און יעקבסון

תודה, ידידי. לא שכחתי לגבי הקייל. כשנגיע לגשר (או לשמשה, למען הדיוק...).

וגם כמה תמונות: http://www.youtube.com/watch?v=jo42sM0QV24 http://www.youtube.com/watch?v=8PNznhXybk4

בבקשה, רן (וגם קובי שלא ראה את הסרטון הזה). קטרהאם סופר 7 על מסלול מירוצים. שימו לב כמה הזנב של האוטו הזה "קל" ביציאה מפניות, כמה קל לשלוט בו על המגבלות וכמה עבודת ההגה צריכה להיות מהירה ומדוייקת. לצערי, הייתה בעיה בסאונד, אז צריך להסתפק בתמונות בלבד. תהנו: http://www.youtube.com/watch?v=qgNV4jbLS-Y

מאוחר יותר, אחרי שוך הסערות וכאבי הבטן, אעלה קישור לסרטון המדובר עם הקטרהאם סופר 7 על מסלול המירוצים.

כל הנ"ל נכון מאוד בנהיגה ספורטיבית/מירוצים ואולי פספסתי את כוונתך המקורית, כי בכל מקרה מערכת הבלימה שופצה עד היסוד. וזה אומר שאין משאבה/צינור גמיש/צינור קשיח/רפידה או דיסקה שלא הוחלפו ו/או שופצו. זה אמור להבטיח בלימה מאוזנת עד כמה שניתן. יחד עם זאת: 1. בלוטוס, כמו בהרבה מכוניות מירוץ - אין בוסטר. אז הלחץ הנדרש על הדוושה גבוה יותר וכפועל יוצא, מנעד עצמת הבלימה גדול יותר בין מינימום לנעילה (לדוגמא: 60 ק"ג של לחץ על ידי הרגל נדרשים לצורך נעילה, לעומת 30 ק"ג בלבד במכונית בעלת בוסטר) ולכן קל יותר לווסת את נקודת נעילת הגלגלים. 2. למכונית מחברי מתלים מוקשחים בכדי להפחית עיוותים שנגרמים על ידי עומסים בבלימה ופניה, אז הדיוק בקווים גבוה יותר. 3. מערכת הבולמים/קפיצים חדשה ומשודרגת, בעלת כיוונונים, כל זאת על מנת לסייע בכיול ואיזון התנהגות המכונית, בפניות ובמיוחד בבלימות. 4. קובי דווקא מעדיף אחיזת כביש לא גבוהה במיוחד, כי כך לטענתו הוא יכול להנות מהתנהגות הכביש המאוזנת מבלי להיכנס לפניות במהירויות מוטרפות מדי, אז לעת עתה הוא לא מעוניין בצמיגים בעלי אחיזה אבסולוטית. על טענה זו אני יכול לסמוך מהניסיון האישי, כי בתחילת החודש הזה נהגתי על מסלול מירוצים באנגליה על קטרהאם סופר 7 וכל הכיף וההנאה בנהיגה במכונית הזו היא מתחושת "על הלהב של הסכין". התנהגות הכביש שהיא המשך ישיר להתנהגות הנהג. אז אולי האחיזה לא גבוהה במיוחד בהשוואה למכוניות מסלול אחרות שהיו שם, אבל הכיף, היכולת לשלוט והמעורבות של הנהג - בשמיים! זו מכונית (בדומה למאזדה מיאטה, אגב) שבה אתה לא נמדד במהירות האבסולוטית שלך או בזמני ההקפה המהירים ביותר, אלא ביכולת של המכונית להעלות על פנייך חיוך שגם בניתוח אי אפשר יהיה להוריד אותו. זה לא כמה מהר אתה מגיע ליעדך, אלא כמה ההנאה אתה מפיק מהדרך (שאתה לא רוצה שהיא תגמר). 5. וזה מוביל אותנו לתרגולי הבלימה ולצורך במדריך נהיגה מיומן שילמד את קובי (הוא, אגב, טוען שהוא לא צריך...). מכיר אחד כזה?

