yehuda-k

האם בכל מקרה אסור לפגוע בטרוריסט אם תוצאת לואי אפשרית תהיה הריגת חף מפשע? האם צדק הנשיא האמריקאי טרומן כשהחליט להטיל פצצות אטומיות על יפן, שהרגו כ 200000 איש וגרמו ישירות לסיום מלחמת העולם השניה (לאחר שגרמניה נכנעה כבר קודם) ? קח בחשבון שלפי הערכות שונות, אילו הלחימה ביפנים היתה נמשכת, היו נהרגים עוד כחצי מליון חילים אמריקאים והרבה יותר הרוגים יפנים. יהודה

התשובה לשאלה האם מותר לפגוע בחפים מפשע , כמו הילד של מוחמד דף, כדי לפגוע ברוצח מתועב כמו מוחמד דף, היא תשובה קלה עקרונית, אבל קשה מעשית. אלן דרשוביץ הוא יהודי אמריקאי, מגדולי עורכי הדין בעולם, אחד המסבירים הכי טובים של ישראל ויונה מבחינה פוליטית. הוא ממשיל את החיסולים הממוקדים ל: "מישהו שודד בנק ואז לוקח בן ערובה ומחזיק בו כמגן אנושי. המשטרה, בנסותה להרוג את מבצע השוד, הורגת בטעות את בן הערובה. המוות הזה משוייך לשוד הבנק ולא לשוטר אשר ירה את היריה הגורלית, הן תחת החוק הישראלי והן תחת החוק האמריקני... אם מדינת ישראל וארצות הברית מגיבות באופן מבוקר, תוך מאמץ להיות זהירות ומדודות, על מנת לתפוס מחבלים או לפגוע בהם, ובמהלך הפעולה נדרשות להכריע בשאלת הרג של מספר קטן, מספר פרופורציונלי של אזרחים, הרי שהרג זה חייב להיות מקושר, בחוק הבינלאומי, למחבלים ולא לאלה שהטילו את הפצצה, או ירו את היריה הגורלית.... מובן שאם התגובה אינה הולמת..., נניח שוטר, היה מביא תת-מקלע ומתחיל לירות ללא הבחנה ובתוך כך הורג לא רק את בן הערובה אלא גם עשרות אנשים נוספים על הדרך - הוא היה חייב לשאת באחריות על אותם מקרי מוות. אך מתן תגובה הגיונית וסבירה למציאות של טרור היא עבודתו של המשפט הבינלאומי" כלומר ההחלטה העקרונית היא פשוטה- כן, זה מותר. בפרשת ענת קם נחשפו מסמכים צבאים סודיים, שבין השאר דנים בחיסול ממוקד. לפי דרור ימיני ב"מעריב": " ראשית, אלוף הפיקוד, יאיר נוה, מורה על מעצר, ולא על חיסול. רק אם מדובר באנשי הג'יהאד, שכאמור, מסתובבים עם רובים וחגורות נפץ, ורק אם מהלך העניינים מחייב ומאפשר זאת - יש לבצע יירוט. שנית, מתברר שהכוח המבצע קיבל הוראה נוספת: אם יש נשים וילדים - יש להימנע מיירוט, ולעסוק רק במעצר. הנה, טוענים צדקני "הארץ", זו הוכחה שהייתה אלטרנטיבה למעצר, ולא היה צורך ביירוט. הבלים. זו הוכחה רק לדבר אחד: כאשר יש חפים מפשע בסביבה, בעיקר נשים וילדים, חיילי צה"ל לוקחים על עצמם סיכון הרבה יותר גדול. שלישית, צה"ל מגביל את הכוח המבצע, בכל הקשור לפגיעה אפשרית בחפים מפשע. בדיון אצל האלוף יאיר נוה נקבע שרק אם יש שניים נוספים, בלתי מזוהים, בנוסף למבוקשים, אפשר לבצע את הפעולה. בדיון נוסף, אצל האלוף טל רוסו, הוגבלה הפעולה למצב שבו יש חשש לפגיעה באדם אחד. העניין הגיע לרמטכ"ל, וגם שם, אשכנזי אסר על ביצוע הפעולה נגד הארכי-טרוריסט מהג'יהאד "אם יש בלתי מזוהה אחד". אפילו לא שניים. כלומר, אם יש נשים וילדים - הפעולה מבוטלת. ואם שני בלתי מזוהים - הפעולה מבוטלת. ויודגש - אין שום הוראה לחסל את הבלתי מזוהה. ממש לא. אלא שאם יש אדם אחד בלתי מזוהה, הפעולה לא תבוטל. האם זה סותר את הוראות בג"ץ? נבדוק. בהחלטה המנחה קבע ברק ש"פגיעה נלווית באזרחים תמימים תהיה חוקית רק אם היא עומדת בדרישות המידתיות". נניח, לצורך העניין, שמדובר בחשש לפגיעה נוספת בשניים, לעומת פגיעה בחמישה חברי חוליה מסוכנת ורצחנית. האם זו פגיעה מידתית? ובכן, מי שהיה ממונה על החיסולים הממוקדים בפנטגון, מרק גלרסקו, התראיין לתוכנית היוקרתית "שישים דקות", וסיפר שם שכאשר מדובר בחיסול של בכיר עיראקי, ההנחיה הייתה של הריגת "עד שלושים אזרחים חפים מפשע, לצורך חיסול של אדם אחד". " מעשית, קשה למדוד מה היא תגובה מידתית. חף מפשע אחד או שניים, לפי ישראל או שלפי ארה"ב היא מידתית אם עד 30 חפים מפשע יהרגו יחד עם המחבל. סיבוך נוסף הוא האם מטרת החיסול הוא מניעת רצח חפים מפשע או עונש. היפותטית, יתכן שמוחמד דף כבר לא פעיל עקב נכותו הקשה. במקרה כזה, למרות שמגיע לו עונש מוות, לא מוצדק לפגוע בחפים מפשע תוך כדי חיסולו. לדעתי, אם אנו רוצים להמשיך לחיות כאן, אי אפשר להיות יותר קדושים מהאפיפיור , אבל יחד עם זאת, חיבים להקפיד על תגובה מידתית. אסור להרוג אזרחים חפים מפשע, וזה גם מועיל לחמאס ולכן מזיק לנו. אבל להרוס להם את הבתים זה משהו אחר לגמרי. לא ניתן להתגבר על טרור ששתול חזק בתוך אוכלוסיה תומכת, ואפילו היטלר ימ"ש לא הצליח בזאת. העזתים שונאים אותנו ושמחים כשטילים פוגעים בנו. צריך להפוך את האוכלוסיה העזתית ללא תומכת בטרור, מה שלא ניתן לעשות בטוב. אחרי ההרס שעשינו בלבנון, נסראלה והתושבים שם למדו את הלקח , ונקווה שזה יפעל גם בעזה. יהודה

בסקר שנערך בבריטניה ע"י איגוד הצרכנים WHICH ,נמצא כי מבין המכוניות החדשות ועד גיל 3 שנים, המכוניות הכי אמינות היו: Most reliable new cars in each class Superminis: Citroën C1 (petrol, 2005-2014) 99.3% Medium cars: Toyota Auris (2012-) 98.8% Large cars: Skoda Octavia (2013-) 98.7% Estate cars: BMW 3 Series Touring (2012-) 96.6% MPVs: Toyota Verso (2009-) 98.5% 4x4s/SUVs: Honda CR-V (petrol, 2012-) 98.5% Sports cars: BMW 3 Series Coupé (2006-2013) 96.6% Least reliable new cars in each class Superminis: Volkswagen Polo (diesel, 2009-) 82.2% Medium cars: BMW 1 Series hatchback (2004-2011) 79.0% Large cars: Vauxhall Insignia (2008-) 86.2% MPVs: Hyundai iX20 (diesel, 2010-) 75.2% Sports cars: Volkswagen Scirocco (2008-) 90.2% הרכב הכי גרוע היה MPVs: Hyundai iX20 (diesel, ברשימת הרכבים הגרועים מופיעים גם דגמים של VW , BMW . ל BMW יש רכבים גם ברשימת האמינים ביותר וגם ברשימת הגרועים ביותר. יהודה

ואולי הנחת "חירטטנו אותך במחירון " של עוד 5000 ש"ח ניתנת לכל אחד בגלל התחרות של הסיביק האמריקאי הזול יותר? ברור ש"מאיר" תעשה מה שצריך כדי ליאש את היבואן המתחרה. יהודה

