און יעקבסון

רן, הרשה לי להסיר דאגה מליבך: כל החלקים המרכיבים את מנגנון הדלת נלקחו כמו-שהם מדלת אחורית של איסוזו די-מקס חדשה. חזקה עליהם שאם הם מחזיקים מעמד בשימוש עוין וחסר רחמים בטנדר עבודה, הם יחזיקו מעמד גם בטנדר שלי, שמין הסתם יזכה ליחס כשל אתרוג. יתרה מזאת: במקור, הציר של הדלת התחבר עם בורג אחד לדופן הארגז, המחוזקת בינות יריעות הפיבר בפס מתכת. שים לב שבתמונות, אותה זרוע של הציר מחוזקת מהצד שני בפלטה נוספת. בתום העבודות, תהיה הדלת הזו חסונה לעין שעור ביחס לעומסים שידרשו ממנה.

אני בעיסוקי, אבל יורי כבר נכנס באמו... עכשיו הוא כבר בשוונג ואי-אפשר לעצור אותו. לשמחתי, התפנה לי צוהר בשעות הערב ומאחר והייתי באזור, קפצתי לראות את ההתקדמות. מעבר לכך, שכאמור, יש התקדמות, אי-אפשר שלא להוריד את הכובע בפני הרצינות התהומית שהאיש הזה לוקח את העבודה שלו. מקפיד על קוצו של יוד ועל התאמה מושלמת של כל חלק וחלק ובאיכות שמצד אחד גבוהה בהרבה ממה שהטנדר הזה ידע במקור ומצד שני, גבוהה בהרבה ממה שאני הייתי מסוגל לעשות. בעוד אני משתאה ששני הזרועות הללו זהות לחלוטין, הוא משתומם שאני בכלל עושה מזה עניין. הוא פשוט לא מכיר דרך עבודה אחרת... הנה, תראו בעצמכם. 1. הכנת הזרועות נמשכת. החורים נקדחים בהתאם לתוכנית. 2. עכשיו צריך לחרוט שני פינים, שבעצם ישמשו כציר לדלת. 3. הפין מולבש בתוך הזרוע באופן הזה. 4. והנה שני הזרועות, מוכנות להרכבה. 5. "זה בא בתוך זה"? בדיקת התאמה בין הזרוע החדשה לזרוע המקורית של האיסוזו, שהותאמה לדלת. 6. עכשיו אפשר להרכיב את הזרועות על גבי הבודי. 7. אמנם בתוך הבודי מושתלת פיסת מתכת שבמקור מוברגים אליה הצירים המקוריים, אבל יורי העדיף לבנות יחידה חדשה וחזקה. המתכת המקורית משמשת כחיזוק ותו-לא. המשך יבוא.

אחד הדברים שהפריעו לי יותר במצבה של המכונית, הייתה נקודת חלודה שהתפשטה מתחת לחלון האחורי שמאלי. מקורות יודעי דבר אמרו לי שזו נקודת תורפה במכוניות האלו. כך או כך, היה ברור לי שזה אחד הדברים הראשונים שצריך יהיה לסדר כאשר המכונית תחזור מאחותי. ואכן, בוא ביום שהיא חזרה אלי (המכונית), השארתי אותה בידיו של הפחח של דרך השטח - שעיה - שיפליא בה את קסמיו. האמת היא שהתיקון הזה הגיע לא רגע אחד מוקדם מדי. החלודה כבר אכלה את המתכת לכל עובייה והיה צורך לעשות שם ניתוח של ממש. הנה: 1. ניקוי החלודה מעל פני השטח גילה ש... 2. אין שטח. יש חור... 3. ומאחר שלא הייתי שם בכדי לצלם את התהליך, אז נעבור לשלב התאמת המתכת החדשה, שתורכב אחרי החיתוך של כל החלק הפגוע וניקוי שיירי החלודה. 4. ועוד קפיצה קטנה לתמונה של "אחרי". 5. מאחר שהחלודה התפשטה גם למשקוף הפנימי... 6. לא היה מנוס אלא מאשר לחתוך ולתקן גם את הצד הפנימי. 7. ואחרי ניקוי השטח, שיוף ומילוי - שכבה ראשונה של יסוד. לבקשתי, נעשה באזור הזה תיקון מקומי בלבד. לא רוצה לצבוע את כל הכנף, גם במחיר של הבדל מסוים בגוון הצבע.

