און יעקבסון

זהו, תם ונשלם! כלומר, מיד אחרי העדכון הזה מסיימים עם פרק המתלים והשלדה. אולי ישארו עוד ספיחים קטנים להמשך הדרך, אבל עקרונית ממשיכים הלאה. בצד המיכני נשאר עוד להחליף את המזלג של המצמד, להרכיב סעפת יניקה, אבל זה בהמשך. השלב הבא אחרי זה: בודי! אבל עוד לפני כן: הדבר האחרון ברשימה הוא להרכיב את מוט המייצב בחזרה למקומו. אז הנה זה: 1. מוט המייצב, יחד עם המוטות המקשרים ותותבי הגומי. 2. קודם מלבישים את תותבי הגומי על מוט המייצב, ואז אפשר להרכיב את המוטות על תותבי הגומי. 3. בשלב הבא מפרקים את האומים בתחתית בולם הזעזועים ומרכיבים את מוט המייצב והמוטות המקשרים בארבעת הנקודות: זרועות המתלים העליונות ותחתית הבולם. 4. מוודאים שהכל עומד ומורכב כמו שצריך, ו... 5. מרכיבים את האומים, עם שייבה מספיק גדולה בכדי למנוע מתותב הגומי להשתחרר מעל האום. 6. מחזקים גם את האומים והשייבות המיוחדות בתחתית הבולם. 7. ובזה מסיימים!

אל תדליק סתם. זו בכלל לא סוסיתא! זה משהו אחר לגמרי, זה רום כרמל! שזה בעצם... אותו הדבר...

במסגרת סידור החלקים אותו עשיתי, גיליתי גם כמה פיני אבטחה חדשים אותם טרם שמתי במקומם. האחד הוא של כבל בלם היד, השני הוא החיבור בין דוושת הבלם לציר הדוחף למשאבה. אז לפני שאשכח - לא ממש מסובך - החלטתי להשלים גם את המטלה הזו: 1. הפין המאבטח עם הפין הפציל. 2. בין הדוושה השחורה למוט האדום אמור הפין הזה לחבר. 3. וככה זה נראה בסיום. השייבה שנוספה היא לאבטחה נוספת - על כל צרה שלא תבוא.

הפיאט הקטנה עומדת זה מספר חודשים בצד ומחכה בסבלנות לתורה ונראה כי סוף-סוף הגיע זמנה להיכנס לסבב השיפוצים. במהלך הזמן שעבר נעשו מספר פעולות מאחורי הקלעים. בין אם לאסוף חומר טכני על המכונית, אתרים מתאימים לקניית חלקים וקשרים גם כאן בארץ ובין אם לחקור את עברה של המכונית הזו. "החקירה" נעשתה בעזרת אתר הרכב הישראלי החדש - "תעשיית הרכב הישראלית" http://israelmotorindustry.org/category/hebrew/ - המאפשר בירור מידע וקבלת "תעודות זיהוי" על מכוניות שנבנו כאן בארץ. אז אמנם הפיאט לא נבנתה כאן, אבל בכל זאת - כשיש קשרים, לא צריך פרוטקציה. אז הנה מה שנאסף בינתיים על המכונית המסויימת הזו: פיאט 500 דגם 110F, תוצרת אוקטובר 1971, פיאט מיראפיורי (טורינו). מס' שלדה -------- מס' מנוע -------- ה- 500 בגרסה הזו יוצרה עד יוני 1972 (לערך) ואז עברה עדכון נוסף ואחרון והפכה לפיאט 500R. ה- R עזבה את מיראפיורי והתנחלה במפעל אוטוביאנקי במילאנו, ובמפעל סיצ'ילפיאט שליד פאלרמו. מכונית זו עברה רישוי בישראל ב-26 מרץ 1981. ככל הנראה, הרישוי האחרון שלה חודש ביוני 1995. אגב, שיווק סדרתי (אם כי בכמויות קטנטנות) של הפיאט 500 לישראל נמשך עד סוף 1971. בשלב הבא - התאמת מפתח לסוויץ, ניסיון הנעה ובדיקת מצב טכני וכמובן הערכת מצב פחחות וצבע.