רן, יש הרבה טיעונים מדוע אותה מערכת בלימה המורכבת היום תעשה את העבודה מצוין. ביניהם, העובדה שהמדובר במערכת שתוכננה עבור מכונית כבדה בהרבה (כפי שציין זאת ספי) וכי גם ניר בן ארי עם האסקורט שלו בעלת מערכת דומה לא נתקל בתופעות של דעיכה ביכולת, אפילו בימי המסלול בנחשונים ז"ל. אולי הטיעון המשכנע ביותר הוא העובדה שלוטוס עצמם השתמשו באותה מערכת ממש גם בשבע המשודרגת בעלת מנוע כפול גלי הזיזים שסיפק 126 כ"ס. דומה מאוד למה שאנו נשיג עם המנוע הזה, כך שמה היה מספיק טוב עבור קולין צ'פמן, מספיק טוב עבורנו. יחד עם זאת, ימים יגידו אם אותה מערכת נושנה שתוכננה לפני יותר מ-45 שנים עדיין תספק את הסחורה גם היום. ברור לך שהרבה מכך תלוי באופן השימוש והאינטנסיביות של הנהיגה. בהנחה שנגלה שהמערכת לא עומדת בסטנדרטים (למרות שנוסחת האנרגיה הקינטית עובדת כאן חזק לטובתנו), מבטיח לך שהפיתרון יגיע - ובמהירות. והכי חשוב - חג שמח ושנה טובה! און

עכשיו, אחרי שלב שיוף הפוליאטסר, סגירת הפתחים ואטימתם, אפשר לעבור ולצבוע את הבודי בשכבת צבע יסוד. קשה לי לתאר לכם איזה יופי הבודי נראה, אפילו עם שכבת צבע היסוד בלבד! נראה מבטיח במיוחד לעתיד. מקווה שהתמונות מעבירות את התחושה. שנה טובה ומוצלחת לכולם!

התנופה נמשכת: 1. הפולי החדש - בבדיקה. 2. האום נסגר, הכל מסתובב ובסדר, אפשר לפרק ולשלוח לצביעה. 3. עד שהחלקים יחזרו מהצבע, אפשר להרכיב את יוניט חום המנוע על משאבת המים החדשה. 4. משאבת השמן בספיקה גבוהה. 5. לכאן היא אמורה להתחבר, כמובן אחרי ששמים את האטם המתאים. 6. וככה זה נראה בסיום העבודה. 7. עכשיו אפשר להרכיב מסנן שמן חדש וגם את יוניט לחץ השמן. 8. אחרון חביב לעת עתה - פלאנג' המים העליון. נכון, הוא לא נראה הכי טוב בעולם וקצת אכול. חלק תחליפי - בדרך.

אל דאגה! עוד לא צבע כללי. הכנות...

אחרי המטלות הגדולות והאיטיות של הרכבת חלקי המנוע, מתחילים "לרוץ" עם החלקים הקטנים יותר. 1. במקום "קולטן" אדי השמן הישן - מחבר אלומיניום חדש ומבריק. אחרי ההרכבה הסופית של המכונית, נרכיב קולטן נפרד. 2. נקודת החיבור של משאבת הדלק המיכנית. 3. מכיוון שעוברים להשתמש במשאבה חשמלית, אז אפשר לסגור את הפתח הזה בעזרת מכסה ואטם שנקנו מבעוד מועד. 4. וככה זה נראה אחרי ההרכבה. 5. אחרי הצביעה של המנוע, אפשר להרכיב את פקקי המים החדשים. 6. גם על ראש המנוע.

צריך! בטח צריך! אשמח לדעת האם אכן למכירה. תודה!

עוד פעם מתפרץ?! אין זמן לכתוב, כי יש עבודה, אבל קבל הצצה: משאבת שמן בעלת ספיקה גבוהה. כמובן שגם מקומו של מצנן שמן לא ישכח. עדכונים (ויש הרבה!), מקווה שהערב. יום טוב.

