yosi05

אפשר להתקין מאייד חדש על מעבה ישן. יש תמיד סיכוי שהמניפולציה תגרום למדחס לקרוס אחרי זמן מסוים, אבל לדעתי שווה להסתכן. לא רואה איך זה ישפר את הנצילות. זו נקבעת בעיקר ביחידה החיצונית. זה גם לא צריך להיות השיקול. אינוורטר זו אופרה אחרת. כדאי בעיקר אם המזגן גדול לעומת היישום, ואז האינוורטר לאחר פעולה קצרה מוריד 'גז' תוך שמירה על מיזוג נוח ועליה בנצילות. הניסיון שלי עם אינוורטרים עד כה מוצלח אבל הוא רק בן שנה וחצי, אז עוד מוקדם להצהיר הצהרות. בכל מקרה אלה יחידות שסופקו ע"י טורנדו והן בהספק יחסית נמוך, משהו סביב 11,000 BTU. הדימוי שלך על יחידה פנימית ש'מתאמצת' לא מתאים הנדסית. יתכן שביחידה הפנימית אין ממסר המתרגם את אותות הפיקוד לזרם מתאים להפעלת המדחס, ויתכן שאין ממסר מתאים (קונטקטור) ביחידה החיצונית. ממסרים כאלה עולים עשרות בודדות של שקלים ויקטינו לחלוטין את העומסים על כל החיווט ביחידה הפנימית, למעט הקו המזין אותה והקו הרץ בינה ליחידה החיצונית. נסית להתייעץ עם טכנאי מיזוג נוסף שגם יודע לחשוב ולא רק להציע פתרונות יקרים? יוסי

חנניה ז"ל כתב: ההכללות כולן פזיזות, ובין היתר, גם הזאת. היה לנו חתול רחוב שרצח ציפורים, חיסל עכברים ותקף חתולים אחרים במרץ ראוי לציון. כשיום אחד ארנבת התנחלה בחצר הוא לא נגע בה. סתם רבץ ובהה, כאילו אינו יכול להחליט מהי. זה נמשך כשבועיים עד שהארנבת הרימה עוגן והפליגה הלאה. אז יש ויש. יוסי

אכן. ב- D-LINK מסוג N 600 שיש ברשותי שרות IP קבוע פועל נפלא באמצעות אתר mooo.com. לאחר ריסט של המודם הכתובת מתעדכנת תוך 15 דקות וזה נבדק כבר כמה פעמים ולאורך שבועות אחדים. יוסי

התלבטתי אם להחמיא לך לאור החתימה שצרפת, אבל לכבוד החג וחגיגת העוגות הצפויה, התרציתי. גם אני תומך בגישתך ו-018 מספקים לי אינטרנט כבר שנים רבות. חג שמח, יוסי

אני מאמין שהסל"ד של המנוע - 1700 - מתאים לנקודה בה המומנט קרוב למכסימום כך שהטרקטור לא יתאמץ להפעיל את המכונה המונעת. זה אולי כבר יותר בתחום של התאמת יחס ההפחתה בין המנוע ל-PTO. יוסי

הנקודה היא שהן נשלפות לנוחיות המשטרה בכל פנייה עתידית נניח לבית משפט. למה אי אפשר להיפטר מהזנב הזה. נניח שחלפו 25 שנים. מין הסתם האדם השתנה, אז למה זה נגרר?

למתמצאים, לאחרונה ובעקבות שדרוג רישיון הנהיגה שלי קבלתי ממשרד התחבורה עדכון על כך שלחובתי רשומות 6 נקודות מאז 2007. היום שוחחתי עם הגוף החיצוני המספק להם מענה קולי. הוסבר לי שאם אין לחובתי עברות נוספות בתקופה שחלפה (כאמור 2007-2015) אז הנקודות באופן מעשי מבוטלות מבחינת תוקפן, אבל הרישום נשאר לעולם ועד. כשהקשתי הוסבר לי 'שזה מה שיש'. בעבר הרחוק היו לי נקודות נוספות אבל הן אינן מדווחות ומבחינתי כאילו לא נצברו מעולם. ככל שאני יודע גם הדיווח על הרשעה פלילית נמחק לאחר תקופה מסוימת. אז רק ממשרד הרישוי משחרר רק המוות? מישהו יכול לשפוך אור על המוזרות הזו? תודה, יוסי

