און יעקבסון

את צמת החשמל, כבר חיברתי ממש מזמן. היא בנויה מחלק אחד מרכזי שיוצא מתא הנוסעים לתא המנוע, עוד חלק אחד המורכב מאחורי לוח המחוונים וחלק שלישי היוצא מתא הנוסעים לכיוון החלק האחורי של המכונית והוא אחראי לתאורה, מצוף מיכל דלק ואור נסיעה לאחור. אז כאשר המכונית הייתה על הליפט, ניצלתי את הזמן להרכיב אותה בחזרה. אז תמונות: 1. זו הצמה האחורית - שעברה ליפוף מחדש. מעבר לבדיקת תקינות החוטים והחלפת קצוות, נוסף חוט "מינוס" שמגיע ישירות מה"ברז" לתא הנוסעים. בבוא היום, החוט הזה יתחבר ישירות ובבלעדית לרדיו. אחרת, בכל ניתוק של החשמל, ימחקו זכרונות המכשיר. 2. פתח מעבר הצמה מתא המנוע לתא הנוסעים. 3. והנה הצמה מועברת לתוך תא הנוסעים. המדובר בצמה העליונה, הדקה יותר. 4. וזה מכיוון תא הנוסעים. מבין סבך החוטים והצמות - זו הקיצונית ימנית, היא האחורית. 5. זה צד הצמה שמגיע עד הקצה מאחור - לתאורה. צריך להעבירו בתוך השלדה, אז חיברתי אליו "מוליך" שיקל על התהליך. 6. אחד ממעברי השלדה המדוברים דרכו מעבירים את הצמה. 7. וככה זה נראה לבסוף: בנדים מבודדים מצמידים את שתי הצמות במקומם, תוך השארת מקום לצינורות החימום שמכאן נכנסים לתא הנוסעים.

המזלג הזה מחובר לאופנוע הזה (מצטער על התמונה הגרועה, שכחתי לצלם עוד כשהיה אור...) והאופנוע הזה הוא ה-טו-סיטר שלי, עד ששאר הדו-מושביות האחרות שאנו עובדים עליהן יסעו כבר! המדובר בהונדה FMX, סופר-מוטו "רך" של הונדה, שכמעט ולא נמכר בארץ והוא מצויד במנוע XR650 הישן, האמין והטוב. בעצם... אין מצב שאני מוותר עליו גם אחרי שכל המכוניות האחרות יהיו בתנועה. כי הן יהיו בפקק ואני לא!

מה השאלה? לאיזה אופנוע מחובר המזלג השמן הזה ולמי הוא שייך? מכסה המנוע חדש. חדש לגמרי. מעולם לא הורכב ועדיין במצב גולמי. כלומר, צריך לקדוח בו את כל החורים הרלוונטים. מציאה מטורפת!

איזה יופי! תתחדש! אם צריך עזרה, עצות, או לכל דבר בעצם, תרגיש חופשי לפנות אלי. גם בפרטי. אמנם אין לי מושג בקוביות, אבל חבר פורום טוב (מעבר לכמה שאתה מכיר, בעלי קוביות), גם יוכל לעזור. תהנה!

יש משהו במה שאתה אומר, אבל... 1. החלק התחתון של הברז ממוקם בין קורות השלדה, צמוד לחלק הפונה קדימה. כלומר, הסיכוי שהשפרצה תגיע לשם - קלוש. 2. גם כי הסיכוי שאני אסע עם האוטו הזה בשלוליות ובגשם - לא גבוה. (לפחות ככה נראה לי עכשיו, לך תדע מה יהיה). 3. הצד של המינוס הוא זה העובר בנקודת החיבור הזו, אז לא אמורים להיות קצרים בכל מקרה. 4. עוד לא יודע איך - אבל הכוונה היא לעשות מעין כיסוי ליחידה הזו. אולי סוג של מכסה פלסטיק או משהו כזה. עוד לא ירדתי לעומק העניין. 5. בקצב שאני מתקדם עם השיפוץ של האוטו, החורף הזה כבר יהיה מאחורינו...

מעולה! התמונות שלך גם יותר איכותיות מהמצלמה-בושה שהייתה לי שם, אז לך על זה.

