און יעקבסון

ומה הלאה? בקצרה: תיקון, מילוי ויישור פגמים בגוף המכונית, התזה של פוליאסטר ולאחריו צביעה "עליונה" בארגז, תא המנוע ומשקופי הדלתות. אחרי זה הרכבת הבודי על השלדה והתאמת הדלתות ומכסה המנוע מחדש. או-אז תבוצע הצביעה הסופית והמוגמרת של המכונית. אז יחל המסע הארוך והאיטי להחזרת טינה לכשירות: הרכבת מנגנוני החלונות והבריחים בדלתות, התקנת צמת חשמל ושאר אביזרים בתא הנוסעים; חיבור הגה, צנרת בלם, בלם יד ועוד דברים שלא עולים במוחי עכשיו ורק כאשר אתחיל לבדוק אותם אדע אם הם כשירים להתקנה מחדש או נדרשת החלפתם. בתום תהלים זה, לקראת הסוף – התקנת בידודים, ריפודים, שמשות ומושבים. עד מתי להערכתי ימשך כל התהליך הזה? אין לי דד-ליין וכמה שייקח-ייקח, אבל ריאלית נראה לי שלקראת יום העצמאות הבא עלינו לטובה, אם לא אתקל במכשול לא צפוי – יגיע השיפוץ הארוך לקיצו. נחיה ונראה.

השלב הבא היה פירוק כל מה שנשאר על הבודי וזה אומר משמשות ולוח מחוונים ועד ריפודים וצמת חשמל והתחלה של מלאכת תיקון חורים, פגמים והחלפת פיסות מתכת שהושתלו במרכב הפיבר בשעתו, אבל החלידו עם הזמן. לא מעט פוליאסטר נמרח על הפיבר, כמו גם יריעות פיבר חדשות וגם דייסת פיבר שהתגייסו כולם לחדש ולחזק את מרכב הפיבר. בתום שלב זה קיבלה רצפת המכונית שכבת זפת מגנה והחלה העבודה המייגעת של הסרת הצבע וניקוי הבודי לקראת מילוי והכנה לצבע. רק הליך ההכנה של הבודי, עד לשלב זה, נמשך כחודשיים ימים והדרך עוד ארוכה. לסיכום: ההסבר של כל התהליך שעברתי מתחילה ועד כה הצריך כארבע מאות מילים, אבל הביצוע של התהליך עד לנקודה זו נמשך חצי שנה בדיוק, במהלכו השקעתי למעלה מחמש מאות שעות עבודה על הטנדר הזה... ברור שאם היה צריך לכמת את שעות העבודה הללו לכסף, מדובר בהשקעה שלא משתלמת, אבל לשמחתי אני לא צריך ולא רוצה לכמת את ההשקעה בזמן למזומנים והתהליך שעברתי היה שווה מבחינתי כל שעה ושעה. תמונות: 1. לפני תחילת העבודות - הבודי במוסך דרך השטח. 2. צריך להתלבש היטב כאשר עובדים עם פיברגלס 3. תיקוני חורים וסדקים בבודי. 4. ציפוי רצפת הבודי בזפת. 5. תהליך הסרת הצבע. ובחלק הבא: העתיד לבוא.

