y9853

לחץ... ההשקות האחרונות שהיו במועדון, כמו גם זאת המתעתדת להיות ביום שישי הקרוב, אשר הראו על רמה גבוהה ביותר של הרכבים המשופצים, מכניסה אותי ללחץ. התאריך להשקה כבר נקבע, פתאום אני מתחיל לשאול את עצמי כלמיני שאלות... אולי הייתי צריך להחליף גם את החלק הזה או שאולי דווקא את החלק ההוא. אולי הבורג הזה לא נראה מספיק טוב, אולי כאן יש שריטונת קטנטונת על הלמברטה. מצוקה... בלית ברירה, התיישבתי ליד הלמברטה, ועשיתי לה פוליש. מיד עם סיום הפוליש, הגיע תורו של הווקס. לא הפסתקי לשפשף את הלמברטה, עד אשר ראיתי את פניי משתקפים בבירור בצבע הסגול. לא הספיק לי... בדיקה חוזרת ונשנית של כל הדברים, האם הם במקום, האם חסר משהו, האם יש משהו עודף, האם ישנה שריטה? האם שכחתי איזה משהו שכולם ייראו חוץ ממני, או שאולי בכלל תפרתי במו ידיי את בגדי המלך החדשים? אין ברירה... להרגעת המתח, ישנו פתרון אחד ויחיד. סיבוב על הלמברטה. לוידוא כי כל הסמלים במקומם, ואין להם כל תכנון לצאת משם בזמן הרכיבה להשקה. הגעתי עם הלמברטה למרכז המסחרי בקרית יובל. שני אנשים מבוגרים מקיפים את הלמברטה ואותי, פעם אחר פעם, מסתכלים כמוצאי שלל רב. ציפיתי לתגובה: "גם לי היה כזה כשהייתי בגיל שלך", אך היא לא הגיעה. נשאלתי למודל של הלמברטה, וכשעניתי 69' שניהם אמרו כמעט ביחד: "היא נראית כאילו עכשיו יצאה מהמפעל". את החיוך שנמרח לי על הפנים אי אפשר היה להסתיר (מי בכלל ניסה?), ואת הבוסט לאגו, אני בכלל לא יכול להסביר. כמובן שהודתי להם על המחמאה, והמשכתי בדרכי. שבועיים וחצי נותרו להשקה, והמתח רק גובר וגובר. אסור לבייש את הפירמה, ואת הרף הגבוה שהוצב בהשקות האחרונות.

לאחר שהשלייף עבר ונגמר, נעשה פוליש ללמברטה, והיא עומדת לה מוכנה. הסתכלתי עליה מימין, ולאחר מכן גם משמאל. הכל עומד במקום, הכל תקין ועובד כפי שהיה לפני כ- 40 שנה, עת יצאה מהמפעל באיטליה. למרות זאת, דבר אחד היה חסר לי. משהו שצרם לי בעין וזעק: "עוד לא סיימת הכל!!" ואז נזכרתי בקופסא הקטנה, האחרונה, המחכה על המדף. קופסא אשר יש בה דבר אחד בלבד. סמלים וניקלים. עשרה ניקלים וסמלים בסה"כ, אשר כל אחד ואחד מהם צריך לשבת הכי יפה והכי צמוד על הלמברטה. זה בהחלט הטאץ' האחרון, וזה מוסיף כל כך הרבה... אי אפשר היה שלא לעשות ללמברטה "בוק". לפיכך, יצאה הלבמרטה מהמחסן אל מגרש החניה, וערכתי לה סדרת צילומים - מכל הכיוונים האפשריים. למעלה, למטה, ימין ושמאל (נכון, אני יודע שאתם לא מאמינים לי כי אין תמונות, אך מי שיבוא להשקה (21/8 ), יוכל לראות בעצמו). לאחר מכן, החלטתי שהתמונות "חשוכות" מידי. למען האמת, סתם חיפשתי (כרגיל) סיבה לצאת עם הלמברטה לסיבוב. לקחתי את הדוגמנית האיטלקיה שלי לסיבוב, ובמגרש חניה פתוח ושטוף שמש, חזרתי על הצילומים. אני משוכנע כי לצלמת של הפורום יהיו הערות על איכות הצילום (ביקורת בונה, בבקשה), אך היות והיא לא תראה את התמונות עד להשקה, מצבי טוב.

השקה!! השקה!! הלמברטה ואני נרגשים עד מאוד. באמת! שנה של עבודה קשה, מעייפת, לעיתים מרגיזה, אבל הכי הכי חשוב - מהנה, מגיעה בימים אלו לקיצה, והכל הכל מתנקז להשקה בירושלים. אני קורא מכאן לכל מי שתחביב האספנות יקר לליבו להגיע לאירוע, ללא כל קשר לשיוך מועדוני כזה או אחר. אני מקווה שההשקה בירושלים תהיה בסימן קירוב לבבות בין כל מועדוני הרכב בארץ ובין כל מי שנושא האספנות יקר לליבו, גם אם הוא אינו משתייך למועדון כזה או אחר. להתראות בהשקה!!

