y9853

סופשבוע עמוס עבר עליי... עבודה, מפגש יום שישי, אירוע עוזדור (בו למדתי על המתחרים הפוטנציאליים לשנה הבאה, והכנתי את הקרקע לשנה הבאה) ושוב עבודה... לפחות בעבודה היה לי זמן לעבור על הספר אשר קיבלתי מ- Lambretta - man, ספר אשר בהחלט העשיר את ידיעותיי, וגרם לי לרצות לקנות אותו (אך זה ימתין למועד מאוחר יותר בגלל עלויות לא קטנות). לאחר ששקלתי ברצינות להביא עוד כויל (מעבר לשניים שכבר יש לי), היום עשיתי נסיון אחרון בהחלט למצוא את הניצוץ האבוד. לאחר לא מעט זמן, אותר הניצוץ האבוד (חסכון של כמה מאות שקלים בהבאת אחד חדש מחו"ל (בשביל ירושלמי גם תלביב זה סוג של חו"ל)). הפלאג הוחזר למקומו, עם כיסוי הראש, ברז הדלק נבדק פעם נוספת ע"מ לוודא שאין כל נזילה והלמברטה מוכנה (אולי) להתנעה הראשונה. עקב השעה, ועקב כך שצריך להוציא את הלמברטה מהמחסן (שזה פרוייקט לא קל בפני עצמו), הוחלט על נסיון נוסף להתנעת הלמברטה מחר, דבר ראשון על הבוקר, בשעות בהן חל איסור על תנועת רכבי אספנות. כל המעוניין להגיע מוזמן לשלוח הודעה פרטית במהלך הלילה עם מספר טלפון, כאשר על הבוקר, עוד בטרם ההתנעה, אבדוק כאן הודעות. כולי תקווה כי אוכל מחר בבוקר לבשר: "למברטה, נסיון התנעה מספר 2 - הצלחה!" מצד שני, כגודל הציפיות, כך גודל האכזבות, כך שלא כדאי לבנות על זה יותר מידי... מצד שני, אם לא אצליח להירדם, מי יודע מה יקרה במהלך הלילה. אולי אנסה לנגן סרנדה בחניה באמצעות הלמברטה (אחרי שעבדתי עם דיסק בשעות הקטנות של הלילה במהלך הפירוק של הלמברטה ולא שמעתי הערות משום שכן, יש לי הרגשה שקצת מוזיקה איטלקית נעימה, הנשמעת בפעם הראשונה, לא תגרום לשכנים שלי להתעורר).

לא מיוחד בו שום דבר, למעט העובדות הפשוטות: 1. זה עולה לי כסף - דבר שכרגע יש לי מחסור בו. 2. לוקח לו זמן להגיע ארצה - כשבוע במקרה הטוב. זה מתוך הנחה כמובן שאני רוצה מקורי, מבלי להתפשר. התשובה המלאה נמצאת בהודעה הבאה...

אפילו אליי זה הגיע. לא ברור לי מי זה עם סיפור דומה לשלי על הוצאת למברטה מהחול. הזוי משהו

תודה רבה לכל מארגני האירוע והמשתתפים. את המצלמה אומנם שכחנו בבית, אך גם בלעדיה נהננו עד מאוד מהאירוע, ו"למדנו את החומר" ע"מ להתחרות בשנה הבאה, אם כי ראיתי שם מתחרה פוטנציאלי קשה מאוד לשנה הבאה, אך אופטימיות זה תמיד טוב. שוב תודה!

החוט המקורי של ההצתה הוחלף בכבל ייעודי חדש המחבר בין הכויל למצת. אני יודע שזה נדיר למדי שהכויל התקלקל, אבל אני לא מוצא אפשרות אחרת. לאחר שחיברתי את הכבל לכויל, ובטרם בדקתי ניצוץ, בדקתי עם "רב מודד" שיש זרימה בין הפלוס של הכויל לבין קצה הכבל (להיכן שמתחבר הפלאג). הבדיקה הזאת גם נתנה לי "הרגשה" כי הכויל תקין, אך עם "הרגשה" הלמברטה לא תניע.

