ניקו פ.

אנא ממך, אל תשווה בין הנקה לבין נתינת ממתק. זו השוואה שאינה באותה הסקאלה. חלב פרה זה הדבר די גרוע לתת כתזונה בלעדית, ובגלל שאתה לא רואה את המחלות שזה יוצר אתה תחת הטייה ש"אנחנו גדלנו להיות בסדר". אבל האמת היא שבאותן חברות בהן זה נפוץ ישנן הרבה יותר ילדים שגדלו להיות לא בסדר בשל התזונה של חלב פרה מאשר בהנקה. שוב, אני לא בא להטיף פה לאף אחד, אבל יש עובדות, ולא כדאי להתעלם מהן. יחד עם זאת, אדגיש שוב, צודקים שניכם ברמה הכי גבוהה של צדק, שהנקה אינה חזות הכל. החיים נמצאים גם מעבר להנקה וגם ילדים שלא יניקו ואפילו כאלו שיוזנו רק מפרומולה, כנראה שהרוב יהיו בסדר וכנראה שיש עוד הרבה גורמים שישפיעו על בריאותם בדרך. אתם גם צודקים כי עניין בריאות הנפש הוא חשוב מאין כמותו ואין לי מושג למה זה דיון, כי מעולם לא כתבתי אחרת. מה שאני כן אומר זה שכן כדאי שהורים יכירו את כלל הצדדים, גם ההנקה, גם המצב הנפשי ואת כלל העובדות - ולאחר מכן שכל אחד יבחר מה שבא לו. לי כאמור יצא לפגוש הרבה מטופלות שלא התחשק להן לקום 3 פעמים בלילה, שזה מובן לחלוטין, ולכן בחרו לשאוב. יש כאלו שישר החליפו לפורמולה כי התחשק להן לשמור על הציצי שלהן. באמת, הכל לגיטימי ואני אומר את זה במאה אחוזי כנות. אור, אכן אין לי ילדים, לכן כתבתי שכנראה לא נתקלתי בזה כי אני לא קהל היעד (מאמין שאתקל בהמשך). אגב טיפ לכל ההורים, לכו לקבל מידע כללי מרופאי הילדים. באמת. יש לכולם חברים ומשפחה עם עצות ושיפוטיות על הנקות והכל, אבל תכלס רופאי ילדים טובים לא חסרים והם ידעו לרוב לתת את המידע הדרוש האובייקטיבי וברגישות. אני לא מדבר על טיפים לסלקל, אבל בהחלט כאלו שקשורים לבריאות הילד והאם. אין מה להתבייש לשאול שאלות כלליות ולא הכל חייב להיות שהילד מתפתח תקין. אפשר להתייעץ על תזונה, על מצב רוח, על שינה ולקבל את כל ההמלצות הרפואיות במקום אחד במקום לחפש בגוגל. אם תשאלו תדעו כם אילו המלצות מאוד מבוססות ואילו למשל מבוססות על תצפיות שזה קצת פחות אופטימלי לגזירת מסקנות (כמו למשל רוב הספרות הנוגעת למוות בעריסה).

בהרבה מקצועות שהם לא ההייטק, אפשר להרוויח הרבה גם בלי להיות מאוד טוב. זה נקרא שיווק. כל עצמאי שמאוד טוב בשיווק כנראה שיצליח כלכלית. אני משער שכאשר אתה שכיר זה קצת יותר קשה, כי אתה נמדד על תוצאות ולא רק על איך אתה מציג את עצמך ועל כן שם באמת יש צורך בסקיל, או תנובה של תוצר.

אין בינינו מחלוקת. לכן כתבתי את השורה האחרונה. אני לא ידעתי שבארץ מפמפמים על הנקות ולי לא יצא להיתקל בזה במיוחד, אבל אני עוד לא קהל היעד של הפמפום. אני כן יודע שרופאי ילדים שואלים בהתחלה, בצדק, כדי לתעד את תזונת הפעוט\ה היות וזה רלוונטי. אבל גם זה צריך להיעשות ללא שיפוטיות. אתה תופתע לגלות אבל יש המון אימהות שלא מניקות מתוך נוחות נטו, הגם שהן מכירות את ההמלצות. ברגע שיש סביבה תומכת ולא שיפוטית, לרובן אין בעיה לשתף והמבוכה קלה, אז אני מאוד מסכים איתך על החשיבות של סביבה תומכת. סביר מאוד ששאיבה והנקה זה היינו הך מבחינת יתרונות בריאותיים, לכן אני לא בטוח לגמרי למה התכוונת כשדיברת על זה, אבל פורמולה היא אכן פחות אופטימלית ואני בהחלט מצליח להבין כל רגש של אשמה, דיכאון או תסכול שאם או אב ירגישו מכך. אני גם מסכים איתך שצריך לטפל בזה ושזה לא פחות חשוב מהתזונה לילד. גם דיכאון לצערנו, סביר כי נמצא בתת אבחון, אם כי נראה כי בימינו המודעות מאוד גוברת.

