איך הבת שלי אמרה לי ביום חמישי, כשהיא הגיעה הבייתה - "איך רציתי לפתוח את הדלת ושכלב יכשכש לי בזנב".
כבר כמה שנים שאין לנו כלב, והיו לנו שניים, במשך שנים, שקנינו כגורים בכסף טוב.
אני אוהב חיות, וכל החיים שלי כילד היה איזשהו בעל חיים בבית, בין אם זה דגים, כנרים ואפילו צב. תמיד רציתי כלב, אבל יכלתי להגשים את זה רק כנשוי.
כלב זה אחריות, זה לא רק לצאת איתו 3 פעמים ביום. כלב זה כמו תינוק שלא מתבגר ואף פעם לא הופך לעצמאי. וזה לא קל.
זה מאוד מגביל ויש לקחת זאת בחשבון.
קיבלתי סוף שבוע במלון בחינם, ולא הצלחתי למצוא סידור לכלב, בתשלום. לפנסיון מסודר, אחרי שביקרתי שם פעמיים בהפתעה, עוד לפני שהשארתי אותו, סירבתי לקחת אותו. הבייבי סיטר הקבוע שהיה לי סיים ללמוד וכבר לא היה צריך הכנסה צדדית.
הילדים הפסיקו לעזור, וכשאנחנו בעבודה היו וויכוחים של "התור של מי להוציא אותו היום".
מצטער שאני הורס לאוהבי החיות שכאן, גם אני אוהב בעלי חיים, אבל יש לקחת בחשבון במה זה כרוך.
יש לקחת בחשבון גם מה עבר על כלב בחיים הקודמים שלו ואיך זה משפיע בעתיד. זה שונה כשקונים או רוכשים כלב כגור.
אתם חיים יחד בבית בן 4 חדרים, זה עדיין לא אומר שאתם בנויים למסגרת של לגדל כלב. ואני אומר את זה מתוך הלב, לא מהפה ולחוץ.
אם תחליטו שכן, אין לי ספק שעשיתם איתו חסד ויהיו לו חיים טובים.
בהצלחה.