lulisa

תספר לנו כשתגמר הסוללה בפעם הראשונה, קטן אמונה שכמוך...

על הראש מנגן פסנתר, וגם תורו הגיע להתגלגל בחדש. כיצד? ראו כאן: http://wp.me/pXLKy-1x3

...או אם אתה רואה אותה כדמות כרכרה שטוחת דפנות, מאותן הצבועות חזק באדום, בירוק, או בצהוב, ויש אף שמכלכלות שלשה צבעים לוהטים כאחד, ועוד נשאר שם מקום וגם סבלנות לפסי תכלת, לרצועות לובן ולציורי פרחים פה ושם, עם פרסות-מזל ושאר קישוטי נוי, צדפים, פסיסים וסרטים, עוצבות ומרדעות, רתמות וסמלונים, נוצצים כולם, מרוקעים פח-נוצץ, מעשה ידי אמן - ובכן גם לא כזו. אלא מה? הנה. תיבה פשוטה. שחורה, חזקה ורבועה. עשויה להאריך ימים ולעמוד דורות. מלאכת חרשים איתנה, שהיום לא עושים עוד כמותה. (מתוך הכרכרה של הדוד משה)

די קל להבחין בכך שזו דיימלר ולא פרינסס לפי הגריל המחורץ וה D שעל "הציפור". הגריל של הפרינסס היה חלק.

זו לא בדיקת התפוחים שבמערכת ההיגוי, אלא בדיקת ה king pins (קימפינים בשפת המכונאים) או שווה הערך שלהם, ומצב המיסבים של הגלגלים הקדמיים. קרא עוד בנושא: http://lulisml.wordpress.com/2010/07/01/%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%A8-%D7%98%D7%A1%D7%98-1999/

דיימלר (בתמונה סובריין 68), כיום חטיבה ביגואר.

גם לי ברובר הבחינו בכך... אחרי 67 שנים. הרישום ברשיון תוקן במקום, אף כי היה זה במכון "אלן" הידוע לשימצה. ראה עוד כאן: http://lulisml.wordpress.com/2013/02/05/%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%A8-%D7%98%D7%A1%D7%98-2013/

אחרי טיפול מסור באקמול, תה עם לימון והחלפת חיתולים עלה חיוך על פני התינוקת והיא יצאה לנסיעת מבחן. האם עברה אותה בשלום? קראו כאן: http://wp.me/pXLKy-1wJ

אחרי שעברה טסט מתחילה המכונית את חייה החדשים. אבל היא עדיין תינוקת וסובלת משלל מחלות ילדות. איך אני מטפל בהן? על כך בפרקים המסכמים של הסיפור: http://wp.me/pXLKy-1wo

כן. יונה. רוצח מורשע. ולפחות שני חברי פורום מכובדים סבורים שאיזכור מעשיו וגינויים היא פגיעה בציונות. ואני בטוח שתפיסה כזו, חוסר סובלנות שכזה, הוא הוא הפגיעה בציונות והשחרת דמותה. היא באמת כזאת? לא יהיה בה חופש דיבור, לא חרות אומנותית? זאת תהיה דמותה של המדינה היהודית והדמוקרטית? לא יהיה בה מקום לחילוקי דעות? יאסר לצלם סרטים שלא מוצאים חן בפני ההשקפה הפוליטית של צ'יף וחסידיו?

יאיר, יש לך כבר שני מועמדים לגלום דמותו של יונה אברושמי, ציוני למופת.

בעצם חבל לענות לך - כבר נתתי לך למעלה קישור מדויק לשמן הנכון לדיפרציאל שלך, והתעלמת ממנו כאילו לא היה קיים. אז מה הטעם לטרוח ולענות לך שוב?

כיצד נפתרה בעיית סתימת האדים ברובר אחד, והאם בכלל כדאי לשפץ משאבות SU ישנות? כל זאת ועוד כאן: http://wp.me/pXLKy-1wa

בכף. בוא מהר... האם קראת את זה: http://lulisml.wordpress.com/2012/05/29/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%93-%D7%A7%D7%98%D7%9F-%D7%95%D7%99%D7%A9%D7%9F-%D7%95%D7%91%D7%9B%D7%9C%D7%91%D7%94-%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%A7%D7%98/ ?

האם תוכל להעלות תמונה של המשאבה, או מס' קטלוגי או כל פרט מזהה אחר? מיצובישי ייצרה המוני משאבות מסוגים שונים, ולך תדע...

והנה ההמשך - איך משאבה אלקטרונית-פלסטית-מודרנית-תחליף-מושלם גויסה למערכה, ומה קרה אז: http://wp.me/pXLKy-1w3

מעולה. ממש פנינה.