שעה 16:30. ירושלים. חום אימים בחוץ, עם מעט משבי רוח. הלמברטה צריכה להגיע לפחח לטובת שלייף. בזהירות רבה אני מוציא את הלמברטה מהמחסן למגרש החניה. פותח את ברז הדלק, פותח את הצ'וק, לחיצה על הקיק, ומנגינה איטלקית ערבה ממלאת את מגרש החניה. כעת, כאשר המנוע מכוון, הצליל של הלמברטה הרבה יותר נעים, והיא לא מעשנת, גם לאחר ההתנעה. באים השכנים, עומדים סביב מסבירים לה פנים... אחד אחד הוזמנו השכנים להשקת הלמברטה (יום שישי, 21/8/09 (א' אלול התשסט) בשעה 17:00 בפאב טוביה אשר נמצא ברח' שושן - מקום המפגש הירושלמי). לאחר מכן יצאתי שמח וטוב לב ממגרש החניה אל הפחח. כביש בגין. פקקים מכאן ועד לאי שם. כל אחד מנסה לחתוך את הרכב שלפניו בשביל להשיג מקום מעט יותר טוב בפקק. אחרי לא מעט שנים, שוב הלמברטה (וגם אני) מפלסת לה דרך בפקקי ירושלים. לאחר הכניסה לכביש בגין, משתחרר לו מעט הפקק, ושנינו ביחד נוסעים לנו בשלווה ובנחת במסלול הימני. לפתע, צופר אימתני מהמונית הנוסעת לידי. המחשבה הראשונה שעולה לי בראש היא שהלמברטה מעשנת, או שסתם הוא רוצה שאזוז לו מהכביש איתה. מבט שמאלה מגלה כי אצבעו של נהג המונית מורמת כלפי מעלה, כאומר כל הכבוד על הלמברטה. אושר מציף אותי. זאת הפעם הראשונה שהלמברטה נוסעת כמו שצריך באור יום ברחבי ירושלים, וכייף לקבל כאלו תגובות. עברנו במנהרות של כביש בגין, ויכולתי לשמוע את הלמברטה אומרת לעצמה - רגע, את זה אני לא מכירה. מזתומרת אנחנו נוסעים על הכביש ויש גג מלמעלה? יכול להיות שקוראים לזה מנהרה. מכביש בגין ירדנו בירידה של הר חוצבים, והתחלנו לטפס במעלה ההר (חוצבים). סיבוב קליל של המצערת, והלמברטה "אוכלת" את העליה בלי מלח. פשוט תענוג. הגענו לפחח. השער נפתח, ופניהם של אלו אשר עסקו במלאכת יישור, ריתוך וצביעת החלקים מתמלאות בחיוכים רחבים. זאת הפעם הראשונה שהם רואים אותה מורכבת, ואפילו אם הם מנסים, הם לא יכולים להסתיר את החיוך הרחב (והם לא ניסו). השלייף עבר במהרה, ולאחריו עושים פוליש ללמברטה. ישנו תיקון צבע קטן אחד בכידון, ולטובת העניין, יש לפרק את החלק אשר מסביב לספידומטר. עקב השעה המאוחרת, נידברנו כי מחר נעשה זאת. אגיע עם הלמברטה, נפרק את החלק האמור, הפחח ייצבע אותו, ולאחר מספר שעות, אוכל להמשיך בדרכי. היום בערב או מחר אתחיל להרכיב את הסמלים על הלמברטה. יש לא מעט סמלים וניקלים אחרים ללמברטה, ולכולם כולם יש מקום. ביציאה מהפחח, החלטתי לא לחזור דרך כביש בגין, אלא להראות ללמברטה עוד מנהרה... הפעם ליד העיר העתיקה. כביש מספר 1 העירוני. סיוט אחד גדול לרוכבי אופנועים. בגלל העבודות של הרכבת הקלה, ישנם כל כך הרבה בורות בכביש, שאי אפשר לדעת בכלל מתי נוסעים על הכביש ומתי נמצאים בבור. הגדילו ועשו, כאשר שמו מחסום המפריד בין מפלס הבורות לבין מפלס החפירות לרכבת, למעלה מחצי מטר הפרש גובה, אך המחסום עומד בצורה כזאת שהוא מאפשר נחיתה לתוך מפלס הרכבת. ברגע האחרון שמתי לב לכך, וניצלתי מהתרסקות כללית. ביציאה מהמנהרה אל תוך רחוב ממילא (או בשמו היום רח' קריב) פקק. כל המכוניות עומדות ללא תזוזה, ואני מפלס את דרכי בינהן. כך ממשיכים עד לעליה ברחוב אגרון. לפני העליה, אני אומר ללמברטה: "אז איך אנו מפלסים את דרכנו בפקק שם?". זאת הפעם הראשונה שאני מפלס את דרכי בפקק על אופנוע עם הילוכים, והנה מסתבר כי הילוך ראשון עם חצי קלאץ' ומשחק עם הגז, עושה עבודה נפלאה. תענוג אמיתי. איטלקיה אולטימטיבית, אשר נבנתה חלק אחר חלק ממשהו שעמד בחול. קשה להאמין כי היום זה נראה יפה, ולא פחות חשוב, אפילו נוסע. בדרך הביתה, רציתי לעבור בדרך לתדלק את הלמברטה, אך החלטתי שאוותר על התדלוק - כך תהיה לי עוד סיבה לצאת עם הלמברטה לרכיבה. הגענו הביתה, האיטלקיה המופלאה שלי הוכנסה בזהירות למחסן, ואני כולי מאושר. אין דברים כאלה!

