Tzvika-Pick

עבודה מדהימה. חלום.

דני - תודה על ההסבר, ושאלה נוספת ברשותך. אילו תופעות נגרמות עקב קניסטר לא תקין? הקניסטר אמור "לזרוק" את אדי הדלק המיותרים חזרה למיכל, אבל האם יכול להיות מצב שהוא "מוצף" בדלק שלא חזר?

תודה על הדיווח. נרשם לפני ויבוצע גם אצלי כחלק מפרויקט ה200K הבא עלינו לטובה.

מצער מאוד לשמוע. תכננתי להגיע, לקחתי יום חופש מהעבודה וארגנתי עוד חבר או שניים שאף פעם לא התעניינו במוטוריקה, אבל ה"מרוץ החוקי הרראשון בישראל" נשמע להם מעניין מספיק כדי להגיע עד לערד. מה מתוכנן בהפגנה? לא יהיה בלאגן עם כולם יעלו על המסלול "ויעמדו"?

חוששני שפשוט אין רכב שמתאים לך. אין רכב שיתן לך שילוב מושלם של ספורטיביות עם שימושיות ליום יום בתקציב שלך. פשוט אין. והדוגמא שנתת היא בדיוק הסיבה שבגללה תמיד צריך להשאיר כמה אלפיות בצד כשמחזיקים רכב ישן - פשוט אי אפשר לדעת מה יקרה ומתי. אני לא יודע מה הדרישות הספורטיביות שלך מהרכב, אבל מכיוון שאני מניח שאתה נהג חדש וצעיר ומניח שאתה לא יוצא מכל סיבוב בשכונה על הצד, מחזיק היגוי יתר בכל כיכר ומוריד בדאבל-קלאצ' בכל הזדמנות, ובסך הכל רוצה להנות קצת מהנהיגה השגרתית - חפש רכב שנוטה לכיוון השימושי על חשבון הספורטיבי. כך לפחות תעלה קצת במודל, מה שכנראה יעלה גם את השימושיות והאמינות של הרכב.

בשנה האחרונה קראתי את אוטו. בחודשיים האחרונים הוספתי גם את הגה (היו חגים, הייתי צריך חומר לקריאה). ואין מה לדבר - אוטו לדעתי טוב בהרבה. לא אהבתי את הכתבות הקצרות מדי של הגה, את הגיליון הדק יחסית והמבחנים שלהם פחות העלו אצלי עניין.

ההנחה הגדולה ביותר שראיתי עד כה - 33 אגורות לליטר. במתחם החנויות שעל כביש 90, בכניסה לראש-פינה. גם בתחנת טן הקטנה וגם בדלק הגדולה. פז השכנה כמעט עומדת בתחרות ומציעה 30 אגורות לליטר. תדלקתי פעמיים בטן, ולא נצפו תופעות מיוחדות מכיוון הפיג'ו.

מניסיוני, ההתאמה בחנות נעשית עפ"י אורכי המגב, אבל בשטח המצב לא בהכרח כזה. באיביזה הישנה שלי היה מגב קדמי אחד. כשהחלפתי אותו לפני שני חורפים גיליתי כי המגב החלופי שקניתי לא מתאים בקעירות שלו לצורת החלון. מה שיצא זה פס ברוחב סנטימטר במרכז המגב שפשוט לא נוגב בגלל שהמגב לא נגע היטב בזכוכית.

הבוקרים? דווקא לא שמעתי דברים כל כך טובים על המקום בתקופה שעוד שירתתי באזור. כאילו, מסעדה ברמה גבוהה ללא ספק, אבל אף פעם לא שמעתי שהדגש שם חזק בתחום הבשרים. ואגב, ה205 ביקרה בעבר באזור, הגיעה וחזרה בשלום. חלק מחוויות אותו היום נכתבו על דפי הפורום בעבר.

לפני חודשיים 30 עובדי תע"ש אושפזו בבית חולים בגלל הרעלה חמורה שנגרמה מדג טונה שאכלו בחדר האוכל. הערה: הכותב עובד בתעשייה מזה כמה חודשים, ומעדיף לאכול אוכל בשקיות.

שכחתם את הXSI 1400, בשנים 93-95, עם הזרקה רב-נקודתית ו95 כ"ס. אבל בהחלט מדובר בסיכום מאוד סיכומי. כבוד

תודה על ההמלצות. בפעם הבאה נגרר את מ' מעט צפונה יותר, בתקווה שלא נתפרק עד אז על ה205.

סחטיין על האבחון המדויק. אני מניח ששוב גילינו שהצרפתיות האלו פשוט לא אמינות.

