tzvipper

"פוזה" לא מתאימה, עלולה להתפרש לא נכון במו"מ אם הרכב הולך לשמש בתור כרטיס ביקור בפגישות. אם זה פגישות עסקיות ליגיטימיות שלא צריך לשדר בהן כמה עשיר, רכב ניטרלי ולא צעקני יותר מידי יעשה את העבודה טוב יותר. למשל פסאט, סופרב, סונטה, מזדה 6 וכד'. על רכבי ליסינג כאלה בדרך כלל נוסעים מנהלי דרג ביניים במרבית החברות בארץ. למשל רכב המשוייך לאנשים שמתפרנסים בצורות לא ליגיטימיות עלולים להבין לא נכון גם בניסיון לסגור עיסקאות שהן כן ליגיטימיות. אם זה פגישות "עיסקיות" על שולי הדרך, אז דרושה במוו X5. בתקציב כזה אפשר לקנות בערך 2006 ברמת אבזור גבוהה.

אז אתה מציע לי להיות לקוח שבוי? באחד המקרים שלי למשל מכלול יקר מאוד החליפו אחרי שהסתיימה האחריות. היצרן שילם על המכלול, אני על העבודה. אבל את המכלול החליפו בגלל דיאגנוסטיקה מרושלת. החלפת המכלול לא פתרה את התקלה. אני מצאתי לבד את מקור התקלה. הסיבה לתקלה גם היא רשלנות של מוסך - הורידו צינור גומי עם מברג וקרעו אותו באחד הטיפולים שלא נתנו לי לנטר את העבודה. הרכב היה 5 ימים במוסך בגלל התקלה והחלפה של מספר מכלולים שלא לצורך. האם שווה בשביל רצון טוב כזה להשאר שבוי? אני לא בטוח.

אני אישית לא סומך על מוסכים מטעם היבואן. לי אישית יש רק חוויות שליליות עם מוסכים של יבואנים. לא רוצה לעלות לכאן סיפורים אישיים על הזוועות ממוסכי יבואן שנחשבים לטובים מאוד ומקבלים כל הזמן תעודות הוקרה. היו מקרים שרשלנות שלהם עלתה לי הרבה מאוד כסף, תסכול וימי עבודה. מומחי הדיאגנוסטיה במוסכים כאלה בדרך כלל לא מסוגלים לעשות שום דיאגנוסטיקה אלמנטרית, מחליפים חלקים בשיטת מצליח ומחייבים הון תועפות את הלקוחות. אבל בסוף הלקוח יוצא שמח כי יועץ שירות פסיכולוג טוב ויספר סיפורים על איך המוסך יצא איתם לארג' וגיבור (לדוגמא החליפו לי באחד הרכבים חלק שדרש פתיחה של צינורות קירור, כתוצאה מזה הרכב חזר עם מחסור קריטי של נוזל קירור ועל הדרך פרונט לא מכוון כי פירקו מתלה אבל לא עשו כיוון פרונט אחרי זה - יש להם מתקן). מסכנה: אנשים שלא מבינים חושבים שהפרמיה שהם משלמים על טיפולים במוסך של יבואן זה על איכות והכל נעשה לפי הספר. בפועל, האנשים משלמים פרמיה על רשלנות, חוסר מקצועיות ותסכול במקרה של תקלות חוזרות ונישנות. אני החלטתי לטפל ברכב החדש שלי במוסך מומחה, מאשר במוסך מורשה יבואן. על פי חוק היבואן בכל מקרה חייב לספק אחריות. הסיבה היא שאני רוצה שהרכב שלי יקבל את הטיפול הטוב ביותר.