מה הסיבה שהעדפת תקע עם מפסק על פני האלטרנטיבה של שקע עם מפסק? יהודה

בר לב הראה במפורש שהצבא שיקר לכנסת. בעוד שלפני כחצי שנה הצבא דיווח שבחצי השני של 2014 לא יהיו אימונים לאנשי מילואים וזאת מסיבות שלא קשורות לתקציב, הפעם הצבא טען במפורש שביטול המילואים למילואימניקים נובע מבעית תקציב ! זו לא הפעם הראשונה, וגם לא האחרונה שהצבא משקר. כאשר מופז היה ראש ועדת הכנסת לחוץ ובטחון , הוא כעס מאוד והאשים את הצבא בדיווח שקרי. בעקיפין הטענה הזו "מכשירה" תגובה של ירי רקטות על אזרחים בגלל סיבות שמרגיזות את החמאס, אבל ב"שובו אחים" אנו לא הרגנו ולא פצענו אף אחד (לפחות לפי מה שזכור לי). זה לא טוב שנתרגל לרפלקס פבלובי שכל פעם שהחמאס מתרגז קצת, זה סביר שהוא ירה רקטות על אזרחים. עם זאת, אישית גם אני לא מבין מה היתה התועלת במבצע הענק הזה לחיפוש הנערים, כאשר כנראה ידעו מלכתחילה שהם נהרגו מיד. אולי בא למישהו לתזז נון סטופ את החטיבות הסדירות ולא לתת להם להתאמן או לצאת לחופש, כדי לבזבז את הזמן על חיפושים חסרי תועלת. כדאי לזכור שמי שמצא את הגופות של הנערים המסכנים הם 2 מורי דרך מגוש עציון, שמכירים את השטח, ומשום מה הפעילו את השכל בחיפושים, בניגוד לצה"ל הגדול. בכל זאת, איני רואה שום רע בהכנסת משוחררי שליט חזרה לבית הסוהר. הם שוחררו מכיון שנסחטנו, וכדאי שבפעם הבאה החמאס יזכור שאם רצונו שהמשוחררים ישארו חפשים, כדאי שלא יפגע בנו. וזה בדיוק מה שהחמאס רוצה. תמונות של עוד ילדים קטנים זבי דם והרוגים הם הנשק הכי חזק ואפקטיבי נגדינו. המעצמות ממש, אבל מאוד ממש, לא יקבלו זאת בשום פנים. צריך לזכור שאנו נמלה בעולם שיש בו פילים. מדוע לדעתך הכריחו את ביבי להסכים להפסקת המצור על עזה? הדרך היא לחזור על מה שהשפיע על נסראלה- הרס עצום של בתי מגורים, אבל ללא שום קרבנות חסרי ישע, במידת האפשר. ההרתעה כן פועלת, אבל לא תמיד ולפעמים רק לאחר כמה "סיבובים" של לחימה. אחרי מלחמת ששת הימים ב1967, הנשיא המצרי נאסר, הפך להיות צל של עצמו לפי מקורביו. הוא מת בגיל לא זקן, משילוב של סכרת, בעיות לב ועוד. לא מן הנמנע שהקטסטרופה שספג בששת הימים תרמה לכך. הנשיא המצרי שאחריו, סאדאת, פתח במלחמת יום כיפור ב1973 ומספר שנים אח"כ הסכים לשלום איתנו. הוא אמר בצורה ברורה שהשלום היה המחיר שהיה צריך לשלם עבור החזרת סיני למצריים. המצרים הבינו, בתהליך שארך לא מעט שנים, שהסיכוי שלהם לקבל את סיני במלחמה הוא אפסי. ההרתעה כן פעלה. לגבי "אותם" אפשר להכניע בכח ואותנו לא."- צריך להודות שזה נכון גם כלפיהם וגם כלפינו. נסוגנו מעזה ומלבנון מכיון שרוב גדול שלנו הבין שלא שווה לשלם בחילים הרוגים שלנו על החזקת האיזורים האלה. לכן לדעת הערבים, היהודים מבינים רק כוח, וזה נכון בחלק מהמקרים. יהודה

בר לב הראה במפורש שהצבא שיקר לכנסת. בעוד שלפני כחצי שנה הצבא דיווח שבחצי השני של 2014 לא יהיו אימונים לאנשי מילואים וזאת מסיבות שלא קשורות לתקציב, הפעם הצבא טען במפורש שביטול המילואים למילואימניקים נובע מבעית תקציב ! זו לא הפעם הראשונה, וגם לא האחרונה שהצבא משקר. כאשר מופז היה ראש ועדת הכנסת לחוץ ובטחון , הוא כעס מאוד והאשים את הצבא בדיווח שקרי. בעקיפין הטענה הזו "מכשירה" תגובה של ירי רקטות על אזרחים בגלל סיבות שמרגיזות את החמאס, אבל אנו לא הרגנו ולא פצענו אף אחד (לפחות לפי מה שזכור לי). זה לא טוב שנתרגל לרפלקס פבלובי שכל פעם שהחמאס מתרגז קצת, זה סביר שהוא ירה רקטות על אזרחים. עם זאת, אישית גם אני לא מבין מה היתה התועלת במבצע הענק הזה לחיפוש הנערים, כאשר כנראה ידעו מלכתחילה שהם נהרגו מיד. אולי בא למישהו לתזז נון סטופ את החטיבות הסדירות ולא לתת להם להתאמן או לצאת לחופש, כדי לבזבז את הזמן על חיפושים חסרי תועלת. כדאי לזכור שמי שמצא את הגופות של הנערים המסכנים הם 2 מורי דרך מגוש עציון, שמכירים את השטח, ומשום מה הפעילו את השכל בחיפושים, בניגוד לצה"ל הגדול. בכל זאת, איני רואה שום רע בהכנסת משוחררי שליט חזרה לבית הסוהר. הם שוחררו מכיון שנסחטנו, וכדאי שבפעם הבאה החמאס יזכור שאם רצונו שהמשוחררים ישארו חפשים, כדאי שלא יפגע בנו. וזה בדיוק מה שהחמאס רוצה. תמונות של עוד ילדים קטנים זבי דם והרוגים הם הנשק הכי חזק ואפקטיבי נגדינו. המעצמות ממש, אבל מאוד ממש, לא יקבלו זאת בשום פנים. צריך לזכור שאנו נמלה בעולם שיש בו פילים. מדוע לדעתך הכריחו את ביבי להסכים להפסקת המצור על עזה? הדרך היא לחזור על מה שהשפיע על נסראלה- הרס עצום של בתי מגורים, אבל ללא שום קרבנות חסרי ישע, במידת האפשר. ההרתעה כן פועלת, אבל לא תמיד ולפעמים רק לאחר כמה "סיבובים" של לחימה. אחרי מלחמת ששת הימים ב1967, הנשיא המצרי נאסר, הפך להיות צל של עצמו לפי מקורביו. הוא מת בגיל לא זקן, משילוב של סכרת, בעיות לב ועוד. לא מן הנמנע שהקטסטרופה שספג בששת הימים תרמה לכך. הנשיא המצרי שאחריו, סאדאת, פתח במלחמת יום כיפור ב1973 ומספר שנים אח"כ הסכים לשלום איתנו. הוא אמר בצורה ברורה שהשלום היה המחיר שהיה צריך לשלם עבור החזרת סיני למצריים. המצרים הבינו, בתהליך שארך לא מעט שנים, שהסיכוי שלהם לקבל את סיני במלחמה הוא אפסי. ההרתעה כן פעלה. לגבי "אותם" אפשר להכניע בכח ואותנו לא."- צריך להודות שזה נכון גם כלפיהם וגם כלפינו. נסוגנו מעזה ומלבנון מכיון שרוב גדול שלנו הבין שלא שווה לשלם בחילים הרוגים שלנו על החזקת האיזורים האלה. לכן לדעת הערבים, היהודים מבינים רק כוח, וזה נכון בחלק מהמקרים. יהודה

הכחשת השואה היא פשע פלילי בגרמניה. בעזה, החמאס התנגד ומתנגד להוראת השואה בבתי הספר של האו"ם, שם לומדים רוב ילדי רצועת עזה. לפני כמה שנים "ארגון חמאס מפרסם מכתב זועם לאנשי האו"ם ברצועה, שהודיעו על כוונתם ללמד את ילדי הרצועה על שואת יהודי אירופה. "לא ניתן ללמד את השקרים של הציונים", כתבו ראשי הארגון למנהל אונר"א. לטענתם, בספר ההיסטוריה המיועד לגילאי 13 נוסף פרק שלם העוסק בשואת היהודים. "זה תורם לקבלת הכיבוש", אמר אחד מבכירי חמאס". ניתן לקרוא גם באתר של צה"ל. מאמר של הויקיפדיה האנגלית בנושא: https://en.wikipedia.org/wiki/Hamas%E2%80%93UNRWA_Holocaust_dispute לפי הויקיפדיה הבעיה היא לא רק החמאס. גם הרשות הפלסטינאית לא מלמדת על השואה, ונטען שם שאפילו כאשר ישראל שלטה בבתי הספר ( עד 1994) לא לימדו על השואה. יהודה

לדעתי אתה צודק. יהודה

גם באנגליה מייקרים את הנסיעה במכוניות דיזל. http://www.telegraph.co.uk/earth/greenertransport/10996836/Diesel-drivers-to-be-penalised-in-drive-to-cut-air-pollution.html Cars with diesel engines could soon incur new charges and higher taxes as part of efforts to lower air pollution levels in Britain’s towns and cities. Drivers of diesel-powered vehicles will have to pay an extra £10 on top of the normal congestion zone charge to enter central London under proposals being drawn up by Boris Johnson, mayor of London. Many other cities are considering following London’s lead by creating low emission zones, which would carry charges and penalties for diesel vehicles. Mr Johnson is also urging the government to charge diesel car drivers more road tax. Labour wants to create national network of low emission zones, which would prevent older diesel vehicles entering many cities. There is growing pressure on city councils to cut diesel fumes in order to avoid fines from the European Commission for breaching air pollution limits. The commission launched legal proceedings against Britain in February. יהודה

