y9853

ללמברטה שלי יש את הכויל האורגינלי מלפני ימבה זמן. מצד אחד, לקנות חדש, זה פשוט ונח, אך מצד שני, זה לשים עוד כמה מאות שקלים, וכרגע חשוב לי כל שקל. יכול להיות שהכויל שלי תקין, אך יכול להיות שהוא גם ממש לא.... לא שיש לו סיבה להתקלקל, הרי הוא עמד מחוץ לחול, במקום מקורה (מתחת לכנפיים של הלמברטה), אבל בכל זאת, זה יהיה מבאס למדי (שלא לומר מבאס עד לעצמות), לסיים להרכיב את הפאזל שקוראים לו למברטה, ואז לגלות כי הכויל לא עובד, ואני צריך להזמין חדש... אני מניח שיש איזו דרך לבדוק אם הוא תקין או לא, רק שאין לי שמץ של מושג איך אני עושה את זה, אז אשמח להסבר בנושא. מדובר בכויל של 6V, ואין מצבר בלמברטה. נ.ב. אני יודע שאני עדיין חייב תמונות של הלמברטה הולכת לפחחות וצבע, אבל מי שצילם את התמונות האלו זה לא אני, ועדיין לא קיבלתי אותן. לכשהן יגיעו אליי, הן יפורסמו בשרשור המתאים על שיפוץ הלמברטה.

:-).... גדול!! מכל מלמדיי השכלתי...

מממ... אכן טוב לדעת כי יש עוד אנשים טובים במדינה הזאת, מה גם שהפנייה באה מיוזמתה ולא לפי בקשתי. לגבי הרכב, מדובר ברובר P4 מודל 1954. לגבי הבחורה. לצערי היא ברחה, מייד אחרי שראתה את הילד באוטו. זה בהחלט היה מוזר, אם כי מוסיף לאגו...

יום שישי, השעה 3 אחר הצהריים, אני מתניע את רכב האספנות שלי, נותן לו להתחמם, משלים את הורדת הכיסוי ממנו, מעיף קצת אבק, מעמיס את הילד ויוצא אל המפגש בירושלים. ברמזור הראשון, ליד קניון מלחה, יש פקק. עומדים בסבלנות במסלול האמצעי, ומחכים לירוק. לפתע המנוע כבה. אמרתי לילד שלי: "זה לא נשמע לי טוב" שלושה נסיונות התנעה רצופים לא מובילים לתוצאה הרצויה, בינתיים הרמזור התהפך לירוק, וכל הנגים הישראליים מצפצפים בקולי קולות. לאט לאט דחפתי את האוטו הצידה, למסלולו הפונה ימינה ברמזור, פתחתי מכסה מנוע והבטתי. ראיתי שדלק מגיע למנוע, ולכן הבדיקה הבאה היא לראות מה קורה עם החשמל למנוע. פתחתי את מכסה הדיסטרביוטור, וראיתי כי הסביבון פשוט התרחק מהציר המרכזי, והפלטינה לא נפתחת בכלל, לכן לא מגיע חשמל למנוע. מסקנה - כיוון פלטינה זריז, נסיון התנעה מחודש, וקדימה למפגש. אבל זה לא כל כך פשוט... כיוון הפלטינה מתבצע באמצעות ברגים ישרים, והיות ואני לא מסתובב לרוב עם ארגז הכלים שלי באוטו (האוטו אמין לחלוטין), מצאתי רק מברג פיליפס. ניסתי בעזרת מפתח ובעזרת מטבע, אך ללא הצלחה. התקשרתי לרן, שאולי הוא נמצא באיזור ויכול לקפוץ עם סופי ולתת לי מברג ישר, אך הוא לא ענה. הסתובבתי סביב האוטו בחיפושים אחר משהו שאוכל לאלתר ממנו מברג. אולי סיכת ראש של כיפה (מה שנקרא בלשון העם לדרדוס (שילוב של לדרמן ודוס)) שנפלה למישהו, אך ללא הועיל. לפתע עוצרת לידי פיז'ו 205 לבנה, והיפיפיה שבפנים שואלת אותי אם אני צריך קבלים. אמרתי לה שכבלים אני לא צריך, אבל אם יש לה מברג ישר, זה בהחלט ייפתור לי את הבעיה. התחילה לחפש מברג ברחבי המכונית, וכשהיא מצאה, כמובן שגם הוא היה מברג פיליפס. אמרתי לה תודה, אבל אני חייב מברג ישר. יצאה מהמכונית ופתחה את הבאגז'. איך שהיא פותחת את הבאגז' של הפיז'ו, נופלים משם כמה דברים, ומה שנשאר נמצא בבלאגן אטומי. היא אומרת: "כאן בטוח יש לי מברג!" ותחילה לחפור ברחבי הבאגז'. לאחר שתיים שלוש דקות של חפירות, היא מוצאת את מבוקשי, ונותנת לי את המברג. אני אומר לה שהיא מלכה ושהיא הצילה אותי, ומייד ניגש לכיוון הפלטינה. היא בינתיים עושה סיבוב מסביב לאוטו שלי, ואז היא רואה את הילד שיושב שם. איך שהיא רואה אותו היא אומרת: "לא משנה, תשמור את המברג אצלך, הלכתי, שבת שלום." לא הפסקתי להגיד אפילו עוד מילה, והיא כבר היתה בכסא הנהג ב- 205 שלה, התניעה ונסעה לדרכה. לאחר כיוון הפלטינה, נכנסתי לרכב, לחיצה קלה על כפתור ההתנעה, והרכב מניע, כמו חדש. כשחזרתי הביתה לאחר המפגש, והילד סיפר את זה לאשתי הוא אמר לה: "כן, אז היא ראתה אותי, נבהלה ממני וברחה לאוטו שלה". אז אם במקרה את קוראת כאן כמה דברים לי אלייך: הראשון והכי חשוב - המון תודה!! השני, המברג שלך אצלי, ואת מוזמנת בחום לקבל אותו בחזרה. השלישי, הילד שלי לא נושך (אבל אשתי כן)...

