און יעקבסון

וואלה, הבאת לי רעיון...

תאמין לי, רן, אתה ממש משורר מוטורי וכמובן תודה לשאר המגיבים, התומכים וגם המסתייגים. לפחות איך שאני רואה את זה, הכי קל (בדרך כלל - לא בכל מצב), להחזיר את המכונית למצבה המקורי, כולל צבע "תקופתי" וכדומה. אבל הרבה יותר מאתגר לקחת את המתכת החלודה (או הפיבר המתפורר) ולתת לו את הפרשנות האישית שלך ולתפור את המכונית והשיפוץ לפי מידותך ורצונותיך - וכל זאת מבלי להפוך את המכונית לבדיחה עצובה. זה מה שהופך עבורי את המסע הזה למסקרן, מעניין וכל כך מספק.

לראות את שילוב הצבעים במציאות - זה הרבה יותר יעיל. הקרדיט לרעיון לא לי. היום האישה התקשרה ובפיה הצעה: לצבוע את אחת הדלתות מהטנדר השני בצבעים שנבחרו, בכדי שנוכל לראות בפועל ולא רק לדמיין איך נראה השילוב. אחרי שקיבלתי את האישור לביצוע מניר, הפשלתי שרוולים ועשיתי שוב את מה שחשבתי שכבר לא אצטרך לעשות: לשייף... אבל בקטנה. מכיוון שהרעיון היה רק לראות את שילוב הצבעים לא באמת להכין את הצבע לגימור מושלם, לא הורדתי את כל שכבת הצבע המקורית, אלא רק שייפתי והחלקתי אותה. ראסם הצבעי התגייס למלאכה ונשאר במיוחד לצבוע את הדלת. הערה: מאחר ש"היגינה" לא הייתה חשובה כאן, צבענו את הדלת בחוץ. ראשית רוסס הצבע התחתון - לבנדר (תרומת חברת מכוניות יפנית צנועה). כשזה התייבש, סיימנו בנייר דבק את קו הצבע וכיסינו את האזור הצבוע בנייר. או-אז רוסס הצבע הכחול (תרומת חברת מכוניות אקזוטיות איטלקית). בשלב האחרון ראסם כיסה את כל הדלת בכמה שכבות של לכה. עוד חסר בקו המפריד בין הצבעים פס שחור - הצבע עוד טרי מדי, אי אפשר לשים אותו - אבל כבר המראה המתקבל נראה אחרת. עזבו מילים: קבלו תמונות.

אז הנה, לא רק שאני זוכר אחרת, אני זוכר אותה מיד ראשונה - כחולה. וכשהדלת האחורית נשברה והוחלפה בלבנה, המושג מכונית "כחול-לבן" קיבל משמעות אחרת לגמרי...

