און יעקבסון

החורים בעץ - כי זו החתיכה שהייתה לי לשימוש. עלה הרעיון למרוח גריז או משחה אחרת בכדי למנוע הידבקות של הפיבר לעץ, אבל ירדתי מזה כי לא רציתי עקבות שומניים על הפיבר אותו אני מתעתד עוד להדביק. זו הסיבה שבחרתי עץ עם ציפוי חלק - בכדי שיהיה קל להסיר את הפיבר ממנו, וכך היה. התחלתי עם סכין יפנית ובעדינות חשפתי את דופנות פלטת הפיבר ואז יכולתי להעמיק פנימה, אז שהפלטה השתחררה ממקומה. הערך המוסף שקיבלתי הוא שצד אחד של לוח הפיבר חלק ובעל פני שטח אחידים לגמרי.

מוזמן תמיד. ואגב, זה אני שעושה לך שלום כל בוקר שאני רואה אותך בפקק עם הבימר ואני עוקף אותך עם האופנוע

יתכן. אבדוק. האמת היא שטרם חקרנו את הבודי בכלל. פשוט ככה מסריקה ראשונית - זו הייתה ההנחה שלי. אגב, הכוונה שלי במתכת בבודי היא בנקודות החיבור בין הבודי לשלדה - כמו שיש אצלי בבודי. אני מניח שיש מתכת, כי אחרת כל עיגון חגורות הבטיחות, לדוגמא, יהיה די בדיחה. כך או כך, תודה על המידע!

להפריד בין גוף פיברגלס לבין שלדת מתכת? קטן עלינו... אז אחרי כמה ימים של עבודה בהם בעיקר עודד פירק את כל מה שהיה ניתן לפרק ואני נתתי עצות ממרומי תא הנוסעים של הטנדר שלי, הגיע הרגע בו אפשר להפריד בין הבודי לשלדה. כל שנותר הוא סדרה של ברגים ואומים שצריך להסיר, סדרה של גברים חסונים להרים את הבודי, ו... זהו. ראשית עוברים שוב על האוטו מלפנים ועד אחור ומוודאים שלא נשכח שום דבר שמחובר הן לבודי והן לשאסי. בהזדמנות זו אני כבר עוזר לעודד להסיר את הפגושים. הם דווקא נראים לא רע בכלל. צריך להשיג ברגים חדשים ולבצע הברקה והם יהיו כמו חדשים. עוד מסירים - וזה לא היה פשוט - את מנגנון בלם היד שמופעל באמצעות מנוף וידית מתיחה גדולים ומוזרים. אחרי שנראה שכל הצינורות, מחברים, חוטי חשמל ושאר ירקות כבר לא מעורבבים בין הבודי לשלדה, דוחפים את המכונית לעבר הליפט בכדי שנוכל להגיע לאומים מתחת למכונית. איכות הברגים והאומים נמוכה והם תפסו חלודה, אבל מתוך 12 הברגים שתופסים שמחברים בין הבודי לשלדה, רובם יוצאים דווקא בקלות. דיסק החיתוך שהוכן מבעוד מועד נשאר מחוסר עבודה. אחרי שכל הברגים הוסרו, מנסים לבדוק האם הבודי נענה לניסיונות ההפרדה מהשלדה, אך מלפנים הוא מגלה סרבנות. חקירה קצרה מגלה שמכלול הדוושות מחבר בין השניים, אז מסירים גם אותו. עכשיו, כל שנותר הוא לגייס כוח אדם מיומן, כלומר, שרירים של ארבעה גברים חסונים, ולהתחיל ולנסות להסיר בין השניים. האמת היא שהיינו צריכים לפרק לפני ההפרדה גם את תושבת משאבת הבלם, אבל לא עשינו את זה ובדיעבד זה קצת הקשה עלינו. לא נורא. תמרון אחד לכאן, שני לשם, והבודי מופרד מהגוף, אחרי רומן שנמשך לא פחות מארבעים שנה. הם עוד יחזרו לחיות ביחד, אבל יקח עוד קצת זמן. כמה נקודות מעניינות בהשוואה לפרוייקט שלי: 1. הבודי כל כך הרבה יותר קל בלוטוס. וכל כך הרבה פחות עמיד מאשר בפיבר הישראלי העבה. 2. אין חיזוקי מתכת בבודי הזה ולכן גם אין מה שיחליד - בניגוד לבודי הישראלי. 3. הסיבה לכך שלא היה צריך חיזוקים כאלו, היא מבנה השלדה המרכזי, אשר הבודי עוטף אותו ולא מונח עליו, כמו במכוניות הישראליות. 4. שלדת המתכת עמדה היטב במבחן השנים ועל פניו נראה כי היא אינה רקובה או דורשת תיקונים. אז קצת תמונות משלב הזה: 1. הפגושים אחרי ההסרה. 2. מנגנון בלם היד המסורבל. 3. מכלול הדוושות. החדירה של מי גשם דרדרה את מצבו במשך השנים. 4. ידית בלם היד. 5. בדיקה ראשונית של הממצאים, התוצאות מעודדות. 6. "רולינג שאסי"? ככה זה בדיוק נראה.

