דובי מילר

גל אחת הדרכים היא אולי לשלב בין ה-TRI ל-MDC בצורת קטגוריית CUP ללא שום שינויים ברכב , או אפילו קטגוריית ניסאן מיקרה כזו כמו ב-TRI. הצעד הנוסף והוא חובה לטעמי - TV ומהר . קיימים היום מספיק ערוצים וכמובן שיש גם כבר צוותי צילום שמתמחים בספורט מוטורי (מישהו אמר 4X4.CO.IL ?) וחייבים להכניס את ה-MDC וה-TRI לאמצעי התקשורת. גם 250 איש שמתחרים ב-TRI זה התחלה למשהו, ביחוד במדינה קטנה כמו שלנו שהספורט המוטורי בה נמצא בחיתולים. לשם השוואה - הראלי, בו אני מתחרה , מונה בארוע טוב כ-25 צוותים... דובי

לכל אחד יש את החוויה הראשונית שלו שאותה הוא זוכר . המפגש הראשון שלי עם הפורמולה-1 מתואר בבלוג החדש התחלתי לכתוב באתר שלנו MOTORI - http://www.motori.co.il/component/option,com_myblog/show,--1.html/Itemid,10742/ אז תהנו דובי

חברים , עכשיו זה הזמן . עברנו כבר חתיכת דרך בעונת הפורמולה-1 של 2007 . היו מרוצים מעניינים יותר ומעניינים פחות , היה בלאגן ועדיין יש אבל התמונה די ברורה בעצם ועד שלא יוחלט אחרת האלוף יוכרע מבין ארבעת הנהגים שמאיישים את הכסאות של מקלארן-מרצדס או פרארי. בואו נראה מה אתם חושבים , מי יהיה האלוף השנה ולמה ? חשוב , כאשר אתם מצביעים לטובת מישהו גם לנמק ולו רק בכדי שיתפתח פה דיון מעניין ופורה . יום טוב והמשך עונה מעניינת דובי

בכדי להוסיף מעט פילפל , הנה תמונה ממרוץ ה-OLDTIMER מגרמניה , סופ"ש האחרון. דובי

תמונות ממרוץ ה-OLDTIMER שהיה בסופ"ש האחרון במסלול נורבורגרינג, גרמניה. תהנו דובי

אני ממש לא חושב שמשחקים או סימולטורים נועדו רק לילדים, וחוץ מזה מה רע להיות ילד ? טובי נהגי המרוץ בימינו משתמשים בסוגים שונים של משחקי מחשב בכדי להכיר בעיקר מסלולים בהם לא נסעו והם אמורים להתחרות שם . הטענה היחידה שלי היא עודף העצות שנובעות מהשרשור הזה מכאלה שאין להם את האופציה להשוואה בין המשחק לדבר האמיתי ואז כל מה שהם נותנים בעצם זו ההרגשה החוויתית מהמשחק (עכשיו אני נשמע כמו איזה פסיכולוג). דובי

הכוונה שלי היתה בדיוק הפוכה ! מה שחשבתי הוא שהרבה יותר מתחרים מגיעים ל-TRI בלבד ולא לשתי התחרויות גם יחד, כל אחד וסיבותיו הוא. הפונטציאל האמיתי לבסיס רחב של משתתפי ספורט מוטורי נמצא כמובן ב-TRI ולא ב-MDC ולו רק מכיוון שאנשים כנראה תופסים אותו כיותר עממי ועם יותר סיכוי לניצחון בגלל השיוויון בכלי הרכב . העניין הוא שחבורת הצמרת היא אותה חבורת צמרת , לא ? אולי יש מקום לקטגוריית רוקי'ס ב-TRI ...? כאלו שאין להם ניסיון כלל . דובי

