און יעקבסון

היום עשיתי נסיעת בכורה ברום כרמל טנדר. לא, לא שלי, עדיין. מעשה שהיה - כך היה: חבר טוב החליט שהוא רוצה מטעמים נוסטלגיים סוסיתא או רום כרמל. זה התחיל בגרסת הסדאן, אבל חיש מהר הוא הבין שלצרכיו טנדר יהיה עדיף. אז נסענו לראות את הטנדר מפתח תקווה שמפורסם מזה זמן ביד 2. המפגש הזה מאוד סיקרן אותי. אחרי הכל אני משפץ טנדר דומה, אבל מעולם לא נסעתי בטנדר כזה. רוב הזיכרון שלי מנהיגה ברכב שכזה הוא בעיקר מסוסיתא סטיישן 13/60 שהייתה ברשות הורי בזמנו. היא הייתה מודל 1973 ונהגתי בה בפעם האחרונה בשנת 1993. כלומר, היא הייתה צעירה בעשור מהטנדר שאני משפץ עכשיו ולמרות זאת היא הייתה גרוטאה שאין לתאר. רעידות, קרקושים, ויברציות, חום וגם קור שחודרים לתא הנוסעים, תיבת הילוכים חקלאית, התנהגות כביש של שיכור וטרטור מנוע מעצבן תדיר. וכל זה ביום טוב שלה... טוב, אני קצת מגזים בתיאור הגרוטאיות שלה, אבל הרעיון מובן. גם התנסות טרייה יותר, נהיגה בכרמל ממודל דומה לפני כשלוש שנים, לא השאירה בי רושם חיובי יותר. גם לא נהיגה ברום כרמל 1300 (זו עם מנוע פורד). מכאן נובע החשש שלי שלמרות השחזור והשדרוג שאני מבצע בטנדר שלי - פעם גרוטאה, תמיד גרוטאה. והטנדר מפתח תקווה? המדובר ברכב שנסע כל השנים הללו וגם עבד למחייתו ולכן, כך חשבתי, טוב לא יכול לצאת מזה. אני חייב לציין שהופתעתי לטובה! ריסון המתלים טוב מאוד ובורות קלים ומכסי ביוב משוככים היטב. ההגה ישיר מאוד וחד תגובה וגם הבלמים סבירים פלוס (צריך ללחוץ מעט חזק מהמקובל בכדי לקבל עצירה טובה). הופתעתי מאוד מבידוד הרעשים. למעט רחש החודר דרך פתח ידית ההילוכים שלא היה סגור היטב, צליל המנוע אינו חודר ברמה מטרידה. גם כוח המנוע סביר לגמרי ולפחות בהתנהלות עירונית, לא הורגש מחסור אקוטי בכוח. בשורה התחתונה, אם אלו התחושות בטנדר בן 32 שנים, אני אופטימי. מעבר לכך שבטנדר שלי הכל חודש - כך שמבחינת תחושת נהיגה המצב אמור להיות טוב יותר - אצלי אני מתקין בידוד רעשים של ממש ולכן אמור להיות הבדל מהותי בהקשר זה. יש למה לצפות, אני שמח.

קניתי! כלומר, תודה! בשמחה! מאיפה יש לך את כל המציאות הללו?

יש לי בקליות במצב סביר מינוס (אחת סביר, אחת מינוס) בשביל ההתחלה. בארץ לעת עתה לא מצאתי אחרות, אבל ניתן להשיג אותן באי.ביי ובאתרים נוספים, כך שאיני מודאג בהקשר זה. פנסים קדמיים יש לי ואפילו במצב טוב, אבל הם די פשוטים, כך שבמקרה הצורך ניתן להתאים אחרים. איתותי הצד הקדמיים הם במקור של פיאט 500 ומצאתי בארץ חליפיים. טרם זיהיתי את המקור של הבקליות של האיתותים היושבים בטמבון ולכן עדיין אין לי חלופות, אבל אם אני לא טועה (כבר לא זוכר...) יש לי שתיים סבירות. במילים אחרות, כשנגיע לבקליות, נעבור גם אותם.

