אנלוגי

זאת לא רולס-רויס, אלא zimmer. כזו: http://www.zimmermotorcars.com/index.php?page=purchase-a-zimmer

שוב, יש שתי כניסות בלבד לנתיב. אחת מתפצלת מכביש 1 כשנוסעים לכיוון ת"א ולפניה שלט אלקטרוני שמציג את המחיר (המשתנה) בכל רגע נתון. השניה היא דרך הכניסה לחניון הנתיב המהיר, כשנוסעים על כביש 1 לכיוון מזרח, כיוון ירושלים. אחרי הירידה מכביש 1 לכיוון החניון יש עליה למחלף דו נתיבי. הנתיב הימני מתחבר חזרה לכביש 1 לכיוון תל אביב, הנתיב השמאלי לתוך הנתיב המהיר. מעל הנתיב השמאלי יש שלט אלקטרוני המציג את המחיר בכל רגע נתון. אני מבין שהתבלבלתם וזה באמת מרגיז לשלם כזה סכום בלי להתכוון, אבל לא חושב שהשיטה דפוקה. בכל מקרה אני מניח שהם יבטלו את הקנס אם תפני אליהם, וודאי אם תירשמי לשירות. אני חושב שבכל מקרה כדאי להירשם לשירות, זה חינם ויכול להיות שימושי ביום מן הימים. אגב, בהחלט יש אפשרות לתשלום במזומן, בעמדות תשלום הנמצאות בתוך החניון. הסכום בנתיב בשעות העומס בהחלט יכול להגיע ל-70 ש"ח, מה שעוד יותר מדהים הוא כמה אנשים מוכנים לשלם אותו. אני אישית נוסע בנתיב באחת משלוש אופציות: א. יש עומס לפי הווייז והשילוט והמחיר אינו עולה על 10 ש"ח. ב. אני מאחר למשהו סופר חשוב (כבר שילמתי 40 ש"ח פעם). ג. נוסע עם עוד שלושה ברכב, אז הנסיעה בנתיב היא חינם (לא הרבה יודעים, שווה לזכור את זה), אם כי צריך לעבור בעמדת הרישום.

אין מקטעים בנתיב, כולו קטע אחד. בכניסה מכיוון מזרח (אם אתה מגיע מכיוון ירושלים) יש שלט קצת לפני הכניסה שמודיע מה המחיר. הכניסה מכל מקום אחר עוברת דרך החניון שלהם, וגם שם יש שלט עם המחיר. אי אפשר לפספס. הרציונל לפיו ככל שהתנועה כבדה יותר המחיר עולה נועדה ע"מ לשמור את הנתיב פתוח ככל האפשר לתחבורה ציבורית, ועודד שימוש בהסעות (חינם) שלהם. אני מוצא את זה יעיל הרבה פעמים (את ההסעות). לאחרונה הם התחילו לפרסם את המחיר בכל רגע נתון באתר האינטרנט שלהם, כשגולשים אליו מסלולרי. ניתן לראות גם מהמחשב הביתי בקישור הזה.

אני בתהליכי חיפוש דירה בת"א, הכיוון כרגע הוא לחלל מסחרי שבעתיד הקרוב (אינשאללה) יאכלס את העסק שלי (רק אני עובד בו). הכוונה גם לגור במקום. ברור שאני מחפש משהו שמתאים לכך מבחינה אדריכלית, זה לא כזה מסובך, חדר שינה או גלריה שמשאירים חלל של 40-50 מ"ר צריכים לעשות את העבודה. השאלה שלי היא מבחינת ארנונה, ושאר חוקי עירייה. נניח שאני שוכר נכס שמוגדר למגורים, האם יש לי בעיה למקם בו עסק? וההיפך, אם אני שוכר חלל שמוגדר כחלל מסחרי האם מותר לי לגור בו?

הדרכון הישן שלי פג תוקף והוצאתי חדש. האם זה אומר שאני צריך להירשם שוב למעבר באמצעות טביעת כף יד, או שהכרטיס הישן שלי תופס?

אין לנו מחלוקת.

עומק שדה תלוי מאוד גם במרחק מהנושא, ובמרחק הנושא מהרקע.