גל אני לא בטוח שאני מסכים איתך, למעשה אני בטוח שאני לא מסכים איתך,בטח לא בשלב הנוכחי של הספורט המוטורי בישראל. ספורט מוטורי נבנה מלמטה , בדיוק בדרך שה-MDC ב"מסלולים" נעשה וזה טוב אבל הכמות הראשונית יכולה להיות גם עשרות זה ממש לא משנה . באם הנוסחה מוצלחת היא תמצא כבר את הדרך להמשיך הלאה - למשל , כל מתחרה ידאג כבר לספר ל-2-3 ומשם השמיים הם הגבול. לא נוכל לקדם ספורט מוטורי בארץ תוך מחשבה שהמינימום הדרוש הוא אלפים. יהיו אלפים אבל קודם שיהיו עשרות ואחרי זה מאות וזה ממש לא משנה אם זה בג'ימקאנה מהירה כמו ה-MDC או כל דבר דומה/זהה . מעניין אותי למשל לדעת כמה מהמתחרים ב-TRI מתחרים גם ב-MDC וכמה מתחרים רק ב-TRI ? דובי

לא רבים מכירים ולא הרבה זוכרים, אבל אתמול, 11 באוגוסט היה יום השנה ה-54 למותו של אחד מגדולי נהגי המרוצים בכל הזמנים, האיטלקי טאציו נובולארי. הוא נולד ב-18 בנובמבר 1892, ליד העיר מנטואה באיטליה אבל רק בגיל מאוחר יחסית של 28 הגיע לספורט מוטורי דרך רכיבה על אופנועים והשתתפות במרוצי אופנועים, והסיפור המוכר ביותר מהתקופה הזו הוא על כך שבמקצי האימון לגראן-פרי של מונזה התרסק נובולארי ושבר את שתי רגליו. רופא גיבס אותו וביקש ממנו לשכב כחודש . למחרת בבוקר, עם הגבס, התייצב נובולארי במסלול וביקש מהמכונאים שיקשרו אותו לאופנוע ויחזיקו אותו עד תחילת המרוץ. הדגל ירד ונובולארי התעופף לעבר הנצחון ! בגיל 32 עשה את צעדיו הראשונים כנהג במרוצי מכוניות , עדיין במקביל לרכיבה על אופנועים. בתחילת דרכו הקים קבוצה יחד עם נהג מרוצים איטלקי נודע אחר, אקילה וארזי כששניהם נוהגים במכוניות בוגאטי 35B . נובולארי החל לנצח מרוצים והידידות הפכה ליריבות על מסלולי המרוצים , וארזי עזב את הקבוצה ורכש לעצמו אלפא-רומיאו P2 . נובולארי המשיך בהצלחותיו והצטרף בהמשך גם הוא לקבוצת אלפא-רומיאו, כשהוא חובר שוב לוארזי. ב-1930 מרוץ המילה-מילייה שוב התרחש סיפור שנכנס לאגדות המרוצים. וארזי הוליך במרוץ ונובולארי שצימצם את הפער מאחריו כיבה את אורות הרכב בכדי שוארזי לא יבחין בו וכך חלף על פניו בדרך לדגל השחמט. שנת 1935 הביאה לנובולארי את אחד מהנצחונות המפוארים ביותר שלו בקריירה. התקופה היא כבר תקופת "חיצי הכסף" והקרבות בין מרצדס לאוטו-יוניון, תחת חסות הנאצים, והנהג האיטלקי מצא עצמו במכונית אלפא-רומיאו נחותה במרוץ בנורבורגרינג. נהיגה מרהיבה של נובולארי לצד תקלות מכניות במכוניות הגרמניות הביאו אותו ראשון לקו הסיום, תחת עיני בכירי המפלגה הנאצית. בשנת 1938 לאחר מותו של ברנד רוסמאייר, הנהג המוביל של אוטו-יוניון, פנה ד"ר פרדיננד פורשה שהיה המנהל של קבוצת אוטו-יוניון לנובולארי וביקש ממנו להצטרף לקבוצה . התוצאות לא אחרו להגיע והנהג האיטלקי ניצח את הגראן-פרי של דונינגטון-פארק. אחרי מלחמת העולם השנייה המשיך נובולארי, שהיה כבר מבוגר, להתחרות במרוצים שונים אולם מחלת ריאות קשה שפגעה בו גרמה לו לחולשה רבה ויכולת הנהיגה שלו הלכה ודעכה וב11 באוגוסט 1953 לאחר התקף קשה ממנו סבל, הוא נפטר. בקשתו האחרונה היתה להיקבר בתלבושת הצהובה עימה נהג להתחרות במשך השנים. פרטים נוספים אפשר למצוא כאן - http://www.ddavid.com/formula1/nuvo_bio.htm דובי