4 שעות ואתה מתלונן... כששלחתי את הרכב שלי לשיפוץ בחו"ל, אז לאחר שהם הסריטו אותו במצלמת וידיאו מכל זווית אפשרית, הם החליטו שהוא לא מוכנים שהוא ייצא מהארץ, למרות שהיו לי כל המסמכים הדרושים, לרבות רישיון ייצוא. אני באמת לא זוכר מה היה התירוץ שלהם, מדוע האוטו לא ייצא, אבל לאחר בזבוז של יומיים, ושכירת משאית שרק לה מותר להכנס לשטח הנמל ולקחת את המכולה (באוטו יצא בתוך אחת כזאת), רק אז התברר שהם איבדו את המכולה עם האוטו שלי בפנים. זה נגמר בצעקות, הפיכת שולחנות וכמעט הרמת ידיים על הפקיד שאיבד לי את המכולה עם האוטו בפנים (מזל שלו שאנשי הבטחון מגיעים לשם מהר, והם זרקו אותי החוצה). הם הבטיחו לי שייעדכנו אותי ברגע שהם יימצאו את המכולה עם האוטו שלי. מיותר לציין שהם לא מצאו אותה בנמל אשדוד בימים שלאחר מכן. לאחר קרוב לשבוע מורט עצבים, קיבלתי הודעה מחברת האוניות ששאלה מי פורק עוד יומיים את האוטו מהמכולה באנגליה, ומה הם אמורים לעשות איתו. זה היה לפני לפחות שבע שנים... אני רואה שהם לא ממש התייעלו מאז...

זה כבר נוסה בחוסר הצלחה משווע, מה שמחזיר אותי לכך שכלל הנראה הכויל לא תקין. נשלחה הודעה פרטית, תודה תודה!

כמובן שלא בזבזתי זמן היום, אלא ישבתי וחשבתי איך לעזאזל אני פותר את הבעיות. החלטתי ללכת מן הקל אל הקשה, וכך פורק לו (שוב) הקרבורטור, נפתח ונסגר מחדש, תוך תשומת לב מירבית למצוף - שלא ייגע בשום דבר בעת סגירת הקרבורטור. הקרבורטור נסגר (שוב), והורכב (שוב) במקומו. ברז הדלק נפתח, והפעם כבר למדתי. צריך לחכות לנזילת הדלק מצינור העודפים. חיכיתי וחיכיתי. הסבלנות משתלמת, אין ספק. נזילת הדלק מצינור העודפים לא איחרה לבוא. נסגר ברז הדלק, ובאמצעות לום, דפקתי קלות על הקרבורטור, מה שככל הנראה שחרר את המצוף הסוור, כך שלאחר פתיחת ברז הדלק שוב, לא נצפתה נזילה. מיותר לציין כי הלום היה פטיש פלסטיק קליל. הניצוץ. ספר אימה של סטיבן קינג שקראתי מזמן. ברבות השנים הספר גם הפך לסרט בכיכובו של ג'ק ניקולסון. נכון, זה עדיין לא הופך להיות סרט אימה, אך החיפוש אחר הניצוץ, מתחיל לשגע אותי, כפי שהמלון הסגור שיגע את כוכב הספר והסרט (ולא, אני לא מתכנן לרצוח את אשתי וילדיי, כפי שניסה כוכב הסרט והספר לעשות). לקחתי את חוט החשמל אשר מוביל אל הכויל, הארכתי אותו בחוט חשמל דק נוסף, ובעת מתן קיק, הצמדתי את חוט החשמל המוארך למנוע, והנה נמצא הניצוץ. כלומר, בעת מתן קיק, הכויל מקבל זרם חשמלי - כפי שצריך להיות. השלב הבא היה לחבר את אותו חוט חשמל דק לחוט המחבר בין הכויל לפלאג, ע"מ לראות האם הפלאג מקבל זרם מהכויל. הנסיון הזה לא צלח, כלומר, לא היה ניצוץ בעת מתן הקיק. כעת ישנן שתי אפשרויות: הראשונה והמועדפת עליי היא שחוט החשמל אשר חיברתי היה דק מידי, וכדאי לי למצוא חוט חשמל עבה, או לחילופין לנסות ולהצמיד את החוט המקורי המחבר בין הכויל לפלאג למנוע (משימה קצת יותר קשה אך אולי אפשרית). השניה והפחות טובה מבחינתי היא ש"הלך" הכויל. הכויל הספציפי הזה הוא כויל אשר נמצא על גופת הלמברטה לחלקים שקיבלתי מ- ILANLIN, אשר נשלח לבדיקה וחזר ממנה עם תשובה: "ככל הנראה הוא תקין". אם יש מישהו שיכול להאיר את עיניי בנושא, אודה לו.

