און יעקבסון

אז אחרי כמה חודשים של איכסון (כי היו פרוייקטים אחרים על הראש), משכתי צינור אוויר לעבר המכונית הקטנה ומילאתי בצמיגים הקטנים קצת אוויר. מכונית קטנה, חשבתי לעצמי, משקל נוצה. אדחוף אותה פנימה בקלות. אבל לא, היא שמה ברקס. כלומר, הבלמים קצת תפוסים. אז עם כל הכבוד לרצון, גייסתי את הכלים הכבדים. כלומר, את הכלי הכי גדול וכבד שהיה במוסך: פורד F350... רתמנו את הפיאט הקטנה לוו הגרירה של המפלצת, השבעתי את ניר שלא יפחיד אותי (כי הברקסים לא משהו...) ויצאנו לדרך המאוד קצרה מהחניה למוסך. האמת, אפילו מבלי להניע, זה היה כיף. לא יודע, משהו בפיאט הקטנטונת הזו מעלה חיוך מטופש על השפתיים... במוסך, העלאנו את הקטנטונת על הליפט ודבר ראשון חיברתי בחזרה את הסיווץ' הישן לו הותאם מפתח חדש. מכיוון שמבעוד מועד כבר ידעתי שהמנוע מסתובב ולא תפוס וגם בדקתי שמן (לא מצאתי היכן בודקים את גובה נוזל הקירור...), כל שנותר הוא למשוך מצבר וכבלים, לבדוק אם יש ניצוץ ו... לנסות להתחיל להניע. לא טרחתי בעניין החלפת השמן, כי הרעיון היה בדיקה מיכנית בלבד. לצורך הערכת מצב. ממילא המנוע ותיבת ההילוכים יפורקו, יבדקו ויסודרו. כמו כל פיאט ישנה, גם זו הקטנה גילתה סרבנות צפויה (להורי הייתה פעם פיאט 131 סטיישן שבכל חורף, ביום ראשון בבוקר - ורק ביום ראשון בבוקר - היא סירבה להניע. בצהריים של יום ראשון, לא היה איכפת לה. בשום יום אחר היא לא סירבה אפילו פעם אחת. אבל ביום ראשון בבוקר? אף פעם! מכוניות עם אופי...). עוד קצת ניסיונות, עוד קצת ספריי לתוך הקרבורטור והמנוע מתחיל לגלות סימני חיים ו... מניע! לא יודע כמה זמן הוא עמד ללא תנועה. ניכר שפעם עשו בו עבודת שיפוץ ברמה כזו או אחרת (יותר כזו, לנוכח נזילות השמן...), אבל הוא עובד. קצת לא עגול (לך תדע מה מצב הקרבורטור), אבל עובד. אחרי זמן-מה הגיע ניר וביקש שאפנה את הליפט. עוד אוטו הגיע לצורך הנעה ראשונה... אז לתומי חשבתי לדחוף את הפיאט הקטנה החוצה, אבל ניר אמר שאם היא מניעה, אז קדימה, שלב לראשון וסע! איך לא חשבתי על זה... אז כמעט בלי אוויר בגלגלים (רק אחרי זה שמתי לב שמצמיג אחד ירד האוויר לגמרי), שילבתי לראשון ובזהירות הורדתי את המכונית הליפט והוצאתי אותה מהמוסך, בחזרה לחנייתה. רק בהילוך ראשון, במהירות הליכה, אבל בנסיעה! והחיוך? הוא רק גדל... אז הנה כמה תמונות וגם קישור לסרטון הנסיעה הראשונה. http://www.youtube.com/user/driveartisrael#p/a/u/0/0PtukqDLAxQ

