און יעקבסון

ישנם לא מעט חלקי ברזל (כגון דוושות, סוגרים וכדומה) שהיו צריכים לעבור ניקוי וצביעה לפני שתורם מגיע לשלב ההרכבה מחדש. אז ניצלתי את העובדה שכמה ארגזי חלקים של הלוטוס אירופה, המשופצת במקביל, עברו לניקוי חול וצביעה, ושלחתי מספר חלקים גם כן. אחרי הניקוי, הם נצבעו ועכשיו הם מחכים לתורם להרכבה. תמונות: 1. הדוושות אחרי ניקוי החול. 2. צירי מכסי המנוע ועוד חלקים - אחרי ניקוי. 3. הדוושות מייד לאחר הצביעה, מתייבשות בתנור. בתמונה מספר חלקים לא קשורים - של האירופה. 4. הצירים ושאר החלקים אחרי הצביעה. 5. נועל מכסה המנוע וזיז הנעילה (יש כאן אחד של הטנדר השני. הטוב מביניהם יבחר). והתוצאה הסופית: 6. הדוושות. 7. ציר ומסילה של תומך מכסה המנוע. 8. צירי מכסה המנוע.

יום פנוי ראשון מזה זמן, אז משכימים-קום ומגיעים לדרך השטח מוקדם. המטרה: להדביק את בידוד "סקנן-סקין" על הקיר האחורי, לסיים את התקנת החגורות ולהרכיב את הדיפון האחורי המקורי. מאחר שהדבקת חומר הבידוד היא עבודה איטית וסיזיפית (את זה אני עוד זוכר מההדבקה של קיר האש), היה ברור לי שלא אתקדם הרבה היום. אז ברשימת המטלות להיום הסתפקתי בדברים הללו. אמנם אפשר להתקין את הדיפון האחורי גם בלי הבידוד, אבל השיטה היא לסיים כל מטלה עד תומה ולא לשוב ולדוש בה שוב ושוב ובכלל לראות איך כל הדברים יושבים ומתלבשים שוב ומחדש האחד לשני. הרעיון, להזכירכם, הוא להרכיב את כל פנים האוטו ולמעשה הכול כולל הכול עד למצב של אוטו נוסע (אבל בלי שמשות). לבדוק מה שצריך ולפרק שוב רק מה שצריך בשביל הריפודים. למרות הכוונות הטובות לא סיימתי את הדבקת הבידוד. שתי סיבות מקלות: לא נשאר זמן ולא נשאר חומר... בכל מקרה, לא נשאר הרבה, כך שיכולתי לבחון את הרכבת הדיפון ומנגנון החגורות ואפילו לשים את אחד המושבים ולבדוק שהכל עובד כהלכה. אז אכן, הכל עובד כהלכה... אז ככה בקטנה, לפני הסוף, בדקתי את הפקקים החדשים שהבאתי לפקקי הניקוז. הם מתאימים, אז השארתי אותם במקומם לעת עתה. תמונות: 1. הדבקת הסקנן סקין על הדופן האחורית של תא הנוסעים. 2. הרכבת הדיפון האחורי, עוד לפני הצבע. כנראה שיצבע בצבע התחתון של המרכב. 3. התקנה של מנגנון חגורות הבטיחות. 4. הפקקים לחורי הניקוז מלפנים. אותם אוציא בעת הדבקת חומר הבידוד ואחזיר בחזרה בסיום ההדבקה.

דווקא לא. ידית בלם היד - מקורית. מין הסתם של טריומף במקור, אבל לא אתפלא אם יש זהות או דימיון רב למכלול של פורד. הרבה חלקים למכוניות של שתי החברות מהשנים ההם די דומים או זהים. וחגורות הבטיחות? צלם בהיכל... יפניות, תרומת דייהטסו שרייד.

