און יעקבסון

כרגע אנו בשלב ההתאמה הסופית. בתכנון, כמובן, צביעה של הדלת עצמה. האם שכבת צבע עבה ואיכותית לא תיצור את אותה שכבת בידוד נדרשת בין שני החלקים?

מכל הלב. כשתגיע לארץ, טינה טנדר ואני נצא למסע אלייך לצפון, בליווי שתי אחיותיה לסדרה 1301 (סדאן וסטיישן) כל זאת על מנת שאקיים את הבטחתי מהיום שנפגשנו: לתת לך לנהוג בטינה. כל מה שאתה צריך הוא לתת לי מקום ושעה ולהיות עם רישיון נהיגה בתוקף...

צודקים לגמרי! טינה טרנר, טינה טנדר, ויטני יוסטון, מייקל ג׳קסון. אני כבר מבולבל...

דני יונגר היקר. לפני כמעט שלוש שנים, הגשמת לי חלום ומכרת לי את הרום כרמל טנדר שקנית אתה לשיפוץ ולו נתת את השם "טינה טנדר" ואף הכנת את לוח האלומיניום שהיה אמור להיות המכסה האחורי של דלת תא המטען. שלוש שנים! הרבה יותר ממה שחשבתי שייקח לי (כמעט) לסיים... בזמן הזה, אתה נסעת למקום אחר; ניסים, הבעלים המקורי של טינה בעשרים השנים האחרונות הלך לעולמו; טינה טרנר, אהובתך שעל שמה נקרא הטנדר גם עזבה אותנו למקום שכולו טוב והחיים ממשיכים. כמעט שלוש שנים אני שומר על הלוח אלומיניום שנתת לי, בידיעה שבבוא היום - ארכיב אותו באחורי הטנדר. אלא שכמו שאומרים, כל תוכנית היא בסיס טוב לשינויים. בעוד שהלוח הזה תוכנן עבור דלת דומה למה שהיה במקור, אני הלכתי לכיוון אחר לגמרי. כיוון שבעטיו הלוח אלומיניום המושקע שלך לא התאים ליעוד החדש. אז צר לי לאכזב אותך שכך קרה. מאוד רציתי להפתיע אותך עם האחוריים שאתה תכננת. אלא שפטור בלי כלום אי-אפשר! אז, דני, במיוחד עבורך, בשבילך ולכבודך: 1. לפני שנתחיל, ככה, אגב, נראה החלק האחורי של הטנדר, כאשר מערכת התאורה פועלת. 2. הפתעה! טינה טנדר לא עזבה אותנו! היא נשארת בטנדר, על הדלת האחורית, רק בצד הפנימי. 3. הדלת נקדחה ואל מול כל חור רותך אום, כך שההרכבה והפירוק יהיו קלים לביצוע. כאן, לפני חיזוק הברגים. 4. וזו התוצאה הסופית, כאשר הדלת פתוחה. 5. וככה, דני, זה נראה כאשר הדלת האחורית סגורה. זהו! פרוייקט בניית הדלת האחורית הגיע לסיומו. האמת היא, שלא בדיוק. עוד צריך להתאים רצועות מגבילות תנועה, כי "המספרים" המקוריים של הדי-מקס לא התאימו. אבל זה יחכה לשלב קצת יותר מאוחר. צריך להתקדם. עוד בהקשר הדלת הוא כמובן צביעה סופית שלה - מה שנעשה כאשר נחזיר את המכונית לדרך השטח. זה גם המקום להודות לינאי טובי, הבעלים של סדנת השיפוץ המדהימה הזו ולצוות שלו, יורי ואנטולי. אנשים שמה שהם עושים לא נקרא מקצוע. זה נקרא אומנות! תודה על האירוח, המקצועיות, הירידה לפרטים, איכות העבודה, התעקשות על הרמה הגבוהה אפילו שזו דלת של "סוסיתא"... לא יודע אם כאשר אתם רואים את הדלת בתמונות, אתם יכולים להבין כמה שהעבודה שנעשתה פה איכותית ומדוייקת. צריך לראות בכדי להבין. אז תודה לכולם וחג שמח.

