נמרוד רחמימוב

עבד חליל, כפר מכר. 0577277967 יש לו גם מוסך פחחות וגם פירוקיה, ואם אין לו את החלקים - ישיג. בהצלחה, נמרוד

קשה לי להאמין שתמצא בארץ אספן שמוכן לשלם את הסכום שאתה דורש. בחו"ל הסיכוי עוד יותר קטן. אני יודע כי בשנים האחרונות קניתי כמעט כל לוחיות ישראלית מענינת שהוצעה אינטרנטית למכירה או החלפה. את האחרונה קניתי ב $99.95 , והייתי המציע היחיד: http://www.ebay.com/itm/281119013259 אבל, זכותך כמובן לבקש כל סכום שתרצה. ההצעה שלי אגב, עדיין עומדת. בהצלחה, נמרוד

הרשימה טובה למייבאי רכב חדש. רכבי אספנות צריכים עדיין לעבור קודם בדיקת תקינה במשרד הרישוי נמרוד

אתה צודק - גם לי יש כבר כזאת... את ההודעה המקורית העלתי לפני יותר מעשר שנים, ומישהו הקפיץ אותה מן האוב. את המידע על ההיסטוריה של הלוחית הישראלית אי אפשר למצוא בשום מקור בר-סמכא. הכל מבוסס על פיסות מידע, זכרונות של אנשים, תמונות ישנות ועוד. מעבר לזה, שיטת הספרור בארץ הצטיינה בחוסר עקביות ומדי פעם שינו את השיטה מסיבות שאיש אינו יכול לשחזר כיום. לאחרונה למדתי מיוחאי שנער שבמעבר מהמנדט למדינה חופשית עברנו שתי פאזות, ולא אחת כפי שהיה ידוע לי כל השנים. תחילה המשיכו את הלוחיות המנדטוריות עם ה M, ובהמשך הנפיקו לוחיות עם אות מחוז עם מספור רץ חדש ובלי M. אח"כ עברו לכתום-חמש ספרות למכוניות פרטיות. הלוחית שלך (ושלי) הן של רכב מסחרי, ולכן שחורות. שלי התחילה בתור אוטובוס וויט מודל 1933 שעבר הסבה למשאית. המספור הכתום של המסחריות היה שונה, התחיל באפס או סדרת אפסים, וגם התחיל בספרה אחת. יתכן (כאן אני מנחש) שהיו מסחריות שמראש החלו כשש ספרות. נמרוד

זה בכלל לא מדהים - האיטלקים נוהגים ככה כל הזמן, וכל סבתא על וספה ברומא יודעת לתמרן ככה מה שמדהים באמת זה שמאה אופנועים איטלקים נוסעים ברציפות חצי שעה בלי שאף אחד מתקלקל... נמרוד

מצטרף לאיחולי ההחלמה! זאת תזכורת (כואבת) שמכוניות אספנות חסרות את מנגנוני הבטיחות הפאסיבים שקיימים ברכב מודרני. אני ממש לא יודע אף פרט על התאונה הספציפית הזאת, אבל מהכרות קרובה עם הדגם אני יכול לומר שהמכונית קטנה מאוד והמרחק בין ראש וגוף הנהג למרכב הרכב אפסי, דבר שללא ספק תורם לחומרת הפגיעה אם תאונה מתרחשת. נמרוד

את הלוחית החלפתי לפני יותר מעשור עם מישהו ששירת שם. בשנת 1998 התחילו להטביע לוחיות ישראליות עם דמוי euroband שזה הפס הכחול עם הדגל ואותיות המדינה. זה הפך את הלוחית הישראלית למבוקשת מאוד אצל אספנים בחו"ל, ואני הייתי ספק יחיד... הייתי בקשר עם כמה מגרשי גרוטאות בארץ ועברתי מדי פעם לאסוף שלל. במשך כמה שנים עשיתי החלפות מעולות תמורת הלוחיות הישראליות הרגילות האלה - ה SFOR היא אחת מהן. נמרוד

נודניק..... לא הייתי נוגע בלוחית הצבועה כי היא משקפת היסטוריה מוטורית אוטנטית ישראלית. לאלו שעוד לא נולדו אז, פעם לוחית היתה דבר יקר, ולוחית חדשה עשו רק כשהישנה אבדה או הושמדה לגמרי. אם סתם הצבע דהה או התקלף, היה בכל מכון טסטים צבע עם פחית צבע כתום, פחית צבע שחור ושתי מברשות שהיה צובע מחדש את הלוחית באופן די חובבני. בשנת 1971, כשעברו ללוחיות צהובות, פשוט צבעו עם מברשת את הכתומות לצהוב. עכשיו חידה. מי יודע למה עברו מלוחיות כתומות לצהובות? נמרוד

