און יעקבסון

דברי הוצאו מהקשרם! לא רמזתי שאפשר לשים מנוע של סיירה ברום, ממש לא. אמרתי שאם אפשר היה, הייתי שמח לעשות כן. לא ניתן, אסור, לא חוקי, לא מומלץ, לא ממליץ. או במילים אחרות: שכח מהמנוע של הסיירה, שכח מהסוחר רכב ושכח מהמספר הסידורי של המנוע. חוזרים לנקודת ההתחלה: מנוע מיבוא ב-18 אלף שקלים?! מחיר פסיכי לחלוטין! באי.בי נמכרים מנועים משומשים כאלו במחירים של 30-50 פאונד. יבוא לארץ: תוסיף עוד שלושת אלפים-ארבעת אלפים שקלים. תשאל אותי אם הייתי עושה כן? אז התשובה היא: לא! אם מדובר במנוע בנפח 1.3 ליטר, חבל על הכסף והמאמץ. לך תדע באיזה מצב המנוע וכמה אתה צריך להשקיע בו. הפיתרון המציאותי יותר: מצא לך תורמת חלקים מקומית, אפילו עם מנוע לא תקין. שיפוץ של מנוע כזה לא יעלה יותר מאשר יבוא (החלקים זולים בטירוף: בוכנות, רינגים, סט מייסבים וסט אטמים באזור חמש מאות שקלים בלבד...) ובתמורה אתה מקבל מנוע שיש לך ממנו שקט נפשי עד שתוריש את המכונית לילדים שלך.

אני יכול לספר לך מהניסיון שלי על ״בחירת מנוע״ לרום שלי, שזהה לשלך (ולמה שלא תספר לנו על האוטו שלך, מהיכן הוא וגם כמה תמונות לא יזיקו). מאחר שהייתה בייצור, לפני רום 1301 עם מנוע הילמן, רום 1300 עם מנוע פורד, חשבתי שאוכל להחליף באופן חוקי את מנוע הילמן ״הבעייתי״, במנוע פורד נפוץ ופופולארי. לשם כך אף נסעתי למשרד התחבורה וניסיתי להשיג אישור מסודר לכך. הגעתי לחגי, פנסיונר של המשרד שעדיין עובד בו פעם או פעמיים בשבוע, שכל נושא ייצור הרכב הישראלי בשעתו היה מוכר לו. תשובתו הצינית בנוגע לאישור החלפת המנוע הייתה: אני יכול לאשר לך את זה רק אם תביא אישור יצרן ושנינו יודעים שאתה לא יכול להביא אישור כזה... במילים אחרות: באופן חוקי, אי אפשר להחליף סוג מנוע. באופן ״אחר״ אתה יכול לעשות מה שתרצה. החל משימוש במנוע פורד אסקורט בנפח 1.3 ליטר או 1.6 ליטר (הזהים חיצונית), דרך מנוע של סיירה - שזה מה שאני חלמתי לעשות וירדתי מזה (שמועה מספרת שבצפון מסתובב טנדר סוסיתא עם מנוע וגיר של פורד סיירה 2.0 ליטר. עכשיו, זה מעניין!), וכן, גם מנוע v8, כפי שהציעו לך כאן... אבל האמת היא שזה לא רק החלפת מנוע. זה גם גיר, דרייבשאפט, מערכת פליטה, שינויים בגשר אליו מתחברות תושבות המנוע, מערכת צינון ועוד. לא פשוט בכלל). נלך לשורה האחרונה: אין שום בעייה להשיג חלקים למנוע הילמן אוונג׳ר המקורי השוכן ברום 1301. החל מבלוק וראש (חדשים לגמרי!), גלי זיזים, קרבורטור, סט אטמים, בוכנות, רינגים, מייסבים, מצמד. שלא לדבר על מנועים קיימים אפילו בארץ, שאפשר למצוא ועדיין תקינים. חלק מהדברים עוד ניתן לאתר בארץ, הרוב באנגליה. אולי כדאי כשתתאר בפרוטרוט את מצבה המיכני של המכונית, כך שיהיה יותר קל לכוון אותך לכיוון הפעולה הנכון (שיפוץ מנוע, החלפת מנוע, יבוא מנוע). בברכה, און