קודם כל לא. אף פעם לא כדאי להחליף עדשות טובות, רק להוסיף. אם אין ברירה - רק אתה יכול לענות לעצמך איזה טווח ישרת טוב יותר את מטרותיך. טעות נפוצה לגבי קרופ: עדשה 35 מ"מ על קרופ לא תיראה אותו דבר כמו 50 מ"מ על FF. היא תיתן את אותו יחס הגדלה, אבל לא את אותה פרספקטיבה. נניח שאנחנו רוצים לצלם אובייקט בגובה מטר, כך שימלא את הפריים לגובה. נניח שעם עדשת 50 מ"מ על מצלמת FF אנחנו צריכים לעמוד במרחק חמישה מטרים ממנו. עם עדשת 35 מ"מ על מצלמת קרופ נצטרך לעמוד באותה נקודה. (המרחק לצורך המחשה בלבד). בשל הפרספקטיבה השונה של שני אורכי המוקד יהיו הבדלים גדולים באיך יראה הרקע מאחורי ומלפני האובייקט. עדשה 50 מ"מ תייצר עומק שדה רדוד יותר. אובייקטים רחוקים יראו גדולים יותר מאשר בשימוש עם עדשה 35 מ"מ, אובייקטים קרובים יראו קטנים יותר אם נשתמש ב-50 מ"מ. הדוגמא שלי משתמשת באובייקט חד מימדי, אבל אם נצלם פורטרט למשל לאורך המוקד תהיה השפעה גדולה על איך יראו הפנים, היחס בין האף והאוזניים למשל.

וואו. השרשור הזה הוא מאסטרפיס. בין השורות נגלית תמונה כ"כ ברורה של המציאות הישראלית, בין דת למדינה, בין בדיקה בציציות של שלושה דורות אחורה למסורת נרכשת. עם שחי במדינה מבוססת ומנטליות של מיעוט גלותי נרדף. גזענות שורשית שמאוד רוצה לשכוח את עצמה. מרתק. לדעתי בנוסף לצורך שלך לדעת עם מי אתה "נכנס לחופה", יש לך חובה מוסרית להבהיר לזוגתך עם מי היא הולכת לשם. אין מנוס מלשאול אותה ישירות, גם היא צריכה לדעת עם מי היא קושרת את חייה, מהיכן בא ומה חשוב לו.

ארק רץ חזק (איילה או לא?), את הגפילטע צריך להכחיד. מילואים זה פינג'אן, מאיפה אתה מביא קומקום חשמלי שם?

זה שהוא נפוץ לא הופך אותו לטוב. הדירוג שלי: -אלאבאשא, להשיג באום אל פאחם. -תערובת שחבר הביא למילואים האחרונים, להשיג אצל עוזרת הבית הערביה שלו (יש לי איזה שני קילו בפריזר). -תערובת טחונה לפי מתכון ספציפי (חצי קולומביה, רבע ברזיל, רבע שרוף, הרבה הל. להשיג בתבליני רותם, ב"ש). -נחל'ה ירוק. -עלית עם הל (ירוק).

גאוני! אם כבר אתה מחייה מילים מתות (גלגיליות), דע לך שהסקייטבורד הוא גלגשת. לגבי סקייטפארק אני אבוד.

היה נושא?

קפה עלית זה לאשכנזים. כל שאר התיאור שלך די נכון, הכפית לא חובה ואצלי שותים בלי סוכר. (הכותב אשכנזי לפי הרשומות, אבל לא מייצג את הז'אנר. נושא פק"ל קפה בבגאז' שלא ראה עלית מימיו).