ברחוב מעגלי יבנה בירושלים, טנדר פז' 404 עומד על בלוקים. נראה במצב שלם למדי. לפני מספר הרישוי שלו, הוא צריך להיות מודל 78' - 77'.

לגבי התשלום, כן או לא (סביר להניח שכן)... אשלח לו מחר מייל, אסביר לו מה היו העלויות שלי, ואבקש שיישלח לי חשבונית בפייפל. אני לא יודע אם "מותר" לי להכתיב לו כמה אני מוכן לשלם (שזה מה ששילמתי לו, פחות המשלוח שלי בחזרה אליו, פחות ה"ספייר" שהוא לקח על המשלוח שלו אליי (הוא לקח דמי משלוח פי 3 ממה שעלה לו בפועל לשלוח, וזה בהחלט מחיר מוגזם)), ובמידה והוא רוצה יותר, לא לשלם לו. אני גם לא יודע מה לעשות כעת עם החלקים שקניתי שהיו בכידון שהגיע אליי (ספידומטר ועוד), שמחירם מסתכם בעוד כמה עשרות פאונדים. אני חושב שזה יהיה הוגן, שלא לדבר על הזמן, על הריצות ועל עוגמת הנפש. כן אני יודע שזה חלק מהחיים.... אבל, ואבל גדול!!! לא בזבזתי זמן, והיום בערב, לקחתי טנדר, העמסתי את הלמברטה (מפורקת, כמובן) אחר כבוד אל הטנדר, ולקחתי אותה אל הפחח. יש לו לא מעט עבודה (שלא להגיד הרבה מאוד, כי אם הוא יקרא את ההודעה הזאת הוא ירצה יותר כסף ממה שסגרנו), ואני משוכנע כי הוא יעשה אותה על הצד הטוב ביותר. הפור נפל על צביעה בלבן ובסגול כהה. זה היה החלק הקל... החלק הקשה יהיה לקחת מהפחח את כל החלקים, ולהחזיר אותם הביתה בלי שריטה. אחר כך מחכה לי הרכבת הפאזל הזה בחזרה. מי יודע איך זה ייצא.... תמונות אשתדל להעלות מחר...