כל כך הרבה מילים טובות נשפחו על הקצביה של דוריס בראש פינה, שהייתי חייב לנסות אותה בעצמי. בשבוע שעבר ארזתי איתי את חברי משכבר הימים מ', ויחד נסענו לאותו המקום שכבר הרבה זמן אנחנו מתכננים לנסוע אליו - תחנת הדלק של ראש פינה. מה לא ניסינו כדי לגרום לביקור שלנו שם להראות כמו צירוף מקרים. ניסנו לשכנע את ד' וחברתו החסודה נ' לבדוק את מצב הציפורים הנודדות בשמורת החולה - אבל נדחנו בבוז. גייסנו את ח' חובב האופנים לרכיבה בצוק מנרה, אבל הרעיון נפל כשהתחיל לעבוד בהייטק ונגמר לו הזמן. בקיצור, בשבוע שעבר הסכמנו שאם אי פעם נרצה לאכול בדוריס, כנראה שנצטרך לנסוע במיוחד ובלי תירוצים של "על הדרך". בשעה 11 לערך אספתי את מ' מביתו, ויחד נדחסנו ל205 האדומה בדרך הארוכה צפונה. מ', מובטל כרוני בעיסוקו, לא אכל כלום מאז אתמול בערב, דבר שגובל בשיא אישי עבורו. אני נשנשתי איזה בורקס בישיבה, לא כולל העוגה של הבוקר. בקיצור - בשעה 11:30 על כביש החוף התחילו להשמע ברכב קולות חריקה מוזרים. לא לקח יותר מדקה עד להורדת כוננת בגזרת כלי העבודה שבתא המטען - מקור הרעשים בקיבה של אחד מאיתנו. לאחר שאף אחד לא לקח אשמה כמקור הרעש המשיכה ה205 כנשוכת נחש לעבר ואדי מילק. כשהבנתי שבקצב הזה אני מכרסם איזה חתיכת פלסטיק הדש-בורד לאות רעב רגל ימין נלחצה לעבר הדוושה וה205 הגבירה עוד יותר את הקצב צפונה. אבל רק עד העליות של צומת גולני. שם כבר יש משאיות שקשה לעקוף שהרכב על סף מגבלות ההעמסה שלו. קצת אחרי השעה 13:00 נחנתנו בראש-פינה. ניגבנו את הריר ונכנסו פנימה, למקום שאמור להיות ארוחת הצהריים היקרה ביותר שאכלנו עד היום, אבל כנראה גם הטעימה ביותר. זה הזמן לספר שמהרגע שנכסנו נדמה היה שמישהו שם לוקח את הבשר ברצינות תהומית, בניגוד לסטקייה השכונתית של מ', שם במקרה הטוב תצליח לשכנע את הגריל-מן להוציא את האנטריקוט לפני שהוא הגיע למצב אקסטרה-וול-דאן. זה גם זמן טוב לספר מעט עלי ועל מ'. אנחנו מכירים כבר מאז 1998, ומאז לא נרשמו בספרי ההיסטוריה פגישות רבות של שנינו שלא נגמרו בסעודה כזאת או אחרת. בתחילת הדרך, חסרי הכנסה ממשית ורכב היינו מתקיפים בשווארמה של שמש, יורדים על לאפה עם הרבה חומוס-צ'יפס-סלט או אצל דקר השכן (אז עוד בגלגול הקודם שלו, לפני שדקר הסתכסך עם שמש, שרף לו את השווארמה ופתח שווארמה מתחרה ליד. אבל לא נכנס לסיפורי המריבות של השווארמה ברמת-גן, אין לי ממש כוח לרבי-מכר עבי כרס) מחסלים פיתה עם טחינה. מתישהו קיבלנו רישיונות נהיגה, והטווח הקולינרי שלנו התרחב אל מעבר לרמת-גן וגבעתיים, והתחלנו לפקוד מקומות כמו החומוס של אבו-חסן ביפו ובזמנים של משבר חמור במיוחד אפילו הגענו למרגריטה או לנאפיס שבחולון. מה לא עושים בשביל טוסט מוקרם כמו שצריך? בקיצור - אנחנו לא ממש סועדים של ארוחות גורמה. אז איפה הייתי? ברצינות שלהם בדוריס... מיד כשנכסנו הבהרנו למלצרית שאנחנו חדשים בתחום ושלוש שניות אחר כך קיבלנו הרצעה מקיפה על בשרים, יישון ועל נתחים שמנים ועסיסיים. מ', חובש כיפה ושומר מצווה עד לפני שנים מספר, מעדיף את הבשר שלו על סף השרוף. אני, ששירתתי עם שלושה אשכנזים בצבא למדתי שכדאי שישאר בו קצת אדום באמצע אם רוצים שישאר קצת טעם. המלצרית, לשמחתי, צידדה בי והבהירה לאדון מ' שבדרגת צלייה מדיום-וול ומעלה יש לה סוליות בלבד. באמת שהייתי שמח לספר לכם על מה היא דיברה שם, אבל גלי הרעב שהעבירה לי הבטן די הוציאו אותי מריכוז. בסוף לקחנו נתח גדול לשנינו, נתח