און יעקבסון

אחרי שבחרנו להשתמש בתושבות הגומי המחוזקות של חן פרחי, הגיע הזמן להרכיבן על מסרק ההגה ולעגנו בחזרה למקומו בשלדה. זה האחרון, כאמור, מגיע מפורד אסקורט דווקא ולא מטריומף. מצד אחד המדובר במערכת יותר עמידה וחזקה, מצד שני היתרון הגדול של מסרק ההגה של הטריומף הינו בכך שיש לו שלושה סיבובים בין נעילות, זאת בהשוואה לשלושה סיבובים וחצי במסרק של האסקורט. לקולין צ'פמן פיתרונים והוא לא ממש זמין... אז הנה, ככה זה נראה: 1. חבק המסרק השמאלי. 2. חבק ההגה הימני. 3. הרכבת התפוח למקומו.

אחרי הרבה התכתבויות כאן בפורום, הגיע הזמן לשוב ולבקר את חן פרחי שבבית המלאכה שלו, שם הוא מתקין, בונה ומייצר חלקי גומי שונים ומשונים, אבל גם באהבתו הרבה הוא דואג לבעלי המכוניות הישנות. על הפרק התותבים המעגנים את מסרק ההגה למקומו. אז נכון שקובי הביא כאלו חדשים מאנגליה, אבל בהמלצתו של חן, השתמשנו באלו שלו - המחוזקים - במטרה לשפר חדות היגוי. אז הפעם העידכון מוקדש רובו ככולו לחן היקר. ולתמונות: 1. תושבות ההגה מגומי - המקוריות ואלו של חן פרחי. 2. תושבת הגומי הישראלית המחוזקת. 3. חבקי הברזל של מסרק ההגה. 4. מסרק ההגה עצמו. 5. תפוחי ההגה החדשים.

ליאור, ידידי. האמת היא שאני מרגיש שקטונתי בהשוואה לרמה שאתה מציג פה בשיפוצים שלך, אז לקבל ממך תמיכה שכזו - סיבה לגאווה! תודה!

הלאה, ממשיכים. הפעם עם מערכת הבלמים הקדמיים, אחרת אי אפשר לשים גלגלים ולהוריד את השלדה מהג'קים. אז כמובן שהקליפרים שופצו מבעוד מועד וסט חדש של רפידות הועמד אכן, אז מה שנשאר זה... להרכיב! 1. אחד מהקליפרים המשופצים. 2. והנה הוא מורכב בחזרה למקומו. 3. וככה זה נראה מלפנים. 4. סט הרפידות החדש וספייסרים שלהם. שימו לב לכיוון החצים. 5. וככה זה נראה ביחד. 6. והרפידות מוצאות את מקומן בקליפר, הפינים מקבעים אותן במקום זה סוגר לנו צד אחד, עכשיו שוב עושים את הכל מהצד השני ו... מסיימים גם עם המטלה הזו.

צודק במאה אחוז! וכמובן שיש סיבה... במסגרת הפרוייקט, לקחנו החלטה (בדיוק כפי שעשיתי בטינה), להחליף את כל הברגים שאפשר ולשים חדשים. כמובן שיש יוצאים מהכלל, כמו ברגים מיוחדים במידות לא סטנדרטיות, שלא ניתן להשיג ובהנחה שהם במצב טוב. במקרה הנ"ל, המדובר בבורג סטנדרטי דווקא, אבל כזה בעל חשיבות מיוחדת: הוא זה המעגן את מוט ההיגוי למקומו ולכן חשיבותו וממדיו קריטים. אז למה לא חדש? סיבה בנאלית-משהו. פשוט לא היה לי כזה במידה הנכונה... אז נכון, יכולתי לעזוב הכל ולנסוע לחנות הברגים ולקנות שניים כאלו חדשים, אבל מאחר שהישנים היו במצב מצוין והמדובר בברגים נסתרים לעין - זה היה נראה לי מוגזם לבזבז על שני הברגים הללו שליש יום עבודה. סוג של חיפוף? אולי, אבל עם סיבה מוצדקת! 1. מוט ההיגוי המדובר. 2. מגן האבנים. ההתייחסות היא לבורג הימני התחתון. 3. ומהצד השני. אחד הברגים הוא בקוטר רחב יותר (זה הנראה לעין) והשני פשוט ארוך יותר, בכדי לתפוס את מוט ההיגוי למקומו.