זהו, הגיע הרגע, כך חשבתי הבוקר. עד סוף היום, אני מרכיב את הבודי על השלדה. לכאורה, אין סיבה מדוע לא. הבידוד על קיר האש מורכב והספוגים מחכים להרכבה. אלא שגדולים וטובים ממני כבר אמרו לפני שכל תוכנית היא בסיס טוב לשינויים... אז משנים את ההחלטות ולא משדכים בין הבודי לשלדה! וזאת על שום למה ומדוע? כי הרבה יותר נוח להתחיל לחווט את צמת החשמל ולחבר מספר מכלולים אחרים בתא המנוע, עכשיו, כשהוא ריק, מאשר אחרי התקנת השלדה. היום עדיין אפשר לעמוד פיזית בתא המנוע ולא להתכופף על דופן מכסה המנוע ולשבור את הגב בניסיונות החיזוק של אומים, ברגים וצמות. אלא שעוד לפני שאפשר יהיה להתקין את צמת החשמל, צריכים לכסות בחומר בידוד המתאים את קיר האש בצדו של תא הנוסעים ולהרכיב על הצמה - טרם הרכבתה - את הטבעות הגומי המורכבות על הבודי. עד כאן טוב ויפה - התיאוריה עובדת. רק שחול המועד משבש קצת את הלו"ז. חומר בידוד עדיין אין לי ובגלל החג יהיה רק ביום שלישי; גומיות חדשות לצמת החוטים אקנה מחר, רק שלא אוכל להרכיב את צמת החוטים - כמו גם את המכלולים האחרים - עד שארכיב את חומר הבידוד... בקיצור, קצת מתעכבים. לא נורא, יש דברים אחרים לעשות. היום פתחתי החורים הרצויים בבידוד בקיר האש. גם זה לא פשוט וחומר הבידוד עקשן ושוחק סכינים יפניות לרוב (פלוס חתיכה מהאגודל שלי, אבל זו אשמתי...). צריך לעשות פינישים קטנים בנקודות החיבור של היריעות ובזה מסיימים. מאחר שהתפנה זמן, החלטתי שזו ההזדמנות להביא ממקום האיכסון את הטנדר השני, זאת שבבוא העת אוכל באמצעותו לוודא הרכבה נכונה של הצמה בתא המנוע ובכלל שישמש כדוגמא. מאז שהחנתי אותו שם - לפני שמונה חודשים - גדל שדה סביבו ומסביבו נערמו עוד כמה גרוטאות. למזלי, הוציאו איזו עגלה שחנתה ממש לפני הטנדר, כך שהייתה לי גישה, אז הוצאתו הייתה קלה, כמו גם העלאתו על הנגרר. את הדרך בחזרה לדרך השטח עשיתי בזהירות ועד שיגיע תורו לתרום שוב, הוא אוכסן אחר כבוד במגרש החנייה, שם נערך איחוד מרגש בינו לבין הדלתות שלו שנלקחו ממנו בשעתו. תמונות לקינוח: 1. קיר האש, אחרי פתיחת החורים הנחוצים בבידוד. 2-3 תורמת החלקים, נהנית מהפריחה בשדה. 4. באמצעות רצועה והג'י.אמ.סי היא חולצה מהשדה. 5. עלתה על העגלה. 6-7. ועברה למשכנה החדש בדרך השטח