ההתלבטות בין גישה כוחנית כדי להרתיע ובין גישה פייסנית ומשקיטה היתה פה תמיד. גם בן גוריון התוקפני התלבט יחד עם הנהגת הישוב בבעיה הזו במלחמת השחרור בחודשים הראשונים שלה. הערבים התחילו במסע מאורגן של צליפה, מארבים לרכב, התקפות על ישובים ועוד, וכל זאת מיד בימים הראשונים לאחר החלטת האו"ם על החלוקה ב 29.11.1947 . הרציונל של הערבים בהנהגת המופתי חוסייני היה שמהומות ואי סדר יביאו לנסיגה מתכנית הקמת מדינה יהודית בחלק מהארץ. הרציונל של בן גוריון היה זהה, אבל בכיוון ההפוך. דרוש שקט ויציבות, כדי לצלוח בשלום את החודשים עד להקמת מדינה ליהודים. לכן ההנהגה ניסתה להתאפק בתקווה שגל ההתקפות ישכך מאליו. לאחר כמה ימים נאלצו להגיב וקבעו שהתגובה מוגבלת בזמן ובמקום לתוקפן. בחלק מהאיזורים המשיכו להתאפק. ככל שעברו הימים והשבועות העלו את נוקשות התגובה עד שכבר הגיעו למצב שמותר לתקוף כפרים ערבים תוקפנים, אבל אסור לפגוע בלא תוקפנים. הגנרל הערבי צפוואת, מפקד צבא הליגה הערבית, כתב זאת בעצמו בדו"ח שלו, כלומר הערבים ידעו על הריסון הישראלי. אגב, הוא לא הבין מדוע האיפוק הזה וניסה להסביר אותו בצורה משונה. הדו"ח הזה זמין לקריאה ברשת. נכון שלא ניתן לדעת האם פעולות התגמול היו עדיפות אבל כאשר מסתננים ערבים רוצחים וגונבים עד שישובים ישראלים ננטשו והמשטרה הופעלה נגד הנוטשים!, לא ברור האם ניתן היה להתאפק. שרת אמנם ניסה להקטין את פעולות התגמול אבל באופן פרדקסלי בתקופת היותו ראש הממשלה פעולות תגמול גרמו ליותר אבידות אצל הערבים (בני מוריס, קרבנות, עמ' 266). ממשלות בעולם דווקא מבינות שאי אפשר לחיות כשיורים עלינו רקטות וזכותינו להגיב, אבל התגובות שלנו הכוללת יותר מדי הרוגים חסרי ישע הן הגורמות לדעת קהל שלילית נגדינו. מי שרואה בטלויזיה ילד הרוג זב דם לא יכול להיות פרו ישראלי בשום מקרה. זה גם לא מוסרי וגם דופק אותנו להרוג כל כך הרבה ילדים נשים וזקנים. כשנותנים הודעה מוקדמת לפנות את האיזור ואח"כ משטחים את הבנינים , זה בלתי נמנע שיהרגו אלה שלא ברחו למרות האזהרות. אבל נוהל חניבעל שהופעל ברפיח היה טעות חמורה וגרם להרג רב של אנשים שלא קיבלו אזהרה מוקדמת. אנו צריכים לא רק להיות צודקים אלא גם להיראות צודקים. יהודה

מבחינת הערבים, ההבדל בין הגישה הפייסנית של משה שרת והגישה הלוחמנית של בן גוריון היה הבדל קוסמטי בלבד. גם היום הפלסטינאים טוענים שההבדל בין ציפי לבני ונתניהו הוא רק קוסמטי. זה לא מפליא בהתחשב בדרישות שלהם. בראשית שנות החמישים, במגעים חשאים (חס וחלילה לא ישירות איתנו)הערבים דרשו החזרת פליטים , העברת חלקים מישראל לריבונותם וכל זאת תמורת משהו הקרוב לשלום, לא ממש שלום (בני מוריס, "קרבנות", עמ' 254). האם משה שרת היה מוכן לכך? לדעתי לא , אבל לא בדקתי. כיום המצב השתפר קצת והרשות הפלסטינאית מסכימה לדבר איתנו ישירות, אבל עומדת על זכות השיבה, ועדיין לא דיברנו על הכותל המערבי שלדעתם הוא שלהם (נדמה לי?) הספר הזה של משה גת, דווקא תומך בעובדות שכתבתי. אבל לפני שאנו מתחילים להתפלא האם אנו מדברים על אותו הספר, צריך להבדיל בין עובדות מצד אחד, ומהצד השני פרשנויות והשקפת האמריקאים. לפי משה גת, המצרים אכן דרשו שישראל תודיע שנסיגה ישראלית חלקית מתעלת סואץ היא צעד ראשון בנסיגה מכל השטח הכבוש, שהנסיגה תהיה לעומק 35 ק"מ שכולל את מצרי הג'ידי והמתלה האיסטרטגים. שצבא מצרי יוצב בשטח שיפונה ובתמורה מצריים לא תיתן שלום מלא. (משה גת, עמ' 160 וליד. העמודים שכתבת אינם זמינים בגוגל בוקס). לפי גת ישראל חששה מהונאה (כלומר התקפה מצרית לאחר שישראל תיסוג) ועמדה על כך שהשטח המפונה יפורז והצד המצרי של התעלה ידולל צבאית. האם חשש כזה אינו לגיטימי? אם פניהם של המצרים היו לשלום, מדוע התעקשו על הצבת צבא מצרי באיזור שישראל תפנה? נכון שישראל לא הסכימה להתחיב שבסופו של דבר תהיה נסיגה כללית, אבל המצרים לא הסכימו לשלום מלא בשום מקרה. גת מכנה את עמדת ישראל ארוגנטית, אבל זו כבר פרשנות, ובפרשנות גם לנו הקטנים יש זכות דיבור. משרד החוץ האמריקאי טען שישראל סרבנית ומחמיצה הזדמנות הסטורית. אבל מטרת האמריקאים היתה יחסים טובים עם מצריים ובענין זה לא בטוח שהם היו מתווכים הוגנים. צריך לזכור שמדובר פה על שנת 1971, כשנתיים לפני מלחמת יום הכיפורים. גולדה אכן היתה נוקשה (לא פלא, היו לה ביצים ענקיות) ולא רצתה לסגת אבל מכיון שישראל היתה צריכה מאוד נשק אמריקאי (מטוסי הפנטום למשל) היא התפשרה לאט לאט. ב 1971 היא הסכימה לרעיון של נסיגה חלקית, שקודם לא באה בחשבון, וב 1973 היא הסכימה לנסיגה מכל סיני עם נוכחית של אנשי בטחון ישראלים במספר נקודות מפתח בסיני. רבין כתב שלאור נוקשותה הידועה של גולדה, הוא מאוד הופתע מתשובתה החיובית לנסיגה מליאה למעט.... בדרך כלל כשלא מדברים יש תמיד מגעים חשאים דרך מתווכים. אם הסוד דולף קל להכחיש את קיום המגעים. הרי יש סחר עם עזה, ומה מפריע לסוחר עזתי להגיד לסוחר ישראלי שיש הצעה מענינת וצריך להעבירה לגורמים הרלבנטים? ניחוש שלי שתמיד יש מגעים כאלה לא מאורגנים. הבעיה היא שמגעים רשמים פותחים את השערים לרווחה ומעניקים לגיטמציה למדינות בעולם לכונן יחסים מלאים עם החמאס. האם זה אינטרס שלנו? לדעתי לא בגדול. המגעים באוסלו ב1993 התחילו בתור יזמה פרטית וכשהבשילו הם עברו להיות רשמיים , אם כי סודיים בשלב הראשון. גם להסכם עם מצריים קדמו שיחות לא ישירות שהפכו לישירות כשהבשילו. אתה צודק כמובן שצריך לגרום לחמאס להבין זאת. הבעיה היא שהמכה הישראלית צריכה להיות ללא קרבנות חסרי ישע. תמונה של ילד קטן הרוג זב דם היא הנשק הכי אפקטיבי של החמאס. אנחנו צריכים להתאמץ עוד יותר להקטין מאוד את מספר הקרבנות האלה (כל מי שאינו גבר בגיל לחימה) אחרת שוב המעצמות יעצרו אותנו והחמאס ירויח. נתניהו, או כל ראש ממשלה ישראלי אחר, לא יכול להמשיך לפעול נגד המעצמות. צריך לזכור שכבר באמצע המבצע נגמרו לנו כמה סוגי תחמושת ופצצות והאמריקאים נתנו לנו מיד. הם לא ממש חיבים לעזור לנו מידית. זה תלוי בהתנהגות שלנו. לפעמים ויקיפדיה אכן מטעה ואני אישית יכול להצביע על "טעויות" אנטי ישראליות בויקיפדיה האנגלית שנעשו בכוונה. במקרה הזה זה מתאים למה שאני יודע (והיה לי נוח כמובן לצטט זאת). בכל זאת בדקתי בסימוכין של ויקיפדיה שהוא דו"ח בחתימת מזכיר האו"ם של אז, שכידוע לא היה חשוד בפרו ישראליות. יהודה