חדי העין יכלו להבחין שבנקודת החיבור העליונה של המתלים הקדמיים אין אום ו-"חסר משהו". מה שחסר הוא מוט המייצב. הסיבה שהוא לא הותקן במקומו, הוא שבקצה המוט, בנקודה בה הוא אמור להתחבר למתלה, נשברה הטבעת. אז עד שימצא מוט מייצב חלופי (בהנחה שימצא), רותכה שייבה בגודל המתאים. עכשיו, עוד לפני ההרכבה, כל שנותר הוא לצבוע את המוט. אז ככה זה נראה: 1. ריתוך הטבעת בקצה המוט (שעבר מבעוד מועד ניקוי חול וצביעת יסוד נגד חלודה). 2. המוט בשלמותו, לפני הצביעה. 3. המוט בשלמותו - אחרי הצביעה.

ממשיכים עם ספיחים אחרונים של מערכת החשמל בתוך תא המנוע. עוד יש להרכיב את כל המערכת בתא הנוסעים, אבל את זה יש לעשות רק אחרי שמורכב לוח המחוונים והמחוונים עצמם וזה יקרה רק אחרי שיחידת החימום והמזגן תורכב, כולל צינורות חימום, קירור וחשמל. בקיצור, דייה צרה... אז נחזור לתא המנוע: אחרי חיבור מקור המתח למתנע, כל שנותר הוא לחבר את הצופרים. אלו נצבעו מבעוד מועד והיו מוכנים להרכבה, אז המדובר בעבודה קלה יחסית. אז ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן: 1. ראשית - יש לנקות את סביבת העבודה שהתאבקה לה במהלך הזמן שחלף. 2. הנה, ככה יותר טוב. 3. והנה הצופרים המחודשים (שנבדקו ונמצאו תקינים), כולל התושבות שלהם. 4. מכינים ברגים ושייבות, על מנת לעגן את הצופרים למקומם. 5-6. מרכיבים את התושבות לבודי, מחברים את הצופרים לתושבות, מחברים את חוטי החשמל לצופרים, ו... זהו! עוד סימון V לרשימה. אפשר לעבור הלאה...

הלאה... 1. מהדקים את הברגים סביב האוזינג של תיבת ההילוכים. 2. עכשיו אפשר לעשות כן גם לברגי תושבת המנוע הימנית... 3. וגם השמאלית. 4. והנה המנוע יושב לו במלוא הדרו. 5. רק בשביל להיות רגועים - שמים את מכסה המנוע... 6. ומוודאים שאין מגע בין המכסה למנוע. 7. זהו, אפשר להוריד את השלדה מהג'קים... 8. ולהתרשם מהתוצאה.