ממש בימים אלו, לפני כחצי שנה, התחלתי את מסע השיפוץ של רום כרמל טנדר, הידוע בשם הקוד "טינה". ושם זה על שום מה? על שום בעליה הקודמים, דני יונגר, שהציל אותה מאבדון, אחרי שהשתזפה על גג של מקלט כמעט עשרים שנה והוא זה שהתחיל את המסע השיפוץ שלה וגם נתן לה את השם. אני חיפשתי לעצמי טנדר כזה באופן "שקט" תקופה ארוכה ולא מצאתי וסתם כך, בזכות פניה לעזרה לדני, הוא הציע לי לקחת את המושכות ולהמשיך בשיפוץ של טינה בעצמי. דני גר בצפון הרחוק, אני במרכז, אבל המרחק הרב בינינו לא הרתיע אותי, וכך בבוקרו של יום קיץ בהיר, רתמתי נגרר לג'י.אמ.סי, נסעתי לצפון הרחוק ואספתי לחיקי את טינה. בעייתה העיקרית – מנוע תקול ולכן קיבלתי אותה עם המנוע מפורק לחלקים ב... ארגז. די מהר הבנתי שבשלב הראשון אני צריך למצוא לעצמי תורמת חלקים. זו אכן נמצאה חיש מהר, אבל התברר כי המוכר לא איש ישר הוא וניסה למכור לי מכונית שהייתה למעשה שייכת לחבר פורום אחר. אינטואיציה בריאה מנעה מאותו חבר פורום וממני הרבה עגמת נפש ומאז אנו אף מתכתבים בהודעות פרטיות כאן בפורום ומחליפים מידע ורשמים. כל עכבה לטובה, כי לא הרבה מאוחר יותר, מצאתי את התאומה הזהה של טינה, שהופרדה ממנה בעת לידתה – טנדר רום כרמל, מאותה שנת יצור, עם מנוע פצצה וגוף אחרי הפצצה. כלומר, המועמדת האידיאלית לבצור ממנה חלקים. גם זו הובאה אחר כבוד למקום משכנה החדש של טינה והשיפוץ החל. במקביל, ביליתי לא מעט שעות בין משרד התחבורה ולמכוני רישוי שונים, על מנת להסדיר נתון חסר ברישיון הרכב, הנתון אשר בהיעדרו לא ניתן היה לשנות את הסטאטוס של טינה לרכב אספנות ולהעביר הבעלות. בסופו של דבר נדרשתי להביא את טינה על נגרר לעמדה מספר 1 בה וידאו שמה שכתוב על המנוע הוא אכן האות החסרה ברישיון (לא שהם ידעו מה האות הזו, וזה מוזר כמו שזה נשמע, אבל נניח לזה) ואחרי עוד מכה ריצות – שונה הסטאטוס והועברה הבעלות. ובחזרה לשיפוץ: המנוע "החדש" פורק לגורמים ונבנה מחדש, בתיבת ההילוכים הוחלפו מיסבים ומחזירי שמן; מערכת הבלם שופצה מהיסוד – וזה כולל גם צינורות קשיחים, כמו גם שיפוץ או החלפת כל המשאבות. בנקודת הזמן הזו החלטתי ללכת על שיפוץ מלא ומוחלט וזה אומר פירוק יסודי של כל המכונית. הגוף הופרד מהשלדה וזו האחרונה עברה ניקוי יסודי, הסרת חלודה, ריתוכים וחיזוקים ולבסוף צביעה אלקטרוסטטית שהחזירה לשלדה את עלומיה. במקביל, נוקו, נצבעו וחודשו שאר חלקי המתלה וסתם ברזלים וכל הברגים והאומים הוחלפו לחדשים. בוקסות ותותבים הוחלפו למחוזקים מפוליאריטן ואחרי הרכבה איטית אך מהנה נסגר פרק זה בהנעה מרגשת וברביעיית צמיגים חדשים. כמה תמונות יצוגיות - מתוך המבחר: 1. טינה על גג מקלט לוהט - מקום משכנה כמעט 20 שנים. 2. התורמת - תאומה זהה לטינה. 3. המנוע אחרי השיפוץ והצביעה. 4. השלדה, אחרי הפרדה מהבודי - לפני השיפוץ. 5. תיקון סדקים וחיזוקים לשלדה. 6. ניקוי וצביעה של חלקים שונים. 7. השלדה הצבועה והמתוקנת מורכבת במלואה - "רולינג שאסי". 8. צמיגים חדשים על חישוקים מחודשים. חלק שני, בקרוב.