שלום לבועז. ההודעה שלך נבחרה לייצג את כל אותם אלו שלא אהבו את הכיוון אליו אני חותר בשיפוץ הזה. שמח לשמוע ואף נוגע ללב שהנושא כל כך חשוב לך ולרבים אחרים. לפחות מבחינה זו הצלחתי, כמו גם - מצד שני - בחירת הצבעים שקוממה לא מעט אנשים. עם זאת שאני מבין את דעתכם, אני פשוט חושב אחרת לגבי הנושא הזה. כפי שכתבתי חזור וכתוב, אני לא מחפש לשחזר אחד-לאחד את הקונספט המקורי של האוטו הזה. נכון שמדובר בטנדר עבודה פשוט, בסיסי ופרימיטיבי, שעדיין האמין בתקופת הצנע גם בתחילת שנות השמונים, כי אף אחד לא סיפר לו שתקופת הצנע נגמרה ממש מזמן, ודווקא פשטותו והמבנה הכמעט מודולרי שלו הוא שקסם לי בבואי לשפץ מכונית ישנה. גם כי יהיה לי קל להתגלח על הזקן של הטנדר הפשוט הזה וגם כי אוכל לשדרג אותו בקלות יחסית. בעוד שאני אוהב מכוניות קלאסיות, לא מתאים לי לנהוג במכונית שלא משנה כמה היא מחודשת ומרגישה חדשה, אבל חדשה כאילו אנו בשנת 1965 (וזה שהרום הזה מודל 1980 לא משנה את העובדה שמבחינה טכנולוגית, הוא עתיק הרבה יותר). אני גם לא מצפה להפוך את הטנדר הזה למתחרה של מכוניות מודרניות. לא משנה מה אעשה לו, הוא לעולם יהיה טנדר פשוט ופרימיטבי. מצד שני, זה לא אומר שאני צריך לשחזר אותו באופן מדויק לתקופה. לא מעוניין לנסות לשחזר את הצבעים המקוריים שהמכונית הזו יצאה עימם מהמפעל, לא מחפש לחזור בזמן, לא מחפש מקוריות בכל מחיר, לא מחפש לשחזר עוד טנדר רום כרמל. לא זה מה שמשך אותי לשיפוץ הזה. אם אעשה זאת, יהיה לי טנדר בו אולי אנהג בהתלהבות בחודשים הראשונים ואחר כך, עם הזמן, פחות ופחות. לא יהיה בו שום דבר - מעבר לקשר האישי ששיפצתי אותו ממסד לטפחות - שיקסום לי להמשיך לנהוג בו. ולכן, כמו כמעט כל מכונית ואופנוע שהיו לי בעבר (למעט המכונית והאופנוע הנוכחיים שלי...), אני כן מעוניין לתת לו את ה"טאץ" האישי שלי. וזה אומר במקרה הנ"ל שמעבר לשיפוץ והחזרה למצב טוב ככל האפשר, אני מעוניין לשדרג את איכות הבידודים, הריפודים ואפילו - מי ישמע - לשים מזגן. למה? בכדי שיהיה כיף להיכנס לאוטו ויהיה כיף לנהוג באוטו תמיד - בכל השנה -ולא רק אוטו לסופי שבוע בין החודשים מרץ למאי וכל עוד הטמפרטורה לא עולה על 25 מעלות ולא יורדת מ-18 מעלות - אחרת לא נעים לנהוג בו. ואם הייתי יכול לשנות את לוח המחוונים למשהו אחר ונאה יותר (שעדיין יתאים כמובן ולא יראה כמו התאמה זולה - הייתי עושה גם את זה). יותר מזה, אם היינו מדינה מתוקנת והיו לי היכולות הכספיות הייתי מתאים ומשתיל את כל המכלולים המיכנים של מכונית כמו מאזדה מיאטה, לדוגמא, ושומר את העיצוב המקורי של הטנדר. אבל אנחנו לא מדינה מתוקנת... וכן, גם צבע מיוחד הוא חלק מהמשוואה. לא אוהב "להיות כמו כולם". אני רוצה בכלי הרכב שלי איזו ייחודיות שתפריד אותו מהשאר. ולסיכום: לא יודע אם יוצא לכם לראות את התוכנית "אוברול" המשודרת בערוץ דיסקברי. בתוכנית הזו הצוות משפץ מכונית ישנה ומחדש אותה באופן מעורר התפעלות - ועזבו שהם עושים את זה תוך שבוע - והם ממש לא מנסים לשמור על מקוריות - נהפוך-הוא. כל מכלול שאפשר להחליף או לשפר במטרה שהנהיגה במכונית תרגיש טוב יותר ומודרנית יותר - משופר או מוחלף. והתוצאה? רחוקה - ממש רחוקה - מלהיות פימפ-מי-רייד. בין אם מדובר במכונית ספורט או טנדר ישן, על פי רוב הם צובעים אותם בשני גוונים ועושים עוד הרבה דברים אחרים שהופכים את המכוניות הללו למדהימות. מבחינתי, "אוברול" זה לאן אני שואף והכי קרוב לזה אני מעוניין להגיע עם הטנדר שלי: כלי רכב ישן, ייחודי, מעניין ו... רק שלי. הכי חשוב - שלי. אז צר לי שאני מאכזב רבים (כך מסתבר) כאן בפורום, אבל מעולם לא טענתי או הצהרתי שאני רודף אחרי מקוריות, כך שאי-אפשר לטעון כלפי על הטעיה. אבל אני מקווה שהתוצאה הסופית (ולא על סמך פוטושופ) תשנה את הדעה של כמה מכם, ואם לא - גם טוב. און

