העניין הוא, כפי שהוכיח ד״ר פלויד טול במחקריו בפסיכואקוסטיקס, שזה לא מספיק שהמבחן יהיה עיוור, צריך שהמאזין יהיה מיומן.
מבחן עיוור מתחיל מזה שהמאזין יודע להבדיל בין רמקולים/אוזניות בלי לדעת למה הוא מאזין. כלומר, יודע בוודאות שמעבר לרף המקריות באופן מובהק למה הוא מאזין. יענו, נותנים לו להקשיב ל-5 אוזניות שונות. הוא מסמן את התכונות של כל אוזנייה, ואז יודע למי מה-5 הוא מאזין, במבחן עיוור. משמיעים, למשל, אוזנייה, והוא יודע שזו אוזנייה 2. וכו׳.
אח״כ הוא יכול לדרג.
אחרת, הוא עדיין לא בשלב שאפשר לסמוך על היכולת שלו להבדיל מעבר למקריות גרידא.
למי זה מעניין:
וואו. כמה כסף הוצאת על המערכת בסלון... נדהמתי. אתה בטח מבין, אם הוצאת כ״כ הרבה כסף.
[תגיד, הרמקולים תקועים משני צידי המזנון, כשאחד מהם בפינה של החדר?]
כמו שאמרתי, יש מי שמקשיבים עם האוזניים ויש מי שמקשיבים עם הארנק.
הפרואק שלי מאופסנים אחרי הסתבר שרמקולים שעולים חמישית, נשמעים יותר טוב...
כאן אפשר לראות מדידות אובייקטיביות של אוזניות, והעדר הקורלציה בין המדידה למחיר:
https://www.audiosciencereview.com/forum/index.php?pages/Reviews/