מממ... בגני הילדים של ירושלים כבר לא מסתפקים בלמברטות. אוניות אמריקאיות - זה מה שהולך היום..... אין לי מנתק זרם (kill switch בלע"ז). אני מתחיל לחשוש כי הכויל שלי לא בסדר, ואסביר בהודעה הבאה למה, ואם אני טועה בהגיון שלי, אשמח אם יתקנו אותי.

לא בזבזתי זמן הערב, ולכן פורק הקרבורטור, נפתח, נבדק המצוף התחתון (כמו גם שאר החלקים שלו), ולאחר שהוא השביע את רצוני, הורכב הקרבורטור חזרה. פתיחה של ברז הדלק, ואין נזילה!! מסתבר שלא חיכיתי מספיק זמן... ברגע שאגן הדלק התמלא, הדלק התחיל לצאת שוב מצינור העודפים... בקרוב שוב יירד הקרבורטור מהלמברטה, יפורק מחדש, חתיכה אחרי חתיכה, בורג אחרי בורג (שוב), עד למציאת התעלומה ופתרונה המלא. לפני כמה ימים, אמרתי לאשתי בצחוק, שלא רק שאין בורג שלא פתחתי בלמברטה הזאת, אין שום בורג שלא פתחתי לפחות פעמיים. יש דברים שאסור לצחוק עליהם, כי בקצב הזה אפתח את כל הברגים גם בפעם השלישית (אולי אז אקבל גלידה, אבל אני מוכן לוותר על הגלידה ולא לפתוח שוב בורג אחר בורג). די... מספיק בעסה ליום אחד של עבודה "על ריק". מחר יום חדש ומחירים חדשים.

למברטה, נסיון התנעה מספר 1 - כשלון. מצויידים המצלמות, חדורי מוטיבציה ואמונה גדולה באנו היום להתניע את הלמברטה בפעם הראשונה מזה שנים רבות. פתיחת ברז הדלק, גילתה לנו את התקלה הראשונה, נזילה קלה מהקרבורטור, מהעודפים. חשש למצוף תקוע, ולפיכך, למען הנסיעה הטובה ולמען הבטיחות, יש לפרק את הקרבורטור, לבדוק שוב היכן הבעיה, להחזירו למקום, לפתוח בשנית את ברז הדלק ולראות מה קורה. למרות זאת, לא התייאשנו. עברנו לבדיקת ניצוץ. גם כאן, לא לא ראינו כל תגובה. הניצוץ יוצא מהמנוע (או יותר נכון, כאשר המנוע היה מפורק והוא הסתובב, יצא ניצוץ מהמנוע), החשמל עד הכויל אמור להיות תקין, הכויל עצמו עושה רושם כי תקין (נבדק בשנית ובשלישית ונמצא תקין), החוט בין הכויל לפלאג חדש (ונבדק אף הוא ונמצא תקין), והפלאג חדש. הורכב כויל חליפי (אשר נבדק אף הוא ונמצא תקין), אך גם כאן לא קיבלנו תגובה חיובית. פירקנו, בדקנו, תהינו וניסינו למצוא היכן טעינו, אך לשווא. בשני הדברים הבסיסיים ביותר שבעזרתם אמור המנוע לפעול (דלק וחשמל), אינם תקינים. הבעייתיות בבדיקת החשמל היא שאין מצבר ללמברטה, כך שאם רוצים לבדוק אם יש זרם חשמלי, יש ללחוץ על הקיק. המשך משימה: מציאת הליקויים בדגש על מערכת החשמל (הליקוי בקרבורטור ייבדק ע"י פירוק הקרבורטור, ובדיקה מחודשת שלו). בשלב הראשון, ייתבצע מעבר על כל החוטים, בהתאם לשרטוטים, ובדיקה של המעגלים החשמליים. במידה והכל יימצא תקין, נעבור לשלב השני, בדיקה של הניצוץ מהמנוע. במידה ולא יימצא תקין, נבדוק מחדש את המגנטו, ובמידה וכן יימצא תקין, אדפוק את הראש בקיר ואחשוב הלאה מה לעזאזל אני עושה מכאן (משום מה, יש לי הרגשה לאני הולך לדפוק את הראש בקיר). דיווח בהמשך לאחר מציאת ותיקון הליקויים אשר התגלו היום, וזאת מתוך תקווה (דבילית, אני יודע) כי נסיון מספר 2 להתנעת הלמברטה יוכתר כהצלחה.

קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה. אני מכריז בזאת על התנעת הלמברטה בפעם הראשונה מזה לפחות 15 שנה. ההתנעה תתבצע בשעטו"מ אי"ה מחר, כ' במאי, האלף השני ועוד תשע שנים למניינם בשעות אחר הצהריים / ערב בירושלים עה"ק תתבב"א. כל הרוצה ליטול חלק בהתנעה זאת, מוזמן לשלוח לי הודעה פרטית מחר במהלך היום עם מספר טלפון לתיאום מקום המפגש. במידה ויהיה ביקוש רב, יחולקו הזמנות ואעמיד את אשתי להכין עוגה / עוגיות. אמר לי חבר, אשר ציטט את חברו אשר הלך לעולמו: "זה יהיה בזבוז משווע אם אני אשמע את הצליל של ההתנעה הראשונה לבד ולא עם עוד מישהו". כמובן שהכל כפוף לשינויים ולתקלות שיקרו עד מחר במועד ההתנעה, ואם נביא בחשבון את המשפט המפורסם: "אם יש משהו שיכול להשתבש, אזי הוא ישתבש", אזי על מועד התנעה חדש תבוא הודעה נפרדת. במידה ותהיה הפתעה, והלמברטה אכן תניע מחר, אעלה לכאן תמונות ואולי אף סרטון מהמעמד המרגש (אבל לא הייתי בונה על זה כלל וכלל, כי בטח הלמברטה לא תניע).

כל הכבוד!!! מדהים בהחלט! מצפה לראותכם ביחד במפגש ביום שישי בירושלים.

שוב תסכול השתלט עליי. אך הפעם ישנה הרגשה שלא רק עליי השתלט התסכול. השכם בבוקר קמתי במרץ רב, והתיישבתי ליד הלמברטה, וזאת על מנת להכין ולסגור את כל נושא הכבלים שלה (שמונה במספר), ע"מ שאוכל לבשר ולהזמין את כולם להתנעה הראשונה בקרוב מאוד. אחרי שהבנתי שאין לי הרבה סיכויים להצליח ולסדר את הכבלים רק בעזרת ילדיי, נדברתי עם רן שיבוא לעזר. בבוקר, הרכבתי את הדוד של האגזוז ואת בלם הרגל (ללא הכבל), שני דברים שהלכו לאט מהמצופה, אך בסופו של דבר נחלתי הצלחה בהם. הערב הגיע, ורן בא לעזרי. לאחר מבטים סביב, התיישבנו על סידור הכבלים, התייעצות טלפונית קלה עם Lambretta man, שהסביר לנו שהוא "אכל הרבה קש" עם כיוון הכבלים - בעיקר של המהלכים, אומנם לא עודדה אותנו במיוחד, אך גם לא שברה את רוחנו. התחלנו בכבל הבנזין. התברר כי חסרה לי ה"סופית" של כבל המצערת, שאמורה לתפוס את הכבל לקרבורטור. ללא הסופית הזאת, הכבל לא יכול לשבת במקומו בניחותא, וזה אומר שגם אין אפשרות להתניע את הלמברטה (נכון, אני יכול "לתת גז" ישירות דרך המנוף של הקרבורטור, אך לא זאת הדרך בה אני רוצה להתניע את הלמברטה בפעם הראשונה). לכן, ההתנעה הראשונית נדחתה עד למציאת סופית מתאימה (כולי תקווה שזה ייקרה כבר מחר על הבוקר). לאחר מכן, ניסינו את מזלנו עם כבל הקלאץ'. אומנם הצלחנו לחבר אותו למקומו, אך עדיין נותר חופש משמעותי בעת כיווץ הידית, ואני מסופק מאוד עם הוא מפריד כראוי, בעיקר כשהידית עושה למעלה מרבע מהלך עד שרואים תזוזה בכבל. את זה אוכל לדעת רק לאחר ההתנעה. משם עברנו לכבלים של ההילוכים. על פניו, הכבלים האלו נראו דקים מידי, אבל איתם בכלל לא התעסקנו עקב התסבוכת שהיתה לנו עד עתה. לאחר שנואשנו מנושא הכבלים, עברנו להרכיב את הנורה של הפנס האחורי. גם כאן, לא ציפו לנו חיים קלים. מסתבר כי בית הנורה שקניתי, מיועד לנורות עם בסיס רחב יותר מהרגיל, ואילו הנורות שרן הביא באמתחתו הן נורות עם בסיס רגיל. לכן גם בגזרה הזאת נרשם כשלון הערב. בשורה התחתונה, העזרה של רן בהחלט היתה מבורכת, אך לא הצלחנו להתקדם אפילו בצעד קטן, ודבר זה אכזב את שנינו עד מאוד. אין לי ספק כי בסופו של דבר הפרוייקט יושלם בהצלחה מרובה, תוך כדי ירידה לפרטי פרטים, ללא וויתורים או פשרות, אך עצם העיכובים מתסכלים, בטח ובטח כשנמצאים שניה לפני הסוף, ו"מתים" כבר להתניע את הלמברטה. אני לא מדבר עדיין על סיבוב הבכורה, אלא רק על התנעה ראשונית, שאין לי ספק, שלאחר שתקרה, תתן לי מרץ מחודש לסיים אותה. כאשר רן עזב את ביתי, הוא התניע את סופי שלו, והקול שלה נעם לאוזניי עד מאוד, אך יחד עם זאת צבט לי מאוד. הריח שסופי השאירה במגרש החניה, פסע מדלת ביתי היה נעים מאוד, אך גם מר. צבטה הידיעה שעד שאני אשמע את קול המנוע שלי, יחלוף עוד זמן (אני מקווה שמדובר בימים בודדים בלבד), הידיעה שעד שאני אריח את הריח של השמן המעורבב בדלק יוצא מהאגזוז החדש שלי וממלא את מגרש החניה ואת ראותיי, יחלוף עוד זמן לא מועט. חשבתי שזה ייקח שעות עד להתנעה הראשונה של הלמברטה, והנה מתברר שזה ייקח ימים. לפחות. כואב.