חגיגת היומולדת היום בטוביה היתה נחמדה עד מאוד! עוגה משובחת, הרבה תמונות (לא אני צילמתי), בירה וכייף גדול! יאללה, תעלו תמונות (או שאתה מתבייש בגלל הקרניים)

היום בדקתי מקרוב במפגש את השיפוצים האחרונים של החיפושית. אכן רואים שהעבודה נעשית מכל הלב ובהמון אהבה. בהחלט אני רואה שיפור מפעם לפעם שאני נפגש עם רן, וזה עושה לי טוב! החסרון היחידי הוא שזה בא על חשבונה של סופי...

התכוונתי לרשיון הרכב הכתום, לא למספר הרישוי הכתום.... אם הייתי יודע להשתמש בסופיה לורן, הייתי משפץ למברטה??? לגבי המזג אוויר, עד ההשקב לקראת סוף אוגוסט נארגן לך מזג אויר ירושלמי נעים וקריר משהו (פחות מ- 45 מעלות).

אז מזל טוב גם מכאן...

לאור הג'יפה הנמצא במיכל הדלק (שאריות חול, חלודה, מסטיקים ושאר מרעין בישין), נוצר מצב מעניין, בו לאחר כל נסיעה ונסיעה, אני רואה שאריות חול / חלודה בצינור הדלק השקוף. לכן, אין לי שום ברירה, אלא לפרק את צינור הדלק מהקרבורטור, להזרים מעט דלק ממיכל הדלק לתוך בקבוק המיועד לשפכים, לפתוח את המסנן הנמצא בפתחו של הקרבורטור, מבלי לפרק את הקרבורטור מהמנוע. לשם כך, צריך לחכות שהמנוע יתקרר. כשהוא מתקרר, המסנן מפורק, מנוקה באמצעות ספריי לניקוי קרבורטורים, וחוזר אחר כבוד למקומו. העניין הוא, שכעת אני חייב לדוק שאין נזילה מהקרבורטור. לשם כך עליי להוציא את האופנוע מהמחסן ולפתוח את ברז הדלק. ואני שואל את ששת קוראיי - אני יכול לפתוח את ברז הדלק של האיטלקייה שלי מבלי להתניע אותה? ואם כבר התנעתי - אני יכול שלא לעשות עליה סיבוב? האיטלקיות האלו... מרגע שאתה פותח להן את ברז הדלק, לא יעזבו אותך עד שתעשה עליהן סיבוב... למען הסר צל צילו של ספק - אני מדבר על הלמברטה שלי! לפיכך, יצאנו שנינו לקול המוזיקה הנעימה מהמנוע, ועזבנו את מגרש החניה. היום החלטנו יחדיו כי ניסע להשקיף על ירושלים המערבית. לפיכך נסענו לגבעת המטוס. גבעת המטוס הינה שכונת קראוונים, אשר נבנתה לקליטת עולי אתיופיה. המקום נקרא על שמו של מטוס אשר התרסק על הגבעה במלחמת ששת הימים וטייסו, סגן דן גבעון ז"ל, נהרג. ברבות השנים, פונו רוב הקראוונים מהגבעה וכמעט ולא נותרו עולים במקום, והיום המקום משמש משפחות מצוקה. היתרון של המקום הוא שהוא משקיף על כל ירושלים המערבית, כפרושה על כף היד. לפי בקשתו של אומי, צילמתי מספר תמונות של ירושלים עוטפת אור, אך האיטלקיה הזאת נדחפה בכולן. לך תבין למברטות... זהו... עוד פחות מחודש עד להשקה, או אז יוכלו תושבי ירושלים (ויושבי הפורום המכובד הזה) לראות את הלמברטה באור יום, ואז גם אתחיל לסוע איתה מעבר לנסיעות המבחן ובדיקת הנזילות. עד להשקה עדיין נותרו מעט דברים להכין. ככל הנראה ייעשה ללמברטה בסופ"ש שלייף, אשר לאחריו יוצמדו כל הסמלים. יש ללכת לחרט ע"מ שייסדר לי פלאח שייקבע את הגלגל האחורי לסבל. יש להכין דיסק אשר בו יתואר כל מהלך השיפוץ - מהחפירות הארכיאולוגיות ועד היום (איך??? איך לא צילמתי את הרשיון הכתום של הלמברטה???). יש לנקות (שוב ושוב ושוב) את הלמברטה ולעשות פוליש, ולא פחות חשוב, ואולי החלק הכי חשוב, להזמין כל אחד ואחד מששת קוראיי הנאמנים להשקה.

דייייי... לא יכול יותר!!!!!!!!!!! חייב לתת למחלה לעבוד. אומנם לרוקן את המיכל זה לא בעיה, בעיקר כשאני לא ממלא אותו עד הסוף, אבל הרעידות בידיים וברגליים מתחילות להעיק אחרי 24 שעות רצופות ללא רכיבה, ולו הקצרה ביותר. היות ותאריך ההשקה עדיין רחוק (אני מחכה בקוצר רוח לפרסום רשמי שלו), אני לא יכול להרשות לעצמי לצאת עם הלמברטה לטיולים בשעות האור, ו/או ללכת לבקר חברים, משפחה, מכרים או סתם לצאת לטיול מחוץ למגרש החניה. למרות האמור לעיל, ועקב מצבו המתקדם של הרצון לרכב, החלטתי לצאת לנסיעת מבחן. הלמברטה עומדת יפה במבחנים שלי - עליות, ירידות, מישור, החלפת הילוכים - הכל עובד חלק וללא בעיה, למעט העובדה כי אני עדיין לא מספיק שולט בהחלפת ההילוכים, ומידי פעם מהראשון אני עובר ישירות לשלישי, וכשאני רוצה להוריד הילוך לא תמיד אני עושה זאת בתזמון טוב, אבל זה רק עניין של תרגול. על נופיה הליליים של ירושלים לא ארחיב, כי כל נסיון לתאר אותם, יהווה להם עוול, ומי שמעוניין לראות אותם בעצמו, שיעלה לעיר הקודש, ופשוט ישוטט בה להנאתו, בלי למהר לשומקום, בלי להגיע לשומקום. סתם לטייל. אני אצטרף בשמחה, אך לצערי זה יהיה רק לאחר ההשקה...