אחרי שמיצינו את הקטע עם המריצה, הורדנו את השלדה בחזרה לג'קים וחזרנו לעבוד - הפעם על המתלים הקדמיים. בראש ובראשונה - יחידות הקפיץ-בולם; אחריהן אפשר להתחיל לגרז היטב את פנים ההאבים והמיסבים ולהחזיר את המכלול בחזרה למקומו. תמונות: 1-2. יחידת הקפיץ/בולם חוזרת למקומה. משמאל, אבל גם מצד ימין 3. זה ההאב. אותו "מפוצצים" בגריז, עוד לפני שמרכיבים את המיסב למקומו. 4. והנה הוא במקומו. 5. ועכשיו, לפני שמחזירים את ההאב למתלה, מרכיבים את מחזיר השמן/מגן האבק האחורי. קצת פרמיטבי ביחס למקובל היום, אבל עושה את העבודה. 6. מרכיבים את ההאב למקומו, וסוגרים את האום. 7. מחזקים כראוי ומכניסים את הפין הפציל למקומו. 8. ובזה אפשר לסגור את המכסה, ו... להתחיל את שלבים 3-8 גם בצד השני. זהו? אפשר להרכיב גלגלים ויש לנו "רולינג שאסי"? אז זהו, שעוד לא...

מזל טוב, קובי. בבעלותך: מריצה... הנה, יש הוכחות: 1. מתקינים את יחידת הקפיץ בולם על הסרן האחורי. 2. וגם את השניה. 3. עכשיו אפשר להוריד את התמיכות מהשלדה, ו... 4-5. יש לנו מריצה!!!

לאט-לאט מתחילה השלדה לקבל צורה ועוד ועוד חלקים חוזרים ומורכבים עליה, חדשים, מחודשים, או סתם אחרי ניקוי וצביעה. עכשיו הגיע תורם של חלקי ההאב הקדמי להשתקע בחזרה במקומם: 1. תושבת משאבת הבלם הקדמית. 2. מגן האבנים של הדיסק. 3. מוט ההיגוי. אליו מתחבר התפוח של מסרק ההגה. 4. וכך זה נראה: מלפנים. 5. וכך זה נראה מאחור. כמובן שכל הברגים והאומים חדשים והיכן שצריך זורזפו כמה טיפות של "לוקטייט", לוודא שלא תהיה מחלוקת בין הברגים למכלול, מחלוקת שתביא להפרדתם (לא מצב כל כך נעים...).

השבוע הגיע ארד, אחייני הצעיר, לביקור במוסך. הוא אומנם בן פחות משנה וחצי, אבל הרושם הראשוני מצוין. הילדון מגלה עניין במכניקה ויותר מזה, בהגה של טינה. האם עכשיו נזרעת בו האהבה הראשונה לתחום? האם בעוד כשש עשרה שנים, אני אצטרך להוריש לו את טינה והוא יעשה לה את השיפוץ הבא הגדול שלה? ימים יגידו...

במקביל למטלות האחרות, נשלחו הקפיצים לניקוי חול ומיד לאחריו - לצביעה אצל ראסם הצבעי שגם דאג שהקפיצים יקבלו "מכת חום" בתנור. עכשיו אפשר להרכיב את הקפיצים המחודשים על הבולמים החדשים. אז הנה: 1. הקפיצים אחרי ניקוי החול. 2. מקבלים צבע. 3-4. ומכת חום לייבוש. 5. והנה המראה הסופי. 6. עכשיו אפשר להרכיב אותם על הבולם - זה האחורי. 7. וזהו הסט המושלם - מוכן להרכבה על האוטו.

