y9853

הנה בפניך הוצג האירוע כחזרה על האירוע המוצלח מלפני שלוש שנים (מפגשבת), והנה ממש מתחתיך, אחד הטוען כי "לא היסתרנו ולא כיזבנו" - והוא היה הרוח החיה מאחורי המפגש של יום שישי האחרון, אומר כי הוא רוצה שזה יהיה מקום המפגש של מועדון החמש. לו היה זה אירוע חד פעמי של מועדון החמש, בוודאי שהייתי בא. לא הייתי מוותר על אירוע של מועדון החמש בירושלים. אך כאן נעשו דברים בצורה לא נעימה (שלא לומר בזויה), תוך אמירת דברים לא מדוייקים (והנה גם אתה נוכחת בכך), ולכן החלטתי לא להגיע.

1. אם מקום המפגש לא חשוב כדבריך, למה לשנות אותו? למה לעורר מריבות ולטעון אח"כ כי 'מקרבי הלבבות' מבעירים את האש? 2. גם למקום המפגש בטוביה הגיעו כאלו שלא היו חברי מועדון החמש, והם תמיד גם היו מוזמנים לשם. 3. לגיטימי לחלוטין שלא כולם חושבים כמוני. גם אין לי בעיה שיש מי שרוצה להעביר את מקום המפגש הירושלמי למקום אחר. הבעיה היא עם אותם חברים ירושלמים, אשר יש הבדל גדול בין מה שהם אומרים לבין מה שהם עושים. יש צורה ודרך לעשות דברים, כאשר הקו המנחה חייב להיות אמירת אמת, גם אם מי שאתה אומר לו אותה, לא יאהב לשמוע. בעיניי לפחות, עדיף להגיד אמת ולהתווכח עליה (הרי לכל אחד יש את רצונותיו ולא תמיד הם מסתדרים עם רצונות האחר), מאשר לומר דברים לא מדוייקים (בלשון המעטה). 4. בפניי זה לא הוצג כאירוע של המועדון, כי אם בדיקה של מקום מפגש חליפי. 5. מישהו הזמין לאירוע הזה את רן? (ולא, זאת לא שאלה רטורית, אני באמת לא יודע את התשובה)