אהה! נכון, מבשלים במכבש... אז אחרי כמה רגעים של חשש, יצאה הבוקסה הראשונה מהתבנית ואנחת רווחה גדולה נפלטה מפיו של חן ושלי. הפרוייקט הצליח! פיברקלאב, בעזרתו של חן פרחי, הצליח להשלים ולהחיות בחזרה כמעט את כל ליין מוצרי הגומי של הסוסיתא/רום. בבקשה: 1. הדוגמא כנגד המוצר שלנו. 2. ועוד מהתבנית - גומיות מוט מייצב חדשות. 3. והערמה הזו היא הבסיס לכל הבוקסות החדשות שיהיו לנו, בעזרתו של חן. 112 בוקסות מתלים ו-38 בוקסות קפיץ תחתונות. הסיבה לפער בכמויות: בכל מכונית יש צורך ב-8 בוקסות מתלים ורק שתי בוקסות קפיץ.

בדיוק בגלל זה...

לצערי היום הייתי עסוק בענייני הפיברקלאב ובימים הקרובים לא יהיה לי הרבה זמן פנוי, אבל מזל שיש חברים טובים שגם דואגים שפרוייקט הדלת יכנס להילוך גבוה וגם דואגים לעדכן במתרחש בתמונות. הנה: 1. בסיוע התאמות קלות, התאים יורי את הזרועות המקוריות מדלת של איסוזו די-מקס. 2. הזרועות האלו מחברות כנראה בתמונה בין הדלת ולבין הבודי. עכשיו נותר לבנות את הציר אליו תתחבר הזרוע. 3. הפלטות הללו יחוברו לפיבר (על מנת לתת חיזוק לאזור). 4. ומהן ייצא הציר עבור הזרוע.

מצאתי באי.בי וגם קניתי. איזה צבע הדופנות של הדלת?

היום הקדשתי את הזמן לטובת חברי פיברקלאב. כלומר, לטובת החלק האחרון של פרוייקט חידוש ייצור חלקי הפלסטיק והגומי של המכוניות שלנו, בסיועו, הדרכתו ובהובלתו של רב הפורום - חן פרחי. תזכורת: עם השנים מתמעטים והולכים חלקי הגומי הזמינים עבור המכוניות שלנו. פה ושם ניתן למצוא בחנויות גומי מלאי, אבל המדובר בחלקים חדשים, אבל זקנים. מצד שני, בכל הקשור למערכת המתלים בסוסיתא ועד רום - היא מבוססת מערכת מתלים של טריומף הארלד/ספיטפייר וניתן להשיג עבורה חלקים בחו"ל. אבל הניסיון שלי מלמד שלא כל החלקים הללו שאני הבאתי עבור הטנדר שלי היו איכותיים דיים וכבר כעת אפשר לראות סדקים בגומיות וזה אפילו עוד לפני שהמכונית החלה "לעבוד" כמו שצריך. אז החלטנו לחדש את ליין הגומיות הדרוש עבור המכוניות שלנו. חלק מהמוצרים היו זמינים אצל חן פרחי. יחד עם זאת, ישנם חלקים אחרים אותם לא ניתן להשיג (לדוגמא, גומיית פיית מיכל הדלק), אז החלטנו לעשות מעשה קיבוצי ולשחזר את ליין הגומיות של המכונית הישראלית וזה אומר שהיינו צריכים לשחזר ולייצר מחדש תבניות ולמודי ניסיון - החלטנו גם לעשות כן בכל הקשור לבוקסות המתלים. לפני כמה ימים סיימנו את פרוייקט גומית פיית מיכל הדלק וחלק מהחברים כבר קיבלו את הגומיות החדשות לידיהם. עכשיו הגיע תור שאר הגומיות. אז הנה זה בא: 1. חלק מבוקסות המתלים של הרום. בתמונה: גומיית מוט המייצב, בוקסת הבולם התחתונה, בוקסת זרוע מתלה. 2. על סמך הדוגמאות הנ"ל, יוצרה עבורנו תבנית חדשה. 3. והנה בדיקה של התבנית עם הגומיות החדשות. 4. על מנת לייצר מחדש את הבוקסות, היינו זקוקים גם למוט חלול, במידה הנכונה. הוא הגיע, כמובן, לא חתוך למידה. פניתי לאחד מבתי המלאכה באזור שעושה עבודות כאלו, והוא דרש לא פחות מאשר חמישה שקלים לכל חיתוך של המוט... מאחר שתיכננו להגיע למלאי של 100 בוקסות (לכל מכונית שמונה בוקסות מתלים ושתי בוקסות בולם תחתונות) - תחשבו לבד את הסכום שהיינו צריכים להשאיר אצלו. אז החלטנו לחתוך את הצינור לבד במוסך דרך השטח עם ציוד מתאים. את כמה הבוקסות הראשונות - חתכנו בידנית. 5. וככה הן נראות. לפני השחזה להורדת שיירים וניקוי. 6. תהליך היצור של כל בוקסה לא פשוט והוא כולל ניקוי המתכת משיירי לכלוך ושומן, מריחה של הבוקסה בגרפיט... 7. ואז יסוד מתאים. 8. ועכשיו הגיע הרגע! מוסיפים את הגומי המתאים, מכניסים למכבש ו... מבשלים! מדברים על בישול ונהייתי רעב... אז עד שהבוקסות יהיו מוכנות, אני בהפסקת אוכל. המשך יבוא...