"...I don't think Kimi Raikkonen has any more interest in the sport's history than most of his colleagues, but I can understand why stories of James Hunt might appeal to him - and thus why he would have chosen James's name as a pseudonym under which to race his snowmobile. Consummate party animals, both of them. In a recent powerboat event (which he won, incidentally), Kimi apparently wore a gorilla suit, so, as he is not, as you can see, your standard 2007 F1 driver ... Over the years it's been a source of increasing disappointment to me that so few 'current' racing drivers have the slightest interest in the sport's history and heritage. For the overwhelming majority, their interest in F1 began the day they became involved in it. Years ago, I remember, Michael Schumacher was asked if he had been interested in it during his youth. "No, not really," he replied. "After all, I was involved in karting then..." It was as if he were suggesting that the two were fundamentally different activities, that there was no link, no logical progression from the one to the other. Perhaps, to use a ghastly modern word, he was so 'focused' on karting that nothing beyond it existed. There are innumerable examples of drivers' ignorance of their predecessors in the sport. A few years ago, at a party, a recently retired superstar was introduced to the daughter of one of the greatest drivers of the '70s. "So what's your father doing these days?" he asked her, and there followed what may be termed an uncomfortable silence. Her father had been killed 20 years before. This contempt, or whatever you want to call it, for the past was not always as pronounced as it is these days. When I first became involved in F1, 30 years ago, the first close friend I made was Chris Amon, and one of the reasons we got on so well was that he, like I, had been obsessed with racing since childhood; when he talked of Fangio and Moss, he was simply another besotted fan. Indeed, Chris often said that when he came to F1 in 1963, as a 19-year old, one of his biggest problems initially was that he found himself racing against people who had been his heroes. For a time, he said, it was difficult to persuade himself that he belonged in their company. John Watson was, and is, much the same. We share a particular love of the Grand Prix cars of the '50s, and down the years have spent hours talking about that era. John, like Chris, has a profound knowledge of the sport's history. Mario Andretti - no surprise there! - is the same. As a young boy, growing up in Italy, his hero was Alberto Ascari, whom he saw at the Italian Grand Prix in 1954. "I never met him," Mario says, "but he had a greater influence on my life than anyone else." Another with a profound awareness of the sport's heritage was Ayrton Senna. Once, in Brazil, I saw Juan Manuel Fangio walk up behind him, and tap him on the shoulder. Ayrton, in the middle of a conversation, swung round, clearly annoyed; then he saw who it was, and as he put his arms around the old man, his eyes were full of tears. Fangio was Senna's earthly god, and not merely because both men were from South America. Jo Ramirez, Ayrton's close friend, as well as colleague through the McLaren years, always believed that his ambition was to win five World Championships, as Fangio had done. "I think that then he would have retired," Ramirez said. "He had so much love and respect for Fangio that he wouldn't have wanted to beat his record." Michele Alboreto, too, was a man with a feel for the past. Dressed in 'period' Auto Union overalls, he looked very proud as he posed for photographers at the Goodwood Festival of Speed in 1999. Next to him was the 1939 supercharged 3-litre V12 Type D car he was to take up the hill. "Look at me," Michele said. "Dressed like Nuvolari! I tell you, I think I was born 50 years too late. Must have been incredible to be a racing driver in those times. "What I cannot imagine is how it must have been to race cars like this. At the Nurburgring! In the rain! Think of it, no seat belt, no helmet... Since driving this car, I have incredible respect for those people who raced them." In the relatively recent past, there has been, to the best of my knowledge, only one out-and-out enthusiast of the sport, a man: Jean Alesi. For me, Jean always belonged more at the wheel of a Maserati 250F than anything else. If I had to be teamed with two drivers in a motor sport quiz, I'd pick Amon and Watson. If they had to be from today's paddock, I think I'd be a little stuck.