אני רוצה לברך את מועדון החמש על החלטתו לפתוח סניף בירושלים. אכן החלטה ברוכה וראויה. מן הראוי כי למועדון החמש יהיה סניף בעיר הקודש, בירת ישראל. אבל (נו, באמת... איך אפשר בלי?) עד היום, היה מפגש בירושלים. נכון, לא מפגש רישמי של מועדון החמש, אך קבוצת חברים בעלי עניין משותף ברכבי אספנות, אשר נפגשו מידי יום שישי אחה"צ בטוביה. מבחינתו של המועדון, המקום היה ראוי למפגש הירושלמי, והראיה לכך היא העובדה שנערכה בו השקה של המועדון. השקה אשר היתה נסיון (אשר עד היום חשבתי לתומי שהוא היה מוצלח למדי) לעשות קירוב לבבות. מהקבוצה אשר נפגשה בימי שישי בטוביה, קמו שני אנשים, והחליטו שהם רוצים פילוג בירושלים (וזה לא שיש בירושלים הרבה אנשים אשר יבואו מידי יום שישי עם רכבי האספנות שלהם למפגש), מסיבות שלהם. ומדוע אני רושם כי רצו הם פילוג, ולא שהמקום (טוביה) לא היה טוב בעינהם? הרי לו היו מבקשים הם קירוב לבבות, היו באים למפגש בטוביה, מעלים את ההצעה שלהם לקיום מפגש במקום חליפי, היתה עולה ההצעה לדיון, והיה מוחלט אשר היה מוחלט, הרי מקום המפגש בירושלים השתנה במשך הזמן מספר פעמים. במקום זאת, הם דיברו רק עם חברי מועדון החמש שבין אותה הקבוצה, עדכנו אותם במקום המפגש החדש, וביקשו מהם (או ליתר דיוק, לפחות אני התבקשתי) שלא לספר זאת לחברי הקבוצה שאינם חברי מועדון החמש. כאן יודגש כי מי שביקש זאת היו חברי המועדון הירושלמים, ודווקא חברי המועדון התלביבים, היו בסדר גמור - מעל ומעבר בנושא זה. ההרגשה הסובייקטיבית שאני קיבלתי היא שיש כאן ניסיון לעשות מחטף ופילוג. שוב, מי שרוצה לעשות זאת אלו החברים מירושלים, ולא מועדון החמש. מועדון החמש רוצה סניף בירושלים. החלטה מבורכת. למועדון לא אכפת היה היכן יהיה מקום המפגש ("אנחנו לא נקבע לכם איפה תיפגשו" ו"תיפגשו איפה שאתם רוצים" היו רק חלק מהמשפטים אשר נאמרו לי ע"י חברים בכירים במועדון החמש), ולכן טענותיי מופנות דווקא אל החברים הירושלמים ("טוביה זה מקום המפגש שלי בימי שישי ולא שום מקום אחר" נאמר לי ע"י אחד מהם, אשר היום הסתובב בגאווה בין המכוניות בכנסיה הסקוטית (כך לפחות לפי התמונות שעלו בפורום)). לצערי, אין מספיק רכבי אספנות בירושלים ע"מ שיהיו כאן שני מפגשים במקביל, ובאופן אישי אני קיבלתי החלטה שאני מעדיף לשבת עם חברים שלי (גם אם הם אינם חברי מועדון החמש, ובמידה ומועדון החמש "ייקח חסות" על המפגש בטוביה, הם ימשיכו לבוא אליו), ולא עם מי שמנסה לפלג ביננו. אני מקווה שיהיה סניף של מועדון החמש בירושלים. אני חושב שזה חשוב למועדון החמש שיהיה לו אחד כזה. אם יוחלט שמקום המפגש של מועדון החמש יהיה בכנסיה הסקוטית, אין לי כל בעיה עם זה, אך יש דרך לקבל החלטות כאלו. באופן אישי, לי יש בעיה קשה עם צורת קבלת ההחלטה, והדרך בה היא התקבלה, ממש לא מקובלת עליי. חוזר אני ומדגיש כי אני לא חושב שמי שקיבל את ההחלטה הזאת זה מועדון החמש, ואליו אין כל טענה בנושא, אלא הטענות הן דווקא כלפי החברים הירושלמים אשר מנסים לפלג, ומעליב אותי שחשבתי שהם חברים שלי. למען הסר ספק, את כל אשר כתבתי כאן, אמרתי עוד בטרם המפגש היום לאלו הרוצים לפלג ביננו, אך דבריי נפלו על אוזניים ערלות.

הוא אמנם לא שייך למועדון החמש או לכל מועדון אחר, אך הוא מתקיים כרגיל.