תודה. אשקול את ישום ההמלצה הזו "בתנועה". כלומר, אחרי שהטנדר יעלה על הכביש ונראה אם: א. הדלת מרעישה. ב. האם רעשי הדלת חודרים לתוך תא הנוסעים המרוחק והסגור.

תודה, ידידי. זה אכן מבצע מורכב. לגבי הידית: המחשבה הראשונה הייתה לעשות כן, אבל בגלל שהמשטח של הדלת כל כך גדול ורחב, החלטנו ״לשבור״ אותו בעזרת הידית הזו. ולגבי פלטת האלומיניום אותה קיבלתי בירושה מדני: לצערי, היות וחרגנו מתכנון הדלת המקורית, היא לא התאימה לנו. אבל אל דאגה, כבודה של טינה - במקומה, ודי לרמיזה... המשך בערב.

אחרי שנבחרה הידית החדשה ואחרי שתם שלב ההתאמה והריתוך בין השלד של הדלת, למעטפת החיצונית - אפשר להמשיך הלאה: להתאים את הידית ליעודה החדש. תזכורת: עובי הידית היה גדול מדי עבור עובי הדלת והיה צריך לעשות בה התאמה. לא סיפור גדול. עניין של מדידת העובי הקיים בדלת בהשוואה לידית וחישוב של כמה צריך לחתוך בידית. לא צילמתי את השלבים, אבל אפשר לראות את התוצאה בתמונות. הנה: 1. אחרי ביצוע מדידות של הדלת והחלטה על מיקום הידית, סימן יורי את המקום המיועד וחתך את הפח. והנה הידית ממוקמת במקומה החדש. 2. כאן אפשר לראות את הידית כבר מחוברת למקומה וכן את השינוי וההתאמה שנעשו בידית עצמה. 3. עכשיו אפשר לחבר את המוטות שפותחים את הבריחים משני צדי הדלת. עובד מצוין! 4. השלב הבא: הרכבה מחדש של הדלת על הבודי והתאמתה כך שהיא תהיה מאוזנת ומכוונת. 5. וכך נראית הדלת מבחוץ. בשלב הכמעט סופי שלה (חסרה צביעה בהתאם לגווני הבודי. זה יקרה כאשר נחזור ל-"דרך השטח"). 6. וקצת תמונות תקריב על הידית. כך, במצבה הסגור. 7. וכך, כאשר רוצים לפתוח את הדלת. 8. והדבר נעשה על ידי סיבוב הידית. יפה! אנחנו כמעט-כמעט בסוף פרוייקט הדלת האחורית. אני אופטימי. הכל הולך כשורה.

מטבע הדברים, הסדנא של ינאי מצויידת בכל הדרוש לשיפוץ מכוניות וזה כולל חדר מנועים, מחלקת פחחות, שיקום ובניה מחדש של חלקים שלא ניתן למצוא וכמובן ציוד צביעה. לגבי ציוד הצביעה - לא צובעים כאן מכוניות, אלא משתמשים בציוד על מנת להכין חלקים בצבע יסוד ולשמר אותם לאורך זמן. למה ההקדמה: כי חלקי המתכת השונים שמרכיבים את הדלת האחורית הגיעו חשופים ולאחר תום תהליך ההכנה, הם עברו צביעת יסוד, על מנת שלא תתפתח חלודה. הדלת בנויה משלושה חלקים עיקריים: שלד, קליפה חיצונית ומכסה פנימי. בעוד שהמכסה הפנימי פריק, הקליפה והשלד מרותכים זה לזה. וזה אומר שגם את הקליפה צריך להכין ולצבוע בצבע יסוד, עוד לפני הריתוך לשלד, כי יש נקודות לא יהיה ניתן להגיע אליהן לאחר הצביעה. אבל למה להכביר מילים, קדימה לתמונות! 1. "הקליפה" החיצונית, לפני ניקוי החול וצבע היסוד. 2. אלו הם התושבות של הדלת האחורית, אשר מחוברות לצירים שעל הבודי. הן במקור של די-מקס, אבל עברו התאמה ליעודן החדש ולכן גם ייצבעו ביסוד. 3. קפצנו קדימה לשלב הריתוך של הקליפה לשלד. מיקום השלד מסומן על הקליפה וכל עשרה ס"מ קודחים חור. 4. הרעיון: באופן כזה הריתוך טוב ועמיד יותר. 5. מהצד השני, מתוך השלד, ניתן להוסיף עוד כמה נקודות חיזוק. 6. גמר ביצוע! שלב הבא: התאמת הידית החיצונית.