בכדי לבנות את תיבת כניסת האוויר החדשה, צריך לייצר לוח מפיבר, אותו אחתוך למידות השבלונות שעשיתי. אז קודם כל צריך משטח עליו אמרח את הפוליאסטר ואת יריעות הפיבר. אני בחרתי בלוח עץ חלק, ממנו יהיה קל להסיר את לוח הפיבר אחרי שהוא יתייבש. בשלב הבא צריך לחשב איזה גודל לוח פיבר אני רוצה ולחתוך מראש את היריעות לגודל הרצוי. עכשיו מכינים את התערובת, משתמשים במברשת ומתחילים לעבוד. בשלב זה החלטתי לעשות את הלוח משתי יריעות פיבר בלבד - שזה עדיין גמיש במקצת ומצד שני מספיק חזק. הסיבות? שיהיה קל לבנות את התיבה ובכלל, לא בטוח שצריך לעבות את התוצאה, כי התיבה אינה גורם נושא עומס כלשהו. אבל החלטתי שאם כן, אעדיף לעשות זאת כאשר התיבה גמורה ומוכנה וכך במסגרת הוספת העובי, אשפר גם את החוזק המבני של התיבה מאחר שכך אוכל לכסות גם את הפינות והמחברים של התיבה. אז אחרי שיריעות הפיבר התייבשו, הסרתי בעדינות הלוח מהעץ - והנה התוצאה: 1. לוח העץ החלק. 2. יריעות הפיבר חתוכות למידה. 3. היריעות אחרי תוספת הפוליאסטר. 4. ואחרי היבוש - לוח הפיבר מוסר מעץ. 5. ומתרגל לחיים עצמאיים.

לא, לא פגשתי את יהודה. הגעתי למקום בעקבות טיפ שקיבלתי וגם אני לא מעוניין לקנות עוד טנדר, בטח לא עם מנוע טריומף. רציתי לראות את הדלת האחורית. לגבי השרשור השני: ראיתי אותו. לפחות לפי התמונות נראה כאילו אין לו דלת אחורית. לשאלתך: כן, מתרבים הסיכויים שכאשר נגיע לדלת האחורית - נייצר אותה. אין על הדלת המקורית שום כיתוב, אז הצמדות למקור אינה הכרחית, מה גם שסביר להניח שהמקור יהיה חלוד אחרי כל כך הרבה שנים.

אחד הדברים שטרם הגעתי אליהם בשיפוץ הוא הדלת האחורית של הטנדר. במקור הטנדר שלי היה סגור ולכן היו לו דלתות גדולות, אבל היו טנדרים פתוחים וכן טנדרים עם ארגז בעלי דלת נמוכה. מאחר שהארגז המקורי הסגור החזיר את נשמתו לאלוהי המתכת ומאחר שבכל מקרה הטנדר ישאר פתוח, צריך למצוא דלת. אלא שמסתבר שזו לא משימה פשוטה כל כך. לא פשוט למצוא טנדרים כאלו (הדלת האחורית זהה ומשותפת גם לטנדר סוסיתא משנת 1968) להם הדלת הקטנה. למעשה, עד היום מצאתי רק אחד במצב סופני לגמרי ועוד אחד (כמו זה בתמונות המצורפות) שעשוי להיות משוקם ולכן לא מתאים לתרימת חלקים. למזלי המדובר בדלת מתכת פשוטה למדי, הבנויה כמסגרת ברזל, שתי אוזניים, וצירים מאוד פשוטים. אם עד יגיע יום לא אמצא דלת כזו, נייצר ונתאים מסגרת חדשה. את הליבה למסגרת הזו כבר הכין דני, בעליו הקודמים של הטנדר, עם שם אותו הוא העניק לה/לו: טינה. השאלה היחידה היא לגבי ה"אוזניים" של הדלת - האם לשחזר גם אותם או לעשות רק את הדלת עצמה. באופן אישי דווקא אהבתי את האוזניים. מה דעתכם? אז הנה תמונות של הדלת בעלת האוזניים וגם הפגוש האחורי המחולק (כמובן שבלי המדרכים), שדומה לו יהיה עלי לשחזר בבוא היום.

