און יעקבסון

תודה חברים. ועכשיו לצביעת הדלת עצמה. אין הרבה מה להוסיף, מעבר לתמונות שמדברות בעד עצמן, אז תהנו.

השאלות שלך רטוריות. ברור שהתשובה עליהן היא חיובית. רק שזה עדיין לא משנה את מה שכתבתי בסעיפים אחד ושניים בתשובתי הקודמת. מעבר לזה, אני כן ראיתי את האוטו הזה בתהליך השיפוץ שלו והוא נעשה ברמה גבוהה באמצעות חיתוכים והלחמות והתוצאה ותחזיק הרבה יותר מאשר שנה. ובאשר לדשבורד: לפעמים יש סיפוק לתקן משהו בעלות נמוכה מאשר סתם לקנות חלק חלופי ופשוט להתקין אותו. זו לא מכונית תצוגה והיא תשתתף בתחרויות יופי. זו מכונית שהיא בשימוש יומיומי.

אבי, אני חייב להביע את דעתי, כי אני חושב שאתה לא הבנת: 1. הרכב הזה לא שווה שיפוץ. הוא היה נפוץ מאוד, אין לו ערך אספני ועלות השיפוץ שלו עולה משמעותית מהערך המוערך שלו. 2. אם כבר משפצים: עדיף להביא חלקים חדשים, למצוא משומשים טובים יותר, להשקיע מאות שעות עבודה בתיקון, החלפה וצביעה, ו... לחזור לסעיף 1. 3. הסיבה היחידה שמשקיעים באוטו הזה היא שהוא בבעלות ניר. שבבעלות ניר מוסך. שבין עבודות פחחות אחת לשניה, יכול הפחח לתקן את הסובארו הישנה. מאחר שהמשכורת של הפחח לא משתנה, אז למעשה עלות השיפוץ היא, כמו שכתב ניר - אפס. אז עכשיו תעשה שוב את החשבון ותבין למה השיפוץ הזה נעשה כפי שהוא. רמז: כי הוא לא באמת עולה כסף...

אחרי התלבטויות רבות בנוגע לצביעת הדלת האחורית, החלטתי להמשיך בעיצוב שנעשה בדופנות המכונית. מאחר שהצבע התחתון - האפור - כבר נצבע, יש להכין את התשתית לצבע הכחול. אז ראשית, יש לסמן את קווי המתאר של אזורי הצביעה. אחרי כך מכסים את כל האזורים אותם לא רוצים לצבוע ולסיום - משייפים את כל האותם שטחים אותם כן צובעים, על מנת שהצבע יתפוס כמו שצריך. וככה זה נראה בתמונות:

תודה! אכן התכנון והביצוע של הדלת האחורית עלה על כל הציפיות שלי והוא הרבה יותר מתקדם ומדויק מהתכנון המקורי של הדלת הזו - שהיה מסגרות בסיסית ותו-לא. שלא לדבר על מנגנון נעילת שעובד בקליק מדויק כמו כספת מתוחכמת והוא חסר חופשים לחלוטין. למעשה, ההתאמה של הדלת האחורית למשקוף יותר טובה, מדויקת ובעלת מרווחים קטנים מאשר שתי הדלתות הקדמיות המקוריות... ככה זה: שהטובים ביותר עושים עבודה, הם עושים את העבודה הטובה ביותר.

תודה! אז הנה עוד "תחמושת": לצערי, לא הייתי במוסך בכדי ללוות את תהליך הצביעה עצמה, אבל תסמכו עלי שמפתן הדלת האחורית נצבע באפור, כמו גם הדלת האחורית עצמה. עכשיו נשאר רק להרכיב מחדש. 1. אחרי הבניה המדוייקת של הדלת - ההרכבה מחדש היא עניין של מה-בכך. הכל מתברג ומתיישר כמו בספר. 2. רק דבר אחד קצת בעייתי. לא בהרכבה, אלא במיקום. והכוונה היא לזרועות המגבילות של פתיחת הדלת. המרווח בצדדים לא גדול וראשי הברגים הללו שתופסים את צירי הדלת - מפריעים. 3. הפיתרון: ראש בורג בתצורת "כפתור". 4. הראשים הללו נמוכים יותר ותצורתם המעוגלת מאפשרת לזרועות להחליק מעליהם ולא להיתקע בהם. 5. וזו כבר הדלת האחורית המורכבת מחדש, אחרי ההתאמות. עכשיו אפשר להחזיר את המכונית לראסם הצבעי, על מנת לסיים סוף-סוף את הצביעה.