הנצילות מושפעת מתכנון המזגן. אחד הפרמטרים החשובים הוא איכות החלפת החום בראדייאטור החיצוני. אם חלק זה (המעבה) גדול מספיק הוא מפחית את לחצי הראש במדחס ומשפר את הנצילות, זאת בטווחי העבודה. מזגן רגיל עובד בנקודת שיווי משקל המושפעת מהטמפרטורות שלו ולכן בזמן מדידת הנצילות המזגן מותקן בתא מדידה המייצר עומס חום (או טמפרטורה אופפת) בהתאם לדרישות מוגדרות. באינוורטר אין עומס יחידי כי אינוורטר משנה את תפוקתו. אבל הממדים הפיזיים של הראדייאטור החיצוני לא משתנים, ולכן בטווח מסוים הנצילות עולה כשהוא פועל בעומס נמוך מהמכסימלי. לכן מבחינת הנצילות עבודה בעומס חלקי עדיפה. אין שום היגיון להשקיע באינוורטר אם אתה צריך אותו לעומס מכסימלי בלבד. הרעיון באינוורטר הוא מזגן עם תפוקה גבוהה יותר מהנדרש בדרך כלל ואז במצב ההתחלתי לאחר הפעלתו כשהחדר חם הוא יעבוד בתפוקה גבוהה, ועם הזמן תפוקתו תפחת תוך עלייה בנצילות. כמובן שלא צריך להגזים כי גם אינוורטר לא יכול לרדת בתפוקה ללא הגבלה, מערכים שאני מכיר הפחתת התפוקה עד 25% מהמכסימום או משהו קרוב. תכונות נוספות כמו מניעת מחזורי כבוי/הפעלה אלא פעולה רציפה תורמים לנוחיות ולהרגשה יותר נעימה וזו תוספת מבורכת. חוץ מזה בזמן הראשון לאחר הפעלתו הוא באוברקיל כך שהקירור חזק מאד (זה מה שיהיה אם נבחר נכון) ועם הזמן התפוקה יורדת כך שהטמפרטורה תישמר. בחירה כזו גם תאפשר מיזוג יעיל אם למשל החדר יתאכלס בהרבה אנשים (מסיבה בסלון וכדומה) ואז תקבל יתרת כוח מיזוג כי האינוורטר יעלה את תפוקתו (במסגרת מגבלותיו). אנלוגיה לפעולת אינוורטר היא התקנת יותר ממזגן אחד לחלל מסוים ואז ניתן לתת מכת קור בהתחלה ואם החלל מספיק צונן, להפסיק פעולת מזגן אחד. כמובן שאינוורטר עושה זאת אוטומטית וללא מדרגות. יוסי

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. ראשית, ההבדלים בנצילות אפסיים. המספרים בעצם זהים. שנית, הנצילות של האינוורטר מוגדרת בתפוקה מכסימלית, כשהוא פועל בעומס חלקי על המעבה החיצוני המתאים לעומס גבוה בהרבה, גם הנצילות שלו תהייה הרבה יותר טובה. לכן תמיד יש לבחור אינוורטר כך שבמרבית הזמן תפוקתו לא תהיה במכסימום, אחרת כל הטעם באינוורטר מתיתר. יוסי

