SurfHigh

קצת python והחיים הופכים קלים.

צריך שהמכונה תקריא בקול רם את סכום החיוב.

בהמשך לקו הזה, אני טוען שהשדרוג האמיתי בחיים זה לא להרוויח יותר, אלא לעבוד פחות בשביל אותה משכורת.

אולי שווה לשקול טאבלט איכותי?

אני זכיתי ב 2 כרטיסים לרבע גמר ברומא. מקווה מאוד שאצליח לסוע עם אשתי לסופ"ש, הסיכויים לכך קלושים. אם לא עם האישה אסע עם חבר, ואם לא, אז פשוט אמכור.

כנראה שההורים שלכם חינכו אותכם כמו שצריך. אני אומר בלי ציניות. במדינה מתוקנת יכול להיות שלא היית מרגיש תחושות כאלו. במדינה שלנו אנשים קשים יותר מלכתחילה ופחות מתחשבים בזולת, לאו דווקא מאיזה רוע לב, אלא כי זאת פשוט הנורמה. לפני שהתגייסתי חבר אמר לי משפט שמלווה אותי מאז "תהיה טוב, אל תהיה פראייר". אני חושב שזה די מסכם. ההחלטה אם אתה פראייר או לא היא רגשית והיא שלך. הרבה אנשים תורמים כסף או זמן לזולת ולא מצפים לתמורה. זה הופך אותם לפראיירים? ממש לא, הם מרגישים טוב עם עצמם יותר מכרגיל. אני מציע לך לא לנסות להפוך להיות מישהו שאתה לא, זה יגרום לך רק להרגיש רע יותר. דע לך שאין אפילו אדם אחד ששלם עם עצמו לחלוטין, לכל אחד יש את הדברים שמפריעים לו בעצמו. המיעוט הזניח שבטוח שהוא מושלם, לרוב חסר מודעות עצמית והסביבה רואה את זה ודוחה אותו או מתייחסת אליו בלגלוג. מה כן? בגלל שאתה *כן* מודע לעצמך וזה מצוין, תזהה מראש מקרים שבהם אתה חושש ש"יעבדו" עליך ותכין את עצמך. תקבע בתור הרגל, תמיד לעבור על החשבונית מול המוכר, תמיד תקרא את המסמכם מהתחלה עד הסוף וכו'. אפילו הייתי אומר שתהיה גלוי עם הצד שממולך ופשוט תגיד בחצי חיוך "בגלל המראה שלי הרבה פעמים אנשים עובדים עלי, בגלל זה אני תמיד עובר על החשבון לפני שאני עוזב". במקרה הכי גרוע והנדיר מישהו יחשוב שאתה מוזר, ברוב המקרים אתה תקבל את ההבנה של הצד השני, כי הרבה אנשים חושבים על עצמם כמעט את אותו הדבר. לסיכום, אל תשתנה, פשוט תהיה קצת יותר עירני.

מדריד. טיסה בנובמבר א-ד או ב-ה תעלה לזוג בסביבות ה 650$ עם אייר אירופה. הבונוס הוא שטסים בדרימלייינר. מלון 3-4 לילות אפשר לסגור ב 400$ די בקלות. הנה דוגמא. מסעדות כשרות, לפחות לפי גוגל מאפס, יש. אני לא מכיר אישית. פריימרק - יש. מוטוריקה לא יודע, יש הרבה מוזיאונים, תבדוק את Naval Museum of Madrid את Museo del aire ואת Railway Museum. טיול בעיר קל ופשוט, יש גם מטרו כמובן. חוץ מזה העיר כיפית, ידידותית לתיירים. ממליץ בחום.

מתעלק. למישהו יש המלצה על משרד מוצלח להוצאת הדרכון הפורטוגלי?

קניתי בשוק תלפיות בחיפה פעם. יש איזה דוכן שמביא דברים אקזוטיים מדי פעם. אבדוק בשבוע הבא.

אני מחפש ג'קט כמו שמתואר בכותרת. משהו שיתאים לטמפרטורות של 15-20 מעלות, שיתאים לחורף ישראלי או סתיו אירופאי. חשוב שיהיה עמיד לגשם קל. כיס פנימי לארנק = יתרון גדול. עד כאן כנראה שכל סופט של יתאים למשימה, אבל אני מחפש משהו שאפשר ללכת מתחתיו גם עם חולצה מכופתרת מבלי שזה יהיה מצחיק. תקציב לא משנה, מוכן לשלם בכיף על משהו טוב ואפילו מעדיף. אפשר גם קניה ברשת.