עניין מוכר וידוע שכאשר התחלנו את השיפוץ של הלוטוס, נזנחה קצת העבודה על הטנדר, שנאלץ לצפות בשיפוץ הסקסי הזה מבויש מהצד. ולא רק זאת. לא לקח הרבה זמן עד שהמשטח הרחב של ארגז הטנדר נהפך לכר איחסון נרחב לארגזי חלקים שפורקו מהלוטוס. אבל... השור חורש לאט, אבל לאדמה, לה יש סבלנות! לא ברור לי אם מדובר בנקמה מתוקה, או חילול קודש, אבל תראו מה נהיה מהלוטוס עכשיו: שולחן עבודה מאולתר עבור יום עבודה על הטנדר! וקובי: עימך הסליחה...

איזה יופי! עכשיו הזכרת לי שכשהייתי בהשקה של ה-500 (החדשה, החדשה. אני לא כל כך זקן...), פיאט אירגנו מפגן של מאות 500 ישנות. מכל המינים והצבעים. יש לי איזה וידאו של האירוע היכנשהו, ואולי כמה תמונות. אנסה לחפש ולהעלות בקרוב.

הפעם: החלפת כל הגוז'ונים המחברים את סעפות היניקה והפליטה לראש המנוע. הסיבה: ההברגות של חלק מהגוז'ונים כבר היו עייפות. אז קדימה לתמונות: 1. הגוז'ונים החדשים. ההברגה בין הצדדים שונה ולא במקרה. 2. לכאן הם אמורים להיכנס. 3. והנה הם במקומם, מהודקים היטב. 4. וככה זה נראה, מהצד של סעפת היניקה, לאחר שכל הגוז'ונים הוברגו למקומם. 5. וזה כבר הצד של סעפת הפליטה. הפתחים כוסו מסיבות ברורות. 6. והנה הפתחים וסעפת הפליטה, ממבט רחוק יותר, עדיין לפני הכנסת הגוז'ונים למקומם. 7. ואחרי הברגתם. 8. סעפת הפליטה מורכבת בחזרה ומהודקת על ידי ברגים. ולא, לא שכחנו את הכיסוי. ראשית, סעפת הפליטה עוד אמורה לעבור התאמה לצינור פליטה חדש, ריתוך וצביעה; שנית, ברגי הפלדה הללו יוחלפו לברגים ייעודים לסעפות פליטה. אז ההידוק הנראה בתמונה - זמני בלבד. שלב הבא? החלפת כל הגוז'ונים מהצד השני של סעפת היניקה. אלו המחברים בין הסעפת לקרבורטורים.

במסגרת המיקום מחדש של המצבר והחיווט של כבלי המצבר, עלה הרעיון להתקין "ברז" לחשמל. אחת הבעיות עם מכוניות שאינן בשימוש תכוף, היא פריקת המצבר. היו לי בעבר שתי מכוניות שקרה ועברו שבועיים ואף שלושה בין נסיעות ואז, בבואי לבצע נהיגה, המצבר היה מרוקן לחלוטין. פתרונות? אפשר להניע את המכונית מדי כמה ימים, אפשר להשתמש במטען מצברים איטי ואפשר גם להתקין "ברז" שינתק את מערכת החשמל לחלוטין וימנע מצרכנים שונים במכונית לרוקן את המצבר. ברז בסגנון כזה מורכב באמצעי בטיחות במכוניות מירוץ וכזה על אותו רעיון אפשר למצוא גם בטרקטורים. אז אחד כזה מתאים, נקנה והורכב, בהתאם לחיווט של החוטים. אז ככה זה נראה: 1. צידו האחד של "הברז". מצטער, שכחתי לעשות "בוק" גם מהצד השני. צד זה הוא הנצמד לתחתית המרכב. 2. לא שצריך לבודד בין הברז לבין רצפת הפיבר, אבל כאמצעי של בידוד, חתכתי גומיה מפנימית של צמיג, כך שתשמש כאטם בין הברז לבין רצפת המכונית. 3. ולכאן מורכב האטם המדובר. 4. ככה זה נראה ממבט מרצפת תא הנוסעים. 5. וככה מתחתית המרכב. 6. ושוב ממבט מכייון תא הנוסעים עם ידית הברז המורכבת. עכשיו, כל שנותר הוא להעביר את כבל המינוס דרך הברז, בדרכו קדימה למנוע

נו, מה אני אעשה? המעמד (של המצבר) מחייב... כעיקרון, אתה צודק, אלא שזו לא תהיה הפעם הראשונה או האחרונה שמצבר ממוקם בחלקה האחורי של מכונית ועושה עבודתו נאמנה. הרעיון הוא להשתמש בכבלים עבים ואיכותיים וזה בדיוק מה שעשינו. מעבר לזה, אחד הדברים הכיפיים ביותר בהנעה של המכוניות הישנות הללו, הוא שהן מניעות בנגיעת סטרטר אחת. אז אם הכל תקין ובסדר, העומס על המערכת אינו גדול. בכל מקרה, תודה על תשומת הלב.