חודשיים... חודששים מורטי עצבים, עם עליות ומורדות בכל הכיוונים... ה- dispute נפתח, יום לפני המועד האחרון שבו ניתן להמיר את ה- dispute לתביעה, הוא שלח לי מייל ואמר שהוא ישלח את הכידון בחזרה אליי ביום למחרת. עמדתי במצב לא נעים... מצד אחד, הבן אדם אומר כי הוא יישלח, מצד שני, אם הוא לא שולח, אני מפסיד גם את הכידון וגם את הכסף. כמובן ש"הסלמתי" את ה- dispute לתביעה. לא יאומן כמה זמן זה אורך... בשורה התחתונה, לאחר פקסים ששלחתי אליהם, ולאחר דיון נוסף ומעמיק, ביום חמישי הארחון הם החליטו שאני זכיתי בתביעה שלי, והם מחזירים לי את הכסף ששילמתי עבור החלק. ביום ראשון, הכסף כבר היה אצלי בחשבון. העלות של הסיפור היתה החזרת הכידון לאיטליה (142.5 ש"ח), והפרשי שער (עוד 100 ש"ח). יכול היה להיות הרבה יותר גרוע - אין ספק בכלל, אבל באמת טוב לדעת שהקניות באיביי בטוחות. באמת שטוב לדעת את זה. נותן הרבה בטחון להמשך! היום, בתיבת הדואר, חיכה לי פתק שיש לי חבילה בסניף הדואר. נכנסתי לסניף הדואר, והנה הגיע הכידון... כלומר, האיטלקי באמת שלח את הכידון בחזרה, אך בזכות דואר ישראל, זה הגיע אליי אחרי הכסף... עכשיו נשאלת השאלה מה עושים... כמובן שאת הלמברטה אני אכניס לפחחות וצבע כמה שיותר מהר, אולי עוד היום בערב, אבל מה אני עושה עם התשלום על הכידון. נוצר מצב שגם הכסף וגם הכידון אצלי. לכאורה, מצב אדיאלי, אבל כש- PAYPAL יבואו לגבות ממנו את הכסף, הוא יגיד שהוא שלח את הכידון אליי, ואם PAYPAL יחזרו אליי, אני עלול לעמוד במצב לא נעים. נכון שאולי יש כאן "פראייריות" שלי, אבל אני כן חושב שאני צריך לשלם על מה שאני קונה... יש הצעות?? אני מקווה להעלות תמונות מהנסיעה לפחח, אם כי אני עדיין מחפש רכב גדול בו אוכל להסיע את הלמברטה אחר כבוד לפחח, אז אם יש מי שמוכן לנדב להיום בערב רכב גדול בירושלים - אשמח לדעת!!

פעם אמרו שבשכיבה כל האצבעות אותו הדבר (כמובן שהתכוונו אז לדברים אחרים). כנראה שהם לא ראו את התמונות האלו... הרבה בריאות!!!

עכשיו אתה מבין למה אנשים לא אוהבים לכבד את החוק? לפחות יצא לך מזה שבועיים חופש, ואם היית עושה את זה בזמן העבודה, זה גם היה נחשב תאונת עבודה. עכשיו גם אין לך תירוץ לא ללכת איתי לוונטורה, ולפלוש לו על הארון - אין כמו חנות יד שניה. הרבה הרבה בריאות - ומהר!!!!!!!!

מצטרף בחום (למרות הקור הירושלמי שטרם הגיע) להמלצה של רן, לבוא למפגש בטוביה. גם אני קראתי את הכתבה הזאת, ותמהתי. ככה זה שקוראים "ידיעות"...

גם אני מצטרף בחום לשלל הברכות והתודות שניתנו כאן. נהננו עד מאוד, וכל מילה נוספת רק תוריד בערך התודות אשר כתבו כאן החברים לפניי. הצאצא שלי נשלח חמוש במצלמה לצלם את הרכבים, וחזר כולו קורן מאושר, עם כ- 250 תמונות הצרובות בזכרון המצלמה. מי שראה צרור תלתלים בלונדיניים, מסתובב לא קשור עם מצלמה ומצלם ללא הרף - יודע על מה אני מדבר. עדיין לא שלפתי את התמונות מהמצלמה, ואשתדל לעשות זאת בהקדם ולשתף את הפורום בתמונות. שוב תודה רבה!!

