הנה חמשת הסנט שלי.
א. האוטובוסים של קווים אכן מתוחזקים ברמה נמוכה ביותר. מעבר לברגים, מזגן ורעש מנוע חזק הם סכנה גם מבחינה בטיחותית, ולא אחת נתקלתי באוטובוס של קווים עם צמיגים קרועים, פנסים עקורים או נזק למראות צד שביצע נסיעה רגילה "כאילו כלום". הסיבה לכך פשוטה, וחבל שקובעי המדיניות לא רואים אותה - כשבוחרים בספק הזול ביותר לביצוע עבודה מסוימת, ברור שהוא צריך לחתוך עלויות כדי לעמוד במחירי המכרז. אז אחת הדרכים היא לקצץ בתחזוקה של האוטובוסים.
מיותר לציין, שבדן ובאגד התופעות האלו שוליות, ומטופלות בצורה אחרת לגמרי.
ב. איזה נהגים אתה מצפה לקבל תמורת פחות מ4000 ש"ח לחודש? נהג מתחיל בקווים מקבל שכר מינימום, וקורע את התחת על הכביש בשביל שעות נוספות. ברור שבשלב כלשהוא הוא יתחיל לנהוג בצורה כזאת.
ג. האינטרס של כל חברת תחבורה ציבורית היא לראות את האוטובוסים שלה מפוצצים. בגדול, אוטובוס עם מקומות ישיבה פנויים הוא אוטובוס מפסיד. הבעיה של אוטובוסים מפוצצים עד אפס מקום קיימת לא רק בקווים אלא בכל קווי התחבורה הציבורית, גם באגד, בדן ואפילו ברכבת ישראל.
לגבי איחורים וזמנים - ברור לך שקשה עד בלתי אפשרי לתזמן נסיעה של אוטובוס שנע על כביש ציבורי? אם אתה עומד בתחנה שרחוקה מתחנת הקצה של האוטובוס ברור שתמיד יהיו אי דיוקים בזמני הגעת האוטובוס. אצל קווים כנראה שזה יותר משמעותי בגלל אופי קווי הנסיעה ובגלל ארגון חסכוני יותר של האוטובוסים.
ד. המדינה לא רוצה לעודד תחבורה ציבורית. למה אתה חושב שהמדינה רוצה לעודד תחבורה ציבורית? ובכלל, למה אתה חושב שלמדינה יש איזושהיא תוכנית כוללת לפתרון בעיות התחבורה בארץ?