אחרי שהוצאתי למברטה מהחול, אז להוציא שברולט מהאבק זה קטן עליי. תראה איזה "אהבלים" הסובייטים האלו... כל סוף סוף יכלו לקנות לעצמם אוטו מערבי, אז לקחו את ההכי דפוק שיש.... או שאולי זה בכלל בשביל שיהיה להם בסיס מוצק להשמיץ את האמריקאים. מעניין אם גם יש רכב דומה לזה בברה"מ לשעבר, כמו שהם בנו את ה"קונקורדסקי" (זה השם שהטופולוב 144 קיבל במערב), מטוס הנוסעים הרוסי שעבר את מהירות הקול והיה מבוסס על הקונקורד.

היום אשתי נכנסה למחסן (בטעות, זה בד"כ לא קורה...) ואמרה לי: "הדבר הזה באמת מתחיל להיראות כמו אופנוע". פאן לשיער אין לה, אבל להגיד שזה רק עכשיו מתחיל להיראות כמו אופנוע היא יודעת... האמת, צודקת למדי. הנה ההוכחות:

ראשית, המון תודה! שנית, אני עדיין סקפטי (ועל זה נאמר: "עוד בוורשה הוא היה סקפטי"). פרסומת מעולה!! חבל שאין היום פרסומות כאלו.

אחרי שהפן שלך עשה עבודה כל כך טובה, אני לא בטוח שכדאי לי להפעיל אותו על הלמברטה, שלא יעלים לי אותה.

היום הלכתי לקנות עוד כמה דברים ללמברטה, בין השאר כמה אומים. באתי עם האגזוז של הלמברטה, וכן עם הגלגל הקידמי. מסתבר שלבעלים של חנות הברגים יש שלוש למברטות, ותוך כדי שיחה, הבן שלו שואל אותי: "תגיד, זה אתה שהוצאת את הלמברטה מהחול בגן הילדים?" לא ידעתי מאיפה הוא הביא לי את השאלה הזאת, אך מסתבר שהוא נמנה עם אחד מששת קוראיי....

אוי כמה שזה עושה לי חשק.... אני לא יכול לתאר במילים... אכן, הבוקר, עוד לפני שראיתי את הודעתך, קניתי שרוול בידוד מתכווץ. לגבי ברז הדלק, אבדוק שוב את עצמי, ותודה על ההערה.