מה פתאום! אנשים קונים רכבים לפי שיקולים פרקטיים נטו, זה רק כלי תחבורה מנקודה A לB. נניח קונים מרצדס Sקלאס חדשה בגלל שיש בו הרבה מקום, זה מאפשר להוביל שני גמלים במושב האחורי במקום אחד. למה לא טנדר? בגלל מי שאוהב את הגמלים שלו רוצה שיהיה להם מיזוג אויר. פרארי קונים אם יש תקרה נמוכה בחנייה התת קרקעית, הרכב הרגיל פשוט לא יכנס בגלל הגובה. הצב'קים קונים אנשים שצריכים להוביל מקררים, סטיישינים כדי להוביל גופות.

יש בהחלט רכבים שהם סמל סטאטס, כמו מרצדס S חדשה למשל. בהרבה מקרים אפשר לנחש מה סוג האישיות שנוסע ברכב מסויים, במקרה של רכבים מדגמים מסויימים שקונים אותם אנשים עם סטייט אופ מיין מאוד מסויים. אתה צודק לגבי הרושם שרכב יוצר. זה כמו בגדים. הרושם הראשוני הוא לפי מראה.

באיביי יש טונות של דגמים זולים. כולל משומשים וחדשים מסין. אתה יכול לרשום בחיפוש 1:18 וזה ימצא לך אלפי דגמים שיתאימו לדרישות שלך. רק אל תשכח בקטגוריה לבחור TOYS & HOBBIES. לפעמים יש אנשים שמוכרים בזול דגמים בארץ, מפרסמים ביד 2.

סברבן ויוקון זה אותו מנוע, בדגם 2500 גיר יותר חזק ויחסי העברה אחרים בסרנים. היוקון שלי היה 255 סוסים ומשהו כמו 50קג"מ מומנט. הדיזל שלי היה 180 סוסים ומשהו כמו 60קג"מ מומנט. לא 110 קג"מ מומנט בכל זאת ולא 7 שניות 0-100 אלא 9~10. הבנזין היה לא כל כך חסכוני -1-3, אבל לפחות הדיזל היה מאוד חסכוני - 1-5

איזה תענוג של מכונה! ללא ספק אחד מרכבים שהייתי רוצה (אם לא צריכת הסולר, הייתי גם נוסע על משהו דומה). אחרי שנוהגים על כלי כזה, שום דבר כבר לא יכול להחליף אותו. היה לי יוקון - חוויה די דומה, רק הרבה פחות כוח. YNV, תודה לך על הסקירה, כתיבה יפה מאוד.

דווקא בזכות השמיים יצא משהו מענין ולא עוד תמונה רגילה של רכב.

אי אפשר להשוות מצלמה של הסלולארי עם מירורלס או DSLR או כל מצלמה עם חיישן גדול יותר בשום פרמטר שקשור לאיכות תמונה. אבל מבחינת זמינות, אין מתחרים לסלולארי, מכיוון שרוב האנשים לא סוחבים את המצלמה האמיתית שלהם לכל מקום, סלולארי יכול להיות הבדל בין לצלם תמונה (גם אם באיכות טכנית לוקה במעט). מצלמות של הסלולארי מאוד השתפרו עם השנים, החל מתמונות בלתי שמישות לפני כ10 שנים, אפשר לקבל היום תמונות שבהחלט יכולות לשמח גם מישהו שיש לו בבית כמה DSLRים פול פריים. אם לא לצוד אחרי הפיקסלים ולא לחפש את הפגמים בתמונה, אפשר לקבל תמונות נחמדות מאוד. עם קצת עיבוד במחשב אפשר לפצות על חלק מבעיות.

אורך מוקד קצר לא תמיד חיסרון. תלוי מה ואיך מצלמים. טווח דינאמי יותר טוב ממה שהיה במצלמות קומפקטיות לפני 5~10 שנים. בתנאי תאורה לא אופטימליים חסר פלאש בעיקר. אחרת התמונות יוצאות רועשות. אבל זה לא תמיד בעיה. תלוי מה ואיך צילמו.