הי נדב. תודה! לא כל כך הבנתי את כוונתך לגבי ידית בלם היד: מדוע עלי לקנות ידית חדשה ולמה אתה חושב שבצנטרל יהיו עוד חלקים מתאימים לרום כרמל? פעם אחרונה שבדקתי איתם (ומהם קניתי חלקים לסוסיתא שהייתה להורי לפני עשרים שנים פלוס) לא נשאר להם מלאי. בכל מקרה, הידית תצבע מחדש. כרגע מדובר בהרכבה ראשונית בלבד לצורך בדיקות. ואם כבר "מדברים", אז עדכון סטאטוס: כבר שבועיים שאין התקדמות של ממש בעבודה על האוטו. נראה שעכשיו, כשהטנדר על הגלגלים, לא בוער... ואין זמן, אבל זה לא אומר שאין התקדמות. מאחר שבחודש הבא לא אוכל לעבוד כלל על המכונית, הצבתי לעצמי יעד להכין את המכונית למסירה לרפדים בתחילת חודש הבא, בכדי שיוכלו להכין ולסיים את תא הנוסעים בזמן הזה - עניין של ניהול זמן יעיל. אלא שלאור העבודה המועטה שהצלחתי לדחוס על המכונית בשבועות האחרונים, שמתי לב שההחלטה הזו קצת מלחיצה את המערכת וללא סיבה אמיתית. נהפוך-הוא, דחיקה להעביר את האוטו לרפד באופן שרירותי רק עלולה לעשות בעיות מאוחר יותר. לפיכך, נקטתי בדרך פעולה הפוכה: החלטתי לדלג על שלב הריפודים לעת עתה וראשית להתקין את כלל מערכות האוטו עד תומם (למעט שמשות). הסיבה? בעקבות לא מעט שינויים (המזגן ומערכת החשמל הנלוות אליו, הוספת ממסרים למערכת החשמל הקיימת, שינויים במושבים, חגורות בטיחות אוטומטיות, סכי שמש ומראת אחור אחרת, התקנת רדיו מוסתר עם פאנל נפרד ועוד), החלטתי לעשות בדיקת מערכות כללית ולוודא פעולה תקינה של כל המערכות, הרצה של המזגן ובדיקה כללית של מערכת החשמל. הרי אין טעם להתקין ריפודים ואז להיווכח שצריך לפרק או להסיר אותם, כי מערכת סוררת כזו או אחרת אינה מתפקדת או שמה צריך לעשות איזה שינוי במערכת החשמל ולא ניתן לעשות זאת בצורה הטובה ביותר בגלל הריפודים. מעבר לכלל השינויים, הרי מדובר על מכונית שעמדה קרוב לעשרים שנה ללא תנועה ולא הורצה לפני הפירוק הכללי שלה, אז עדיף לעשות הרכבה טרומית, לוודא תקינות ולפני שלב הריפודים לפרק מה שצריך. בסופו של דבר, לא מדובר פה במכונית מורכבת או בהנדסת טילים. אז ביום חמישי ניצלתי כמה שעות חסד, "חטפתי" את ישראל, אח של עודד (הבעלים של לוטוס אירופה שאנו משפצים במקביל) ואשף האלקטרוניקה ונסענו להביא את צמת החשמל החסרה של יחידת המיזוג של הטריוס, זאת על מנת שישראל יוכל לתכנן ולבנות צמת חשמל ייעודית למזגן. בנוסף, גם הבאתי את צינורות הגז שהיו חסרים לי ועוד כמה פרטים אחרים. מאוחר יותר לקחנו את הטנדר של ניר מהמוסך, העמסנו את השלדה של האירופה, שלל חלקים אחרים שלה וכמה שלי והעברנו אותם לניקוי חול. חלק החלקים של האירופה יועברו בבוא העת לצביעה באבקה, כמה חלקים מיכניים שלה והחלקים שלי יצבעו בנפרד. אתמול לפני העבודה, נסעתי ליגאל מניקוי החול, והבאתי את החלקים שנוקו. מפאת קוצר זמן, לא הספקתי לצלם, אעשה זאת מחר, ובכלל מקווה לנצל את יום המחר בכדי לצבוע אותם חלקים ולהכינם להרכבה מחדש. המשך יבוא.

מאוחר מדי לתקן את ההודעה המקורית, אבל כמובן שהמדובר בידית ההילוכים המציצה ולא ידית בלם היד.

המצלמה חזרה, אז הנה התמונות החסרות משלב ההרכבה הטרומי שהחל השבוע. בתמונות: 1. ידית בלם היד ותופסני החגורות בטיחות מורכבים במקומם, זאת אחרי שבמקום הורכב הבידוד. 2. התחלת עיגון החגורות למקומם. העבודה טרם הושלמה. 3. ידית בלם היד מציצה דרך גרמושה של... פורד סיירה.