אז, זהו, שהרעיון הוא לנסות ולהגיע לפיתרון הנכון עוד לפני שהמנוע מתחמם... אין לי עדיין תמונות, אבל הכיוון הוא להתאים רדיאטור מודרני, דק גזרה ובעל ספיקה גבוהה (אבל בממדים המתאימים לשטח הקיים), אליו יוצמד מעבה ומניפה "עם כבוד". כמה יתרונות: הרדיאטור המקורי - עייף, רחב גזרה וכנראה לא יעמוד בדרישות המוגברות. אין למצוא תחליפים ולבנות אחד כזה לפי מידה יקר מאשר להתאים רדיאטור מודרני בעל תחליפים לרוב. אז כבר יש מועמד רציני שנבחן למראית עין ונראה מתאים. יש כבר מניפה חשמלית בגודל המתאים ועכשיו מתמקדים החיפושים אחר מעבה שישלים את הטריו. כאשר זה ימצא, נתחיל לתכנן את המסגרת שתכיל אותם ותורכב בתקווה על התושבות המקוריות המתחברות לשלדה. או שגם אותם נעשה חדשות. עדכון, כמובן, בוא יבוא.

אם היה מדובר במכונית "נורמלית", הייתי קונה את הרעיון שלך, אלא שברום בעלת השלדה הנפרדת, המדובר בשלוש ישויות בעלות חיים משלהם: מנוע, שלדה, מרכב. במילים אחרות: בעוד שבמכונית רגילה בעלת שלדה אחודה המנוע זז רק ביחס לשלדה, כאן הוא זז גם ביחס למרכב. כך למשל, כל יחידת הקירור מורכבת על השלדה עצמה ואילו על המרכב אין חלקים מיכנים הקשורים למנוע. לפיכך, מאחר שיש תזוזה בין המרכב לבין השלדה, אין את האפשרות לאטום את המרווח בין המרכב לבין הרדיאטור (המורכב על השלדה). גם הרעיון של החזרת המניפה המיכנית המקורית באמצעות ספייסר עלה ולא נפסל על הסף. מה שכן נפסל על הסף הם שינויים במרכב ובתצורה החיצונית. אם כתוצאה מהצורך להוסיף מעבה ומניפה יהיה עלי לשנות את התצורה החיצונית - זה לא יקרה והמעבה יעשה את דרכו לתחתית תא המטען. אגב, ראו את המצנן ואת המניפה החשמלית המורכבים על המוסטאג אותה משפצים במוסך. הכונס סוגר כל אפשרות לאוויר לעבור שלא דרך המניפה, אלא שבתמונה השניה ניתן לראות "תריסי" גומי המאפשרים לאוויר המגיע מלפנים לעבור ובכל להגדיל את שטח הפנים של המצנן דרכו עובר האוויר.

זה הכיוון! או במילים אחרות: אין ארוחות חינם. ואני אנסה לפרט. 1. המהירות הממוצעת של מכוניות מלפני 30 שנה הייתה נמוכה משמעותית מאשר מכונית מודרנית. 2. מכונית ישנה הייתה קלה משמעותית מאשר מכונית מודרנית. 3. קחו מכונית של פעם, תעמיסו אותה במשקל (לדמות משקל של מכונית חדשה) ונסו לנסוע במהירות ממוצעת של מכונית מודרנית ותקבלו מכונית שלא מפסיקה להתנדנד, כי בולמי הזעזועים רכים מדי ביחס למשקל ולמהירות. הפיתרון: להקשיח בולמים וגם קפיצים, כמובן. אבל לא רק: 1. מכונית מודרנית כבדה ומהירה יותר? כלומר, היא צריכה בלמים גדולים וחזקים יותר. 2. בלמים גדולים יותר, משמע - חישוק גדול יותר, כי אחרת הדיסק לא יכנס בחלל הגלגל. 3. חישוק גדול יותר, משמע - צמיגים בחתך נמוך יותר = ספיגת זעזועים מופחתת על ידי הצמיגים. התוצאה של שני הסעיפים הנ"ל במכונית מודרנית: נוחות נסיעה מופחתת במהירות נמוכה. כמובן שאפשר להתייחס לאלמנטים נוספים, אבל בגדול, אלו הם האשמים הישירים.