סמסונג S6

השגתי דגם בקנם 1:43 של הרכב הזה. סדרה מוגבלת של 499 יחידות. הדגם עלה 40$ + משלוח. לפי הקופסא יוצא שהרכב יוצר בין השנים 1984~1988 ולא עד 1989 כפי שמופיע בויקיפדיה. מענין. הדגם פחות מדוייק מהמקור, חסרים פרטים קטנים רבים, כגון צלעות על הגג. יחד עם זאת איכות בנייה טובה מאוד. הדגם בא בקופסא שקופה להצגה. לפי מיטב המסורת, צילמתי לצד במוו סדרה 7.

הגיר ממש לא נעים בפעולה שלו בפקקים וזחילה. זה מעבר לבלאי מצמדים במצבי נסיעה כאלה. הגיר מעולה רק לנסיעה מהירה. החיבור לגלגלים מרגיש כמו בגיר ידני, במהירות נמוכה זה לא לכולם נעים. בדיזל אכן 6 הילוכים. אבל דיזל פרטית סופר נדירה. הרוב מונית. הייתי נמנע מרכישת רכב משומש עם גיר DSG, במיוחד עם DSG7 מסוג DQ200 הבעייתי.

פיקאפ קטן קיים בכמויות בלתי מבוטלות במדינות מתפתחות ובמיוחד באסיה - שם צריך כלים כאלה. זה כולל ריקשות, אופונועי משא, משאיות קטנות באורך 3 מטר וכד'. במדינות מפותחות אין שום צורך בכלים כאלה. אנשי מקצוע יעדיפו כלים סגורים. מי שצריך יותר שטח העמסה יש טנדרים בסגנון היילוקס. לפי תרבות הצריכה במדינות מפותחות דרושה משאית כדי להכניס את הסחורה או לכל הפחות מיניבוס גדול.

לא כתבתי שמנועי טורבו בנזין קטני נפח לא חסכוניים. אבל הדיון הזה בקשר לרכבים היברידיים. ובכל זאת אם להשוות בנזין קטן נפח והייבריד, בהייבריד תקבל צריכה עדיפה (לא בהרבה, אבל בכל זאת). יחד עם זאת, אפילו מנתוני פרוספקט עולה שבנסיעה בין עירונית טורבו קטן נפח פחות חסכוני מהייבריד. למשל תבדוק איוניק/פריוס מול אוקטביה. אוקטביה 1.0TSI בבין עירוני עושה 4.3 ליטר. איוניק 3.4~3.9 בתלות מסוג הצמיגים. אבל צריך לראות צריכה משולבת, זה יותר קרוב למציאות כי אף אחד לא נוסע ברוטו רק נסיעות בין עירוניות במהירות קבועה (אם יש פקק בדרך או רמזורים, זה כבר לא נסיעה בין עירונית אלא משולבת לפי הצריכה שתקבל). 3.4~3.9 באיוניק בתלות מגודל צמיגים ובאוקטביה 4.8. בפריוס החדשה במשולב יוצא בסביבות 3.6. בפועל עבור רוב הנהגים הצריכה תהיה גבוהה יותר, אבל היחס ישמר. אם כי ברכב היברידי יותר ריאלי להגיע לנתוני פרוספקט על ידי הייפר מיילינג. עם רכב היברידי (ללא מדבקה "איך אני נוהג") אפשר בהחלט לקבל צריכה של 1-20 במשולב מבלי לוותר על קצב התקדמות סביר+. בשביל זה לא צריך לנסוע 80 במישור, זה יעבוד גם עם 110~120. באותם תנאים רכב אטמוספרי רגיל יעשה כ1-12, טורבו קטן נפח כ1-14~1-16 בהנחה שאין פקקים ונסיעה עירונית רבה.

לגבי האוקטביה, רק אציין שגיר רובוטי שלה פחות נעים לנהיגה בפקקים ועיר. כמו כן אם מרבית הנסיעות בפקקים, זה בלאי מוגבר למצמדים במצב של זחילה. במקרים כאלו הייתי ממליץ להמנע מרכב הזה.