היה מנוע? היום הונח אחר כבוד המנוע במקומו. למען האמת, ציפיתי שיהיה לי יותר קשה להרכיב את המנוע על הלמברטה, אך ככל הנראה לא רק אני רוצה כבר להניע את הלמברטה ולעשות עליה את סיבוב הבכורה, אלא גם הלמברטה רוצה כבר לסוע בעצמה. יהיה מי שיאמר: "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק." לאחר קיבוע המנוע על צירו, הוכנס גם בולם הזעזועים האחורי, אשר נותן נקודת עגינה נוספת בין המנוע לשילדה. לאחר מכן, הורכב הקרבורטור (עדיין יש צורך לסדר את הצ'וק), וברז הדלק ממיכל הדלק, וחיבור בצינור דלק קצר, בין ברז הדלק לקרבורטור. עקב מחסור חמור ובלתי צפוי באיזוליר בנד, חיבורי החשמל הושארו למועד מאוחר יותר (אני מניח שמחר). במקביל נעשה נסיון להרכיב את דוד האגזוז, אך כאן נתקלתי בקשיים מסויימים של כיוונים שונים ומשונים, והוחלט גם להשאיר את זה למועד מאוחר יותר. גיליתי גם שהשקית עם הברגים של הגלגל הקידמי הצמיחה לה רגליים והלכה לטייל, ולפיכך אצטרך לחזור (שוב) אל חנות הברגים, ע"מ למצוא את האומים המתאימים לציר של הגלגל. כולי תקווה כי ההתנעה הראשונה תיערך בימים הקרובים, ועל כך תבוא הודעה נוספת, ע"מ שכל המעוניין לקחת חלק בהתנעה, יוכל להגיע (ירושלים, למי שעדיין לא יודע). עייפתי עד מאוד מעמל היום, ולכן אקצר. המשך יבוא, כאשר בינתיים אפשר להסתפק במספר תמונות.

מספר ימים חלפו מהעדכון האחרון. שעת ערב מאוחרת, הילדים כבר חזרו ממדורות ל"ג בעומר, ואני, כהרגלי, במחסן, בונה לאיטי את האיטלקייה האולטימטיבית שלי. אט אט, עם הרבה אהבה היא מתחילה לקבל צורה של למברטה. חלקי הפאזל יורדים לאיטם מהמדפים, ומסתדרים בזה אחר זה על השילדה. אין ספק שהרבה יותר קל לקרוא את הסיפור מאשר לכתוב אותו, ואין ספק כי הרבה יותר קל לכתוב את הסיפור מאשר לעשות את המעשים עליהם מסופר הסיפור, אך ההנאה הגדולה מכל, היא עצם העשיה. נכון, תסכולים ישנם לרוב. אני חושב שעד כה, כל חלק אשר הורכב על שילדת הלמברטה, פורק לפחות פעם אחת לאחר מכן. אם זה בגלל שהוא לא השביע את רצוני, אם זה בגלל שהגומי לא ישב טוב מספיק לטעמי, ואם זה בגלל ששכחתי לשים עוד חלק על הבורג שסגרתי זה עתה. אך דבר ראשון ראשון, ואחרון (לעת עתה) אחרון. לאחר שהחלטתי כי אין ברירה, אלא לפרק את המזלג של הלמברטה אותה תרם לי חבר הפורום היקר ILANLIN, ניסיתי לעשות זאת בכוחות עצמי. זכרתי כי את המזלג של הלמברטה שיצאה מהחול, פירקתי בעצמי, ללא כוחות עזר. כמובן שהשלב הראשון בפירוק המזלג היה להשפריץ שמן מכל הכיוונים ולכל הכיוונים, על כל מה שרק נראה כמו מזלג, או בורג, או למברטה ולתת לזה 24 שעות של מנוחה. כמובן ש- 24 שעות זאת הפוגה ארוכה מידי, וכך, לאחר 12 שעות וגרוש, ניסיתי לפרק את הברגים. הבורג הראשון יצא בקלות יחסית, ואז ניתן היה לשלוף באלימות ובכל פיזי בלתי סביר בעליל את מה שנשאר מהחלק התחתון של הכידון. לאחר שנשלף חלק זה, נותרו עוד שני ברגים, עד לשליפת