המאוורים האלו שבתמונה - "ספאל" - הם מאווררים דוחפים ולא מושכים והם מיועדים לציוד עזר, כגון מעבה מזגן או מצנן שמן ולא כמניפה ראשית למצנן מנוע. הם פשוט לא מספיק חזקים, כך אומרים יודעי דבר.

אההה... לא. מצטער. בואו ונגיד שאכן המכוניות פחות נוחות כי בולמי הזעזועים קשים יותר מבעבר. ואכן המכוניות בעלות מנועים חזקים מבעבר. אבל נוחות הנסיעה לא נפגעה בעיקרה עקב העברות המשקל. כי ניקח, לדוגמא, פורד פוקוס. בגרסת ה-1.6 ליטר היא חזקה כמו שהייתה בשעתו פורד אסקורט 2000 והיא פחות מהירה ו/או ספורטיבית ממנה. אז מדוע הפוקוס החדשה והאיטית עדיין יותר קשיחה מהאסקורט הנושנה והמהירה? מה גרם לכך שמכונית מודרנית בולעת זעזועים במהירות נמוכה פחות טוב יותר מאשר (כמעט) כל מכונית ישנה?

הי רן. אני לא מומחה לזרימת אוויר, אבל לפי מיטב הבנתי הצנועה, הרעיון הוא לשפר את זרימת האוויר בזמן פעולת המניפה, דווקא, יותר מאשר בעת מנוחתה. ואני אסביר. יתכן שאתה צודק וכאשר המניפה אינה עובדת, האוויר הנכנס בזרימה טבעית דרך השבכה הקדמית עובר ומתמרכז דרך שטח קטן יותר ויעילות הקירור נפגעת. אלא שאז, כאשר החום עולה, פוקד הטרמוסטט על המניפה החשמלית לעבוד במרץ ותצורת המרכוז הזו של הפלסטיק נותנת אפקט ונטורי לאוויר. כלומר, מאיצה את מהירותו כאשר הוא עובר דרך חריכי המצנן וכך משפרת את פעולתו. עוד נקודה למחשבה: כאשר יש אטימה בין הפלסטיק לבין המצנן, נוצר אפקט יניקה של האוויר וגם זה משפר את זרימת האוויר ואת הקירור. בשורה התחתונה, כמעט בכל מכונית היה פעם את הסידור הזה של מניפה מיכנית ללא אטימה של מכסה פלסטיק ואילו היום, בכל מכונית מודרנית ישנה מניפה חשמלית עם בית פלסטיק אוטם ומקיף, כך שככל הנראה הסידור הזה דווקא עובד. מעדותו של יושב ראש הדירקטוריון, ניר בן ארי, המנחה אותי בשיפוץ, אשר לו פורד אסקורט עם מניפה בעלת תצורה דומה, אין ולו סימן קל להתחממות. בין אם בנהיגה בכבישי נס הרים ובין אם בנהיגת מסלול (בשעתו) במסלול נחשונים ז"ל. וגם לו, אגב, יש מזגן. ואם למישהו יש מה להוסיף בכדי לתקן או להחכים אותנו, יעלה ויבוא ויאמר את דברו. מכל מלמדנו - החכמנו.

עכשיו הבנתי (נו, מה לעשות, קצת קשה תפיסה...). אבל לא, זו לא התשובה הנכונה... כלומר, יש בזה חלק, אבל לא בגלל זה מכוניות חדשות פחות נוחות מהישנות. ניסיון נוסף?