תלוי איזה רכב היברידי ומה סגנון הנהיגה. אם מדובר על הייבריד מלא (כזה שיודע לנסוע גם רק על חשמל), החיסכון יהיה ניכר, בערך ברמה של דיזל בנסיעות בין עירוניות. הייבריד חלקי (MILD שיש לו רק מנוע עזר) כמו למשל הונדה אינסייט, יהיה לא הכי חסכוני. בנוסף, כדאי לקחת בחשבון שיש הטבת מיסוי על רכבים היברידיים, מה שמוזיל אותם אומת הדיזלים המקבילים, במיוחד בקטגוריות D ומעלה זה משמעותי. מעבר לחיסכון שקול לרכבי דיזל בנסיעות בין עירוניות, בעיר הרכב יהיה יותר חסכוני משמעותית. מכיוון שמעטים מאוד נוסעים רק על בין עירוני, אלא לרוב הנהיגה כוללת גם נסיעה בעיר ואולי גם פקקים, במקרים רבים ההיברידי יהיה לא פחות חסכוני מהדיזל. מצד השני אם יש פקקים בדרך, היברידי יהיה יותר חסכוני. בנהיגה מחוץ לעיר, הדיזל הרבה יותר טולרנטי בצריכת דלק לסגנון נהיגה פחות רגוע מאשר הייבריד. כלומר עם דיזל אפשר לנסוע אגרסיבי יותר ומהר יותר, ועדיין לקבל צריכה מצויינת. בעוד שברכב היברידי אם תסעו מהר ואגרסיבי, במיוחד בתוואי שהוא לא כל הזמן מישורי, אלא גם עליות, הצריכה תעלה משמעותית. רכבים היברידיים לרוב מאוד טובים עם מימוש של טכניקות הייפר מיילינג (נהיגה יעילה להייבריד תוך מימוש טכניקות PULSE&GLIDE). לכן בנהיגה בסגנונות מסויימים זה מאפשר לקבל צריכה מעל 1-20. מצד השני, הדלק שחסכתם עלול ללכת לפסיכיאטור שיעזור להתמודד עם דיכאון כתוצאה מנהיגה כזאת . יש גם רכבים היברידיים נטענים, אם גרים קרוב למקום העבודה, אז תסעו כל הזמן רק על חשמל. זה יוצא מאוד חסכוני לאומת אלטרנטיבות. אבל הרכבים האלו יקרים לקנייה, אם כי ברכבי יוקרה זה כבר יוצא יותר משתלם מאשר הדגמים הלא היברידיים בעלות של כ300K+. על יונדאי וטיוטה אפשר להגיע לנתוני יצרן בצריכת דלק בנהיגה סגנון הייפר מיילינג ואפילו לעבור אותה. אבל מי שנוהג "רגיל" לא יראה את המספרים של פרוספקט לא על הייבריד ולא על דיזל.

רומן, תודה על המבחן. סיכמת בצורה יפה ומדויקת את מהות הרכב. הסיבה שהנוחות לא משתנה עם המהירות הם בולמים פרוגרסיביים, רכים בהתחלה ומעט נוקשים יותר בהמשך המהלך. הכיול מסוג כזה יותר לטעמי מאשר נוקשות הגרמנית (אולי כי אני נוהג הרבה בכבישי הצפון שהם לא במיטבם). במקורות שונים מציינים שגם אחרי מתיחת פנים עבר שיפורים בכיול לטובת הניהוג. לא נהגתי כדי להשוות עם הסונטה שלי, אלא רק ישבתי בדגם המעודכן באולם תצורה.