השאלה היא האם יש לנו באמת את הכוח ואת המסה לשנות משהו. ספי, היית צריך להגיד לאותו "בכיר" את מה שחבר טוב, שהוא גם נהג מירוצים, וגם מומחה לפניני לשון אומר: "כמעט זה לא נחשב"

אחרי שהסתיימה הכנת התושבת, אפשר להתחיל להעביר כבלים מהמצבר לתא המנוע. שוב, לא מסובך במיוחד. אפשר להעביר את הכבלים דרך תא הנוסעים (ממש לא...) ואפשר לקדוח את רצפת הפיבר, להוריד את הכבלים מתחת למרכב, אל השלדה - שם יש חורי מעבר בשלדה שישמשו בדיוק למטרה זו. בנקודה זו, קצת נתקפתי בשגעון שלמות. הרי בסופו של דבר, כל הסיפור הזה עם המצבר ועם הכבלים הרי יוסתר מאחורי הבטנה הגדולה של הארגז ומה שמאחוריה - רק אני אראה. ובכל זאת, לא יכולתי סתם לקדוח חורים בפיבר ולהעביר את הכבלים. אז מסטוק גומיות המעבר שקניתי בשעתו, מצאתי שתיים מתאימות, והעברתי אותן מעל הכבלים, כך שישבו בדיוק מסביב לכבלים בחורים המיועדים להם בפיבר. אז הנה, ככה זה נראה: 1. שני חורי המעבר שנקדחו בפיבר. באחד - כבר אפשר לראות את גומית המעבר. 2. ועכשיו, גם בשני. 3. אחרי שמעברים את שני הכבלים - ככה זה נראה מלמטה. מכאן אפשר גם לראות את ברגי תושבת המצבר. 4. ואחרי שמתאימים קצוות ונעלי כבל - זו התוצאה הסופית. סופית מלמעלה, הכוונה. עכשיו צריך לתעל את הכבלים כל הדרך לתא המנוע...

איזה בובולינות... נו, בפעם הבאה!

אז אחרי שבדקנו שהכל מתאים, אפשר להתחיל לקדוח! ומי שקדח בנירוסטה, יודע שזה לא פשוט בכלל... אחרי סימון המקומות המיועדים, צריך להתחיל עם מקדח בקוטר קטן, לא ללחוץ חזק מדי, לא לחמם ולשרוף את המקדח, לדאוג לקרר אותו כהלכה ואז, אחרי הנקדח החור, לעבור למקדח בקוטר גדול יותר ולחזור שוב על אותו התהליך... בקיצור, מלאכה לא קשה, אבל כזו הדורשת סבלנות ואורך רוח. אז תמונות: 1. תושבת הנירוסטה. חלק מהחורים כבר סומנו ונקדחו. נשארו עוד שניים. המים במקומות המסומנים - לא במקרה. 2. ואחרי עבודת נמלים סבלנית, גם החורים הללו נקדחו. ארבעה חורים להתאמת תושבת המצבר לנירוסטה, ועוד שניים להתאמה לגוף המכונית. ואיפה עוד שני חורים עבור החיבור למרכב המכונית? הסבר בהמשך. 3. עכשיו, לפי החורים שנקדחו בתושבת, אפשר לקדוח את החורים המתאימים בפיבר. אחרי עבודת הנמלים בקידוח הנירוסטה, העבודה על הפיבר היא תענוג! 4-5. את שתי התושבות מחזיקים יחדיו ארבעה ברגים. שניים ייעודים רק בכדי להדק את שתי התושבות יחדיו (אלו הם הברגים שכבר נראים בתמונה) ואילו השניים האחרים המחברים בין השתיים, הם משותפים לחיבור שתי התושבות ומרכב המכונית גם יחד. 6. כאשר התושבת יושבת במקומה, הבורג שבתמונה בדיוק מתאים למרווח בסמוך להגבהה בפיבר. 7. אגב, זהו הכיסוי האורגינלי המכסה את הבטנה בפיבר. במקור אין מאחורי הבטנה כלום ולכן היא בנויה במעין שיפוע פנימה, אולם לאור השינוי ומיקום המצבר שם, אחת המטלות הנוספות היא להתאים את הכיסוי הזה בחלקו הקדמי ולשנותו כך שיתאים לייעוד החדש. 8. והנה היא התושבת החדשה, מורכבת למקומה. מהודקת על ידי ברגים, שייבות רחבות מלמטה בצד של הפיבר ואומי "ניילוק" שישמרו את כל המכלול הזה של המצבר מהודק לשנים רבות לבוא. עוד סימון V ברשימה! ומה עכשיו? עוד ארוכה הדרך...