פתאום זה היכה בי: מאז שטסתי לארצות הברית, כמעט ולא התקדמתי בשיפוץ של טינה. זה לא היה צריך להישמע כל כך דרמתי, אלמלא העובדה שטסתי בתחילת יוני. כלומר, חמישה חודשים... אז נכון, הזמן עובר מהר כשנהנים והשיפוץ של הסופר 7 היה מלהיב ומהנה, אבל יש גבול! יופי, חוזרים לעבודה, אבל מאיפה מתחילים? מי זוכר בכלל איפה הפסקנו? שלא לדבר על השאלה החשובה מכולם: מי זוכר מה נמצא איפה בתוך כל הארגזים... אין בררה, צריך להתחיל למיין. במהלך החודשים האחרונים הגיעו מספר חלקים שנקנו באי.ביי, אז ריכזתי את כולם לארגז חלקים חדשים ובכלל הרעיון הזה של המיון התגלה כרעיון טוב. במקביל, עשיתי לי רשימת מטלות לימים הקרובים - כי במצב הנוכחי קיימת שאלת הביצה והתרנגולת - מה קודם למה: צריך לסיים עם החשמל, כי אז אפשר להתקין את המצנן ולהחליט דרך ניתוב חוטי החשמל החדשים למנוע המאוורר וגם של המדחס. שלא לדבר על צינורות המים, או יחידת המזגן הפנימית שצריך להתקין אותה בכדי למקם את צינורות החימום וגם כמובן את צמת החשמל החדשה שאותה לא ניתן להרכיב לפני שמחליטים היכן אפשר ורצוי להתקין ממסרים. ושכחתי, כמובן, את מיתקון המעבה של המזגן... בקיצור - לא חסרה עבודה, צריך להתחיל עם משהו וצריך רשימה. אז הנה, מתחילים. 1. "רשימת המטלות". אמנם כל תוכנית היא בסיס טוב לשינויים, אבל ראשית צריך להתחיל עם איזושהי תוכנית... 2. המטלה הראשונה לביצוע: לחבר את מערכת החשמל הראשית של האוטו לסטרטר (אליו יגיע מקור הכוח מהמצבר). הבעיה: מקום קבורתו של האום לא נודע. מזל שיש תורמת חלקים וסטרטר נוסף לא תקין (האמת היא, שעכשיו, כשאני חושב על זה, זהו הסטרטר הלא תקין הוא של התורמת וזה התקין המורכב על המנוע הוא של טינה). אז "משאילים" את האומים החסרים מהסטרטר הפגום, לא לפני שמשחררים את האום החלוד באמצעות מנה הגונה של שמן חודר. 3. ולכאן צריך להגיע האום המושאל. 4. מרכיבים את האום - גם כאן לא לפני מנת ספרי שמן. עוד אצטרך לפתוח את האום הזה, על מנת לחבר את מקור הכוח מהמצבר (שעובר דירה לאחור וגם זה סיפור...). 5. בין לבין ובכלל בלי קשר - אפשר להתקין מחדש את המסילה של המוט המחזיק את מכסה המנוע. במקור, המסילה הזו התחברה לפיברגלס באמצעות ברגי עץ פשוטים. אני העדפתי לעבור לשימוש בברגים רגילים ואומים. אין בעיה של מקום או גישה לצורך הזה בבית הגלגל. 6. וככה זה נראה. הדרך עוד ארוכה - המשך יבוא...

אחרי תיבת ההילוכים - מגיע תורו של המנוע. המדובר בתהליך פשוט, אז ניתן לתמונות לדבר: 1. ראשית - מחברים את המנוע באמצעות שרשרת ל"חמור"... 2. ומביאים אותו בסמוך לשלדה. 3. מאחר והחמור קצת רחב, צריך להרים את הגלגלים הקדמיים מעט באוויר ולתמוך את השלדה בשני ג'קים. 4. עכשיו אפשר להתחיל לקרב את המנוע לתוך השלדה. 5. ולהתחיל להוריד אותו בזהירות למקומו. 6. במקביל, מביאים את תושבות המנוע... 7. ומחברים אליהן את התושבות החדשות. 8. כאן מגיע השלב המורכב: צריך להכניס בשיפוע חד את המנוע בין קורות השלדה, לאזן אותו מחדש ולהכניס אותו למקומו המדויק בחיבור עם תיבת ההילוכים. לצורך זה, יש לשחרר מבעוד מועד את התיבה מהתושבת האחורית שלה ולדחוף אותה עד כמה שניתן לאחור. אחרי שהשנים מזדווגים להם יחדיו (בלי הערות...), אפשר לחבר בחזרה את שתי תושבות המנוע הקדמיות ולוותר על שירותי החמור. עכשיו, צריך להתחיל להבריג ברגים. סביב ההאוזינג של תיבת ההילוכים וגם את שתי תושבות המנוע. ועל זה - בהמשך.

נו? מה הבעיה? בדיוק בגלל זה היא הוצאה כך החוצה. היא לא רואה, מערכת העצבים (חשמל) שלה עוד לא מחוברת ולכן היא לא מודעת למצבה. מעבר לזה, אפילו כך, במצבה זה, היא מקבלת מחמאות רבות על הגזרה החטובה שהיא מציגה.