יצא כך שהיום עברתי בשכונות הישנות של ראש העין ודי התרשמתי. לא היה כמעט רחוב אחד בו לא ראיתי איזו מכונית אספנות, מכונית בפאתי גיל האספנות ובעיקר-בעיקר, לא מעט מכוניות בנות שלושים-ארבעים שעומדות, כך נראה, שנים ארוכות בחצרות בתים פרטיים כאבן שאין לה הופכין. ידוע וברור שאפשר למצוא "אוצרות" בכפרים, מושבים ואולי גם קיבוצים, אבל במרכז עיר בישראל כמות כזו גדולה של מכוניות ישנות - לזה לא ציפיתי.

אחרי חיתוך תיבת האוויר המקורית של המכונית והתקנה מלאה של יחידת המיזוג החדשה, כל שנותר הוא לתכנן את מבנה תיבת האוויר שתתאים לשידוך הבלתי אפשרי הזה בין מכונית ישראלית ליחידה יפנית. תכל'ס, אפשר היה לוותר על התיבה, לסגור את כניסת האוויר המקורית מבחוץ ולהשאיר רק את מצב הסירקולציה הפנימי של המערכת המיזוג החדשה. אחרי הכל, בנהיגה עירונית רוויית זיהום אוויר וריח דיזל מבחיל של אוטובוסים ממילא מצב מחזור האוויר הפנימי עובד שעות נוספות. אבל רק חמור עושה חצי עבודה... אולי הייתי עושה את חצי העבודה הזו אם מקור כניסת האוויר מבחוץ לכיוון היחידה הפנימית לא היה יוצא באותו המקום, אבל הוא כן יוצא באותו המקום, אז הייתי "חייב". במבט ראשון, התכנון של התיבה נראה מסובך. צריך לבנות מדף עליון שיסיט כניסת מים או עלים לתוך המערכת הפנימית וינתב אותם לחור הניקוז המקורי ועדיין לאפשר מעבר אוויר לתוך המערכת. אחרי זה צריך לבנות דופנות לתיבה שיתאימו מחד למבנה הפיבר המקורי של האוטו ומאידך לתצורת היחידה הפנימית. וגם עלתה השאלה - מאיזה חומר לבנות את התיבה. האם מפלסטיק או מפיבר. לבסוף נפלה ההחלטה לבנות את התיבה מפיבר, כי כך אפשר להבטיח את החיבור המושלם בין התיבה החדשה לגוף הפיבר, זאת למרות שעבודת ההכנה עבור פיבר מורכבת יותר. אז חוזרים לתכנן את התיבה ועושים זאת באמצעות לוחות קרטון שנחתכים בדיוק במידה הדרושה. אחרי זה עוד יהיה עלי ליצור לוח פיבר מתאים וממנו לחתוך את הפיסות במידות הדרושות ואז לחבר אותן אחת-אחת ולהשלים את בניית התיבה. פרה-פרה. ראשית, תכנון תבניות הקרטון ואתן לתמונות לדבר בעד עצמן.

שתי תשובות: 1. עשרה פרקים צולמו לעונה זו. 2. פרק שביעי יעלה בשבוע הבא, אז תעשה את החשבון (ברוטו. מבלי לקחת בחשבון בלת"מ, או חגים.) דברים טובים באים בחבילות קטנות, ולכן את המיני שמרנו לפרק הסיום.