אז בהנחה שהמצנן המקורי נשאר - צריך להתאים מניפה חשמלית. מאחר שניר, לו "קצת" ניסיון בנושא, פסל את המניפות הדקות (המיועדות בדרך כלל למעבים, לא למצננים), כל שנותר הוא להתאים מניפה ממכונית קיימת. למרבה השמחה, יש לא מעט דוגמאות של מניפות כאלו במוסך, אז מה שנותר הוא לגשת למחסן הגרוטאות, ולראות מה מתאים. הדוגמא השולטת והבולטת כאן בתמונות הייתה מניפה של קיה קרנבל. כמובן שהיא לא מתאימה "אחד לאחד", אבל עם קצת עבודה, היא תתאים, כפי שנראה בתמונות. אלא שככל שהתעמקנו בהתאמות, כך החלטנו לנסות בכל זאת לשנות כיוון. כי עם הרדיאטור המקורי, הסיכוי להתאים מעבה מאחוריו - קלוש. ואז צריך לחזור לתוכנית ה"מקורית", שהיא להתאים מעבה מתחת לרצפת תא המטען. זה אפשרי ויש מקום ואפילו מעבה מוכן, אבל... אם אפשר להתאים את המעבה מלפנים, עדיף. אז הנה כמה דוגמאות לדברים שניסינו, בכיוון שככל הנראה לא נלך בו...

אכן, נראה לא ישר - אבל דווקא ישר. מעשה שהיה - כך היה: במקור התכנון היה להשתמש במדחס מזגן של דייהטסו סיריון, לו שלושה זיזים בפולי. לפיכך נחרט הפולי של המנוע לשלושה זיזים ואילו המותחן נקנה מוכן ולו חמישה זיזים. רצה זה שמחליט, או התגלגלו הדברים כך שדווקא מדחס של טריוס נפל לידי (והוא זהה במידות לזה של הסיריון) - אבל לו דווקא חמישה זיזים. ניר בן ארי, שתכנן את המערכת, ניצל את הבלאגן הזה לטובתנו בצורה הבאה: שימוש בחגורה בעלת שלושה זיזים, ממורכזת מול הפולי של המנוע כמובן ואז יש לא פחות מאשר שלוש אפשרויות כיוון גם במותחן וגם במדחס לשים את החגורה וכך לוודא שכל שלושת המרכיבים מאוזנים.

הגיע תורו של הרדיאטור. אחרי מספר רעיונות וניסיונות עם רדיאטורים אחרים, הוחלט לבדוק שוב את האופציה המקורית. לשם כך הוצאו החלקים מאיכסון ושבו למקומם. שתי סיבות לבלגן: האחת: בגלל מדחס המזגן, אין אפשרות להשתמש במניפה המיכנית שהייתה וצריך להתאים מניפה חשמלית; והסיבה השניה: אולי בכל זאת נצליח להתאים מעבה למזגן מאחורי הרדיאטור. אז מה עושים? מרכיבים ומודדים! 1. תושבות הרדיאטור המקוריות, המתחברות לשלדת הרכב. 2. זה המקום עבור הרדיאטור, בין המנוע לקצה המרכב. שימו לב שיחידת המזגן ממוקמת כך שאין אפשרות להשתמש במניפה המיכנית. 3. וזהו הרדיאטור המקורי. 4. והנה הוא במקומו הטבעי. 5. וגם מזווית אחרת. בתצורה הזו אין מקום למניפה מלפנים, אבל... 6. דווקא יש מקום למעבה מאחור. בשלב הבא: בדיקת נושא התאמת מניפה חשמלית

זוכרים את הרשימה הזו? אז הגיע הזמן לבדוק מה נעשה, לטפוח קצת על השכם ו... להמשיך הלאה, כי המלאכה מרובה, שעות השמש מתקצרות, הזמן הפנוי מצטמצם ועוד מכוניות רוצות תשומת לב... אז הנה: 1. "הרשימה". 2. וזה בינתיים מה שהספיקותי. 3. ולכל יום יש סוף של יום. אז סוגרים מכסה מנוע... 4. בעצם, רק מניחים אותו כי הוא לא מחובר, ו... ומה מופיע הלאה ברשימה? רדיאטור ומאוורר? אז... המשך יבוא!