לפני חודש מישהו שעובד במגדל שוקי הון רצה לשלוח לי איזה חישוב באקסל. הוא התעצל לשלוח את הקובץ, אז הוא שלח לי צילום של המסך בוואטסאפ. מערכת ההפעלה היא ווינדוס XP.

לדעתי זה יחזור לך גם בשנים הקרובות. מכיר זוג שכירים בהייטק שבשנה מסויימת פדו יחד הרבה אופציות/מניות בסכום גדול מאוד. מס הכנסה דרש מספר טפסים וחזר על אותה בקשה במשך 5 שנים! רק אחר כך נסגר התיק והם שוחררו מהניג'וס. צפה למכתב הזה כל שנה. הם לא איבדו את הטופס, זה פשוט הנוהל.

אתמול התחלתי לראות סידרה ברזיליאית בשם O Mecaniso. מבוסס על מקרה אמיתי. מסופר על המרדף של יחידה קטנה במחלקת הפשיעה הכלכלית במשטרה אחרי מלבין כספים בהיקף ענק. ראיתי בינתיים שני פרקים, נראה טוב.

אני מסכים עם כל מה שכתוב, נשארו אמנם מספר צדיקים, אך רוב העסקים מתנהגים בדיוק כמו שתיארת. מהצד השני, רוב הלקוחות הישראלים מחפשים רק דבר אחד - זול. העסקים נאלצים להתיישר וחוסכים בכל דבר שהלקוח לא משלם עליו כמו שירות, מקצועיות וכו'. דווקא במשרדים ממשלתיים מסויימים המצב השתפר. הם הכניסו מחשוב בשנים האחרונות, עברו לאינטרנט, זימון תורים אלקטרוני והעובדה שהם לא מונעים משורת הרווח מאפשרת להם לתת שירות טוב.

4 ,7 ,8. בנסיעה בכבישי האגרה כל 20 ק"מ בערך יש תחנת עצירה מסודרת עם שולחנות, שירותים וגם משחקים לילדים, כך שאפשר לחלץ את העצמות ולעשות פיקניק בכיף. זה מה שעושים הצרפתים. בכבישים מהירים שהם לא כבישי אגרה זה גם קיים, אבל בתדירות מופחתת ועם פחות מתקנים.