שאמור להיות תקוע איפשהו בין האנטריקוט לסינטה ונקרא "פריים-ריבס". נו, טוב, מה כבר יכול להתפקשש בקילו פלוס של בשר איכותי? מהר מאוד הגיעו לשולחן מנות הפתיחה - מגש עץ ענק, במרכזו כיכר לחם מהבילה וסלט עשבים ירוק. מסביב - שלל סלטים צבעוני וריחני. קיבלנו הסבר מפורט על כל קערה וקערה, ויצנו לדרך. ראשונה נפלה קורבן הכרובית. היא הגיעה מטוגנת, עטופה במעטפת פריכה וטבולה בטחינה. אני, שזכיתי בתואר "חובב הטחינה של השנה 2005" בזכות ולא בחסד, ומוביל בקרב על התואר של 2006 בהפרש ניכר, חיסלתי כמה כרוביות נאות וטעימות. אחר כך עברתי לסלט קישואים עם ערק, שהיה חביב גם לשונא קישואים כמוני. מ' התלהב מהרוטב הכתום שהוגש. הרוטב היה שילוב של מיונז, חרדל ועוד כל מיני חומרים שלא שמעתי עליהם בחיים, אבל ביחד הם העלו ניחוח מעט חריף ויחד עם הלחם נוצרה חגיגה ללשון. דגמנו גם סלט רימונים עם מעט לימון, שהציע שילוב מדהים בין מתיקות הרימון לחמיצות הלימון וחציל שבושל היטב על האש והוטבע בטחינה וסלט עגבניות. ואפילו אני, שסובל חצילים רק אם הם מגיעים בפיתה של עובד מגבעתיים נאלצתי להודות שהחציל הזה באמת בסדר. כל שאר הסלטים גם היו בסדר, אבל אז הגיע הבשר והם נשכחו בצד... והבשר.. אוי, הבשר. נתח ענק, שומני ומבושל בדיוק במידה הנכונה נחת על שולחננו. הטעם - גן עדן. אף פעם לא טעמתי בשר טוב כל כך, פשוט כך. קצת עצוב לי שאת החלק העיקרי של הארוחה אני נאלץ לתאר במילה אחת - "וואוו". אבל האמת היא שבאמת אין טעם להוסיף מילים. מ', שועל קרבות ותיק שבע מהארוחה. הייתי קצת בשוק, היות ומ' מוכר בסיפורי הנפלאות שלו בינהם הסיפור על אותו היום בו חיסל ברצף ארבע לאפות גדושות אצל שמש, והפסיק רק כי נגמר לו הכסף בארנק או הסיפור המפורסם על ההתערבות עם הדוכן המבורגרים שפשט רגל. בקיצור, לקחתי את עצמי בידיים ולקחתי את הנתח האחרון שנשאר בצלחת לעצמי. בדרך חזרה נזכרנו בפעם האחרונה שבה שילמנו 160 ש"ח על ארוחה אחת - זה היה כשגררנו את הצמד נ' ונ' לחגיגה פיקטיבית בפאפגיו שבעזריאלי. נ' ונ', צמד שהוא בדרך כלל, איך לומר, מחושב כלכלית, הסכים להוציא סכום תלת-ספרתי על ארוחת בשרים אכול-כפי-יכולתך באופן שהפתיע את כולנו ואני ומ' בכלל חשבנו שהם הולכים לפשוט רגל אחרי הביקור שלנו. מהר מאוד גילינו שהתחרות קשה מכפי שהיא נראית. נ' ונ' אומנם יצאו מוקדם מהתחרות, כשהנ' הזכרי ביקש מהמלצרית לחם (!!) והודיע שהוא בלי לחם לא אוכל בשר, והנ' הניקבית יותר בצמד הודיעה שהיא בדיאטה, ולכן תוכל רק עד שובע ולא עד מוות. אני ומ' המשכנו עד מה שהיה נראה כמו עילפון. בסוף, כשהבנו שהסוף עלול להיות קשה מנשוא הגענו לפשרה - אין מנצח ברור בתחרות, ומ' נוהג הביתה בטיוטה המסריחה שלו (היא באמת מסריחה, נשפך מאחורה איזה בישול מרוקאי חריף ומאז הריח לא יוצא, אבל זה כבר סיפור אחר). סיימנו את הערב בקינוח של צמד צ'וריסוס לפני הסגירה של הגריל ויצאנו הביתה, רק כדי לגלות ששנינו צריכים להרחיב במעט את החגורה כדי לנשום. ולמה אני מעלה את זה? כי בדוריס הדגש הוא אחר - איכות לעומת כמות. לא שהבשר בפאפגיו לא טעים ואיכותי, אבל בדוריס הבשר בכמה דרגות טעים יותר. ולא שלא שבענו בדוריס, אבל בפאפגיו כמעט התעלפנו והפועלים בסופר של עזריאלי עזרו לי להכנס לטיוטה בעזרת המלגזה של הלחם. בסוף היום - אני גזרתי על עצמי תענית צום לשבועיים ומ' אמר שכדאי שנמהר, כי עוד מעט ארוחת ערב ואמא שלו הבטיחה שיהיה ספגטי כמו שהוא אוהב.