אין עלייך, דני! איך אתה שומר בקנאה על כבודה של המלכה, כאילו אתה מכיר אותה באופן אישי... עידכונים (ויש כאלו - כבר).

הנקודות הללו ידועות ומוכרות, אבל תודה על תשומת הלב. מין הסתם, במהלך השנים היא עברה אי-אלו התאמות מקומיות מקלות שיפוץ, מהסוג העצלני או זה הקודם אי-בי ואינטרנט. בכל מקרה, אחרי ההנעה הראשונה והערכת מצב ראשונה, נחליט בתיאום עם בעל הרכב על אופי ועומק השיפוץ וגם נושא החזרה למקוריות יעלה, מין הסתם. הרי היום יותר קל ונגיש למצוא ולהגיע לחלקים בחו"ל מאשר היה פעם. המשך יבוא.

הי אסף. רציתי לכתוב לך שתפנה אלי - אתה יודע שאוכל לעזור - אבל חשבתי שאתה מתעקש על תיקון ולכן נדמתי. בינתיים עלו פה עוד רעיונות למשאבות אחרות. אם אתה צריך משהו - דבר איתי.

הפיאט הקטנה עומדת בחניה ומחכה לתורה. אחת הבעיות, כאמור, הייתה שלא נמצא המפתח למתג ההתנעה, כך שלא להניע ולבדוק את מצבה המיכני של המנוע. בסדר, תגידו ובצדק, במכוניות ישנות כאלו אפשר להניע את המנוע בקלות, גם לא דרך מערכת החשמל של המכונית. אלא שמתג ההתנעה הזה גם נועל את ההגה והמכונית חונה במגרש החניה של המוסך שזה - לא בתוך המוסך - וזה אומר שצריך הגה בכדי לתמרן, אבל אין הגה. הוא נעול... אז מהקל אל הכבד: קודם נפרק את מתג ההתנעה ונתאים לו מפתח ואז נוכל להזיז את המכונית לתוך המוסך ולהתחיל עם הבדיקות. אז הנה, תמונות ראשונות של תחילת העבודות: 1. ה-500 הקטנה במגרש החניה. 2. אז בכדי לפרק את הסוויץ, צריך לפרק את הפלסטיקים סביבו. בכדי לפרק אותם, צריך להסיר את ידיות האיתות והמגבים ובכדי להסיר אותם - צריך לפרק את גלגל ההגה. בכדי לפרק אותו, ראשית צריך להסיר את כיסוי הצופר. 3. אחרי שהוסר הכיסוי, יש גישה לאום המהדק את גלגל ההגה למקומו. 4. ועכשיו גם אפשר להסיר אותו. 5. בשלב הבא, אפשר להוציא מהדרך את מנגנון האיתות והמגבים וכן את הפלסטיקים הסובבים את הסוויץ' ואז להתחיל לעבוד קשה. למה? כי בכדי להקשות על גנבים, אומי הסוויץ' הם מהסוג הנשבר בעת ההידוק ואז לא ניתן לפתוח אותם בקלות. אלא שמתישהו בעברה של המכונית הוחלף הסוויץ' וזה שהחדש שהורכב - הורכב ללא ההידוק הסופי. כך שלמעשה ניתן היה להסיר את המנגנון בקלות. 6. והנה הוא הסוויץ' במלוא הדרו. 7. ואותו אחד - אחרי התאמת מפתח חדש, פלוס עוד שניים נוספים. עכשיו אפשר לחזור למוסך "דרך השטח", להרכיב את המנגנון במקומו, למלא אוויר בצמיגים ולדחוף את המכונית פנימה לאזור "מחלקת האספנות" ומשם - להמשיך. אז אחרי שנמשיך - נעדכן.

לא בטוח שהבנתי את כוונת. פרט, בבקשה.

שאלה מצוינת! אעלה עידכון עוד היום. עוד שאלה מצוינת, אבל מודה שאין לי תשובה ברורה לעניין. כאן מקומם של המומחים לנושא לשטוח הסברים מלומדים.