כבר רואים את האור בקצה המנהרה! את הבוקר הקדשתי לנסיעה לת"א. המטרה: לקנות דבק מיוחד עבור יריעות הבידוד, (פירוט בהמשך) ולמצוא בחנויות הגומי תחליף לספוגים המקוריים ששמשו כמתווכים בין הגוף לבודי. את הדבק מצאתי בחנות בשם "דבק און" (לי אין קשר אליהם...) ברחוב בוגרשוב 12, ואת הספוגים המשודרגים בחנות גומי ברחוב השרון 4, בשם "באביגום 7 מפעלי גומי בע"מ". בחנות זו, בחור בשם נתן עזר לי מאוד וייעץ לי להשתמש בספוג עם דבק חד-צדדי. המטרה של הדבק היא רק לקבע את הספוגים למקומם על השלדה, עד השידוך עם הבודי. אחרי זה משקל הבודי שומר אותם במקומם. במקור חשבתי להשתמש בחומר קשיח יותר מאשר הספוג המקורי, במטרה לצמצם חופשים או תנועות מיותרות של הבודי, אלא שלנוכח העובדה שרצפת הבודי אינה שטוחה לחלוטין, חומר קשיח יותר לא יהיה בעל מגע מלא בבודי. גם כך, במקור, הייתה נקודה בה השתמשו בספוג כפול, בגלל הקימור ברצפת הבודי. אז נשארים עם הספוג הגמיש. בחזרה ל"דרך השטח", לסיים להכין את יריעות הבידוד ולהתחיל להדביק על קיר האש. לא עבודה פשוטה או נקייה במיוחד, וגם לא הכי יפה בעולם. אין ספק שקיר אש מבריק מצבע חדש עדיף ממראה חומר הבידוד - לפחות לעת עתה זה נראה כך - אולם צריך לעשות עוד פינישים בנקודות החיבור של היריעות ולראות את התמונה במלואה, שכל המכלולים מורכים. וחוץ מזה, הרי רוב הזמן תא המנוע סגור ואינו נראה לעין ואילו בידוד כפול מרעש וחום על קיר האש יעשה פלאים בכל עת, אז התשלום שווה את המראה ואת המאמץ. לצערי, זה מה שהספקתי היום, אז מחר נותר לי לפתוח מחדש את החורים דרכם אמורים לעבור כל מיני חוטים וצינורות, פינישים בנקודות החיבור של הבידודים, לנקות מצבע את הברגות של תושבות מכסה המנוע (טעות שלי שלא כיסיתי אותם מבעוד מועד) ולהתחיל להדביק את הספוגים במקומם על השלדה. המטרה: מחר בסוף היום, או בפעם הבאה שאהיה בדרך השטח, להניח את הבודי על השלדה ולהתחיל לחזקם למקומם. בינתיים, כרגיל, תמונות ומחר אעלה תמונות של המוצר המוגמר, אחרי פינישים, פתיחת חורים וסגירת פינות.

ראשית, תודה לכל המגיבים. הרבה שעות עבודה קשה ועזרה מצד אנשי דרך השטח הביאו את הבודי למצבו כעת ואכן - הוא נראה מצוין! וערן, לגבי המותחן של המזגן - תודה על ההערה, יש בדברייך, אולם זו לא פעם ראשונה שאני נתקל במתיחה של רצועה על שליש פולי. בכל מקרה, אתייעץ עם המומחים. אז חוזרים לבודי: אחרי שהעברתי אותו למחלקת הצבע, ראסם הצבעי לא ביזבז זמן, והחל לשייף ולהכין את תא המנוע לצביעה. שיוף, ניקוי וצביעה בכמה שכבות. אין מה להכביר מילים - ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן: 1. ראסם משייף ומכין את המשטחים לצבע. 2. אחרי השיוף ולפני הניקוי. 3-6. הצבע החדש, עדיין מתייבש בתא הצביעה. כאמור, בצל הגוון הכחול כהה יותר מאשר תחת קרני השמש.