את שעות הבוקר ביליתי במיון חלקים שונים, אותם צריך לנקות ולצבוע לפני הרכבתם הסופית ורק מאוחר יותר התפנתי לעבודה של ממש. עיקר המאמץ התרכז בתא הנוסעים. החלטתי להרכיב את כל המכלולים בהרכבה "טרומית" משלוש סיבות. ראשית, לראות שכל מה שצריך קיים, ומה צריך לתקן. שנית, לעשות "בדיקת כלים" כללית. ושלישית, בכדי שבבוא היום יהיה לרפד מושג מה בא מעל מה. לא הספקתי הרבה היום, כי יש דברים שלוקחים זמן. כל שהספקתי הוא להרכיב את ידית ההילוכים וידית בלם היד ולהתחיל בהרכבת חגורות הבטיחות. ממתינים לתורם: דוושות, מוט הגה, משאבת בלם ראשית, מערכת מיזוג, לוח מחוונים, מושבים. ועוד מה שבטח ששכחתי כעת. כמובן שעוד לפני כן צריך לסיים את הדבקת הבידוד - בקיצור, לא משעמם... היום אין תמונות. המצלמה התקלקלה. מבטיח להשלים פערים בפעם הבאה.

אני בין האחרונים שאפשר לומר שלא מקפידים על שיפוץ גם באזורים שלא נראים בעין. יחד עם זאת, אין סוף לרמת הירידה לפרטים שאפשר להגיע אליה ויש גבול לכל תעלול. אין שום משמעות עבורי לבזבוז זמן לגבי הברגים הללו. אני אשקיע את השעות הנוספות שלי במקומות אחרים שיהיו חשובים לי. בכל מקרה, תודה על העצות ועל הנכונות לעזור. מכל מלמדי השכלתי.

הספוג - לא המצאה שלי. כך במקור. מין הסתם יש גמישות מסויימת בין הפיבר לשלדה. ולגבי השייבה. יתכן שארתך את הברגים לפלטות ואקפד את ראשם. בכל מקרה, "זורם ופחות בולט לעין" לא רלוונטי, כי הם יהיו מוסתרים מהעין, מתחת לשכבות ריפוד ובמקומות בהם לא דורכים ממילא.

ספוג? איזה ספוג? אתה מדבר על ה"סקנן סקין"? לא לזה אני מדבר. מעל הבידוד הנ"ל ומתחת לשטיח יהיה משטח הפרדה נוסף, אשר יחתך סביב הפלטה והבורג, עם השלמה מעליו. קצת קשה להסביר זאת מעל דפי הפורום, אבל בשורה התחתונה שום דבר לא יבלוט. ולגבי הברגים עם השייבה הקונית. גם היא תבלוט מעל פני השטח - בין אם בארגז או בתא הנוסעים ומעבר לכך, שטח המגע שלה עם הפיבר קטן, אז זה לא מועיל לי יותר מדי. ומועד הסיום? סוגר על ל"ג בעומר! (לא מתחייב של איזה שנה...) . זה דווקא רעיון לא רע בכלל לרתך מוט הברגה לפלטה עצמה, במיוחד לגבי שני הברגים הקדמיים שנמצאים בין הרגליים. לגבי המשטח בארגז - צריך לעשות הפרדה. לא יהיו שם פלטות וברגים כאלו שם או בכלל כאלו שנראים לעין, אם לא הבנתם. הפלטות נמצאות רק בתא הנוסעים והן יהיו מוסתרות מתחת לריפודים. ארבעת החיבורים בארגז שכן נראים לעין יהיו רק באמצעות ברגים. שוב תודה, על התמיכה והעצות. הברגים המתוארים לא מתאימים, כי שטח המגע שלהם קטן מדי. אחרת הייתי משתמש בברגים הקונים המקוריים. ולגבי טבעות הקשירה - גם רעיון לא רע. מאחר שלא בוער בעניין זה (כי אלו דברים שמרכיבים אחרי תום הצביעה) יש לי זמן לחקור בעניין.

לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון, איזה שימסים מתחת למסרק? המסרק מחובר בלוטוס בצורה קשיחה (זאת בניגוד לטבעות הגומי המבודדות במכוניות אחרות) לשלדה. לא זוכר שם שימסים, אבל אבדוק בספרות.