ברור שעל חשבונו... כשפתחתי את ה- dispute דרשתי ממנו גם את דמי המשלוח שלי חזרה אליו. מקודם אני רוצה לראות את החלק הזה אצלי, פועל ותקין לחלוטין, בעיקר כי הכידון בא עם כל הדברים שעליו (ידיות, ספידומטר וכו'). אחרי שזה יהיה אצלי ועובד, אחשוב מה לעשות.

עדכון חג... נפתח dispute... כבתי לו שלצערי הרב הוא לא השאיר לי ברירה, ואני פותח dispute, ע"מ להבטיח את הכסף ששילמתי לו. במקביל, שלחתי לו את החלק חזרה בדואר רשום (150 ש"ח - לא ממש זול). רק לאחר פתיחת ה- dispute הוא הציע לי חלק חילופי והיום כתבתי לו שאני מקבל את הצעתו, וזאת בתנאי שהחלק החליפי יהיה זהה לחלק שקניתי, למעט העובדה שהחלק החליפי גם יעבוד... כמובן ששמרתי על זכותי לקבל את הכסף בחזרה, במידה וגם החלק החילופי לא יהיה טוב. עכשיו שוב אני תלוי בחסדיו של דואר ישראל.... נראה מה יהיה..

גמר חתימה טובה ושנה טובה!! מי ייתן ונמשיך כולנו לשפץ רכבי אספנות מתוך בחירה! שייתמלאו כל משאלות לבנו לטובה!!

אז זהו בדיוק... לפני שאני משתמש במסיר צבע, אני רוצה התחייבות שלו שאם החלק נפגם בגלל המסיר צבע, הוא עדיין יהיה מוכן לקבל אותו בחזרה. כלומר, אם הצבע יורד מהכידון, אך אני מצליח לסובב את הידיות - אין לי שום בעיה עם זה, מבחינתי זה בסדר. הבעיה שלי תהיה אם אשתמש במסיר צבע, זה יוריד את הצבע מהכידון וגם הידיות לא ישתחררו, אזי יש מצב שהוא יגיד שאני גרמתי נזק לכידון, והוא לא מוכן שאחזיר אותו. נכון לעכשיו הוא עדיין לא ענה לי על המייל ששלחתי לו, ואם הוא לא יעשה כן עד עוד שבוע , אפתח dispute (יש לי את האפשרות לעשות זאת במשך השבועיים הקרובים (חסר יום או יומיים)), ואז אני מניח שנוכל להסתדר... כמובן שאני אשמח שזה ייסתדר ויעבוד ושום דבר לא יינזק. מה שבטוח, שלחתי את אשתי היקרה לקנות ספריי מסיר צבע בהום סנטר...

המוכר טען כי החלק במצב מצויין, ומסתבר כי הוא לא... החלק עלה 150 יורו, והמשלוח כ- 50 יורו נוספים. הסיבה שקניתי משומש ולא חדש היא שחלק חדש כזה עולה 150 פאונד (לפני משלוח), כאשר כאן קיבלתי כידון מלא, רק ללא הפנס, ואילו כידון חדש זה כידון "ערום". אני יודע שאני יכול לפתוח dispute בנושא (יש לי עוד שבועיים לעשות כן), אבל אני בהחלט מעדיף לא לעשות כן, אלא באמת לבוא ולנסות לפתור את הבעיה. היום שלחתי לו מייל האומר שאחרי שימוש בשמן, עדיין לא הצלחתי לסובב את הידיות, ולפני שאני משתמש במסיר צבע, אני רוצה את הסכמתו שבמידה ויהיה נזק לחלק, עדיין אוכל להחזיר לו את החלק, ולקבל החזר מלא על התשלום. במידה והוא יסכים לזה, אמשיך לנסות לפתור את הבעיה, ובמידה ולא, אחזיר לו את החלק, ואדרוש את כל הכסף חזרה, כאשר אני לא יודע מה המדיניות של איביי לגבי החזר על המשלוח, פשוט בכל שנותיי באיביי, תמיד הכל הלך חלק, וגם המוכר הזה עם 100% פידבקים חיוביים.