ניתן לתמונות לדבר. 1. הסטרטר אחרי השיפוץ. 2. מכלול הדוושות. דורש ניקוי וצביעה, כמובן. 3. אחת הסיבות לחלודה על הדוושות: דלפו מים מהשמשה קדמית פנימה לתא הנוסעים. 4. מכלול לוח המחוונים וההגה. 5. חוטי החשמל בצידו השני של לוח המחוונים. 6. צמת החשמל. 7. מנוע המגבים. 8. יחידת החימום הפנימית. 9. תא הנוסעים אחרי הפירוק.

הרבה זמן לא עידכנתי לגבי הפרוייקט, אבל זה לא אומר שלא הייתה התקדמות. בפעם האחרונה היינו לפני הנעת המנוע ורק סטרטר סרבן מנע מאיתנו את התענוג (או מפח הנפש) של מנוע עובד (או שלא). אז כמה ימים מאוחר יותר הגיע סטרטר והורכב במקומו ובסיוע ספריי קרבורטור המנוע הניע ודווקא נשמע לא רע. יש לחץ שמן והכל נראה טוב, למעט... הקרבורטור. זה האחרון מונע מהמנוע לייצב סל"ד סרק, אבל בכל מקרה המטרה הושגה. המנוע תקין. אפשר להמשיך לפרק. מכאן והלאה, עודד לקח את המושכות והחל לפרק מכל הבא ליד. המטרה: פירוק מושלם והרכבה מחדש. אז אתן לתמונות לדבר לעת עתה. 1. הרדיאטור שנמצא מלפנים ויחידת המאוורר החשמלי שלו. הצינורות עוברים דרך השלדה למנוע מאחור. 2. מסרק ההגה. 3. צינורות הקירור העוברים לאחור. 4. פגושי הכרום. 5. החזית, כבר אחרי פירוק הפנסים. 6. צירי הדלתות. אחת יצאה אחרי קרבות לא מועטים. השניה תדרוש הפעלת אמצעים אלימים... 7. תא הנוסעים. כבר אחרי פירוק המושבים, לפני השאר. 8. כאן ישב המצנן. אחרי שהוא הלך, ניתן לראות את הזרועות המתלה הקדמי.

אז אחרי שסיימתי עם המדחס, הגיע הזמן להתקדם עם היחידה הפנימית. היא כבר יושבת במקומה, החורים לצינורות הקירור והחימום במקומם, יש גם תושבות ורק נותר להסדיר את כניסת האוויר מבחוץ. לשמחתי, ברום כרמל כניסת האוויר מחוץ ניעשת מאותו המקום, אבל כמובן שאין התאמה בין המכונית ליחידה, אז צריך להתאים. כלומר, לחתוך. זו פעם הראשונה שאני חותך "בבשר החי" של האוטו. מעין תהליך שאין ממנו חזרה (למרות שלמעשה דווקא יש ושום דבר באוטו הזה לא בלתי הפיך), אבל עשיתי זאת בחדווה רבה. המטרה מקדשת את האמצעים. אז סימנתי ובעזרת הדיסק הנאמן חתכתי את החתיכה החסרה. וזה היה עוד החלק הקל. עכשיו צריך לתכנן תיבה חדשה, שמצד אחד תמנע את זליגת מים לתא הנוסעים ומצד שני תתאים ליחידה החדשה. ועד שזה יקרה, בינתיים - תמונות: 1. היחידה, ללא מנגנון כניסת האוויר מבחוץ. ניתן לראות כי התיבה הפנימית המקורית מפריעה. 2. החלק החסר, הבורר בין האוויר מבחוץ לבפנים. 3. עוד התאמה קטנה. החלק המסומן בשחור מעט מפריע למיקום המדוייק של לוח המחוונים. 4. ו... כבר לא מפריע. 5. הסימון של נקודת החיתוך. 6. ואחרי החיתוך. עכשיו יש מקום להכניס גם את בורר כניסת האוויר. 7. השיטה המקורית בה מנעו ממים להיכנס דרך פתחי האוורור החיצוניים לתוך המכונית.