+1 אני חושב שזה בדיוק צריך להיות מוסר השכל מהמקרה המצער שמתואר כאן בשרשור. על זה נאמר: החכם לא יכנס למצב שהפיקח יודע איך לצאת ממנו. באופן כללי, כדאי מאוד להמנע בכביש מכל עימות אפשרי. נהגים מסוכנים ואגרסיביים אפשר לראות מרחוק. עדיף לתת להם לעבור ולהתרחק מהם ככל הניתן. זה מעלה את הסיכויים להגיע ליעד בבטחה. מי שיוצא לכביש ציבורי בשביל ריגושים, המקום שלו לא על הכביש. זה תפקיד של המשטרה להוריד נהגים כאלה מהכביש. סעו בזהירות, אחריות, אדיבות, שימרו מרחק ואל תתעצבנו. תספרו על 10 וזה עובר. זה ממש לא משנה מי צודק. מה שבאמת חשוב להגיע ליעד בבטחה. אל תשכחו בכל נסיעה לנעול את הדלתות.

הרכב מבוסס על יחידת הנעה של פריוס, צריכת דלק ואמינות בהתאם. מבחינת נוחות, הרכב בסדר (רך למדי), אם כי מבחינת מרווח הרכב צפוף, במיוחד מאחור, קשה לצאת מהרכב ולהוציא כפות רגליים מתחת למושבים. מבחינת ביצועים, לרכב גיר רציף שמספק חווית נהיגה שמתאימה לא לכל אחד (מנוע טוחן קבוע בסל"ד גבוה בעליות, וגם במישור אנמי למדי, אפילו במצב POWER לא התרשמתי, כל ניסיון להאיץ קודם מעלה סל"ד ואז מתחיל משהו לקרות). בגדול, לטעמי חווית נהיגה די דכאונית ברכב הזה. הרכב מכוייל חיסכון ופחות לביצועים. אתה בטוח שאוריס סטיישין תכנס לך ב75K? המחירים יותר בכיוון של 100K.

באתר של היבואן מופעים רק שני דגמים: פרמיום סופרים ואינספייר. לאינספייר הפחות מאובזר צמיגים 15. אני דווקא חושב שצמיגים 15 זה יתרון מבחינת נוחות ובורות, מכיוון שאיוניק עם צמיגים 17 קשיחה למדי. כמו כן בדגם עם צמיגים 15, יש גלגל חלופי. בעוד שבדגם עם צמיגים 17 לא מצויין שיש חלופי. גלגל חלופי זה יתרון, בגלל שקיט למילוי תקרים מאוד מגביל מרחק שאפשר לעבור אם יש תקר (אני כבר התנסיתי בתענוג).