ספורט מוטורי והיסטוריה, שניים מהנושאים החביבים עליי ביותר והאפשרות לשלב בינהם גרמה לי לשקוע השנה בלימודי היסטוריה באוניברסיטת בר-אילן (תואר שני למי שמתעניין) כשהיעד בסוף יהיה ספר שיצא בנושא, אבל זה כבר קשור לסיפור אחר. מאז שהתחלתי להתעניין בספורט מוטורי השתדלתי לחפור מעט גם בהיסטוריה של הספורט כי איך אפשר לעסוק בהווה ומבלי לדעת על העבר ? וכמה שיותר יותר טוב. מהנקודה העולמית של הספורט הדבר לא היווה בעיה, הכל די מרוחק אבל כאן, בישראל הקטנטונת שלספורט אין עבר כל כך רחוק, כמעט כמו המדינה עצמה , לקחתי חלק חצי מהצד וחוויתי את ההיסטוריה הישראלית , לפני כמעט שנתיים פתאום הכל השתנה, ונהגים או אנשים שלקחו חלק ושסיקרתי את פעילותם הפכו לפתע, כאשר התחלתי לנווט בראלי, לקולגות, ידידים, חברים. אני לא יודע עד כמה האנשים שלוקחים חלק בספורט המוטורי הישראלי כיום יודעים על העבר של הספורט המוטורי לעומק אבל זה כבר עניינו של כל אחד מהם . Nigel Roebuck עצמו נדרש השבוע בשאלה הזו בדיוק. עד כמה נהגי הפורמולה-1 של היום יודעים או מתעניינים בעבר של הספורט הזה ? בנהגים , מרוצים ועוד כל מיני פרטים. תהנו דובי

אחרי שנים שלא היה נהג צרפתי שאפשר להגדירו כמשמעותי מצטרף אלוף ה-CHAMPCAR 3 פעמים סבסטיאן בורדיי לקבוצת טורו-רוסו החל מעונת 2008 וינהג שם לצידו של סבסטיאן ווטל הצעיר. מאז פרישתו של ז'אן אלזי כולם בצרפת היו עסוקים בשאלה מתי ומי יהיה הצרפתי הבא שיגיע לסולם הבכיר בפירמידת המרוצים. בורדיי כיכב בשנים האחרונות, כמעט ללא תחרות יש לומר, בקבוצת ניומן-האאס בסדרת ה-CHAMP CAR וכולם חיכו לצעד המתבקש, המעבר לפורמולה-1. כבר במהלך השנה האחרונה הצהיר גרהרד ברגר, אחד השותפים בקבוצת טורו-רוסו ונהג פורמולה-1 בעברו , כי בורדיי בהחלט נלקח בחשבון לשנה הבאה . בחודשים האחרונים ערך בורדיי קפיצות טרנס-אטלנטיות וערך מספר נסיעות מבחן בשור האדום האיטלקי, האח הקטן של רד-בול . עכשיו נותר רק לקוות שהטורו-רוסו תעשה קפיצת מדרגה ותיתן לבורדיי את הבמה להוכיח את כשרונו. דובי

האם רון דניס פועל על פי שיטת מכבי ת"א בכדורסל ? הוא רוצה שכל הכשרונות האפשריים מבחינתו יהיו אצלו בקבוצה ולא אצל אחרים ואחר כך הוא יתמודד עם הבעיות ? ההבדל הראשוני בין תקופת סנה-פרוסט לתקופה הנוכחית - סנה ופרוסט שלטו במשך תקופה ללא עוררין והנצחונות התחלקו רק בינהם. השנה מקלארן לא דומיננטיים עד כדי כך ופרארי בהחלט מהווים גורם חשוב במשוואה הזו, מה שהופך את כאב הראש של דניס לכזה שאופטלגין או נורופן לא יספיקו . דובי

האם כל המלומדים שלפניי נהגו לפני כן במכוניות מרוץ שונות, בכדי לתת חוות דעת כל כך טובה - איזה סימולטור או הגה נותנים תחושה של "הדבר האמיתי "...? ולא , אל תענו לי . דובי