עד שיגיע "התור" לצבעי, התחלתי לעבוד על השלב הבא: להכין את קיר האש בתא המנוע ליריעות בידוד. המטרה: להפחית טמפרטורה ורעש בתא הנוסעים. בתכנון העתידי עוד הוספת בידוד גם בתא הנוסעים, כך שלנוכח המקור - לא היה בידוד כלל, פלוס שפע חורים לא אטומים בקיר האש - השיפור צריך להיות משמעותי. אז עד שיקראו לי לצבע, צריך להכין את השבלונות לצורך חיתוך יריעות איטום. לא עבודה מסובכת מדי, כמו גם חיתוך היריעות עצמן - סתם לוקח זמן. יותר מדי זמן, כי ראסם בא לקרוא לי להעביר את הבודי לרשותו, אז הפסקתי באמצע עבודת ההכנה והוצאתי את הבודי לטיול קטן בדרך השטח, לכיוון מחלקת הצבע. תמונות: 1. הכנת השבלונות לכיסוי קיר האש ביריעות מבודדות. 2. כל חלק מוספר, כך שאדע להיכן הוא אמור להגיע. 3. על סמך השבלונות, סימנתי וחתכתי את היריעות בגודל המתאים. 4. חומר הבידוד. 5. התקנה טרומית של היריעות. עבודת ההתאמה טרם הסתיימה. 6. מסיעים את הבודי בחזרה למחלקת הצבע. 7. הצבע הכחול הבהיר בדרך לשינוי. יהיה קצת יותר כהה, בדומה לפורד F350 שעומד מאחורי הבודי.

תזכורת - אחרי הכל, עברו מספר ימים, בהם הקומה של ליל הסדר... אז עכשיו אפשר להמשיך. אחרי שיריעות הפיבר שהודבקו בצדו הפנימי של קיר האש התייבשו, הגיע זמן דייסת הפיבר למלא את החסר. מאחר שזמן הייבוש מהיר יותר, לא צריך לחכות הרבה עד שאפשר לנקות וליישר את האזור בעזרת המלטשת. מאחר שכבר נבחר הצבע, השלב הבא הוא להעביר את המכונית בחזרה למחלקת הצבע. המשך יבוא - בינתיים - תמונות. 1. קיר האש מצדו הפנימי. ניתן לראות את יריעות הפיבר שסותמות את החורים ואת המשחה מהצד השני. 2. מילוי הדייסה בחורים המיותרים. 3. גם כאן. 4. שיוף החומר העודף, אחרי הייבוש. 5. גם כאן.

הי מירון וחג שמח. תודה על התגובה. גם אני עקבתי בשעתו בקנאה אחר שרשורים של שיפוצים מעין אלו והם אלה שנתנו לי את הדרייב להתחיל שיפוץ כזה משלי. מאחל לך מכל הלב שתגשים את חלומך. זה כיף שאין לתאר. און

אז אחרי שהכחול הכהה יותר שנבחר התגלה בעל שני פרצופים, כלומר - כחול בצל וסגול בשמש - הוחלט לנסות שוב. מאחר שהשאיפה הייתה להימנע מצבעים מיטליים, לא פשוט היה למצוא את הגוון הנכון. באופן סימבולי, נמצא הפיתרון שרשימת הצבעים של חברת... ראליאנט. זו האחרונה - כזכור - הייתה השותפה של אוטוקרס בתחילת הדרך, זאת בזכות ההתמחות שלה במרכבי פיבר. אז אם תרצו, זו מעין סגירת מעגל. שוב ראסם התגייס למבצע ובסבלנות אין-קץ הכין את הדלת וצבע אותה ועוד לפני שהספקתי לחזור מארוחת הצהריים. בכחול הזה כמעט ואין סגול והגוון כהה מבעבר. ומה שנחמד הוא שגם כאן מתקבל גוון משתנה של הצבע, בהתאם לזווית האור, שמש או צל. מקווה שהתמונות מעבירות את התחושה. 1. המניפה - הגוונים של רליאנייט. 2. סוג הצבע עצמו. 3. מייד לאחר הצביעה. 4. בשמש - הגוון בהיר יותר. 5. באור, אבל לא בשמש ישירה. 6. ובזווית לשמש, מהצד. 7. ואחרונה חביבה - מהצד.

אין דלת אחורית. כלומר, טרם מצאתי. ומה שכן מצאתי - מאחר שהמדובר במסגרת ברזל פשוטה - חלוד. יחד עם זאת, לא מודאג בהקשר זה. מאחר שמדובר במסגרת פשוטה, נשחזר ונבנה את הדלת מחדש.