בשורה משמחת מאוד! שמח לראות שלמרות הכל, יש שיתוף פעולה בין המועדונים השונים לרווחת כולנו. מקווה להמשך שיתופי פעולה פוריים כמו זה!

אני פשוט מקנא בכם! אין לי מילים אחרות. תהנו, תבלו, תעשו חיים, ולמען פשוטי העם אשר נשארים בארץ, תצלמו המון ותעלו את התמונות לכאן. הרבה הרבה איחולים לבביים להצלחתכם ולהנתאכם המלאה!

רציתי היום לקחת את הלמברטה למפגש הירושלמי. כל כך רציתי.... הלמברטה מוכנה (למעט שלייף וחיבור הסמלים לאחר מכן), ופשוט מתבקש להראות אותה לחברים, אחרי כל ההשקעה, והעזרה שקיבלתי מהם לאורך כל הדרך. אבל לא! תהיה השקה מסודרת, ועד אז עוצר נסיעות, למעט סידורים הכרחיים. אני כבר לא יכול לחכות יותר.... הזמן לא עובר ככה...

כייףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף.... שעת ערב מאוחרת יחסית. הצעירים עדיין בבילוי ולא הספיקו לחזור להגה שיכורים. המבוגרים כבר מזמן במיטות, והכבישים פנויים. מה טוב יותר מאשר לעשות סיבוב בכורה רציני ראשון עם הלמברטה? הוצאתי אותה מהמחסן, פתחתי ברז דלק וצ'וק, קיק קצרצר, ומגרש החניה מתמלא בקול החביב עליי, מנגן שיר ערש לשכנים העייפים מעמל יומם. נסיעה קצרה בעליה ולאחריה מישור, ע"מ לוודא (שוב) כי הכל תקין ועובד כשורה. חזרה הביתה, סיבוב בכניסה לחניה, וחזרה בעליה. אחרי ששבועות עשיתי סיבובים בחניה, סיבובים ברחוב זה כבר משהו, אך החלטתי לא עוד! סיבוב נוסף של המצערת, והנה אנו מתרחקים מהשכונה, אל עבר היעד הראשון של הלמברטה. ביציאה מהשכונה ישנה ירידה, והלמברטה גומאת אותה בקלות, לאחר מכן פניה, רמזור (אדום כמובן) ולאחריו עליה קשה ותלולה לכיוון שכונת רמת שרת. הגענו יחדיו אל הככר השכונתית, פנינו ימינה, ולאחר מספר דקות, מצאנו את עצמנו רוכבים, כאשר מימין לנו נשקף נופה המרהיב של ירושלים. נוף ירושלמי עם מוזיקה איטלקית מופלאה. לא צריך יותר. והנה אנו מגיעים אל היעד הראשון של הלמברטה בגלגולה הנוכחי. היעד לא יכול להיות יעד אחר מאשר הגן של תמי. אותו גן הילדים, אשר ממנו חולצה הלמברטה לפני שנה חסר שבוע. הגענו לשם, עשינו סיבוב בכניסה לגן, נופפנו לשלום לאופנוע הקבור שם מזה כשנה, והפלגנו לנו לדרכנו. את הדרך חזרה עשינו דרך כביש בגין. נוסעים לנו בכייף, מבלי להתאמץ כלל וכלל לכיוון דרום, וכל שמתחשק לי לעשות זה לצעוק: "אני בניתי את הלמברטה הזאת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" היות וגם כך אנשים לא ממש מבינים מי זה המשוגע שרוכב ב- 11 בערב בירושלים, על אופנוע אספנות בלתי מזוהה ונטול כנפיים, הסתפקתי בשאיפה עמוקה של אויר ירושלמי נקי וקריר דרך משקף הקסדה הפתוח. בעליה אל עבר הבית אני אומר לעצמי, כל מטר שאני מצליח לעלות עם הלמברטה בעודה נוסעת, זה מטר פחות שאני צריך לסחוב אותה הביתה. פס האטה ראשון גורם למנוע לגמגם מעט. מייד אני אומר לעצמי: "נו, הנה זה שוב מתחיל... העליה עדיין ארוכה... עוד קצת....". והלמברטה כמו שומעת אותי (למעשה, אני בטוח שניתן למחוק את המילה כמו, כך שיתקבל "שומעת אותי!!"), וממשיכה לעלות, נושאת אותי על גבה. פס האטה השני, היה כבר יותר מידי עבורה, ולאחריו היא נעצרה ומנועה נעצר. דממה הושלכה ברחוב. חתול לא צייץ וציפור לא יללה. שקט מוחלט. אפילו רעש המכוניות כמו נדם. מייד רצו לי בראש התקלות הכי נוראיות שיש - שוב חול בקרבורטור, עוד סתימה של השד יודע מה שנכנס ממיכל הדלק, זיקיות ברדיאטור ועוד כהנה וכהנה. לפתע נזכרתי, כי למעשה אין רדיאטור בלמברטה, ולכן הסיכוי שיש בו זיקיות קלוש, והחלטתי ללכת מהפתרון הקל - אל הפתרון הכבד. לאחר שיחה קצרצרה עם הלמברטה, הוחלט כי ראשית נסובב את ברז הדלק ל"ספייר", ננסה להתניע, ומשם נמשיך לפי התוצאות. לפיכך, ברז הדלק סובב, כמו גם המצערת, הקיק נלחץ, והנה מנוע הלמברטה משמיע שוב את המוזיקה שלו. פחות מדקה נסיעה, והנה אנו נכנסים בקול גדול למגרש החניה. תריסר קילומטרים של שיכרון חושים מוחלט. מה אומר ומה אכתוב? הלמברטה נגנה לי שיר ערש מופלא, אך בטרם אעלה על יצועי, הרגשתי חובה נעימה לשתף את ששת קוראיי בחוויה המהימה הזאת. ליל מנוחה.