אחרי הצביעה של בלוק המנוע, ממשיכים עם הנדנדים. אפשר להרכיב את המערכת הישנה, אבל יש חדשה ומשודרגת, אבל ממשיכים איתה.ההבדל העיקרי הוא שבמקום קפיצים בין הנדנדים, ישנם תותבים קבועים. אלו למעשה מונעים את תזוזת הנדנדים הצידה ומאפשרים פעולה מדויקת יותר, במיוחד בסל"ד גבוה שאליו מנוע בתצורה הזו יכול להגיע. תמונות: 1-2. המנוע אחרי הצביעה. 3. מוט הנדנדים הישן, עם הקפיצים בין הנדנדים. 4. הנדנדים החדשים. 5. מורכבים על המוט החדש ועם הבוקסות במקום הקפיצים הגמישים. 6. עכשיו אפשר לשים את מוטות הדחיפים בחזרה למקומם. 7. להרכיב את מוט הנדנדים למקומו לחזקו כראוי. 8. ולבצע כיוון שסתומים לפי הספר (התמונה עם הפילר - להמחשה בלבד, בני. לא ביצענו את כיוון שני השסתומים במקביל).

רק נראה כך. הראש נוקה ונשטף היטב לפני ההרכבה ועוד לפני כן נבדק בלחצים ושהשסתומים אינם דולפים. פשוט סוג הצבע שהראש הגיע איתו לא מוצלח במיוחד לטעמנו, אבל... זה מה שיש.

ממשיכים! היום בבוקר המשיכו ראסם ומחמוד לשייף את שכבת הפוליאסטר ולהכין את הבודי לצבע היסוד. בין השאר, מבצעים עוד סבב "ביקורת" ומאתרים חורים קטנים בפיבר שלא נקלטו בשלבים הקודמים, וממלאים אותם כראוי וכמובן משייפים בסיום. השלב הבא - להכניס את המכונית לתנור הצביעה ולהתחיל לכסות את כל המקומות אליהם הצבע לא אמור להגיע. נעבור לתמונות? 1. משייפים את הדופן. 2. מתקנים וממלאים חורים נסתרים. 3. שימו לב איזה קווים יפים וישרים יש לבודי! 4. שכבת הפוליאסטר. באמצע שלב השיוף. 5. גומרים לשייף ומתחילים להכניס את הטנדר לתנור. 6. מתחילים לכסות ולהדביק את כל מה שלא צריך צבע. 7. כמו ספי הדלתות. 8. וגם גלגלים וקצוות שלדה.

אז אחרי שבחנו את ההבדלים בין שני ראשי המנוע, הגיע הזמן להרכיב את ראש המנוע בחזרה למקומו. משימה פשוטה יחסית, אז נעבור לתמונות: 1. ברגי המנוע החדשים והמחוזקים. שימו לב למשחת הגריז המיוחדת. תפקידה הוא למנוע את החיכוך בין ההברגות ובין השייבה לבורג וכך למנוע חיכוך מטעה בעת סגירת הראש במומנט המתאים. 2. אטם הראש החדש מונח במקומו. 3. ואז אפשר להניח גם את הראש בחזרה. 4. ולהתחיל להרכיב את ברגי המנוע החדשים. 5. ולחזק אותם בהדרגה למומנט הרצוי. 6. ככה נראים ראשי הברגים מקרוב. 7. מכיוון שהצבע העמיד לחום הגיע באיחור, בשלב הזה כיסינו ואטמנו את כל החורים והכנו את המנוע לצביעה. 8. כמובן שכל סימני השמן והגריז נוקו בהקפדה. תיכף ממשיכים.

רן, ידידי. אתה מתפרץ לדלת פתוחה: טרם "הגענו" בשרשור לעדכון לגבי נושאים אלו, אבל הייה סמוך ובטוח שהפתרונות כבר קיימים...

בני ידידי, קטונתי מלהבין במכונאות ובמנועים כפי שאתה מבין. זה המקצוע שלך, זה התחביב שלי ולכן, מכל מלמדי - השכלתי. יחד עם זאת ובמיוחד לאור העובדה הזו - כל מה שנעשה במנוע הזה "נתפר" על ידי סדנה מקצועית שמתמחה בשיפוץ מנועים כאלו באנגליה. זה לא המנוע הראשון שהם עושים, זה לא המנוע הראשון שנעשה בדיוק בצורה זו וכפי שנדב ציין, המדובר ב"קיט" נפוץ ומקובל ויש אפילו בארץ עוד שני מנועים כאלו לפחות הדומים למפרט המדובר. אם תקדיש שניה של תשומת לב ותביט בתצורת ראש הבוכנות - תא השרפה וכן השקעים המיוחדים לשסתומים, האחד גדול לשסתום היניקה והשני הקטן, לפליטה - תבין על מה אני מדבר. בברכה ושנה טובה, און