חוץ מלהתמוגג מנחת למראה המכוניות במוסך, מתקדמים גם בהכנות. הפעם: להשלים את חתיכת הספוג החסרה בנקודה מסויימת בין הבודי לשלדה והוספה של חתיכה אחרת במקום בו הפיבר הקמור לא יוצר מגע עם הספוג. לשם כך צריך לשחרר את כל הברגים האוחזים בין הבודי לשלדה. לשחרר, אבל לא להוציא לגמרי, בכדי שהשניים ישמרו על קו אחיד. מאחר שתיקון אחד הוא מצד ימין של הבודי והשני משמאל, החלטתי להרים מעט את הבודי, בכל פעם בצד אחר. את זאת עשיתי בעזרת ג'ק של תיבות הילוכים, אשר בעזרתו תמכתי בבודי בצד האחד שלו והרמתי אותו כמה ס"מ למעלה. מספיק בכדי שאוכל להכניס למקום את הספוג החסר ולהדביקו. פעם בצד האחד, בפעם השניה בצד השני וכעת אפשר לחזק בחזרה את הברגים. הפעם, אני מקווה, באופן סופי. במקור הברגים המדוברים הם בצורה קונית וכשהם מחוברים דרך הבודי, הם בגובה אפס לרצפה וכך הם לא הפריעו מתחת ל"ריפודים" שהיו שם במקור. אלא שהשנים וגמישות השלדה עשו את שלהם והחלטתי לא להסתמך על שטח חיזוק כה קטן של הפיבר, אלא להשתמש בברגים רגילים ובפלטות מתכת רחבות, כך ששטח החיזוק על הפיבר יהיה גדול בהרבה. פלטות המתכת מגולוונות, בעובי חמישה מ"מ (הייתי יכול להסתפק גם בשלושה מ"מ, אבל זה מה שהיה) ובמידות 15*15 עבור שני החיבורים הקדמיים ו-10*10 עבור ארבעת החיבורים האחוריים בתוך תא הנוסעים. תוספת העובי של הברגים והפלטות כתוצאה מהשינוי לא משנה לי, כי הברגים האחוריים מוסתרים מאחורי ובצידי המושבים. אמנם הברגים הקדמיים נמצאים פחות או יותר בין הרגליים, אבל מאחר שאני מתעתד לשים בידוד וריפוד כהלכה, תוספת הגובה של הפלטות והברגים לא תפריע. אז את סוגיית ששת הברגים הקדמיים פתרנו, עם השניים הבאים אין בעיות, כי הם נמצאים על זרועות מתכת מתחת לאוטו. כל שנשאר הם ארבעת הברגים האחוריים, שיושבים בארגז המטען. כאן כבר נתקלתי בבעיה. אני לא רוצה להשתמש בברגים הקוניים, מהסיבות המוזכרות, אלא להשתמש בברגים רגילים עם שייבות רחבות. אבל ברגים רגילים בולטים על המשטח וזה גם לא נראה יפה וגם לא שימושי (בהנחה שעושים שימוש בארגז). עם רעיונות טובים שוב באה משפחת בן ארי המורחבת (וניר ודורון). ניר הציע להשתמש בברגים עם טבעת (עבור עיגונים למטען עתידי) ודורון הציע שעל הארגז יהיה משטח עץ עמיד למים ואז הטבעות לא יבלטו מחד ועדיין יהיו שימושיות מאידך וכל זאת מבלי לפגוע בצבע הארגז. מאחר שעוד יש לצבוע את הארגז, השתמשתי לעת עתה בברגים רגילים, כך שאת ברגי הטבעת ארכיב רק בסוף, אז יש זמן להחליט לגבי הסוגיה הזו. זהו להפעם. תמונות, ושבת שלום. 1. הבודי מורם מעלה בצד ימין, בכדי להכניס את הספוג החסר. 2. פיסת הספוג מוכנסת למקומה ומודבקת. 3. וכך זה נראה אחרי ההידוק. 4. פלטת החיזוק הקדמית הגדולה. 5. והפלטות הקטנות יותר מאחור. 6. בורג החיזוק (הזמני) בארגז. 7. הברגים המיועדים, עם הטבעות בקצה.

יותר מאשר כיף לשפץ את המכונית בדרך השטח, כיף להגיע ולראות את כל האקשן הזה בפעולה, בצד אחד של המוסך. המכוניות מזוהות ואין מה להוסיף, באמצע וקצת נסתרת, השלדה של הלוטוס אירופה.