"יש בעיה", מודיע לי רענן, והלב שלי צונח לתחתונים. מה עכשיו, אני חושב לעצמי. מצד אחד מקווה לטוב ומצד שני מנבא שחורות. "אני פה ליד הטנדר והידית שהבאת עבור הדלת האחורית לא מתאימה. כלומר, היא מתאימה כי כל המכלול מגיע מאותו סוג טנדר, אבל היא לא מתאימה לעובי הדלת ברום". טוב, נרגעתי. לא סוף העולם. על אחת כמה וכמה שאת הפיתרון לבעיה, גם אותו סיפק רענן. ומאחר שאין כמו מראה עינים, אז בבקשה: 1. ידית דלת המטען של איסוזו די-מקס, שיועדה במקור לטנדר שלי. 2. הבעיה שלה היא שהעומק שלה גדול מדי והיא לא נכנסת לתוך הדלת. הרעיון של ספייסר בין הידית לדלת נפל מטעמי עיצוב ופרקטיקה. צריך למצוא פיתרון אחר. 3. והפיתרון הזה, כאמור, כבר חיכה לי בבואי לראות את הבעיה. ידית מסוג אחר לגמרי, עם מנגנון שמתאים לצרכים שלנו והיא גם מתאימה יותר לסגנון העיצוב של הטנדר. 4. גם כאן מדובר בידית בעלת עומק גדול מדי, אבל בזכות היותה עשויה ממתכת, ניתן לחתוך ולקצר ממנה את העומק המיותר. אז יש עם מה לעבוד, רק שקודם לכן צריך לסיים עם השלב השני של הדלת. אבל על כך: מחר!

ינאי, נגעת בדיוק בנקודה! אמנם מי כמוך יודע איך הדברים הללו מתנהלים, אבל אף פעם, בשום נקודה, לא עברה במוחי המחשבה שאני קונה כאן מכונית לצרכי השקעה. כלומר, השקעתי בה לא מעט. כסף וזמן, אבל בידיעה שההשקעה הזו לא תחזיר את עצמה. אני גם די בטוח שהמכוניות שלנו לא יעלו בערכן באחוזים שציינת (והנבואה ניתנה לשוטים, כן...) , אבל זה עדיין לא משנה שהכל נעשה מאהבה. ומה שמשמח הוא שבזמן האחרון מסתבר שלא מעטים חולקים את האהבה הזו למכוניות הישראליות, וזה אכן מחמם את הלב.