תודה רבה על המילים החמות והמעודדות! הן חשובות ומאוד עוזרות בימים שאתה מרגיש שאין לך אנרגיה לאוטו, או שזה מרגיש כאילו צריך לטפס על קיר חלק ואין איפה להיאחז, או שסתם בא לחפף... כי זה היה יכול להיות כל-כך קל... וגם השיפוץ הזה היה מסתיים כל-כך מזמן... אבל הירידה הזו לפרטים דורשת את הזמן שלה ושעה מתווספת לשעה ויום לעוד יום והנה עברו להם כבר כמעט שלוש שנים. בעניין אחר, לא הנחתום יעיד על עיסתו, אבל אני חושב שאני יותר מצטיין בירידה לפרטים מאשר דווקא ברמה המאוד גבוהה של השיפוץ. תמיד יש למה להשתפר ותמיד אפשר לדקדק אפילו יותר בקוצו של יוד, אבל אין גבול לטירוף וחייבים לשים גבול איפשהו. אחרת השיפוץ הזה לעולם לא יסתיים. ותיכף אעלה עידכון קל מהשטח, אבל אם התוכניות לחודש הקרוב יתממשו, אני חוזר ואומר: עד יום העצמאות יש לטינה טסט!

אני בטח לא יודע. כי החימום אצלי מנותק...

אכן כן. ריגול. כי כאשר החלטתי שאני לא מסתפק בצילומי ריגול ובאתי לראות ובעצמי וגם לצלם - יורי תפס מרחק מהמצלמה... אז ההתקדמות קטנה, אבל ממקור יודע סוד הודלף לי שהשאיפה היא שעד סוף השבוע הדלת והפגוש יהיו מוכנים. הלוואי! ובתמונות: 1. המבנה הפנימי של הדלת. או השלד שלה, עם תרצו. מנגנון הנעילה יהיה מורכב בתוכה ואילו הפחים העוטפים סביב-לה. 2. אמנם מבעד לפח החיצוני, אבל בסופו של דבר הוחלט שכאן תמוקם ידית הפתיחה החיצונית. כן. מבחוץ. מקווה לעוד תמונות בימים הקרובים.

אמנם בתוך מחלקת הפחחות ולכן לא מספיק אור, אבל בשביל הרושם הראשוני - זה מספיק.

במילים אחרות, הקצאת סדרות מספרי רישוי ליבואנים - מעשה מקובל ונפוץ בשנים ההם ועד בכלל.