הזכרתי את טנדר 504 מזיכרון ילדות, יתכן שזה היה בכלל 404 טנדר. כך או כך, הצבא השתמש בטנדרים רום כרמל (אבל בתצורה של סוסיתא טנדר) עד סוף שנת 1978. אמנם חלק מהמכוניות הישראליות שירתו בצבא 18 חודשים, אבל חלקן היו אפילו חמש שנים בשירות. אחרוני הרומים הרגילים שייוצרו בשנת 1981 עזבו את הצבא מתישהו ב-1987. אני עוד זוכר אותן בשנים הללו ב"רכב ישראלי" חוזרות משירות לשיפוץ, כך שלגמרי סביר שעוד היו טנדרים ישראלים מודל 1978 בשירות צבאי בשנת 82-83. מתי בדיוק החליפו אותם הפיג'ואים ולמה לא המשיכו בצבא עם הטנדר 1301 - שלמרות שצבא לא רצה בו, נמכר דווקא במספרים יפים באזרחות: 1,175 יחידות - את זה אני כבר לא יודע. ננסה לברר אצל המומחים. וחן, ככל הנראה הצדק עימך. סוסיתא 12 עם מנוע פורד של אמצע שנות השישים הייתה ככל הנראה הדגם המוצלח ביותר בסדרה, בהתחשב באיכות יחידות הכוח של פורד ובכך שהיא הייתה מודרנית יחסית, בהשוואה לחלק מאופוזיציה באותן השנים. אחרי הכל, מאותה מכונית ממש ועד רום 1301 האחרונות של שנת 1981 המתכון הבסיסי של סוסיתא/רום כרמל לא ממש השתנה. נכון, נוספו מערכת בלם כפולה, מערכת איוורור וחימום פנימית והעיצוב החיצוני והפנימי עודכן, אבל מתיחות הפנים הללו היו כוסות רוח למכונית מעידן הצנע, שעוד ניסו למכור אותה כמעט עשרים שנה אחרי אותו עידן - מול מתחרות שקפצו שנות דור באיכות ובטכנולוגיה. אלמלא חוייב/נאנס/הוכרח הצבא לקנות אותה, היינו מאבדים את המכונית הישראלית הזו עוד בתחילת שנות השבעים. נכון שמבחינה מוטורית זה לא היה הפסד כזה גדול, אבל מבחינה נוסטלגית ופטריוטית - לפחות עבורי, זו שמחה גדולה שהמכונית הזו הונשמה מלאכותית על פסי הייצור עד כמה שאפשר.

פרוייקט לוטוס אירופה קצת נשכח, אבל לא נזנח. בחודש האחרון לא הייתה עבודה גדולה בפרוייקט עצמו, אבל הייתה התקדמות גדולה בהכנות. עוד בתחילת חודש שעבר השלדה פורקה לחלוטין מנכסיה, למעט כמה כבלים ושני צינורות חימום סרבניים שחיכו לאתמול ואז הגיע גם יומם. סדר יום עמוס של עודד לא איפשר לו את העבודה הפיזית על המכונית, אבל קפיצה קטנה בענייני עבודה לצרפת, שלחה אותו גם לביקור באנגליה והחזירה אותו משם עם מספר חלקים חיוניים להמשך הפרוייקט. אז כאמור אתמול סיימנו עם פירוק המכלולים האחרונים מהשלדה וזו נשארה ערומה כביום היוולדה. בגדול מצב השלדה מצוין. אין חלודה, קרעים או סדקים. למעשה, היה חשש לסדק אחד, אבל ניקוי המשטח גילה שלא כך הם פני הדברים. בכל מקרה, מאחר שהיה מדובר בנקודת עיגון מסרק ההגה, דורון - אשף הריתוך - חיזק את המקום על כל צרה שלא תבוא. לעת עתה, העבודה על הפרוייקט מחולקת לארבע: שיקום השלדה ומכלוליה עד למצב של "רולינג שאסי", שיקום המרכב, בניה מחדש של מערכת החשמל והצד המיכני. מצד השלדה, היא מוכנה כעת לניקוי חול וצביעה, כאשר בהתחשב במבנה החלול של השלדה עלתה השאלה האם לצפות אותה באבקה, או גילוון. שאר חלקי המתכת יעברו ניקוי יסודי אף הם, יצבעו וכשהשלדה תחזור ממסע השיקום שלה, נתחיל להרכיב אותם מחדש. אז קצת תמונות להתרשמות. 1-2. יחידת הכוח והמתלים האחוריים. 3. חופש גדול ומטריד במתלה התגלה כמיסב שחוק. לא סיפור. 4. עוד זווית למכלול כולו. 5. בלם אחורי. סביר להניח שזה יראה מוכר להרבה בעלי פורד, טריומף ושאר מכוניות אנגליות מהשנים ההם. 6. צינורות הבלם הגמישים - נקנו חדשים. הצינורות הקשיחים ינוקו ואם צריך יוחלפו.