להלן ציטטה מאתר יצרן דודי נירוסטה - לא ידעתי שקיים מישהו כזה. לאור הרמה של הטקסט השיווקי, אני לא הייתי סומך על מוצר מבית מדרשו. דודי שמש מנירוסטה מיוצרים בטכנולוגיה מתקדמת של הצמדת מתכות. טכנולוגיה זו הביאה לפריצת דרך בכל הקשור לייצור דודי שמש והשבחת מים חמים. זה לא סוד שהמים בארץ מאוד קוריוזים, תוסיפו לכך את העובדה שדוד שמש עובד בתנאי לחץ, טמפ' וחשמל המאיצים את תהליך הקורוזיה. בעתיד הקרוב המים יהיו מלוחים יותר (מי ים מותפלים) ולכן המצאנו דודי שמש מנירוסטה העמידים לשנים רבות - עליהם אתם מקבלים 12 שנות אחריות מהחברה. לא הייתי מודע לכך שלחץ מעצים קורוזיה ושמים מותפלים בעצם מלוחים יותר ממי מוביל רגילים. גם לא ידעתי שבדוד יש תנאי טמפרטורה וחשמל אבל טוב שמאירים את עיניי.

התשובה מבוססת על קטעי דברים שליקטתי לאורך זמן, וללא אחריות. סיפר לי פעם מתקין דוודים שיצא לו לפגוש מישהו שיצר לעצמו דוד מדופן נירוסטה עבה שאכן חי הרבה עשרות שנים ללא שום בעייה. ככל שסופר לי הניסיון של סולתם לייצר דוד נירוסטה נכשל בגלל שהם השתמשו בקליפת נירוסטה דקה שנארזה בדוד מפח פלדה חשופה. ההסבר שאני קיבלתי הוא שהתקן מחייב עובי דופן של 4 מ"מ והוא לא הותאם לחומר הנירוסטה שחזקה בהרבה מפלדה דלת פחמן רגילה. היות ולייצר דוד מקליפת נירוסטה של 4 מ"מ גם קשה מאד וגם יקר מאד, סולתם התחכמו וחילקו את העובי לנירוסטה דקיקה ולפח שחור עבה. הם רק שכחו את העובדה שבכך נוצר תא גלווני. הם עוד התעלו על עצמם וציידו את הדוודים בגופי חימום שנעשו מצינור נחושת. אז את השטוזה הראשונה הם חטפו כשתוך חודשים בודדים גופי החימום נאכלו והתקצרו, ואז הם נכנסו להשקעה לא קטנה של החלפת הגופים בכל הדוודים שנמכרו. אבל זה עוד כלום לעומת הנזק שהם חוו כשהדוד עצמו נאכל בגלל המגע בין הנירוסטה לפח השחור החשוף. אם אתה רוצה להצמיד 2 מתכות בעלות פוטנציאל אלקטרוכימי שונה זו לזו אתה חייב לבודדן חשמלית זו מזו, אחרת תיווצר סוללה ואחת המתכות תעלם. מזכיר לי שמישהו שלא אזכיר בשם השתמש בשימסים מפליז לשיוור מנועים באתר התפלה. מי הים שתמיד מצליחים איכשהו לדלוף הם אלקטרוליט מעולה ותוך זמן קצר לא נשאר הרבה מהשימסים מפליז.

קודם כל לא 'המוט מגנזיום' אלא 'מוט המגנזיום'. מעבר לכך, המגנזיום לא שומר על הציפוי אלא מקטין את החלדת הדופן הפנימית של הדוד לאחר שהציפוי מתבלה. אם הציפוי במצב חדש המגנזיום כמעט לא יתכלה - כמעט ואין התמוססות שלו. כשהציפוי נסדק/מתקלף וכדומה, קיר הברזל נחשף ואז המגנזיום מתמוסס ומגן על הדוד כדי שלא יחליד. אם הדופן תאכל הדוד מת, והחלפת פלנג' כמובן לא תעזור.

מה יקרה למתח בדירה אם חיבור האפס בשנאי המזין של חברת חשמל לא לגמרי תקין?

סתם, להשכלה כללית, יש גם שמן שכשהוא חדש באריזתו צבעו שחור. הוא מכיל תוסף מונע שחיקה בשם מוליבדניום דו-סולפיד. האריזה אגב בצבע סגול. אז כדאי להוסיף להסבר שמעלי את המילים 'אלא אם הוא מגיע שחור מראש בגלל התוספים שהוא מכיל'.

