חן פרחי

בשעה טובה,ודרך צלחה לעוסקים במלאכה! אין ספק שלאור הפרשיות האחרונות והיתנהלותו המוזרה משהו(בלשון המעטה)של מועדון ה 5,היתעורר צורך בגוף חיצוני נקי מפוליטיקה בגרוש שישמור ויגן על שהושג בתחום בעמל רב.

האמינות לאוו דווקא קשורה לסוג ההנעה. מה שכן,ההנעה הכפולה עולה במישקל נוסף,תחזוקה מעט יקרה יותר(אין אפשרות להחליף רק צמיג אחד,לדוגמא-חייבים את כל ה 4,ומאותו סוג),והרגשה קצת פחות "חדה" ונימרצת בתאוצה. סה"כ ההנעה הכפולה ב B4 הינה בונוס בטיחותי נחמד. כדאי רק להביא בחשבון שמ 05' צויידה ה B4 בצימיגים רחבים מאד,אולי אפילו רחבים מידי,מה שפגע בנוחות הנסיעה העירונית,כמו במזדה 6 2.3.

תתחדש. את השאלות הטכניות שהתעוררו לאחר הרכישה תפנה לפורום הטכני.

סיריון 1.0 אוטומטית מטפסת לא רע בכלל את העליות לרמה,מצומת סמך(כורסי). ברור שאם זה יהיה הייעוד של המכונית,אזי עדיף בהחלט להתמקד במישפחתית 1.6 שתספק ביצועים טובים בהרבה,וגם רמת הבלאי שלה מן הסתם תהייה נמוכה יותר. ואגב העליות לרמה-עליתי וירדתי אותן עשרות פעמים עם מכונית בנפח 850 סמ"ק,רנו 4 כמובן. עם קצת סבלנות ואורך רוח מגיעים בסוף..

מדובר בשני רכבים שונים בתכלית;הגראן-מוב היא סה"כ גירסת סטיישן גבוהה של השרייד,שמעניקה מרחב פנימי גדול ותא מטען מרווח. המזדה B2500 הינו טנדר עבודה נטו,שלמעט יכולת העמסת מטען כבד,נופל מכל מכונית פרטית בתקציבו. המנוע שלו חלש,ביצועיו רופסים,נוחות הנסיעה מזוויעה וכך גם רמת הבטיחות. נסה למצוא סיטרואן קסארה סטיישן או סובארו אימפרזה ספורטוואגון-הם יענו מעולה על צרכיך.

בכל מקרה אל תזמינו את הצמיגים האופציונליים-הם רחבים מידי ופגמים בנוחות הנסיעה. מיגבלות האחיזה שלה גם כך גבוהות למדי,ובהתחשב ברמת הביצועים,אין בהם שום צורך. אם אתם מיתכוונים לרכוש דיזל-כדאי מאד דווקא עם גיר אוטומטי. לגיר האוטומטי שלה 6 הילוכים,ולדיזל ככלל תמיד עדיפה תיבה אוטומטית,גם בשל בלימת מנוע מודגשת בהרבה בהחלפות הילוך,והן בשל אפשרות השליטה הידנית המעולה בגיר. אלא אם אתם נהנים ללחוץ על המצמד 600 פעם ביום..

לסיירה XR4I המקורית מ 83' היה מנוע 2.8,2972 סמ"ק ליתר דיוק,והיו לו 150 כ"ס. למרות שהביצועים היו סה"כ טובים למדי,המנוע היה מיושן(גל זיזים תחתון בודד)ולמרות שתמיד אפשר היה לשפר אותו,בבסיסו הוא לא היה מנוע מוצלח. בשלב מאוחר יותר נימכרה הסיירה בגירסת 4X4 שניקראה XR4X4.

גם סוזוקי ניסתה להחזיר לשוק את הקארי,המיסחרית הקטנה,כאופצייה לטנדרונים דוגמת הברלינגו והקנגו,ולא בהצלחה מרובה,בלשון המעטה. האמת שמאז ששונו תקנות המס ובוטלה ההכרה המלאה במס,נעלם הצידוק העיקרי לקניית מכונית מסוג זה,שלרוב מציעות מיבנה מיושן עד פרימיטיבי,כך שסיכויי הפיאג'יו להצליח בארץ קלושים למדי.