הי יוסי, חג שמח. חייב לך תשובות לגבי הצמיגים. אלו צמיגים שבאופן יחסי קצת קשה להשיגם. שים לב שייעודם הוא LT (לייט טראק) וכן הם מוגדרים M+S, כלומר כמתאימים לבוץ ושלג. או במילים אחרות, אל תצפה מהם לגדולות ונצורות בכל הקשור לאחיזת כביש - מה שגם מגובה בנתונים שלהם: טמפרטורה, משיכה, רכות. מה הייעוד שלהם? עבור איזו מכונית?

אז זהו, שדווקא אמרתי... אבל גם למדתי במהלך השנים שכל תוכנית היא בסיס טוב לשינויים! או במילים אחרות - כשאסיים, אסיים.

:-D:-D אז זהו, שלא. בניגוד לזיכרון הקולקטיבי שלנו, דווקא רום כרמל 1301 טנדר מעולם לא גוייס לצבא. אחרי הרבה שנים של הסתמכות על התוצרת המקומית, הצבא החליף את הרום הישראלי בפיג'ו 504 טנדר. את מכוניות הקצינים הרגילות, רום 1301 ארבע דלתות, עוד המשיכו לדחוף לצבא עד תום הייצור, וגם זה ככל הנראה רק כי תע"ש קיבלו את עבודת ריתוך השלדות, אותן העבירו למפעל להרכבה ובזכות העובדה שהמכוניות הוחכרו לצבא בדיל "אקסטרה אורדינר". אבל ככלל, אין ספק שאלמלא הצבא לא היה צידוק של ממש להמשך הייצור של סוסיתא ורום כרמל לאורך מרבית שנות השבעים, בטח בשנת 1980 ו-1981 בה אפשר היה עדיין לרכוש רום עתיקה לצד מכוניות מודרניות ומתקדמות, בעלות הנעה קדמית וכדומה. אבל סוסיתא ורום כרמל הן חלק ההיסטוריה שלנו וערב יום העצמאות, שלושים שנה מאוחר יותר, הן מרגישות מיוחדות יותר מאשר מכוניות טובות בהרבה שהגיעו אלינו מארצות הניכר, אבל היו נחלת הכלל בעולם. סוסיתא, ובמיוחד רום כרמל, היו רק שלנו ובזה ייחודן. ואפרופו יום העצמאות - לפני כחצי שנה שחשבתי לעצמי עד מתי יגמר השיפוץ, נתתי לעצמי שלושה חודשים, אבל אמרתי בקול שאם אסיים עד יום העצמאות, זה יהיה נחמד. אז הנה, יום העצמאות הגיע, ואני עוד רחוק מיום העצמאות (טסט) של הטנדר... אבל - כל עכבה לטובה! ותודה על המחמאות. בהתחשב בייעוד המקורי של הטנדר הזה, שתוכנן כרכב עבודה צנוע ופרימיטיבי במפעל בתנאי "שדה", כמעט לא חוכמה לעשות משהו יותר טוב שלושים שנים מאוחר יותר... חג שמח לכולם!

אתמול העלאתי את הטנדר לראשונה על הליפט. גם בכדי לראות לו קצת מלמטה, אבל בעיקר בכדי לבדוק את התאמת הבודי לשלדה. אז יש שתי נקודות שדורשות יחס, אבל זה בהמשך. קודם כל - צריך להתרשם וליהנות מהתוצאה. אז הנה, גם בשבילכם: התמונה המראה את נקודת החיבור בין הבודי לשלדה - שם חסרה חתיכת ספוג.

מידת הצמיגים היא 185/80-13. הצמיגים הם מתוצרת "מקסיס" והם מיועדים לטנדרים. לא זוכר את הדגם המדוייק - אבדוק. קניתי אותם בצמיגי רמת אביב.