מפנה אותך לתגובתי כמה תגובות קודם - יש לך ולמדריך ההיסטורי שלך טעות - אתה מתבלבלים בין תנאי ההצתה של בנזין לעומת סולר, ובין יכולת הדלק שלא להתלקח כשדוחסים אותו בתנאי חום. זה לא אותו דבר. ההבדל בהצתה (מבחן הבזקה) תלוי בטמפרטורת האיוד שהיא אכן הרבה יותר נמוכה בבנזין אבל לא זה העיקר בתוך הצילינדר של מנוע דיזל. אין שם (כשהמנוע תקין וללא שאריות פחם לוהטות) מקור הצתה למעט חום האוויר ולחץ הדחיסה.

דיזל לא יכול לפתח דטונציה כי אין לו דלק מעורב באוויר המחכה להצתה. בדיזל יש הצתה רק ככל שההזרקה מתקדמת ומתפתחת. ויותר מכך, יש בעייה חמורה של פיגור שריפה בדיזלים. כל הרעיון במערכות הזרקה מודרניות - בדיזלים - הוא להשיג בעזרת לחצי הזרקה גבוהים מאד המזריקים את הסולר דרך חרירים זעירים מאד טיפות קטנטנות כך שתושג הצתה ספונטנית מהירה. מזכיר שדיזל מודרני עובד בכיף ב-4500 סל"ד לעומת סל"ד נמוך בהרבה שהיה מקובל פעם. המושג סטן (או צטן) הוא מדד ליכולת להתלקח ספונטנית בתנאי חום ולחץ, לעומת מדד האוקטן המודד את התנגדות הבנזין להתלקחות ספונטנית. יכול להיות שבמנוע שבו תדלקתי בטעות סולר במקום בנזין היתה הצטברות מסוימת של דלק שלא ניצת אבל אני מעריך שלא זאת סיבת הצילצולים.

כל הענין בדיזל הוא הצתה עצמית, אז איך אפשר לטעון שהסולר חסין יותר מבנזין? המדריך שלך התבלבל בין הבזקה תחת חום נטו ובין הצתה ספונטנית בתנאי חום ולחץ השוררים בצילינדר.

איפה שמעת זאת?

בדיוק להפך. סולר מאד מאד רגיש לדטונציה ויעיד כל מי שתדלק סולר במקום בנזין. כשעשיתי זאת פעם (לך דע מה זה גאזוליו, איטלקים שלא יכולים לכתוב באנגלית לטובת הלא מפותחים מישראל) בקושי יכולתי לגעת בדוושת הגז (מנוע קרבורטור) בגלל הצילצולים המטורפים שנבעו מהצתה עצמית. בדיזל ההצתה של הדלק ספונטנית במגע עם האוויר הלוהט בצילינדר.

הקוטר הגדול הנדרש נובע מחיכוך עלוב בין פני השטח של הפולי לחגורה, חסר האפקט הטריזי של חגורה מודרנית וחסר מקדם חיכוך של חומרים מודרניים. לכן כדי להעביר מומנט ראוי אתה נזקק לפולי שקוטרו גדול, אין עוררין. אבל מהירות סיבוב גדולה (בהעדר גיר שחסר במכונה המצולמת) יכולה להגיע או מיחס פולים או ממנוע מהיר + ממיר תדר, שמצריך מצידו מנוע עם חוטי ליפוף מתאימים כדי שלא ישרף בקלות. ללא ממיר תדר מנוע תלת פזי יפתח לכל היותר 3000 סל"ד (בקירוב) ולאחר הפחתה האבן תהיה עוד יותר איטית. אני מאמין שזה מנוע של 1500 ולא יותר.

איטית, בטוח איטית. שים לב לקוטר הפולי הרוכב על ציר המשחזת (המונע). כדי שתהיה מהירה הפולי המניע צריך להיות גדול יותר וזה לא סביר מהתמונה. אני גם לא בטוח שהמנוע הוא דו-קוטבי ואז המהירות שלו, וכפועל יוצא מהירות אבן ההשחזה, עוד יותר נמוכה. חוץ מזה האבן גדולה והמהירות המשיקית שלה לו היתה מהירה היתה גבוהה מאד, והיו נוצרים כוחות צנטרפוגליים גבוהים שגם היו מפעילים עומס עצום על האבן וגם היו גורמים לחוסר איזון גדול בכל פגם שהיה נוצר בה. יש גם את מיסבי הכדורים הפתוחים (מיסבים חקלאיים בסלנג המקובל) של ציר המשחזת שמגורזים ולא טובלים בשמן ואינם מיועדים למהירויות גבוהות.