אוף, כמה סוסיתות... תתחדש, ידידי. מחכים לראות את הכלה במפגש.

ישראל, אתה קצת יותר מבוגר ממני וחווית בבגרותך את העידן של המכוניות האלו כשהיו חדשות, וברור שהקהל היעד לא ממש העריך את המכונית, אבל היא הייתה שלנו, משלנו ועל כך הגאווה. אגב. אבא שלי היה ממתי המעט שרכשו סוסיתא חדשה. חדשה-חדשה. לא יד שניה מהצבא. היא שירתה אותנו נאמנהעשרים שנה ואבא מאוד אהב אותה והתחרט שלא רכש בשעתו את מחליפתה - רום כרמל.

כאמור, הטנדר עבר לרשות ראסם וזה האחרון יישר את הטעון יישור, החליק את הטעון החלקה והכין את הטעון הכנה. במקביל באגף, מכינים את שאר החלקים. וככה זה נראה: 1-4. אחרי תיקוני הפיבר והגימור, מגיע תורו של צבע היסוד. 5-6. שאר החלקים, בהם הפגושים וחלקי המנגנון של הדלת האחורית - נצבעים בשחור. 7. גם תור הדלת עצמה לא נפקד. כאן, בשלב ההכנה. 8. וכאן כבר צבועה לגמרי. באותו צבע אפור כשל שאר האוטו. הצבע השני יגיע אחרי שהדלת תורכב במקומה. המשך יבוא...

ישראל, את הציניות לא פיספסת, אבל חוששני שיצאת בהנחה מעט גורפת ומטעה לגבי המכוניות הישראליות. נתחיל ממה שאנו מסכימים: התוצרת של אוטוקארס ורום כרמל שווקה בעיקר לקהל שבוי והייתה נחותה משמעותית מהמקובל גם בעת ההיא. מצד שני, היא הוכיחה את עצמה בסיבוב השני של חייה (כמכונית יד שניה) כאמינה ועמידה ובסיבוב השלישי (אספנות) כאחת ששורדת וקל מאוד לשפצה. ועכשיו לנקודות המטעות: 1. המכוניות של אוטוקרס שונות משאר המכוניות שהורכבו פה, שהגיעו כקיטים מושלמים ורק הורכבו כאן. אמנם הקוביה הראשונה תוכננה באנגליה, ומשם הגיעה גם יחידת הכוח, מערכת חשמל ועוד כמה דברים, אבל ייצור השלדה, המרכב ועוד הרבה חלקים אחרים יוצרו כאן בארץ. החל מסוסיתא 12, גם התכנון של המרכב נעשה כאן בארץ. ולקנות יחידות כוח מושלמות מיצרן אחר - זו לא בושה. זו עובדה שקיימת עד עצם היום הזה. בקרב יצרני קיט קאר ועד מכוניות-על כמו מקלארן. 2. בריטיש ליילנד קנתה אחוזים באוטוקרס, ונתנה לישראלים נגישות למדף החלקים שלה. היא ממש לא התחרתה בה. מי שהרכיב את הטריומף בארץ היו אוטוקרס. יתרה מזאת, לפי מחקרו של יוחאי שנער ניסו הבריטים לשכנע את שובינסקי לוותר כליל על מכוניות הפיברגלס לטובת קיטים מושלמים של טריומף שיגיעו מאנגליה. כלומר, להיות אחד ממפעלי ההרכבה הרשמיים של החברה האנגלית. אבל שובינסקי סרב והמשיך לייצר סוסיתא, אבל עם חלקי טריומף. 3. הסיבה שטריומף 1300 הצליחה יותר מאשר הגלבוע, הייתה פשוטה. הגלבוע הייתה מוצר בוסר לא מוצלח ובמקום להמשיך לפתח אותו, המפעל ויתר עליה. וציניות בצד: בתור אחד שנוסע על תוצרת הארץ שכזו כיום, אני יכול להעיד בגוף ראשון כמה אמוציות מעוררת המכונית הזו בקרב הצופים בה. כל מי שעוצר אותי, טורח לספר שהייתה ל-אביו/דוד/חבר/בוס/לו מכונית כזו וכמה הוא זוכר אותה לטובה. אז נכון שכמכונית היא הייתה כישלון, אבל היא בהחלט מעוררת גאווה מקומית. וכן, היא משלנו. אני מציע לך לקרוא מאמרים של יוחאי שנער בנושא זה.