אז ככה... קניתי באיביי כידון משומש ללמברטה, אשר עלה משמעותית יותר זול מכידון חדש. אבל, כמו שאבא שלי אומר: "אני לא מספיק עשיר בשביל לקנות דברים זולים", כמובן שישנה בעיה עם הכידון (אחרת מה זה שווה?). עושה רושם, כי כאשר צבעו את הכידון בצבע בסיס, לא אטמו טוב מספיק את בורר ההילוכים ואת המצערת, וצבע הבסיס "הדביק" את החלקים לכידון ולכן הם לא מסתובבים. אני בכלל לא מבין למה לא פירקו אותם מהכידון, אבל זה לא רלוונטי כרגע. מה שקורה, שבורר ההילוכים והמצערת לא מסתובבים. מאתמול זה כבר שוחה ב- WD, וממש עכשיו עשיתי נסיון נואש נוסף, ואין כל תגובה - לא מבורר ההילוכים ולא מהמצערת. באופן עקרוני, לא אכפת לי להרוס את הצבע בסיס בכלל, כי ממילא זה הולך לצביעה, והשאלה שנשאלת היא באיזה ממיס צבע להשתמש? אבל זה לא כ"כ פשוט, כי נכון להיום עדיין עומדת בפניי האפשרות להחזיר את הכידון כמו שהוא לשולח, ולקבל החזר כספי (למעט המשלוח ארצה והמשלוח חזרה, ומדובר בכמה מאות שקלים). כמובן שיידעתי את המוכר על הבעיה. מצד שני, במידה ואשחיט את הצבע ו/או חלילה אשבור משהו שם, לא אוכל להחזיר למוכר את החלק ולדרוש ממנו את כספי בחזרה. אשמח לעיצות טובות ומועילות!

היום הלכתי לסניף הדואר השכונתי, חמוש באינדיאני המלווה אותי בכל דרכי הבירוקרטיה המעצבנת, וזאת משום שהוא נראה כזה חמוד, עד שמחשררים אותו לחופשי והוא מתחיל לעשות נזקים שלא בשליטתי, מה גם שזה מעורר סימפטיה (אם עדיין יש דבר כזה) אצל הפקידים הבירוקרטיים המעצבנים ביותר! ניגשתי אל הפקידה עם מספר החבילה מאיטליה, ואמרתי לה בנימוס כי נאמר לי בדואר המרכזי כי החבילה כאן מזה יותר מעשרה ימים. הגברת נתנה לי לחפש בקלסר, אך הקלסר היה מעודכן רק עד ה- 20/9, ואילו החבילה שלי הגיעה לשם ב- 23/9. היא בדקה במחשב, ואז אמרה שהחבילה הזאת בכלל לא הגיעה לארץ. בשלב הזה שיחררתי את האינדיאני לעיסוקיו.... לאחר התעקשות, נקרא מנהל הסניף למקום, ואף הוא בדק ואמר לי כי החבילה לא הגיעה בכלל לארץ. חזרתי על זה שזה מה שאמרו לי בסניף הדואר המרכזי של ירושלים - שהחבילה בסניף, אך הוא ענה: "ככה הם מנפנפים נודניקים". שניה לפני שהשתחרר הסעיף שאלתי אותו, רק בשביל להיות בטוח: "אז אתה אומר שאני נודניק?", ואז הוא ענה כי זאת רק הדרך שלהם, וכך הם נפטרים מהאנשים. נתתי לו להנות מהספק... הוא בדק שוב ושוב במחשב של הדואר, ואף הראה לי את המסך, וטען כי אין חבילה כזאת בישראל, אבל אם זה מה שאמרו לי בסניף המרכזי בירושלים, הוא מוכן לקחת ממני את מספר הטלפון שלי, לחפש את החבילה אחה"צ ולהתקשר אליי במידה ויימצא. הבנתי כי זאת הדרך שלו לנפנף נודניקים... אמרתי לו שאין מצב, וידבר עם סניף הדואר המרכזי בעצמו - ויבדוק. הוא טען שאין לו את מספר הטלפון שלהם (הזוי משהו), אז בדקתי בפלאפון שלי בשיחות יוצאות, ומצאתי את המספר שלהם, התקשרתי, וכשהם ענו לי, נתתי לו לדבר איתם. מסתבר, שהחבילה כן בארץ, ואפילו בסניף בו אנו נמצאים, רק שהסניף פשוט לא טרח לפתוח את שקי הדואר שהגיעו אחרי ה- 20/9 (וזאת גם הסיבה שזה לא הופיע בקלסר...). במצב הזה, לא נותרה לו כל ברירה, אלא לחפש את החבילה עד אשר מצאה... אין ספק כי היעילות של רשות הדואר עשויה להיבחר כיעילות העשור... כעת נותרה עוד חבילה אחת, אשר נשלחה מאנגליה (לצערי לא בדואר רשום), ואין איש אשר יודע מה עלה בגורלה. לפחות רואים את הסוף, וניתן להתחיל להתארגן על רכב אשר ייקח את כל החלקים לפחחות וצבע.