אחרי שתמו חגיגות השידוך, הגיע הזמן לרדת חזרה לקרקע המציאות ולהתחיל לחשוב הלאה. השידוך עצמו, כאמור, עבר חלק. אחרי שהבודי מוקם כהלכה, כל שנותר הוא להלביש את כל הברגים (שניים עשר במספר) ורק אז להתחיל לחזק. בעיקרון, החיזוק וגם הברגים הם טרומיים. כלומר, לא הברגים הנכונים (ארוכים יותר ועם הרבה שייבות). הסיבה: הרצון להדק בין הבודי והשלדה ולוודא שהמשטחים של הבודי מונחים באופן משביע רצון על הספוגים ובכלל לתת לשניים זמן הסתגלות מחודש. המסקנות הן שצריך בנקודה אחת בה יש שקע בתחתית הבודי להוסיף פיסת ספוג ובמקום אחר להאריך בעשרים ס"מ את משטח הספוג, כי ככל הנראה מדדתי בצורה שגויה את אורך. בכדי להוסיף את הדרוש הוספה, עלי לשחרר חלק מהברגים, להטות מעט את הבודי ולהדביק את הספוגים. אחרי שאסיים את השלב הזה אוכל להתחיל בחיזוקים הסופיים. אחרי זה יתחיל התהליך הארוך (והמספק) של הרכבת שאר המכלולים והחלקים. עד אז - תמונות.

איזה לוטו? לא זוכה אף פעם בכלום. יש לי מנוי למפעל הפיס עם מספר שכבר עשר שנים לא זוכה בכלום. ואני מפחד לבטל אותו, כי ברור לי שברגע שאעשה כן המספר הזה יזכה בפרס הגדול... ואיזה מזל?! עשיתי לעצמי מנחוס: הבוקר ירדתי לאופנוע "על הדקה" במטרה להגיע לעבודה בזמן. כבר שהתיישבתי עליו הבנתי שיש בעיה: הברכיים כפופות מדי... בקיצור, פנצ'ר. ואני לא צריך לספר לך שאין גלגל ספייר לאופנוע, נכון? אבל בכל זאת צריך קצת מזל: התקשרתי לליאור, השותף שלי שנוסע גם הוא על אופנוע, מכיוון תל אביב לכוכב יאיר. לונג שוט, מכיוון שאי אפשר לשמוע את הצלצול של הטלפון בעת רכיבה - לא כל שכן לענות לו. אממה - ליאור ענה ובא לקחת אותי. אחר כך הוא סיפר לי שבמקרה הוא עצר בצד הדרך ממש לרגע לסדר משהו במגן רוח וממש לפני שהוא המשיך בנסיעה, הוא הוציא את הטלפון מהכיס לראות מה השעה וכמה זמן יש לו. באותה השנייה, אני התקשרתי...

הי דורון. נשמע מוזר. שני כיוונים שהייתי מהמר עליהם: 1. המדובר בגריז שהתחמם ויצא מהכבל בתור נוזל. 2. הנשם שיושב על הפלטה העליונה של הגיר (זו עם הברגים) סתום ולכן החום והאדים נדחפים דרך הכבל למעלה. דווקא עולה לי עוד רעיון אחד נוסף, פרוע אולי: מחזיר השמן של כבל הספידומטר פגום ותצורת הספירלה של הכבל הפנימי המסתובב מושכת שמן למעלה (אם הוא באמת בתצורה הזו). ואולי זה מחזיר השמן הפגום הזה ביחד עם הנשם הסתום ההוא? זהו, מכאן שהמומחים יקחו את המושכות ויבואו עם עוד רעיונות, או הסיבה האמתית. בהצלחה, תעדכן בתוצאות. און

אנג'י (שמה בישראל, כי יש לה מלאך שומר) עברה שני ניתוחים שאמנם מונעים ממנה את הכיפוף של ברך אחת ובכלל שתי הרגליים האחוריות שלה הן די מצחיקות, אבל זה לא מונע ממנה לרוץ, לשחק, לקפוץ וסתם להיות חתולה של אנשים, כי היא פשוט חייבת להיות כל הזמן על יד זוגתי או על ידי, או ממש פיזית על אחד מאיתנו. חתולה מקסימה וקצת נשכנית, אם לא בא לה ליטופים (אבל יודעת שזה אסור, אז מעדיפה לברוח מאשר להתפתות ליצר, רק בשביל לחזור אחרי דקה ושוב להתחנף) ובכלל יצור די מצחיק. ולגבי המיונים לגן עדן, זה בסדר, אני יכול לחכות. אלוהים לוקח אליו את הטובים קודם, ולכן אני נשאר פה עוד הרבה זמן קצת אופ-טופיק התלתול הזה (מלשון שרשור), אז נקנח בתמונות של אנג'י כשהיא לא מתקשרת עם כוחות מהמצד האפל (אפרופו התמונה הקודמת שלה...)

