רן, אריק, און, דורון - אני שותף לדעתכם על הערך הנוסטלגי והסנטימנטלי שמיחס חלק מהציבור לסוסיתא לדורותיה. כך גם כתבתי. אפשר להסתכל על סוסיתא בחיוך ולהזכר באנשים שאהבנו, באיך שהיינו פעם צעירים ויפים.
אבל התיחסתי ל"גאווה הלאומית". וסוסיתא זה לא משהו שאפשר להתגאות בו, אולי להפך.
עבדתי שנים רבות גם בתעשיה הבטחונית וגם בתעשיית ההי טק בארץ, וההבדל ביניהן לבין אוטוקרס ומוצריה הוא כהבדל בין שמים וארץ. לא אכנס כאן לניתוחים כלכליים מדוע הרעיון להקים כאן תעשיית רכב דווקא (המתבססת על השקעות אדירות בציוד ועל עבודה זולה) היה רעיון עיועים. עובדה: לא השלטונות גרמו לכישלונו - הם החזיקו אותו בחיים בהנשמה מלאכותית זמן רב, תוך פגיעה בכלל הציבור ובמשק - ואפילו זה לא עזר.
יש ברשותי ספר בהוצאת "גינס" על קוריוזים בעולם הרכב. על אוטוקרס הם כותבים "קו יצור ידני, בגודל של קו הייצור של רולס-רויס ובעלויות דומות, המייצר מכונית עממית מיושנת".
לא ממש גאווה.