לגבי הנקה: יש לה אינסוף יתרונות על פני פורמולה, לא רק בטווח קצר אלא גם בטווח רחוק. ככל שניתן להיצמד להנקה בלבד זה מומלץ על ידי כל איגוד רפואי מקצועי והנושא נמצא בקונצנזוס מוחלט. אם ניתן לשלב זב גם עדיף מפורמולה בלבד, אך פחות מהנקה בלעדית. יחד עם זאת, יש גם פרקטיקה וחיים מעבר לכך, אז קטונתי מלהתערב לאנשים איך לגדל את הילדים שלהם, אבל את ההמלצות כדאי להכיר. בסוף רוב הילדים יהיו בסדר.

נוטה להסכים עם אור. אני חושב שבארץ יחסית אפשרי יותר להצליח בזכות עצמך בהשוואה להרבה מקומות אחרים. כמובן שנקודות פתיחה בחיים הן תמיד יתרון, אבל לא הכרח. אם אתה שקדן ומכוון מטרה, לא צריך להיות גאון כדי להצליח אקדמית או אפילו מקצועית. כן זה קשה, אבל יחד עם זאת מאוד סביר.

הו לא בבקשה לא. לרוב אין לי תאקלים או סיטואציות מסוכנות עם רוכבים, אבל כשכן יש לי זה בגלל שרוכבים מסוימים חושבים שלנסוע עם אור גבוה קבוע תורם לבטיחות שלהם. מעולם לא פספסתי רוכב בגלל חוסר אור. יותר מפעם אחת נקלעתי לסיטואציה לא אופטימלית כי סונוורתי. זכותך לא להסכים. אני לא שומע אף אחד שנמצא במרחק קילומטרים ממני.

גם אם מישהו אגזוז רועש ככל שיהיה, סבבה לבריאות. ברגע שהוא מניע ויוצא לנסיעה זה שנייה וחצי ולא נורא. השרשור הזה מדבר על אנשים שעושים רונדלים ברחוב מסוימים הלוך ושוב. בדרך כלל בני נוער משועממים שרק קיבלו רישיון. אני לא חושב שיש לתופעה הזו פתרון, כי הפיקוח העירוני ברוב הערים כושל לחלוטין בשמירה על הביטחון, כמו גם המשטרה. כמו שהפוסט שלך לא יגרום לאף נהג רכב להתעסק יותר בנהיגה מאשר ברדיו ולא יגרום לאף רוכב לפתח סבלנות או הבנה שיש עוד כלי רכב בכביש חוץ ממנו, כך גם ילדים קקות על קטנוע לא יפסיקו לנסוע.

1+3+4 מעולם לא נתקלתי. לגבי 2, אני לא ממש שוטף, אלא מוריד כל מיני דברים גושיים מהצלחת, שאריות אוכל וכו, כי תמיד חושש שזה יתקע איפה שהוא במדיח. בעיקר לצלחות וסירים. כל השאר רק עובר על קצת מים, שיהיה בכניסה למדיח, אתה יודע לא על יבש.

לגבי 4, מאוד מומלץ שהחדר יהיה מאוורר. כלומר לא סגור הרמטית ובוודאי שעם חימום דולק.

יש גם דבר כזה שנקרא יושרה, אתה יודע. בבקשה אל תחשוב שאני תוקף אותך או משהו,כ זה ממש לא קשור ישירות אליך, אבל יש אנשים ישרים שלא מעוניינים לגנוב כסף (לעבוד בשחור זה לגנוב ואין דרך לייפות את זה). אתה יכול לקרוא לי חננה וצהוב ומה שתרצה עד מחר, אבל גם על חצי שקל אני מוציא קבלה. אני מכיר כמה וכמה אנשים המרוויחים מאוד יפה כי הם עובדים הרבה בשחור, אבל מבחינתי זה לא משנה ממי שמרוויח יפה כי הוא מזיז דברים או כי מתעסק ב"אבטחה" וכו'. גדלתי בנתניה, ראיתי ילדים בני 18 קונים מכוניות ותכשיטים. זה עדיין לא הופך אותם למוצלחים בעיניי, כי הצורה בה השיגו את הכסף הייתה מלוכלכת (וכללה פגיעה באנשים אחרים, בצורה ישירה או עקיפה). מצד שני ישבו מולי אנשים שאמרו לי "עם יושרה לא הולכים למכולת". אז אני לא שופט, אבל אני תמיד אומר בצורה ישירה שבעיניי זה לא לגיטימי.