צמת החשמל של הטנדר היא הפשוטה ביותר. מחברים סטנדרטים ללא כל התחכמויות. סקירה ראשונה של הצמה גילתה שמצבה החיצוני טוב למדי, כל החוטים שלמים והבידוד שלהם לא נוקשה או סדוק. הצמה שבאוטו מחולקת לכמה חלקים: הצמה הראשית, צמה של לוח המחוונים, עוד צמה שהולכת לתאורה מאחור ועוד צמה לתאורה הקדמית. כמובן שכל צמה תיבדק כנגד קצרים, נפילת מתח ומוליכות. עוד לפני בדיקה זו, שתעשה ככל הנראה מחר, החלפתי את כל המחברים הסטנדרטים של הצמה. את המחברים בתצורת פינים ניקיתי על מברשת ואת "הנקבות" שלהן ניקיתי באמצעות פצירה. למעשה סיימתי עם הכנת הצמה ומחר נבדוק את כשירותה. בהנחה שהכל תקין ואין קצרים או חוטים בעייתיים, אפילו נלפף אותה מחדש באיזולירבנד שחור, לטובת בידוד טוב יותר וכמובן מראה "נקי". ולגבי תוספות לאוטו שידרשו חוטים: בהנחה שיהיו כאלו (ויש מצב), לא אוסיף חוטים מהצמה המקורית או אקח ממנה מתח, אלא אעשה צמה ייעודית, שתקבל מתח מטרמינל מרכזי.

תתפלא - דווקא כן מתכוון לעשות! ראשית, כבר כעת יש לי צמיגים "רחבים" במידה 185 - זאת בהשוואה למקור הדקיק שנע בין 155 ל-165. שנית, אכן הנקודה המצחיקה ביותר בסוסיתא/רום כרמל היא מפסע הגלגלים הקטן, זאת בהשוואה לרוחב הבודי ולכן, ככל הנראה אקבל את חישוקי הברזל המקוריים של לוטוס סופר 7 שנראים בדיוק כמו החישוקים ברום כרמל, רק עם אופסט רחב יותר. אם זה לא יספיק או לא יצא לפועל, בתכנון ספייסרים שיוציאו את הגלגלים החוצה עד לקו הכנפיים - למען יראו ויראו... להלן תמונה מייצגת של המצב:

אין לי מילים! כבוד גדול לדניאל על ההשקעה, הנכונות והזמן לעבוד על הסקיצות. בהחלט מעורר הרבה מחשבות, דיונים ורעיונות. וגם תודה לכל המציעים את מגוון ההצעות לגבי הצבע. אקרא בעיון את תוכן ההודעות מחר, כי רק כעת סיימתי לכתוב איזו כתבה מאחר שהיה לי דד-ליין על הצוואר להיום וגם משום שבבוקר הייתי בנמל אשדוד עם חבר לאסוף מכונית אספנות מיוחדת אותה הוא הביא מארה"ב (רמז: לא אמריקנית, מכונית ספורט, עם שני קווים מקשרים לסוסיתא/רום כרמל. ולא, לא מדובר בסברה) - מה שתפס חצי יום. בשארית היום הבאתי עוד איזו מכונית (לא מעניינת כלל, אבל בעלת פוטנציאל לתרום כמה איברים לטנדר) מרמות השבים לשפיים ועוד הספקתי אחרי זה לעבור ברשפון ולהעביר אחר כבוד את השלדה למקומה החדש בדרך השטח - זאת לקראת הרכבתה מחדש לבודי! אז הנה, קורים דברים. וגם יש התקדמות עם צמת החשמל - כל זה פלוס תמונות - מחר! אבל עכשיו גם האישה צריכה יחס, אחרת היא תחליט שהצבע האידיאלי לטינה הוא הורוד הזה שהציע דניאל

תודה לכל המעודדים לגבי הצבע. האמת היא שככל שאני מביט בו יותר, אני מתרגל אליו יותר. בתחילה קצת היה קשה לי לבלוע את הגוון "הנועז". חשוב לציין שיחד עם זאת שצבע זה יהיה הדומיננטי באוטו, הוא לא יהיה היחיד: המכונית תיצבע בשני גוונים...

התרחשה כאן דרמה אתמול בלילה, ואני אפילו לא יודע מזה כלום... אבל אני סומך עלייך, דני, ששמרת על האינטרסים שלי, לא כך?