באותה תקופה הרבה אנשים עבדו ביבוא של רכבים משומשים מאירופה. בעיקר מגרמניה. בגרמניה היו מגרשים שלמים איפה אנשים היו מוכרים את הרכבים שלהם למטרות האלו. קצב יבוא באופן כזה ירד רק בעשור האחרון בעקבות המיסוי. באותה תקופה בליטא בעיקר התמחו ביבוא רכבים אחרי תאונות קשות. היו מעמיסים את מה שנשאר מהרכב על הנגרר, מבאים לליטא ומשפצים. הם שיפצו את הרכבים ברמה גבוהה מאוד, אבל זה היה פאזל לפעמים משלושה רכבים ויותר. היו אפילו אולמות תצוגה שמכרו רכבים משופצים האלו. עד עכשיו עסק כזה פורח, רק עכשיו עיקר היבוא של רכבים מארה"ב. יש ביוטיוב אנשים שמשתפים אפילו סירטונים על כל תהליך השיפוץ. לדוגמא אפשר לראות כאן: הבן אדם פשוט אומן, יש לו מלא סירטונים של שיפוץ רכבים מרמה של גרוטאה. אומנם הוא מדבר ברוסית, אבל בסירטון רואים הכל - את כל השיטות של תיקון ויישור שלדה, החלפת חלקי פח וחלקי שלדה. מדהים! בתקופת פריסטרוייקה הרבה אנשים שעבדו במפעלים ששיכים למדינה נשארו ללא פרנסה והיו צריכים לחפש אלטרנטיבות כדי שיהיה מה לאכול. מכיוון שלא כולם הלכו לעבוד בתור "חיילים" במאפיה, הרבה אנשים עבדו בשיפוצים של בתים, שיפוצי רכבים, יבוא רכבים מחו"ל, מסחר בכל דבר אפשרי, מכירת ירקות בשוק ועוד. באותה תקופה היו אנשים שהתעשרו מאוד מהר מזה שלקחו רכוש של המדינה ועשו אותו שלהם, כולל מפעלים, דירות וכד'. האנשים האלו היו הצרכנים הראשונים של רכבים מיובאים מחו"ל. בתחילת שנות ה90, היה אפשר לראות הרבה אודי, מרצדס ובמוו משומשות. היו גם פורשה (הדגם הזול בעיקר ולא 911). לא במקרה שמתי את הבמוו השחורה בתמונות. פעם ראשונה ראיתי את הרכב הזה בליטא בתחילת שנות ה90. לא הכרתי אז את הדגם, אבל הוא נחרט היטב בזיכרון. מאוחר יותר קניתי רכב כזה אמתי כאן בארץ. אז גם ממנו יש לי עכשיו דגם אחרי שמכרתי מזמן. בשנות ה90 בהחלט היה סיכוי לראות את שני הרכבים האלו אחד ליד השני. אנשים על הבמוו באו לסוחר ירקות בשוק לקחת דמי פרוטקציה. לא פלא שברוסיה אנשי העם לרכבי BMW קראו באותה תקופה: боевая машина вымогателей או בעברית: מכונת לחימה של סחטנים באותם זמנים היו אלה רכבים מאוד פופולאריים בחוגים מסויימים של אנשים. כאשר פעם חניתי במוו שחורה שלי שהיא תקופה "ההיא" מול חנות מוצרי מזון של עולים מחבר העמים, הבעלים יצא והסתכל על הרכב שלי בפחד. היו לו עוד זכרונות שרכבים האלו שימשו אנשים בעלי מקצועות מפוקפקים.

קיבלתי תוך שבועיים.

לא ידוע מה עלה בגורלו של הרכב. יש אומרים שראו אותו נוסע עוד בתחילת שנות ה2000. סביר להניח שגורלו של הרכב היה כמו של סובריות וסוזוקי שגם נעלמו מכבישי ארצנו. הרכב הגיע ישירות מסין לרוסיה כחלק מעסקת ברטר כלשהי. רוסיה (אז עדיין ברה"מ) סיפקו משהו לסין וסין בתמורה סיפקה משלוח של רכבים האלו. בתקופת "פריסטרוייקה" (בנייה מחדש) עסקאות מסוג כזה היו מקובלות. האקזמפלר הספציפי שאבא שלי קיבל נקנה בליטא בסוכנות רכב פרטית (בתקופה סובייטית בעקרון לא היו אמורים להיות עסקים פרטיים, הכל היה שייך רק למדינה, אבל בזמן פריסטרוייקה זה היה מקובל). כמו כל דבר פרטי באותה תקופה, זה היה שייך למאפיה מקומית כלשהי. אבא שלי בכלל שילם והזמין טויוטה הייאייס חדשה (מיניבוס נורמאלי בגודל טרנספורטר). אבל כאשר הוא ראה את הרכב ואמר להם שזה לא מה שהוא הזמין. אמרו לו: "אין בעיה! אתה תשלם ואם אתה לא רוצה, אל תקח את הרכב" כמובן אבא שלי שילם סכום גבוה מאוד עבור הרכב. באותו זמן בסכום כסף כזה היה אפשר לקנות SUV גדול כמעט חדש ניסאן פטרול עם מנוע דיזל 3.0 (רק לא היה זמין באותו זמן שאבא שלי קנה). הרכב הגיע עם צמיגים שחוקים, ספידומטר לא עובד. כניראה שהרכב היה משומש ואיפסו לו את הקילומטרז' ושברו את המנגנון המכני. היינו צריכים לתקן בכוחות עצמנו. עדיין אפשר למצוא את הרכב הזה בכל מיני מקומות ברוסיה ואוקראינה.