כנראה שלא כתבתי מספיק ברור. נכון שלא חשוב אם בשלב מסוים ישראל היתה במצב רע, אבל חשוב איך התאפשר לישראל להמשיך בלחימה ולצאת מנקודת השפל. נניח שמדובר במרוץ מכוניות שאורך כמה ימים ובו מתחרים ישראלי ומצרי. באחד הימים המצרי השיג ולא עוד אלא שהישראלי שם לב שהצמיגים שלו על הפנים שנגמר לו הדלק וכו'. בשלב הזה ספק הדלק והצמיגים שלו לחץ עליו להסכים לסים את המירוץ במצב כמו שהוא, כלומר הפסד לאותו היום. הישראלי התלבט אבל הסכים, מאחר שמצבו היה רע ואין צפי לאספקה. אבל המצרי תפס תחת ורצה להמשיך. הספק החליט ללמד את המצרי לקח ודחף לישראלי צמיגים ודלק מהר והרבה. הישראלי תפס תנופה, ניצל שגיאות שעשה המצרי וסיים ראשון לפני המצרי. נכון שטכנית הישראלי סיים ראשון באותו היום, אבל היכולת שלו להמשיך בלחימה (אופס, במירוץ) התאפשרה מסיבות שלא היה לו שום שליטה עליהם. האם זה נצחון? לא לגמרי ברור. לגבי מחדל מדיני, אני לא בטוח. הסיפור הנפוץ של יוסי ביילין, יוסי שריד ועוד הוא שממשלת גולדה נהגה בעיוורון כשסירבה לקבל את הצעת השלום של סאדאת ב 1971, כשנתיים לפני המלחמה. לו הייתה מסכימה, יתכן שהמלחמה היתה נמנעת. הבעיה בסיפור הזה שהוא פשוט לא נכון. מה שסאדאת הציע ב 1971 לא היה קביל לרוב עצום שלנו גם אילו היה מוצע היום. לפי ויקיפדיה: "בפברואר 1971, חודשים אחדים לאחר הפסקת האש ששמה קץ למלחמת ההתשה עם ישראל, הגיש סאדאת לשליח האו"ם גונאר יארינג את תנאי השלום המצריים.‏[2]. המצרים דרשו ראשית שישראל תתחיב לנסיגה מלאה מסיני ומעזה ולהשגת פתרון צודק לפליטים הפלסטינים. אחר כך יפתח משא ומתן לשלום. הסכם שלום יושג רק לאחר התחיבות לנסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים שנכבשו ב 1967 לקוי יוני 1967.‏[3] הייתה זו הפעם הראשונה בה הצהיר נשיא מצרים כי הוא מוכן להכיר בישראל ולהגיע עמה לשלום. הדרישות המצריות הרעו את מצב ישראל אפילו יחסית למצב שהיה לפני יוני 67, כמו למשל שחילים סוביטים ישתתפו בכו"ח האו"ם, שהאזורים המפורזים יהיו בעומק שווה משני צידי הגבול. ממשלת ישראל (בראשות גולדה מאיר, משה דיין ואבא אבן) הסכימה בתגובה לפתיחת מו״מ ללא תנאים מוקדמים אך מבלי להתחייב על הגבולות הסופיים. הפער בין הצדדים היה גדול מדי, והביא את גונאר יארינג לנטוש את מאמץ התיווך. יוזמות תיווך נוספות בין ישראל למצרים קיבלו היענות מעטה מסאדאת וממשלתו.‏[4] אשתו של אנואר סאדאת, ג׳יהאן, אמרה שנים לאחר מכן שבעלה לא היה יכול להסכים להסכם שלום עם ישראל לפני מלחמת יום כיפור, שכן האווירה הציבורית במצרים לאחר התבוסה של מלחמת ששת הימים לא איפשרה זאת. מנגד בצד הישראלי היה חוסר רצון לוותר על הישגיה של מלחמת ששת הימים. "טוב שארם א-שייח בלי שלום, משלום בלי שארם א-שייח", הצהיר שר הביטחון דאז, משה דיין. למרות זאת, כאשר קיסינג'ר הציע למצרים ולישראל תוכנית שלום ב1973, כחצי שנה לפני מלחמת יום הכיפורים, שלפיה ישראל תכיר בריבונות מצרית על כל סיני, כאשר תהיה נוכחות ביטחונית ישראלית במספר נקודות בסיני, גולדה הסכימה לתוכנית בעוד שסאדאת לא השיב ולאחר מספר חודשים פתח במלחמת יום הכיפורים" נראה לי שההאשמה העצמית שלנו היא אבסורדית. ב 1971 סאדאת לא הסכים לדבר עם ישראל בשום צורה. הוא דרש שלפני התחלת משא ומתן לשלום, ישראל תוותר על קלפי המיקוח שלה (השטחים) ותתחיב לפתרון צודק לפליטים (כלומר זכות השיבה). ורק אז המצרים יסכימו להתחיל לדבר עם ישראל.! לדעתי גם היום, לא היינו מסכימים להצעה אבסורדית כזו, וגם בידיעה שהאלטרנטיבה עלולה להיות מלחמה. אגב, ב 1971 ממשלת גולדה הציעה למצריים נסיגה חד צדדית של כמה ק"מ מתעלת סואץ. המטרה שלנו היתה שהמצרים יפתחו את התעלה לשיט (וירויחו הרבה כסף) וכך יהיה להם אינטרס לא לפתוח שוב במלחמת התשה. סאדאת דחה את היוזמה. הוא הסכים לקבל נסיגה חלקית רק בתנאי שישראל תצהיר מראש שהנסיגה החלקית היא רק צעד ראשון מנסיגה מכל השטחים. אבסורד כבר אמרתי? יהודה

נכון אבל... מדינות הדרום תקפו ראשונות וכבשו את פורט סמטר. לינקולן גייס מיד חילים כדי לכבוש מחדש את המבצר וכך החלה המלחמה. כלומר עדיין נראה שהשם "מלחמת התוקפנות הצפונית" לא נכון.. איינשטין היה פציפיסט מושבע אבל לאחר שהיטלר עלה לשלטון, אינשטין תמך ללא היסוס בחימוש ומלחמה נגד הנאצים. הוא חתם על מכתב לנשיא רוזוולט, שהניע את הממשל האמריקאי להתחיל בפרויקט פיתוח הפצצה הגרעינית שלבסוף הופעלה על יפן. מיד אח"כ פעל להחרים את הנשק הגרעיני ובעת שנשאל באיזה כלי נשק ישתמשו לדעתו במלחמת העולם השלישית, השיב: "זאת אינני יודע, אולם ברור לי כי במלחמת העולם הרביעית ישוב האדם להילחם בכלי נשק העשויים מקלות ואבנים". מלחמת ששת הימים ב1967 היתה נצחון סוחף, אבל לא בטוח שהנצחון היה מבריק. חיל האויר פעל למופת כשמיד בשעות הראשונות השמיד את מטוסי הקרב הערבים בעודם על הקרקע, ואריק שרון עם אוגדת המלואים שלו, ניהל קרב מופת בסיני, בגזרה המרכזית בהבקעת הביצורים המצרים באום כתף. צה"ל לא פעל כל כך טוב בשאר המלחמה, עם כמה יוצאים מהכלל. חיל הים פישל, אוגדת אלוף ישראל טל שהבקיעה בסיני באיזור אל עריש, לא פעלה כראוי למרות שהיו לה את היחידות הסדירות הכי טובות. לאחר יומיים המצרים נתנו פקודת נסיגה לא מאורגנת, והקרב הפך להיות מטווח על ברווזים. כיבוש רמת הגולן היה רויי פשלות, אלא שלאחר מעט שעות הסורים התמוטטו ולמשל הודיעו ברדיו שלהם שקוניטרה נכבשה ע"י צה"ל למרות שזה היה רחוק מלהיות נכון. אח"כ אכן היה לנו קשה מאוד במלחמת ההתשה 1969-1970 ומלחמת יום הכיפורים ב 1973 . אבל צריך לזכור שמצריים הסכימה בסופו של דבר לשלום איתנו , אך ורק כדי להחזיר את סיני לריבונותה. לולא מלחמות קשות אלה, המצרים לא היו מגיעים למסקנה הזו. עמוס הראל ב"הארץ" היום: "במחלוקת התקציב מבליט צה"ל את פרשת הנגמ"ש, אותו אם־113 מיושן שמפגיעת אר־פי־ג'י בו נהרגו שבעה לוחמי גולני בקרב בשכונת שג'עיה. הטיעון החוזר הוא שקיצוץ ההשקעה בנגמ"שי הנמ"ר הממוגנים הוביל לכניסה ברכב מיושן ובלתי ממוגן. אבל טענה זו מתעלמת מהתקלות המבצעיות הכרוכות בהכנסת הכלים המיושנים, תקלות שצה"ל טרם סיים לתחקר. כפי שדווח ב"הארץ", צה"ל הפסיק להשתמש בכלים הישנים יותר ברצועה כבר ב-2004 ונמנע מלהכניסם לשטח במבצע "עופרת יצוקה" כעבור חמש שנים, אך בחר להפעילם הפעם. אחרי הפגיעה בנגמ"ש בשג'עיה, הורדו נמ"רים ונגמ"שי אכזריות ממוגנים מהצפון לדרום, כדי לתגבר את הכוחות בעזה" נראה לי, שאין צורך בפרשנות למצב המדהים המתואר פה. למרות שעדיין לא שקלתי אפשרות להתאסלם, לדעתי אנו לא בדיוק ניצחנו את המצרים במלחמת יום כיפור ב 1973. כשבוע לאחר תחילת המלחמה מצבינו בגזרה המצרית היה לא טוב. הבנו שאין לנו יכולת לעקור את המצרים ממה שכבשו בסיני, לאור אובדן מספר רב של טנקים ומטוסים, אובדן שנבע בעיקרו מהתגובות המאוד לא חכמות של כוחותינו. מפקד חיל האויר הטעה בכוונה והודיע שתוך ימים בודדים סד"כ המטוסים לא יספיק ליותר מאשר מגננה. (הוא חשב להתחכם ולגרום ליציאה מידית להתקפת נגד שלנו). נשקלה צליחת תעלת סואץ, אולם היא היתה מסוכנת מדי כאשר למצרים היו עדיין המון טנקים בצד שלהם, הצד המערבי של התעלה, בנוסף להרבה טנקים בצד של סיני שאותו כבשו. שר החוץ האמריקאי קיסינג'ר הבטיח רכבת אוירית של חימוש ובעיקר מטוסי קרב, אבל הרכבת הזו היתה תקועה (כי קיסינג'ר תקע אותה). בינתיים הרוסים כבר הפעילו רכבת אוירית לצד הערבי. במצב הגרוע הזה, קיסינג'ר לחץ על הישראלים והמצרים להסכים להפסקת אש בקווים הנוכחים. למרות שאמרו על גולדה, ראש ממשלת ישראל, שיש לה יותר ביצים מאשר כל עם ישראל ביחד, הממשלה שלה התלבטה אבל הסכימה להפסקת אש כזו, בתנאים שהיו למעשה הכרה במפלה מסוימת של ישראל. אממה, הנשיא המצרי סאדאת תפס תחת ולא הסכים להפסקת אש, נוכח מצבו הטוב. כדי ל"שכנעו", קיסינג'ר הפעיל את הרכבת האוירית לישראל בכל התנופה, ולאחר יום אחד המצרים העבירו את רוב הטנקים לצד של סיני, מה שהובן בצדק כמבוא להתקפה משורינת שלהם. ברגע שהמצב היה מלחמה של טנקים בטנקים, ניצחנו בגדול בקרב זה. אז גם ההחלטה לצלוח נעשתה פחות מסוכנת ומכאן עברנו להיות הצד המנצח, בעידוד של קיסינג'ר. קיסינג'ר אכן השיג מה שרצה והנשיא המצרי סאדאת נכנס לפניקה והתחנן להפסקת אש. בשורה התחתונה, לדעתי לא בטוח שניתן לקרוא לזה ניצחון ישראלי, כאשר ללא רכבת אוירית אמריקאית היינו על הפנים, וקיבלנו את ההספקה הזו מסיבה שלא היתה תלויה בנו. אלוף בדימוס שלמה גזית ב"הארץ": "לבטל את נוהל חניבעל ... חניבעל" הוא שם הקוד לנוהל שצה"ל אימץ באמצע שנות ה–80. הנוהל קבע כללים לפעולה מיידית של הדרג הצבאי המקומי במקרה של חטיפת חייל. הנוהל ניזום בתנאי הזירה המיוחדים של דרום לבנון ובמסגרת הלחימה בכוחות החיזבאללה.... פעולה בכל דרך אפשרית במטרה לסכל את החטיפה, כולל פתיחה באש על החוטפים, שעלולה לפגוע גם בחייל החטוף. במלים דיפלומטיות פחות, התיאור המתאים לאופן שבו מפורש הנוהל הוא: "טוב החייל ההרוג על החייל החטוף".... במסגרת "צוק איתן", ב–1 באוגוסט 2014 נלקחה הגופה של סג"מ הדר גולדין בהיתקלות באזור רפיח. נוהל חניבעל הופעל, כוחות צה"ל ירו אש כבדה, והיא גרמה לנפגעים רבים... בפרשת סג"מ גולדין, פגעו הפעלת הנוהל והתגובה החריפה ביחסי החוץ של המדינה ונוצר צורך בהצטדקויות בינלאומיות ובהתמודדות עם חקירות שטרם יצאנו מהן. דומה שהמסקנה ברורה: את נוהל חניבעל יש לבטל, ולאלתר. תועלתו מוטלת בספק. נזקו – אדיר." יהודה