המזלג. מרוצה מעצמי ניגשתי אל הבורג הראשון, אך מסתבר כי לבורג היה הרבה יותר נח להישאר במקומו ולא לזוז. הרגשתי כמו בסיפור של סבא אליעזר והגזר, רק הפוך... קראתי לבת שלי שתתן לי קונטרה מהמזלג (היא תופסת את המזלג ואני מנסה לסובב את הבורג למעלה), אך ללא הועיל. אצה רצה הבת לקרוא לאחיה הגדול לעזר, אחת ושתיים תפסו במזלג, ולא זז הבורג. אצו רצו לקרוא לאימם לעזר, הפשילו שרוולים, תפסו במזלג, ולא זז הגזר, אופס, לא זז הבורג. בלית ברירה, שוב הושפרץ שמן על כל מה שנראה כמו בורג, והפעם קראתי לרן. כמובן שרן הגיע (עם נעליים חדשות שמוטב כי לא היו מתקרבות לשמן ו/או גריז), הפשיל שרוולים, תפס את המזלג, ויצא הבורג (הגזר)!! המזלג נשלף, הלקח נלמד, ומייד לאחר מכן הורכב המזלג על הלמברטה שלי, לא לפני שגירזנו כל דבר אשר יכול להיות בכלל שאמור לנוע, וגם כמה חלקים שלא נעים כלל. מה אומר ומה אספר, אבל למרוח עם הידיים גריז על המוט של המזלג לכל אורכו, מטה מעלה וחוזר חלילה, החזיר אותי לגיל הנערות, ונתן נקודת מבט שונה משהו על האיטלקיה האולטימטיבית הזאת... להיום היה התכנון להרכיב את המנוע על הלמברטה, וזאת על מנת שמחר נוכל לחגוג כראוי את הילולת ל"ג בעומר בנסיון הנעת הלמברטה ובהאזנה לצליל המופק. בעודי מחשב את החישובים איך אני מחזיק את המנוע בכוחות עצמי, ומרכיב אותו על הלמברטה לבדי, נחו עיניי על הסבל של הלמברטה. לפתע, נדלקה נורה אדומה (או יותר נכון, נורה סגולה) שאמרה לי שעד כמה שאני זוכר, את הסבל הצלחתי לפרק רק בסוף הפירוק של הלמברטה, וזאת מפני שהברגים התופסים אותו, תופסים גם את המושב. לאחר נסיונות להרכיב את הסבל בכלמיני מקומות אחרים, ולאחר עיון בתמונות של הלמברטה "לפני", הגעתי למסקנה שאין כל ברירה, והסבל חייב להיתפס ע"י הברגים המחזקים את תפס המושב. במילים אחרות, צריך לפרק ארבעה ברגים ע"מ להרכיב את הסבל. זה באמת שום דבר, אבל בשביל להגיע לארבעת הברגים הללו, יש לפרק כשמונה ברגים אחרים התופסים שלושה חלקים שונים בלמברטה. וכך, מצאתי את עצמי מפרק את כל מה שהרכבתי, מרכיב את הסבל, מסדר בחזרה את הגומיות שבניתי, והכי חמור, נהנה מכל רגע. לאחר הרכבת הסבל, התפניתי להרכיב את המנוע. המנוע יושב על הלמברטה באמצעות ציר, שהוא למעשה בורג עבה מאוד, הנמצא בתוך גליל חלול בשילדה, וכן ע"י בולם הזעזועים האחורי של הלמברטה המחבר את המנוע מצד אחד ואת השילדה מצידו האחר. מסתבר שבמהלך הצביעה שעשו ללמברטה, בניגוד גמור למה שביקשתי, לא עטפו את ההברגה של בולם הזעזועים לשילדה, ולכן היא נצבעה. כעת, הבורג אשר אמור לתפוס את בולם הזעזועים לא יכול להיות מוברג, אז ישבתי וניקיתי את הצבע מההברגה, דבר אשר לקח זמן ארוך מהמצופה, כך שבסופו של דבר הרכבת המנוע נדחתה למחר. אבל לצאת בלא כלום אי אפשר, וע"מ לחתום את הסיפור הארוך הזה (ואני מדבר רק על מה שכתבתי הלילה) עם קצת טעם טוב בפה, אני מצרף תמונות להנאתכם המלאה (כולי תקווה).