אחרי דין ודברים ומחשבות מרובות, הוחלט בדעת רבים לשנות את הצבע הכחול שנבחר. לא עניין פשוט לבחור צבע, במיוחד שהולכים לכיוון של שני צבעים. צריך שהצבעים יתאימו האחד לשני וצריך שהגוון גם ימצא חן. אז ה"לבנדר" נשאר ומחפשים צבע כחול אחר. הוחלט על כחול כהה יותר ואחרי חיפוש במניפות הצבעים, נמצא הגוון הראוי. ראסם, הצבעי ללא חת של מוסך "דרך השטח" לקח את דלת הניסויים, החליק את הצבע הכחול הקודם והכין את הדלת לצבע. אחרי מדידות לפי המחשב, הוכן הצבע והותז על הדלת. כל שנותר הוא לחכות לאישה שתאשר את הצבע. על פניו - נראה מעולה. הגוון כהה וכחול יותר מאשר בצביעה הקודמת, אלא שכאשר הוצאנו את הדלת לאור, התגלה כי הגוון בעצם די סגול. כלומר, הוא משנה את צבעו בצל מכחול לשמש - סגול. לא מוותרים וממשיכים לחפש, אבל זה בהמשך. בינתיים - התמונות של התהליך עד כה: 1. הדלת בגוון הקודם. 2. שיוף הצבע לקראת הצביעה המחודשת. 3. הכנה וניקוי לקראת הצביעה. 4. המחשב נותן את המשקלים המדוייקים של כל גוון צבע על מנת להגיע לגוון הרצוי. 5. ראסם מכניס את התערובת. 6. ו... צובע את הדלת. 7. התוצאה - בצל ובלי הרבה אור: טובה יותר. המשך יבוא.

תודה על ההערה ותשומת הלב. כמובן שבכל חור וחור יש/תהיה טבעת גומי שתגן על העובר בה מפני הפיבר המרושע. חלק מהגומיות קיבלתי מחבר פורום (הגומיות העגולות בתמונות המצורפות) ואשתמש בהם, את החלק האחר - החסר - אקנה. עוד לפני האתגר להעלות את הגומיות המתאימות על צמת החשמל, אבל אפרופו פסח - אם עברנו את פרעה, נעבור גם את זה!

אין ספק שקיר האש המפריד בין תא המנוע לתא הנוסעים מחורר (כך במקור) כמו גבינה שוויצרית. לקראת חגיגות סיום תקופת ההפרדה בין השלדה לבודי וממש לפני החיבור ביניהם, התפנתי לסגור פינות. הראשונה - חורים מיותרים בקיר האש. לפחות שניים מהם - של מערכת החימום הישנה - אפשר לבטל, אבל איזה מהם בדיוק? האמת היא שאחרי תקופת הפרדה ממושכת כל כך כבר לא זכרתי איזה חור מתאים לאיזו מטרה, אז טרחתי ונסעתי לתורמת החלקים בשביל להיזכר. ברור שצריך חור בקוטר גדול עבור צינור מים, אבל קצת מצחיק לראות שקדחו חור ועוד חור בקוטר 30 מ"מ לערך עבור כבל בקוטר חמישה מילימטרים, לא? מכל החורים - הגדולים משמאל הם של מוט ההגה והבוסטר - שלושה הם עבור צמת החשמל, ויש עוד חורים עבור: כבל ספידומטר, כבל פתיחת מכסה מנוע, כבל מצמד, כבל לברז החימום הפנימי, שני חורים עבור צינורות המים של החימום הפנימי, ו... חור בקוטר 30 מ"מ לצינור של השפריצר. אז את שני החורים של צינורות המים אפשר לסתום - למערכת החדשה חורים חדשים - וגם את החור של הכבל של הברז. רציתי לסתום גם את החור הגדול שדרכו עבר הצינור של השפיצר, אבל הוא נשאר וישמש למעבר של הצמה הנוספת עבור יחידת המזגן. בנוסף, החלטתי כבר לסתום מספר חורים עבור ברגים שכבר לא בשימוש (כמו עבור יחידת החימום המקורית שלא תחזור). אז בשלב הראשון מנקים את הנקודות אותם רוצים לסתום, משני הצדדים. בשלב הבא, בכדי להוסיף חוזק, הדבקתי יריעות פיבר מהצד הפנימי של קיר האש - כשלב מקדים למילוי החורים בדייסת פיבר. מאחר שבניגוד לדייסה, ליריעות לוקח זמן להתייבש - אז בזה מסיימים לעת עתה.