הימים חלפו להם ביעף, והלילות ארוכים ונטולי שינה המה. במהלך הימים האלו, אותרה התקלה אשר גרמה לכל הצרות הללו. באחת מההודעות הפרטיות אשר קיבלתי, "רמז" לי נמרוד כי יכול להיות שהתערובת עשירה מידי, וזה אכן הפנה את תשומת ליבי אל עבר הקרבורטור. לפיכך, פורק הקרבורטור מהלמברטה, נפתח ונוקה (שוב). מסתבר, שלמרות כי ניקיתי את מיכל הדלק כמיטב יכולתי, באמצעות אמבטיות נפט ואבנים, שרשראות ושאר ירקות, עדיין נשארה לא מעט (שלא לומר המון!!) טינופת במיכל הדלק, והיא זחלה אט אט אל עבר הקרבורטור. עברה את המסננים של ברז הדלק, ועל הדרך עשתה סתימה חלקית בברז, עברה את פילטר הדלק של הקרבורטור, חלקה נשאר בכוסית השיקוע של הקרבורטור, חלקה עבר למנוע (ובשאיפה גם יצא מהאגזוז), והחלק האחר פשוט סתם את הדיזות. לאחר ניקוי הקרבורטור ללא הועיל, הוחלפו הדיזות. ההתנעה הפכה לקלה יותר, והנסיעה לחלקה יותר, והכי חשוב, אפשר להשאיר את הטנדרים אצל החברים ולא להזדקק להם (לטנדרים - חברים תמיד תמיד צריכים). מכאן, מוטב כי אזמין לי כבר ברז דלק חדש, ובכל שניים שלושה תדלוקים, כדאי לי לפרק את הקרבורטור לניקוי חוזר, עד אשר מיכל הדלק יהיה נקי לחלוטין. הנזקים אשר נעשו לי במוסך תוקנו (בעלות מכובדת מאוד של מספר לא מבוטל של מאות שקלים), וכעת הלמברטה מוכנה מתמיד. אני מקווה שבתחילת שבוע הבא אגיע לפחח לטובת שלייף, ויישור קווים אחרונים, ולאחר מכן אחבר את כל הסמלים של הלמברטה - עד האחרון שבהם. כמו כן, במהלך השבוע סוכם על תאריך להשקת הלמברטה בירושלים (עיה"ק תותבב"א), באחד מימי השישי לקראת סוף אוגוסט. הודעה על כך תימסר באופן מסודר, לאחר קבלת כל האישורים הדרושים מכל הגורמים המעורבים. כעת ניתן ללכת לישון, וגם להירדם לשם שינוי.

לע"ד זאת דווקא איזו הונדה, כך לפחות כתוב על הסמל שלה. קשה לראות את האגזוזים אשר איפיינו את הג'אווה, אבל אם זה לא למברטה, וזאת לא למברטה, אני די חלש בזיהוי...

היום שמתי לב, כי לקח לי שנה פחות שבועיים מאז החפירות הארכיאולוגיות להוצאת הלמברטה מהחול, ועד למעבר הטסט. שנה בה למדתי רבות על הרבה מאוד דברים - כמעט בכל נושא שקשור לאופנועים, לבני אדם ומה שמחבר אותם ביחד. למדתי היטב ממי וממה להיזהר, והרבה יותר חשוב, למדתי על מי ועל מה ניתן לסמוך. אבל לא לשם כך אני כותב... היום בבוקר, אחרי שכלבי הקשיש עשה לי השכמה מוקדמת (בעיות בפרוסטטה (שלו, לא שלי...)), החלטתי שחבל על כל רגע של שבת בבוקר, והחלטתי לנסות ולקחת, את הלמברטה לטיול בשכונה של שבת בבוקר. סמס לרן ובו הצעתי לטיול משותף של שבת בבוקר נדחה על הסף בטענה כי הוא אחרי משמרת לילה (איזה תירוץ עלוב). פלאג חדש הוכנס למקומו, נגיעה קלה בקיק, והלמברטה ניעורה לחיים. מוזיקה איטלקית נפלאה של שבת בבוקר. ביני לביני מלמלתי לעצמי את מילות החתימה של ישי "בוא ניסע, ניתן למחלה לעבוד, נחזור עם מיכל ריק", רק שאת המילים מיכל ריק שיניתי ל"עד שהמנוע יכבה". לא לקח הרבה זמן עד שזה קרה (גם הפלאג החדש סירב להעביר ניצוץ בשלב מסויים), אך המזל הוא שהיות וירושלים בנויה על ההרים, מה שנותן לה את האויר הצלול, ניתן היה לחזור הביתה בניוטרל ועם מנוע מכובה, כאשר אני מנצל את הירידות לתפיסת תאוצה לעליה הקרובה - הרי כך תוכנן המסלול מראש, למקרה שאתקע בדרך. אני מניח שגם את הבעיה הזאת, אפתור במהלך השבוע הקרוב, כאשר המטרה המוצהרת היא להביא את הלמברטה למצב תצוגה (מכאני וחיצוני) בשבועיים הקרובים - בדיוק שנה מאז החילוץ מהחול.