חייב לציין שהדיונים הכי טובים בפורום קורים בין חצות ל-04:00.

יש לך תואר? למדת כלכלה? סתם שואל בלי קשר לאמירה הבאה שלי. יש לי במשפחה שתי עובדות בנק, די בכירות. אמרו שפעם היו הרבה עובדים מוצלחים ומוכשרים והייתה תחרות רבה וטובה. גם היו משלמים יותר טוב. היום האנשים שמגיעים הם פחות מוצלחים, וגם השכר מאוד נמוך. מאוד קל להחליף צעיר או צעירה בצעיר או צעירה אחרת. מה הביצה ומה התרנגולת אני לא יודע, אבל איך שהוא התחום הזה הפך פחות מבוקש אצל חבר'ה צעירים, אבל זו כמובן התרשמותן של שתיהן (בבנקים שונים). אולי למישהו אחר יש רשמים אחרים.

3 שנים עם ידני בתל אביב, באמת באמת שאני אדם ביקורתי ואין לי בעיה להודות כאשר משהו לא לרוחי, אבל בכנות כבר כל כך התרגלתי שאין הבדל מבחינתי בין הרכב הידני שלי לאוטומטי של זוגתי. ממש אפס הבדל. נוסע על שניהם ולא מרגיש עייף/עצבני/מיואש אפילו תא טיפה בשלי בהשוואה לשלה בגלל הגיר. הפאק היחיד שקורה לי במעברים בין ידני לאוטומט הוא במוח שלי כשאני בא ללחוץ על הקלאץ׳ הלא קיים מתוך הרגל ובטעות לוחץ על בלם היד ברכב שלה (שבמקרה הזה הוא בלם רגל).

ניו יורק: המבורגר מאוד טעים בניו יורק emily. פיטר לוגר זה אחלה, אבל פחות טעים מסטייקים טובים בארץ. השטרודל שלהם עם הקצפת בתוך דלי 15 קילו מצוין. לחובבי המישלן, בולי, של דניאל בולי. מצוינת ומאוד נגישה במחירים. וינה: מאוד בינונית באוכל שלה, אבל אחלה סצנת ראמן. makotaya ramen ועוד מקום שנקרא sapporo ramen שניהם היו הכי דומים ליפן שאכלתי.

אני אוהב את הז'אנר ההפוך

מצטט את עצמי כמו אחרון הנרקיסיסטים רק כדי להוסיף: לפעמים גיר ידני יכול להיות ההבדל לשעמום מוחלט בפקק לבין כיף. לי למשל ברכב עממי יש ידית מאוד קליקית וכייפית. ברמה שלעשות עקב-אגודל חסר כל תועלת ולהוריד הילוך ממש תורם לי להפגת השעמום ושמירת הריכוז. אז זה לא חייב להיות כוח, מירוץ או אפילו נהיגה ספורטיבית. יש לזה גם "קיק" נחמד כשאתה סתם בפקק או רוצה לעשות איזו פניה בכיף שניה לפני ההגעה לבית.

משהו כזה, כן. אבל לא תמיד. גם ברכב אוטומטי, לא כל תיבות ההילוכים מוצלחות ומצליחות לשמור על טווח אופטימלי (למעשה ברוב המכוניות ה"רגילות" - ללא זיקה ספורטיבית - זה כך) ואז משתמשים בפלאפים שבהגה. וגם לא תמיד העברת ההילוכים מהירה לטובה כמו בידני, בקרב נהגים מנוסים. מאידך, יש תיבות אוטומטיות טובות מכל נהג מנוסה ככל שיהיה. בעיקר במכוניות קצת יותר יקרות. אבל,לא בטיב עסקינן, אלא בתחושה. וקצת אמוציות ונוסטלגיה.