הרחבה על המסלול: חלק גדול מהמסלול חופף למסלול מהקיץ הקודם. התחנה הראשונה היתה בעמק הלואר, ליד העיירה Amboise. בילינו שם שלושה לילות. לא עשינו השנה יותר מדי בגלל ענייני הדרכון וגם כי כבר עשינו בשנה שעברה. באיזור יש מספר טירות מפורסמות. לפני שנה ביקרנו בטירת Chambord, המבנה עצמו ענק ויש בו פסלים ותמונות יפות. במרכז הטירה יש גרם מדרגות לולייני כפול שתוכנן על ידי לאונרדו דה וינצ'י. מדהים. אפשר לשכור שם רכב חשמלי ולטייל בגנים ובמדשאות של הטירה, זה שטח די גדול, או לשכור סירה ולשוט בתעלה שסביבה. 10 דקות מהטירה יש מפעל בוטיק לשוקולד בשם Max Vouche. אפשר להשתתף בסיור, לראות את תהליך היצור ולטעום שוקולדים ברמות מרירות משתנות מפולי קקאו מעשרות מדינות. לא עשינו אבל ראיתי שיש באיזור מספר אפשרויות לטיסה בכדור פורח. אפשר להזמין שייט בקייאקים בנהר, הוא די שקט ורגוע בקיץ, לרכב על סוסים וכו'. משם נסענו לעיר Saint Malo שנמצאת בחלק הצפוני של הכניסה לבריטני. מדובר בעיר עתיקה מוקפת חומה. יש בה אקווריום מוצלח מאוד שביקרנו בשנה שעברה, כחצי שעה משם יש גן חיות שגם בו היינו בשנה שעברה. באקווריום אפשר להעביר חצי יום, בגן החיות יום שלם. בעיר יש היפודרום שמארח מירוצי סוסים. אני זכרתי את החוויה כמרגשת מטיול שעשיתי לפני 20 שנה באוסטרליה. הפעם זה היה פחות מלהיב. אולי זה הגיל, או אולי בגלל שכאן המרחק מהמסלול עצמו גדול יותר. עדיין היה נחמד. המחירים אגב סבירים לגמרי. כניסה עלתה לכולנו משהו כמו 12 יורו, 10 דקות של טרמפולינות עם רתמות לילדים 2 יורו, כוס בירה 2.5 יורו. החניה ברחובות הסמוכים בחינם. בשנה שעברה טיילנו בעיר עצמה, היא מאוד מתויירת. אם יש שמש אפשר להתרחץ בבריכה מלאכותית שבנו על ידי סלעים על קו החוף, סתם לטייל על החומות ולהתרשם מההבדלים הקיצוניים בין גאות לשפל. כאן תפסו אותנו יומיים סגריריים שניצלנו לקניות. יש שם איזורי מסחר גדולים עם כל מה שצריך, סופרים, דקטלון, אינטרספורט ועוד. אחרי 4 לילות נסנענו ליעד האחרון שלנו, ליד הכפר Plobannalec-Lesconil. היומיים הראשונים כאן היו גשומים וחורפיים מאוד בסטנדרטים ישראלים. לאחר מכן המצב השתפר והשמש חזרה. כאן עשינו מספר טיולים בטבע. לא צריך לתכנן מראש פשוט חונים בעיירה או יוצאים מכפר הנופש ומתחילים ללכת. בכל טיול מוצאים נופים מדהימים, לפעים חיות, ציפורים ועצי פרי שונים. יש שיחי פטל בהמון מקומות, עצי תפוח ולפעמים גם שזיפים. לקחנו את הילדים לרכב על סוסי פוני. בכלל, יש בצרפת כמעט בכל מקום חוות סוסים ותרבות הרכיבה מפותחת מאוד. ביום אחר נסענו 20 דקות לעיירה Eckmuhl. יש שם מגדלור מרשים ורצינו לעלות למרפסת התצפית בראשו, אבל תור של שעה ורבע הוריד אותנו מהעניין. הסתפקנו בטיול על קו החוף, איסוף צדפים בחול וגלידה. ביום ראשון נסענו לעיר מימי הביניים Quimper. עובר שם נהר ה Odet, ויש סכר קטן ליד השוק שהילדים התלהבו ממנו. סיירנו בשוק של יום ראשון, הסתבבנו בעיר העתיקה וביקרנו בכנסיה Cathédrale Saint-Corentin, שנבנתה במאה ה 13. הויטראז'ים בפנים מדהימים, לא פחות. ממול לכנסיה יש את המוזיאון לאומנות, אבל הילדים כבר היו עייפים, הבנתי שזה לא יקרה. הלכנו לאכול המבורגר (בינוני מאוד) וצ'יפס וחזרנו לכפר. ביום אחר נסענו לעיירה Audierne לאקווריום ומופע ציפורים. הכניסה עלתה לנו 44 יורו. אכלנו ארוחה נחמדה במסעדה שבמקום, 50 יורו לכולם. זאת הפעילות האחרונה שעשינו. ביום החזרה לארץ נסענו שעתיים וחצי לנמל התעופה בנאנט, החזרנו את הרכב ועלינו לטיסה. דרך אגב, לכפרי נופש האלו מגיעות משפחות מכל אירופה - גרמניה, הולנד, דנמרק, אנגליה. אפשר לראות המון רכבים מעניינים כמו למשל BMW i3, או רכבי מיקרו של היצרנית Ligier עם מנועי דיזל 500 סמ"ק, או למשל את הצעצוע הזה. תמונות: מופע ציפורים טיול על החוף ליד המגדלור ויטראז' בכנסיה הנוף מהמסעדה באקווריום בשעות השפל שפךהנהר שעובר בכפר נופש בשעות השפל אחוזה ישנה בכפר הנופש שמשמשת כמועדון לילדים המגדלור מירוצי סוסים ברכבת לפריז