נכון, העבודה על המדחס הסתיימה, אבל נשארו כמה פינישים. האחד הוא להתאים ברגים ארוכים יותר. במקור מדדתי את אחת מנקודות העיגון של המדחס ובהתאם הבאתי ברגים באורך עשרה ס"מ, אלא שבהרכבה הסתבר לי ששתי נקודות עיגון אחרות היו ארוכות יותר וכך הברגים המקוריים שהבאתי היום קצרים מדי ולא יכולתי להשתמש בשייבות. היום הייתי במקרה ליד חנות ברגים, אז נכנסתי לקנות ברגים חדשים. הבעיה היא ששכחתי אם אני צריך ברגים באורך אחד עשרה ס"מ או שניים עשרה ס"מ. אז הבאתי את הארוכים יותר וחתכתי אותם לפי מידה וכך יכולתי להשתמש גם בשייבות, לשביעות רצוני. עוד היה צריך לעשות איזון בין המדחס ולבין הפולי האחרים. כנראה בעת הריתוך, התושבת התעוותה מעט, והכיוון המדוייק קצת השתנה. לא סיפור. בדיוק בשביל זה יש את טבעות המרווח. אחת מהן קוצרה בשני מ"מ ובנוסף הרחבתי את הקדח של הבורג הרביעי - הקצר, וזה בדיוק מה שהיה צריך לעשות בכדי לאזן את המדחס. אז החלק הזה גמור. עכשיו צריך לסיים את הכנת היחידה הפנימית של המזגן, בנקודת כניסת האוויר למכונית. בינתיים - תמונות: 1. הברגים האוחזים את המדחס במקומו. הקצר יותר היה, ובכן, קצר מדי. 2. טבעות המרווח - בוקסות. אחת מהן קוצרה על מחרטה. 3. המכשיר בו הרחבתי את הקדח. 4. הקדח לפני ההרחבה. 5. ואחרי. למרות שבתמונה לא רואים הבדל. 6. הבוקסה העליונה, עם בורג באורך הנכון ושתי שייבות. 7. הבוקסה התחתונה - המקוצרת. 8. והתוצאה: המדחס "התיישר" ביחס לפולי האחרים.

אל תדליק סתם - בדוק שוב.

עבר עוד יום וראסם הצבעי הכין לי את שאר חלקי המתכת המרכיבים את מכלול התושבות והבוקסות של המדחס והמותחן. מאחר שכבר התאמנו מידה של חגורה, כל שנותר הוא להרכיב הכל, ולכוון את החגורה. לכוון את החגורה? הרי לא מדובר כאן בציוד מקורי המתלבש על תושבות מקוריות, אלא בהתאמה שצריך לכוון אותה. אז נעשה כיוון ראשוני בריתוכים, אבל יש עוד אפשרות לכיוון. הרעיון פשוט: הפולי של המנוע הוא בעל שלושה חריצים. הפולי של המדחס ושל המותחן הם בעלי חמישה חריצים. בצורה זו ניתן לכוון את החגורה בחריץ הנכון "ולאפס" את הכיוון שלה כך שלא תרוץ באלכסון בין הפולי והמותחן ואכן אחרי כיוון או שניים נמצאו חריצי הזהב במותחן ובמדחס ביחס לפולי המנוע. יחד עם זאת, יתכן שצריך לעשות שינוי קל באחת הבוקסות בכדי לכוון טוב יותר את החגורה. את החלטה לגבי נושא זה אני משאיר לניר. והתוצאה? לא הנחתום יעיד על עיסתו (אבל זו בעצם לא עבודה שלי - אני אני כן יכול להעיד ), אז אני מעיד שהתוצאה נראית ממש מצוין. מהנדסי הילמן לא יכלו לעשות את זה יותר טוב. המדחס והתושבות נראים ממש ציוד מקורי, שנכנס ומתאים בדיוק במקום. עזבו, למה להכביר מילים, תראו לבד: 1. המותחן והבוקסות הצבועות. 2. גמר עבודה - מראה מלפנים. 3. המותחן. שימו לב לאופן הפשוט והמדויק של אפשרות המתיחה. 4. מבט בוחן יגלה את היציאה ממשאבת המים ממש מתחת למדחס. אין בעיית גישה. 5. עוד מבט מלפנים, על יחידת הכוח והשלדה בכלל. 6. מבט מלמעלה. גם כאן אפשר לראות את היציאה העליונה ממשאבת המים - בלי בעיית גישה. הצינור היוצא מכאן יתחבר ליחידת החימום הפנימית החדשה, אשר היציאות שלה בבודי הן בדיוק בקו ישר מאחורי המנוע.