ממשיכים! אחרי הפירוק והסימון, הגיע הזמן להעביר את השרביט לשעיה, הפחח. לשיוף ולמילוי... בבקשה: 1. ראשית, משייפים את האזורים המסומנים. 2. בשלב הבא: משחת פיבר בכדי למלא חורים גדולים ליישר משטחים גדולים. 3. הנה, כאן, למעלה מימין. אפשר לראות את המשטח הירוק אחרי שיוף. לפני כן - היה שם חור גדול. 4. אותו כנ"ל כאן באמצע. במסגרת ההתאמות, קדחתי כאן חור אחד מיותר. אז הוא סומן מבעוד מועד ומולא. 5. ובתום השלב הזה, יועבר הטנדר לידיו האמונות של ראסם הצבעי. הוא אחראי על הפנישים של המשטחים וכמובן לצביעה. המשך יבוא...

תודה, נדב. חידשת לי. בכל מקרה, בכל אותם מקומות בהם סימנתי על הפיבר - אלו הם מקומות שעוברים מילוי ויישור, שיוף, צבע יסוד וצביעה, אז הימצאותם של הסימונים על הפיבר היא לתקופה קצרצרה בלבד.

העם הזה נמצא מספיק במתח, אני לא צריך להוסיף לו, אז הנה מתחילים. כאמור וכזכור, הפסקנו את השיפוץ בנקודה בה יכולנו לגשת עם הטנדר לטסט וגם לעבור. וזה אומר שהיו לא מעט נושאים לא סגורים, בהם ריפודי הפנים, קפיצים קדמיים וגם השלמת הצביעה של הדלת האחורית. אז אחרי שקצת הוצאנו את "הדודה" מהמערכת, תיקנו כמה ריג'קטים דחופים והוספנו כמה אחרים, הגיע הזמן להשלים את הצביעה החיצונית. וכמו בכל פרוייקט, אנחנו מתחילים בפירוק וסימון "נזקים". הנה: 1. עוד לפני הפירוק, יש להשלים את התקנת הזרועות, שמשמשות כמעצורים שמונעים מהדלת לנשור למטה מדי. 2. גם הזרועות הללו הגיעו כחלק מהקיט תרומת איסוזו די-מקס. 3. אבל לא הכל מושלם. במקור, הזרועות הללו מתחברות עם בורג לתוך הברגה השתולה בבודי של האיסוזו. אצלי בטנדר הם מתחברים עם אום מהצד השני של הפיברגלס. אלא שהפיברגלס עבה יותר והברגים קצרים מדי. כלומר, אצטרך לרתום כאן את עזרתו של יורי, מהסדנא של ינאי, על מנת שיעשה לי ברגים כאלו ארוכים יותר. 4. כשהדלת ואביזריה פורקה, אפשר להתחיל לסמן עבור שעיה את החורים המיותרים המיועדים לסתימה. 5. בקורה השמאלית עיקר העבודה והתיקונים. 6. עוד שני חורים לסתימה, הם אותם חורים ששימשו במקור לנעילות של הדלת האחורית. 7. גם הפגושים מפורקים ממקומם, כמו גם יחידות התאורה האחוריות. זהו, שלב הפירוק הסתיים, מכאן עוברים לתיקוני פיבר על הבודי מחד, ומאידך, לצביעת הדלת בצבע הראשון מתוך השניים (אפור) וצביעת שאר חלקי הברזל בשחור. המשך יבוא...

אתה אשם, איציק! מי ביקש ממך לבוא להגיד שלום במוסך ועוד להציע עזרה בניתוח השתלת מנוע שעשינו שאותו היום? יכולת לחייך בנימוס, להסתובב אחורה ולהתרחק מהמקום בצעדים מהירים... בנימה פחות מבודחת, ברוך הבא בצל הפיבר. מקווה שהסטיישן החדשה שלך תחזור בקרוב מאוד לנוע בכבישים.