לגבי הסגנון, כפי שכתבתי קודם, קיבלתי את הערתך ואנסה לרכך אותו בעתיד, למרות שגם כך נזהרתי ולא כתבתי מילים בוטות שמגיעות להם לדעתי. לגבי האם מותר \ רצוי להעביר ביקורת, בזה אני חולק עליך. הביקורת היא חיונית עבור הפעם הבאה וצריך לעשות כל מאמץ , כולל ביקורות, כדי כשבפעם הבאה לא יחזרו על אותם הטעויות שקרו פה . (טעויות למשל- שטחי כינוס בטווח המרגמות, נגמ"שים חדירים שנשלחים לאיזור רווי מארבים ועוד). לגבי האם תוכן הביקורת נכון, עד עתה לא ראיתי טענות שאלה לא היו שגיאות, אבל כמובן כאשר אני טועה, בודאי מישהו בפורום יעיר\יתוכח על כך. בעצם כל אחד טועה לפעמים, וגם האדם הכי מוצלח צריך לשמוע ביקורות על מהלכיו. המנהיג המהולל צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם ה2, נטה להתערב בכל דבר. אמרו עליו שכ 80% מרעיונותיו היו שטויות. גדולתו של צ'רצ'יל היתה שהוא הקשיב לביקורות והיה ניתן לשכנוע (לא תמיד). ואם צ'רצ'יל הגדול כך, על אחת וכמה אלוף בצה"ל מדבר שטויות לפעמים, וצריך להעיר לו. ולגבי "אלה הכי טובים שיש", עוד סיפור על צ'רצ'יל. פרסי הוברט היה שריונאי בריטי מבריק, עם דיעות מקוריות ורעננות על לוחמת שריון ועל מיכון ושריון טנקי גישור, טנק להשמדת מוקשים, טנקים צפים ועוד. אלא שהיה איש קשה, שהפר פקודות מטופשות לדעתו ואיש לא הגון שחיזר אחרי אשתו של קצין בריטי אחר. כצפוי, הממסד הצבאי לא אהב אותו ובתחילת מלחמת העולם פלטו אותו מהצבא והוא עבר להיות חיל פשוט במין משמר אזרחי. צ'רצ'יל התערב, ודרש מספר פעמים למנות אותו למפקד ומקים דיויזית שריון מיוחדת, שבה הוא אכן מימש את רעיונותיו המבריקים. צ'רצ'יל הודיע לצבא שאף על פי שהוברט אדם קשה ולא פופולרי הוא חיוני לצבא וחבל מאוד שאין בצבא עוד רבים כמותו. "השקעה" זו השתלמה מאוד לצבאות בעלות הברית. זו דוגמא אחת מרבות שצבא הוא גוף שנוטה להתנוון ולקדם אנשים פופולרים גם אם בינונים. אני לא בטוח שהצבא שלנו שונה לטובה בענין הזה. יהודה

אתה צודק לגבי מלחמה "רגילה" בין 2 צבאות, אבל גם שם מתיחסים אחרת ללוחמה בשטח בנוי. הגדולה הצבאית של הגרמנים (ימ"ש) בהתחלת מלחמת העולם ה2 היתה מלחמה מהירה שבה כיתרו והשמידו \ הכניעו את עיקר כוחו של היריב. הם ניסו להימנע ככל האפשר מלחימה בשטח בנוי והצליחו בכך לצערינו. נדמה לי שגנרלים גרמנים מתחו אז ביקורת על הכניסה המוטעית לסטלינגרד שגררה אבידות כבידות בקרבות בשטח בנוי במקום האלטרנטיבה לפרוץ ולכתר את סטלינגרד בתנועת מלקחיים. במבצע הנוכחי אין לנו כמובן מטרה לכבוש שטח ולהחזיק בו. אין לנו את היכולת לגלות את כל המנהרות, ולפי ציטוט שהבאתי החמאס יכול לחפור מנהרות חדשות בתוך מספר חודשים. היכולת שלנו להשמיד את משגרי הרקטות מוגבלת אלא אם נגרש את כל תושבי עזה , וניכנס לעיר שאמורה להיות ריקה כך שנוכל להשמיד את המשגרים. אם כך, מה יכולה להיות המטרה הראויה? המטרה יכולה להיות לגרום הרס כפי שנגרם בדאחיה בבירות ושכתוצאה נסראלה אמר שאם היה יודע לא היה מתחיל. אם זו המטרה, יש להימנע מטפשות צבאית שגורמת לאבידות ולהעדיף השגת המטרות כך שיהיו מינימום אבידות. מה שותיקי מלחמה ידעו בכל הצבאות לא קיים כשמדובר בצה"ל שלנו. מדוע צריך להיכנס ללחימה בשטח בנוי? במיוחד כשברור מראש שנפנה כל שטח שנכבוש. האם במצב כזה לא עדיף להפציץ ולשטח את האיזור הבנוי לפני הכניסה של חילינו? אני מכיר הורים של מ"מ בגולני, שהיה בלחימה בסג'עיה. הסבל שהם עברו בדאגה לבן הוא פשוט לא יתואר. כאשר באמת יש צורך בפעולה צבאית, צריך להשלים גם עם סבל כזה. אבל איך ניתן לעבור לסדר היום כשהגנרלים שלנו פועלים בטפשות ולא יודעים מה שכל הצבאות המנוסים יודעים? בכל זאת, אשתדל להבא לשמוע לעצתך ולמתן עוד את הזעם על הטפשים האלה. עוד מוקדם לסכם. רק בעוד כמה שבועות\ חודשים השטח ירגע ויתברר במה הצלחנו ובמה כשלנו. קח בחשבון שאחרי מלחמת לבנון ב 2006 היינו משוכנעים שנכשלנו, אבל לאחר כמה שנים התברר שבכל זאת השקט די נשמר בגבול עם לבנון. בתור מי שמבקר קשות את האלוף הזה, במקרה הזה הוא צודק לצערינו. זאת עובדה שאין לנו פתרון טכנולגי. מה לעשות? לגבי ההתיחסות הערבית לישראל, מענין לקרוא מאמר דיעה בעיתון סעודי באנגלית. כידוע בסעודיה חופש העיתונות די מוגבל, ומפליא בעיני שלא מנעו את פרסום המאמר הזה. http://www.arabnews.com/arab-spring-and-israeli-enemy On the anniversary of the 1973 War between the Arab and the Israelis, many people in the Arab world are beginning to ask many questions about the past, present and the future with regard to the Arab-Israeli conflict. The questions now are: What was the real cost of these wars to the Arab world and its people. And the harder question that no Arab national wants to ask is: What was the real cost for not recognizing Israel in 1948 and why didn’t the Arab states spend their assets on education, health care and the infrastructures instead of wars? But, the hardest question that no Arab national wants to hear is whether Israel is the real enemy of the Arab world and the Arab people. נראה לי שסוכן של משרד החוץ הישראלי הסתנן לשם וכתב את המאמר. יהודה

