רציתי לשתף אתכם בסיפור שקרה לי היום, שהתחיל באכילת קרקר לחמית והסתיים בחדר מיון.
אחרי 24 שעות של וירוס הקאות שעבר עלי ועל אישתי (באדיבות הגן של הבת שלי), העדפתי לא לאתגר את הקיבה במאכלים מורכבים מדי ונצמדתי לאוכל פשוט, בעיקר תפוחים וקרקרים מסוג לחמית.
כצפוי עם המזל הנאחס שלי, דווקא בשבוע שבו אני מריץ פרוייקט בלילה בעבודה, אכלתי את הלחמית הזה (שהוא מעין אנדרוגינוס של לחם יבש וקרטון ביצוע).
השעה 18:00. התחושה שמשהו נתקע לך בגרון זה חלק מהפאן בסוג מזון כזה וככה היה גם עכשיו.
אני ממשיך לעבוד ומחכה שחוסר הנעימות הזו תחלוף.
השעה כבר 21:00 ותחושת חוסר הנעימות הופכת כבר לצריבה באיזור החזה. היות ומעולם לא חוויתי צרבת, איחלתי לעצמי מזל טוב וניגשתי לגוגל לראות איזה תרופות סבתא יש לזה.
הגוגל מציע לשתות כוס חלב ולאכול שקדים. את כל אלה יש לי בעבודה.
הזמן חולף והצרבת לא ממש עושה סימנים שהיא הולכת לאן שהוא.
השעה כבר 23:30 ושורף לי וצורב לי ואני כבר לא מסוגל להתרכז בשום דבר.
טלפון לאמא שלי לשאול מה עושים, וכבר אחרי פחות משעה מגיע אלי משלוח עם יוניקום (משקה אלכוהולי מזעזע שאמור לעזור בענייני קיבה) וכמה יוגורטים.
לא יוניקום ולא יוגורט, לא דבש ולא נעליים. כלום לא מפסיק את הכאב הנוראי הזה בחזה. רק בסביבות 4 בבוקר הכאב הופך מבלתי נסבל לסתם כואב.
כשחזרתי הביתה בשבע בבוקר, וסיפרתי לאישתי על נפלאות הלילה שעברתי, היתה לה התלבטות קלה אם לפנות אותי למיון או להרוג אותי כאן ועכשיו על זה שלא סיפרתי לה כל הזמן הזה.
באופן מפתיע, בי"ח העמק התגלה כיעיל, ו-45 דקות מרגע ההגעה למיון, כבר קיבל אותי מתמחה צעיר במרפאת אף אוזן גרון.
בדיקה קצרה והכנסת כל מיני מראות ופנסים לאיזור הלוע, והמסקנה שלו שרופא גסטרו יכניס לי צינור לפרוסקופי לתוך הוושט.
זריקת טשטוש (למרות שאחרי הלילה שעבר עלי, הייתי מטושטש כבר לבד) והחדירו לי מה שהחדירו, עמוק כמה שרצו. אני סופסוף נחתי קצת.
מסתבר שהקרקר הזה פצע לי את הוושט. ניתן לי טיפול אנטיביוטי.
מסקנה מהיום הדפוק שעברתי: ילדים, אמרו לא לקרקרים!