נשמע מעניין! את תהליך הייצור אני מכיר. ראיתי איך מייצרים חלקים בשיטה זו במפעל של "אוטו-קור". המחשבה שהם שמרו במשך שלושים שנה תבניות לרום נראית לי מופרכת, אבל לך תדע, שווה לבדוק. מעבר לשם העסק, יש לך שם של איש קשר להעביר לי? אפילו בפרטי. תודה!

תודה, אבל אני לא בטוח שהבנתי את כוונתך. לאיזה תבניות אתה מתכוון, של לוח המחוונים?

לצערי בימים האחרונים לא התאפשר לי להתקדם עם הפרוייקט, אבל לחשוב בין לבין - עוד אפשר. עבודתי על יחידת המזגן הסתיימה. כעת צריך להתאים צמת חשמל למחברים של יחידת המזגן, להחליף את הטרמוסטט של היחידה (המקורי מסתנכרן עם מחשב המנוע ש... אין ברום כרמל), ולחבר את צמת החשמל החדשה כך שלא תעמיס על הצמה המקורית. את התאמת יציאות החשמל מהיחידה לקח על עצמו אח של חבר - אלקטרונאי מחונן. למעשה, בהתחשב בכך שעבודת התאמת המיזוג הסתיימה ושלא ניתן להמשיך עם הצביעה עד אחרי ההרכבה מחדש של הבודי והשלדה, מסתמן כי למעט כמה דברים קטנים, לא רחוק היום בו אשדך מחדש בין השניים. כל שצריך הוא לקנות את גומיות השיכוך שבאות בין הבודי לבין השלדה, לסתום כמה חורים בקיר האש שכעת אני יודע שוודאות שלא צריך אותם ו... לפני שיהיה מאוחר מדי, להחליט האם הצבע הכחול הנבחר הוא-הוא הצבע שישאר. כל עוד משנים דעה בשלב הזה, קל מאוד לצבוע מחדש את תא המנוע. אחרי השידוך - זה כבר יהיה קשה יותר. אז סדר הפעולות הוא כדלקמן: 1. לסתום מספר חורים לא נחוצים בקיר האש. 2. להחליט סופית על גוון הצבע הכחול. 3. לתקן את הצבע על קיר האש, או לצבוע מחדש את תא המנוע. 4. לקנות גומיות משככות חדשות. 5. לשים הגומיות על השלדה ולהניח עליהן את הבודי. 6. להרכיב את 12 הברגים המחזקים בין השניים. בשלב הבא, אוכל להרכיב את הדוושות, הבוסטר משאבת הבלם ו... אני קצת מקדים את המאוחר. עוד הרבה עבודה לפני. נתחיל לפי הסדר ונתקדם אט-אט. החשוב הוא שעולים מדרגה. הגיע הזמן, אחרי חמישה חודשים - לא?

אז הדשבורד יושב במקומו כמו חדש (יותר טוב מחדש, עכשיו הוא מחוזק!) מעל יחידת המיזוג ואין ביניהם כל מגע. יחד עם זאת, כפי שכבר ציינתי, את תא הכפפות אאלץ לשנות בהתאם ליחידת המיזוג. מאחר שהחומר ממנו עשוי תא הכפפות הוא אותו ABS, אזי חיתוך, הקטנה, שינויים והדבקה מחדש יעשו בקלות יחסית, הודות לאותו חומר-פלא הידוע בשם הקוד: "קטשופ". אז הנה התמונות (ששוות אלף מילים, אז אחסוך בכמה...). ובתמונות: 1. לוח המחוונים במקומו מונח. לא נרשמו תקריות בינו לבין פתח האוויר. 2. מבט מלמטה: כניסת האוויר ממוקמת מעל חלקו האחורי של תא הכפפות. 3. עוד מבט אחד מלמטה: כאן רואים בבירור שאין מגע בין כניסת האוויר ללוח, אבל שהחלק האחורי של תא הכפפות יפריע ליחידת המיזוג.