עבור איזה צורך שעוד מוקדם לדבר עליו, הוצאתי הבוקר את הטנדר החוצה, לשמש. ולא רק זאת, אז בשביל לקבל מראה מושלם יותר, שמנו במקומם את מכסה המנוע והדלתות ואפילו את הסבכה הקדמית. וככה זה נראה:

זהו! תמו כל ההכנות מסביב, יש לנו "רולינג שאסי" ועכשיו אפשר להתקין מחדש את יחידת הכוח. בראש ובראשונה - תיבת ההילוכים. כאשר עושים עבודה זו בלי הבודי - זה עניין של מה בכך. פשוט מניחים את תיבת ההילוכים מלמעלה, על הקורה הרוחבית ומחזקים את התושבת. כמובן שהתיבה לא עומדת כך במקומה באופן יציב, אז מתאמים לה חיזוק ארעי. 1. מניחים את תיבת ההילוכים על קורת השלדה הרוחבית ומייצבים בעזרת בולי עץ. 2. מחזקים את ברגי תושבת תיבת ההילוכים. 3. עכשיו אפשר לחבר גם את גל ההינע. כן, הוא מלוכלך. הסיבה היא שמצבו תקין ולכן לא נזקק לשיפוץ, ומאחר וכך, הוא הונח אחר כבוד בצד בעת הפירוק ונשכח עד ליום ההרכבה. אל דאגה, הוא עוד יקבל יחס... 4. והנה הם ביחד - תיבת ההילוכים וגל ההינע. השלב הבא - הכנסת המנוע!

אין מצב! מקווה שלא... יתכן... אולי? יש מצב?! לא-לא, הטנדר יעמוד על גלגליו עם מספר רישוי עוד בקדנציה שלי! רן, אתה כנראה מעודכן יותר ממני... בכל מקרה, באגף הצבע לא צפויות חדשות, עד לתום ההרכבה. רק אז יוכנס הטנדר לצבע הסופי. כרגע הוא מסתפק בלעמוד גאה אחרי צבע היסוד. השלב הבא - המשך הרכבות. אז זהו, שלא לעבודה צפופה וכן, נשמע על הלוטוס גם בקרוב... מכיוון שכל תוכנית היא בסיס טוב לשינויים, אז המצב הוא כדלקמן: 1. טינה חוזרת למרכז הבמה. 2. אבל היא לא תהיה לבד. 3. במקביל אליה ימשיך השיפוץ של הלוטוס - על אש קטנה. 4. אבל גם גם שתיהן לא תשארנה לבד... 5. איטלקייה קטנטנה שמחכה לתורה בסבלנות כבר הרבה זמן נכנסת לסבב השיפוצים במוסך. 6. ויש גם את הלוטוס אירופה של עודד שבינתיים ממשיך בלעדי, אבל תורי גם יגיע (ובעצם גם האירופה של יובל...). 7. בקיצור, הגיע הזמן לעבור לעבוד במשרה מלאה במוסך...

יש עוד כמה עידכונים שלא הספקתי להעלות, אבל עקרונית, קצב ההתקדמות יואט משמעותית החל מהמודש, מאחר וקובי יצא לקורס ואין מי "שישגיח" עלי, אז אני מתפרפר עם מכוניות אחרות... הרעיון הוא להמשיך ולקדם את המכונית, אבל בקצב איטי יותר מאשר בעבר. מקווה שאעלה עוד היום עידכון.