היום התרחש עוד מאורע מרגש. ראסם הצבעי מתקשר אלי וביקש את מספר הצבע אותו בחרנו (כלומר, האישה בחרה...) מהקטלוג. המדובר בצבע בגוון כחול, שבמקור ניתן היה למצוא אותו במכונית איטלקית אקזוטית נחשבת ועכשיו הוא עומד להיות מרוסס גם על גבי טינה (כבוד...). לא, עדיין לא על כל הבודי, אלא רק בתוך תא המנוע. הרעיון הוא שכך אוכל להרכיב בחזרה את הבודי על השלדה ולהמשיך לעשות את שאר ההכנות מבלי לעשות נזקים לצבע מחד ומאידך, לסיים את ההרכבות בתא המנוע, כי הצבעים סיימו שם את עבודתם. האמת היא שראיתי לראשונה את הצבע, נעתקה נשמתי. צריך קצת להתרגל לגוון הזה ואני לא סגור על זה שהוא גם ישאר בסופו של דבר. האישה הוזמנה אחר כבוד לביקור וקבלת החלטה: האם זה בדיוק מה שהיא רצתה, או שמה צובעים את תא המנוע בגוון אחר (בשלב הזה עוד שום דבר לא בלתי הפיך). אז הנה תמונות של תא המנוע. לא להתייחס לגימור (של הפיבר). ברוב-רובו של תא המנוע הפיבר לא מעובד ומלוטש כפי שהוא בחלקים החיצוניים של הבודי, אז עובדה זו משפיעה גם על הגימור של הצבע. ראו את ההבדלים בגימור הצבע על קיר האש (הלא מגומר) בהשוואה לבתי הגלגלים שכן מעובדים. וכן, אני יודע שיש כאלו שחושבים שמכונית מעין זה צריכה להיות צבועה בצבעים בהם היא הגיעה במקור מהחברה. אז אני לא מאלו...

אז אחרי שכל הבודי כוסה בשכבת פוליאסטר ראשונה, צצו ועלו כל אותם נקודות וחורים קטנים שלא נסתמו בשלב הקודם. וזה בסדר - בדיוק בשביל זה קיים שלב הביקורת. במיוחד לאור העובדה שנעשו תיקונים על בודי וכן הצבע עצמו שוייף עד היסוד. אז ראסם הצבעי שייף את כל הבודי, עבר ומילא את כל החורים שהוא מצא והחליט לבצע שוב את שלב הפוליאסטר - ממש לפני צביעת תא המנוע. אין ספק שאפילו בשלב הטרומי הזה, הבודי נראה ממש נפלא (עד כמה שבודי של רום כרמל יכול להראות נפלא...). הקווים ברורים ונקיים והעיצוב המקורי בולט לעין. פה ושם עוד ניתן לראות חורים קטנים, אבל גם זה בסדר וכל הבעיות יסתמו ויעלמו עוד לפני הצביעה הסופית. אז הנה כמה תמונות להתרשמות, הראשונה כבר אחרי מילוי נוסף של נקודות שנמצאו, האחרונה אחרי שיוף ראשוני.

אז בהתחשב בזה שראסם הצבעי מסיים את שלב א' לקראת הצביעה ואילו אני סיימתי תיכון בהכנת הבודי לשלב א' של הצביעה, הגיע הזמן להתקדם הלאה למערכת החשמל. לשמחתי מערכת החשמל בטנדר היא בסיסית ביותר. ולשמחתי המרובה, על פניו, היא נראית במצב מצוין. יחד עם זאת, אחרי בדיקה ראשונית שטחית, החלטנו (כלומר, עודד, חברי משכבר הימים החליט, אני רק מבצע) שלפני שממשיכים הלאה עלי להחליף את כל המחברים בקצוות החוטים, זאת למען עתיד טוב יותר, בו אין נפילות זרם ומוליכות נמוכה. את זאת עלי לעשות לפני השלב הבא בו עודד יבדוק שאכן המוליכות היא כפי שצריך ושאין קצרים או בעיות אחרות. אז כל מה שאני צריך הוא אוסף נקבות (זה לא מה שאתם חושבים...), מגני פלסטיק, מכשיר מתאים לצורך עבודה מעין זו ולא מעט סבלנות - וקדימה לדרך. לא מעט עבודה, אבל לא עבודה קשה (זאת בהשוואה לפרק הקודם...) ואחרי כשעתיים של עבודה סיימתי להחליף בערך כחצי מהמחברים. אחרי שאסיים את החלפת כל המחברים, אתייעץ עם ינון, החשמלאי המחונן של מוסך "דרך השטח" בדבר סוג אחר של מחברים (פינים) והאם כדאי להחליף גם אותם, או להסתפק בניקיון וחידוש מגעים. המשך יבוא. שתי תמונות מייצגות: צמת החוטים וקצוות המחברים המדוברים.