לאחר שנות דור (לפחות), הלמברטה יצאה היום בנסיעה את גבולות ירושלים. ניצלתי היום את האירוע של מועדון החמש לא הרחק מירושלים, לטובת נסיעה ראשונה עם הלמברטה אל מחוץ לעיר. על הבוקר קמתי, בדקתי שכל הברגים עדיין מחוזקים במקומם, הוצאתי את הדרכון מהמגירה, לבשתי מעיל, חבשתי קסדה, התנעתי את הלמברטה, והצליל הענוג שלה מלא את מגרש החניה. יצאתי מהחניה אל עבר תחנת הדלק, מילאתי את המיכל, ויצאתי לדרכי. היציאה מירושלים עברה בקלות, והגענו יחדיו אל הסיבובים, נזהרים מכל פס שמן על הכביש ומכל בור, וזאת במרחב המצומצם שמותירים לנו כלי הרכב הנוסעים סביבנו (מבחינתם זה מעבר למעקה הבטיחות). הגענו אל סיבוב מוצא, והתחלנו לטפס. הלמברטה כמעט ולא מאבדת מהמהירות שלה בחצי הראשון של העליה, ובראש חולפות לי המחשבות על מה ואיך אכתוב כאן בפורום על הנסיעה הראשונה אל מחוץ לעיר. לקראת סוף הקסטל, אני מרגיש שקצת קשה לה, הורדה לשלישי, גז ביניים, והנה אנו מטפסים בקלילות מעלה. הירידות נעימות המה, ולא דורשות מאמץ מרובה. הנה אנו חולפים ליד אבו גוש, וממשיכים קדימה אל עבר סיבוב שורש והירידות לכיוון מחלף שער הגיא, ונוסעים לו בניחותא במהירות של 70 - 65 קמ"ש. מחלף שער הגיא חולף אף הוא תחת גלגלי הלמברטה, ואנו נכנסים אל כביש מס' 38, בדרך למפגש. מעט עליות, מעט ירידות, מעט סיבובים, והנה אנחנו שם, פוגשים את החברים. מפגש בלתי מחייב במקום נחמד עם אנשים חביבים. לאחר המפגש, יצאנו אל הדרך חזרה לעיר הקודש. ידעתי שמצפה לנו מבחן מאמץ משותף. הרבה עליות, מעט מנוחה למצערת ולמנוע, וטמפרטורה בחוץ הנעה סביב 27 מעלות. הגענו לשער הגיא, מתחילים לטפס לכיוון שורש. הלמברטה לא מתלוננת, נחמד לה. מסתכלים על שאריות המשוריינים הקבורים בצד הדרך, ואני שומע את הלמברטה שואלת אותי: "אם אני כן, למה הם לא?" הסברתי לה שכל אחד והמזל שלו. שעליה לא ירו (אם כי עשו לה לא פחות נזקים מנזקי ירי), שהיא לא הובילה לוחמים ושהיא כבר היתה בירושלים המשוחררת... קיוויתי שהיא קיבלה את טיעוניי (לא סיפרתי לה על הסיבה האמיתית, שאם זה ייקרה, אשתי תעיף את שנינו מהבית. לא רציתי לצער אותה...) והמשכנו בדרכנו מעלה. עברנו ליד מקום האסון של קו 405, וחשבתי לעצמי על זה שאם יורידו אותי מהכביש כעת, בטח לא ארגיש כלום, בטח לא את הירידה עד התהום. לפני העליה של הקסטל, ישנה ירידה (יש מי שטוען שזה לטובת תפיסת "שוונג" לעליה). בתחילת הירידה, הלמברטה החליטה שהיא מדוממת מנוע. אני "נזרקתי" קדימה, מחזיק בכל כוחי בכידון ומייד לוחץ על הקלאץ', לחיצה אשר מחזירה אותי אל המושב בנחת, והנה אנו מתדרדרים בירידה, כאשר מחשבות לא נעימות רצות לי בראש. אמרתי לעצמי, שלפני שנגיע למחלף אבו גוש, יש מקום בו נוכל לעצור בבטחה, וננסה להבין מה קרה. קצת לפני שאנו מגיעים אל המחלף, המהירות יורדת לכיוון ה- 20 קמ"ש, ואני אומר לעצמי "מה יש לי להפסיד", וכך, אני מכניס להילוך שני, מסובב קצת את המצטערת, ומשחרר את הקלאץ'. הלמברטה מניעה ואומרת "שלך אני, קח אותי הביתה ועשה בי כרצונך". נו, אני יכול שלא לקחת איטליקיה אולטימטיבית שככה אומרת לי? בלי לעצור אנו ממשיכים ומטפסים את הקסטל בזריזות מפתיעה (סביב ה- 60 קמ"ש), יורדים בצידו השני, מעט סיבובים בכניסה לירושלים, עוד כמה לאחר הכניסה, והנה אנו בבית ללא כל עצירה מרגע ההתנעה במפגש. הסתכלות על הספידומטר מראה לי שהיום הגדלתי את המרחק שנסעתי עם הלמברטה ב- 20%. אושר גדול, תחושה עילאית. מאז הפעם האחרונה שיצאתי מירושלים על כלי דו גלגלי ועד היום, חלפו כ- 10 שנים. היום הבנתי למה. למרות הכייף הגדול, הסכנות גדולות מאוד, בטח ובטח בכלי אשר המהירות המקסימלית שלו היא כ- 70 קמ"ש. אבל היה כייף!!!!!!!!