זהירות, ארוך! אז כן, חזרתי אתמול מצרפת אחרי שבועיים של חופשה משפחתית. זה הקיץ השלישי רצוף שבו אנחנו טסים לחופשה בצרפת. אין לנו שם משפחה או עניינים אחרים, אז אפשר להגיד, אני פרנקופיל. הגרוע נוחתים בשדה התעופה אורלי בפריז, עוברים את ביקורת הגבולות, אוספים את המזוודות, מגיעים לדלפק של אוויס לאסוף את הרכב ו... אין דרכון! הדרכונים תמיד אצל אשתי בתיק מסוים שצמוד אליה, הדרכונים שלה ושל הילדים נמצאים ושלי חסר. נפל? כוייסנו? מתחילים לשחזר ומגיעים למסקנה שהוא נשאר בדלפק שבו החתימו לנו את הדרכון. מנסים לחזור לאחור, אבל השדה ענק וגם הדרך חד כיוונית ובנוסף אנחנו עם שלושה ילדים ומזוודות, הלחץ מתגבר, לא נעים בכלל. מנסים לפנות לאנשים בשדה, אבידות ומציאות, שוטרים שמפטרלים - אף אחד לא מתרגש ולא מתעניין יותר מדי. מסבירים לנו באנגלית שבורה שמחוץ לשדה יש תחנת משטרה ושכדאי שניגש לשם. תופסים נציג של טראנסאוויה שמדבר קצת אנגלית, הוא מבטיח שיפעיל את משטרת הגבולות, אבל גם הוא לא מזדרז במיוחד ואנחנו צריכים לדרבן אותו. אחרי חצי שעה שבה הנושא נבדק, לפחות לפי מה שהוא אומר על ידי משטרת הגבולות, הדרכון לא נמצא. אני בטוח ב 99% שהדרכון נשאר אצל הפקידה שהחתימה אותם ולא במקרה. נתתי לה 5 והיא החזירה 4. אבל, אני עם ילדים, השעה מאוחרת, יש לפנינו נסיעה של שעתיים פלוס וכולנו עייפים ורעבים. החלטתי לעשות את הדבר הנכון מבחינתי וזה לקחת את הרכב בתקווה שיסתפקו ברישיון נהיגה (והם אכן הסתפקו), לתת לכולם לאכול ולישון ולשבור את הראש למחרת. אחרי שנת לילה טובה, קפה וקרואסון, הרמתי טלפון לשגרירות. הנחו אותי להגיע אליהם עם אישור מהמשטרה על אובדן דרכון (זה טופס סטנדרטי), רישיון נהיגה/תעודת זהות ושתי תמונות פספורט (יש מכונות צילום בכל תחנת רכבת וגם בשגרירות עצמה). למחרת לקחתי רכבת של שעתיים לפריז, 10 דקות במטרו והגעתי לשגרירות. צילום של הדרכון בטלפון הנייד שלי עזר לי להיכנס לשגרירות יחסית בקלות - יש אבטחה כבדה סביבה ותשאול ארוך בכניסה, שם הוציאו לי תעודת מעבר שתקפה ל 14 יום. בהמשך התרחקנו מאוד מפריז, אבל הטיול כולו ארך שבועיים כך שזה הספיק. הנסיעה ברכבת נעימה מאוד, היא אמנם ישנה יחסית, אני מעריך משנות ה 70-80, אבל היא נקייה, לא עמוסה והמושבים צרפתיים למהדרין. המטרו דחוס כמעט עד 0 מקום אבל שורר בו שקט מופתי והוא יעיל ומתקתק ברמה גרמנית. בפריז עצמה לא יצא לי להסתובב כל כך וגם היה גשום, אבל התרשמתי שהעיר יפה מאוד, מלאה שדרות רחבות עם עצים מפוארים וכמובן מבנים מרשימים בכל רחוב. אחרי עוגמת הנפש הזו, הטיול כבר התקדם כמתוכנן. לכל אורך הטיול לנו בכפרי נופש של רשת Yelloh, יש להם בסביבות ה 80 אתרים, רובם בצרפת. הם מוכוונים למשפחות עם ילדים קטנים ויש להם שתי קטגוריות - קלאב ואוטנטיק. הראשונה יותר מפנקת עם יותר מתקנים ותשתיות