ההבדל בין המצב השנה באליפות העולם למה שהיה בשנים הקודמות הוא שלואב כרגע נמצא בעמדת נחיתות ואולי מעט לחץ. הנהיגה שלו והיכולות שלו לא השתנו וידועות לכול אבל פורד עשו קפיצת מדרגה מבחינת ההכנה של הפוקוס החדשה. יכולת הנהיגה של צמד נהגי הפורד כבר הוכחה , גרונהולם אקס-אלוף עולם בעצמו והירבונן דופק על הדלת חזק כבר שנתיים . כאשר מדובר בלחץ, בדרך כלל מי שטועה זה גרונהולם ולא סבסטיאן לואב . היתרון הגדול של לואב על גרונהולם (ותשאלו את אלונסו עד כמה זה יתרון ) - אין לו בן קבוצה שמלחיץ אותו כל כך . סורדו עדיין לא הגיע לליגה של הגדולים, למרות שבאספלט בהחלט יש לו מה להגיד. ההימור שלי - לואב . דובי

חבר ותיק וטוב שלנו ואוהד אמיתי של איירטון סנה, אריק לפטר עשה את תחילת דרכו המוטורית באיטליה ואני בטוח שהוא ישמח לתת לך סיוע בנושא . אדאג שהוא ישים לב לשרשור הזה ויתן תשובתו גם כאן. דובי

חברים האם רון דניס מאבד כיוון ? לאן תוביל המלחמה בין אלונסו להמילטון ומה יש להיסטוריה להגיד על זה ? כל התשובות כאן - http://www.motori.co.il/content/view/186/10904/ תהנו דובי

לגבי ה-IRC , לדעתי התעוררתם מאוחר או שסתם לא שמתם לב אבל כבר מזמן כתבתי על זה פה. מכוניות ה-S-2000 מנוע 2 ליטר ללא מגדש והנעה כפולה , דוגמת ה-207 שיש לדני בחתימה בצד... שנה שעברה הסבב כלל 4 מרוצי ראלי , השנה עלה ל-8 או משהו כזה והתכנון שבשנה הבאה מערבבים את הסבב הזה שנבנה ביוזמת יורוספורט אגב, עם ה-WRC. כעקרון לניקוד ה-IRC מתקבלות גם מכוניות קבוצה-N דוגמת האימפרזה או האבו אבל נכון להיום ה-S-2000 נותנות את הטון. חיפוש קצר בפורום יתן יותר מידע כי כבר כתבתי על זה . דובי

הבעיה בסדרות מרוצים מהסוג הזה היא שבדרך כלל מותר רק לנהגים מקומיים להתחרות בהן. נדרשת חברות במועדון מקומי ובהתאחדות המקומית ולא בכל מדינה מוכנים לקבל נהגים ממדינות אחרות. לגבי ה-SAX MAX אני חושב שיש הגבלת גיל... דובי

על נייג'ל מנסל אפשר לכתוב בלי להפסיק , תמיד יהיה עוד ועוד. לי אישית , לפחות כרגע, זכורים מספר מיקרים שנחרטו בזיכרון המרוצים ההיסטורי שלי. 1985 - הגראן פרי האירופי נערך באותה השנה במסלול ברנדס-האץ' באנגליה וזה היה המרוץ הראשון שראיתי בשידור ישיר בטלויזיה, הימים היו אז ימי הכבלים הפירטיים ובנתניה היו מספיק טובים בכדי לקלוט ב-"קו-חד" את SKY דאז . מנסל נהג על הוויליאמס-הונדה לנצחונו הראשון בקריירה .סנה מסיים שני. 1986 - מסלול חרז בספרד - איירטון סנה בלוטוס-רנו השחורה ונייג'ל מנסל בוויליאמס-הונדה שעדיפה עליה. הימים ימי הטורבו . סנה מוביל וככל שמתקרבים לסיום הפער מצטמצם ומצטמצם ונסגר . בהקפה האחרונה זה כבר שם, מנסל נכנס לעקיפה ועובר את סנה...שנייה אחרי קו הסיום (שהוזז ממקומו המקורי מעט קדימה, אם היה נשאר במקומו מנסל הוא המנצח). מס'-5 באדום מעולם לא היה ברור כל כך לסנה במראות כמו באותו המרוץ. 1991 - הרחובות הצרים של נסיכות מונקו מארחים את המרוץ השנתי שם . איירטון סנה במקלארן-הונדה ונייג'ל מנסל בוויליאמס-רנו. סנה מוביל ומנסל יושב עליו במשך הקפות רבות. מנסה לעקוף מימין, משמאל ואם היה אפשר גם מלמעלה או מלמטה . סנה חוצה ראשון את קו הסיום בהפרש של כלום בינו לבין מנסל שנתן פייט אדיר, כמעט כרגיל. ושוב ה-5 באדום בלט מאד במראותיו של הברזילאי. זהו בינתיים דובי