הציטוט שהעלתי הוא משרשור משנת 2007 , ולא כולל את כל הלוחיות. כדי שתנוח דעתך: הקיר הישראלי כיום: שתי לוחיות שקיבלתי לאחרונה, שמעולם לא נעשה בהן שימוש: נמרוד

בבקשה:

אתה לא לבד.יש לפחות עוד אחד אשמח לשוחח עמך וגם להחליף כמה לוחיות אם תרצה. נמרוד

תתחדש! אכן נראה מצויין. מה עם תמונות של הפנים? נמרוד

אמיתי לגמרי. קורבט L48, מודל 1978, 5 מייל על השעון, מהניילונים: שייכת לריי ומילדרד למברכט, מפירס נברסקה: תקציר מה שקראתי: ריי פתח את סוכנות השברולט שלו ב 1946 כשהשתחרר מהצבא, וסגר ב 1996. לאורך השנים איכסן בשטח שלו את כל מה שלא הצליח למכור. זה הצטבר לסביבות 400 מכוניות, רובן טרייד אין, חלקן חדשות לחלוטין או מכוניות הדגמה של הסוכנות עם קילומטראז' אפסי. הבת שלהם מוכרת עכשיו הכל. נמרוד

חדי העין יבחינו בתגובה כבר בהודעה 22

והלוחית מפינלנד. נמרוד

זה דבר ידוע בסיטרואן ובהנדסה צרפתית באופן כללי. מאחר וצריך לפרק חצי אוטו כדי להגיע לדברים שצריכים טיפול פעם ב 5000 ק"מ, ולעומת זאת דברים שלא מחליפים אף פעם נגישים ללא קושי, בונים את האוטו עוד במפעל עם חלקים מיותרים. בהמשך, כל פעם שמפרקים ומרכיבים חזרה נשארים עם כמה מהחלקים המיותרים, ולאט לאט אפשר להרכיב מהם בסוף עוד אוטו. נמרוד

תתחדש - יפהפיה אמיתית! המסרשמידט הירוקה לא הגיעה במקרה בבגאז'? נמרוד

התשובות לשאלות ששאלת - בכחול. אל תשכח גם שבקפריסין נוהגים בצד שמאל של הכביש, וברכב עם הגה שמאלי קשה יותר להסתגל. אני מבין את הרצון לנהוג בעצמך שם, אבל לא נראה לי שהחוויה שווה את הטרחה. נמרוד

אין מה להוסיף - היה נהדר. אני לא יודע מה היה היחס הכמותי בין פרטיות למסחריות שיצאו מהמפעלים בארץ, אבל אם התצוגה משקפת את היחס הזה, רוב היצור היה של מסחריות - טנדרים וסטיישנים סגורים (שאח"כ הוסיפו להם כסאות וחלונות אחוריים). זה גם פחות או יותר מה שזכור לי. כל הכבוד למארגנים, וכל הכבוד לבעלי המכוניות שמשמרים את הציונות המוטורית. נמרוד

אני עשיתי ביטוח בספטמבר האחרון למכונית שהיתה רשומה על שמי דרך סוכן של state farm. אלו הדרישות שהעביר לי כדי להוציא את הביטוח: Here is a list of info I will need to work this up for you. · Full name · Date of birth · International License # & country of origin · Address here · Vehicle info – year, make, model, mileage (vin if you have it) · Date you purchased the car · Desired coverages · Approximate # of miles you will drive per year I think that should get us started and then we can get you an initial quote worked up. Joshua Campbell - Business Insurance Rep. State Farm Insurance - Agent Lauren Campbell 1220 East Joppa Rd, Suite 104A Towson, MD 21286 [email protected] 410-337-9555 - phone 410-337-9558 - fax הביטוח המינימלי היה לחצי שנה עם תשלום אחת לחודשיים. אחרי חודש ביטלתי אותו וקיבלתי בדואר צ'ק החזר על היתרה מבלי שפניתי אפילו. בהצלחה, נמרוד