ברור שדשבורד נבדק ויושב היטב במקומו. רבים הסיכויים שאת תא הכפפות אצטרך לחתוך ולצמצם בגודלו, אבל זה כבר משהו שאני יודע מהתחלה. אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אבל בשביל תמונה צריך "מיץ" במצלמה והוא נגמר, אז בהזדמנות הקרובה אעלה תמונה. אני מקווה שבינתיים תאמין לי שהדשבורד מתאים...

ביג דיל, אוטוקרס כבר לפני שנים עשו גוף מפיבר על שלדה נפרדת :lol:. כך או כך - אהבתי.

ממשיכים! אז אחרי שדייסת הפיבר התייבשה, מרכיב שוב את יחידת המזגן ובודק שהכל יושב כמו שצריך. נראה טוב. הרווח בין היחידה לתיבה מתוכנן, כי בו יבוא הספוג שיאטום ויצמיד בין השניים. אז עוברים לשלב הבא: משייפים ומורידים את העודפים והשיירים של דייסת הפיבר. כמו גם הפינות של לוח הפיבר עצמו, זאת בכדי לתת לתיבה מראה אחיד. כבר אפשר לראות את הסוף, כל שנותר הוא לאטום את כל נקודות החיבור של התיבה - ליתר ביטחון - בכדי למנוע חדירת מים, היה ויש סדק או רווח בלתי נראה בין המשטחים ו... נראה שזהו! התיבה מוכנה. אז כרגיל, תמונות: 1. ניסוי כלים: הרכבה טרומית של יחידת המזגן, ביחס לתיבה. 2-5. התיבה, אחרי השיוף והאטימה - מכמה זוויות שונות.

היום "התלבשתי" על תיבת האוויר. הכוונה: לבנות אותה עד הסוף. בפעם הקודמת כבר התקנתי את מסיט המים מהפתחים החיצונים, אז עכשיו אפשר להמשיך הלאה. לאור הניסיון מאתמול, את הדבקת התיבה עשיתי באמצעות דייסת פיבר ולא יריעות. גם קל יותר לעבודה וגם מתייבש הרבה יותר מהר. ולגבי חוזק - זה חזק מספיק, במיוחד לאור העובדה שתיבה זו אינה נושאת שום עומס. אז תחילה הרכבתי את הדופן של אמבטיית ניקוז המים לעבר בית הגלגל ואחרי זה שלב אחרי שלב את שאר חלקי התיבה, לא לפני שאטמתי את החיבורים הפנימיים מפני חדירת מים. הרבה עבודת פיבר וסבלנות, והנה התוצאה (הלא מושלמת - צריך להחליק ולאטום גם את חלקי התיבה האחרים). אז קדימה לתמונות: 1. הדבקת דופן אמבטיית הניקוז (הדופן הימנית) וכן הארכה בחלק האחורי, כך שתתאים מאוחר יותר לחלקים האחרים. 2. יחידת המיזוג הפנימית - נקודת כניסת האוויר מבחוץ. 3. לוח הפיבר לאחר החיתוך למידה. הלוח הזה יהיה בחלקה התחתון של התיבה, אל מול יחידת המיזוג. 4. לפני שממשיכים הלאה - אוטמים בחומר אטימה בנקודות אליהן לא ניתן יהיה להגיע בהמשך. בעיקרון גם דייסת הפיבר אוטמת טוב, אבל עדיף בטוח מאשר להצטער... 5. הצמדת הלוח התחתון של התיבה. 6. חור כניסת האוויר מאפשר חיזוק בדייסת פיבר גם בחלק הפנימי של החיבורים. 7. התיבה מוכנה, טוב כמעט מוכנה. לפני שיוף ואיטום. 8. עוד מבט אחד על התיבה. כניסת האוויר מבחוץ היא ממש מעל התיבה.