אני לא משפץ אופנוע אספנות רק בגלל הביטוח הזול (בניגוד לרוב אלו שמתשמשים ברכב האספנות שלהם לשימוש יומיומי, ונהנים מתעריף הביטוח המוזל, הרי לא אליהם התכוון המחוקק כאשר בא ונתן את ההנחות בביטוחים וברישון). אבל הביטוח מהווה חלק מההוצאות. וכן, אני מתנגד שיגדילו לי את ההוצאות על התחביב שלי. במידה ורוכבי האופנועים יעברו לרכב על אופנועי אספנות - יקרו כמה דברים: סביר כי יהיו יותר תאונות דרכים בהם מעורבים אופנועים, הרי הבטיחות של אופנוע בן 40 שונה לחלוטין מזה של אופנוע חדש. המחוקק יבין שיש מי שמנצל את החוק ומשתמש ברכבי האספנות לשימוש יומיומי, ולכן לא מגיעה לו ההנחה בביטוח וברשיון, ולכן הוא עשוי לבטל את ההטבות הללו. גם אופנועי האספנות ישלמו ביטוח חובה יקר יותר. אופס... זה כבר עלול לקרות בחודשים הקרובים, אם לא נקים קול מחאה וזעקה.

ביטוח רכב אספנות זול, בזכות מועדון החמש. בזכות אנשים שהיה להם, ועדיין אכפת להם, אכפת מהמחיר אותו עליי יהיה לשלם בעתיד. בדיוק בשביל שאוכל לשפץ אופנוע אספנות, ולשלם עליו מחיר הגיוני, הן בביטוח, והן בטסט. ביטוח אופנוע אספנות, שנוסע פחות מעשירית מהיפנית הממוצעת, עולה למעלה מ- 50% מהביטוח של היפנית, כאשר בשניהם נוהג אותו הנהג. למעלה מ- 15 שנה עמדה הלמברטה קבורה בחול בגן הילידים. מאות, שלא לומר אלפי אנשים מבוגרים עברו לידה, ראו אותה, ישבו עליה, אבל רק אחד חשב על לשפץ אותה. אם הביטוח ייתייקר, יכול להיות שגם אותו אחד ששיפץ אותה, לא יעשה כן, והיא תישאר קבורה בחול לעד. קפיש? או שאולי לך זה לא אכפת, אבל לחובב רכבי אספנות סביר, זה אמור להיות מאוד אכפת. ד"א, קראת את המשפט האחרון שכתבת, לפני ה"קפיש" שלך? אם אני אמכור את האופנוע לאותו חבר שלא יכול לשלם את התעריפים הדרקוניים שהמדינה דורשת - מה הוא יעשה איתו? ימכור לברזל? יסחור ברשיונות? ייסע בלי טסט? לא, לא ממש "קפישתי" את זה.

אין כאן קיצוניות. לאחר שסיימתי לשפץ את הלמברטה שלי, אני יכול להתפנות לשיפוץ הלמברטה השניה. שיפוץ שאמור להיות יקר ומורכב הרבה יותר מהשיפוץ של הלמברטה שזה עתה סיימתי. כיום, אני מבטח ארבעה רכבים, שני צעצועים יפניים (לשימוש יומיומי), רכב אספנות ולמברטה. נניח שבעוד שנה וחצי אני מסיים את הלמברטה השניה (תחזית אופטימית מאוד), ע"מ לעשות טסט ללמברטה השניה, עליי יהיה לעשות גם לה ביטוח. ביטוח אופנועי האספנות עלה, כפי שמישהו כתב כאן "רק ב- 50 ש"ח", וזה עוד לפני העליה המתוכננת של 50% - 25. היום ביטוח החובה לאופנוע אספנות הוא למעלה מ- 800 ש"ח, ומכאן שבשבילי, ביטוח האופנועים ייתייקר בלפחות 500 ש"ח לשנה. אם זה "רק 500 ש"ח לשנה" בשביל מישהו, אותו אחד מוזמן לתת לי את אותם "רק 500 ש"ח" ע"מ שאבטח את האופנועים. אני מניח שמיותר לציין שאני יכול לנהוג בזמן אחד רק על רכב או אופנוע אחד.