דני החלפת את התמונה בחתימה שלך ל-207 S-2000 , זה רמז למשהו ? דובי

לא עקבתי אחרי ראלי פינלנד מכיוון שהייתי ב..אבל אל תשכחו דבר קטן - לפנינו עוד X מרוצי אספלט ושם כל התמונה קרוב לוודאי שתתהפך . הפורד פוקוס החדשה נראית מבטיחה אבל השאלה היא מה יהיה על המשטח הקשה והשחור ששם אין סליחות ומחילות. דובי

אסף אתה מבקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת ועוד בהתכתבות, כמעט כמו השיר של להקת "כוורת" על ההוא שלמד לשחות... אתה צריך להתחיל לזחול לפני שאתה מתחיל לרוץ. תחליט לאיזו מדינה אתה רוצה להגיע (מגורים , שפה אלו הם שני קריטוריונים חשובים שיש לקחת בחשבון) לאחר מכן - בהנחה שאתה בגיל המתאים- תברר מה הפרוצדורה להוצאת רישיון מרוצים מקומי- מכתב שחרור מישראל, קורס נהיגת מרוצים, בדיקות רפואיות, מבחן, כסף לאגרה . לאחר מכן תעשה קורס באחד מבתי הספר לנהיגת מרוצים בתחום שבחרת ותצטרף למועדון מרוצים מקומי בעיר או במסלול הקרובים אלייך. הקטע של קניית/השכרת רכב הוא הפשוט ביותר - הכל עניין של תקציב . יום טוב דובי

המכונית לא עושה את כל ההבדל אבל אני בכוונה רוצה להישאר בנושא יאמאמוטו וספייקר. האמת , החבר'ה שם מאד נחמדים וראינו אותם מקרוב בהונגריה, מאד קרוב אבל קבוצה קטנה, במיוחד כמו ספייקר צריכה דמות דומיננטית שתעזור לה להתקדם ולהתפתח , לא יכול להיות מצב שקבוצה כזו תחזיק שני נהגים צעירים שלא יקדמו אותם לשום מקום. אדריאן סוטיל הוא בהחלט כשרון והיה מאד יפה לראות אותו מחזיק למשל את בריקלו בהונגרורינג אבל לידו הוא חייב נהג ותיק ומנוסה שיוכל לסייע לקבוצה לפתח את המכונית ולא אחד שיביא כסף אבל לא יהיה מה לעשות איתו. יאמאמוטו מביא כסף יפאני והרבה אבל זה לא יעזור בכלום אם לא יהיה פידבק טוב מהנהגים כיצד לפתח את המכונית. ספייקר עשו צעד ענק קדימה בזה שהחתימו את מייק גאסקוין ולו יש ידע עצום וכאשר יש שני נהגים צעירים הם לא יוכלו לעשות כלום עם היכולת של גאסקוין. לא חסרים נהגים ותיקים שיעשו את העבודה טוב יותר מיאמאמוטו ואולי גם יצליחו לגייס כסף לשם כך. יאמאמוטו בחור נחמד אבל בשביל נהג שעף מהמסלול אחרי שתיים וחצי הקפות...נו, באמת, זה לא רציני. דובי

חזרתי מהונגריה והיה עמוס בחויות שאת כולן תוכלו לקרוא ב-MOTORI בהמשך השבוע , בכל מקרה משעמם לא היה בכלל. היו פגישות מעניינות ומפתיעות עם דמויות שאתם רואים רק בטלויזיה בדרך כלל . דובי