ראלי יש ב1300 בדור הראשון ו1600 בדור השני. XSI - 1400 ו 1600. XS - 1400 בלבד, ברמת אבזור גבוהה. יש עוד מוטציות בשוק, שעברו הסבות כאלו ואחרות במהלך החיים שלהם. יתרונות של ראלי? מספרים שיש לה שלדה מטורפת.

באיביזה 93 שהיתה לי המתגים היו בתחתית הדלתות, ולא על הקונסולה. ואם כבר מיקום מתגים מעצבן - אז בפונטו ספייס מתגי הכיוון למראות החשמליות נמצאות מתחת לידית ההנד-ברייקס. אי אפשר לכוון מראות כל עוד הרכב לא בעצירה מלאה והידית משוכה.

גם לפי היינס - כל 60K קילומטר. לא ברור לי מאיפה המידע לגבי 90K. בכל מקרה מדובר בטיימינג קל ופשוט יחסית, ומחיר ההחלפה בהתאם.

אני באמת מקווה שאף אחד לא נפגע מדברים שנכתבים על דפי הפורום, בטח לא מדברים שאני כותב. אבל אם עשיתי למישהו משהו רע - אופס, טעות. סליחה. מאחל לכולם 25 שעות צום מועילות ומהירות.

אפרופו דובק - המקום לא נטוש, והוא הושכר ליזם שמתכוון להקים שם מרכז קניות לדתיים. ולגבי כסף מארנונה - אין ספק שעיריית רמת-גן עשירה יותר, אין ספק שהמשרדים בבורסה עושים את שלהם בתחשיב השנתי של העירייה. א-ב-ל, עיריית בני-ברק לא צריכה להשקיע יותר מדי כסף כדי לשפר את המצב. במה מדובר, שני פקחים שירוצו על הרחוב ויפנו רכבים שחוסמים נת"צים? מהר מאוד הם יחזירו את ההשקעה בשכר שלהם בדו"חות מניבים לעירייה.

למיטב ידיעתי, הKDX מגיע עם מערכת הזרקה וניהול מנוע ממוחשבת של בוש, וההצתה נשלטת ע"י המחשב ולא מכנית. או בקיצור - המחשב כבר יקדם הצתה בעצמו, כשירצה.

אף אחד לא קונה GTI1900 בשביל למדוד תצרוכת דלק. זה לא המדד הנכון ברכישה של רכב כזה. 1:10 בנסיעה רגועה לפי מה שמספרים בפורום.

יופי, עוד פעם הרזמל הזה עם הרעיונות שלו. איך אני אמור להרכיב חזרה את השעון עכשיו?

כמו בהזמנה, פתחתי את המקומון של רמת גן (70,000 עותקים!) וגיליתי כתבה בנושא ציר ז'בוטינסקי. מתברר שההצעה של אישפוז הכי קרובה למציאות. רק שלא הצליחו להפקיע את הציר, אז חברת נתיבי איילון בונה ציר חלופי במקביל לציר ז'בוטינסקי, שיחבר את קניון איילון עם פתח תקווה. הנה דוגמא לפיתרון עקום באמת - אם אי אפשר לנצח אותם, לך מסביב.

עוד כמה תמונות משלי, בתקווה להרגיע את האווירה בערב יום הכיפורים הזה. ואיך אפשר בלי האדומה שהביאה אותי הלום:

מה דגם המנוע ברישיון? לדעתי אין לך בכלל MAP.