הראיון של האלוף טורג'מן לבן כספית הוא אכן מדאיג בגלל חוסר ההבנה של המראיין והמרואין לגבי המטרה שלנו. נכון, אני מאשים גנרלים אבל הסיבה היא אך ורק השאלה- האם במבצע הבא יחזרו על אותם השגיאות? החשש הוא שגנרלים אלה ושכמותם, יגרמו גם בפעם הבאה להרג חסר טעם של חילנו היקרים. לא צריך להבין הרבה בפעולות הצבא או ביתרונות וחסרונות של סוגי נגמ"שים שונים כדי להבין שאסור להתקדם לתוך שטח שרווי במלכודות ובמארבים, כאשר אפשר קודם כל להרוס ולשטח את המבנים כך שאי אפשר יהיה להסתיר מארבים. הגנרלים האלה לא מבינים שהמטרה הראשית היא מינימום הרוגים שלנו, ולא עמידה ביעד של כיבוש תא שטח מסוים. סיפור עצוב ומדאיג. בעיני זכות השיבה היא הענין המרכזי בכל משא ומתן עם הפלסטינאים. הערבים חדורים תחושה עמוקה ובסיסית שנגרם להם אי צדק משווע, ויש לתקנו. אני מבין את טענתם, ואולי הייתי חושב כך בעצמי אילו הייתי בצד שלהם. ההבדל הוא בשאלה מה הצעד הבא. הם באמת עומדים על תיקון אי הצדק באמצעות זכות השיבה , למרות שברור להם שהתוצאה היא הסוף של מדינת ישראל כפי שאנו מכירים אותה. אפילו מנהיג מתון כמו אבו מאזן, הנחשב בעיני ההמון שלהם כבוגד, אפילו הוא עומד בתוקף על זכות השיבה. ענין אי ההכרה בבית המקדש, פוגע לא רק ביהודים אלא גם בנוצרים שמאמינים שישו פעל בירושליים כאשר בית המקדש עמד שם. די מגוחך שפוליטיקאים מכחישים עובדה הסטורית. מה יכולה להיות הסיבה שלהם? העקשנות הזו בשכתוב ההסטוריה היא סימן נוסף שאין פתרון באופק. עם זאת, ברור שצריך לדבר וצריך לשפר את הקשרים בינינו אפילו בזוטות, ומותר לקוות שיהיה להם מנהיג המקובל על ההמון ושבאמת רוצה בפתרון הסכסוך, כלומר שאינו מתעקש על זכות השיבה. משה שרת ידע ערבית וחי בין ערבים בנעוריו. יתכן שנסיבות אלה השפיעו על יחסו לערבים. עם זאת, ההכרה בכך שהציונות פוגעת ומאימת על הערבים היתה גם של מנהיגים ציונים אחרים, כמו בן גוריון, שניסו לבסס חיים בצד הערבים. בן גוריון נפגש עם מוסא עלמי בשנות השלושים וניסה ונכשל לשכנעו בתועלת שתצמח לערבים מדו קיום עם היהודים. לדעתי לא טוב לקשר בין ההכרה בכך שאין פתרון לסכסוך ובין השאלה מי הרעים. בינתיים צריך להתמקד בפתרון של בעיות מעשיות במידת האפשר ולהמשיך לקוות לשלום בעתיד הרחוק. יהודה

והנה גם הקישור ל: צבי יחזקאלי מספר: "הישראלים לא הבינו, או לא רצו להבין, את המרכזיות של זכות השיבה אצל הפלסטינים. זה הבסיס והיסוד המכונן של הפתח.... לכן היה ברור שמקמפ דיוויד לא ייצא שום הסכם. לפני שערפאת יצא לקמפ דיוויד הוא ביקר באוהל מחאה של משפחות אסירים בבית­לחם. הייתי שם כשסלאח תעמרי אמר לקהל: 'נצא לקמפ דיוויד, נקבל את זכות השיבה או פיצויים', וערפאת תיקן אותו ואמר, 'זכות השיבה ­ וגם פיצויים'" יהודה

כן, לא נראה פתרון באופק והמבצעים הצבאים האלה ילכו ויחמירו. בכל זאת מותר לקוות שיהיה מנהיג פלסטינאי שהציבור שלו יתמוך בו ושיכפה על הציבור שלו ביטול זכות השיבה. אני מצרף פה ראיון עם בכיר פלסטיני שאומר שהפלסטינים לא יכולים לתת לנו את השלום שאנו רוצים, וקודם כל בענין הפליטים הענין ה"פעוט" הזה של הכחשת בית המקדש מעיד על הצד הפלסטיני. ההיסטוריונים והארכיאולוגים מסכימים שהיה בית מקדש ואילו הפלסטינים מתעקשים שלא היה בית מקדש בירושליים! צבי יחזקאלי מספר: "הישראלים לא הבינו, או לא רצו להבין, את המרכזיות של זכות השיבה אצל הפלסטינים. זה הבסיס והיסוד המכונן של הפתח.... לכן היה ברור שמקמפ דיוויד לא ייצא שום הסכם. לפני שערפאת יצא לקמפ דיוויד הוא ביקר באוהל מחאה של משפחות אסירים בבית­לחם. הייתי שם כשסלאח תעמרי אמר לקהל: 'נצא לקמפ דיוויד, נקבל את זכות השיבה או פיצויים', וערפאת תיקן אותו ואמר, 'זכות השיבה ­ וגם פיצויים'" מענין לקרוא על עיתונאי איטלקי במבצע "עופרת יצוקה" בעזה: כתב איטלקי: המלחמה בעזה - ענישה אכזרית לורנצו קרמונזי שסיקר את מבצע עופרת יצוקה אומר כי אין כרגע שום סיכוי לשלום במזרח התיכון. "הישראלים צריכים להיות מודאגים" לדעתי הטרנספר הוא כלי אחרון לשימוש במקרים מיוחדים כמו ג'סר א זרקא, שאנשיו זורקים אבנים על כביש החוף כל פעם שמשהו מתחמם. העברה של אום אל פחם לרשות הפלסטינית זה לא טרנספר אלא שינוי מיקום הגבול. בעבר חשבתי שיתכן שמשה שרת צדק, מה גם שהיה אדם למופת, שלא כמו בן גוריון. עם הזמן הבנתי שהשלום לא תלוי רק בנו. השלום שהערבים מוכנים לו כולל זכות השיבה ועוד תנאים שאין בכלל אפשרות שנסכים להם, כי הם שווי ערך לחיסול ישראל. נוהל חניבעל שלפיו ירו גם על אוכלוסיה ערבית אזרחית ברפיח ללא התראה אינו מוסרי וגם מזיק לנו מאוד בזירה הבינלאומית. עוד על הגנרלים ה"חכמים" שלנו. ראיון עם מח"ט גולני ב"ישראל היום" של היום:" עלו הרבה שאלות בעניין ההחלטה שלכם להכניס נגמ"שים לא ממוגנים לרצועה. "זה נכון שיש לנו נמ"רים, אבל גם יש לנו לא מעט נגמ"שים. ממילא אין לנו מספיק נמ"רים לכולם, ומרגע שהחלטנו להיכנס ממוכן ולא רגלית אז חילקנו אותם בין הכוחות. אני חושב שההחלטה הזאת היתה מאוד נכונה, ובואו לא נשכח: רוב הצבא נוסע על נגמ"שים ואנחנו צריכים לפעול איתם במתארים קצת יותר מסובכים מאשר בעזה". ולא היתה הנחיה לא לנסוע בעזה בנגמ"שים? "לא, ואני חושב שהשיח בעניין הזה מיותר, לא נכון, לא מקצועי, לא ערכי. פעל איתי גדוד הנדסה שהיה על נגמ"שים, אז מה אני צריך להגיד לו: שאנחנו נהיה ממוגנים על נמ"רים והוא יישאר חשוף בנגמ"שים?"" הנה מה שיכול להתברר מדבריו- מכיון שלא לכולם יש נגמש"ים ממוגנים, גם אלה שיש להם יפגינו סולידריות וישתמשו בנגמ"שים לא ממוגנים. ! המח"ט לא מבין מה מטרת המבצע. לדעתי המטרה היא קודם כל שמירה על חיי החילים שלנו ובעדיפות שניה להרוג חמאסניקים ולפגוע ביכולות החמאס (משגרים, מנהרות). אם אין מספיק נגמ"שים ממוכנים, צריך להקטין את היקף הפעולה כך שנגמ"שים חדירים לא יכנסו בכלל. יותר מזה, כפי שציטטתי קודם, מה הסיבה להכניס חילים שלנו לשטח בנוי שרווי במארבים? קודם מפציצים את הבנינים הריקים באיזור ורק אז מתקדמים. כשהבנינים משוטחים, קשה לחמאס להסתיר מארבים ולנו קל יותר. יהודה

