אז הכל התחיל לפני לא הרבה חודשים, כשילד נוסף הצטרף למשפחה, רביעי במספר.
שמחה גוררת שמחה, והתחלתי לחפש רכב 7 מקומות, האישה התעקשה על משהו מבציר 2019 ומעלה (מכרנו 2018).
מהר מאוד הבנתי שיד שניה בת 2-3 שנים בסגמנט הזה כמעט לא קיימת, ככה שהחלטנו ללכת על חדש.
לאחר התלבטות לגבי מיצובישי אאוטלנדר, החלטנו ללכת בסוף על קיה סורנטו. אמנם יקרה יותר, אבל מרווחת יותר, רמת בטיחות 8, יש מיזוג עצמאי גם בשורה השלישית, והסה"כ מרגיש הרבה יותר סולידי ופחות "גימיק" מאשר האאוטלנדר. בכל מקרה, זה כבר סיפור לשרשור אחר.
אני לתומי חשבתי שנסתדר עם רכב אחד. אשתי מתכננת להישאר בבית עם הקטן עד גיל שנה, אני עובד יחסית קרוב לבית, חשבנו שנחלק את הימים בינינו עם הסורנטו וכשהרכב לא אצלי אסע בתחב"צ.
די מהר מכרנו את שני הרכבים (אפילו מאוד מהר, נמכרו לראשון שבא לראות, שניהם) ואני הורדתי את האפליקציה מוביט ושל אגד.
סה"כ יצא לי לסוע בתחב"צ חודש פלוס. לחיוב אציין שציפיתי שזה יהיה יותר גרוע ופחות נעים. אני מעריך ששני שליש מהנסיעות היו בסדר, האוטובסים הגיע בזמן, היה מקום, היה מזגן והכל היה טוב.
בשאר הפעמים זה לא עבד. אוטובוסים שאיחרו, שירות תיק תק (כמו באבל בת"א, מיניבוס גמיש שאוסף לפי קריאות של נוסעים) שהמשיך להעלות נוסעים בכל מיני מקומות שלא קשורים למסלול, תחנות עם ריח של שתן, המתה בשמש, טיפוסים הזויים וכו'. גם כשזה עבד זה לקח כפול מאשר ברכב, 40-50 דקות ביום טוב ומעל שעה במקרה הפחות טוב.
מה לגבי הסורנטו? ובכן, זה רכב שמאוד נעים ונוח להיות בו, אבל בעיר הוא פשוט מרגיש מגושם. אני עובד בעיר התחתית, מקום די צפוף, עם בניינים מתקופת המנדט.
בואו נגיד שבחניון קומות של העבודה הייתי צריך לסוע על 10 קמ"ש כדי לא לשפשף את המדרכות. חוץ מזה שבעיר כמו חיפה, הסורנטו עושה 7-8 ק"מ לליטר.
בקיצור, לאחר חישוב מסלול מחדש, הוחלט לקנות רכב נוסף.
על מה חשבנו? העיקר שיהיה קטן!
המועמדת הטבעית היתה קיה פיקנטו (אני פאנבוי של קיה, זה כבר אבוד) ואחריה יונדאי i10, סוזוקי איגניס, פיג'ו 108 והתאומה סיטרואן סי1 (על טויוטה אייגו מראש החלטתי לוותר, כי למה לשלם יותר על אותו דבר), פיאט 500, סקודה סיטיגו וסיאט מי, ואפילו רנו טווינגו. כיוונתי להוציא בין 30 ל 40 אלף.
ובכן, מהטווינגו ירדתי בגלל שהיא נדירה יחסית. לפיאט רק 3 דלתות. קיה ויונדאי הצריכו ירידה של שנתיים לעומת הפג'ו. איגניס במחירים האלו פשוט אין. סיטיגו וסיאט מי לא שכיחות ביד 2 כמו הפיג'ו והסיטרואן והאמת שאני קצת סולד מקונצרן VAG. בקיצור, נפל דבר - 108 או סי1. פתחתי יד 2 והתחלתי לחפש. במקביל הלכתי גם לנסות במגרשים.
בטרייד מוביל מבקשים מחירים הזויים - נניח 37,500 על סי1 מ 2015 עם 75 אלף ק"מ. באופרייט הרכב הכי זול היה יונדאי i10 עם מעל 100,000 ק"מ מ 2018 שרצו עליו 55,000 ש"ח.
מהר מאוד ירדתי מהמגרשים והתרכזתי בפרטי.
חלק מהמודעות פסלתי אחרי שרשום בהם שהרכב פרטי וכאן https://www.find-car.co.il/ הוא רשום תחת חברה.
חלק פסלתי בגלל מרחק, בכל זאת בנאדם עובד עם 4 ילדים בית.
בסוף ניהלתי שיחות וואטסאפ עם כמה אנשים, חלק עפו על עצמם עם המחיר ("אין שבבים אחי"), חלק מכרו, באחת היתה תאונה, עם חלק היה טלפון שבור.
בסוף הלכתי לראות אחת ואותה קניתי.
פיג'ו 108, מנוע 1000, יד 2, שנת 2017.
הבחור גר 5 דקות ממני, קנה אותה לפני 8 חודשים לבת שלו, שהתגייסה עכשיו, ולכן הוא מוכר. הרכב גם רשום על אשתו. בנוסף טסט בחודש הבא. נורת האזהרה נדלקה, אין ספק.