אין לה סיכוי, חתונה קתולית! וכמו שדני אמר, מלכות יודעות לחכות בסבלנות לתורן. ויש גם סיבה "מלמעלה" - להלן הסיפור: זה חלק מהודעה שלי מהתאריך 28/5 - לפני כחמישה חודשים: מאז פרסום אותה הודעה ועד עכשיו חיפשתי את הצינורות הנעדרים - ואין. כבר כמעט ונואשתי ופניתי ל-"טכנו צינור" שעשו לי את הצינורות בשעתו, במטרה להזמין חדשים. אבל החלטתי שמאחר שנושא השיפוץ של הטנדר מתעכב ממילא, אז אפשר לחכות עם זה ואולי הצינורות "יצוצו" מהיכן שהוא - אבל לא. פה ושם, בהינתן הזמן הפנוי, התקדמתי בהרכבה של חלקים אחרים בטנדר, אבל לאט-לאט חילחלה ההכרה שהיום מתקרב ואצטרך להזמין צינורות אחרים, כי את הישנים-חדשים - אותם בלעה האדמה. וכך הגעתי בוקר אחד למוסך וחזיתי בהתקדמות השיפוץ של המוסטאג שגם לה שרשור כאן בפורום, ובעודי מתפעל ממערכת בלמי הדיסק הקדמיים, מושך אותי ניר לפינה שממול להראות לי מבינות כל החלקים המסודרים שם עבור המוסטאנג את האלטרנטור דמוי הדינמו (לשמירה על המקוריות). אכן מרשים, אבל אז מבטי נודד אל ערמת צינורות הבלם החדשים שהוזמנו עבור מכונית זו מחו"ל, ועיני צדה אחר שני צינורות שנראים לי מוכרים. אני לא מאמין! אני אומר לניר, אלו הם צינורות הבלם שלי!!! "חקירה" קצרה העלתה שככל הנראה הם "נאספו" בשעתו אל תוך ערמת הצינורות של המוסטאג ולמרות שדווקא חיפשתי שם - העלאתי חרס בידי. ושוב אותה מקריות מדהימה (מין אללה) הביאה אותי בסמיכות לאותה ערמת צינורות. שהרי אם לא הייתי מתעניין וניר לא היה מציג לי את האלטרנטור, המכונאים שהרכיבו את הצינורות היו, מין הסתם, מניחים את אלו שלי בצד ויתכן שלא הייתי מזהה אותם בזמן. אז עכשיו אפשר סוף-סוף לחזור ולשפץ את טינה במלוא המרץ! החלקים האבודים חזרו לביתם... והנה ההוכחות: 1. זוג הצינורות הנעדרים. 2. ובינות כל הצינורות האלו - שם הם היו.

רן, לא נראה לי שאחנו מדברים על אותו הזיכרון או על אותו הסרן. אין שם חור על אוזני השלדה. החלק ההוא שסימנת שימש במקור כתושבת לקפיצי העלים - הרי מדובר על סרן של אסקורט דור ראשון. בנקודות שסימנת, אין בכלל חורים. אגב, כמו בהרבה מכוניות אחרות, צינור הבלמים "רץ" לאורך החלק האחורי של הסרן, לא החלק התחתון שלו, אז מפגיעות מטה - הוא מחוסן. און

לא זכור לי כיוון סיבוב, אבל יתכן שאני טועה. בכל מקרה, נראה לפי התמונה שיש משהו בדברייך ומאחר שהמדובר בהרכבה טרומית של הגלגלים והשאסי עוד לא מתכוון לנסוע לשום מקום, אז אין בעיה לשנות ולסדר, אם צריך. תודה על תשומת הלב! אבדוק את הנושא ואחזור עם תשובות בימים הקרובים. און

הדרך היחידה שלי למלא את המראה של קורבט, זה עם אני אהיה קשור אליו עם חבל, ואז, כמו הבדיחה הישנה, רק חסר השוטר שיגיד לחבר שלו בקשר: "אחי, אתה לא מאמין מה ראיתי! קורבט ואסקורט מקסיקו מרביצות פה גזיות ורום כרמל טנדר מצפצף להם מאחור שיתנו לו לעקוף..." בניגוד לבדיחה, האתגר גדול מדי - זה לא יקרה.

מאחר שאת הצינור הקשיח שעובר מהמשאבה הראשית לאחור אנו רוצים לנתב ולהרכיב רק אחרי שהבודי יורכב למקומו, אפשר בינתיים להרכיב את הצינורות הקשיחים על הסרן וכן את הצינור הגמיש. אז בבקשה: 1. הרכבת הצינור הקשיח הארוך בין שתי משאבות הגלגל. את הצינור לא קיבלנו מכופף ולכן ביצענו את הכיפופים בעצמנו. 2. וככה זה נראה. 3. בכדי שהצינור הקשיח לא יזוז ויתחכך במתכת, הוספנו חבק מתכת ממש לפני הפיתול האחרון מטה. 4. בשלב הבא אפשר להרכיב את הצינור המגיע למשאבה כיוון הצינור הגמיש. 5. בכדי למנוע רעידות של הצינורות, הוספנו חבק פלסטיק קטן. 6. עכשיו אפשר להרכיב גם את הצינור בלם הגמיש.

