לישראל יש אינטרס קיומי להיגמל מהתלות בנפט, זה די ברור.
עכשיו, כדי לתת את הקרדיט לאנשי עסקים ממולחים הרבה יותר ממני, אומר רק שיש כמה פערים שמפריעים לי לראות איך בטר פלייס הופכת לתופעה כלל ישראלית, קל וחומר כלל עולמית.
ראשית כל, המחיר. כפי שציינו כאן לפני, המחיר אינו שונה משימוש ברכבים "רגילים". לאזרח אין תמריץ להשתמש בפתרון פחות גמיש מאשר הרכב שיש לו כיום. זה יכול להשתנות בעזרת לובי חזק שייקר את השימוש בכלי רכב "רגילים" (הוזלת השימוש ברכב החשמלי אינה מציאותית לדעתי, מטעמי מיסוי ומחוסר תחרות אמיתית בשוק הישראלי).
דבר שני, טווח השימוש הקצר מדי; כמה מכם יהיו מוכנים להצטרך להגיע לתחנת הטעינה כמה פעמים בשבוע, בהשוואה לפעם אחת כיום (מילוי דלק ממוצע פעם בשבוע, סביר?).
דבר שלישי, מה קורה עם הסוללות לאחר שסיימו את חייהם? עד כמה שידוע לי גם מחזור סוללות הוא לא תהליך ירוק.
לסיום, שלוש הערות כלליות: מימן וחמצן זה שילוב בעייתי כשיש פוטנציאל לניצוץ, שאל את קרובי נוסעי ההינדנבורג.
הערה שניה, פיזיקאים מחפשים חלקיקים אקזוטיים כדי להבין את חוקי הבסיס של היקום. ברמה המעשית, הבנה כזו תאפשר לך, למשל, לבצע מניפולציות בחומר ברמה התת אטומית שלו, או במילים פשוטות - להפוך עופרת לזהב, חנקן לחמצן וכדומה.
הערה שלישית - גם אלי רייפמן מרשים, כריזמטי ומהפנט.
ועכשיו אני הולך לפתוח חלון - הפכתי שעועית למתאן.