מאחר שהבודי כבר בשלבי סיום ושעיה הפחח כבר התחיל לעבוד על הדלתות לקראת העברתם לצבעים, החלטתי שזהו הרגע לסיים את התאמת ידיות הדלתות. בשלב הזה - לפני תחילת העבודות - אם יהיה צורך לעשות שינוי, או אגרום איזה נזק, זה לא יהיה סוף העולם. קל לתקן ואפילו לחזור כמה שלבים אחורה. כזכור, הרעיון שלי היה לשנות את אופן עיגון הידית החיצונית לדלת הפיבר. מסתבר שבמקור הושתלו בתוך הפיבר משולשים קטנים ממתכת, שצלע האחת שלהן הייתה חשופה ובה חור לבורג אשר באמצעותו חוזקה הידית למקומה. מעבר לעובדה המתכת המקורית החלידה, התנפחה והתפוררה, לא אהבתי את הרעיון המקורי. זה לא נראה לי עמיד במיוחד ובהתחשב בכך שהיה עלי להחליף את המשולשים הללו ולשתול אותם מחדש, לא רציתי לסמוך על חיזוק של יריעת פיבר ומשחת פיבר שיצליחו להחזיק אביזר בו נעשה שימוש ומופעלים עליו כוחות. סביר להניח שזה היה מסתדר, אבל מצד שני, אם לא - עגמת הנפש תהיה גדולה מדי, אחרי העבודה הכל כך קשה הזו. הפיתרון שמצאנו הוא להשתמש באומים ארוכים יותר, בעלי הברגה פנימית, שיחזקו את הידית בצדה הפנימי של הדלת, דרך פלטת ברזל קטנה שתחלק את כוחות העיגון על פני שטח גדול. לעשות את פיסות המתכת זה היה החלק הקל. למצוא אומים מתאימים - זה כבר היה יותר קשה. אבל אין דבר העומד בפני מחרטה... אומים מתאימים נמצאו ובאמצעות מחרטה התאמתי אותם לתפקידם. בעוד שעבור שני האומים החיצוניים הייתי צריך רק לעגל חלק אחד, בשני האומים שיועדו לברגים הפנימיים - אליהם הגישה קשה - הייתי צריך גם לקצר אותם (במקור הם באורך של 20 מ"מ והם ארוכים מדי. הייתי צריך לחרוט כחמישה מ"מ בכדי שיוכלו להיכנס למקומם). עוד הייתי צריך להרחיב במעט את החורי הגוז'ונים של הידית, בכדי שיהיה מקום לאומים החדשים סביב הגוז'ונים של הידית, אבל מעבר לזה, ההתאמה הייתה טובה. אלא שבלי קצת אתגרים בדרך - אי אפשר. בעוד שבדלת אחת לא הייתה בעיה להגיע לאום הקצר - הפנימי - ולחזק אותו, הגישה לאום הפנימי של הדלת השניה נתגלה כבלתי אפשרי. את הפיתרון למצב הציע לי שעיה (אין, אין על הח'ברה הוותיקים הללו, מהתקופה שלא לכל דבר היה פיתרון מהמדף והם היו צריכים לדעת לאלתר ולהמציא. גם אבא שלי כזה ולפעמים אני נדהם מרעיונות האלתור שיש לותיקים האלו. הראש הפורה הזה, מסתבר, עדיין בא לידי ביטוי גם היום): לקדוח חור במשקוף הדלת, בדיוק מול האום אליו הגישה קשה וכך לפתור את הבעיה. את החור עצמו נסגור עם פקק גומי וכך לא יחדרו מים מחד ומאידך, ניתן יהיה בעת הצורך להגיע לאום הזה בקלות. וכך בדיוק עשיתי. חור בקוטר 14 מ"מ, מספיק בדיוק בכדי לאפשר לבוקסה או ידית "T" בקוטר 8 מ"מ לעבור. ניסיון הרכבה הסתיים בהצלחה. הרכבת הידית נמשכת שניות ספורות, כמו גם הפירוק שלה. עבור שלב ההרכבה הסופי עוד חסרות שייבות (אבל זה שטויות) וגם הגומיות המפרידות בין הפיבר לידית, אבל עד שנגיע לשלב הזה מקווה למצוא את הגומיות, או - כמו שלמדו הותיקים - לאלתר. אבל מה שהכי חשוב הוא העובדה שזהו - אחרי שלושה חודשים אינטנסיביים של עבודה, סיימתי את חלקי בעבודות פיבר! תם ונשלם! אפשר לעבור למרכיבים אחרים במכונית ולהתחיל להכינם לקראת חזרתם לתפקוד. הראשונה לקבל יחס מכאן והילך תהיה צמת החשמל (שהיא פחות או יותר הראשונה לחזור לאוטו אחרי שלב ההרכבה). אחריה יבואו שאר מנגנוני הדלתות. אחרי זה? עוד חזון למועד. אז הנה התמונות של פרק זה:

וואלה, הזכרת לי נשכחות! אני זוכר מימי ילדותי רהיטים עם המדבקות הללו - זכר לתקופת הצנע בה היית צריך לשלם מס מיוחד על כל פריט או אביזר שנחשב למותרות. עולם הולך ונעלם? לא ממש. המילה "מותרות" נעלמה מהלקסיקון, כמו גם הבולים, אבל המילה "מס" נשארה ובגדול...

גם אם יש הגיון במה שאתה אומר (ויש כזה), ישנם דברים קשים לביצוע: לדוגמא, התזת זפת על התחתית אחרי שלב הצבע. איך "תשכיב" את הבודי, או תגיע לכל חלק וחלק וברצפה אם צריך לתמוך בו מלמטה? ומעבר לזה, להזכירך, כבר ביצענו את התזת הזפת עוד לפני שלב שיוף הצבע. השכבנו את הבודי על צידו וכך זכינו ביכולת לבצע את העבודה הטובה ביותר, כל זאת מבלי לפגוע בצבע או להתפשר על איכות התזת הזפת. ולגבי תא המנוע: הוא ייצבע עוד לפני הכנסת המנוע וכך איכות הצביעה תהיה הטובה ביותר. אחרי השידוך בין הבודי לשלדה, כל שישאר לעשות בתא המנוע הוא להרכיב מכלולים על הדפנות הצבועות. ודבר (לפני) אחרון: אתה צודק לגבי סוג הצבע והיכולת לתקן פגעים בקלות יחסית. ועוד משהו אחד. לפני שהתחלתי לעבוד על הטנדר, ראיתי, קראתי ולמדתי כמה שיכולתי על שיפוצים מעין אלו. מעבר להגיון הבסיסי (שלי) בסדר הפעולות הנ"ל, גם בתוכניות כמו "אוברול" הם קודם מרכיבים את הבודי לשלדה, מרכיבים את הדלתות והמכסים ומכוונים אותם ורק אז צובעים את כל הרכב (כמובן שעוד לפני כן הם צובעים את תא המנוע, משקופים וכדומה). כמובן שאני לא פוסל את הדרך המוצעת על ידך, אני פשוט חושב שהדרך בה בחרתי ללכת מתאימה יותר עבורי. כך או כך - תודה על העצות. מכל מלמדי השכלתי וקיבלתי לא מעט רעיונות טובים מאנשים שעשו שיפוצים כאלו, או הכירו מקומות בהם יכולתי להשיג דברים שהייתי צריך. זו אחת הסיבות שאני מעדכן את השרשור הזה. גם בכדי ללמוד מניסיונם של אחרים וגם בכדי להעשיר בידע שאני רכשתי את אלו שירצו לעשות שיפוץ כזה בעצמם. און

התהליך אצלי קצת שונה: מאחר שהשלדה נפרדת מהגוף, כל המכלולים המיכניים מורכבים כבר על השלדה. אחרי צביעת תא המנוע, הרעיון הוא לשדך בחזרה את הבודי עם השלדה, לנתב מחדש את צמת החשמל, לחבר בלמים ומוט הגה. מעבר לזה, אין הרבה דברים (פנימיים) שאפשר להרכיב - הכל יבוא בסוף התהליך - אחרי הצבע. מצד שני, על מנת למנוע פגיעות בצבע עצמו, עדיף לסיים כמה שיותר תהליכים לפני הצביעה. כך למשל, הדלתות ומכסה המנוע יורכבו ויכוונו לפני הצביעה, כך שלאחריה לא צריך לגעת בהן יותר. ולגבי סימני צבע על השלדה או הסרנים: נשקיע בעבודת הכנה טובה ונכסה את האזורים המועדים לאסון. בכל מקרה - תודה על העצות!