עבור שתי מטלות הגיעה טינה לסדנתו של ינאי: האחת, הדלת האחורית; והשניה (שבעצם הייתה הראשונה) - הפגוש האחורי. הפגוש המקורי של הטנדר היה חבוט, חלוד ועקום. במרכזו שכן מדרך שנועד לסייע לעליה על גבי הארגז כאשר הדלת האחורית סגורה. מטעמי מראה, עמידות וממש לא פרקטיקה - בחרתי לוותר על המדרך ולהשאיר רק את שני חלקי הפגוש הקטנים, אותם יצרו מחדש בסדנא. בעצם, מה שנשאר הוא לחבר את חלקי הפגוש ל-"עוקצים" המעגנים את הפגוש לשלדה. וכאן סיפורנו מתחיל להיות מעניין... 1. הפגוש מורכב מכמה חלקים: ברזל זווית פשוט שמחובר לשלדה, שתי חתיכות ישרות ברזל שמחברות בין אותה זווית לפח של הפגוש ויחידת הפגוש עצמה. 2. במקור מוקם הפגוש רחוק ביחס למרכב ולכן חתיכת הברזל הללו ארוכות למדי. 3. הנה, כך זה נראה, פחות או יותר. אולי זה הולם רכב עבודה של שנות השבעים, אבל לא מתאים למהות השיפוץ שלי. אז... 4. זו הכוונה: לחתוך את חתיכת הברזל הללו על מנת לקרב את פיסות הפגוש הללו לבודי. 5. ואחרי החיתוך, ההתאמה והריתוך, נצבעו החלקים חדש בצבע יסוד. 6. בין השאר, עד שהפגוש התייבש מהצבע, ניצלתי את ההזדמנות לקבע את צמות החשמל של יחידות התאורה האחוריות שנראות כאן בתמונה הזו משתלשלות מתחת לבודי. 7. וככה נראה הפגוש האחורי החדש במלוא הדרו. 8. צמוד לבודי ומתאים הרבה יותר למראה הכללי. כמובן שכל המכלול הזה עדיין לפני צבע.

דני, יקירי. ״הקליפה״ מפח דק והיא לא כבדה כלל. ובכלל, התאזר נא בסבלנות. אתה אמנם רחוק מאיתנו, אבל לא נשכח. רמז: טינה תקבל את הכבוד הראוי לה...