תודה... אכן ה"סבל" היה משתלם... ולא, תמי לא קיבלה עדיין סיבוב. היא לא היתה בהשקה (טיול אי שם ברחבי העולם), אך אל חשש... שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה כבר בפתח, ואין לי ספק שהיא תקבל את הסיבוב המובטח בהקדם.

אלבום שיפוץ הלמברטה מוכן. היו מי שראו אותו בהשקה, ולטובת מי שלא ראה אותו מששת קוראיי, העלאתי אותו גם לרשת. ניתן למצוא אותו כאן (מתוך תקווה שהקישור תקין).

תמונות אומנותיות - בלי שום צל של ספק. מדהימות אחת אחת!!

בשני אתרי אינטרנט התפרסמו הבוקר כתבות על ההשקה. שתי הכתבות הן של אותו הכתב, כאשר בראשונה יש יותר תמונות הכתבה הראשונה - באתר של עיתון הגה הכתבה השניה - באתר של עיתון מוטו. לעיונכם.

שוב תודה לכל המשתתפים. אשר באו להשתתף בהשקה בעיר הקודש!

בזכות התמונות שלך, השבוע אכן יהיה טוב!

עוד לא בטוח שהתעוררתי מהחלום המדהים הזה של יום האתמול... בכלל לא בטוח... יום האתמול התחיל השכם בבוקר, בהעמסת היפנית החדישה (גיר רגיל, כמובן) בכלמיני תופינים, מאפים, אלבום השיפוץ וכל מה שלא ניתן להעמיס על הלמברטה, ובנסיעה לטוביה. בטוביה פגשתי את קובי הבעלים, שכלל לא הלך לישון אחרי ליל חמישי, ופרקנו את כל הדברים. העוגות נכנסו למקרר, ההכנות האחרונות הושלמו כמעט סופית, וחזרתי לביתי. לא עבר זמן רב, והנה אני חוזר אל הטוביה. הפעם רכוב על הלמברטה, כולי נרגש. הלמברטה מוצאת את מקומה בפתח הטוביה, ומתכסה לה בכיסוי הכחול, ואז אני מתפנה לבקש מהנכנסים אל הרחוב לא לחנות בו, ואם הם חונים, לבקש כי יפנו את הרכב עד השעה 14. כמובן שאני מסביר את הסיבה לדבר. רוב רובם של האנשים משתפים פעולה, אך ככל שעובר הזמן, מצוקת החניה ברחובות מסביב גוברת, אך עדיין האנשים מקבלים זאת בהבנה. זכורות לי במיוחד שתי בחורות שהגיעו, וביקשתי מהן את הבקשה לא לחנות ברחוב, כי אמורים להגיע כ- 40 רכבי אספנות, ואני מנסה לשמור להם חניה, ושאשמח אם הן יחנו במקום אחר, ויבואו להשתתף לאחר מכן באירוע שלנו. הם אכן נסעו לחנות במקום אחר, לא לפני שאמרו לי שזה ממש נחמד מצידי שאני מבקש בצורה כזאת. מאוחר יותר, הן אכן הגיעו לאירוע, שתו בירות, אמרו שהן נהנות והודו לי על ההזמנה. קירוב לבבות אמיתי. מהאירוע עצמו, אני לא זוכר הרבה. אני לא חושב שהייתי שם בכלל. ריחפתי מעל והשקפתי על הכל. כמות האנשים והמכוניות אשר הגיעה, ניפצה לרסיסים את ההערכות הכי אופטימיות שהיו לי (ואני אופטימי מטבעי). לראות את הרחוב הזה, כולו מלא רכבי אספנות, אנשים משוטטים להם בין המכוניות, כ"כ הרבה מצלמות נשלפו שם, הבירה זרמה כמים, אוירה כה טובה ונינוחה, זה פשוט תענוג אמיתי! הרחוב הצדדי הזה, כמו נלקח היישר משנות החמישים, נראה כי אין מוצלח ממנו לטובת מפגש