תודה! לגבי הטריניון, מאוד פשוט: מבריגים עד הסוף ופותחים את חצי הסיבוב הנדרש בכדי שמערכת תעבוד כראוי. ישנו עומס רב על המכלול הזה ואתה רוצה שעומס זה יתחלק על כמה שיותר הברגות. ולגבי השייבות: כמובן שהן לא ישארו שם! המדובר על פיתרון זמני בלבד. למעשה, את השייבות יחליף... הבודי! עובי השייבות מדמה את עובי הבודי בנקודת עיגון זו.

אחרי שסיימנו עם הרכבת הטריניונים, אפשר להמשיך הלאה - להרכיב את זרועות המתלה הקדמיות בחזרה למקומם. מאחר שכל ההכנות נעשו מבעוד מועד, כל שנותר הוא להתחיל להרכיב. הנה, בבקשה: 1. זרועות המתלה העליונות, ביחד עם ה"בול-ג'ויינט". כאן בתמונה הן מורכבות הפוך. בהרכבה על השלדה - העניין סודר. 2. זרועות המתלה התחתונות. ההבדל הניכר לעין בהשוואה לזרועות הרגילות בטריומף הוא החוזק של המכלול. 3. אז נתחיל עם הזרוע התחתונה האחת... 4. ואז השנייה... 5. עכשיו אפשר להרכיב את שתי הזרועות העליונות למקומם ומאחר שנוכחות הבולם היא חובה והקפיצים עדיין לא חזרו, אז השתמשנו בבולם הישן לבינתיים - בלי הקפיץ. 6. וזה ה-Upright, המחבר בין הזרועות התחתונות והעליונות אשר על צירו המרכזי מתחבר גם ההאב שעליו מורכב בלם הדיסק. להזכירכם, בחלק התחתון מתחבר הטריניון. (OMG, כמה מילים בלועזית...). 7. הנה, ככה זה (כמעט נראה). עכשיו צריך להרכיב את הטריניון המושלם ו... 8. ככה זה אמור להיראות! כמובן שעדיין חסרה כאן יחידת הקפיץ/בולם וכן מוט המייצב שנשלח לריתוך קל בקצהו ועדיין צריך לעבור צביעה, אבל לפחות זה מאפשר לנו להתקדם בדברים אחרים. אז אחרי שגמרנו עם הצד האחד, עושים את אותו הדבר בצד השני ו... מסיימים להיום.

כזכור וכידוע, לוטוס שבע עושה שימוש במרכיבי המתלה הקדמי של טריומף הארלד ועוד כמה דגמים של טריומף, לוטוס וגם סוסיתא/רום כרמל. בשעתו היה מדובר במתלה קדמי מורכב למדי מסוג "עצמות עצה כפולות", שהעניק קשיחות וחדות היגוי טובים ביחס למקובל (מתלה זה הוצג עוד בסוף שנות החמישים, זאת בתקופה שמערכות מתלים פרימיטיביות ביחד עם תיבות הגה לא מדויקות שלטו ביד רמה). לוטוס השתמשו בסידור הקיים ושיפרו אותו קצת, במיוחד בחוזק זרועות המתלה והתותבים הקשיחים - ואכן זהו ההבדל הניכר לעין בהשוואה לסידור בטנדר שלי. אבל אם יש משהו שהוא זהה לחלוטין בין כל הדגמים העושים שימוש במערכת המתלים הזו, זה חייב להיות ה"טריניון". המדובר בחלק המאפשר תנועת מתלה מעלה-מטה, זאת יחד ובמקביל לפקודת ההיגוי ימינה ושמאלה והוא מורכב בחלקו התחתון זרוע ציר הגלגל (או איך שלא קוראים לזה). במונחים מודרנים המדובר בחלק מורכב, עדין ובעל שחיקה גבוהה, אבל הוא עשה את העבודה במשך שנים ארוכות. מאחר שמדובר בחלק לא יקר מחד, ומאידך יש לו משמעות גדולה בתחושת ההיגוי, כמובן שהחלקים הללו הוחלפו לחדשים. אלו שהגיעו - הגיעו מפורקים, אז צריך להרכיב אותם מחדש. אז חדל קשקשת - ולעבודה! 1. הטריניון, במצבו המפורק. 2. המדובר בחלקים לא זהים. השוני הוא בהברגה. בצד אחד הברגה רגילה ואילו בצד השני ההברגה היא הפוכה. בכל מקרה, הסימון מלמד שהמדובר בטריניון הימני. 3. כך גם ניתן להתאים את הטריניון המתאים לזרוע ציר ההיגוי הנכונה. 4. ואלו הם כל חלקי הטריניון שצריך להרכיב... 5. ראשית מרכיבים את הטבעת החיצונית הקטנה ועליה נכנס השרוול בלחץ לתוך הטריניון. על פעולה זו חוזרים גם מצידו השני של הטריניון. 6. עכשיו אפשר לשים את טבעת הגומי החיצונית... 7. שמורכבת מסביב לשרוול. בנקודה זו הייתה צריכה להיות תמונה של הטריניון מורכב גם עם הטבעות החיצוניות, אבל מישהו - שלא נזכיר את שמו, אבל זה לא קובי - שכח לצלם את עצמו עם הטריניון מורכב במלואו...