מתישהו בשנת 1990 החלטתי לקנות ג'יפ. היינו אז די צעירים ודי דלפונים, היה לנו אוטו גרוטאה אחד שנזקק להחלפה ולא היינו צריכים בכלל שני, לא היה לי מושג בנהיגת שטח, רוב הנסיעות שלנו היו בעיר, וגרנו בירושלים עם חורף אימתני ותינוק קטן, כך שללא ספק זו היתה החלטה הגיונית ביותר. באותה התקופה, ג'יפ היה אחת משלוש אפשרויות: לנדרובר דפנדר, סוזוקי סמוראי, או CJ שקראו לו סיקס אפילו אם היה 5 או 7 או 8. סוזוקי היה עלבון לגבריות, לנדרובר היה יקר ונדיר, אבל סיקסים היו בלי סוף ובזיל הזול. רובם יוצאי כוחות הבטחון/קיבוץ/החברה להגנת הטבע עם ברזנט קרוע, קילומטראז' גדול וחורי חלודה גדולים לא פחות. היו בודדים יוצאי הבטחון של אלעל שראו רק חיים שלווים בנתב"ג, ולהשיג כזה היה כמו לזכות בפיס. בצבא הייתי רוב הזמן בשטח דווקא, אבל לא נהגתי בעצמי. בינינו, בחילות השדה גם נהגים מקצועיים לא יודעים נהיגת שטח כמו שצריך, וגם לא היה מי שילמד. אינטרנט עוד לא היה, אז עשיתי מנוי על מגזין four wheeler, הזמנתי מחו"ל ספרים רבים על נהיגת שטח וכך למדתי שחיה בהתכתבות: זחילת סלעים, נהיגת חולות, חציית ביצות ונהרות, בלימה נכונה בירידה, אופן השימוש בכננת ועוד ועוד. כשהרגשתי מוכן, הלכתי לקנות ג'יפ. אחרי חיפושים רבים, מצאתי אותו: CJ6 מודל 1978 עם מנוע 258 (הגדול והרצוי) ששירת בתעשיה האווירית בתפקיד לא ברור. הרבה הוא לא הספיק לעשות שם, כי הקילומטראז' שצבר היה נמוך להפליא. לצערי הוא אוכסן כנראה בחוץ, כי כמו אחיו ממג"ב או גולני הוא היה חלוד למדי. מסיבה עלומה היתה מאחור ערימה של קש מדיפה ריח חד-משמעי של שתן מן הצאן, וזוג הכסאות היה קרוע וקשה כמו אבן. את הג'יפ קנה ממכרז סוחר מכוניות, ואחרי מיקוח עקשני שילמתי לו בדיוק מה שביקש מההתחלה - 4500 ש"ח טבין ותקילין. מיהרתי הביתה להראות את הרכש החדש לאשתי. היא נכנסה לג'יפ, ישבה על הכסא הקרוע, הסתכלה מסביב, ריחרחה בחשדנות, ושתקה בקרירות. יצאנו לסבוב היכרות בשכונה. דרך פתח האוורור בגג אפשר היה לראות את הכוכבים בשמים, ודרך הרצפה את האספלט החולף. ריח עשן פליטה ושמן מנוע שרוף החליפו את שתן העיזים, אבל היא המשיכה לשתוק. הג'יפ קפץ בעליזות על כל חור קטן בכביש, ובסבובים נטה בצורה מוגזמת לצדדים. שותקת. "איך?" שאגתי בנסיון להתגבר על רעש המנוע, הרוח וכרכושי קבינת המתכת. היא הסתכלה עלי ושתקה. בסוף כשהגענו בחזרה הביטה בי במבט מקפיא ואמרה: הרבה מכוניות שקנית בעבר לא אהבתי, אבל הבנתי למה קנית. הפעם, אני גם לא מבינה. הג'יפ דווקא לא נעלב. הוא גם לא התרגש מעקומת הלמידה שלי. הוא נסע טוב בשדות: הוא נסע טוב בשלג: יצאנו יחד לאירועים: ולפעמים שקענו קצת בבוץ: היינו חבורה מגובשת, ובמשך שנים טיילנו יחד כל חודש ברחבי הארץ מהחרמון ועד אילת. אפילו ליוון הגענו. דבר לא הפריד ביני ובין הג'יפ, עד מעלה מחמל. למי שלא מכיר, מעלה מחמל זה אם-כל-המעלות. הוא יוצא ממכתש רמון, ומשלב תלילות, אחיזת קרקע גרועה, בורות עמוקים ממהלך המתלה, ובסופו מדרגות סלע אימתניות. אנשים שפויים עולים ממעלה נוח, שכשמו כן הוא. אני החלטתי שאחרי ארבע שנים של אימונים, הג'יפ ואני מוכנים לאתגר. החברים עלו מסביב, וחיכו למעלה עם המצלמות. כמו לקהל במלחמת שוורים, הסוף היה ידוע להם מראש אבל רצו לראות את השחיטה עצמה. רותי דווקא האמינה בנו, ונשארה בג'יפ. ההתחלה היתה טובה: וגם ההמשך: אבל ממש ממש לקראת הסוף, איבדתי את הצמיג האחורי: להחליף גלגל בזויות כאלה בלתי אפשרי, וגם למשוך למעלה לא פשוט: זה לקח כשלוש שעות של התקדמות איטית, צעד אחר צעד. כל הזמן הזה הג'יפ היה מונע, מנסה לעזור ככל יכולתו עם הגלגלים הקדמיים. בסוף הגענו למעלה, החלפתי את הגלגל, ועלינו על הכביש. נתתי גז, הג'יפ האיץ יפה כדרכו, ופתאום היה "בום!" גדול, ואיבדתי את כל הכח. עצרתי בצד, וחשכו עיני: כל שמן המנוע היה על הכביש, ובבלוק היה חור גדול ומטפטף דרכו ירק המנוע את הטלטל הקדמי ביותר. הג'יפ חזר בגרירה, והחלטתי לא לתקן אותו. קניתי CJ6 חדש יותר, ובתמורה לג'יפ הישן התקינו לי במוסך מזגן בג'יפ החדש - תוספת מבורכת ולא מובנת מאליה באותה תקופה. בהמשך היו גם שתי סופות, ובסוף טנדר מגנום 4X4 שאיתנו עד היום. שנים תהיתי מה עלה בגורלו של הג'יפ הראשון, וכיצד סיים חייו. היו לי הרבה זכרונות ממנו, ואפילו רותי זכרה אותו בחיבה ונוסטלגיה. הנחתי שכמו רבים מחבריו הוא חלק מבניין בסין או החליד למוות באיזה חצר. אתמול במפגש השפלה ראיתי ג'יפ ותיק ושבע קרבות. הוא הזכיר לי את הג'יפ שלי כי למרות ההשקעה שניכרה עליו, הוא לא היה רכב מלוקלק לשואו אלא סוס עבודה אמיתי. הסתכלתי על הלוחית, ולא האמנתי למראה עיני: זה הוא! משיחה עם הבעלים הנוכחיים התברר שכנראה למכוניות באמת יש אישיות. גם הוא חושב שלג'יפ הזה אופי מיוחד, ולכן (בניגוד אלי) ממשיך להשקיע בו ללא כל הגיון כלכלי. סיפרתי על זה לרותי. היא הסתכלה עלי במבט חשדני ואמרה: - אני מקווה שלא קנית אותו. - אני? מה פתאום? למה אני צריך עכשיו ג'יפ? (חוץ מזה, הוא לא היה מוכן למכור). נמרוד