שאלת את אותה השאלה לפני שנה וחצי בקישור הזה....

היום, במפגש בירושלים, רן היה מוכן להפקיר את סופי בידיי לסיבוב קצרצר. זר לא יבין את זאת, אבל ההרגשה של גרגור איטלקי גאה, החלפת הילוכים כמו שרק איטלקיות גאות יכולות לספק, ונסיעה, גם אם קצרה היא, אינה ברת השוואה לכל רכיבה אחרת על אופנוע או קטנוע עתירי סמ"ק וכח. אין ספק כי הסיבובונצ'יק הזה עשה חשק לעוד הרבה גדולים וארוכים ממנו, אך בעיקר עשה חשק (ולא רק אצלי, כי אם גם אצל האינדיאנים שלי) לסיים כבר את השיפוץ של הלמברטה, ולצאת לנסיעות "קצת" יותר ארוכות. רן - תודה!!! נהניתי מכל סנטים וסנטים אשר רכבתי על סופי, כמו גם האינדיאנים הקטנים!

חבילה הגיעה... אני מניח שכל מי שבגילי פחות או יותר, מכיר את המשחק הזה, שאם אינני טועה כתב אותו אפרים קישון... בערב החג, לכבוד השנה החדשה, נחת אצלי בתיבת הדואר פתק מהמכס, ובו נכתב כי עליי לסור למשרד המכס בירושלים, ע"מ לשחרר חבילה. אמרתי לעצמי, בטח יש לפחות עוד חבילה אחת (מהארבע להן אני מצפה) שממתינה לי יחד איתה במכס, אז אולי כדאי ללכת ולשחרר את כולן ביחד. ואז עצמי ענה לי, שאם אלך לשחרר ארבע חבילות יחד מהמכס, הם עוד עלולים להגיד שאני צריך רשיון ייבוא, כי אני לא מייבא דברים לצרכים אישיים. עצמי שכנע אותי, וכך נגררתי היום, מלווה בשני זאטוטים, אל משרד המכס הירושלים. הגעתי לשם, יושב לו פקיד קבלה אחד, ולומד תורה (או שמא היו אלו משניות). הגשתי לו את הפתק שקיבלתי בדואר, ואז, כמו בקידוש של ליל שישי, בין סוף הקידוש ל"מוציא", הוא עשה לי קולות של "חכה, אתה לא רואה שאני עסוק בשיחה צפופה עם בורא עולם?" (את החלק הזה אין במשחק של קישון...) לאחר שהסתיימה השיחה שלו, הוא שלח אותי לחלון ליד, ע"מ שיוציאו עבורי את החבילה. אני מניח שמיותר לציין כי החלון ליד לא היה מאויש אותה העת, וכי הפעמון בו אמורים לצלצל ע"מ לקרוא לפקיד היה "מקולקל". למזלי, שני הזאטוטים עשו כ"כ הרבה רעש, ואחרי שאחד מהם נכנס לאחד מהחדרים הריקים, וניסה לשחק במחשב, זה משך את תשומת ליבם של הפקידים, ואז ניגש אליי אחד מהם, ואמר לי בטוב ליבו, כי הוא מאוד מצטער, אבל הוא בהפסקה עכשיו, ועליי להמתין לסיומה. שעות הקבלה מסתיימות ב- 14, ואילו השעה היתה 13:30, אז שאלתי אם ההפסקה שלו מסתיימת ב- 14:05, או שאולי זה דווקא ב- 14:15, ואז