של רכבי אספנות, ולראות את כולנו שם ביחד, כמו מסע ישיר אל העבר. לאחר סיום האירוע והפיזור, הרחוב התרוקן לו. רק רובר לבנה יפהפיה נשארה עומדת. הברקסים הקדמיים הלכו. (קצת משונה שאם אין ברקסים האוטו עומד, אבל נניח לזה כרגע). הגרר הוזמן, וחיכיתי עם יוסי עד שיגיע. בינתיים לקחתי את הבן שלו לסיבוב עד קצה הרחוב על הלמברטה. מקווה שהדבקתי אותו בחיידק... כשהגיע הגרר, הועמסה עליו הרובר, ורק לאחר שווידאנו כי יש ליוסי ולבנו דרך להגיע הביתה, יכולתי להרשות לעצמי לעזוב את הטוביה, לא לפני שהודתי לקובי ולצוות שלו, על האירוע הענק שהם נתנו לנו. החזרה הביתה על הלמברטה היתה מענגת. הצליל שלה מענג במיוחד, כאילו היא אומרת תודה רבה על האירוע לכבודה. מועדון החמש הוכיח לי באירוע הזה, כי קירוב לבבות, זה לא רק סיסמא, אלא הוא (למעשה זה אנחנו) גם מוכן לעשות צעדים קדימה לטובת העניין, ואני מקווה כי צעדים אלו יימשכו גם בעתיד. אני רוצה להודות מקרב לב לכל האנשים שהגיעו במיוחד לאירוע ההשקה, מצפון ומדרום, בנסיעה של אופנוע, על קטנוע, באוטו פתוח, באוטו סגור, בטנדר, בג'יפ או בצעצוע יפני (או מארץ אחרת) ממוזג ונח. תודה רבה גם למועדון החמש על כך שבא לעשות השקה, בפעם הראשונה לא במקום מפגש רשמי של המועדון, ואך סימלי הוא הדבר כי זה נעשה בירושלים. תודה מיוחדת שלוחה לקובי, הבעלים של הטוביה, על הפקת האירוע, על הקוזל הקרה ועל היחס החם אשר הוא העניק ומעניק תמיד לכולם. תודה גם לקובי מילוא, אשר הפתיע אותי ובא במיוחד לשאת דברים באירוע - הוא היה אמור להיות בחו"ל בימים אלו ממש. אני גם רוצה להתנצל בפני מי שלא מצאתי זמן להתייחס אליו כראוי. באמת שריחפתי שם למעלה, ועימכם הסליחה. אין לי ספק, כי היום הזה, למרות כמויות האלכוהול שנכנסו לתוך גופי, ולמרות הריחוף בו הייתי במשך האירוע, ייחרט בזכרוני כאחד מהימים היותר מאושרים בחיי. בזכות כל מי שכיבד את הלמברטה שלי ואותי בנוכחותו. בזכות ששת קוראיי הנאמנים. בזכותכם!! תודה רבה!!

אוטוטו... הלמברטה מתרגשת, וכך גם אני. עוד פחות מיממה נותרה עד להשקה, וכל הערב אני יושב ומסדר, ועוד שכבה של וקס, ועוד אחת... הלמברטה נראית חגיגית במיוחד הערב, ואילו אני נראה מותש. כל דבר הכי קטן אשר יכול היה להידמות ללכלוך נוקה. התנעה נוספת, רק בשביל לראות שהיא מתניעה, שלא יהיו פאדיחות מחר... סיבוב קצר ברחוב, רק בשביל לראות שהיא נוסעת, שלא יהיו פאדיחות מחר... הנה זה מתקרב ובא, ועוד שעות ספורות נותרו עד להשקה. בהחלט ישנה התרגשות גדולה! בואו בהמוניכם - כולם ללא יוצא מן הכלל!

עקב אילוצי עבודה לא יכולתי להגיע ולראות את הספיידר שלך בשישי האחרון. שימח אותי מאוד לקרוא כי אזכה לראותה בירושלים בשבוע הבא. נסיעה מהנה וטובה!

