למה מפליא? תגיד לי אתה איך אמורים לנהל חקירות ככה. הרי ראיות כבר אין, כל מה שאפשר להסתמך עליו זה זכרון אנושי (שהוא כידוע, לא 1:1). כל מה שיש עכשיו זה מלחמה של "הוא אמר היא אמרה" ושטויות עם פוליגרף שלא מייצגות כלום.
האמת שאין לי מושג מאיזה "מחנה" בוכריס מגיע, וזה לא משנה בכלל. אי אפשר להחזיק תלונות - בשום נושא - לנצח. זו פשוט התנהלות לא נכונה של מערכת אכיפה! איכשהו תמיד התלונות הללו צצות כשמאן-דהו אמור להתמנות לאיזשהו תפקיד ואז בום, חופרים כל מיני האשמות משנת תרפפ"ו, שהורסות את המינוי (כמובן) וגם את החיים של אותו בנאדם. אנחנו כחברה צריכים לדרוש אחריות גם ממתלוננים, למרות שזה נורא לא פופולארי.
לא תבעו, כי יודעים שהמערכת ממילא מוטה בעניינים הללו (להזכירך, הנוהל בפרקליטות הוא *לא* להגיש כתבי אישום נגד מתלוננות שווא, שהתלוננו בזדון). אם היא רוצה לדבר, שתדבר עד מחר, ושהעניין יעבור כתביעת לשון-הרע לבית המשפט; אבל לא תהיה חקירה בדבר אותו מעשה.
טיעון דמגוגי וחסר אחיזה. מה יעשה אדם פרטי כתגובה זה עניין אחד, ומה תעשה המערכת זה עניין שני. הניסיון שלך לזרוק את העניין לצד השני ע"י טיעוני "אם לבת שלך זה היה קורה..." אינו רציני במקרה הטוב, ומטופש במקרה הרע. מנקודת מבט פרטית, יש כאן אנשים שילכו לשבור לסתות על שריטה ברכבם (לפחות, בתאוריה), אז מה? נתחיל להצדיק את זה כי "מה היה קורה אם מדובר במכונית שלך"? או שאולי "אההההההה כן אני זוכר אותך! אתה שרטת לי את הרכב ביציאה מחניה לפני שש שנים {או שאולי זה היה מישהו אחר?}" - בום, לסת שבורה. מנקודת מבטה של המערכת צריכה להיות התיישנות מכיוון שראיות לא נשארות לנצח, וגם אם הן נשארות, האיכות שלהן מתדרדרת עם השנים, ק"ו בכל הנוגע לזכרון אנושי! או שאולי אתה רוצה שנהפוך הרשעות ע"ב חלומות לעניין יותר שכיח בארץ?