מאחר ששבוע הבא לא יהיה לי הרבה זמן בכדי לעבוד על האוטו, היה חשוב לי להגיע למצב בו יוכלו הפחחים להתחיל להכין את האוטו לצבע יסוד, לפחות בחלקו החיצוני, אם יהיה להם זמן לכך. כלומר, הייתי חייב למצוא דרך לעשות כברת דרך של ממש בשיוף, כי בתחילת היום נותרו לי לביצוע: קורה B אחת בחלקה הפנימי, פינות הארגז מבפנים, אזור תאורת המספר, בתי הגלגלים האחוריים. נשמע מעט אבל זה לא מעט עבודה. אלא שאחרי לא מעט שעות של עבודה מעשית כבר "פיצחתי" את הקוד הגנטי של הצבע ולמדתי איך להסיר ממנו התנגדויות ולקצר את תהליך השיוף, כך שקצב ההתקדמות היום היה מהיר ויעיל. ההסבר, בתמונות: 1. בית לוחית הרישוי האחורית - הצבע בפינות עקשן וקשה להורדה. 2. בסיוע אבן המשחזת (בעדינות! עם המון עדינות בכדי לא לפגוע בפיברגלס) יש "לפצוע" את הצבע. 3. אזור הקרבות. 4. כעת נייר הלטש וגם המלטשת הפנאומטית יכולים לחדור ביתר-שאת לעומק הצבע ולהסירו בקלות. והתוצאה: משטח כחול ויפה. 5. בית הגלגל האחורי מתוך הארגז. אבן המשחזת מוכנה לפעולה. 6. גירוד אקראי של הצבע מאפשר חיספוס של המשטח שמסייע לנייר הלטש להיכנס לעומק. 7. אותו משטח לאחר השיוף, חף מצבע. חשוב להבהיר שלא עבור כל סוג של משטח ולא עבור כל סוג של עבודה שיטה זו יעילה. צריך להיות מאוד עדין וסבלני על מנת לא לפגוע במשטח התחתון ולגרום לעבודה נוספת ומיותרת. בקיצור, לא מומלץ לכל אחד. ומה מצבי כעת? אפשר להגיד שממש לפני סוף השבוע, סוף השנה, סוף העשור - הסתיים לו גם פרק השיוף. טוב, כמעט הסתיים. נשארה לי אולי עוד שעת עבודה בכדי לסיים את הנקיונות בארגז, אבל באופן עקרוני זה לא מפריע להעביר את הבודי לידיים של מחלקת הפחחות בכדי שאלו יתחילו למלא חורים ושקעים קטנים ולהחליק משטחים, לקראת צבע היסוד. יש עוד כמה תמונות, אבל צריך לסיים, אז אשתדל להעלותן בסוף השבוע.