והשניה יותר כפרית/בילוי בטבע. הרכב רנו סניק. לא גרנד סניק אלא סניק רגילה. הזמנתי דרך אוויס בארץ, המחיר שלהם היה הכי זול בפער משמעותי מהזמנה ישירה מהאתרים הבינלאומיים וכלל את כל הביטוחים. אני הזמנתי קטגוריה K, כלומר 7 מקומות, אבל הנציג בדלפק טען שפשוט אין לו. אם קראתם את ההתחלה של הפוסט, הבנתם שבשלב הזה כבר לא היה לי כח לחכות עוד ולהתווכח עם הנציג. לקחתי את האוטו ונסענו. פניתי כבר לאויס בדרישה להחזר ההפרש, והם צריכים לחזור אלי. אעדכן כשזה יקרה. בחזרה לרכב. רנו סניק, טורבו בנזין (כן בנזין) 1300 וקצת סמ"ק, 140 כ"ס, אוטומטית 7 הילוכים, לא בטוח עם פלנטרי או רובוטי. המנוע והגיר הם פנינה אמיתית. כח זמין בכל מצב, גם ברכב מלא, גם בעקיפות על 130, גם בעליות. החלפות הילוכים כמעט ולא מורגשות. גם כשהטורבו נכנס לפעולה בקיק עצבני שמוריד 2 או 3 הילוכים, זה קורה בצורה נעימה, אין בעיטה. שיחקו אותה ברנו עם הפאואר טריין. מבחינת הסלון, סטנדרטי פלוס. נעים לשבת ברכב, גם בנסיעות ארוכות, אבל הוא לא מפנק. לילדים יש 3 מושבים מרווחים מאחור, אבל הם מחולקים ל 2 ו 1. יש צילונים מובנים בחלונות האחוריים. יש גג פנורמי, יש מסך גדול ואנכי, יש תאי אחסון בשפע, ספרתי לפחות 4 שקעי USB. יש את כל מערכות הבטיחות, בקרת שיוט אדפטיבית (שמתנהגת באגרסיביות ביחוד שרכב לפניך יורד ביציאה של כביש מהיר), התראה על שטחים מתים, התראה על קרבה מאחור, ועוד. מה אין? תיקון סטייה אקטיבי (או שאולי יש ואני לא מצאתי). איפה רנו פישלו? בתא המטען. פשוט קטן! היה לי הרבה יותר קל להכניס את כל הציוד לקיה סיד סטיישן שאיתה הגענו לשדה. צרפת מדובר במדינה ענקית. אנחנו היינו שלושה ימים בעמק הלואר, ליד העיר Tour. זה קרוב יחסית לפריז, ונוח להתאקלמות של הימים הראשונים. משם נסענו לבריטני שנמצאת בחלק הצפון מערבי של המדינה, ממש דרומית לאנגליה. אני מעריך שהחבל גדול בערך פי 2 ממדינת ישראל וגרים בו 3 מיליון אנשים, ככה שצפוף הוא לא. הם מתהדרים בתרבות של עיירות דייגים וערי נמל עתיקות. יש להם קו חוף ארוך במיוחד וחופים מדהימים. במים אי אפשר לטבול יותר מאשר את הרגליים, זה פשוט קר מדי. בכלל, האיזור די קר, גם בקיץ. הטמפרטורה ביום היתה 20 מעלות ולא תמיד יש שמש. היו לנו גם כמה ימים גשומים, 15 מעלות וגשם של כמה שעות רצופות. אני יכול להבין למה הם כל כך משתגעים על השמש. כשמעונן פשוט קר. נראה לי שבחורף ממש לא נעים שם. בכלל, החופים שם נותנים משמעות אחרת למילה ים (כלומר אוקיינוס). אנחנו רגילים לים התיכון שהוא חם יחסית ולא גלי מאוד. מספיק טיול אחד ביום סגרירי בטיילת של אחת מעיירות החוף כדי להבין איזה עוצמה יש לאוקיינוס, וזה בקיץ. זה דבר אחר ממה שאנחנו מכירים כ"ים". דרך אגב הם בנו שם מגדלורים על כל מיני שרטונים שמרוחקים מאות מטרים מהחוף, ממש פלא. אז למה אני כל כך