אישית, אהבתי את הרעיון, אבל... ... זה לא האוטו שלי ולא נראה לי שזה הרעיון שבעליו חשב עליו. אנחנו נשמור את הרעיונות האלו למכוניות אחרות...

אבל דני, גם לך היא שומרת סיבוב...

אם לא נתקדם, לא נסיים (וגם ככה ניר כבר בטוח שאני בעצם אף פעם לא רוצה/מתכוון לסיים את השיפוץ הזה, אז חייב להוכיח לו אחרת!). הפעם: בניית תושבת למצבר. קצת רקע: במקור, המצבר יושב בחלקו הקדמי ימני של תא המנוע. אלא שהמקום הולאם לצורך מערכת המזגן והמערכות הנלוות. אז הוחלט שהמצבר יעבור לדופן תא המטען. במהלך הזמן (לפני כשנה, איך שהזמן עובר...), מצאתי תושבת מצבר מתאימה (תרומת דייהטסו טריוס) ועכשיו הגיע סוף-סוף רגע ההתאמות. אז הנה קצת תמונות רקע: 1. תמונה מעידן אחר, ממש. שימו לב לדבר היחיד שמבריק בתא המנוע המזוהם הזה: מצבר שנפ בפינה השמאלית התחתונה. שם המצבר יושב במקור. 2. הטריוס האומללה שתרמה את תושבת המצבר (וגם, בעצם, את יחידת המזגן). 3. הנה ההוכחה: תושבת המצבר המקורית של הטריוס עדיין במקומה. 4. ותושבת המצבר אחרי שפורקה. 5. מאחר שתושבת המצבר תשב בין שתי הגבהות בפיבר (בשקע, במקור, התחברה תושבת המושב ), יש להכין תושבת לתושבת. פיסת הנירוסטה בעלת הכיפוף מבטיחה חוזק מבני מעל ומעבר. היא נחתכה למידה המתאימה, ו... 6. ו... הושמה ביחד עם תושבת המצבר במקום המיועד, בכדי לבדוק התאמה. 7. כמובן שצריך לבדוק שאין ניגוד אינטרסים בין התושבת לבין הגלגל החלופי. לא, אין בעיה. 8. אין בעיות של התאמה, אפילו לא עם המצבר המיועד. אז הכל נראה טוב, אפשר להתחיל להתאים, לקדוח ולחבר. המשך יבוא.

אני משוכנע שאם רואים מספר רישוי (עוד לא ראיתי את הסרט), יוחאי שנער יוכל לשפוך אור על הנושא.

בצעירותי, זה היה החלום שלי: להפוך סוסיתא (או רום כרמל) למכונית מירוץ. בבגרותי, הבנתי עד כמה הרעיון הזה הזוי ולשמחתי הזדמנו לי האפשרויות לנהוג במכוניות עם כבוד, כך שבהגיעי לשיפוץ של הטנדר, לא נשארה בי מוטיבציה לרעיונות הזויים. סתם הגשמת חלום. מקורי. מקורי לגמרי. בארכיון הרכב הישראלי גיליתי איזו התכתבות או כתבה (לא זוכר) שבה הסתבר לי שמשרד התחבורה חייב את המפעל להתקין מוט מייצב שכזה, ככל הנראה בגלל בעיות יציבות. המדובר ברום 1301, המצויד במנוע ההילמן שמוקם כעשרים ס"מ לפנים על גבי השלדה ומין הסתם, עקב כך, השתנתה חלוקת המשקל ובטנדר גרם הדבר לבעיית יציבות. עד כמה שיצא לי לראות, ברום 1301 רגילה - ארבע דלתות אין מוט מייצב שכזה. בטנדר השני שלי, זה יותר גרוע... אל תשכח שהטנדר הזה הגיע במקור עם ארגז ששקל כ-150 ק"ג וכי הוא (היה) בעל כושר העמסה של כחצי טון. בעת השיפוץ מכלולי השלדה והמתלים, רק שיחזרתי את מה שהיה שם במקור. היום אני יודע שהסידור הזה לא ישאר כך - הרי אין ארגז וגם אני לא מתכוון להתחיל להעמיס חצי טון על הארגז. במצב הנוכחי, המתלים האחוריים קשים כאבן ואפשר לקפוץ על קצה הארגז מאחור וזה כמעט לא גורם לתנועת מתלים. ברום כרמל המשפחתית ישנם ארבעה עלים, בפורד אסקורט ששוקלת דומה, ישנם שני עלים או אפילו אחד. אז כשניגע עם הטנדר למצב נסיעה, ניקח אותו למומחה הקפיצים ונחליט כמה נוריד. מין הסתם זה יהיה בדומה ואולי אף פחות מאשר ברום הרגילה.