כזכור, שמח וטוב לב השארתי את תושבת המדחס לראסם הצבעי, בכדי שיצבע אותה בזמנו החופשי. שמח וטוב לב לקחתי אותה ביום למחרת וחיש מהר הכנתי אותה להרכבה על המנוע. וזה אומר, להרכיב את המדחס באמצעות הבוקסות ואומים על התושבת ולהרכיב את התושבת על המנוע. מאחר שנעשה תכנון נכון של המנגנון, עבודת ההרכבה פשוטה ומהירה (וההוכחה בתמונות המצורפות). עוד יותר שמח ועם עוד יותר טוב לב, התחלתי להרכיב גם את המותחן, אלא שאז הכתה בי ההכרה. שכחתי לתת לצביעה גם את תושבת המותחן... וכשהלכתי "לבכות" על זה לניר, אז הוא גם הזכיר לי שכדאי באותה העת לצבוע גם את הבוקסות, אלא אם אני רוצה שהן יחלידו. מזל (בעצם לא מזל - תכנון טוב) שיש גישה לאומים שמחזקים את המדחס עצמו (כי כך אפשר לפרק אותו מהתושבת ללא הצורך לפרק את התושבת עצמה) ולהעביר את כל הבוקסות ותושבת המותחן לצביעה. ולחכות... לא נורא, ממילא אין זמן להתקדמות אמיתית השבוע. אז תמונות בינתיים.

הבנתי למה אתה מתכוון. זו לא גומיה, זה ספייסר ממתכת, שבמקור היה ארוך יותר ונחרט לממדים קטנים יותר בהתאם לעובי הנוסף של הרגל של התושבת. אגב, בשום תושבת של כל מזגן שהוא לא תמצא תושבת גומי מכל סוג שהוא. תושבות של מזגן מחוברות באופן קשיח לגמרי לבלוק המנוע מאז ומתמיד. דווקא תושבות גומי עשויות לגרום לויברציות וחוץ מזה, יש לשמור על יחס קבוע בין הגלגלות של הפולי/מותחן/מדחס ואפילו גומיות שיתנו "שיכוך" קל יגרמו לתזוזה קלה של החגורה ויביאו לשחיקתה.

פיספסתי אותך, רן. על מה בדיוק אתה מדבר?

בתור מי שנמצא במוסך דרך השטח לא מעט, אני עוקב גם אחרי שיפוץ שתי מכוניות האספנות הנוספות שנמצאות שם (אלפא ספרינט והפורד מוסטאנג). עם כל הידע והניסיון שרכשתי מהשיפוץ שלי, מרשים לראות וללמוד מעבודתו של שעיה הפחח, שפשוט שיחזר מאפס את החלקים הרקובים הללו. איזו סבלנות ואורך רוח צריך בשביל זה. כשראיתי את המוסטאנג הזו בתחילת הדרך (שלי במוסך), לא הצלחתי לראות איך היא תחזור לימי הזוהר שלה. עכשיו, אחרי שראיתי את שיטת העבודה של שעיה והתקדמות העבודה בפועל, אני כבר לא יכול לחכות לתוצאה הסופית. זו הולכת להיות מכונית מהממת! ו... הכי חשוב... רוצים עדכונים שוטפים על השיפוץ, פלוס תמונות של המנוע! (את המכונית אני רואה כל יום שאני שם ). און

לא שנראה שהיה צריך את החיזוק הנוסף הזה, לאור מבנה התושבת, אבל להזיק זה בטח לא יכול - נהפוך הוא - אז למה לא. אז היום לא התקדמתי הרבה, מעבר לניקוי הריתוכים שעשה דורון. רק החלקת פינות חדות והוספת שני החיזוקים ברגליים. עכשיו צריך לצבוע את התושבת ולהרכיב את המדחס ובזה הסתיימה לה העבודה על החלק הזה.