אוהב את צרפת? הרבה סיבות. האנשים רגועים. יש כבוד רב לתרבות הפנאי. סתם דוגמא, בעיר סאן מאלו הלכנו למירוצי סוסים. יש 8 מירוצים שכל אחד נמשך 5 דקות. כלומר 40 דקות נטו. אבל, בין מירוץ למירוץ יש הפסקה של חצי שעה, מה שהופך את האירוע להפנינג של יום שלם. זה כמובן מתחיל רק בשעה 14:00, לפני זה כמעט לא קורה כלום בשום מקום. אנשים מסתובבים בנחת, שותים בירה, יש טרמפולינות לילדים, יש דוכני אוכל, אפשר להמר, מעשנים. הם מאוד אוהבים לעשן, מאוד. מעשנים כמעט בכל מקום, כולל ליד ילדים ותינוקות. לזכותם יאמר שאין בדלים על הרצפה ובכלל בכל מקום נקי מאוד. הטבע מדהים, הכל ירוק וכחול, יערות ואגמים ונהרות לרוב. אתה מוצא את עצמך נוסע בכביש מתפתל תחת שדרת עצים עצומים בני 200 שנה, שהשמש כמעט לא עוברת דרכה. פתאום אתה יוצא לגשר שטוף שמש מעל נהר ענק. ברדיו משמיעים קלאסיקות צרפתיות כי יום ראשון. הילדים מאחורה שקטים לשם שינוי. פשוט אחד מתוך הרבה רגעים מושלמים. אוכל. אני לא מתכוון לאוכל במסעדות כי בכאלו כמעט ולא אכלנו. זה קשה עם ילדים והם פתוחות רק בשעות מאוד מסויימות. אני מתכוון למוצרים שאפשר למצוא בכל סופר, או בולנג'רי או פטיסרי. מרגישים שחומרי הגלם טובים עד משובחים. סתם סופגניה פשוטה שתקנו בסופר בגרושים טעימה פי כמה מכל סופגניה של שמו או רולדין. הסופרים מלאים בכל טוב. הגדולים שבהם נמצאים במרכזי קניות מרכזיים וגדולים בערך כמו אצטדיון כדורגל. יש שם עשרות סוגי בשרים, דגים, סרטנים חיים ושלל פירות ים, ירקות, פירות מוצרי חלב, מאפים ובערך כל מה שתצליחו לחשוב עליו. גם שמנים ופילטרים ושאר נוזלים ואביזרים לרכב אפשר למצוא שם והמבחר גדול. המחירים לא יקרים, ביחוד עכשיו כשהיורו נמוך. התשתיות. בין עם זה כביש או בריכה עירונית או סתם רחוב. אתה מרגיש שבכל דבר הושקעה מחשבה כדי שזה יהיה נוח לשימוש ולא סתם פונקציונלי. בהרבה רחובות יש כל מיני סוגים של ספסלים, יש פינות חמד מוצלות יש מתקנים לילדים וכל מיני דברים קטנים כאלו שהופכים את החוויה לנעימה יותר. לגינות משחקים יש כל מיני צורות מיוחדות, זה לא סתם ריבוע. תמיד יש צמחיה מיוחדת שגזומה יפה. תחשבו בראש של מכוניות צרפתיות משנות ה 80-90. זה אולי לא תמיד עובד, אבל כשזה עובד זה פשוט נוח ואסטטי. עלויות אז כמה עולה? נצטרך עוד כמה ימים כדי להגיע למספר הסופי, אבל אני יכול לאמר שלא חצינו את ה 30,000 אלף ש"ח. רק מזכיר, 2 מבוגרים + 3 ילדים בטיול שכולל רכב ונסיעה של 2000 ק"מ, בחודש אוגוסט שהוא היקר בשנה מבחינת טיסות. לא היינו ביותר מדי אטרקציות שהם דבר יחסית יקר (גן חיות או אקווריום יכול להגיע ל 70-80 יורו למשפחה לפני שתיה וחטיפים), אבל גם לא התקמצנו בכלל. זה לא סדרי גודל של מזרח אירופה כמובן, אבל זה לא יקר מזה בהרבה. אני מבחינתי מוכן לחזור כל קיץ לחודש בצרפת וגם לצאת שם לפנסיה.