יש איזה פרדוקס בכך שהטנדר שלי נמצא בסדנא של ינאי טובי. למה? כי לראות את הרום כרמל טנדר - מכונית קיט קאר בסיסית וזולה, לצד אלפא C6 שהובאה לשיפוץ מאנגליה, כבאית נדירה שנמצאת בשלבי שיפוץ מתקדמים שלה ושאר האוצרות שיש שם - זה פשוט לא נתפס. ומה שיותר אבסורד, הוא האופן שבו אנשי הסדנא הזו (ינאי - הבעלים, וצמד העובדים - יורי ואנטולי) מתייחסים לעבודת השיפוץ. כל עבודת שיפוץ. סתם אנקדוטה: בוולוו חסר לאחד ממחזיקי הדלת האחורית תפוח. טרם מצאתי כזה. יורי אמר שהוא יכול לעשות אחד כזה חדש. בדיוק כמו המקורי. יורי, אמרתי לו, חבל על הזמן שלך. תעשה לי משהו פשוט, אף אחד לא רואה את זה. משהו זמני. עד שאמצא משהו. בסה"כ צריך מתאם הבנוי מבורג ואום. "בשום פנים ואופן! לא עושה דבר כזה. רוצה, תעשה בעצמך. או שאני עושה את זה כמו שצריך, או שלא עושה בכלל". כי בין אם המדובר באום פשוט למחזיק דלת של וולוו, דלת אחורית של רום כרמל, או מכונית נדירה מתחילת המאה שעברה - אם אתה מכבד את העבודה של עצמך, אתה לא יכול להוריד את הסטנדרט שלך. וזה מוביל אותנו לדלת האחורית של הטנדר. כאשר ינאי הגיע לסדנא שלו, הוא בחן את הטנדר שכמה ימים קודם לכן הגיע אליו, את מה שאני ביצעתי בו עד לאותה נקודה ואת מה שביקשתי שייעשה בדלת האחורית ויחד עם יורי הם עיצבו את התוכנית. מיותר לציין שזו תוכנית מורכבת וטובה לעין שיעור ביחס למה שאני חשבתי עליו, ובטח בהשוואה לדלת שהייתה בטנדר הזה במקור. אז מאחר שמדובר בדלת שהיא למעשה "פרוטוטייפ" והיא מורכבת מהרבה חלקים קיימים שצריך להתאימם לדלת - לא מדובר בפרוייקט של מה בכך. בתור צופה מהצד, הפעם, מעניין לראות איך חשיבה מקצועית וסדר פעולה של אומן באים לידי ביטוי - גם בהרכבת דלת אחורית של רום כרמל. והכי חשוב - הסבלנות, המדידות וההתאמה ואופן קבלת ההחלטות. אבל עזבו מילים, קבלו קצת תמונות: 1. השלד של הדלת, ביחד עם הבריחים. הדלת מהודקת למקומה בקליק נוסך ביטחון. 2. עכשיו אפשר להרכיב את הקליפה החיצונית של הדלת. 3. הנה בריח אחד... 4. והנה שני הבריחים, במלוא הדרם. 5. קצת מוזר לראות שטח גדול כך כך ללא שום משהו שישבור אותו. אז אם הייתה מחשבה שאולי ידית הפתיחה של הדלת תמוקם בחלק הפנימי,היא נגוזה. יתרה מזאת, גם הצביעה תקח בחשבון את השטח הזה (אולי בהוספת פס אפור על הדלת הכחולה) וכמובן גם בהוספת הסמלים הנכונים. בחזרה להווה: הדלת תוכננה כך שלכל כיוון ולכל ציר יש אפשרות כיוון בכדי שאפשר יהיה להגיע לקווים ישרים ונעילה מדויקת. ואם תסתכלו, תוכלו לראות כי הדלת אכן מיושרת ביחס לגוף הפיבר. אלא שמסתבר כי... 6. מסתבר כי הבודי באזור הזה היה די עקום ואפרופו שאיפה לשלמות? יורי לא היה מוכן לקבל את העובדה הזו ופשוט יישר את האזורים הבעייתים. אז כן, האזור הזה יצטרך שכבת יסוד וצבע מחודשים, אבל הי, לפחות הקווים ישרים! 7. ואלו הם אומי החיזוק של החלקים השונים. אפילו בחלק לא מוסתר ולא נראה לעין מעין זה - הדיוק והאיכות ניכרים ומרשימים. המשך יבוא.

לא מתרגש מקצת חלודה. במיוחד אם יש קשרים טובים עם מוסך לו יש מחלקת פחחות... (-;

כן, אילן. אני עדיין מחפש כיס. תודה מראש.

תודה על תשומת הלב. אתה צודק בהחלט. מאחר שהדלת לא אטומה הרמטית, ותיתכן כניסת מים - אכן יהיו חורי ניקוז בתחתית הדלת.

תתחדש! בהצלחה בשיפוץ.

צודק. יחד עם זאת, במהלך חיי הדגם הזה, נעשה המעבר ליחידות הכוח של טריומף. ההבדל הויזואלי הבולט הוא בלוח המחוונים. מד אחד גדול ב-12, כמו בקוביה; שני מחוונים בטריומף ולכן הכינוי של הדגם הוא 13/60 (למרות שמנועי טריומף הראשונים שהגיעו היו בעצם 1.2 ליטר - אז הכינוי הנכון של הדגם הוא 12/50) מאחר שהבודי נשאר זהה - מכאן הבלבול. שהרי הדגם הבא של הסוסיתא גם נקרא 13/60.

שניכם צודקים, כמובן. ומה שיפה כאן שהאזעקה הזו... עדיין עובדת!

חן הודיע לי היום שהוא גמר להכין את גלילי המתכת לקראת יציקות הגומי וכי שהוא מקווה שבשבוע הבא תהיה המנה הראשונה מוכנה. יש רשימת המתנה, חן, אז תחשוב כל הזמן בכפולות של שמונה...