http://motobike.allmag.co.il/article/10307.aspx

בתור אחד שחייו מחולקים בין דו"ג למכונית (יותר מכונית), כשאני נוהג אני מאוד מודע לרוכבים, וכרוכב מאוד נזהר שלא להפתיע נהגים. השימוש בכביש שונה לחלוטין, וכך גם נקודת ההשקפה. אני יודע טוב מאוד שלא אוכל לשכנע אף נהג שלא רכב מימיו להתחשב בדו"ג, כי מתוך הקופסה הממוזגת כל תמרון של דו"ג נראה מופרע. יהיה לי גם קשה מאוד לשכנע רוכב שלא נוהג במכונית דרך קבע לא להתייחס למכוניות כאל קונוסים. ממרומי האוכף הכביש נראה כמו ג'ימקאנה פוטנציאלית. אני מאוד מצר על המצב, זה גורם גם לנתק וכפועל יוצא לסכנת חיים ממשית לרוכבים (ואיתה סכנה לפחחות הרכבים, זה פועל יוצא של המפגש בינהם בד"כ). נשאר לי רק להמליץ לכולם לקחת אויר ולהראות קצת התחשבות, ולשמור אחד על השני. אני משתחל בין מכוניות, בשביל זה אני רוכב. אני עושה זאת בפקק, ברמזור, בכל מצב בו מכוניות עומדות. ברגע שהתנועה זזה אני בקצב שלה. אין לכם מושג כמה נהגים פשוט לא סופרים אותי ו"מנסים" לדחוק אותי מהנתיב. זה לא נראה להם הגיוני שאופנוע יתפוס מקום של מכונית (והאמת? גם בעיני זה סוג של בזבוז, אבל אני אוהב לחיות ולא סובל בתי חולים). רוכב במרכז הנתיב/שליש שמאלי, בשביל שאוכל לברוח. משתדל לא לעקוף מימין, ואם כן לעשות זאת רחוק מהרכב. רוכב בשול הימני בפקק, לאט. עושה הכל כדי לא להפריע לנהגים, ובכל זאת רוב הזמן מתייחסים אלי כאילו איני קיים. אני לא מתרגש, לא סומך על אף אחד חוץ מעל עצמי. מקלל בתוך הקסדה הסגורה מדי פעם. כשאני נוהג אני משאיר מקום לדו"ֿג בהתאם לרכב שלפני ומאחורי (משאיר נתיב אחיד לדו"ג). תמיד מחפש אותם במראה, וזוכר שגם אם כרגע אין שם דו"ג, הוא עוד שניה יגיע. לא אוהב כשהם עוקפים אותי בתוך תנועה זזה, אבל מאפשר להם לעשות את זה בבטחה. מקלל מדי פעם בחלל הרכב, אבל מדפדף הלאה. העיקר שכולנו נגיע הביתה בשלום.

לדעתי הוא מתכוון קופנגן בתאילנד...

מעולם לא נתקלתי ב-Objective במובן עצמית לצילום. באנגלית זה תמיד Lens. אני מקבל לחלוטין את צדקת השימוש בעצמית מבחינה אופטית, אבל ברמת שפת הצילום המדוברת זו דרך נהדרת לא להיות מובן במקרה הטוב, או מתנשא במקרה הפחות מוצלח. בכתיבה זה עוד איכשהו קביל. המונח עדשה בהקשר הזה טבוע עמוק מאוד, כמו אינסוף מונחים שגויים אחרים בשפה. שפה היא משהו דינמי, ומתאימה עצמה לדוברים. אין מה להילחם בזה.

איך בעצם אומרים עצמית באנגלית?

מייבש אין לי, התקלקלה לי המכונה לפני כמה חודשים, היא ממילא ג'יפה אז אני לא טורח לתקן. התחלתי לחפש חדשה, בינתיים שלחתי למכבסה, אח"כ עוד פעם, אח"כ עוד פעם... בקיצור, לגמרי נשביתי בתענוג הלא ממש זול הזה (בדיוק אותו מחיר שאתה משלם, מינוס איזה 10% כי הבעלים כבר מכיר אותי).

מצאתי שטר של 100 ש"ח ברחוב, האם יכול להיות שהכסף גדל על העצים? מברוק על המכירה המוצלחת, אבל אין מה ללמוד מזה על מצב השוק.

מקרה האופנוען והקרש, תומר נעים ז"ל. שכחת גם לציין שאותו שוטר שזרק את הקרש גרם בנוסף למותה של שוטרת, עליה עף תומר ז"ל. מעניין איפה הוא היום.

אמרתי לעצמי שבתור אוהב חיות אשמח לעשות לייק לברווז, אבל אפילו בשרשור הזה לא שמת קישור לעמוד...