איזה כיף לראות את התמונות ולדעת שהטנדר מתקדם גם בהיעדרי! עכשיו הראש שלי מתפוצץ מכל הדברים שעוד צריך לעשות והרשימה ארוכה-ארוכה והדרך אפילו עוד יותר ארוכה. ואיטית. וכיפית! רק לחשוב על הדלתות שזה מכבר נצבעו ועל השלבים שעוד צריך לבצע בהם לפני שיחזרו למקומם: התקנת צירים, בריחים, חלונות, גומיות, ידיות ועוד. שלא לדבר על גומיות האטימה של ידיות הדלתות שטרם מצאתי ואצטרך ככל הנראה לעשות לבד, כמו גם את תיקון חלונות הרוח הקטנים שאפילו עוד לא התחלתי לחפש. בקיצור, הרבה עבודה ומשעמם לא יהיה!

כמעט חודש בלי ההתעסקות הכמעט יומית הזו בשיפוץ, שממשיך קצת גם בלעדי, הודות לצוות הנאמן של ״דרך השטח״ וגם לישראל שבהיעדרי סיים להכין צמת חשמל חדשה ומושלמת ליחידת המזגן החדשה, כולל ממסרים נחוצים ועובד כעת על שיפוץ ידיות האיתות והמגבים. אני אמנם לא מעורב פיזית בשיפוץ, אבל לא מפסיק לחשוב עליו וכבר ממתין בקוצר רוח לחזור ולאחוז במושכות, אז תתכוננו: בשבוע הבא זה קורה! און

הי גיורא. צר לי שלא התאפשר לי להגיע להשקת ״האחות״ וגם שלא התאפשר לנו להיפגש עוד לפני כן. השיפוץ והמכונית נראים נפלא, אז עכשיו אני חייב לבקר, לכשאחזור. המון מזל טוב, תהנה!

הי. ראשית - תיקון קל. המדובר ברום כרמל ולא סוסיתא. זה כמו לקרוא לשברולט דייהו, שבעצם זה אותו הדבר, אבל עם שם יותר ״מכובד״... מנוע שייך להילמן אוונג׳ר, אבל הוא הגיע גם בגרסות של טלבוט וסאנבים לאותו אוטו. במקור בנפח 1.25 ו-1.5 ליטר. משנת 1973 שונה הנפח ל-1.3 ו-1.6 ליטר. אנו קיבלנו מנועי 1.3 ליטר, מסדרה שיוצרה בסוף שנת 1975 ושכבה שלוש שנים ללא שימוש. אגב, בברזיל נמכרה המכונית עם אותו תצורת מנוע, רק בנפח 1.8 ליטר. קח קישור לאתר שסורק אתרי אי ביי מקומיים בחיפוש אחר חלקים לאוטו עצמו. שם תמצא הכל. מה שיפה באתר הזה הוא שאם תשנה את מילת החיפוש לכל מכונית אחרת, הוא יעשה את אותו החיפוש. נחמד. http://www.oldclassiccar.co.uk/ebay.htm?ebaylink=Hillman Avenger

סתם, בשביל לסבר את האוזן: באי ביי נמכרו לאחרונה עבור המנוע הזה: סט אטמים בשישה שקלים, קרבורטור חדש בפחות ממאה שקלים, משאבת דלק בעשרים, משאבת מים בשמונה שקלים! ספר רכב בשקל... בקיצור, הבנת את הרעיון.

