר) מהטובות שראיתי - צולם בלוקשיין (ג'ונגל במקסיקו) עם מצלמות דיגיטליות ונראה יפיפה. קומפוזיציות שונות לגמרי משאר הרפרטואר של גיבסון - מאוד קינטי, הרבה Hand-held, קלוז אפים קיצוניים, וכולי. ביצועים מרשימים של השחקנים (הסרט מועבר בשפת המאיה המשוחזרת) בהתחשב בכך שאף אחד מהם לא היה שחקן מקצועי לפני הסרט. סאאמק, אני אשב לצפות בו עכשיו.

Heel-and-Toe זה פשוט גז ביניים שמתבצע תוך כדי שמאטים. מבחינת מערכת העברת הכוח זו אותה פעולה בדיוק.

מלבד, כמובן, בשילוב הילוך בסוף של האטה (ללא עצירה). במצב זה ניתן לבצע גז ביניים מסודר בלי עקב-אגודל. רואה פניה חדה/עומס תנועה הנוסע לאיטו/קטע כביש אטי יותר -> מתחיל להאט עם הבלמים בהילוך הנוכחי -> מאט מתוך שאיפה להשלים את ההאטה לפני הפניה -> עובר לגז עדין -> מכניס לשני -> משחרר מצמד -> מאיץ דרך הפניה.

כנ"ל. וגם מגעילים בקושי. אחרי טבילת האש שקוראים לה אפוקליפטו קשה מאוד להגעיל אותי.

המחשה טובה! ככה תמיד מסבירים Trail braking. לא עלה בדעתי להשתמש בזה להסביר שילוב של גז ושחרור המצמד. אני מחכה שיעצרו שני מישהו-ים אבל אולי זה רק למיטבי לכת.