בהתחלה זה נשמע מחשיד, אבל באמת הבת שלו הביאה את הרכב, ראיתי את אשתו, הייתי אצלו בבית. חוץ מזה, התרשמתי ממנו לחיוב, לא ניסה ליפות שום דבר, הוציא לי הסטוריית טיפולים מלאה מהמורשה, דוח סליקה נקי.
כל המסמכים התאימו לתאריכים שהוא מסר.
הרכב עצמו במצב טוב, יש שתי מעיכות קטנות שכמעט לא רואים בקורה B למעלה, שני הצמיגים האחוריים הם המקוריים שאיתם נקנה הרכב, מקדימה יש שניים סינים (בלי כינור גדול). על המכסה יש איזה 4 נקודות שכאילו פגעה בהם אבן קטנה, מה שגרם לקילוף קטן בצבע וטופל ממש ברשלנות עם צביעה של משהו שנראה כמו טיפקס (!?) - יטופל בהמשך.
מבפנים האוטו באמת נראה שמור, בלי כתמים קרעים שריטות וכו'. גם הפלסטיקה נראית חדשה ורעננה.
יש ג'אנטים מגנזיום (סיני, אלא מה) ומשענת יד לנהג או לנוסע, תחליטו אתם, בגלל שהרכב באמת קטן זה פשוט נמצא בדיוק באמצע.
חוץ מזה יש מסך מולטימדיה די פשוט, עם טאצ' שמגיב מצוין, שליטה מההגה ומובילאיי.
בקיצור, כך וכך שקלים החליפו ידיים, העברת בעלות באינטרנט אצלו בבית על כוס קפה - וזהו, הרכב שלי! ממנו נסעתי מיד לטיפול וישור קו (שאפרט עליו ביום אחר) ומשם לעבודה.
אז איך האוטו?
לא הספקתי לסוע עליו הרבה, אבל עד עכשיו מרוצה מאוד. קניתי אותו קודם כל בזכות המימדים ואלו התבררו כמועילים מאוד בשיטוטים שלי בעיר התחתית של חיפה בשעות העומס. הוא משתחל לכל מקום ומפרסס בקלילות.
לעומת הסורנטו זה כמו לרכב על קטנוע. למרות הגודל שלו (הקוטן), מקדימה הוא מאוד מרווח ואני לא בנאדם קטן. אם תיקחו את הכיסאות עד הסוף אחורה אולי אפילו תצליחו לישר רגליים.
מאחורה הוא מתאים לילדים עד גיל 12, לא יותר. למבוגרים הייתי ממליץ לשבת שם רק אם מהסוג שנהנים מכאב (ברכיים בעיקר).
הבאגז' קטן אך מספק אותי. הספקתי כבר לבקר בשוק ולהעמיס לא מעט שקיות. במידת הצורך הכיסאות האחוריים מתקפלים. ספה לא תובילו איתו.
איך זה לנהוג בו?
אין איך להתעלם מהעובדה שהרכב תוכנן להיות זול. מצד שני יש בזה איזה קסם, ואני באמת לא מנסה לייפות עכשיו. ברכב מודרני היום אתה מרגיש מנותק מהכביש. בידוד רעשים מצויין, מתלים, בולמים, הכל כדי שתמשיך להרגיש על הספה בסלון בזמן שאתה נוהג. כשאני בסורנטו אני בקושי שומע אמבולנס שדוהר לידי.
ב 108 המצב הפוך, מרגישים הרבה יותר, הבידוד הוא לא הדבר שבשבילו תרכשו את הרכב. זה לא שהמצב נוראי וסובלים באוטו, אבל אתה מבין שאתה ממש נוהג על כביש, הרבה יותר תחושת קארטינג.
אם להשוות למשהו אחר, הייתי אומר שהרכב מחזיר אותי לשנות ה 90 ומזכיר את ה 106 או את ה 205.
וזה החלק הכיפי בו - ההגה שלו די טוב, מכוון על הצד הרך יחסית, בכל זאת הרכב מיועד לעיר, אבל מאוד נעים ומתקשר. השלדה טובה, לא שאיתגרתי אותה, והרכב לא רוכן בפניות כמעט בכלל.
המנוע לא שש לקרב כמובן אבל מגיב ללחיצה בזריזות. אין בעיה להעלות פה טורים די מהר. כוח לא חסר אפלו בעליות של חיפה, אבל אני נוסע לבד. עם ארבעה באוטו כנראה המצב שונה.
הגענו לגיר, מסוג רובוטי חד מצמדי הידוע לשמצה. אין דרך להתעלם ממנו, תחת עומס מרגישים את ההעברות.
כשאין עומס, כלומר לא בעליות, או אפילו בירידות, ההעברות חלקות.
זה מרגיש בדיוק כמו גיר ידני רק שמישהו אחר מעביר את ההילוכים.
האם זה מציק? טיפה, בהתחלה. ברגע שלומדים להוריד רגל מהגז בזמן ההעברה, המצב משתפר פלאים.
אפשרות נוספת היא להעביר אותו למצב ידני ואז אין הפתעות.
לסיכום, עד עכשיו אני מרוצה. קיבלתי את מה שחיפשתי.
צריכת דלק עוד מוקדם למדוד. לגבי אמינות נראה בעתיד.
אעדכן בהמשך בטיפולים שלו.