ממש לפני שמרכיבים את ראש המנוע בחזרה למקומו על הבלוק, עצרנו בכדי לבחון את ההבדלים בין הראש המקורי שירד מהמנוע לבין הראש שיחזור אליו. המדובר בראש משודרג, עם שסתומים מוגדלים, תא שריפה מוקטן, מעברים מוגדלים ומוחלקים וקפיצי שסתומים כפולים ומחוזקים. האמת היא, שההבדלים ניכרים לעין, אז ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן. 1. הראש המשודרג והישן האחד ליד השני. 2. תא השרפה של הראש הישן. שימו לב לשקע מסביב לשסתומים וכן לגודל שלהם. 3. תא השרפה של הראש החדש. למעשה - לא קיים בראש, אלא בבוכנות השקועות. שימו לב לגודל השסתומים. 4. ההבדל בקוטר המעברים בין הראשים. 5. קפיצי השסתומים המחוזקים בראש החדש.

לראסם, הצבעי של דרך השטח, נמאס לראות את הטנדר עומד בצד והוא החליט לעשות מעשה. ביום חמישי הוא ציווה עלי לפנות את כל הדברים שהיו על הטנדר ולהסיע אותו לכיוון המחלקה שלו. המטרה: לשייף את שכבת הפוליאסטר, לעשות ביקורת ולמלא חורים קטנים שנשכחו פה ושם ולהכין את הבודי לשכבת צבע יסוד. הרבה זמן הטנדר לא ראה אור יום, אז ניצלתי את ההזדמנות לעשות כמה תמונות, להתפעל מהקווים היפים של העיצוב החיצוני (לטעמי, לטעמי!) ולראות את ההבדלים בין הצד המעובד שהספיק ראסם לעשות לצד הלא מעובד. הנה תמונות, תראו לבד. מקווה שביום ראשון הטנדר יהיה כבר אחרי שכבת יסוד.

עכשיו אפשר להמשיך ולחווט את הצד השמאלי של צמת החשמל. כמובן שמשתמשים באותם חבקים מודרנים בהם השתמשתי כבר בעבר, אבל לא מחזקים סופית, כי צריך לעשות תוספת חוטים בשביל המזגן. עוד לפני כן, מרכיבים מחדש את תיבת הנתיכים ומחברים בחזרה את כל החוטים אותם ניתקתי ממקומם לפני יותר משנה (איך שהזמן עובר לו...). גם חיבור המינוס לגוף המנוע מתבצע ומה שנשאר הוא החיבור החשמלי של האזהרה ללחץ שמן ברקס לקוי, אבל בשביל זה חסר לי חבק קטן ומתאים, שמקווה שיגיע בשבוע הבא. בכדי לשמור על תצורת ההרכבה כפי שהייתה במקור, פזלתי לכיוון תורמת החלקים. הכל שם נראה כל כך מעופש... הנה תמונות להשוואה.

את רוב העבודה על צמת החשמל בצד הימני של תא המנוע, כבר סיימתי. הצד השמאלי נשאר קצת מיותם. עכשיו מצאתי אליו זמן! בעיקר לחוטים של האלטרנטור. העומס על החוטים הללו גבוה וניכר כי עבר עליהם משהו וזה עוד כלום בהשוואה למה שעוד יבוא (מזגן...) אז בעצת החשמלאי המוכשר של דרך השטח שיניתי והוספתי עוד חוט מכיוון צמת החשמל, על מנת להוריד מעומס זה. בכדי לעשות זאת, פרמתי את הצמה והחלפתי חתיכה משמעותית מהחוט המקורי בשני חוטים. באמצעות המחבר המקורי שמצאתי במצב טוב בתורמת, יכולתי לחבר מחדש את החוטים לאלטרנטור. תמונות: 1. קצה החוט המקורי המתחבר לאלטרנטור. 2. את האיזולירבנד המלופף סביב החוטים הסרתי. 3. את "הנקבות" בקצוות החלפתי. 4. ולסיום - את הכבל מחדש ציפיתי. 5. וחיברתי אותו בחזרה לאלטרנטור. צעדים קטנים ביחס לעבר, אבל כל צעד קטן כזה מקרב אותי לסוף, אז...