איך אפשר ללכת לישון בידיעה שהלמברטה לא מתניעה? איך אפשר ללכת לישון בלי לנסות סיבוב לילי קצר בשכונה, לנגן לשכנים קצת מוזיקה איטלקית? היות והלמברטה עדיין נטולת סממני זיהוי כלשהם, למעט אחד מאחור, כאשר הגעתי לטסט, שאל אותי הבוחן "מה זה?" עניתי לו "למבררררררררטה" עם ריש איטלקית מתגלגלת. יותר מזה לא היה צריך... ונחזור לענייננו... אשתי ניצלה את ההיעדרות הזמנית של הלמברטה מהמחסן, והחליטה לאכסן בו דברים, שאינם קשורים כלל ללמברטה שלי. איפה נשמע כדבר הזה??? בערב, לאחר סיום פרק הילדים לערב זה, פיניתי לי מחדש מקום במחסן, והתיישבתי ליד הלמברטה. ראשית בצד שמאל שלה, ע"מ להחזיר את כבל הגז למקום. מייד לאחריו, עברתי לצד שמאל שלה, ופירקתי את הפלאג. כן, זה החדש, שעשה בקושי שלושה קילומטר (וגם חלק נכבד מהם בתוך טנדר). הפלאג היה רטוב משמן. הפלאג נוקה בעזרת ספריי קרבורטורים, נבדק הניצוץ, ומייד הוא הורכב בחזרה על הלמברטה. לחיצה קלה על הקיק, והלמברטה ניעורה לחיים, ומשמיעה מוזיקה נהדרת. אצתי רצתי לקחת את הקסדה מהמחסן לטובת סיבוב, ועד ששבתי היא כבר כבתה. החלטתי שאין לי מה לנסות להתניע אותה שוב (אך למרות זאת לחצתי מספר לחיצות על הקיק - ללא תגובה), והיא חזרה למחסן כלאחר כבוד. כעת נשאלת השאלה הקשה - מה יכול לגרום לזה לקרות?

ראשית, המון תודה על הברכות. שנית, אני מקווה שנעשה לה השקה מסודרת ומכובדת, בטרם היא תיראה ברחבי ירושלים ובימי שישי במפגש. ככל הנראה, יש כבר תאריך, ולמען האמת כרגע זה תלוי בי בלבד, כאשר אני מקווה שבתחילת השבוע יהיה אישור סופי (שלי) לתאריך ההשקה. לגבי המלל האין סופי... הרי אם הייתי כותב בהתחלה שעברתי טסט, אף אחד לא היה קורא על התלאות שלי עד שהגעתי לשם. כך, ניתן לנסות ולתת לקורא את ההרגשה של מה שעברתי, וכאשר הוא קורא על מעבר הטסט, הוא יכול להצטרף אליי (אולי) בהרגשת האופוריה הכללית אשר אחזה בי במכון הטסטים. אחרי ההשקה... נזמין להשקה בירושלים גם את ליטל, שתבוא ותראה לנו למה היא מסוגלת, אך אל לי לרתום את העגלה (השקה) לפני הסוסים. אהבתי את מיקום המראה בלמברטה הזאת....

איזה כייף של סרטון!!! כל הכבוד לכל העוסקים במלאכת השיפוץ, השחזור והצילום!