שלום. אני מקווה, בתור מי שמשפץ כזה טנדר, אוכל לסייע. בשנה שאני עוסק בשיפוץ למדתי שעדיין ניתן להשיג כמעט הכל לרכב הזה. לא אפרט כאן את הכל, אז אתה מוזמן לבדוק את שרשור השיפוץ שאני עושה, יש שם את כל המידע. אם יש לך שאלות נוספות, אשמח לסייע. לגבי שאלתך על המנוע: בארץ יצא למנוע הזה שם פחות טוב מאשר למנוע פורד שקדם לו וממש לא בצדק. המנוע עצמו אמין, פשוט ההתאמה שלו לשלדה לא הייתה מוצלחת כמו של יחידת הכוח של פורד וזה מה שיצר את התדמית. באנגליה עדיין משמש המנוע, בגרסת 1.6 ליטר, למירוצי ראלי קלאסיות והוא נחשב לאמין ועדיין ניתן להשיג עבורו את כל החלקים הדרושים ומאוד בזול. מה שטרם מצאתי, תמיד מתקלק בארץ בגלל נוזל קירור לא מתאים, אבל בר תיקון, הוא מכסה הטיימינג שמשמש גם כבית משאבת המים. מכלול זה עשוי מאלומיניום ונאכל. כאמור, ניתן לשפץ אותו וטרם נתקלתי במנוע הילמן בו חלק זה היה תקין. עוד נקודה שווה לבדיקה היא חלודה וסדקים על השלדה. אם מצב החלודה לא סופני, היא קלה לאיתור ותיקון. סדקים יש לחפש על החלק הקדמי של השלדה, מנקודת הפרדה של השלדה מהשאסי ועד הגשר הרוחבי. אם אזכר במשהו נוסף, אכתוב שוב. בסך הכל מדובר בטנדר קטן וחביב שאם מטופל, הוא אפילו יסע לא רע בכלל, ותמיד יהיה מחזה נדיר על הכביש, כי בודדים נשארו במצב נסיעה.

איזה כיף! באמת התגעגעתי. שמח לראות שיחד עם זאת שאני לא מקדם את השיפוץ, החברים במוסך דווקא כן. ניר, תודה על האיכפתיות ומסור תודה רבה לראסם על המסירות והנכונות שלו להכין את האוטו לצבע טוב ככל האפשר. ממתין בקוצר רוח לראות בפועל את התוצאה ולהמשיך במלאכה. עד שזה יקרה - תפנק אותנו בתמונות התקדמות העבודה, כשתוכל. און

ככל הידוע לי הצבע והיסוד זהים בשני המקרים. עוד לפני היסוד רוסס הבודי בכמה שכבות של פוליאסטר. זה בעיקר ההבדל, אם כי ישנם מקרים בהם מרססים פוליאסטר גם על פח.

Dear Ran I never said I’ll walk through memory lane only as an observer. This journey is my showcase and I’m not doing it as a historic monument for any other. What you wrote reflects your private inner vision and in that case we don’t share the same view. Although I am making a lot of changes to the original design, the true essence of the car will remain the same and this is my private inner vision. Each and every vehicle I’ve owned in my life, I gave it my “signature” which made it unique and one of a kind and this is what I like. Sincerely, On

נשמע נהדר, אבל אני לא חושב שמושבים מפנקים כל כך יכנסו לקבינה הקטנה של הטנדר. חוץ מזה, שינויים מתקבלים בשמחה, אבל הגבול הוא אביזרים אלקטרונים וחשמליים - ובמושבים הנ"ל ישנם כריות אוויר. גדול על טינה...

מה שאני קולט פתאום וזה הכי חמור כאן בכל העניין - דני, לא פגשת את טינה שנה!