קצת באיחור, אבל ממשיכים: 1. באמצעות מכווץ רינגים (כמובן אחרי ניקוי יסודי של הצילינדרים והבוכנות ושימון כל המכלולים), מוכנסת הבוכנה המתאימה (לפי מספור ולפי הכיוון הנכון) למקומה. 2. עכשיו אפשר להרכיב את הטלטל למקומו על גל הארכובה. 3. את הברגים הנושנים מחליפים ברגים חדשים ומחוזקים. 4. חוזרים על התהליך גם בשאר הבוכנות וככה זה נראה מצד האחד. 5. וככה מצד השני. כמובן שכל הברגים מחוזקים באמצעות מד-מומנט לנתונים הדרושים. 6. עכשיו אפשר להרכיב למקום את מכסה הטיימינג ומשאבת נוזל הקירור, לא לפני שפני השטח מנוקים היטב ונמרחים בשכבת חומר אטימה. 7-8. בשלב האחרון של היום - אגן שמן. שוב, כל תהליך הניקוי ואטימה חוזר על עצמו וכל 18 הברגים מחוזקים לפי סדר והוראות היצרן.

אחרי כל כך הרבה זמן של "הזנחה" מפאת חוסר זמן ולוטוס סופר 7, הצלחתי להגניב גם קצת עבודה על הטנדר. האמת, לא ידעתי מאיפה להתחיל. הייתי באמצע של התקנת המעבה, רדיאטור, צמת חשמל, מערכת מיזוג, בידודים בתא הנוסעים. יש לי מוכנים להרכבה את מנגנון המגבים, צופרים שנבדקו ונמצאו תקינים, ידיות האיתות והמגבים שתוקנו. במקביל, צריך גם למצוא זמן להעביר את המכונית לראסם, הצבעי, שיתחיל להכין (אם אני לא מוצא זמן, אז לפחות הוא) את האוטו לצבע. בקיצור, עבודה לא חסרה - זמן דווקא כן. אז מה עושים? בוחרים את הכי פשוט ומה שאפשר לעצור גם באמצע שיגמר הזמן ושום דבר לא יקרה. אז החלטתי להתחיל עם הצופרים: ניקיון וצביעה הכרחיים לפני ההרכבה מחדש, אז אני ביצעתי את הניקוי ועל הצביעה אחראי, כמו תמיד, ראסם. להרכיב מחדש בתא המנוע, טרם הספיקותי, אבל בינתיים זו התוצאה: 1-2. הצופרים במהלך הניקוי. 3. תושבות הצופרים. האחת - כפי שירדה מהאוטו, השנייה - אחרי ניקוי ראשוני. 4. הצופרים אחרי הצביעה. 5. תושבות הצופרים - אחרי הצביעה.

ממשיכים במומנטום ובהרכבת המנוע! המטרה שלנו: לסיים עם המנוע עוד השבוע ואולי אפילו את הסרן האחורי. אז מתחילים: 1. מיסב המחטים החדש לצד הישן. 2. קצה גל הארכובה - היכן שהמיסב אמור להיכנס. 3. והנה ההוכחה. 4. עוברים לשלב הבא: בוכנות. כן, הן משומשות אבל במצב כמעט חדש. 5. אבל הרינגים התואמים - חדשים. 6. הבוכנה, פין הבוכנה והטלטל. עכשיו צריך לחבר ביניהם. 7. אחרי החיבור, מרכיבים את הנועלים הקפיצים למקומם, על מנת למנוע את תזוזת פין הבוכנה, שההשלכות לזה הרסניות. 8. עכשיו אפשר להרכיב גם את הרינגים החדשים לפי הסדר הנכון והבוכנה הראשונה מוכנה להרכבה. על פעולה זו חוזרים גם בשאר הבוכנות, כמובן. המשך, תיכף, יבוא.