עד שהקפיצים יחזרו מניקוי החול והצביעה, חוזרים להרכיב את הסרן האחורי. מאחר שכל התותבים החדשים הושמו במקומם מבעוד מועד וזרועות המתלה כבר הורכבו לשלדה, כל שנותר הוא להסיע את הסרן עצמו למקומו בשלדה ולהתחיל לחבר את הברגים. כמובן שהמדובר בברגים, אומים ושייבות חדשות ובכדי למנוע היתפסות הברגים במקומם במהלך השנים, השתמשו בחומר מיוחד, שהבאתי לפני הרבה שנים מארצות הברית והוא שכב בארון וחיכה ליומו. אז תמונות: 1. עושים סדר בברגים. 2. "אנטי-סיז". משחת גירוז מתובלת באלומיניום, למניעת תפיסת הברגים בתותבים שלהם. 3. ברגע שכיוונו את הסרן למקומו, החיבור של כל הברגים היה פשוט ומהיר. 4. וזו התוצאה. לעת עתה השלדה נתמכת במגבהים, כי אין קפיצים.

מאחר שקובי ארגן גם סט בולמים חדש (זאת למרות שהסט שהיה מורכב על המכונית במצב לא רע בכלל - ולכן הוא יעבור למדף חלקי החילוף), החלטנו להרכיב אותו. וזה אומר, לפרק את הקפיצים מהסט הישן. אבל קודם: סקירה! אז הנה תמונות של ישן מורכב וגם חדש מול ישן: 1. יחידת בולם/קפיץ הקדמית - הישנה. 2. הבולם הקדמי החדש. 3. ו... שניהם ביחד. 4. יחידת הבולם/קפיץ האחורית הישנה. 5. הבולם האחורי החדש. 6. ו... כן, ניחשתם נכון: שניהם ביחד!

תודה... ולגבי חוטי ההצתה - עוד לא הגענו לזה, או יותר נכון, עזבנו את זה לעת עתה. אנחנו, כפי שאתה רואה, עמוק בתוך השלדה.

אז אחרי שסיימנו עם מיכל הדלק, אפשר לעבור ולהתחיל לחבר את כל זרועות המתלים, זאת כבר אחרי שמבעוד מועד התקנו בתוכם את כל התותבים החדשים. אז לתמונות עם ההסברים: 1. מרכיבים תושבת זרוע אחורית (וכמובן גם את רעותה בצד השני). 2. זוהי נקודת עיגון האמצעית של זרוע המקשרת עם הסרן. 3. גם לכאן מוכנס תותב פוליאריטן מחוזק. 4. בשלב הזה אפשר להתחיל לחבר את זרועות המתלה 5. כמו גם את הזרוע המשולשת (בשלב זה, אף אחד מהברגים אינו מחוזק באופן סופי). 6. אפשר גם לעשות את החיבור על הסרן עצמו. 7. והנה השלדה במלוא הדרה, עם זרועות המתלה האחוריות כבר מורכבות. 8. וכך זה נראה מאחור. בשלב הבא: הסרן האחורי מוכנס למקומו.