ממשיכים! הפעם: בלמים, ומדוייק יותר - משאבת בלם ראשית והרכבת שני הצינורות הקשיחים ששבו מהגולה. ואין כמו הסבר מלווה בתמונות, אז בבקשה: 1. משאבת הבלם הכפולה (כך במקור). היא שופצה עוד כשהייתי אופטימי, כלומר באוגוסט 2010, כשחשבתי שאו-טו-טו אני מסיים. מזל שהיא נשארה מנוליינת... 2. אז הגיע הזמן להסיר את הניילון, לא? 3. וזהו הבוסטר המיותם, אליו צריכה להשתדך המשאבה. 4. אז הנה, זה קורה. 5. מחזקים את האומים ובזה המשאבה מעוגנת למקומה. 6. עכשיו אפשר לחבר למקומם את הצינורות הקשיחים. כמובן שהחיזוק האומים נעשה על ידי מפתח ניפלים, כנדרש. 7. ואחרי החלק העליון, מגיע תורו של החלק התחתון, של החיבור למפצל. ובזה, סוף-סוף, מערכת הבלמים מושלמת! 8. בעצם, עוד לא: נשאר לחבר את צינור הואקום של הבוסטר לסעפת היניקה. עכשיו סיימנו!

כמובן שלכל יש השפעה, אבל אם צריך למקד את התשובה - המדובר חד-משמעית בהעברות משקל ולכן זו התשובה הנכונה. אבל העברות משקל קדימה/אחורה דווקא ולא לצדדים! פשוט: קח מכונית בעלת 100 כ"ס וחבילת בולמים/קפיצים/צמיגים-תואמת-הספק ושפר את המנוע בצורה משמעותית מבלי לגעת במתלים. עכשיו התאוצה חזקה יותר, נכון? כלומר, העברת המשקל אחורה חריפה יותר. ומה קורה שעוזבים את הגז באמצע התאוצה? העברת המשקל קדימה - חריפה יותר. גם בלימת המנוע בדרך כלל חזקה יותר (אבל לא תמיד - תלוי בסוג/גודל ודרך שיפור המנוע), למשל - מנוע קטן עם טורבו יעניק תאוצה חזקה, אבל בלימת מנוע חלשה יחסית). אז מה קורה? באותה פניה ממש, מתחילים להאיץ ביציאה מהפניה, אבל התאוצה בזכות המנוע החזק - מהירה יותר, נכון? יש יותר העברת משקל אחורה ולכן הצמיגים הקדמיים יאבדו אחיזה מוקדם יותר והמכונית תיכנס למצב של תת-היגוי. ועכשיו-מה? די לא נעים לראות את שולי הכביש/מסלול מתקרבים במהירות והפעולה המתבקשת היא לעזוב את הגז, אלא שאז העברת המשקל קדימה חריפה למדי, הצמיגים הקדמיים יקבלו שפע של אחיזה בחזרה ואילו האחוריים יאבדו את עצמם לדעת בהיגוי יתר פראי ופתאומי. לדוגמא: בשעתו היה מקובל לשפר פיג'ו 205 GTI ולהחליף לגרסת ה-1.6 ליטר את המנוע ל-1.9 ליטר. לרוב - ללא שיפורי מתלים. גם כך המכונית הזו הייתה ידועה באיזון הנפלא שלה ובניהוג נהדר באמצעות דוושה, אלא שכעת היה מדובר במכונית בעלת התנהגות קיצונית במגבלות האחיזה, כפי שגילו לא מעט מבעלי המכוניות הללו, כאשר הם מצאו את עצמם בתוך תעלות (וזה קרה לא מעט...). הפיתרון: קפיצים מחוזקים ואף קצרים יותר, בולמים בעלי התנגדות גדולה יותר לפתיחה וסגירה ואלו בעצם ממתנים את העברת המשקל. ושוב: השינוי המדובר הזה עדיין לא מאפשר למכונית "לקחת" את הפניה מהר יותר. הוא בעיקר ולרוב מאפשר תגובת היגוי מהירה יותר ותחושת יציבות גבוהה יותר (פחות זווית גלגול) - מה שמעניק לנהג יותר תחושת ביטחון ואת היכולת לנהוג קרוב יותר למגבלות. אז מבחינה סובייקטיבית, הוא עשוי להיות מהיר יותר בפניה נתונה כי הוא מרגיש טוב יותר. מבחינה אובייקטיבית, מגבלות האחיזה עצמן לא יהיו גבוהות יותר מאשר במכונית עם מתלים רכים. אז עוד חידה: מדוע כמעט כל מכונית ישנה כל כך הרבה יותר נוחה מכל מכונית מודרנית, בכל הקשור לבליעת מהמורות ושיבושי כביש בנהיגה במהירות נמוכה?