מבלי ששמתי לך, עברה לה שנה מאז שרכשתי את טינה טנדר מדני. פשוט לא להאמין איך הזמן עובר לו... בתחילת שנה זו תיכננתי שיפוץ מסוים וחלקי ועם התקדמות התהליך החלטתי "לקפוץ למים" וללכת עד הסוף עם השיפוץ. מרמת הבורג והאום, מהצמיגים ועד הגג, משחזור ועד הוספת יחידת מזגן ובידודים. האמת היא שגם כאשר בחרתי בדרך הזו לא חשבתי שההליכה בה תהיה ממושכת כל כך והיום אני מבין שעוד רחוקה הדרך. אבל למי איכפת מהיעד כאשר הדרך מהנה כל כך! מדהים כמה אפשר ללמוד על עצמך, על התחום הזה, על אנשים מסביבך, על אנשי מקצוע ועל אנשים שהמקצוע שלהם הוא לחפף, בזמן עבודה על מכונית אספנות. ערכים של מוסר עבודה, תכנון, שיתוף, סבלנות. הרבה סבלנות. והכי חשוב: לדעת שכל תוכנית היא בסיס טוב לשינויים... אז התוכנית הייתה לתת יומיים אינטנסיביים של עבודה על האוטו ביום ראשון ושני. בפועל, הגעתי ל"דרך השטח" רק ביום שני וגם זה למספר שעות בהם הספקתי קצת לחווט את צמת החשמל (הסברים בתמונות), לסדר ולהכין את המכונית ואת השטח להפסקת עבודות יזומה שתתרחש בחודש הקרוב. הפסקת עבודות יזומה מצדי, כי בדרך השטח לא נחים ומחלקת הפחחות וצבע תנצל את היעדרי בכדי להתקדם בהכנת האוטו לצבע, אחרי שהחרמתי אותו מרשותם לפני מספר חודשים. אז בתוכנית של ראסם הצבעי לעבור על כל המכונית, למלא חורים ופגמים נסתרים ולהחליק את שכבת הפוליאסטר. בשלב הבא תצבע המכונית בצבע יסוד, אשר גם אחריו תעבור ביקורת, בדיקה והחלקה בהתאם לצורך. אחרי זה יצבעו מפתני הדלתות, משקופים ופנים הדלתות ומכסה המנוע ועד אז, מקווה שאני כבר אחזור. מקווה (גם בשבילי) שניר יעלה עידכונים לנעשה ולהתראות בעוד כחודש. ולא שכחתי - תמונות: 1. הכוהל והתושבת שלו ביחד עם הבורג. 2. השלושה מורכבים יחדיו, ו... 3-4 מותקנים מחדש על דופן הפיבר. 5-6. חיווט הצמה הימנית למקומה. בניגוד למקור הפלסטי, השתמשתי בחבקים מודרנים ועמידים יותר. החיזוק הוא ארעי, כי עוד צריך להעביר את צמת הפנס הקדמי ואולי גם להוסיף את צמת החשמל החדשה של המזגן. 7. חיבור החוטים לכוהל, כמו גם חיבור הכבל למקומו וחיבור הפלטינה למפלג.

אחרי שמוט ההגה שופץ, הגיע הזמן להחזירו למקומו. ראשית מרכיבים את המפרק בתוך תא המנוע ואליו מחברים את המוט שעובר דרך התושבת אל מוט ההגה הראשי ואת שניהם מחזקים באמצעות פלטת המתכת עם בורג הנעילה. עכשיו אפשר להתחיל לעגן את מוט ההגה עצמו למקומו באמצעות שלושת מוטות הברזל המקוריים. את ההגה המקורי והדקיק יחליף הגה של רום כרמל 1301 צבאית מודל 1981, מאחר שבשנה זו קיבל המודל הזה הגה קטן ושמנמן יותר ואפילו ספורטיבי יותר למראה. לסיום הרכבתי טרומית את המושב המקורי, זאת בכדי לוודא שהכל יושב במקום. ככל הנראה לא המושבים האלו יחזרו (הם קצת גבוהים והכניסה פנימה לא נוחה). יש לי עוד שני צמדי מושבים שעשויים להתאים ממכוניות אחרות, אבל ההחלטה על הזוג הנבחר תדחה למועד הרלוונטי. בתמונות: 1. מפרק ההגה. 2. המפרק מורכב למקומו בתא המנוע. 3. מוט הארכה (המקורי) מורכב בין המפרק למוט ההגה ומחוזק למקומו באמצעות הפלטה. 4. מראה כללי של מוט ההגה בין הדוושות 5. עיגון מוט ההגה באמצעות מוטות הברזל (המקוריים). 6. מבט על מוטות העיגון מהצד השני. 7-8. והמראה "המושלם" של מוט ההגה המחודש, ביחד עם גלגל ההגה "הספורטיבי" על רקע של המושב המקורי