טוב, פשוט זה לא, אבל לעניין זה כן. והפעם: עוד שיופים! עם המון מרץ המשכתי היום מאותה נקודה בה הפסקתי אתמול: המרזבים בתא המנוע. סיימתי אותם וניקיתי שאריות צבע מהחרטום ומשם עברתי, כנגד כיוון השעון, לדלת הנהג. אותה כבר כמעט וסיימתי לנקות עוד בשבוע שעבר, אז כל שנותר הן רק הפינות. אבל הן, כידוע, הכי קשות. את רוב המשקוף הצלחתי לסיים, עד אשר האצבעות זעקו חמס. לא עקב עייפות, או שרירים כואבים, כי עם כתוצאה "משחיקה" של כריות האצבעות. זה היה השלב לתת להן קצת מנוחה, לפני שיתפתחו להן שלפוחיות. אז עזבתי את שארית העבודה הידנית שנשארה על המשקוף וחזרתי לספוג השיוף. על ספוג זה מצמידים את נייר השיוף והפעולה עצמה ניעשת על ידי שרירי היד ולא האצבעות. קצת נקיונות של שאריות צבע מסביב ואז החלטתי להתלבש על הארגז. שם כבר סיימתי את השיוף על המשטחים הישרים, אבל הפינות והמשטחים המעוגלים דרשו עבודה ידנית. למוד ניסיון, "פצעתי" בעזרת משייפת פנאומטית את הצבע, זאת במטרה להוריד את השכבה העליונה - הקשה - ולהקל על השיוף הידני. כאמור, צריך לעשות זאת בזהירות רבה, על מנת לא לפגוע בפיבר עצמו. לאחר שלב הפציעה, השיוף הידני קל והצבע יורד בקלות. אגב, לצבע שתי שכבות. העליונה זה הצבע עצמו - קרם במקרה שלי והבסיס של הצבע הוא אפור. אחרי הורדת הצבע עצמו, השכבה האפורה כמעט ולא מורגשת במגע או בגובה על פני הפיבר, כך שניתן לראות בתמונות מקומות שונים בהם שכבה זו עדיין נוכחת. יש לקחת בחשבון שעוד לפני שלב הצביעה תעבור המכונית החלקה באמצעות נייר שיוף עדין עוד יותר מאשר 120 בו אני משתמש בשלב הזה והוא זה שיעשה את הפיניש האחרון לבודי, זאת אחרי, כמובן, שלב מילוי החורים והפגמים בפיבר. כי מתחת לשכבת הצבע, במיוחד בפינות של הפיבר, ניתן לזהות פה ושם "בועות" פנימיות שנוצרו בשלב התבניות. ניקוי הצבע עד התבנית מאפשר זיהוי של נקודות אלו וטיפול פרטני בהם, למען גימור חלק ונאה יותר של הצבע. לא שניתן להגיע לאיכות גימור על פיבר כמו במתכת, אבל שלב ניקוי הקפדני, מילוי החורים וכן שכבת יסוד הגונה תאפשר לצבעים להגיע לרמת גימור קרובה ככל הניתן לזו המקובלת על מתכת ולאיכות הצבע להישמר זמן רב ככל הניתן, זאת מבלי לקבל את אותם סדקים ופיצוצים בצבע כפי שקורה לא אחת בצביעה של פיבר. אז הנה התמונות: 1. קורה B הימנית בחלקה הפנימי, הפונה לארגז - לפני הניקוי. 2. אותה קורה, אבל השמאלית, באמצע שלב הניקוי. הגוון האפור הנראה בתמונה - הבסיס של הצבע, בגובה "אפס" של הפיבר. 3. השלב הבא - כמעט בסיום ניקוי הקורה. 4. "קאנט" בולט בתא המטען - לפני ניקוי. 5. אותו קאנט אחרי הניקוי. 6. עוד עבודה לפני: ניקוי הצבע מבתי הפנסים. העליון - הרגיל, התחתון - אור נסיעה לאחור. לעניות דעתי נשאר לי עוד יום עבודה אחד בכדי לסכם את השלב הזה ולסיים כבר, סוף-סוף, את שלב הסרת הצבע. לא יכול כבר לחכות...

חוץ מדיבורים היו גם מעשים (לא הרבה - יום קצר), כל חרכי האיוורור ודמויי החרכים נוקו. רוב-רובו של מרזב המים של תא המנוע נוקה. היום אתן פוש של עוד כמה שעות, אשר במהלכן מקווה לגמור את המרזב של תא המנוע, החלק הקדמי ולהתחיל לעבור לצידו השני של הבודי, לקראת העבודה הלא מעטה שנשארה בארגז. אז הנה התמונות מאתמול: 1. חרכי (דמי) האוורור לפני הניקוי. 2. החרכים אחרי הניקוי. 3. "מרזב" המים של תא המנוע - לפני הניקוי. 4. "פציעת" הצבע (בזהירות!) מאפשרת הסרתו בסיוע נייר שיוף 120 באופן יעיל. 5. והתוצאה הסופית.