ראשית - בכיף! שנית: בכל מכונית זה עובד בדיוק אותו הדבר. רק שברוב המכוניות הכיול שלהם הוא לא לאחיזת כביש אבסולוטית ולכן שדרוג מתלים הכולל (גם!) מוטות מייצבים עשוי להביא לשיפור באחיזה. דרך אגב: גם באסקורט, אם תחליף רק את מוט המייצב הקדמי לעבה יותר, תקבל יותר תת-היגוי. אם תחליף גם את האחורי (היכן שמותקן) תקבל פשוט זוויות גלגול פחותות, אבל לא בהכרח אחיזה אבסולוטית גבוהה יותר. מה שכן ומאוד מבלבל הוא שתגובת ההיגוי במכונית בעלת מוט מייצב עבה יותר היא מהירה יותר. אבל שוב, במגבלות האחיזה המוחלטות, זה דווקא עשוי לפגוע. ולמה שדרוג מתלים רק עשוי לשפר אחיזה? כי בעוד במדינה מתוקנת (שהיא לא ישראל) האספלט איכותי ואוחז היטב ולכן בשיפור מתלים שכולל צמיגים/בולמים/קפיצים תקבל זוויות הגלגול גבוהות יותר כי האחיזה גבוהה יותר והאוטו נוטה יותר על צדו, ויש לרסן זאת עם מוטות מייצבים עבים יותר, בישראל בה האחיזה לרוב נמוכה, דווקא אותו "שדרוג" פוגע ברמת האחיזה. בישראל דווקא "סט-אפ" גשם (רך יותר) עדיף. לראיה: רוב מכוניות הספורט קשוחות המתלים מחליקות לכל הכיוונים במקום כמו נס הרים בו האספלט (היה) גרוע, בעוד מכונית סטנדרטית לגמרי כמו מאזדה 6 יכולה לרשום מהירות פניה דומות לאלו של מכוניות הספורט, כי היא פשוט מצליחה להעביר יותר משקל ולכן אוחזת יותר מאשר המכוניות קשוחות המתלים שהצמיגים בהם לא אוחזים באספלט החלקלק ולכן אין העברת משקל וכשאין העברת משקל - אין אחיזה. והנושא הזה בדוק מספרית עם מיטב מכוניות הספורט שאתם מעלים על דעתכם, מול המאזדה 6 הזו באותה פנייה ממש - אז זו ממש לא דעה או הנחה. במילים אחרות: מכונית מאוד רכה לא אוחזת בהכרח פחות טוב בפנייה נתונה, אולי היא אפילו תאחז טוב יותר כי העברת המשקל טובה יותר. אולם בכל זאת יש בה שלוש בעיות: האחת - לא נעים להרגיש את כל המכונית נוטה בסיבוב (למרות שזה עצמו לא פוגע באחיזה); בעיה שניה היא שככל שהמתלים רכים יותר, העברת המשקל ממושכת יותר ולכן תגובות ההיגוי תהיינה איטיות יותר; בפניות מנוגדות (מצד לצד) העברת המשקל עשויה להיות קיצונית מדי (ואז דווקא לפגוע באחיזה). לא לחינם בקרב המומחים להתנהגות כביש, הנושא הזה נקרא: "אמנות שחורה". יש כאן כל כך הרבה ניגודים ודברים שעשויים לעבוד, או שלא. אז הנה חידה: אם אכן מתלים רכים לא פוגעים ואפילו משפרים אחיזה בפניה, מדוע בעצם כל גרסה ספורטיבית משודרגת ביצועים לאותו סוג מכונית תגענה עם קפיצים ובולמים מוקשחים? הרי זה סותר במידה רבה את כל התיאוריה שפרסתי כאן, לא?