אתמול הגיע דורון למוסך בכדי לתת את הטאץ' הסופי שלו (ריתוכים, כמובן) לתושבת המדחס. לא הייתי שם כשזה קרה, אבל באתי לראות את התוצאה. אין ספק, כאשר מתכננים משהו נכון ומבצעים את העבודה כמו שצריך, אז התוצאה נראית כמו שצריך ומורכבת כמו שצריך. עכשיו צריך לנקות את הריתוכים, להשחיז קצת את הפינות החדות, לצבוע ולהרכיב מחדש. עד שזה יקרה - תמונות של תושבת המדחס הייחודית.

הי דודי. לשאלתך, המדחס לא נבדק ומהסיבות הבאות: 1. הוא ירד ממכונית מודל 2009. 2. במידה והוא לא תקין, אני יכול להשיג אחד אחר. 3. במידה וגם הוא לא תקין (ומה הסיכוי שזה יקרה...), מבנה המדחס והתושבת מאפשרים שימוש לא רק במדחס של טריוס, אלא גם של סריון. זה האחרון לא זהה בפולי, אבל הגלגלות של המנוע שלי נבנו כך שאפשר להשתמש גם וגם. לגבי המקום לרדיאטורים: זה היתרון ב"קיט-קאר". יהיה מקום להכל! מוכן כבר בצד רדיאטור מזגן של דייהטסו שרייד מודל ישן - שהוא בגודל וממדים קומפטיים. בבוא היום נתאים אותו למקומו המיועד. ואם נשאלת השאלה - מדוע דווקא מכלולים של דייהטסו, אז התשובה כפולה: כי הממדים של המכוניות ולפיכך המכלולים קטנים וקומפטיים וגם כי... יצא כך שזה מה שהשגתי און

ולא שהיה לי חלק בזה... יש דברים שצריך לתת למקצוענים. אחרי שהתושבות הותקנו במקומן, הביא איציק, מנהל מחסן החלקים של דרך השטח, רצועה מתאימה ורתכת ובסיוע ניר ו"השגחה" שלי, כיוונו את מיקום המדחס וקיבעו אותו למקומו באמצעות פיקים של ריתוך. אחרי שהכל "ישב" במקום, שמנו את שתי החגורות ו... על פניו - נראה נהדר. יש גישה לצינורות המים שעוברים בסמוך ומתחת למדחס וזה עצמו לא חורג מקו ההיקף המנוע והכל נראה כמו מקורי. עדיין צריך לרתך את התושבת כמו שצריך ואת זה יעשה דורון - מומחה הריתוך - שאמור לבוא ביום שישי למוסך. כמובן שהריתוך הזה יעשה על השולחן ולא על המנוע. מה שיפה בתכנון של ניר הוא שהתושבת המורכבת הזו (מתחברת על המנוע בארבע נקודות שונות - כי אין מקום ייעודי על בלוק המנוע להתקנת אביזרים נוספים, כמו מזגן) שהיא גם מתפרקת בקלות ולא בנויה בפאזל שאחרי שהוא מושלם לא ניתן לפרק אותו. אחרי הריתוך יצבעו החלקים ובזה תסתיים העבודה על המדחס סביב המנוע. כמובן שעוד יש לסדר צנרת, חשמל ומעבה, אבל דברים אלו יעשו רק אחרי השידוך המחודש בין הבודי לשלדה. אז הנה התמונות הראשונות, לפני ריתוכים סופיים וצביעה.

תודה לדודי, אסף ושאר התומכים. קטונתי. יש כאן כמה משפצים שהמינימום האולימפי שלהם הוא שיא העולם בשבילי. אני עוד רחוק מהם. אבל הם נותנים לי מוטיבציה והשראה. כבר לא ממהר לראות את המכונית במצב נסיעה, כפי שחשבתי/רציתי בתחילת הדרך, אלא משקיע את כל הזמן הדרוש בפרטים הקטנים ובהנאה מהדרך ולא רק מהתוצאה הסופית. אני חושב שהעשייה הזו לא פחות מהנה מהנהיגה ובבוא היום תהפוך את הנהיגה להרבה יותר מהנה. יש גם התקדמות מהיום, אבל צריך לפנות גם זמן לאישה, אז אעלה תמונות מאוחר יותר או מחר.