קטונתי מלהיות מומחה גדול בתחום, אבל ששני בעלי מקצוע במוסך שוללים את הנושא מכל וכל, אני משנס אצבעות דואבות וממשיך לשייף... לא נורא הסוף קרוב. תמונות מההתקדמות היום בהמשך.

בקרת האקלים תהיה עונתית: חם בקיץ ו... בעצם אין חורף, אז חם גם בחורף! צחוק בצד, החלום שלי הוא להתקין מזגן, ויש לי מכלולים מתאימים לצורך העניין משתי מכוניות שונות, אבל את ההיתכנות לנושא נדע רק כאשר אביא "לדרך השטח" את השלדה והמנוע והמומחה שלהם יביא את דעתו. אבל לעת עתה, יש לי כרטיס נוכחות על הראש ועוד חזון למועד...

אם לך כואבות הידיים רק מלקרוא, שער לעצמך מה אני מרגיש... בדקתי בעבר את האפשרות להשתמש במסיר צבע ולא קיבלתי היענות חיובית, אבל אשאל שוב את המומחים. כי אני לא רחוק מלשפוך נוזל בלמים על הפיבר הזה...

הבוקר חזרתי בכוחות מחודשים לעבודה על הבודי - להמשיך ולנקות צבע מפינות ומשקופים שם לא הגיעה המשייפת הפנאומטית. מה אגיד ומה אומר - זה קורע את האצבעות. החלטתי לסיים כל חלק במלואו, ורק אז לעבור הלאה. לפעמים הניקוי פשוט יחסית והצבע יורד די מהר. במקומות אחרים הוא ממש עקשן והדרך המהירה ביותר לנקות אותו היא "לפצוע" את הצבע (בזהירות! מבלי לפגוע בפיבר למטה), אז נייר השיוף מצליח להוריד את שאריות הצבע ביתר-שאת. לא פשוטה וקלה דרכנו. מהבוקר ועד הצהריים הספקתי לנקות את משקוף דלת ימין ועוד שמונה מתוך עשרה חרכי כניסת אוויר למערכת בקרת האקלים (בקיצור - איוורור פנימי...) וזהו, נגמר לי הזמן. על פניו הסוף קרוב כל כך והאוטו נראה נקי ויפה, אבל הפינישים הללו לוקחים לא מעט זמן. לא נורא, לא בוער. המשך יבוא. בינתיים - תמונות:

נשאר עוד לנקות את הבודי מצבע במספר פינות ומקווה בקרוב להעבירו לשלב הבא: מילוי חורים קטנים ופגמים בפיבר שהתגלו מתחת לצבע. אחרי זה יש עוד לרסס את הפיבר בשכבה של צבע יסוד/פוליאסטר נוזלי ולוודא שכל המשטחים ישרים ואין חורים ופגמים נראים לעין. שלב הצביעה הסופית יתחלק לשניים. ראשית יצבעו את תא המנוע, משקופי הדלתות ומשטח הארגז ואחרי זה יורכב הבודי בחזרה לשלדה. בשלב הבא יותקנו מחדש הדלתות ומכסה המנוע ויכוונו כהלכה ורק אז תתבצע הצביעה הסופית. נשמע עניין של מה בכך, אבל הניסיון האישי שלי מלמד שכל שלב כזה לוקח זמן-מה. בקיצור, חבל על הדיבורים וקדימה למעשים! יש בודי לשייף...

למה ככה בלהעליב? פשוט הגנבים של אז לא ידעו לפצח את הקוד של האיתוראן הזה...

טוב, אני בעצם קיבלתי את המתנה, אבל היא עבור טינה. את המתנה קיבלתי מבועז דגן, אספן מכוניות מדופלם, שאלוהים יודע מהיכן הוא שלף לי את הפרטים הללו. אין מילים - יש תמונות: 1. מגבה מקורי של רום כרמל 2. הראצ'ט שמרים ומוריד את הג'ק 3. שניהם ביחד בפוזה קרבית (טוב, בערך...). 4. "האיתורן" של שנות השבעים נגד גנבות: מנעול ידית הילוכים. כן זה נראה מצחיק כמו שזה נשמע...