במקביל להתקדמות העבודות על הבודי, התרחשו עוד שני דברים: אני סיימתי (במזל ובברכה - קולולולולולו!!!!) את פרק שיוף הצבע מכל החלקים ושעיה הפחח החל להכין את הדלתות ומכסה המנוע, לקראת העברתם לצבעים. נקודה מעניינת - בה נתקלתי כמעט בכל חלק במכונית: במעין סימון פנימי של היצרן, על כל חלק וחלק של הבודי וחלקיו, ישנן מדבקות המציינות את מספר הבודי אליו שייך החלק וכן עוד מספר (או שם) של מי שהרכיב ובנה את החלק. מדבקות אלו מושתלות בזמן תהליך הייצור בפיבר ומכוסות על ידי צבע. אז הנה דוגמא אחת, אותה מצאתי בחלקו הפנימי של מכסה המנוע. ניר בן ארי מציע שאכסה את המדבקה ואגן עליה, כך שלא תצבע כלל ובבוא היום היא תהווה מזכרת לימים עברו ופינה של נוסטלגיה לשיטות הסימון של פעם. ככל שאני חושב על זה יותר, אני יותר נוטה לקבל את הצעתו. זו בהחלט יכול להיות נקודה ייחודית ומעניינת באוטו. אז הנה ההוכחות:

הי סהר. זוכר גם זוכר. גדלת מאז... תודה על הברכות, מקווה שגם התוכנית וגם השיפוץ ימשיכו לעניין אותך. בברכה, און

החברים בפחחות וצבע לוקחים ברצינות את העבודה שלהם. ראסם הצבעי לא מרוצה משלב הביקורת ולכן הוא רוצה לעשות בסופו עוד התזת שכבת פוליאסטר. אחרי שלב זה הוא מתכוון לצבוע בצבע הנבחר את תא המנוע ואז להעביר את המכונית לרשותי, להמשך הרכבה. הרעיון העומד מאחורי התוכנית הוא שבעת תהליך הרכבת המרכב לבודי או סתם בטעות, עלול הבודי להינזק ולהישרט והוא לא מעוניין לעבוד לחינם. לכן יצבע רק תא המנוע והבודי יועבר לרשותי להרכבה וכאשר זו תסתיים ואחזיר את המכונית המורכבת לרשותם, כל שיוותר לי לעשות הוא שלב הריפודים/מושבים/זגגות והסיכוי לנזקים קטן. מסיבה זו ראסם מעוניין להשאיר את הבודי במצבו הגולמי אחרי הפוליאסטר ורק אחרי ההרכבה שלי לשייף אותו, לבצע תיקונים (אם צריך), צבע יסוד ולקנח בצביעה. עוד חזון למועד - בינתיים, עוד תמונות. בתמונה האחרונה: את אחד החורים של הבורג המעגן את פנס האיתות הצדדי נאלצתי לסתום בזמן העבודה על הבודי, כי הפיבר נפגע בעת הפירוק של הפנס ונאלצתי לשחזר את המקום. כעת, לפני השלב הבא, רציתי לשחזר את החור. לשם כך נעזרתי בצד השני של המכונית בו גם מותקן פנס, אשר בו השתמשתי כמעין תבנית. למקום הצמדתי נייר ומהחלק הפנימי של הפיבר התזתי ספריי צבע. מטבע הדברים הצבע נדבק למקומות החשופים בחורים. כעת יכולתי להצמיד את הנייר לצד השני, לוודא באמצעות פנס ששני החורים הגלויים ממורכזים ואז לקדוח את החור לבורג במקום המדוייק.

ביומיים האחרונים עוסקים הצבעים במרץ בשיוף הפוליאטסר שהותז על המכונית, זאת במטרה להחליקו וכמו כן במילוי פגמים וחורים קטנים שלא נגלו לנו בשלב הקודם. היו הרבה בועות אוויר כלואות בפיבר שבשיוף נפתחו ואותם חייבים למלא לפני השלב הבא. אלו הם דברים אותם היה קשה לגלות ולתקן במצב הקודם. התזה של הפוליאסטר המקנה למכונית גוון אחד ואחיד מאפשרת לכל אותם בעיות, שקעים, חורים ושאר צרות לצוף כלפי מעלה. אז הנה תמונות של שלב ההכנות, יש עוד, אז נעלה בהמשך.