תודה, ידידי. ולגבי המושב. המדובר במושב המקורי של האוטו וכן, יש לי עוד אחד, ולא, לא בטוח שהשניים הללו יחזרו למקומם. יתכן שגם באגף זה אעשה שינוי ואתקין מושבים חדשים ובטיחותיים יותר (משענות ראש). אעלה תמונות מההתקדמות מאוחר יותר, או מחר. לו"ז צפוף...

נהייתי סנילי... אני זוכר שהעלאתי את התמונה הזו, אבל משום מה היא נעלמה מהפוסט הקודם. אז הנה היא:

לשמחתי, למרות שהיחסים הרשמיים עם טריומף נגמרו עשר שנים קודם לייצור הטנדר, אוטוקרס ורום כרמל (שזה אותו הדבר בשינוי האדרת) המשיכו להשתמש בלא מעט חלקי טריומף בסוסיתא ורום כרמל, עד הסוף המר של המפעל הישראלי בשנת 1981. זהות החלקים נוגעת בעיקר למתלים, מערכת הגה וחשמל. אמנם בשנים האחרונות יצאו במפעל המקומי קצת לרעות בשדות זרים ופזלו לשוק האיטלקי (ידיות דלתות ועוד כמה דברים), אבל העיקר נשאר: מערכת היגוי ומתלים של טריומף. ולמה הדבר חשוב? כי ניתן להשיג פחות או יותר כל דבר עבור מכוניות טריומף ובכלל זה חלקי מתלים והגה. כך למשל בית מוט ההגה עצמו (הצינור), שהוא אחד-לאחד של טריומף הארלד. בתוך הצינור מושתלים שני תותבים המשמשים מעין מיסבי החלקה למוט ההגה עצמו. התותבים הנ"ל הן שילוב של בוקסות מתכת, גומי קשיח ו"סליב" של פלסטיק - זה האמור בסופו של דבר למנוע את החופש של מוט ההגה בתוך הצינור. מטבע הדברים הפלסטיק הזה נשחק במשך השנים וכך נוצר החופש וזו הסיבה להחלפתן. במבט של כמעט חמישים שנים אחרי התכנון המקורי, יש דרכים יותר טובות ועמידות לבצע את הסידור הזה, אבל זה לא רלוונטי לעת עתה, כי עוד בשלב השיפוץ המיכני הזמנתי בחו"ל את הבוקסות למוט ההגה, ואתמול, כשהגיע היום הגדול, כל שהיה צריך הוא רק לשלוף אותן מהשקית ולהרכיב. עוד לפני כן עברו כל חלקי המתכת ניקוי חול וצביעה מחדש, הודות לעבודתו המסורה של ראסם הצבעי, אז אפשר היה להתחיל במרץ. לבוקסות שתי בליטות האמורות להיתפס בחורים המיועדים לכך בצינור החיצוני של מוט ההגה, אז הצורה בה מכניסים את הבוקסה חשובה. חשוב גם לזכור להכניס את המוט עצמו לפני החדרת הבוקסה השניה, אחרת לא יהיה ניתן להכניסו כלל. כל שנותר הוא להרכיב את מכסה האבק התחתון על הצינור והיחידה עצמה מוכנה להרכבה מחדש במכונית. תמונות: 1. חלקי המתכת אחרי הצביעה (חלק מהחלקים כאן לא קשורים למערכת ההגה, כמובן). 2. עוד חלקים. למעשה, ניקיתי וצבעתי את אותם חלקים גם של תורמת החלקים, זאת בכדי שאוכל לבחור את החלקים הטובים ביותר. 3. בית מוט ההגה (הצינור) אחרי הצביעה. 4-5. החורים בצינור ההגה המקבעים את הבוקסות למקומן. 6. הבוקסות עצמן. 7. התוצאה הסופית - מוט ההגה מוכן להרכבה.