האמן כן יהי רצון! וחוץ מזה, אתה לא צריך הזמנה לבוא לבקר. בתור קרוב משפחה של טינה - יש לך הזמנת V.I.P פתוחה! מתי שאתה מגיע למרכז, תשמיע קול.

הגברת שלכם, רנו 4, אוטוטו בת חמישים. ואיך אתם מתכוננים לחגוג לה את המאורע המשמח?

מה להתייאש, סיגל, החלק שלך בשיפוץ המכונית עדיין לא נגמר! יש עוד איזה חלק שדורש ידיים אוהבות ויגיע אלייך בקרוב.

הצבעי של דרך השטח רוצה לכסות את הבודי בשכבה ראשונה בהתזה של פוליאסטר וכך לקבל שטח הצמדה טוב וגימור חלק לפני הצבע. חוץ מזה, הכחול הוא מוטיב שולט כבר עכשיו!

אתמול בערב, באקט של יאוש עברתי בבית הורי וסיפרתי לאבי על עבודת היד המתסכלת שאני עובר עם טינה (בלי הערות בבקשה...). אבא שלי הוא איש של כלי עבודה ואוהב שיש לו מגוון, אז הוא נתן לי כמה משייפות עגולות לניסוי, במידות שונות של חספוס. היום בצהריים באתי וניסיתי ו... עובד! כלומר, צריך להיות זהירים ביותר ולשייף בעדינות, אחרת המשייפת תעשה גלים בפיבר, אבל בשביל להוריד את השכבה העליונה, הסרבנית והחזקה של הצבע, היא עושה עבודה מצוינת וכל שנותר הוא לסיים בשיוף ידני מספק... קצב ההתקדמות מהיר הרבה יותר והיום בשלוש שעות הספקתי לסיים את משקוף דלת הנהג, שני בתי הפנסים מלפנים ולהתחיל את המשקוף דלת ימין. עוד ניסיתי (בעזרת משייפת אחרת) לנקות את "רשת" פתח האוורור, שזה פחות או יותר כמו לעשות סתימה בשן. עדינות וסבלנות והצבע מתנקה. להלן התמונות: 1. המשייפת הפנאומטית - דרושה זהירות! 2. משקוף דלת הנהג לפני הניקוי. 3. המשקוף מתנקה. 4. ועוד אחת של המשקוף. כמעט נקייה לגמרי. 5. בית הפנס הקדמי לפני המשייפת. 6. בית הפנס הקדמי אחרי המשייפת ועבודת יד. 7. עוד משקוף, ככה בשביל הכיף. 8. פתחי האוויר למערכת "המיזוג". הפתח הראשון אחרי ניקוי (בכחול). גם השאר יבוא יומם.

בטח! בוא! קפה עלי!

אין סיכוי שאשבר! אני סתם מיילל כמו ילדה קטנה, אבל אל דאגה. למרות הקצב האיטי ושובר האצבעות, אני יותר קרוב לסוף מאשר להתחלה. ולשאר המגיבים והתומכים - תודה! עוד רחוק היום, אבל נעשה כבוד לטינה בבוא היום! עכשיו, תסלחו לי. צריך להתפנס קצת ואחרי זה לשייף קצת...