גם הבוקר השכמתי קום, ובאופטימיות בלתי מובנת, נסעתי בצעצוע היפני שלי ליוני אופנועים. אחרי שאתמול קסדת האספנות החליטה שהיא רוצה להתיר עליי את חותמה, והחליטה שאת כל הספוגים מתוך הקסדה, היא משאירה לי בשיער., לא נותרה לי כל ברירה אלא לקנות אחת חדשה. לכן על הבוקר הוצאתי את הארנק, וקניתי במחיר סביר קסדה טובה אצל יוני. משם, שמתי את פעמיי למוסך של סימון. את העבודה שעשו לי שם עד היום, הייתי עושה בצורה טובה מהם, כאשר היו קושרים לי יד אחת מאחורי הגב ומלבישים עליי את הקסדה המתפוררת, אשר גורמת לגירודים בראש (ובשאר חלקי הגוף הנראים לעין). לשם שינוי, סימון ראה היום את הלמברטה מקרוב, ובעצמו הזדעזע למדי מהעבודה שעשו הפועלים שלו. סימנו יחד מטרות משותפות, העלתי חזרה את הלמברטה על הליפט, התיישבתי לידה על הכסא, ואמרתי לעצמי - מכאן אני לא זז, עד שאני לא מצליח לסדר את הכל - לשביעות רצוני המלאה. אני אעבוד על הלמברטה יחד עם סימון, ושום פועל לא ייגע בה יותר. את מה שאני לא יודע איך עושים, סימון יסביר לי, ואני אעשה. אמרתי לעצמי שאלך מהקל אל הכבד, ולכן ראשית הגעתי אל כבל הברקס הקידמי. הפועלים שסידרו אותו, עשו זאת בצורה כזאת, שכאשר לוחצים על הידית, המחזיק של הברקס הקידמי נוגע בגלגל, ולכן הברקס הקידמי לא עוצר כראוי. פירקתי את החיבור של הברקס ואת הידית של הברקס, סובבתי את הידית ב- 45 מעלות לכיוון מגן הרגליים, מתחתי מחדש את הכבל, סגרתי וכוונתי את הברקס לבד. בגדול, עשיתי את אותו הדבר על הברקס האחורי, שם גם עבדתי בעצמי, כאשר סימון מסביר לי איך עושים את מה שלא הצלחתי לעשות לבד בבית, וזה לסובב את הכבל ב- 180 מעלות סביב הבורג שתופס את כבל הברקס. סימון ביקש מאחד הפועלים שלו שיחבר את הקפיץ של דוושת הברקס האחורי, וכשאמרתי לו שאני אעשה זאת, הוא אמר שהוא מעדיף שהם יעשו זאת, למרות מחאותיי. במהלך מתיחת הקפיץ, הפועל שבר את האוטומט של אור הברקס האחורי. סימון אמר שאמור להיות להם כזה אוטומט באחת מהמגירות, ושלח אותי לחפש. לאחר חיפוש ממושך, וגילויים של דברים מעניינים במגירות, נמצא אוטומט ברקס אחורי ללמברטה. פירקתי את זה השבור, והרכבתי חדש במקומו. עשיתי בדיקה חוזרת לברקסים, והם היו לשביעות רצוני המלאה. התנעתי את הלמברטה, חבשתי את הקסדה, ורציתי לצאת אל מכון הטסטים. התיישבתי על המושב, ועוד בטרם הספקתי לגעת במשהו, הלמברטה כבתה. לחיצות חוזרות ונשנות על הקיק לא נשאו פרי. בשלב הזה, רן הגיע לבקר אותי במוסך, יחד עם בתו. גם לחיצות חוזרות ונשנות שלו לא עזרו להפיח חיים במנוע. חשבנו לתומנו אולי נגמר הדלק במיכל (שוב), והתדרדרתי אל תחנת הדלק הסמוכה. מילאתי ליטר דלק והלמברטה בשלה... אין תגובה לקיק. דחפתי אותה חזרה למוסך. הפלאג פורק, ונראה נקי למדי, ואחד הפועלים לקח אותו לניקיון חוזר. בשלב הזה, כבר לא היה ניצוץ בפלאג, והוא הוחלף בחדש. לחיצה ראשונה על הקיק, והלמברטה ניעורה לחיים. ללא שהות, נסעתי למכון הטסטים. בדיקה קצרצרה העלתה כי הלמברטה תקינה, ורשאית לנוע בכבישי ישראל. אפילו יש חותמת ברשיון ומדבקה על המספר המאשרות את זה. מייד נשלחו סמסים לאשתי ולרן המבשרים את הבשורה הטובה... שמח וטוב לב, חזרתי לביתי, כאשר בדרך, הלמברטה החליטה שזהו... מספיק... וכבתה. היות ועדיין לא הייתי מצוייד בכלי עבודה, עדיין לא ברור מדוע היא כבתה תוך כדי נסיעה. רן ורנצ'וק הגיעו לעזרה, אך היות וגם הם לא היו מצויידים בכלי עבודה, הוזעקה למקום גיסתי, מצויידת בטנדר. אחר כבוד הועמסה הלמברטה על הטנדר, וחזרה למחסן ביתי. כולי תקווה כי יהיה לי כח לסדר את הלמברטה, כאשר ני חושד (שוב), בפלאג הסורר. במידה וזה אכן הפלאג, אצטרך לפתוח בחקירה מעמיקה מדוע הפלאגים נשרפים כה מהר, אך עדיין חזון למועד... לסיכומו של יום, ישנן חדשות טובות, כאשר המכשול הבירוקרטי העיקרי שנותר (לאחר שקיבלתי רשיון רכב כחול) כבר מאחוריי, אך הטעם שנותר בפה מעט חמצמץ, מה גם שלהגיע למצב הזה עלה לי בדמים, בכעס, עצבים, ולא במעט כסף, וזאת במקום שאעשה את הדברים בהנאה מלאה. לפחות למדתי היום לא מעט דברים - הן על הלמברטה, הן על בעלי מקצוע, והן על אישיות של לא מעט אנשים. אם אצליח ליישם את אשר למדתי היום - היה שווה.