לסיירה XR4I היה מנוע 2.8 V6 בעל גל זיזים תחתון והזרקת דלק שנקרא מנוע קלן ונחשב למנוע עייף למדי. לסיירה קוזוורט הי גיר שנקרא MT75 ששימש גם את ה..טרנזיט והיה חזק בהרבה מהגיר המקורי שנקרא TYPE 9. בנוסף,מסרק ההגה היה שונה והיה בעל יחס ההעברה של 2.9 סיבובים מנעילה לנעילה במקום 3.9(!)סיבובים בסיירה הרגילה בעלת הגה כוח.

רכב דיפלומט הינו מגרש קטן שקיים שנים רבות,ותמיד החזיק אצלו רק מכוניות יפות וטובות. ותתיפלאו,יש גם סוחרי רכב ישרים והגונים,והם מיתפרנסים לא רע בכלל ממשלח ידם. יש פיתגם אמריקאי חכם שאומר שאי אפשר לשקר את כל האנשים כל הזמן.

האמת היא שלאודי שנות ארוכות פשוט לא היתה מכונית סטיישן ממש,אלא גירסת מרכב שניקראה אוואנט. גם ה 100 C2(שיוצרה בין 76'-83')וגם הדגם שבא אחריה,ה C3 הוצעו עם מרכבי אוואנט,בכל גירסאות המנוע. גם ב.מ.וו נקטו בדרך דומה,רק שאצלם ניקראה גירסת המרכב הזו טורינג.

לא פנית אליך אישית,אלא באופן כללי. מאחר והפורום הזה פתוח למגוון דעות שונות,ואנו דוגלים בפלוראליזם מחשבתי,מיסתננות לכאן לא מעט עצות אחיטופל,ולא חלילה מכוונה רעה אלא מחוסר ידע פשוט.

מר שליט,גם רופא שהיתמחה במשהו הוא ראשית כל רופא כללי. אותו כנ"ל לגבי עו"ד,למרות שתמיד עדיף כמובן לפנות לבעל מקצוע שבעייתך היא המומחיות שלו. ההיתפלמסויות המיותרות הללו עם בעלי מקצוע רלוונטיים אינם תורמות מאום לפורום,ולכן כל הודעה שתיכלול עצות אחיטופל תימחק.

הבעייה בדיפרנציאלים(בייחוד הקדמי)בלנד קוזר נובעת מכך שלא מעט מרוכשיו החליטו להיתייחס אליו כאל באגי קליל ולא כ SUV גדל מידות. בשל העובדה שהלנד קרוזר הינו בעל הנעה כפולה קבועה,זינוק באוויר וצניחה עם מצערת לחוצה הינה הרת אסון לדיפרנציאלים. לפחות בפעם-פעמיים הראשונות היבואן החליף דיפרנציאלים ללא חיוב,תוך הדגשה שאם תימשך הנהיגה הפרועה ישא הלקוח בהוצאות.

גם כלמוביל,יבואני יונדאי,מעיניקים שירות ברמה גבוהה מאד. החוכמה היא לא להיתווכח עם הלקוח,אלא לשרת אותו כראוי ולבסוף להיתחשבן עם היצרן. בסיכומו של עיניין לא היבואן תיכנן או ייצר את המכונית,ולא קיימת מכונית שאין בה תקלות שונות-החוכמה היא לטפל בהן נכון-ומהר. ראו את מקרה "החלונות הנופלים" במכוניות פולקסווגן-סה"כ תקלה די שולית שלא מצריכה הוצאה גדולה מצד היבואן,שטופלה ברישול ויצרה לכל מכוניות החברה מוניטין רע,ושלא בצדק.

התחום היחיד שבו היפנים והקוראניים טובים משמעותית מהאירופאיים הוא תחום האלקטרוניקה והמחשבים. חלק לא מבוטל מהתקלות במכוניות חדשות הן סה"כ בעיות אלקטרוניקה לא משמעותיות-אבל מרגיזות מאד וממאיסות על הלקוח את המכונית. אותו כנ"ל גם בנושא הגירים האוטומטיים שכה אהודים בארץ;באירופה הדרישה לגירים אוטומטיים נמוכה יחסית(עדיין),כך שחלק גדול מהיצרנים פשוט לא השקיע מספיק משאבים בפיתוח תיבות ראויות,והתוצאות היו בהתאם.

צריכת הדלק של ה WRX,וזה מניסיון אישי די ארוך,נעה בין 3-4(!)ק"מ לליטר בנסיעת "קריעה" ל 8-9 ק"מ לליטר בנסיעה שיגרתית. התוצאה הטובה ביותר שהצלחתי לחלץ ממנה היתה 11 ק"מ לליטר,וזה בנסיעה באמת רגועה בדרך בין עירונית.