מצד אחד אני שואל את עצמי: מתי גם אני אצטרף לחגיגה. מצד שני אני אומר לעצמי: בין כה וכה לא הייתי עומד בקצב, אז מוטב שלא אצטרף לחגיגה...

תודה על תשומת הלב. העובדה (המצערת) ידועה ועל המדף שלושה צינורות בלימה גמישים מגומי "תקני". אם תהיה בעיה - הצינורות יוחלפו.

לא, למה? מה ראית שגרם לך לחשוב כך? אכן כן! אני יכול לגלות, כאן בשרשור הזה, שמחר, אחרי הרבה זמן של חוסר תשומת לב, היא תקבל, ובכן - תשומת לב!

מאורע משמח! אחרי שסיימנו להרכיב את צינורות הבלם הקדמים, כל שנותר הוא להרכיב את החישוקים החדשים (שהיו פעם על האסקורט של ניר), ולהוריד לרצפה בפעם הראשונה את השלדה מתגלגלת על גלגליה. את החיוך שעלה שם על פני הנוכחים, אי אפשר להעביר במילים או בתמונות. תאלצו להסתפק בציון העובדה שמכונאי אחד במוסך "דרך השטח", שהלוטוס הזו רגשה אותו עד כה כמו החלפת שמן לקיה ריו, נעמד לצד השלדה וגילה סימני התעניינות אמיתיים לנוכח המחזה. עזבו מילים - קבלו תמונות. 1. חיבור ראשון של הגלגלים. אפילו התמונה המטושטשת לא יכולה להסתיר את החיוך שמבצבץ שם... 2. רגע לפני ההורדה לרצפה, כל ההכנות הסתיימו. 3. והנה היא ה-"שלדה המתגלגלת" במלוא הדרה. 4. ומעוד זווית, בה טינה המעט זנוחה מביטה מהצד בקנאה...

עד שנחליט לגבי מסרק ההגה, ממשיכים עם ההרכבה. הפעם: צינורות בלם קדמיים. כולם חדשים, כמובן, מאיכות גבוהה. השינוי היחיד ביחס למקור הוא בכך שהצינור הגמיש קיבל עיגון בנקודה מסויימת וכך תמנע ממנו היכולת והאפשרות להתחכך בחלקי מתלה ולשחוק עצמו עד אבדן נוזל בלמים. ומה ההמשך? ההמשך הם צינורות בלם קשיחים המגיעים עד למפצל ומשם למשאבת הבלם הראשית. אלא בנקודה זו עצרנו. הסיבה היא שבשעתו נעשתה באזור זה עבודת ניתוב - איך לומר זאת בעדינות - לא לעניין של הצינורות הקשיחים. ממה שאנו יכולים להבין, ככל הנראה המערכת במקור הייתה עם משאבת בלם יחידה והוסבה עם השנים למשאבה כפולה. היא טובה והיא כמובן תשאר, מה שלא ישאר זה הבלאגן בצינורות הבלם. אז למה לא עשינו את זה כבר? זה יחכה להשלמת הפאזל בתא המנוע, כולל הכל ואז נראה איך לנתב את הצינורות בצורה היפה והנקיה ביותר. בינתיים, עד אז, לארוחת שבת, כמה תמונות: 1. חיבור של צינור קשיח קצר לצינור הגמיש. קצת מוזר, אבל ככה זה היה גם במקור. 2. ולכאן מתחבר הצינור הגמיש. מכאן והילך - יהיה זה כבר הצינור הקשיח. 3. וזה השינוי: עיגון הצינור, על מנת שלא יגע בחלקי המתלה. 4. וזו התוצאה הסופית.

מתאים בטירוף!!! ויש פה בפורום לפחות עוד שניים שאני מכיר ממש היטב שישמחו למסרק הגה שכזה. נכון, ניר?