אני אנסה לפשט את זה כי נראה שחלק מההסברים לא עוברים. ההנאה נובעת מכך שאתה שם את המשחק במחשב על רמה hard. זה לנהוג בידני. יש כאלו שסבבה להם normal כי המשחק קשה גם ככה והעלילה שלו יפה (911 נגיד) ואפשר ליהנות מהאתגר והיופי שלו המון גם בלי האתגר הנוסף שעלול לפגוע בחוויה (כישורי הנהיגה הירודים שלי בתוך 911). ויש כאלו שאוהבים לשחק באיזי (ואגיות למשל). אני לא מעוניין בכלום חוץ מהסיפור. מסובב את ההגה, הרכב יעשה את השאר. אני רק מקבל את (חוסר) התחושה. בקיצור, אנשים שאוהבים "לנהוג" אוהבים לנהוג. לשלוט בהכל או ברוב הדברים, כי זה מוסיף אתגר, עניין וכיף. זה לא אומר שמי שנהנה מרכב שנראה בעיני אחרים משעמם הוא לא טוב. מי שנהנה מאוטומט, שיהיה לו לבריאות. מי שנהנה מרכב בלי סאונד, שיהיה לו לבריאות. מי שנהנה מגולף/טסלה במסלול, שיהיה לו לבריאות. הנאה זה סובייקטיבי וכל אחד יכול ליהנות ממה שבא לו. אני לא מצליח להבין איך אפשר לז**ן בשכל 3 עמודים על מושג סובייקטיבי כמו הנאה. אבל הנה, גם אני הצטרפתי לחגיגה.

הוא פשוט מתעלם מכך שיש כל מיני סוגי פלאפל וישר הלך לאופציה הכי חסכונית וזולה של פלאפליה זוג ז'. הרוב לא כאלו. אני מעדיף לשלם 20 ולקבל חמוצים, פיצה, צ׳יפס כמו פעם ותערובת פלאפל שנעשו במקום ולא נקנו במפעל.

הסרטון השלישי זו התופעה שאני הכי שונא בעולם.

פעולה לא פשוטה בכלל ובכל רכב צריך לתכנן עקיפה, גם בפרארי.

ויש עובדים, כי אתה לא רוצה לחכות 11 דקות לפאפל אתה רוצה אותו מיד. אה ולפעמים בא לך גם בוריק, אז עוד סיר טיגון. מה אין צ'יפס? עובד לקילופים וחיתוכים בבוקר שעתיים. הופ הופ טרללה עלינו ל-15 שקלים הוצאות מנה ו"רווח" מאוד גולמי של 5 שקלים למנה. מזה אחר כך מורידים גם מסים. לכן הייתי מאוד מופתע כשראיתי פלאפל במרכז ת"א שמוכר מנה ב-7 שקלים. 20 שקלים זה מחיר מאוד הוגן למנה פלאפל ומתחת ל-20 זה כבר מאוד זול. ברמה שהייתי חושד להיגיינה.

אני גם אוהב. אבל אני יותר אוהב דרמה (קצת). אני יותר אוהב יותר את התחושה של הטיפוס מאשר השיגור. אני אוהב את הרעש. הורדת הילוך במכוניות מהירות באמת לא מרגישים. לוחץ, טס. לכל סוג היופי שלו לדעתי. אחד לא היה גורם לי להעדיף רכב על פני השני. אבל גם טווח לאילת לא.

אתה יודע כמה מנסים לצאת? אתה יודע כמה ישר מחליטים שהם לא מנסים? לתחושתי בלבד, הרוב המוחלט קודם מנסים בדרך הישרה ומעטים נולדים עם הרצון להיות שודדים מוצלחים. יכול להגיד לך בנוסף, שארה"ב זה לא כמו בארץ, אלא הרבה (הרבה!) יותר קשה שם להצליח כשאין לך בסיס של הון ראשוני ו/או גב כלכלי חזק מהמשפחה. זה בערך כמו שאני אגיד לך, שאם אתה רוצה להיות שחקן NBA או לא זו החלטה שלך והכל תלוי בך. בהצלחה. שנית, אשליית הבחירה החופשית היא אחת הגדולות בשיחות המוטיבציה התורניות, אבל האמת היא שההחלטות שלנו מושפעות מאוד מהרבה גורמים בסביבתנו, ובפרט הרבה שאנו לא מודעים אליהם. אנשים כמו ליאור סושארד עשו על זה קופה יפה וחוקרים טובים יודעים להשתמש בכלים אלו כדי להשפיע על החלטות של האנשים מולם. לא שאני מוריד אחריות אישית מאנשים רעים, אני רק אומר, הכל תלוי בבחירתו של האדם, אלא שלרוב היא לא חופשית באמת. ואז באמת רואים את האימפקט העצום של הסביבה.