אני מתעסק באופטיקה מעט אבל לא שוחה בתיאוריה. אני מסתובב המון בחוץ, כולל הרבה נהיגה. תמיד היו לי משקפי שמש מחברה טובה - סבה, בולה, רייבאן, סרנגטי, אוקלי. חלקן היו מקוטבות. כולן עם עדשות בגוון נייטרלי ככל האפשר או מעט ירקרק. מדי פעם גם רכשתי זוג נוסף לשימושי שטח תובעניים (משקפי ב'). תמיד הרגשתי הבדל בין איכויות העדשות השונות - בעייפות העין, בכאבי ראש, בצורך להוריד מהעיניים לכמה דקות. כל פעם שאיבדתי/שברתי/שרטתי זוג קניתי משהו אחר, כי אף פעם לא הייתי מבסוט. היחידות שלא דרשו ממני תשומת לב, ז"א יכולתי להסתובב איתן כמה שרציתי בלי תופעות לוואי, היו משקפיים של סבה (CEBE) שעדיין אצלי כבר מעל 10 שנים, והרייבאן הנוכחיות (דגם 8305 מקוטב). כשקניתי את הרייבאן המשכתי להשתמש בסבה כמשקפי ב', אבל מהר מאוד החלטתי שהרייבאן כ"כ טובות שאני לא רוצה שום דבר אחר. לא אכפת לי להשמיד אותן בעבודתי, שווה לי התענוג, ומקסימום אקנה חדשות (בארה"ב כמובן) כשאלה ישרטו יותר מדי. בפעם הראשונה בחיי אני יודע חד משמעית מה יהיה הזוג הבא שלי - אותו זוג בדיוק. עדשות מקוטבות מבחינתי זה מאסט. ההבדל עצום ושווה את אי הנוחות המזדמנת בעיוותי משטחים שקופים (למשל בתדלוק עצמי או בכספומט אני צריך להטות את הראש הצידה כדי לראות את מסך המכשיר ). אני מודע לגמרי לזה שאני משלם גם על מותג (אם כי זה לא מעניין לי את הביצה וממש לא מוביל אותי בקניה), אבל הדרך היחידה שלי לדעת שאני רוכש מוצר איכותי הוא לרכוש מחברה שכל יעודה בחיים זה משקפי שמש. יכול להיות שאפשר למצוא משקפיים של חברה נטולת שם באיכות זהה, אבל אין לי דרך לדעת את זה בלי להתנסות בהן כמה ימים. בנוסף כמובן איכות הבניה הכוללת, מסגרת, זרועות וכו' ברמה גבוהה מאוד. אני לא יודע מה קורה לציפויי העדשות במשך השנים, אבל אני מכיר את העיניים שלי. בסבה למשל (שעברו גיהנום מתמשך וכבר די שרוטות) אני לא מרגיש שום ירידה באיכות. ושאלה למתן - מה יש לך להגיד על רודי פרוג'קט (וג'ולבו)? אני באמת סקרן, כי חשבתי לבדוק רודי פרוג'קט לשימושי שטח תובעניים.

בוא ננסה רגע לחפור בהגדרה "פרסומון": אין ספק שכל מגזין/אתר רכב בכל העולם מתפרנס מפרסום. לפעמים הכנסות הפרסום גבוהות מההכנסות ממנויים. במדיה אינטרנטית ההכנסה מפרסום היא ההכנסה היחידה. והרי זה הגיוני לחלוטין, הרי אף אחד לא מחזיק מגזין/אתר לשם שמיים, ואנחנו צרכני התוכן לא ממש מוכנים לשלם (בהכללה), אז מי ישלם, בנון? ע"מ להגדיל את ההכנסה מפרסום (את מס' הפרסומות או את עלות כל אחת מהן) ניתן לפעול בשתי דרכים עיקריות: 1. הדרך האתית: להמשיך לכתוב בצורה אובייקטיבית ככל הניתן (דיון על מה היא אובייקטיביות הוא אחר לגמרי), וכך לייצר מגזין/אתר מכובד ושם טוב שיביאו קוראים. תפוצה רחבה תביא מפרסמים. 2. הפרסומון (להבנתי): לכבד את המפרסמים קצת יותר מדי ולשמור אותם מבסוטים מבחינת תוכן. הלוואי ויכולתי לחשוב שכל המדיות בארץ תמיד פועלות בדרך הראשונה. אני מניח שרובן שואפות לזה, או לפחות להיראות ככאלה. אני בטוח שיש מקרים של גליצ'ים כאלה ואחרים, בכל זאת אנחנו שוק קטן ודי עני. לקורא הנבון נשאר לאסוף מידע ממס' מקורות, ובמקומות בהם יש חשד - לבצע מחקר על קשריו של האתר/מגזין עם היבואן (לקרוא כמה מבחנים שונים על רכבים של אותו יבואן, לבדוק מי הוא הכתב, לספור את מס' הפרסומים במדיה). ותמיד לזכור שאין וואקום, אין שחור לבן, ומבחן רכב הוא מעצם הגדרתו עניין סובייקטיבי, עניין של טעם, המושפע ממכלול של גורמים. לחשוב שתוכל לקבל תמונה על חוזקות וחולשות הדגם, או על איזה רכב עדיף על האחר רק מקריאה (אפילו מושכלת) של מבחן בודד זה קצת תמים. אין מנוס מהצלבות מידע, וכמובן מעריכת נסיעת מבחן אישית, אם אתה עומד לפני קניה, או ממש מעוניין לגבש דעה אישית נחרצת.