היום בבוקר קמתי מלא מרץ, ולאחר סידורי הבוקר הרגילים, התכוונתי לקפוץ למוסך, לראות מה שלום האיטלקייה שלי. בעודי לוקח את המפתח של הצעצוע היפני, הפלא' שלי מצלצל, ועל הקו המוסך. "תבוא תיקח" הוא אומר. "בשמחה רבה" עונה אני, ומייד משליך את המפתחות של היפנית למקומם, לובש מכנסיים ארוכים, נועל נעליים, ואץ להוריד את הקסדה מהמדף, לאחר למעלה משמונה שנים ללא שימוש (לא נשארו לה עוד הרבה שנים להיות קסדת אספנות). בתוך הקסדה אני מגלה את כפפות הקיץ שהיו לי... מסתבר כי אם שומרים את הדברים במקום, הם גם נשארים שם... את הכנפיים של הלמברטה הכנסתי לבגאז' של היפנית, ושמח וטוב לב נסעתי למוסך. סיבוב מסביב לאיטלקייה שלי, ועל פניו הכל כשורה. התכופפות קטנה אל מתחת ללמברטה, מגלה כי לא סימון היה זה שעבד ו/או פיקח על העבודה, אלא הפועלים עשו את העבודה ללא כל פיקוח מקצועי. הקפיץ המחזיר את הדוושה מעלה, נעלם כלא היה (לא על הלמברטה ולא מסביב לה). שאלתי את סימון לאן הוא נעלם, אז הוא שאל את הפועל, וזה אמר שהוא כלל לא ראה אותו. רק לאחר שסימון הזכיר לו את קיומו, הפועל הלך וחיפש את הקפיץ וכמובן שמצא אותו. הבנתי, שאני צריך לבדוק את כל הדברים בטרם אעזוב את המוסך, ולוודא כי הכל לשביעות רצוני המלאה (ולא תמיד קל לרצות אותי). לאחר קבלת אישור המוסך לטסט והתשלום על העבודה, התנעתי את הלמברטה, והחלטתי שאני צריך לבדוק את הברקסים שלה, וזאת עוד בטרם אצא לכביש הראשי לכיוון מכון הטסטים. מכניסים לראשון, סיבוב של מצערת הגז, משחררים חצי קלאץ', והלמברטה מתחילה לסוע בחדווה. לחיצה עדינה על דוושת הברקס, והלמברטה ממשיכה לסוע בחדווה. לחיצה יותר חזקה על הדוושה, הדוושה יורדת עד למגן הרגליים, ואילו הלמברטה ממשיכה לסוע בחדווה. החלטתי להשתמש בבלמים בהם השתמשתי במגרש החניה בבית. שתי רגליים על הרצפה, והלמברטה נעצרת במקום. "מה קורה עם הברקסים" שאלתי, והתשובה שקיבלתי מסימון היתה "הפועל סידר לך אותם, אין שום בעיה". "אכן אין בעיה איתם, אבל הם גם לא עוצרים כשלוחצים על הדוושות". מתיחה חוזרת של כבלי הברקס עזרה מעט, והלמברטה עצרה אחרי לחיצות חזקות על הדוושות (רגל ויד), ובמרחק בלימה של פול טריילר, היורד את הקסטל במהירות 140. אמרתי לסימון כי מרחק הבלימה של הלמברטה ארוך עד מאוד, והוא ענה "אל תדאג, תתחיל לסוע, זה תיכף ייסתדר לך". אמר, וסיים את יום עבודתו ויצא מהמוסך. יצאתי מהמוסך, אל תחנת הדלק המרוחקת כ- 50 מטר מהמוסך, לטובת מילוי ובדיקת אוויר בצמיגים. כאשר ראיתי את המכשיר בו ממלאים אוויר, התחלתי ללחוץ על הדוושות. כשהלמברטה נעצרה, הייתי ממש לידו... מילאתי אוויר בצמיגים, וחזרתי אל המוסך לבדיקה חוזרת של הברקסים. לא אלאה את ששת קוראיי בכל מה שהיה (בעיקר לאחר שהיה מי שהתלונן על עייפות רק מהקריאה של הסיפור), אך בשורה התחתונה, הלמברטה לא בולמת לשביעות רצוני המלאה, לא כל שכן, לשביעות רצונו של מכון טסטים סביר. כולי תקווה כי מחר ייפתרו כל הבעיות, כאשר נכון לעכשיו, אני בהחלט מצטער שנתתי למוסך לגעת לי בכבלים, ולא המשכתי לריב איתם עד לנצחוני המלא והוודאי. אם הכל יילך כשורה, מחר במהלך היום, אוכל להכריז קבל עם ועדה על מעבר הטסט, אם כי אני משוכנע למדי כי לא הכל יילך כשורה, או כמו שהיטיב מרפי לומר זאת ממני: "אם יש סיכוי כלשהו שמשהו ישתבש, הוא ישתבש בוודאות" לכן אוסיף את האייקון אשר הפך חביב עליי: :brickwall: :brickwall: :brickwall:

ברכות!! ברכות!! ושוב ברכות!!! אני שמח מאוד כי חיפו עברה טסט! כעת תוכל להשאיר את היפנית לאישה, וסוע על ארבעה גלגלים ברחבי ירושלים. תזהר רק לא לקבל דוח על הזנחה פושעת של סופי.

ברכות!! ברכות!! ושוב ברכות!!! אני שמח מאוד כי חיפו עברה טסט! כעת תוכל להשאיר את היפנית לאישה, וסוע על ארבעה גלגלים ברחבי ירושלים. תזהר רק לא לקבל דוח על הזנחה פושעת של סופי.

לא טעית... חלילה. לא שיש לי מושג בגרמנית, אבל עצם זה שהזכרת את המתורגמן של גוגל (שגם אני נעזרתי בו לא פעם), זה הזכיר לי את הכתבה.