חשוב להזכיר שאין דבר כזה קבוצת שמאל קיצוני עם דעות אחידות, כפי שלא לכל החרדים יש אותם הדיעות . יש שמאלנים שהם נגד צה"ל ויש כאלה שהם בעד צה"ל ואפילו שירתו בקרבי. יש שמאלנים שעבורם לערבים יש דרך חשיבה שניתן להשפיע עליה, ויש כאלה שלא מתימרים להשפיע אלא פשוט לתת להם ולפצות אותם , כמובן לא בשכונה בה הם גרים. כדאי שתקרא (למשל בויקיפדיה )על המגוון העצום של דיעות בקרבם. הפתרון המדיני אליו הם שואפים אינו רק מדינת כל אזרחיה כפי שצינת, אלא גם "המצדדים בתפישה הראשונה לרוב תומכים בגישת שתי מדינות לשני עמים או במדינה דו-לאומית, שני פתרונות המכירים בזכויות הלאומיות של הישראלים (אם כי לא בהכרח של היהודים) לצד אלה של הפלסטינים. בעלי הגישה השנייה, שהם מיעוט קטן מתוך השמאל הרדיקלי, תומכים בהקמת מדינת לאום פלסטינית דמוקרטית וחילונית." כנראה שהקיצונים האמיתים הם מיעוט קטן שבקטנים , חסר יכולת השפעה, וחבל לבזבז זמן ומרץ להילחם בהם. גדעון לוי שכותב ב"הארץ" כל כך מרגיז בשקרים ובסילופים שלו, עד שהוא מקומם רוב גדול מאוד של הקוראים, ועושה שירות רע לענין שהוא מאמין בו. לגבי כלל איני יודע אבל היו לא מעט מנהיגים שהדת של נתיניהם לא הפריעה להם, כמו אלכסנדר מוקדון או ג'ינג'יס חאן. גם הרומאים במאות השנים הראשונות שלהם לא התענינו בדת של הנתינים. קודמיו של אנטיוכוס (חנוכה) היו סובלנים ויש גם טענות שגזירות אנטיוכוס החלו ללא קשר לדת. אמנות הציטוט היא לצטט מדברי המנהיג המועדף מה שנשמע טוב, ולצטט את החלק הפחות נאה מדברי המנהיג הפחות רצוי. בלי להפחית מערכם של האישים הדגולים הרצל ובן גוריון, חיים ויצמן היה לדעתי היהודי הציוני הגדול ביותר, אפילו יותר מהרצל ובן גוריון. חיים ויצמן יצר את המדינה שבדרך, יחד עם כושר שכנוע נדיר שהפעיל על מנהיגי בריטניה וארה"ב. הצהרת בלפור שאושרה גם בחבר הלאומים והמימוש המעשי שלה היו פועלו של האיש הדגול הזה. זה לא היה מובן מאליו שתחת השלטון המנדטורי הישוב היהודי יגדל כמעט פי 10, יקים מוסדות מסודרים כמו ממשלה (הסוכנות), אוניברסיטאות, מפעלים, התישבות בכל חלקי הארץ ועוד. שלב המאבק המלחמתי כבר לא היה בשבילו, ולמזלינו ואחרי מלחמת העולם ה2 בן גוריון תפס את המושכות, ובמיחוד במלחמת העצמאות. גם אז ויצמן הזקן והחולה שכנע את נשיא ארה"ב טרומן לתמוך בחלוקה ולתת את הנגב למדינה היהודית. הוא היה גם כימאי דגול , הציל את בריטניה ממשבר יצור הפגזים במלחמת העולם ה1, והרויח מצוין מתמלוגים על פטנטים שלו. מעולם לא קיבל כסף\ שכר מההסתדרות הציונית וכשנבחר לנשיא המשיך לגור בבית הפרטי שלו בתוך מכון ויצמן. אשתו היתה רופאת ילדים שעבדה עד ליציאתה לפנסיה. מסכים שאין פתרון מעשי אבל לא חושב שיוזמה של ראש הממשלה יכולה לשנות את המצב. ההמון שונא אותנו ואין להם מנהיגות. הפתח שנוא בגלל השחיתות ואומרים שגם החמאס בגלל אותה הסיבה.(הבאתי קישורים בפוסטים קודמים). המצב הכלכלי כל כך דפוק ובמשך כל כך הרבה שנים שהאנשים נדחפים לכיוונים קיצונים.הפתרון הכי פחות גרוע הוא ישוב מחדש של רוב ערביי עזה בקנדה (או דומה) כדי שהאנשים שישארו ברצועת עזה יוכלו להתפרנס. דובר על זה ב"קמפ דיויד" בשנת 2000 אבל לא יצא מזה כלום. ההספד של משה דיין על רועי רוטברג: "אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סִנוורוֹ, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם. אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם. לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, בכדי שיוכלו לקרענו לגזרים – השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים. דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים. מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו. אך מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו. אלינו ורק אלינו זועקים דמי רועי וגופו השסוע. על שאֶלֶף נָדַרנו כי דמנו לא ייגר לשווא – ואתמול שוב נתפתינו, האזנו והאמנו. את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום. אל נירתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים ומצפים לָרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו; זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו." יהודה

עמוס הראל בעיתון "הארץ": "תקלות מבצעיות בכל מלחמה שוררת מהומה בחזית, האויב מפתיע ומתרחשות תקלות מבצעיות. אין גם ספק שצה"ל שילם בימים הראשונים את מחיר הכניסה, ההתנסות המחודשת בלחימה קרקעית בשטח בנוי בצפיפות, לראשונה זה חמש שנים וחצי. ועדיין, נדמה שמספר התקלות הפעם מדאיג בהיקפו. בלטו ביניהן -הכניסה בנגמ"שי זלדה (אם-113) ישנים ולא ממוגנים, בניגוד גמור ללקחים מבצעיים קודמים ובלא פיקוח של הפיקוד הבכיר (שבעה הרוגים בגולני); -שתי חוליות פיקוד שנפגעו כתוצאה מירי אר-פי-ג'י של מחבלים שחדרו ממנהרות לעבר רכב לא ממוגן בקרבת הגדר (שישה הרוגים בשתי תקריות, של בה"ד 1 והשריון); -הרשלנות המבצעית המטרידה שהתגלתה בהתקפה על הפילבוקס בנחל עוז (חמישה הרוגים מבית הספר למ"כים); -ופגיעת פצצות מרגמה בשטחי כינוס הסמוכים לגדר (תשעה הרוגים מחטיבות שריון, בשתי תקריות). פרשת שטחי הכינוס מדאיגה במיוחד. במבצעים קודמים הקפידו בצה"ל על דילול הכוחות הממתינים בקרבת הגדר ודחקו את מרביתם אחורה, אל קצה טווח המרגמות. הפעם שרר חוסר סדר קיצוני סביב כביש 232 הסמוך לגבול הרצועה, כשמאות אזרחים סקרנים ממרכז הארץ גדשו אותו והתרוצצו בין הכוחות מדי יום, כמעט עד לסיום השלב הקרקעי. -בנוסף, ובאופן מפתיע לנוכח ההשקעה התקציבית העצומה בציוד בשנים האחרונות, התלוננו לוחמים בסדיר ובמילואים על מחסור בשכפ"צים ולעתים אף במכשירי קשר ועל שימוש ברכב לא ממוגן (ובכלל זה אפילו משאיות ריו) למשימות מעבר לגדר.... צה"ל נמנע מלהכניס ללחימה חטיבות מילואים שלמות, אף שכמה מהן התנסו בלחימה ברצועה במבצע "עופרת יצוקה". ההימנעות הזו עשויה לשקף את היחלשות האמון ביכולתו של מערך המילואים. אין זה סוד שגם הצבא הסדיר אינו מתאמן מספיק ושאימוניו אינם מכוונים דיים לאתגרים החדשים: לוחמת טרור וגרילה בשטח צפוף, תוך שימוש של האויב במרחב התת-קרקעי, לעומת קרבות דיוויזיות השריון מן העבר. קצינים בכירים טענו בשבועיים האחרונים שהאופן שבו הופעלו הכוחות ברצועה כמעט שלא כלל תחבולה וכי צה"ל נמנע משיגור יחידות מובחרות לפעילות מיוחדת, אחרי שנחשפה נחיתת הקומנדו הימי בחוף עזה בתחילת המבצע. " לדעתי יתכן שחטיבות מילואים לא נלחמו בגלל חישוב פוליטי. לאחר מלחמות קודמות המילאימניקים שחזרו התלוננו, כך שנוצרה אוירת אנטי נגד ההנהגה, ובצדק. לאחר המבצע הנוכחי יהיו פחות תלונות מכיון שאין כמעט מילואימניקים בין הלוחמים. נחמיה שטרסלר ב"הארץ": "כל מבצע "צוק איתן" התבסס על כוח, ועוד כוח, ועוד תוספת כוח. במקום לנהל מלחמה חכמה, עם יחידות קומנדו שפועלות מאחורי קווי האויב, עם הטעיות, עם תחבולות, עם מארבים ומלכודות, כמו שצה"ל נהג לפעול פעם, כאשר היה רזה — עכשיו הוא יודע להטיל פצצות של טונה על בניינים כדי לפגוע במפקדות שמתחתן. אבל המפקדים במנהרות לא נשרטים אפילו. לעומת זאת, הבניין קורס וקובר תחתיו אזרחים לא מעורבים, וזה לא רווח, אלא הפסד. הן מהבחינה המוסרית, הן מבחינת המעמד בעולם, והן משום שהדבר גורם לאלפי צעירים עזתים שהוריהם, אחיהם וחבריהם נהרגו, להצטרף למעגל הנקם. .... קשה גם להבין איך הוא נכנס לרצועה עם זלדות ישנות, כאשר יש במחסנים נגמש"ים מעולים מסוג נמ"ר, ואיך זה שלוקח שבועיים להבין, שאין זה הגיוני למקם את שטחי הכינוס בטווח פצצות המרגמה, והדבר עולה בדמים מרובים? ומדוע הג'יפ שאתו יצא הקצין הבכיר לעבר חוליית המחבלים שחדרה לשטח ישראל לא היה ממוגן, ואיך זה ששער מתחם הפילבוקס שליד נחל עוז לא היה נעול — דבר שהביא להרג החיילים? והכי כואב זה לראות את החמאס, בלי חיל אוויר, בלי חיל ים, בלי טנקים ובלי נגמ"שים, יושב ומפעיל את הראש, ומזנב בצה"ל. אין לו אפשרות לזרוק פצצות של טונה, אבל יש לו לוחמת גרילה, מנהרות התקפה, והפתעות. וכל זה אינו מוריד אפילו טיפה, מהמסירות ומההקרבה של חיילי ומפקדי צה"ל בשטח, שהוכיחו אומץ לב יוצא דופן ודבקות במטרה" כאשר אלוף פיקוד הדרום עוסק בתדמית שלו, מפריח סיסמאות במקום לדבר לענין, מנסה למזער את הפשלות, ואפילו לאחר מעשה מגן על ההחלטה להכניס נגמ"שים ישנים למלכודות RPG , כנראה שלא נשאר מקום לקצת שכל ישר. יהודה