הראתי לזאטוט את הכפתור שמדליק ומכבה את המחשב... הביאו לי את החבילה, ואז שלחו אותי שוב לפקיד המכס, אשר ניתן לציין לזכותו, כי אינו חזר ללימוד, אלא חיכה בסבלנות עד שאעזוב. פקיד המכס בא לראות את ה"טובין" (כולה אגזוז ללמברטה), שלח אותי שוב ושוב בין החלונות השונים, הקליד כמה דברים במחשב, חייב אותי בכמה מאות שקלים עבור המכס, וטען כי "יצאתי בזול". אמרתי לו שאכן יצאתי בזול, כי אם הייתי נשאר שם עוד קצת, שני האינדיאנים היו מכלים כל חלקה טובה במשרדי המכס, ועל זה הייתי צריך לשלם הרבה יותר. לפני שנמלטתי משם, חזרתי לדואר, לשאול מה קורה עם עוד חבילה אשר אני מחכה לה, ושאת המספר שלה היה לי ב"טעות". לאחר בדיקה קצרה במחשב, הם אמרו שהחבילה פטורה ממכס, ושהיא הגיעה לסניף הדואר שלי ב- 23/9. כן, זאת לא טעות... לפני עשרה ימים החבילה הגיעה לסניף הדואר שלי, ובכל הזמן הזה הם לא מצאו לנכון לשים לי פתק בתיבת הדואר (שאגב, נמצאת בסניף הזה ממש!!), שאני יכול להוציא את החבילה. שאלתי איך זה יכול להיות שעשרה ימים החבילה שם ועדיין לא קיבלתי על כך הודעה, והתשובה היתה: "מה אתה רוצה? היה ראש השנה". ביני לביני החלטתי, שאני נותן להם עד יום ראשון, וביום ראשון על הבוקר אני מתייצב בסניף הדואר, ודורש את החבילה שלי שנמצאת שם זמן רב ומיותר. תלאות על גבי תלאות, ואני חושב שאפילו קישון לא היה מצליח להעלות את מה שדואר ישראל, סליחה, רשות הדואר מעבירה את האזרחים. אבל לצאת בהרגשה רעה מהיום הזה, לא הייתי מוכן בשום פנים ואופן, ובנוסף לעצם הגעת האגזוז, לקחתי את צמת החשמל הישנה לחשמלאי רכב, ואמרתי לו: "כזה אני רוצה, רק חדש". אזי בעוד מספר ימים תהיה לי גם צמת חשמל חדשה ללמברטה. נשארו עוד 3 חבילות, ורק לאחר הגעתן אוכל להתקדם בעבודה, לשלוח את החלקים לפחחות וצבע, לתת למכונאי את מחזירי השמן שעדיין לא הגיעו אליי, ולאחר שהכל יחזור אליי, אוכל להתחיל במלאכת הרכבת הפאזל.

תודה תודה! עדיין לא נפלה החלטה האם יהיה זה ניקוי חול (ככל הנראה לא יהיה ניקוי חול, אך עדיין יש לערוך התייעצויות), כי לא רק החלקים הללו עלולים להיהרס בניקוי החול, אלא ישנו גם חשש אף לכנפיים עצמן. מה שבטוח, שמי שינקה את הלמברטה הזאת כמו שצריך, יאכל הרבה חול.... תשמור לי את הפנס עם הבית מנורה, אצור איתך קשר מתי אבוא לקחת אותם ממך.