זרקת חתיכת פצצה... תודה על המאמץ. בהחלט מחמם את הלב. ובכן, אחרי משאל קצר בנוגע לחישוקים הללו, הדעות חלוקות. יש כאלו שמאוד אוהבים ויש כאלו שחושבים שהחישוקים הללו מעט "גסים" על הטנדר הקטן. האמת היא שאני מאלה שדווקא אוהבים את הרעיון. בתחילת הדרך, עוד שחשבתי שבכל הקשור לחיצוניות אשאר באגף המקורי, היה זה אך ברור שגם החישוקים המקוריים ישארו. אלא שברגע שנזנחה המקוריות בצביעה לטובת הרב-גווני, דווקא עולה ערכם של חישוקים חלופיים ומודרניים יותר. כך או כך, הנושא ימתין. אמנם הטנדר נוסע, אבל עוד ארוכה הדרך לסיום. ישנם מטלות חשובות יותר. ושתי ההערות הללו נגעו להצעה של רן בנוגע "לאיירבראש" של דגל ישראל על הדלת האחורית: טוב, גם בנושא זה הדעות חלוקות וגם בנושא זה ההחלטה לא תיפול בעת הקרובה. אני ממשיך כמתוכנן בהכנת הדלת לצביעה הרגילה ואולי בהמשך הדרך נחזור לדון בנושא.

אני מניח שיש שני ההבדלים "קטנים" בין שני הסיפורים: האחד-הוא שבשעתו לא הייתה מודעות לנושא שימור ההיסטוריה ולך לא היו אז "שותפים" לשיגעון והיום גם אם ישנם שותפים פוטנציאלים - כבר לא נשארו מכוניות לשמר; השני, המורכבות של הרובר (וגם הטרקסיון), שמצריכה חלקים ייעודים, כלים מיוחדים, ספרות טכנית טובה וגם אנשי מקצוע. בדיוק המקרה ההפוך בבואנו לדון בסוסיתא: פשטות מיכנית הכי בסיסית מאפשרת בכלי עבודה בסיסים ובלי ספרות ייעודית לתחזק את המכוניות הללו. זאת ועוד, גוף הפיבר עזר לכך שלשמחתנו, לא כל הסוסיתות הגיעו לבתי קברות של מכוניות ופסו מהעולם וחלק לא מבוטל מאלו שנשתמרו - גם כיום הן ברות שיפוץ. בדיעבד, כל אותן סיבות שהפכו את הסוסיתא למכונית מיושנת ואפילו רעה - הן אותן סיבות שבזכותן קל לשפץ ולשמר את המכוניות הללו - שלושים שנים מאוחר יותר.

תודה, ידידי. אני חושב שיש עוד כמה טנדרים יפיפיים כאן בארץ, אבל לכבוד הוא לי שאתה שם את הטנדר שלי בשורה אחת עם אלו. העבודה, כאמור וכמוזכר - טרם הסתיימה. בכל הקשור לצבע, יש להשלים את הדלת האחורית וכן את הפגוש האחורי; ריפודים: טרם נעשו; יש גם כמה ריג'קטים בנושא המכונאות. בקיצור: עוד לא הגענו לסוף. אבל אנחנו מתקרבים לשם... אהה... זה גדול עלי. יותר מדי מוחצן בשבילי...