ירושלים. אויר הרים צלול כיין. את האווירה של יום שישי אחה"צ שיש בירושלים, אין בשום מקום אחר בעולם. השלווה היורדת על העיר, ההכנות שלבת בעיצומן, השקט והשלווה, ומפגש החברים בטוביה. אני רוצה להודות מכל הלב למועדון החמש על כך שבפעם הראשונה הוא עושה השקה שלא באחד ממקומות המפגש הרישמיים של המועדון, ומביא את החברים מהמרכז לעיר הקודש. אני גם מאמץ בחום את הקריאה של יו"ר מועדון החמש לכל מועדוני הרכב באשר הם, להשאיר את כל היריבויות בצד, ובאווירה של פיוס (ואם יורשה לי להוסיף קירוב לבבות) ואחווה לקחת חלק באירוע. כולנו כאן למען אותו התחביב והאהבה של כולנו. גם צעד אחד קטן (או נסיעה ארוכה ומהנה לירושלים) בכיוון של קירוב לבבות, זה חשוב ומבורך. יש לפניי שבוע שלם של הכנות אחרונות, סגירת פינות והרבה הרבה פוליש, וכולי תקווה כי גם כל אחד ואחת מששת קוראיי, ינצלו את מעט הזמן שנותר עד יום שישי, ויעשו לעצמם (ולרכבם) הכנה נפשית לעליה לעיר הקודש ע"מ להשתתף בשמחתי. בירה מוזלת מובטחת לכל דורש, עוגות מעשי ידיי אשתי להתפאר יהיו אף הן. רחוב קסום ומקושט, כאילו נלקח ממקום אחר, פאב נפלא עם בעלים האוהבים רכבי אספנות (ובעלים גאה של חיפושית), והמון אוירה טובה של שלום ופיוס. מה אפשר עוד לבקש? רק שתבואו, ושאזכה לעשות קירוב לבבות - ולו במעט.

ישורת אחרונה לפני ההשקה. הימים חולפים מהר, והמלאכה מרובה. פגישות של חברים שלי מול העיריה, ע"מ להסדיר את סגירת הרחוב, טלפונים לנחום ולסמדר ע"מ להשיג את האישורים הדרושים. הרבה דברים וקשיים הנערמים בדרך להצלחת האירוע. דברים שאין אותם בחניה של נוקיה, שם סגור המתחם לטובת המפגשים של מועדון החמש. הכנות הכיבוד נמשכות (עוד לא נתתי לאשתי רשימה מלאה של העוגות, אז מי שרוצה לבקש בקשה מיוחדת - זה הזמן). בחירת המוזיקה, שירים ופרסומות של למברטות מהתקופה ההיא (אם אמצא. גם כאן, ניתן להגיש רשימת שירים מבוקשת). בחינה של כל מאות (אם לא אלפי) התמונות אשר צולמו במהלך המסע המופלא הזה, וצמצומם למאה תמונות בלבד, לטובת אלבום השיפוץ. מתוך מאה תמונות אלו, יש לבחור כחמש תמונות אשר יוגדלו וייתלו בלוח מיוחד ליד הלמברטה. פוליש... ושוב פוליש... ושוב פוליש... עד הפוליש האחרון לפני ההשקה, כבר תהיה שכבת פוליש עבה על הלמברטה. הלמברטה משתוקקת לצאת ולטייל, אך פשוט אי אפשר. אין "תירוץ" לנסיעה, והלמברטה קיבלה ריתוק למחסן עד להשקתה בעוד שבוע וחצי. כעת, כל שנותר הוא לסגור את הפינות האחרונות שנותרו פתוחות בנושא ההשקה, לחייך חיוך רחב, להתרגש ולחכות עוד שבוע וחצי.

אני מניח מהפיסקה הזאת שאתה מגיע, ואני שמח על כך.

אני מכיר כמה אנשים שיישמחו לפרק אותך עד לבורג האחרון. לגבי ההרכבה חזרה - אני כבר לא בטוח...