היום העברתי את חלקי המתכת שדרשו ניקוי חול ל"יגאל" שיושב במתחם הצריפונים בסמוך לגשר מעריב. יגאל הוא זה שניקה לי בעבר את חלקי המתכת וגם זה שעשה/עושה את העבודה על הלוטוס אירופה של עודד. החלקים האמורים הם בעיקר של מוט ההגה. את הדרך חזרה ניצלתי בכדי לעבור במקום עבודתו של אח של עודד - ישראל - בכדי לאסוף את מנגנון המגבים אותו הוא תיקן עבורי וכן להשאיר אצלו את ידיות האיתות והמגבים לבדיקה ותיקון. לסיום - השארתי את חלקי המתכת הנקיים אצל ראסם הצבעי מדרך השטח, בכדי שיוכל לצבוע אותם כהלכה. מקווה שכבר מחר או ביום ראשון אוכל להרכיב המנגנון חזרה. זהו. תמונות ולילה טוב. 1-4: ניקוי החול. 5: החלקים לפני הניקוי. 6. ואחרי הניקוי ולפני הצביעה. 7. מנגנון המגבים אחרי התיקון.

לפחות בתיאוריה... בינתיים - רק מרכיבים את כבל המצערת ומדמיינים איך זה יעבוד. אחרי ניקוי וצביעת תושבת הכבל והרכבתה מחדש על סעפת היניקה, הגיע זמנו של הכבל עצמו. זה, כזכור, לא היה במצב נהדר ולשמחתי מצאתי לו תחליף משומש - אבל במצב טוב בהרבה. ההרכבה עצמה פשוטה מאוד וקלה, והנה, אפשר לסמן עוד V ברשימת המטלות. עכשיו צריך להתקדם עם מוט ההגה. ועד אז - תמונות: 1. כבל המצערת 2. תושבת הכבל מורכבת במקומה 3. כבל המצערת מחובר ומאובטח למקומו