מיכל הדלק בלוטוס מורכב מעל הסרן האחורי. כלומר, צריך להכין ולהכניס אותו למקומו מבעוד מועד. האמת היא, שאם הולכים לפי ספר ההרכבה (ויש כזה!) שלב הרכבת מיכל הדלק מגיע הרבה יותר מאוחר, אלא שאז צריך לפרק את ברגי בולם הזעזועים וכמה ברגי מתלה, לתמוך את משקל השלדה ורק אז להרכיב את המיכל הדלק. החלטנו לנסות להרכיבו כבר בשלב זה, בכדי לוודא התאמה ושהכל יושב כמו שצריך. לפרק תמיד אפשר. בדיעבד - טוב שכך. ראשית, תושבת עליונה אחת של מיכל הדלק קצת התעקמה, ככל הנראה ולא היה ניתן להכניס את אחד מהברגים העליונים שתופסים את המיכל ביחד עם הבודי. אולי כדאי להרחיב על נקודה זו את הדיבור. הרי מרכב הפיבר מחובר לשלדה עם ברגים. ארבעה מהם ממוקמים על הקורה שמעל הסרן האחורי, ואשר שניים מהם עוברים בהברגה את השלדה ותופסים גם מיכל הדלק. השניים האחרים משמשים גם לעיגון המושב. כאשר פירקנו את המכונית, הברגים הללו היו חסרים, כך שנושא עיקום תושבת המיכל היא עניין ישן כנראה שבשעתו טיפלו בזה בכך שפשוט לא הרכיבו את הברגים העליונים... למעשה, ואני נזהר מאוד בדברי, עשינו שיפור קטן ביחס לתכנון המקורי של קולין צ'פמן. במקור, ישנה הברגה שעוברת דרך השלדה וגם הברגה בתושבת מיכל הדלק שהינה מסיבית מאוד ורחבה אף יותר מאום גדול. המשמעות היא שלא ניתן להדק את מיכל הדלק באופן מוחלט לשלדה ותמיד יהיה איזה חופש קטן בין השלדה למיכל, בגלל ההברגה הכפולה הזו. זאת ועוד: מרכב הפיבר מתחבר באזור זה בלא פחות מאשר עשרה ברגים, אז בהתייעצות עם מומחים... קדחנו את ההברגות הללו בשלדה ועכשיו שני הברגים הללו שיהדקו את המרכב יעשו זאת היישר לתושבת מיכל הדלק. כך, הידוק המיכל הוא מוחלט וללא תזוזות ואל דאגה, שני הברגים המקבילים (במרחק עשרה ס"מ) עדיין מוברגים לשלדה. אז אחרי שסידרנו את נושא תושבת המיכל, אפשר היה להמשיך הלאה, אז נמשיך? קדימה, תמונות: 1. מיכל הדלק 2. בדיקת ההברגה ויישור התושבת העקומה. 3. עכשיו אפשר להתפנות לנושא מצוף הדלק ושנבדק ותוקן על ידי סיגל מ-אוו. 4. להכניס את המצוף למקומו להדק את הטבעת. 5. שלב הבא, להכניס את המיכל למקומו בשלדה. 6. זהו אחד משני הברגים העליונים (השייבות מדמות את עובי המרכב שעוד יבוא פה. החיזוק - זמני. 7. וזה אחד מהברגים התחתונים. 8. וככה הוא נראה מצידו השני של המיכל. כמובן שכל הברגים והאומים והשייבות חדשות ודנדשות! המשך? יבוא!