סיפור מעניין ושתי השלמות בצידו. מאיר דיזנגוף היה יזם, הקים מפעלים ועסק בנדל"ן. בין המפעלים שהקים, בתחילת המאה העשרים, היה מפעל הזכוכית בעתלית ובית החרושת לשמן "עתיד". מפעל הזכוכית היה אמור לייצר בקבוקים ליין שיופק מכרמי זכרון-יעקב. מפעל השמן היה אמור לייצר שמן וסבון מהזייתים שימסקו בכרמי הזייתים של בן שמן וחולדה, שניטעו בחוות הנסיוניות של "המשרד הארצישראלי" (לימים הסוכנות היהודית). בשני המפעלים הושקע הונו של אחי סבי - כ 40000 פרנק זהב - הון רב באותם ימים. דיזנגוף הלך בגדולות ויבא את מיטב הציוד, בנה מבנים גדולים והביא מומחים מצרפת לתפעול. הכשלון היה מוחלט ואחי סבי הפסיד את כל הונו. בערך באותה תקופה היו שניהם גם בין חמשת המייסדים של תל-אביב ובמשך שארית ימי חייהם התפרנסו מניהולה. כנראה שזו הייתה פרנסה לא רעה - והאוברון יוכיח. בסוף שנות החמישים עבדתי כמתלמד במעבדת האלקטרוניקה של המחלקה לפיסיקה במכון ויצמן, ולמרות גילי הצעיר יצא שמי כמומחה לתיקוני רדיו. יום אחד ביקש ממני אחד מאנשי הסגל לבוא לביתו בתל אביב כדי לתקן את הרדיו שלו, ובאותה הזדמנות סיפר לי את סיפור אותו הרדיו. אביו רכש אותו בבולגריה בשנות השלושים. עם הכיבוש הנאצי נאסר על יהודים להחזיק ברדיו והרדיו שלהם נמסר למועדון קצינים גרמנים. הכל נעשה בסדר למופת ותחת רישום מדוקדק ובסוף המלחמה (כידוע מלך בולגריה מנע את השמדת יהודי בולגריה) הוחזר אליהם הרדיו. הם ניסו לעלות ארצה באניית מעפילים שנתפסה על ידי הבריטים ונזרקו - יחד עם הרדיו - למחנה בקפריסין, ואיתו הגיעו לבסוף ארצה. אגב, פשוט התייבש בו קבל - אחרי החלפת הקבל חזר הרדיו לנגן כמימים ימימה. ולבסוף, בעניין מכוניות פאר בבולגריה של לפני המלחמה. מלך בולגריה היה בין הבודדים שרכשו את "בוגטי רוייל" המכונית שבוגטי ייצר במיוחד למלכים. דו מושבית עם מנוע בנפח 15 ליטר. עד כמה שאני זוכר המלך הודיע כי אינו אוהב לנסוע בלילה ואי-לכך המכונית יוצרה ללא פנסים.

לא מאמין? מישהו כאן משקר? ניסוח עדיף היה לכתוב "אני מופתע מכך שהסוללה מחזיקה מעמד שלוש שנים". אבל זה טיבן של סוללות אלקליות. הן דווקא אוהבות חום. להרחבת השכלתך קרא כאן: http://www.duracell.com/media/en-US/pdf/gtcl/Technical_Bulletins/Alkaline%20Technical%20Bulletin.pdf

ברובר לפחות קיים במכסה פיית מילוי הדלק חריר שתפקידו למנוע היווצרות ואקום במיכל. יתואר בפרטים באחד ההמשכים של סיפור משאבת הדלק החשמלית אולי כך זה גם אצלך?

היכן בדיוק נמצאת הכדורית? אם היא נמצאת בחלקו התחתון של "הנשם" היא מונעת כניסת אויר למיכל ומאפשרת לשחרר עודף לחץ. בדיוק ההיפך ממה שאתה צריך.

הנסיון שלי אומר כי סוללה AA אחת מחזיקה כ 3 שנים. הוצאת השעון מלוח השעונים פעם בשלוש שנים הוא מאמץ נסבל. על מעבר משעון חורף לשעון קיץ פשוט ויתרתי. אני יודע להוסיף 1 לכל מספר. אני אפילו לא בטוח שכדאי לשים סוללת D שתחזיק עשר או יותר שנים, ובוודאי תיסבול מקורוזיה לפני כן. בכל מקרה, תוכל לנסות את מזלך בשד' הר-ציון בתל-אביב, סביבות לוינסקי, או כאן: http://www.ebay.co.uk/sch/i.html?_odkw=3+aaa+battery+holder&_lncat=0&_osacat=0&_from=R40&_trksid=p2045573.m570.l1313.TR0.TRC0&_nkw=1+D+battery+holder&_sacat=0

הראה זאת בפועל בני, ומחק את דבריו המקוממים והמגעילים.

ההבדל בין דרגות האוקטן השונות הוא תצורת הקשרים הכימיים, אבל לא הערך הקלורי. כלומר בכולם כל מולקולה מכילה אותו מספר של אטומי פחמן ומימן, אך הם מסודרים בצורה קצת שונה. בשריפה הם הופכים לדו-תחמוצת הפחמן ומים + חום. הכמויות זהות בדיוק לכל האוקטנים. באוקטן גבוה יותר טמפרטורת ההיתלקחות העצמית גבוהה יותר, אך שריפת ליטר ממנו תפיק בדיוק את אותה כמות הקלוריות (המתורגמת להספק מנוע) כמו שריפת ליטר של דלק בעל אוקטן נמוך יותר.

גם ל 26-069 וגם ל 26-453 משאבות דלק חשמליות, ויש להן מה לספר! אי-לכך אני מקדיש מיני-שירשור לשתיהן גם יחד: http://wp.me/pXLKy-1vU משאבת הדלק נראית כאביזר משני בחשיבותו ובמורכבותו. אבל כיום, כשהתנועה כל-כך צפופה ומהירה התקעות עם הרכב בכביש היא סכנת נפשות - ודווקא המשאבה הזאת יכולה לגרום לכך. מכאן החשיבות בתחזוקתה הנכונה, ועוד לפני כן, לבחירת המשאבה המתאימה לרכב האספנות שלכם. בכל זאת תעסוק הסדרה החדשה.