על לא דבר. בכדי להציל רום כרמל 1301 ועוד בגרסת סטיישן - המטרה מקדשת את האמצעים. וכמובן, דור, ברכות לרגל הצטרפותך לפיברקלאב! אולי כדאי להזכיר את הסיפור הזה, של ההיכרות בינינו. אחרי הכל - עברו כמעט שלוש שנים: אז אחרי שקניתי את הטנדר שלי, הבנתי מהר מאוד שחייבים מכונית לחלקים. עם מודיעין לקוי וקשרים לא קיימים, התקשתי מאוד במשימה, עד שדרך חבר של חבר, הגיעה לאוזני שמועה על סטיישן 1301 לחלקים, אי-שם בצפון. החלטתי לקחת את הורי לטיול ויחד עלינו צפונה. פגשנו אדם מאוד נחמד, מלח הארץ של ממש. הוא והורי הפליגו בסיפורים על ארץ ישראל הישנה והטובה ובינתיים בחנתי אני את המכונית. יחד עם זאת שמצבה היה לא משהו, היה נראה שהיא התאימה לצרכי. גם המחיר התאים. לחצנו יד וקבענו שתוך כמה ימים אגיע עם גרר לאסוף את האוטו. עבור התיעוד ההיסטורי, צילמתי את המכונית כמה פעמים."בשביל מה אתה מצלם את המכונית", שאל האיש. עניתי. לא יודע למה, משהו לא מצא חן בעיני. עוד באותו היום העלאתי את התמונות של המכונית לשרשור השיפוץ שלי ועוד באותו היום הורדה התמונה וקיבלתי הודעה מחבר הפורום, דור, שזו המכונית שלו, אותה הוא רכש מאותו בחור, "מלח הארץ"... מובן שמיד ירדתי מהעיסקה. אבל בשביל הספורט, התקשרתי למוכר בכדי להודיע לו שאני מגיע למחרת לקחת את האוטו. לא ענה. השארתי לו הודעה שאני בדרך עם הגרר. לא ענה. בסוף, דרך דפי זהב, הגעתי אל מספר הטלפון שלו בבית והוא "באלגנטיות" התחמק מתשובה ברורה על מה שאירע וניסה להפיל את הנושא על "אי-הבנה... בדיעבד, סוף טוב הכל טוב. אני מצאתי את התורמת המושלמת עבורי - טנדר זהה וגם הכרתי את דור, שמסתבר שהוא ידען לא קטן בנוגע להיסטוריה של סוסיתא ורום כרמל. ועכשיו, נסגר מעגל ושוב דרכה של הסטיישן הזו מצטלבת עם דרכי. כשחושבים על זה, נחמד לדעת שגרסה זו, הסטיישן, ממנה יוצרו הכי מעט יחידות (כשלוש מאות), יש בידי חברי פיברקלאב לא פחות מאשר חמש מכוניות. באחוזים ביחס ליצור זה יותר מאשר טנדרים (יוצרו 1175 - אצלנו יש שלושה) וסדאנים (יוצרו פחות מ-3,000 יחידות - אצלנו יש שתיים). קצת תמונות מהחילוץ: 1. הסטיישן, כפי שחנתה בשלושת השנים האחרונות. בשדה פתוח. 2. אמנם היה חסר גלגל אחד, אבל עם כל הכבוד, לנסות להרים את המכונית בתוך שדה קוצים ועם פוטנציאל של ביקור לא צפוי של איזה נחש... מוותר על התענוג. לפיכך קשרנו את המכונית לפורד F350, ששוב, רק על הכוח של המנוע בסרק, הוציא את המכונית לחלק הכבוש והנקי של האזור. 3. מסתבר שרום יכולה להיות מכונת קציר לא רעה, אם גוררים אותה בלי גלגל... 4. נשלפו הג'קים, הורמה המכונית ועכשיו... 5. אפשר היה להרכיב את הגלגל החלופי. 6. ולהעלות את המכונית על הנגרר ולקשור אותה לקראת המסע לביתה החדש. 7. נסיעה לא ארוכה, ו... הגענו! 8. איחוד משפחות של ממש. סבתא-רבתא סוסיתא, עם הנינה, רום 1980.

רגע-רגע! יתכן שהייתה לי בעיה בהבנת הנקרא ויצאתי טונה: חשבתי שהתכוונת למשטח הארגז ועכשיו אני מבין שאתה מתכוון לדלת האחורית עצמה, לא? אם כן, לאיזה חלק בדיוק אתה מתכוון. זה שפונה פנימה, או זה שפונה החוצה? האמת היא, שגם אם מדובר על ציור דגל על משטח ההטענה עצמו, הרעיון שהעלאת על מנת להגן על המשטח - לא רע בכלל. שתי אנקדוטות: 1. כשניגשתי לפני כשלוש שנים עם הטנדר לעמדה מספר אחת, על מנת להסדיר את "החוסרים" ברשיון בכדי שאוכל להעביר את המכונית לסטטוס אספנות, ניגש הבוחן הראשי (והצעיר) למכונית ושאל אותי בפליאה: "מה זה, האוטו מפיברגלאס?!" 2. בשעתו, כשעשיתי כתבת היסטוריה על שברולט קורבט, גיליתי סיפור נחמד: כידוע, לקורבט גוף מפיברגלאס, בדיוק כמו לסוסיתא. הדגם הראשון של הקורבט הוכן בחיפזון ובקוצר זמן ומחלקת החשמל תיכננה עבור המכונית צמת חשמל חדשה, אלא בבואם להרכיב את הצמה ולבדוק את המערכת - שום דבר לא עבד... מסתבר שמישהו שם שכח שגוף המכונית מפיבר ולא ממש מעביר זרם...