למה ללכת רחוק: אם הייתי צריך לכמת את שעות העבודה שאני אישית שמתי על הפרוייקט הזה (לפחות 1,200 שעות, אולי יותר, מפחד לספור...) רק לפי 100 שקלים לשעה, הייתי מגיע לסכום שהיה מאפשר לי לקנות משפחתית חדשה, מהניילונים. למזלי, אני לא צריך לשלם לעצמי... :-D:-D

אכן. רוב-רובה של השלדה נסתר מהעין ולכן לא הייתה לגימור שום משמעות. למעשה, החלקים היחידים החשופים הם חלק מדיפון הפח מבחוץ. וכמובן שאם פותחים מכסה מנוע, ניתן לראות את חלקה הקדמי. נזילות הצבע מופיעות בצד המכוסה של תא הנוסעים. הסיבה האמיתית לצביעת השלדה הייתה בכדי לספק לה עוד שכבת הגנה מפגעי הזמן.

אז מה עכשיו, צובעים ומרכיבים? אז זהו, שהחלטנו שאם הבעיות מוכרות, אז נמצא להן פיתרון והפיתרון היה שפורפת וחצי של חומר אטימה לרכב, שאינו פוגע במתכת. חומר זה נמרח ואטם כל נקודת חיבור בשלדה, כל רווח, וכל מקום בו היו יכולים להתנחל נוזלים לא רצויים בעתיד, ולעשות נזקים. הבעיה שחומר האיטום הזה בצבע בהיר והשלדה - היא שחורה. אז מה עושים? צובעים! זה כל היופי. המדובר בחומר עליו ניתן לצבוע ומאחר ששכבת הצבע המקורית של השלדה הייתה ברובה טובה, הוחלט - על דעת מומחים - רק לצבוע אותה מחדש ולא להעבירה ניקוי חול וצביעה כוללת חדשה. אז לפני שמתחילים להרכיב חלקים בחזרה על השלדה, הנה כמה תמונות של של השלדה - שפשוט נראית חדשה, חדשה לגמרי! בתמונה הרביעית ניתן לראות את חומר האטימה המרוח בין צינורות השלדה לפח החיצוני - כמובן מתחת לשכבת הצבע היפה.

מוכן לשלם עשרת אלפים, עשרים אלף דולר לפחחות וצבע ברמה גבוהה? כי זה מה שיעלה עבודה כזו בארצות הברית. כמה אנשים בארץ יהיו מוכנים לשלם סכומים דומים עבור שיפוץ שכזה? מעטים. אז בניגוד אלינו, על פני שטח של קילומטרים ספורים שם בעיר קטנה אחת, לא תאמין כמה בעלי מקצוע מומחים בנושא שיפוץ מכוניות ישנות ראיתי. זה מאוד קל לבקר את בעלי המקצוע בארץ, או את היעדרם, כאשר מצד אחד אין שוק אמיתי עבורם, מצד שני - מניסיון אישי שלי וכמה מכוניות אחרות שאני רואה במוסך שעוברות פחחות מסיבית - כמות וזמן העבודה עליהן פשוט מטורפים ומעטים באמת מוכנים לשלם את עלות הזמן האמיתית שעולה פחחות וצבע ברמה. זה כבר נאמר פה מעל דפי הפורום, אבל כל בעל מקצוע בתחום הזה שאינו חולה על מכוניות אספנות, לא באמת יתלהב לקחת על עצמו פרוייקט שכזה, שמצד שני ובהרבה פחות זמן וכאב ראש (של עבודה וגם של בעלי האוטו שיקדח לו בראש כל הזמן) הוא ישפץ וייצבע פגושים וכנפיים של מכוניות ליסינג חדשות ויעשה הרבה יותר כסף. שלא לדבר על זמינות החלקים בארצות הברית שמקלה עד מאוד את נושא השיפוץ. בקיצור, לא קל כאן...