שלב זה של ההרכבה מתאפיין בהתקדמות מאוד איטית. הסיבה: כל מכלול וכל בורג העושה את דרכו חזרה למכונית נבדק, מנוקה, נצבע או מוחלף - בהתאם לצורך - ותהליכים אלו לוקחים את הזמן שלהם. הרבה זמן... מה גם שלי אישית יש פחות זמן, אז המשוואה ההפוכה הזו עובדת נגדי. לא נורא, שום דבר לא בוער. הבוקר דווקא התחיל בטלפון משמח. ישראל התקשר לספר כי עשה ניסוי על צמת החשמל שהוא בנה ליחידת המזגן וכי הכל עובד ונראה תקין. עכשיו הוא צריך לחווט את הצמה עבור המזגן וכן לבצע את החיבורים הנדרשים לצמה הישנה. הכוונה היא לא שהצמה החדשה תקבל מתח מהישנה, אלא המערכת תעבוד, כמו שאר מערכות האוטו, רק שמתג ההתנעה על מצב ON, כמו גם התאורה הפנימית שתעבוד כאשר האורות עובדים. יהיו ממסרים שיחלקו את המתח ואת העבודה למניפה, מאווררים ושאר צרכני מתח גדולים, כך שהעומס על הצמה הישנה לא יגדל ואפילו יפחת (בוטלה מערכת האיוורור הישנה, וגם מערכת התאורה תקבל ממסרים). מאחר שגם את מערכת המגבים ישראל כבר תיקן, אז החלטתי להעמיד בפניו אתגר חדש: ידיות האיתות והמגבים. ניתן להשיג כאלו בחו"ל, אבל לא בטוח שצריך. יש לי לא פחות מאשר חמש או שש יחידות כאלו ובטוח שמכולן הוא יוכל לעשות אחת מתפקדת כמו חדשה. אז את החלק הארי של היום ביליתי בהשגת היחידות שלא היו אצלי ופירוק שני מוטות ההגה (מטינה והתורמת) על שלל החלקים שלהם, זאת על מנת להוסיף את הידיות הללו למצבור שיעבור אליו (ביחד עם הטרמוסטט המיכני שמחליף את האלקטרוני הנשלט על ידי מחשב ניהול המנוע של הטריוס - בו אני לא משתמש...) וגם בכדי להעביר בתרגולת הרגילה את חלקי הברזל של מוט ההגה: ניקוי וצביעה. לשמחתי הזמנתי מבעוד מועד את שתי הבוקסות המושתלות בתוך מוט ההגה ואשר תפקידן למנוע תנודות של המוט, כי המקוריות בנות השלושים כבר עשו את שלהם וניכר חופש במערכת. המדובר בבוקסות זהות לאלו המשמשים דגמי טריומף שונים, בעיקר הארלד וספידפייר להן מוט הגה זהה. הפירוק עצמו של מוטות ההגה לא היה מסובך, רק היה צורך להתמודד עם ראשי הברגים הקטומים של הסוויץ'. המדובר בברגים שבעת החיזוק שלהם הראש שלהם ניתק ממקומו וכך קשה לפרק את המנגנון עצמו (שנועל את ההגה שאין מפתח). אפשר להשתמש בכוח ולשבור את המנגנון, אפשר להשתמש בדיסק ולחתוך אותם, אפשר גם לנסות שיטה שלישית: לפתוח אותם בעזרת מדגש ופטיש. לא תמיד זה עובד. היום כן! מקווה ביום חמישי להיות אחרי ניקוי וצביעה ואולי-אולי להרכיב את מרכיבי מוט ההגה יחדיו ולהחזיר אותו למכונית. ו... כרגיל, תמונות: 1. מוט ההגה על "שלל" מערכותיו מוסר מהתורמת. 2. ומיד מפורק לאלתר. 3. הסרת הברגים הקטומים באמצעות מדגש ופטיש - לפעמים זה עובד. 4. הסרת גלגל ההגה באמצעות חולץ. רלוונטי לגלגלי הגה סרבנים בני שלושים. 5. מדבקת תאריך הייצור, ככל הנראה, של גלגל ההגה. 6. חלקים שונים ממוט ההגה שינוקו ויצבעו, בהתאם לצורך. 7. שלל ידיות איתות ומגבים, מהם יעשה ישראל יחידה אחת, לתפארת רום כרמל בישראל.

בראשונה - שלושת הדוושות חוברות להן יחדיו, ומצד המנוע: הבוסטר באדום בוהק ובתמונה השלישית והאחרונה כבל המצמד במקומו מורכב.