כן, אפילו המדבקות באוטו הזה מקוריות מפעם. שים לב לסימוני מספר הרישוי על החלון - אות לעידן בו היו מסמנים חלקים אלו כנגד גנבה. ולגבי המועדון: רעיון מצוין! אבל לא עכשיו, כי כרגע אנחנו קצת עסוקים. יש התקוממות באגף הפיברקלאב. פתאום נהיו לנו לא פחות מאשר ארבעה בעלי סוסיתא/רום סטיישן (שתיים מסוג 12, אחת 13/60, ושתי רום כרמל 1301) והם מרימים את הראש ורוצים לפרוש ולהקים את פיברסטיישנקלאב...

יורי לא עוצר. אחרי הפסקת סיגריה ועוד רגע אחד לחשוב, מגיע הרגע שבו רענן אמר לי שאני צריך לקחת צעד אחורה. זה השלב בו יורי מעביר את הסיגריה לזווית הפה. זה השלב שבו הוא נהיה רציני. כמו תלמיד ממושמע, אני עושה את עצמי בלתי נראה ונותן למאסטרו לעבוד. 1. הזרוע, הציר והדלת. לראשונה מורכבים על הארגז. במצב סגור... 2. במצב פתוח. 3. וככה זה נראה ממבט רחוק. צריך להרגיש בכדי להאמין לדיוק של ההרכבה ולעובדה שאין לדלת שום חופש לצדדים והיא ממורכזת כמו שצריך. 4. עכשיו עוברים לחשוב על האופן והמיקום בו הזרוע התומכת תורכב. 5. זה לא כזה פשוט. המיקום צריך להיות בין הציר של הדלת מלמטה והבריח מלמעלה. 6. יורי אומר שיתכן שהוא יאלץ לשנות את היחס בין הזרועות. או, שבמקרה הכי גרוע - לוותר על הרעיון ולהשתמש בכבלים, כמקובל גם בחלק מהטנדרים המודרניים. 7. נעזוב את זה עכשיו, אומר יורי. בוא נתקדם עם המנעולים. צריך לשנות את בסיס הבריח ויורי חותך ומרתך ומתאים ומסמן ובודק ומכוון כך שהוא יעשה שימוש גם בחור המקורי שקיים בבודי. 8. ו... ככה נראה הבריח המורכב על הדלת. המשך יבוא.

אחרי התיקון המעמיק, השיופים ושאר ההכנות, הגיע הזמן להתקדם. בבקשה: 1. אחרי סיום שלב הטלאים. 2. בשלב ישור השטח והמילוי - אין תמונות. אז נעבור לשלב צבע היסוד. 3. גם מאחור. 4. וזה אחרי הצביעה. החברים במוסך החליטו לצבוע את כל החלק העליון של הכנף. הייתי מסתפק גם בצביעה מקומית, אבל הם יודעים יותר טוב. 5. חלודה? איזה חלודה? כמו חדש! 6. עכשיו צריך לצבוע גם את הקורה. הפעם בצבע שחור - כפי שהיה. 7. והשלב האחרון: זגג! הזכוכית הוחזרה למקומה ו... נגמר! אפשר לעבור הלאה.

תודה על המידע. נתתי מבט לכיוון, אבל אצטרך לעשות זאת שוב באופן מעמיק. על פניו - נראה בסדר. מזכיר לך לגבי הבוקסות שדיברנו עליהן. תודה מראש.

עם כל הכבוד - ויש הרבה ממנו - אני חושב שהפעם אתה טועה. לפח גמישות גבוהה מאשר לפיבר ומסיבה זו מתוכננת הדלת האחורית כך שהיא מהדקת את דופנות הארגז כשהיא סגורה. סע אחרי טנדר בו ההידוק הזה לקוי וראה איך שתי הדופנות נעות זו ביחס לזו כמו עלה נידף ברוח. אז דופנות הארגז בפיבר מוצקות יותר ויחד עם זאת אותו רעיון הידוק של הדופנות לדלת יאומץ גם בפיברית.