ראשית, תודות על התמיכה והאהדה וגם באותה המידה על מילות הביקורת הבונה. ברשותכם, מספר הערות: 1. כפי שכתבתי בתחילה: אנחנו לא טופ-גיר, לא מנסים להיות טופ-גיר, לא יכולים, לא רוצים, לא מחקים ולא מחכים שזה יקרה. אם כבר, "מורה הדרך הרוחני" של התוכנית שלנו היא "הילוך חמישי". אז כל אלו שפוסלים את "טסט ראשון" מהסיבות הללו, צר לי לאכזב אותם. גם אני מאוכזב שאנו לא טופ גיר... 2. חשוב להבין שחלק מהתכנים וחלק מהכיוון של התוכנית מותנה ומוטה, בהתחשב במגבלות והאפשרויות של הגוף המשדר אותנו ואילוצים אחרים. לצערנו אנו לא חיים בוואקום ולא בהכרח יכולים לעשות מה שאנו רוצים (בניגוד ל... טופ גיר). 3. נראה שלא הובנה כוונתנו עם המבחן המשולש הזה, אז גם אותו צריך להבהיר: כבר באולפן נאמר שזה לא מבחן השוואתי. כנראה שעובדה זו נשמטה מתודעת אלו שהתחילו להסביר ולהציע מהן המכוניות שכן היו אמורות להיות במבחן הזה. כולכם צודקים, ותאמינו לנו שאנו יודעים אלו מכוניות צריכים להשוות לכל אחת מהמכוניות הללו. אני "רק" 12 שנים במקצוע, מהן "רק" שנתיים ערכתי מגזין בנושא רכב. אלא שלא זו הייתה כוונת המשורר. לא ניסינו להיות מגזין רכב העושה כתבות כאלו, או אתר אינטרנט המעלה מבחנים מצולמים שכאלו. הרעיון היה "לצאת מהקופסה". להציג שלוש חלופות אפשרויות למכוניות משפחתיות, המייצגות כל אחת תת-קבוצה. זה לא מבחן השוואתי כפי שהתרגלתם לקבל במגזינים! חלק מצילומים נעשו כבר לפני שלושה חודשים - הרבה לפני העליה לאוויר - כך שלתוכנית שלנו אין רלוונטיות בהקשר הראשוניות או הצגת חדשות לפני כולם, בעידן בו אפשר להעלות כתבה מצולמת לרשת בו ביום. אחרי הכל, אם זה מה שהיינו עושים, זה היה לא רלוונטי, משעמם טלויזיונית ולא הייתה לנו תקומה. הרעיון במבחן היה להציג בפני "מר ישראלי" כתבה בניחוח שונה, לא משהו שאתם והוא רואים ומצפים לראות מדי חודש. זאת ועוד: מאחר שהמאזדה לא באמת משפחתית בממדיה (וגם המחיר שונה) ומשיקולי זמן, לא ראינו טעם להעלותה על המסלול להשוואה. ולכל אלו התומכים בתיאוריית הקונספירציה (קיבלנו על זה כסף/לא רצינו לבייש את המאזדה כי היא עגלה ועוד כמה דברים), אז... לא קיבלנו על זה כסף, ואת הצילומים של הפיאט והסקודה בנסיעה במסלול (מה שנקרא - מאוטו לאוטו) ביצענו בעזרת המאזדה2, שלמרות נחיתות מנוע, כוח וצמיגים, נשארה בלי שום בעיה מאחורי או לפני שתי המתמודדות הללו. ואם זה לא היה ברור: מאזדה 2 מתנהגת מצויין בתנאי המסלול ובכלל, אלא שזה לא מה שרצינו להראות. צילמנו עוד שני מבחני "רוחב" כאלו העונה - אז שלא תופתעו... 4. גיא אריאלי לא מתיימר להיות אוטוריטה בתחום. לא בכדי הכנסנו את האמירה שלו כשהוא נוהג במאזדה ש"אין לו מה להגיד", במקום להכניס בקולו הוא קריינות מקצועית. בהחלט היינו יכולים "להכניס לו מילים לפה" ולהפוך אותו ל"מומחה", אלא שאז זה היה נראה לא טבעי ולא אמין. 5. ועם המבט קדימה: זהו הפרק הפחות מלהיב מבין כל החומרים והאייטמים שצילמנו, נערכו וכבר ראיתי. אז מקווה שתאהבו את התוכנית יותר בעתיד. בברכה, און

גם אני חיפשתי לא פחות מארבע שנים טנדר כזה ומאז שמצאתי, שמעתי וראיתי עוד לפחות עשרה! ובנוסף, היום סיפרו לי על אחד שנמצא עכשיו בטירה (תיקון חשמל או משהו) ולפחות עוד אחד (אולי, בעצם, אותו אחד, בתהליכי שיפוץ). כן ירבו.

נראה לך?! ברור שלא! במיוחד שלמעשה סיימנו את כל הצילומים לעונה אותה הצלחתי לדחוף בין שיוף ושיפוץ. מעכשיו והלאה - זה רק טינה