לדעתי אין להשוות בין משחזת שולחנית מודרנית שמסתובבת במשהו שקרוב ל-3000 סל"ד (בדרך כלל קצת פחות כי יש החלקה מסוימת ביחס לתדר הרשת) ובין מוצג מוזיאוני כבתמונה שמונע בעזרת רצועה שטוחה ויחס גלגלי רצועה שמבטיח מהירות איטית בהרבה. אבן ההשחזה תהיה איטית ולכן פחות אלימה ביחס לסכין, פחות סיכויים לשריפת המתכת בתהליך ההשחזה והרבה יותר שליטה. אם החבר תחמן שינסה לקנות אותה או לפי משקל הברזל או שיתמחר אותה לפי צעצוע סיני מודרני להשחזה שולחנית שעולה בטח פחות ממאתיים ש"ח (גם אם האבן שלו לא בקוטר 8 אינץ').

בוודאי שהדוד חייב להיות מוארק. בזמן העבודה נתק את המתח לדוד. חוץ מזה יתכן בבניין ישן שההארקה לא באמת מחוברת לאדמה כך שהחוט הזה בעצם תחת מתח, חלקי או מלא. לכן הקפד לנעול נעליים מבודדות, אל תעבוד על גג רטוב והשתמש בכלים מבודדים כמו מסיר בידוד בעל שרוולי בידוד בידיות וכדומה. חשמל הוא עבד טוב ואדון רע ולכן היה זהיר. בכל מקרה נצל את ההזדמנות לבדוק שיש לך ממסר פחת ושהוא תקין. אם תתקל בתופעה מוזרה שלאחר חיבור ההארקה הפחת קופץ או שהדוד מחשמל הזמן חשמלאי ואל תסתכן.

טוב, הבנת כבר שזו לא חובה. אבל בכל זאת המגנזיום יאריך את חיי הדוד. אז קבל עיצה שאני שונא לתת אבל שבמקרה שלך עדיפה בהרבה מלא כלום. אתה צריך שאלקטרודת המגנזיום תחובר חשמלית לגוף הדוד באופן שלא יפגום בציפוי הקיים ושיאפשר את החלפתה. האלקטרודה הזו עשויה מליבה של מוט ברזל בקוטר של נניח 5 מ"מ ועליו יצוק שרוול של מגנזיום נניח בקוטר של 2.5 ס"מ. הפרקטיקה המקובלת היא לחשוף קטע מליבת הברזל ע"י קילוף קטע של המגנזיום ואת ה'זנב' שנחשף לרתך לפלנג'. את הריתוך יש לבצע כך שהאלקטרודה תמוקם מחוץ למאיץ באופן שיהיה קו ראייה ישיר להיקף הפנימי של הדוד, אחרת המיסוך של המאיץ יפגע אנושות באפקט ההגנה. ועכשיו, כשהפלנג' אצלך ביד הרכב זמנית את המאיץ על גוף החימום ושאל את עצמך - לאן אני יכול לחבר את זנב האלקטרודה כך שיתקיימו התנאים שמניתי? התשובה הברורה היא לקשור אותו לצינור התרמוסטט. חשוב שבאזור החיבור של זנב הברזל לצינורית התרמוסטט לא יהיה ציפוי הגנה או צבע. איך לקשור? לא טוב לערב מתכות שונות בחיבור ולכן הכי נכון לרתך. אבל אם אין לך יכולת כזו אז קנה בנד נירוסטה, חשוף קטע קצת יותר ארוך של ליבת הברזל והדק אותו לצינור של התרמוסטט. יתכן שהבנד יתפורר בגלל המגע בברזל אבל זה עדיף על כלום.