1. כן. נושא מחלות הילדות מוכר לי גם מהפרוייקט שלי. מצד אחד, זה ממש מעצבן, כי חווית הנהיגה נפגעת. מצד שני, כל תיקון/שדרוג בעיה, משחרר כזו אנחת רווחה ומעלה כזה חיוך על הפרצוף... 2. אנלוגיה נהדרת. הבנתי הכל!

תודה, ידידי. אכן כיף גדול. רן, הרעיון מבריק! אבל לחלוטין לא שימושי עבור השימוש המיועד של הטנדר שלי. אם היה מדובר בטנדר תערוכות, שהיה נשמר בשאר הזמן בצמר גפן - יש בכך הרבה הגיון. אבל כאמור, אחרי התחבטויות רבות, החלטתי ביני לבין עצמי שאם אתייחס לטנדר הזה בכפפות של משי, אשמור אותו בחניון מקורה, אסע בו רק למפגשים ותערוכות - סופו יהיה שלא אשתמש בו בכלל. ברגע שהוא הגיע למפתן ביתי, אני מנסה לנהוג בו ולהשתמש בו להנאתי ככל שרק אוכל. וכן, גם להשתמש בו לייעוד אליו הוא נוצר... מה היה עולה בגורלו של אותו ציור של דגל שריהוט הגינה היה רומס אותו תחתיו? מצד שני, אם בגלל הדגל לא הייתי יכול להעביר את אותו ריהוט גינה, אז בשביל מה לי טנדר? הנה, תראו:

ישראל, מברוק על הטסט! שני דברים מעניינים אותי לשמוע ממך: 1. איך חווית הנהיגה ברובר "החדשה", בהשוואה לאחותה הותיקה והלא משופצת? 2. בנית לעצמך "אתרוג" רציני, ברמת השיפוץ, ההשקה, הכסף והזמן. עכשיו, כאשר אתה בקו הגמר של הפרוייקט, מה יהיה היעוד של המכונית?

בהחלט יכול להיות שאתה צודק.

היום הוסדרו, סוף-סוף, מספרי האספנות של טינה. זאת ביחד עם מדבקת הטסט - לראשונה משנת 1992, מהווים מעין סגירת מעגל. פחות או יותר באותה התקופה נפרדנו מהסוסיתא 13/60 סטיישן ששירתה אותנו נאמנה משנת 1973. פחות או יותר באותו הזמן, מישהו השבית מפעילות טנדר רום כרמל, שעמד מאז על גג של מקלט וחיכה לתקומה. חיכה וחיכה, 21 שנים הוא חיכה והנה הגיע גם תורו. לא יודע מה איתכם, לי זה מחמם את הלב.

אל תדליק סתם... לפני שנתיים הייתי אומר שלמצוא גלבוע כאלו זה בלתי אפשרי. אחר הכל, גם טנדר כמו שלי התקשתי למצוא. מאז ימי הפיברקלאב - הכל אפשרי וכבר אותרו מכוניות שנחשבו ככאלו שפסו מהעולם. והנה, לראיה, שתי גלבוע אותרו והן נמצאות בשלבי שיפוץ ראשוניים אצל חברי פיברקלאב. יחד עם זאת, צריך להיות ריאליים. הסיכוי למצוא כאלו קלוש והולך ופוחת עם הזמן. מצד שני, רוצה כרמל? יש! יש מיפוי לכמה כאלו. חשוב שתבין שכמה שהשתיים דומות, הערך של הגלבוע הוא בעיקר לצורכי שימור ואספנות. כמכונית היא פחות מוצלחת מהכרמל (פירוט בנושא ניתן למצוא באתרו המצוין של יוחאי שנער). לא לחינם כרמלים נשמרו במשך השנים טוב יותר. טוב, הן גם יוצרו במספרים גדולים בהרבה... אם ברצונך גם לנהוג במכונית ואפילו עד רמה של שימוש שוטף בה - כרמל היא הבחירה הנכונה. תן לעבד נתונים עם החברים ולשלוף מהזיכרון את המיקומים והמצב של כרמלים הידועות לנו. או במילים אחרות: המערכת מעבדת נתונים. אנא המתן...