גדר חיה, כלומר שיח, מצריך היתר כלשהוא?

הכוונה בבזבוז היא להתקשר למודעות שאין מאחוריהן שום דירה אמיתית, לגלות שיש חריגות בניה בדירה שראית, שהגינה הפרטית לא באמת פרטית, שה 120 מטר של המתווך הם רק 105, שהשכנים לא מכירים שום "אוטוטו תמ"א" וכו'. אני מצפה שהמתווך יגיד לי יותר מאשר "יש דירה ממש מעולה בשכונה שחיפשת בה". אני לפחות, לא מוכן לשלם על זה. נו, זה בדיוק העניין.

ומה עם לבזבז את הזמן שלך על כל מיני הבטחות יפות שלא מחזיקות מים?

זהו, שככה זה בארץ. במקומות אחרים בעולם למתווך יש חובות כלפי הלקוח ואחריות על הנתונים שהוא מפרסם. באוסטרליה, לפחות ב NSW ו ב VIC, את כל הבירורים לגבי המעמד החוקי של הנכס, שכאן מבצעים עורכי הדין, שם מבצע משרד התיווך לפני שהוא בכלל מוציא את הנכס לפרסום. לפני כמעט 20 שנה, הייתי במלבורן במכירה פומבית של בית. הלקוחות מגיעים לנכס בשעה היעודה, אחרי שכבר קיבלו תיק מקיף עם כל הפרטים על הנכס - בעלות, חובות, תרשימים, נתונים טכניים וכו'. המתווך מתחייב לפרטים האלו. המתווכים בעלי רמת אמינות מספיק גבוהה, והלקוחות מציעים מחיר במקום לאחר סיור אחד בבית. ההצעה מחייבת. כמובן שאחר כך ניתן לוודא שוב את הפרטים על הנכס ולאמת אותם מול הרשויות. אם מתברר שהמתווך "ייפה" או הסתיר פרטים, הוא עלול לאבד את הרישיון. הנה למשל מסמך, שמתווך מחויב למסור למוכר שאותו הוא רוצה לייצג, לפני שהם חותמים על חוזה התקשרות: https://www.crystelerealty.com.au/wp-content/uploads/2018/05/FTR32_Agency_agreements.pdf תקראו לקראת הסוף, תחת הכותרת - The Contract of Sale

הבעיה עם המקצוע הזה שנקרא מתווך בארץ, היא שאין לו שום אחריות כלפייך. אחרי שהוא קיבל את דמי התיווך שלו לא תצליח לתפוס אותו גם אם תגלה שהבית שקנית עשוי מקרטון, לא רשום בטאבו, הארנונה כפולה ממה שנאמר ויש צו הריסה. פות"ש, מציע לך להיכנס לקבוצות פייסבוק כמה שיותר מצומצמות באיזור שבו אתה מחפש ולשאול שם. בנוסף, תנסה ליצור קשר ישיר עם אנשים שגרים באיזור ולשאול אותם ישירות. תתפלא כמה בעל המכולת יודע, וכמה החברה שיושבים בבית קפה השכונתי יודעים.

בקלות. מתחילים בלקלף עם שפכטל את מה שמתקלף, במקרה הטוב זה מקומי, במקרה הרע כל הקיר מתקלף. מילוי סדקים וחורים, צריך לתת לפחות כמה שעות טובות ליבוש מלא. על שתי שכבות שפכטל אמריקאי אני מוותר לך, כי אמרנו שלא משקיעים. אחר כך בונדרול, כדי שלא יתקלף אחרי חצי שנה. שוב לפחות כמה שעות טובות ליבוש. שתי ידיים של צבע, שעתיים המתנה בין ידיים. ככה עוברים לפחות שלושה ימים וזה עוד כשעובדים חפיף ואין בלת"מים. אם תוסיף כל מיני קטנות כמו החלפה של מרק אקרילי עם עובש באמבטיות, קצת ניקיון של רובה שכולו שחור, הלבנת אסלות, כיורים וכו', בקלילות שבוע.

אז השאלה היא ספציפית על למצוא שוכר שישפץ על חשבונו בתמורה לשכירות מופחתת וחוזה ארוך? מצד הבעלים זה רעיון טוב, כי הוא הורג שתי ציפורים במכה אחת. גם מטפלים לו בדירה וגם מוצא שוכר לטווח ארוך. עבור השוכר, צריכה להיות הנחה משמעותית מאוד, שמגלמת בתוכה גם את עבודת ניהול השיפוץ ולא רק את ההוצאה הכספית. אחרת למה להיכנס לזה בכלל? אפשר למצוא דירה אחרת מוכנה למגורים.

כנראה שהבעיה באיש ובאי הרצון שלו להכיר במציאות. אם אף שוכר לא מוכן לקחת אותה ככה ב 3000, שיבין את הרמז. אני לא רואה פה עוד אפשרויות.