בוודאי שיש אפליה מתקנת לירושלמים! הם גם נרשמו לסיבוב בטינה, לא כך? רוצים גם וגם, הירושלמים...

אתה במתקדמים, אני עוד במתחילים...

בכדי להעביר את כבלי החשמל מהמצבר שימוקם מאחור לעבר החזית, צריך לעבוד קצת גם מתחת לאוטו. אז חוזרים לליפט. אז אני מנצל את ההזדמנות ולהסתכל קצת על תחתית המרכב/שלדה ונזכר/רואה שטרם חיברתי את בולמי הזעזועים האחוריים. זה לא במקרה. לאור השינוי שעשיתי בקפיצי העלים (טבעות אוקלון בין העלים בכדי למנוע רעשים) וחוסר המשקל מאחור בעת ההרכבה, "נמתחו" העלים עד קצה מהלך הבולמים ולא רציתי להרכיבם במתח מיותר. בינתיים "התיישבו" העלים טוב יותר וגם המשקל הנוסף של גוף הפיבר סייע בדבר וכעת ניתן להרכיב את הבולמים מבלי שימתחו יתר על המידה. אז לפני שנתפנה לכבלי המצבר, נסיים גם עם מטלה זו. אז קדימה, לעבודה! 1. חוזרים לליפט. 2. ה"טבעת" של הבולם מכוונת לנקודת העיגון שלה על הסרן האחורי. 3. הבורג (המקורי! אחד הברגים היחידים בכל המכונית שהוא אינו מוצר מדף, אלא בורג ייעודי שנבנה במיוחד למטרה זו. מסיבה זו הוא נוקה ונבדק והוחזר לשימוש, זאת בניגוד לרוב המכריע של שאר הברגים שהוחלפו לחדשים) ותותבי הגומי. 4. מכניסים את הגומיות למקומם בתוך טבעת הבולם. 5. ומרכיבים את הבורג והאום. 6. ומחזקים. 7. וזו התוצאה הסופית.

מה זאת אומרת, שני ילדים?! בדרך כלל אני מחזיק את האוטו ביד אחת באוויר וביד השניה פותח את פקק ריקון השמן ועושה טיפול... לא מעט פיאט/לנצ'יה/אלפא עברו במשפחתי בשנים עברו, וחלק מהמכוניות אכן הצדיקו את המוניטין הקלוקל שיצא לאיטלקיות וחלק ממש לא. המשותף (כמעט) לכל המכוניות הללו היה היכולת שלהן להעלות חיוך על השפתיים. אתה בטוח? מאוד מוזר... ככל הנראה הבעלים הקודם של האוטו היה קשור אל כיבוי האש יבנה. טרם ירדתי לפשרו של עניין עם הבעלים הנוכחי.

אמנם הלוטוס פינתה את מרכז הבמה, אבל זה לא אומר שהעבודות לא נמשכות. הרשימה עוד ארוכה מאוד עד לסיום, אבל בצעדים קטנים נסיים גם אותה. הפעם: החלפת בסיסי מוט הנדנדים המקוריים במחוזקים - פריט חובה בספר של אוהדי מנוע "הקרוס-פלואו". לא מטלה מסובכת מדי, בהתחשב בדרך אותה עשינו עד כה, אז קדימה לתמונות: 1. מכסה השסתומים מורד ממקומו וחושף את הנדנדים. 2. ארבעה ברגים מחזיקים את מוט הנדנדים במקומו, אז הם מוסרים והמכלול מובא לשולחן העבודה. 3. מסירים את הפין פציל בקצה האחד ומסירים את כל החלקים - אבל משאירים אותם לפי הסדר הפירוק. 4. השוואה: בסיס האלומיניום המקורי מול בסיס המתכת המחוזק. מכאן... 5. וגם מכאן. 6. הבסיסים המחוזקים משומנים היטב ומורכבים. המכלול מוכן לחזרה למקומו במנוע, ו... 7. מורכב למקומו ומחוזק כהלכה. 8. וכמובן, בל נשכח את כיוון השסתומים - לפי הספר. זהו, סימון V נוסף לרשימת המטלות המבוצעות. קדימה למשימה הבאה!