אז אחרי שהכנתי מקרטון של חלקי התבנית וגם "יצקתי" לוח פיבר, הגיע הזמן לחיתוך לפי מידה. לא עבודה מסובכת. רק לשים את חתיכות הקרטון לפי סדר על הלוח, לסמן ולחתוך. זה השלב הקל. עכשיו צריך להתחיל ולבנות את התיבה החדשה. אבל אי-אפשר לעשות כן לפני שמרכיבים את ה"גג" בתוך התבנית, שימנע חדירת מים לתוך יחידת המיזוג. בכדי שזה ישאר במקומו, החלטתי להצמידו באמצעות דייסת פיבר. הסיבה: הדייסה מתייבשת מהר. מאוד מהר. עניין של דקות. ואילו יריעות הפיבר - עניין של שעות לעיתים. אחרי שהדייסה התייבשה, חתכתי חתיכות של יריעות פיבר, הכנתי פוליאסטר והתחלתי להדביק את כל הדופנות מסביב. האמת היא שאני לא מרוצה מהתוצאה ונראה לי שלהבא אשתמש אך ורק בדייסה בנקודות החיבור. אחת הסיבות היא שנקודות אלו צריכות להיות גם אטומות לכניסת מים. נראה מה נחליט מחר. בינתיים - תמונות: 1. המקום בו הייתה התיבה הישנה ותבוא החדשה. 2. חלקי הקרטון שנחתכו לפי מידה ועל פיהם חותכים את דופנות התיבה החדשה. 3. הסימון של החלקים - לפני החיתוך. 4. ו... אחרי החיתוך. 5. החלק הראשון (עליו כתובה הספרה 4) מודבק למקומו. 6. מתחת לחלק הזה - הגג - תבוא יחידת המיזוג. כאן השתמשתי ביריעות פיבר בנקודות החיבור. להבא יתכן שאשתמש בדייסה.

הפעם של השלדה. זו תעבור בשלב הבא פירוק מושלם, ניקוי חול וצביעה באבקה אשר לאחריה נתחיל להרכיב אט-אט את כל המכלולים בחזרה. אחרי זה, או במקביל - מה שיבוא קודם - נעבור לבודי. שם יש לנקות ולהסיר את כל הצבע הישן ולחזק מקומות אסטרטגיים ואחרי זה לצבוע מחדש. אבל אני מקדים את המאוחר. קודם תמונות של המצב הנוכחי. 1. המתלה הקדמי. הזרוע התחתונה של טריומף, העליונה "אפטר-מרקט". או פיתוח של לוטוס - טרם בדקתי. היתרון שלה, מעבר לחוזק מבני טוב יותר, היא שהיא מאפשרת כיוון קל לקמבר של הגלגל. 2. עוד תמונה של המתלה הקדמי. החלודה היא חיצונית בעיקר. לא מה שניקוי מסיבי וצביעה לא יכולים לפתור. 3. נקודות החיבור של המתלה לשלדה נראות טוב ללא רקבונות, בהתרשמות ראשונה. 4. אחת הנקודות המעניינות באירופה היא השלדה הייחודית שלה. כאן בנקודות החיבור למתלה. 5. מבט עילי על השלדה הבנויה כעמוד שדרה מרכזי הנפתח בתצורת האות V מאחור (עבור יחידת הכוח) והאות T מלפנים, למתלים. 6. הזרוע האחורית והגל ההינע המסיבי. 7. בעשרים שנה, צורות חיים אחרות מאשר מיכניות קיבעו את מושבתם על מערכת הבלמים. 8. נקודת ההתפצלות של השלדה סביב המנוע. הג'יפה השחורה הזו מסביב לה הם הבידודים המקוריים שהורכבו בין השלדה לבודי.

כאשר עושים תיבות מוכנות - צודק. במקרה שלי - לא בהכרח. בגלל מיקום והמבנה של התיבה החדשה, אני בונה אותה באמצעות פלטה שטוחה של פיבר, אותה אני חותך למידות. בעצם, אני עושה עבודה/הסבר כפול. תיכף אעלה תמונות רלוונטיות.