תודה, ידידי, על הברכות. ולגבי הצינור הפליטה: אכן, מהזווית הזו הוא נראה קרוב, אבל זה לא קרוב כמו שזה נראה.

צודק, מוט מייצב היוצא מהמפעל ממש לא נראה כך. הסיבה לטבעות האלו היא שבמהלך חיי המכונית נשברו הטבעות המקוריות ואלו רותכו במקומם. ללוטוס אירופה של חברי עודד המשופצת במקביל, יש בדיוק את אותו מוט מייצב והטבעות המקוריות של המוט הזה נראות לגמרי אחרת. כאמור, במקביל לתיקון המוט הזה, מחפשים מוט חילופי בחו"ל.

אני לא הולך להיכנס כעת (מחוסר זמן) לנושא מוטות המייצבים, אבל עיבוי של מוט מייצב יפחית זווית גלגול בסיבוב, אבל לא בהכרח ישפר יציבות. בנגיעה קלה: אחיזת הכביש נקבעת על סמך העברות משקל בין צד לצד (ונניח לרגע בצד גמישות או קשיחות שלדה, צמיגים וזוויות היגוי). יעבור יותר משקל = יותר אחיזה; יעבור פחות משקל = פחות אחיזה. מוט מייצב עבה יותר יפחית את זווית הגלגול אבל גם את העברות המשקל. ואז, במיוחד בכביש (לא על מסלול) האחיזה דווקא תפחת. במכוניות מירוץ, למשל, בתנאי נהיגה בגשם, יש המנתקים את מוטות המייצבים לגמרי, זאת בכדי לשפר את העברות המשקל. דוגמא אחרת: תעבה מוט מייצב קדמי ביחס למוט האחורי - יותר תת-היגוי; תקטין אותו ביחס לאחורי - יותר אחיזה. ואותו הדבר לחלק האחורי בהשוואה לקדמי. מעבר לזה: עובי מוט המייצב נקבע לפי משקל המכונית, גובהה וכמובן השימוש בה. במכונית כה קלה ונמוכה, כמו סופר 7 (קצת מעל חצי טון), לא צריך מוט מייצב עבה - צריך העברות משקל. במכונית כבדה יותר (כמו האסקורט, בהשוואה ללוטוס, אבל תסתכל גם על מוטות מייצבים של רכבי שטח גדולים המיועדים לכביש) מוט המייצב יהיה עבה יותר. ודבר אחרות: פורד אסקורט סטנדרטית נועדה להיות נוחה ומשפחתית, לא ספורטיבית ולכן עיבוי מוטות מייצבים (כחלק משיפור חבילת מתלים וצמיגים!) הוא דבר מתבקש. כי צמיגים/בולמים/קפיצים טובים יותר משפרים את האחיזה ואז זווית הגלגול תהיה חריפה מדי. בלוטוס, שנולדה כמכונית ספורט, במיוחד שהשימוש בה הוא לכביש - מוט המייצב המקורי - מספיק בהחלט.

טרם ראיתי את העיתון, אבל עכשיו מותר לספר על מה ולמה הוצאה המכונית בשבוע שעבר מפינתה החמימה בתוככי המוסך וצולמה במערומיה קבל עם ועיתון מעריב.