"אוויר הרים צלול כיין וריח אורנים נישא ברוח הערביים עם קול פעמונים". כך כתבה נעמי שמר. כך היה מזג האוויר אתמול בערב בירושלים. החום הגדול כבר מאחורינו, הקור הירושלמי עדיין לא הגיע למחוזותינו, ואין ערב מופלא מזה, מאשר לקחת את הלמברטה לסיבוב בין ערביים, ע"מ למלא את הריאות באוויר הרים צלול, ולהרגיש את רוח בין הערביים טופחת בפנים, דרך הקסדה. אה, כן... נחזור למציאות הטופחת לנו בפנים במקום הרוח... לאחר שכל החלקים הוזמנו ונמצאים בארץ, בזכות דואר ישראל הם לא הגיעו ליעדם. ישנן עוד שלוש חבילות, אשר הגיעו לארץ הקודש דרך האוויר בתחילת החודש, אך משום מה, לא מצאו את המשך דרכם לעיר הקודש. שלוש חבילות, כל אחת ממקום אחר ע"פ הגלובוס, שלושתן נמצאות בארצנו הקטנה והיעילה, אך לא מצליחות להגיע לירושלים, וזאת לאחר שבגלגלצ כבר מזמן אין פקקים בשער הגיא ו/או בכניסה לעיר. יש לי את מספרי המעקב של החבילות, אחת מאיטליה, השניה מתאילנד והשלישית מאנגליה. שלושת החבילות, לפי האתרים של הדואר בחו"ל, נמסרו לדואר בארץ, אך באתר של דואר ישראל אין אפשרות לעקוב אחריהן. פניתי לסניף הדואר, והם אמרו לי שאין מה לעשות... אז שאלתי למה בכלל עושים את זה בדואר רשום, אז התשובה ההגיונית שקיבלתי היתה: "בשביל שתדע ששלחו לך את החבילה". הרבה הגיון ויעילות יש בדואר, אין ספק. היום במפגש בירושלים, הציע לי אחד החברים לדבר איתם בשפה שהם מבינים, ופשוט ללכת לסניף הראשי בירושלים, עם מספרי החבילות, ולעורר מהומות. אין זה באופיי לעשות כן, ואין אני רוצה לעשות כן, אבל ככל הנראה אותו בחור צודק, ואחרי שהוסברו לי קו המחשבה וההגיון של הדואר, כנראה שזאת באמת השפה אותה הם מבינים. לאור המצב, אאלץ לדמיין את עצמי רוכב על הלמברטה בסתיו הנוכחי, תוך כדי שאיפת אוויר הרים צלול לראותיי. אך לא הכל שחור... היום הגיע למפגש בירושלים חבר טוב, ועיתון הגה החדש בידיו. בעיתון היתה כתבה על הלמברטה שלי, באדיבותו של בני הספל, כך שמי שמעוניין לקרוא את הסיפור (שוב), מוזמן לעיין בעיתון. מי ייתן, ולששת קוראיי (ולא רק להם, אלא לכל בית ישראל באשר הוא!) תהיה שנה טובה ומבורכת, שנה של עשיה, של שיפוץ רכבים ישנים מתוך בחירה, שנה של נסיעה טובה וזהירה, ללא כל תקלות או חלילה תאונות. שנה של רכיבה טובה, הנאה, אושר והרבה בריאות. שיתמלאו כל משאלות הלב לטובה!!

הכלה הזאת בטוח שלא ירושלמית.... אגב, ניתן לשים לב, בתמונה האמצעית, כי יש שם יגואר, המקושטת אף היא בקישוטי חתן כלה. במזרח ירושלים נהוגות שיירות מעין אלו, של מספר מכוניות מקושטות, הנוסעות בשיירה ומצפצפות.

אכן בעייתי הוא נושא הסירה בארצנו הקטנה. אופנוע אשר אין ברשיון שלו רכב צידי, אינו רשאי להרכיב סירה, ואילו אופנוע אשר כתוב לו ברשיון שיש לו רכב צידי, אינו רשאי לנוע ללא הסירה. מבחינת התקינה אני לא יודע אם זה בעייתי או לא, אבל צריך לחשוב טוב טוב אם רוצים להוסיף / להוריד סירה מאופנוע.