http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2011%2F05%2F04 לפני שאתם עוברים לשם, בכלל נשכח מזכרוני סיפור שאותו דווקא אותו כן זכרתי לספר ל-"ישראל היום". אבל לפני כן קצת רקע: מכירים את זה שקורא לכם משהו "מין אללה"? כלומר, מין סיטואציה שלא הייתה צריכה לקרות ולא הייתה מתוכננת ונראה כאילו הייתה יד מכוונת בעניין (מתחיל להישמע מיסטי משהו...). אז לי זה קרה. פעם אחת החלפתי מישהו בדקה התשעים בנסיעה לדרום, בהחלטה ספונטנית של רגע. לא רק זאת, גם פיספסתי את הלו"ז וכתוצאה מכך איחרתי להדרכה. אבל מה, בפקק תנועה היסטרי בכביש גהה, בגשם סוחף, באמצע הכביש בין הנתיבים, אני קולט סמרטוט שחור באמצע הכביש. מבט בוחן מגלה שלא מדובר בסמרטוט, אלא בגור חתולים מכורבל, שנראה עדיין חי - ולא לאורך זמן, רק צריך שמישהו יעבור מסלול. בהחלטה של רגע עצרתי את המכונית באמצע הכביש (היה פקק, התנועה עמדה) ורצתי החוצה בגשם שוטף. תפסתי את הגור והתחלתי להניח אותו מאחורי גדר הבטיחות בשוליים. בהתכופפות מטה שיניתי את דעתי והחלטתי לקחת אותו (בדיעבד - אותה) איתי באוטו. מאוחר יותר הסתבר שהיא כן נדרסה ושתי רגליה האחוריות נשברו, כך שאם הייתי משאיר אותה שם, לא היה לה סיכוי. טו מייק הלונג סטורי שורט - החתולה הזו החלימה ועד היום היא אצלי ואני בכלל איש של כלבים... מין אללה. ולהבדיל ולעניינו: ערב חג פסח, צהרי היום, תל אביב חצי ריקה ואני עם מכונית מבחן באיזור רחוב המסגר. בהימור פרוע, אני נכנס לאזור הרחובות שונצינו ובן אביגדור, לחפש את הספוגים שנמצאים בין הבודי לשלדה. ברור שכל החנויות סגורות. בדרך החוצה, אני קולט שהחנות החלקים של חיים שאשא עדיין פתוחה. ביום רגיל, אני אפילו לא חושב לעצור אם הגעתי במכונית. הפקחים משחרים לטרף ובכלל אין חניה באזור. אבל, הרחוב ריק, יש שפע חניה והפקחים מבשלים לחג. אז נכנסתי להגיד שלום. אחרי הברכות השלום, אני מתרשם מהסחורה החדשה וניסיונות הסדר של חיים בחנות, וככה סתם עושה סיבוב שעמום. במסדרון הראשון, על מדף אחד בגובה העינים, ערמה גדולה של מסנני אוויר, מה שמזכיר לי שצריך להתאים איזה משהו לאוטו שלי. הבעיה: המדובר במסנן אוויר ייחודי - עגול ומאוד קטן, באופן מוזר. כבר מרחוק אני מזהה משהו דומה, הבעיה היא שלא תכננתי לחפש מסנן ואין לי את הבית שלו לבדוק התאמה. אז מסתכל לראות מה כתוב על השקית בכדי שאוכל לבדוק את הנושא לעומק בהזדמנות ורואה שהמדובר במסנן שמתאים לפורד פיאסטה עד שנת 1983. מעולה. בערמה אני מזהה עוד מסנן זהה, וממש בראש הערמה עוד שני מסננים כמעט זהים לגמרי. לוקח אותם ליד, משווה מידות, משווה גבהים - בין המסנן הזה לבין המסנן של הפיאטה. לא זהה, אבל מאוד דומה. הופך את המסנן, ומגלה כיתוב בעברית. מקרב אותו לעיניים (הגיל, הגיל...) וזה מה שאני קורא: תגדילו את התמונות ותקראו גם אתם. והתמונה של השדה, זו ההיא מהסיפור הקודם. מין אללה, לא?