נכון מאוד. אמינות הרכב נקבעת על ידי התכנון וגם היצור. התכנון לא משתנה בין ארץ יצור אחת לשניה, ובמובן הזה ארץ היצור לא משפיעה על אמינות הרכב. למשל: יצרנים יפנים מסוימים מתכננים מחברים חשמלים באיכות גבוהה ואילו יצרנים אירופאים מסוימים משתמשים במחברים פחות טובים. כמובן שבעיות חשמל או בעיות שצצות לפעמים לא יקרו ברכבים יפנים אלה , ללא קשר לארץ היצור. באותם רכבים אירופאים, יהיו יותר תקלות חשמל אבל ללא קשר לארץ היצור.כאשר למנועי הקורולה היתה בעית בוצה, הבעיה נבעה מהתכנון והופיעה בכל הקורולות, ללא קשר לארץ היצור. יצור- בזמנו מרצדס היתה בעלים של קרייזלר ולמרות כל המאמצים לא הצליחו לשפר את אמינות הרכבים. כלומר, זה לא ברור מאליו שיצרן יודע לישם בקרת איכות טובה במפעלים שלו בארצות אחרות. ספקי משנה- מכלולים שתכנונם זהה, מיוצרים על ידי ספקים שונים בארצות שונות, ולמרות התכנון הזהה אמינות המכלולים עלולה להיות שונה. למשל: הרבה מהחלקים האוטומוטיבים של סקודה פביה, איביזה ופולו אמורים להיות זהים. אבל במציאות רמת האמינות של הרכבים שונה, בין השאר בגלל ספקים שונים לסטרטר, אלטרנטור וכו'. כפי שכתב dorki - כל דבר לגופו. יהודה

קראתי את דברי ראש הצלב האדום בישראל ובשטחים ונראה לי שיש אכן בעיה. ברור שהחמאס אשם, אבל בסופו של דבר כשנהרג ילד קטן, יהודי או ערבי, המצב רע. אני בטוח שגם הכי ימנים לא רוצים בהרג של ילדים. לפי דבריו, וגם לפי הראיון המענין הזה, כשאנו מזהירים את האוכלוסיה בעזה לברוח, בעצם אין להם לאן לברוח: "מהשיח ברשת עולה שהרוב המוחלט של תושבי עזה כלל אינו מזדהה עם המלחמה שמנהל חמאס. "האנשים בעזה רוצים לחיות, וכרגע חמאס וישראל מסכנים זאת. הם עסוקים בהשגת אוכל, בספירת המתים ובקבירתם בהפוגות שבין ההפצצות כדי למנוע בעיות תברואה", היא אומרת. לדבריה, העזתים לא רוצים שלושה דברים: "הם לא רוצים ישראל, לא רוצים חמאס ולא רוצים עבאס (אבו מאזן - ח"מ). הם יכולים להגיד שעבאס הוא בוגד, אבל באותה נשימה להגיד שהם רוצים שיפתחו את המעברים ושבשום פנים ואופן הם לא רוצים שישראל תכבוש את הרצועה".... אזהרות הפינוי לתושבי הרצועה לפני הפגזות והתקפות - אזהרות הנתפסות בציבור כמוסריות. לדבריה, אין לאזהרות הללו משמעות של ממש כיוון שאין לתושבים לאן ללכת. "אני לא יודעת כמה אנשים מכירים את שכונת שוז'עיה, שמשום מה קורים לה בישראל סג'עיה, או את מחנות הפליטים ובית לאהיה. לאנשים שם אין לאן ללכת גם אומרים להם להתפנות ומזהירים אותם. בתי הספר של האו"ם מלאים עד אפס מקום, 200 אלף אנשים כבר יצאו מהבתים. אין להם היכן להתאסף, אין מרחבים ציבוריים בעזה, אין גינות, אין לאן לברוח. זו אשליה שיש להם היכולת לבחור להתפנות. האנשים שאני מדברת איתם נוהגים לומר שהיום בתי הקברות נחשבים מקום יותר בטוח מהבית. זה הדיבור שם"" חשבתי בתוקף תפקידי כגנרל כורסה איך אפשר להמשיך להילחם ובכל זאת לא לפגוע בילדים קטנים וחסרי ישע. אולי אפשר להציע להקים מחנות זמנים בשטח מצריים, שאליהם יעברו מרצונם נשים, ילדים וזקנים? בנוסף לענין המוסרי זה גם יועיל לנו והלחץ הבינלאומי עלינו יקטן. מה דעת מועצת חכמי הפורום? יהודה

מדוע ברחנו מלבנון בשנת 2000 ? בגלל הרגישות (המוצדקת) לכמות החילים ההרוגים שלנו. כל הרוג נוסף שלנו מקרב את הרגע שנברח גם מעזה. האם באמת התאג"ד חיב להיות קרוב לגבול? אולי אפשר להשאיר ליד הגבול אמבולנס ממוגן (נניח אכזרית) למקרה חירום, ובמרחק 8 ק"מ מהגבול לפרוס את רוב התאג"ד? אולי ניתן לספק תחמושת במשאית ממוגנת (שוב, נניח אכזרית) שגוררת עוקב של דלק? יתכן שחלק מהטענות שלי לא נכונות, אבל ההתרשמות היא שהצבא פועל ללא מחשבה, ואין מישהו שחושב איך כדאי לפרוס את החילים בצורה שהמשימות יבוצעו אבל עם מינימום סיכון. גם בצבא לא כל ההחלטות הם בתנאי לחץ. ההחלטה לא למקם כמויות של חילים בשטחי כינוס שבטווח מרגמות החמאס, היתה צריכה להלקח בזמן התכמון (כלומר צ"ל תכנון אבל נראה כמו תכמון), הרבה לפני המלחמה. וגם אם פספסו את ההחלטה, יש מספיק מפקדים במפקדות שיכולים להתפנות רגע למחשבה צלולה. דוגמא לצה"ל ב"מיטבו"- במלחמת לבנון ב 2006, הגיע למפקדה עמירם לוין, שהיה פעם אלוף פיקוד צפון, והיה ידוע ביצירתיות ובתכנונים שלו. הוא הבחין למשל שאף אחד לא מרכז ושם על מפה את כל הנקודות שמהם החיזבאלה ירה רקטות. בלחץ שלו התחילו לסמן על מפה את הנקודות האלה, והתברר שאיזורים מסוימים רוויים בשיגורים. כמובן שרק אז הבינו שצריך לפשוט על האיזורים האלה שפוטנציאלית רווים במשגרים, ולא סתם לנסות לפגוע בכל נקודת שיגור. זה נכון רק בערך. השרמנים היו נחותים מה T62 - T55 בכל המובנים, חוץ מהתותח. טווח התותח של השרמן היה גדול משמעותית מזה של הטנק הרוסי. כשניתן היה, מארב של שרמנים היה משמיד טנקים סורים כאשר הם לא יכלו להגיב. אבל בקרבות בטווח קצר לא היה סיכוי לשרמן. נדמה לי שהטנקים שלנו על ציר הנפט היו רק שוטים (סנטוריונים). נכון מאוד, אבל עד גבול מסוים. נכון מאוד. כל אחד מתמקצע בתחום שלו, וממפקד בצבא מצפים להיות מקצוען בתחומו ולהיות טוב במה שאזרח לא יכול לעשות. גם אם כל אחד מהכותבים כאן לא היה מבצע טוב יותר, עדיין צריך לבקר כי ללא ביקורת אין שיפורים ואפילו ההפך. חבל אבל נראה שבצבא שלנו ה"הפך" הזה קורה יותר מדי, בחסות תירוצים והשתקה של ביקורת. אני לא יודע, אבל מנחש שהמפקדים שהיו מעורבים בפשלה של התכנון והביצוע של ההשתלטות על ה"מרמרה" קודמו ללא בעיות. צריך לזכור שקידום של מפקד כזה אומר שבפעם הבאה הוא יזיק יותר הודות למוטת שליטה רחבה יותר. האם קידומו של מישהו נעצר עקב אסון השייטת ב 1997 ? בועדות החקירה חגג כיסוי התחת . אלה הגנרלים שלנו. כשאלוף פיקוד הדרום מופיע בטלויזיה, הוא מציג חזות קשוחה וקרבית, מפזר איומים על האויב, מקטין ומזניח תקלות ואסונות שלנו. כל מה ששומעים ממנו הוא סיסמאות ואין קו מסודר של מחשבה. לי הוא מזכיר מה שפעם תואר כגנרל ערבי טיפוסי. יהודה

"ישראל היום": "זאת הפעם השנייה השבוע שפצצת מרגמה פוגעת בשטח סמוך לגדר. בעקבות האירוע הקודם הוסטו חלק משטחי הכינוס מזרחה, כדי להרחיק אנשים מטווח המרגמות. ועדיין, בתום הלחימה תתחייב בדיקת עומק של הנושא, לרבות בנוגע למילוי ההנחיות בתוך שטחי הכינוס וההיערכות על רקע העובדה שלעיתים קרובות נוחתות המרגמות ללא התרעה מוקדמת." אני חיב התנצלות לגנרלים ה"חכמים" שלנו. זה לא נכון שהם לגמרי אטומים. הנה הם בכל זאת קלטו משהו וקצת הבנה חילחלה דרך הגולגולת העבה שלהם, והם הרחיקו חלק משטחי הכינוס מטווח המרגמות. מדוע הרחיקו רק חלק ולא את כל שטחי הכינוס? שאלה טובה. יש לקוות שאחרי עוד כמה הרוגים יקרים שלנו הם יזיזו גם את שאר שטחי הכינוס מטווח המרגמות. יהודה