לקנגו ביצועים טובים מעט יותר,והוא מרגיש "חי" יותר מהברלינגו. בשתיהם רמת הביצועים סבירה למדי-אך לא מעבר לכך. וההערה לבוקי-כל דגמי הברלינגו\פרטנר הגיעו עם זוג כריות אוויר.

גם ביגואר XJ 40 שהוצגה ב 87' היו מיתלי אוויר מאחורה,ולמרות מורכבות המערכת זה עבד מעולה. ניסיון חיקוי בולט של המערכת ההידרופנאומטית היו מיתלי ההידראגאז שבהם הישתמשו האוסטינים של שנות ה 70'(אלגרו) ושנות ה 80'(המטרו). גם שם פעלה המערת על עיקרון דחיסת נוזל כנגד גז,רק ללא משאבה,ועם קישורים בין שני זוגות גלגלים. המערכת נחלה כישלון חרוץ,בעיקר בתחום נוחות הנסיעה,ונעלמה ללא שוב.

היונדאי גטס מהדור החדש כוללת כמה שינויים חיצוניים-פנסים אחוריים שונים,גריל קדמי ופנסים קדמיים שונים ופנס ערפל אחורי שממוקם במרכז הפגוש. נפח המנוע של הגטס הישנות יותר היה 1341 סמ"ק. לחדשות יש מנוע 1399 סמ"ק,בעל גל זיזים עליון כפול,והוא גם חזק יותר-97 כ"ס לעומת 82 כ"ס במנוע הישן.

כרית אוויר אין כלל ב 205 למרות צורתו המטעה של גלגל ההגה. הגה כוח יש רק ב 1.6 אוטומטית שנימכרה כאן בכמויות נמוכות מאד,ואין בעייה לזהות אותה-מכסה המנוע בעל תפיחות כמו ב GTI.

לא ולא. לסיריון 1.3 יש 102 כ"ס בכל הדגמים. לפאבייה האוטומטית יש 75 כ"ס. 68 כ"ס יש לפאבייה הידנית שצויידה במנוע הישן של סקודה שהיה פיתוח מנועה הוותיק של הפליסייה,בעל גל זיזים תחתון.

הטאטא סהרה מבוסס על הטנדר של אותו יצרן,הטלקוליין. מנועו בנפח 1948 סמ"ק,טורבו דיזל עם אינטרקולר,90 כ"ס. המנוע הוא תערובת של מנוע פיג'ו(!)ישן עם מנוע מרצדס,גיר של מרצדס,תיבת העברה של בורג-וורנר בעלת הפעלה חשמלית(זהה לזו של הסאניונג מוסו\קוראנדו),סרן אחורי דנה 44 וסרן קדמי דנה 30. לי היה טאטא טלקוליין 4 שנים,וסה"כ נהנתי ממנו מאד,ובכל 4 השנים ו 60K אמינותו היתה מוחלטת! חלקי החילוף שלו קלים להשגה,הן אצל היבואן(מיפרם)והן במוסכים המורשים,מחיריהם נמוכים מאד והאחזקה הכללית זולה מאד. החסרונות העיקריים הם איכות גימור ירודה,ברמה של עולם רביעי,בלמים והיגוי ברמה נמוכה למדי ורמת עידון נמוכה. מה שהפתיע אותי במיוחד היתה רמת הסחירות שלו-הטנדר פורסם בלוח פוקוס ביום ו' בבוקר,ובשעה 9 בבוקר הוא היה מכור,לאחר עשרות טלפונים. אם תיתעלם מדעות קדומות,מצפה לך תמורה לא רעה כלל.

בטיחותית אין שום השפעה,בהנחה שמעוצמת הפגיעה לא ניפתחו כריות האוויר. אם אתה מתכנן להחזיק את המכונית זמן רב,וההפחתה תהייה בשיעור שציינת,אפשר לשקול את הרכישה,בתנאי כמובן שמצבה המכאני טוב והיא תוקנה יפה ובצורה מיקצועית.

המכונית המדוברת היא לאחר תאונה לא מבוטלת,אך גם לא קריטית. אם ההפחתה במחיר לא משמעותית-תמשיך לחפש. לפגיעה בקצה שילדה יש משמעות מיסחרית בעיקרה-אך גם בה אין לזלזל,מאחר וזה יקשה עליך את מכירת המכונית בבוא היום.