למה צריך להגיב, מה כבר אמרתי ? זה גם לא שפשוף נעים בכלל. מדכא אפילו. עבודה קשה, שוברת אצבעות וההתקדמות א י ט י ת. לא הרבה שעות עבדתי היום, אבל משקוף דלת הנהג וכן תא המנוע וגם בתי הפנסים מלפנים התקדמו די יפה. לפינות עצמן קשה להגיע וצריך לא מעט סבלנות (שמתחילה להיגמר לי). מחר אחר הצהרים אעשה ניסיון נוסף עם משייפת עגולה (בזהירות כמובן). בכל מקרה, כבר מחר אני רוצה להעמיד את הבודי למסדר המפקד אצל רב הפחחים ולדעת מה עוד הוא רוצה שאעשה לפני שאני מעביר בשעה טובה את הבודי אליו ומתפנה ל... להמשיך לשייף את מכסה המנוע ועוד קצת עבודה נדרשת על הדלתות (מזל שיש רק שתיים). המשך יבוא. רק שתי תמונות הפעם (אפילו לצלם לא בא לי). און

הי עופר. ראשית אצטרף למברכים - הרבה מזל טוב. לא מעט מכוניות אספנות יש בארץ. חלקן ישנות משלך, חלקן חדשות משלך, חלקן במצב טוב יותר או גרוע יותר. מה שבטוח הוא שאין הרבה מכוניות (אם בכלל) שנמצאות כל כך הרבה שנים באותה המשפחה. זה מדהים בעיני (ואני גם אוהב את העובדה שהיא מתוצרת הארץ, אבל זה כבר משהו אחר ). שוב מזל טוב ותשמור עליה ועל עצמך. און

היום מסיימים עם המשייפת הפנאומטית ועוברים לשפשף ביד...

השיופים נמשכים... אבל, רואים את האור (או את סוף הקטעים הלבנים). אין הרבה מה לכתוב על המשך שלב השיופים מייבש השכל הזה, חוץ מזה שלא נשארו לי הרבה תאים אפורים פעילים... ושזו הפעם הראשונה, הפעם האחרונה והפעם האחת יותר מדי שאני עושה את השלב הזה בכוחות עצמי. ויחד עם כל זאת, לא הייתי עושה שום דבר שונה. לפחות פעם אחת בחיים צריך לעבור את השלב הזה. אבל... בפעם הבאה, יהיה זה מישהו אחר שיעשה את כל השיופים הללו. לפני שאתן לתמונות להגיד את דברם, רק נקודה אחת מעניינת הייתה היום והיא הסרת לוחיות הזיהוי ממתכת הצמודות לתא המנוע בעזרת ניטים. על האחת - הרשמית - מצוין מספר השלדה; השניה - הפנים-אירגונית - מציינת את מספר הבודי. זהו מספר שחוזר על עצמו גם על חלקים אחרים שמורכבים על הבודי הזה ונועד לצרכים פנימיים בשעתו. המעניין הוא שהיום, עת שייפתי את הצבע מקורה B, הימנית, נתקלתי בסימון זה בטוש על הבודי עצמו. כלומר, כבר בהרכבת התבניות זו לזו מסומן הבודי במספר ההולך איתו בשלב ההרכבה ומספר זה מוטבע על לוחית זיהוי המדוברת. אז לוחיות אלו הוסרו אחר כבוד, הושמו במעטפה והופקדו למשמרת במשרדו של ניר, עד שיגיע הרגע המרגש (בסוף העבודות), בו יוחזרו הלוחיות למקומן. אז בבקשה - תמונות: 1. התגית הרשמית. 2. התגית הפנימית. 3. הסימון (המחוק מעט) של מספר הבודי על הקורה. 4. אמצעי ההגנה כנגד אבקת הצבע. 5. בית הגלגל מתוך תא המנוע, לפני השיוף (הפסים הכהים הם במקום בו נחה צמת החשמל בצד זה). 6. בית הגלגל אחרי השיוף. 7. פינישים בחלק האחורי. 8. בתי הגלגל האחורי משתייף.

המכונית הזו הייתה שייכת במקור לפרדי פריאהוף. נהג מירוצים בדימוס ונהג המבחן של מגזין "אוטו" בשנות השמונים ומאוחר יותר גם של מגזין "הגה".