אם זכית ברכב בהגרלה (ואני מאחל לך שתזכה), אתה יכול לטעון בפני המכס כי מחיר הקניה שלך היה מחיר כרטיס ההגרלה (רק אל תשכח להעלים להם את מחירון קראוס).

אני לא מנסה לרקוד על חתונות. אני רוצה לנצל את ההשקה שלי לקירוב לבבות, ולהורדת מתחים בין המועדונים השונים והאנשים השונים. יכול להיות שאני תמים ושאני לא מכיר את כל האינטרגיות (למעשה, אני בטוח שאיני מכיר את כל האינטריגות, וטוב שכך) בין המועדונים השונים, והן גם אינן מעניינות אותי. מה שמעניין אותי זה רכבי אספנות. נכון, אין בירושלים מפגש של מועדון החמש, ומעולם לא טענתי שיש כזה. אם אינני טועה, גם כתבתי ששמחתי כי המועדון נענה לבקשתי ובא לעשות את ההשקה בירושלים. למרות שההשקה היא תחת כנפי המועדון, יכולים להגיע אליה גם כאלו שאינם חברים, או שחברים במועדונים אחרים. הרי אתה אינך מצפה שלא אזמין את אחי היקר ובני משפחתו אשר אינם חברים במועדון החמש, אלא במועדון אחר. וכן, אשמח גם אם אתה תבוא להשקה של הלמברטה שלי, עם או בלי הג'יפ היפה שלך, גם אם בירושלים אין מפגש מאושר של מועדון החמש.

השקת הלמברטה תתקיים בשעה 17:00. אני גם מקווה שזה ייסתדר לך ביחד, כי אחרת תצטרך להודיע למקום השני שאתה לא מגיע. לגבי שייכות המפגש. המפגש הירושלמי לא נמצא כיום תחת שום כובע של שום מועדון. נפגשים במפגש חברים ללא קשר לשייכות ארגונית כזאת או אחרת. יש שם חברים במועדון החמש, חברים ב- IVC, וגם כאלו שלא שייכים לשום מועדון רכבי אספנות. מה שטוב הוא שהפוליטיקה הבין מועדונית נשארת בחוץ. בד"כ. כחבר מועדון החמש, ביקשתי מיו"ר מועדון החמש, ומאחראי ההשקות במועדון, כי ההשקה של הלמברטה שלי תהיה בירושלים. לשמחתי, מועדון החמש נענה לבקשתי, ואכן ההשקה תתקיים בירושלים, במקום המפגש השבועי של החברים (חברים מלשון friends ולא מלשון members). לבוא ולהסיק מכאן שהמפגש שנערך בכל יום שישי אחה"צ בירושלים הוא מפגש של מועדון החמש, זאת הסקה שגויה. המפגש בימי שישי בירושלים הוא של מפגש של אנשים אשר מה שמקשר בינהם הוא תחביב משותף - רכבי אספנות, ולא שיוך מועדוני כזה או אחר. כמובן שאני אשמח שיבואו כמה שיותר אנשים. חברי מועדון החמש, וגם כאלו שאינם חברי מועדון החמש. בימים אלו אנו עובדים על צ'יפור האורחים בבירות מוזלות, אוכל טעים במיוחד (יותר מהרגיל), ופינוקים שונים ומשונים. בירה קרה וטובה מובטחת, ועוגות טעימות אף הן מובטחות. מוזיקה אף היא תלווה את האירוע (לפחות לפי התכנון), וחברה נעימה תהיה. ככל הנראה הרחוב ייסגר לטובת באי האירוע, ויורשו להכנס רק רכבי אספנות (ללא קשר לשיוכם המועדוני), אך גם כאן, עדיין אין תשובה סופית מעיריית ירושלים (אמורה להתקבל תשובה חיובית במהלך השבוע הנוכחי). גם הפוליטיקה הבין מועדונית לא תורשה להיכנס, והמטרה המוצהרת היא לנסות וליצור קירוב לבבות אמיתי (הרי לכולנו חשוב התחביב המשותף המקשר ביננו), לראות מה יצא מלמברטה שהיתה צעצוע בגן ילדים ולהנות. פשוט להנות.

חיזרו בשלום ועם המון תמונות וחוויות.