צלצל לסוכנות רוזנפלד בחיפה 04-8613613. הם מוכרים מקומות באניות מעבורת של תוצרת חקלאית מחיפה לקפריסין ויוון. משם אפשר להמשיך במספר דרכים לגרמניה. הפלגתי דרכם ב 2009 עם אופנוע לקפריסין ומשם לטורקיה ובחזרה, והיו בסדר גמור. גם העלות לא היתה גבוהה במיוחד. אתה צריך תרגום של רשיון הרכב בממס"י, ותעודת אישור ביטוח צד ג' אירופית שנקראית greencard .ישראל חתומה על אמנה עם אירופה על הכרה הדדית בתעודות ביטוח צד ג', שזה הביטוח היחיד שחובה באיחוד האירופי. חברת הביטוח שלך אמורה לספק לך את זה בחינם או בעלות סמלית, אבל לצערי הן בד"כ מתחמקות (@%#&!!). הפתרון - קניה של ביטוח דרך הרשת מסוכנות בגרמניה. נסיעה טובה, נמרוד

אם זאת למברטה, אני מציע שתבדוק שוב מי שלהבנתך זאת כלה. שיהיה בשעה טובה נמרוד

BSA M20

תפנה אל מפרסם המודעה, ותבקש ממנו שאם ימצא שני פנסים כאלה, שימכור לך אחד: הוא גם מחפש כזה נמרוד