סוף-סוף הגיעה תורה של השלדה! השלדה בלוטוס 7 S4 ידועה בכמה נקודות תורפה. אחת מהן - חלודה. מסתבר שבנקודות מסוימות, בהן יש מפגש בין המרכב לשלדת המתכת, עשויים להיכלא מים שעושים שמות בשלדה. בעיות אלו מוכרות בעיקר במדינות רטובות ולחות, כמו אנגליה, ולשמחתנו אנחנו בישראל ומצב החלודה על השלדה היה זניח לגמרי וכל שנדרשו הם כמה תיקונים קלים. אז אחרי חודשיים של איכסון, הגיע הזמן לשלוף את השלדה מהאיכסון, לנקות את האבק, לעבור על כל התבריגים וההברגות בשלדה ולהתחיל להכין אותה להרכבה מחדש. אז הנה כמה תמונות: 1. השלדה הערומה במלוא הדרה. 2. סבך הצינורות הזה יהווה בסופו של דבר מקלט לחיבורי הסרן האחורי. 3. וזהו החלק הקדמי החסון, שבאמצע יאכלס את המנוע ובצדדים את המתלים. שני המשולשים מלפנים, הם עבור מסרק ההגה. 4. עכשיו אפשר לנקות ולעבור על ההברגות באמצעות מחרוקת. 5. וגם באמצעות מברזים.

יש דווקא יתרון לכך שפרוייקט השיפוץ של הטנדר קצת הואט. כך היה לנו יותר זמן להתחבט בשאלת הצבע - הרי מה בוער? אז אחת המסקנות שהגענו אליהן היא ששילוב הצבעים הקודם שנבחר, נאה, אבל לא טוב מספיק. אחרי ביקור בסדנת הצבע של לנזיני בקליפורניה, אותה אחת שהופיעה בתוכנית השיפוצים "אוברול", ושיחה עם לנזיני עצמו, התגבשה ההחלטה ללכת על סידור אחר. לגבי הצבעים - מאוחר יותר - אבל הרעיון הוא שנקודת המפגש לא תתחיל עם קו המותניים המודגש של המכונית, אלא גבוה או נמוך יותר. הסיבה, על פי לנזיני, היא שכך יהיה קל יותר לראות את קווי העיצוב המקוריים של המכונית וגם בכך שנקודת המפגש של שני צבעים היא לעולם לא מושלמת מספיק ומוטב לכסות את הפס הזה עם קו מדגיש. לנזיני ממוקם במורד הרחוב מהסדנה הצנועה של צ'יפ פוס ומול מומחה קורבטים בצדו השני של הרחוב. אז משעמם - זה לא... לא מוצא את שאר התמונות שצילמתי שם, אחפש בחג, אבל בינתיים טעימה מהסדנה של לנזיני. נ.ב: לכל אלו "שבוכים" על עלות השיפוץ ובמיוחד פחחות וצבע בארץ, הוא מוזמן לקבל הצעת מחיר לאותה עבודה בארה"ב...

עכשיו אפשר לשלוף את המייסבים החדשים ולהתחיל להרכיב אותם במקומם: 1. המיסב וביתו - הקטן. 2. המיסב וביתו - הגדול. 3. השלב הבא - להכניס את בית המיסב להאב. 4. המיסב הקטן בא לכאן. 5. הוא מוכנס למקומו (בשיטה פרימיטית-משהו, אבל עובדת) על ידי פטיש ושימוש במיסב הישן כמתווך. 6. אז בסיום, ככה זה נראה אחרי הכנסת המיסב. 7. וככה אחרי הרכבת בלם הדיסק החדש. את אותן פעולות עושים גם בחלק השני, ו... אפשר לעבור הלאה. האמת היא שתכננו להרכיב את האב עם המייסבים החדשים בחזרה למקומם, אבל אז גילינו שגומיות האבק הישנות בלויות, אז חדשות הוזמנו ונשלחו ארצה. בינתיים עברנו להתעסק בדברים אחרים. עידכונים בהמשך! חג שמח!