מזל טוף!

לאחר שנזכרתי באיחור כי שכחתי להזמין את המוטות של הבולמים הקידמיים, היום בשעה טובה הם הגיעו. כמובן שמייד הרכבתי אותם במזלג, אולם ההרכבה היא סיפור בפני עצמה. אז אם יש לך קצת זמן ואורך רוח, אספרו: הבולמים הקידמיים בלבמרטה נמצאים בתוך המזלג עצמו. קשה להסביר איך זה בנוי, ותמונות לא יעזרו כאן, כי פשוט אין מה לצלם... לכן על הקורא להפעיל את דמיונו, כשם שאני הפעלתי את דמיוני במטרה להרכיב את הבולמים. בספר כתוב, כי יש להכניס לתוך המזלג את המוט, כאשר על המוט מולבש הקפיץ, ולאחר מכן יש לחבר את הקישור (link בלע"ז), התופס את הגלגל הקידמי. הכל כתוב בשחור על גבי לבן. פשוט, קל ונח. א מ מה? כאשר מכניסים את המוט עם הקפיץ, לא נותר מקום להכניס לתוך המזלג את הקישור האמור. חסר בערך סנטימטר. טלפונים למספר חברים לא עזרו. לאף אחד אין שמץ שמצו של מושג מדוע ולמה זה לא כמו שכתוב בספר, ואף אחד לא יכול לקפוץ אליי ולהביט. אני מניח שמיותר לציין שלא התייאשתי, אלא בדקתי למה זה קורה. הארתי עם פנס לתוך המזלג, ושם, בנקודת העצירה של המוט, ראיתי חור קטן. החור דרכו אמור לעבור המוט שעליו מולבש הקפיץ, כך שלמעשה הבולם בנוי בצורה חכמה אך פשוטה מאוד: הקפיץ "יושב" בין נקודת העצירה במזלג למוט (לקצה של המוט הנשען על הקישור), כאשר הקישור המעביר את ה"מכות" מהגלגל הקידמי אל המוט האמור, הקפיץ מתכווץ, והמוט "עולה" ונכנס מעט יותר לתוך החור שמוכן עבורו במזלג. מקווה שהצלחתי להבהיר את זה היטב. לכוון את המוט אל החור, זה לא פשוט כלל וכלל, גם כאשר הקפיץ לא יושב על המוט, וכך שיחקתי לי במשך דקות ארוכות בנסיונות להכניס את המוט לחור המיועד עבורו במזלג. בדברים האלו, אין כמו לקרוא לעזר כנגדי לעזרה, וכך, ישבנו במשך דקות ארוכות והשתעשענו בנסיונות להכניס את המוט למקומו. לאחר שהצלחנו, השלמת הרכבת הבולם היתה קצרה, וכל שנותר הוא להכניס את הבולם השני למקומו. הכנסנו את הקפיץ, ולתוך הקפיץ הכנסנו את המוט, והופ, על הפעם הראשונה, ללא מאמץ בכלל, המוט נכנס פנימה למקומו. מרוב שלא האמנו שדבר כזה ייתכן בכלל, כמעט והוצאנו אותו בשביל לבדוק שהוא אכן בפנים, אך בשניה האחרונה התעשתנו, והוא נשאר במקומו. מכאן הדרך לסיום הכנסת הבולם היתה קצרה. אמרתי לעצמי שאם כבר הכנסנו את הבולם למקום, זה הזמן להכניס את כל המזלג למקומו בשילדה. הוצאתי את הגריז, סידרתי והכנתי את הכל, והנה מתברר כי מגן האבק של המזלג חסר. חסרונו של מגן האבק הוא לא עניין של מה בכך, כי במידה וייכנס לכלוך שייעוף מעלה מהגלגל הקידמי הוא עלול למנוע מהכידון להסתובב כראוי, ומכאן הדרך לתקלות על גבי תקלות פתוחה. חיפוש מהיר של מגן האבק העלה חרס (ואין חרסים בלמברטה), וגם החיפוש האיטי לא צלח. כל שאר החלקים אשר פורקו מהמזלג נמצאו אחד ליד השני, ורק מגן האבק נעדר. שוב קראתי לעזר כנגדי לעזור, והיא הצטרפה לחיפושים. לאחר למעלה משעה של חיפוש... לא, לא מצאנו... הרמנו ידיים. כעת עומדות בפניי שלוש אפשרויות, ואת שלושתן אני לא ממש אוהב: 1. להמשיך לחפש. 2. לקנות חדש (זה לא העניין של המחיר כמו העניין של השבוע שבועיים עד שזה יגיע לארץ הקודש, מה גם שבחיפוש קצר באיביי נמצא רק מגן אחד, וגם הוא אצל מי שלא מעוניין לשלוח מחוץ לאנגליה). 3. לפרק את המזלג של הלמברטה לחלקים שעומדת אצלי מתוך תקווה שהחלקים קיימים, תקינים וזהים (לגבי האחרון אני דיי משוכנע, אבל בשניים הראשונים ממש לא). אז אם יש לך מגן אבק למזלג של למברטה, או לחילופין את/ה יודע/ת למי יכול להיות כזה (בארץ), ו/או לחילופין מתאים לך לעשות אצלי במחסן חיפוש מחודש, ו/או לפרק את המזלג של הלמברטה השניה - את/ה מוזמן/נת בחום.

ועוד קצת... הדרך עדיין ארוכה ומפותלת, אך רואים כבר את האור בקצה המנהרה המדהימה הזאת (אני רק מקווה שהאור זה לא רכבת). פשוט אין על לבנות במו ידיך את האיטלקיה האולטימטיבית. אני נהנה מכל רגע (גם ברגעים בהם אני מקלקל בשקט בלי שאף אחד יישמע).