בשבועות האחרונים הואט קצב ההתקדמות, עקב חוסר זמן, אבל ממשיכים מתי שאפשר. אחרי שסיימתי עם הבידוד של הקיר האחורי, אפשר היה להתקין מחדש את הדיפון. במקור, השתמשו בשלושה ניטים לקבע את הדיפון למקומו. לעת עתה השתמשתי בברגים ואולי גם בעתיד. נראה אחרי הריפודים. כעת אפשר היה לחזור לקיר האש ולהתחיל להרכיב מחדש את הדוושות. הראשונה - דוושת הגז ואחריה הבלם. אין ספק שעשיתי לעצמי קצת עבודה קשה בהתקנה, הרבה בגלל הבידודים משני הצדדים של קיר האש, אבל בסוף - הכל טוב. הבוסטר מתחבר יחדיו עם דוושת הבלם וגם זה בסדר הרכבה מסוים. לא סיפור, רק צריך לעשות נכון. השלב הבא הוא להרכיב את משאבת הבלם הראשית שופצה מבעוד מועד, אלא שהאומים לא היו מורכבים על הבוסטר וזה אומר שצריך לחפש אותם בשקית הברגים הישנים שירדו מהמכונית, כי אני זוכר שלא קניתי חדשים. גם אם לא אמצא את הישנים זו לא בעיה, יש אחרים בתורמת. מה שמתגלה כבעיה יותר גדולה היא שבאופן לא ברור אני לא מוצא את שני צינורות הבלם שיורדים מהמשאבה הראשית למפצל. חיפשתי בדרך השטח, חיפשתי במוסך הקודם בו הרכבתי את השלדה, חיפשתי אפילו ברכב עימו העברתי את כל החלקים - והצינורות אינם. לא נראה לי שאיבדתי אותם, אלא ששמתי אותם במקום בו הם ישמרו הכי טוב, רק שלעת עתה אני לא זוכר איפה המקום הזה... מאחר שכך, החלטתי כבר לעשות סדר בכל הקופסאות החלקים ולמיין אותם לפי "חלקים ישנים שפורקו - לא לשימוש"; "חלקים להרכבה מחודשת"; "חלקים מתורמות אחרות - לא לשימוש". לפחות עכשיו, כשאני צריך משהו, אני לא צריך לחפש אותו בכל הארגזים. השלב הבא היה להתקין מחדש את כבל המצמד. לא סיפור גדול והיה נחמד לבצע את הכיוון הראשוני ולהיווכח שפעולת המצמד רכה ויש הפרדה. בהגיעי להתקין את כבל הגז - נתקלתי בבעיה. הכבל המקורי הלך קצת קשה ואילו הכבל מהתורמת עבר טראומה וקומבינה ישראלית גסה - כך שהוא נפסל לשימוש, למרות מבחינת תפעול הוא דווקא טוב. נחשוב על פיתרון בהמשך (יש איזו תורמת נוספת לא רחוק, אז אולי היא תזכה לביקור...), בינתיים יחזור הכבל המקורי, זאת אחרי שהוא קיבל מנת יתר של ספריי חלודה וגילה נכונות לפעולה חלקה. את הכבל טרם הרכבתי, כי אני רוצה לצבוע את הבסיס שלו תחילה, אז זה יחכה להמשך השבוע. ולסיכום - מתקדמים, אבל לאט. בשבוע הבא אני מקווה להשלים את הרכבת הכבל גז, משאבה בלם ראשית ומקווה למצוא וגם להרכיב את הצינורות הנעדרים. אחרי זה נראה: או מוט הגה, או התקנת מערכת החשמל בתא המנוע. במקביל, אח של עודד, ישראל, סיים את תיקון מנגנון המגבים, אז יתכן שארכיב גם אותו וישראל החל לעבוד על הכנת צמת החשמל למיזוג. בימים הקרובים אעביר אליו גם את ידיות האיתות והמגבים, בכדי שיבדוק ויתקן אותם במידת הצורך. זהו להפעם, תמונות! 1. הדיפון האחורי במקומו. 2. ומהודק באמצעות ברגים. 3. ברגי דוושת הגז מורכבים (מתחת לצמת החשמל). 4. ודוושת הגז מהצד הנכון... 5. תושבת מוט ההגה התחתונה מורכבת למקומה. 6. דוושת הבלם תופסת את מקומה. 7. שתי הדוושות מחכות לשלישית שתיכף תגיע.

הייתה לי גישה לחלקים מפורד סיירה, שתי דייהטסו שרייד שונות וטריוס. מכל מכונית לקחתי את החלקים שהכי התאימו לייעודם החדש.