לא בטוח שהבנתי את השאלה, אבל מתי האוטו שלך קיבל לראשונה רישוי? אגב, חבר צילם עבורי בחניון של העבודה שלו וולוו 240, שמספר הרישוי שלה מאוחר במספר אחד בלבד אחרי מספר הרישוי ב-245 שלי.

נגעת בדיוק בנקודה הנכונה. המכונית הזו לא נקנתה לצרכי "אספנות", אם כי היות והיא כמעט בגיל המתאים, אז שיהיה. ה-"תפריט" היה מכונית ישנה ומעניינת, אבל כזו שאפשר יהיה להשתמש בה באופן שוטף. האמינות המופלגת של הוולוו סדרה 200 ופשטות הטיפול בה (לא באמת הרבה יותר מסובכת או מורכבת מאשר הטיפול ברום...) היוו משקל רב בהחלטה. אולם מה שהכריע סופית לכיוון של הוולוו המסויימת הזו היה המצב הספציפי בה היא נמצאה. יתרה מזאת, כל התיקונים אותם ביצעתי עד עתה, בהחלט אפשר להגדיר אותם כתיקוני אחזקה שוטפים. כבלאי טבעי לחלקים שרובם ככולם עדיין מ ק ו ר י י ם! והמדובר בעיקר במוצרי גומי "שעובדים", שגם אם הם החזיקו כמעט שלושים שנים מרשימות - ומרשימות ככל שיהיו - סופו של כל גומי להתייבש ולהתפורר. אז ערך אספני הוא בהחלט לא השיקול ויחד עם זאת, אני בהחלט רואה את עצמי מחזיק את המכונית הזו לאורך זמן, גם בגלל שהסיבות שפורטו לעיל, אבל בעיקר כי תחושת הנהיגה בה היא כשל גרוטאה בת שלושים שנה, אלא כשל מכונית צעירה בהרבה.

תמונות ריגול ראשונות הגיעו אלי בדרך לא דרך (כלומר, באמצעות הטלפון): יורי החל את השלבים הראשונים של הכנת הדלת האחורית. מכאן זה נראה כמו השלד של הדלת, אליו יחוברו צמד הפחים משני הצדדים שיתנו את תצורת הדלת ובאמצע מנגנון הנעילה של הדלת. הנה זה בא...

תודה לכל החברים על התגובות האוהדות. לא ידעתי שלטנק השבדי הרבוע וחסר היחוד (בזמנו) יש כל כך הרבה מעריצים וזוכרי טובות. אולי בגלל הסיבות הללו הוא נשאר על קווי היצור למשך כל כך הרבה שנים. נתתם לי הרבה שיעורי בית לעשות... קניה של מכונית ישנה כל-כך, אבל במצב טוב כל כך ומנגד שעות העבודה הרבות שהשקעתי בה - הביאו אותי לחשוב: אמנם ה-245 המסויימת הזו הייתה במצב נדיר, אולם גם ניכר עליה שבשנים האחרונות היא לא קיבלה מספיק אהבה ותשומת לב ולפיכך ישור קו התבקש כאן. במיוחד שהמדובר במכונית שעלי לסמוך עליה בשימוש שוטף. כבר בעת ההנעה הראשונה התגלה כי משאבת הדלק נוזלת. משאבת דלק חדשה עלתה כ-130 שקלים ובדרך כבר קניתי מצתים, מסנן דלק, מסנן שמן ומסנן אוויר, מה שעלה עוד כ-200 שקלים. באמת שלא יקר. הגישה הקלה סביב המנוע מקלה מאוד על התחזוקה השוטפת ולפיכך הטיפול החלקי הקטן הסתיים במהרה. בעת הזו התגלה כי גם חוטי המצתים ראו ימים טובים יותר והם הוחלפו בסט חדש. כאשר האוטו עמד למעלה על הליפט, בחינה מעמיקה של תחתית הרכב גילתה כי הדוד המרכזי - ימיו ספורים. דוד חלופי חדש עלה כ-350 שקלים ולכן החלטתי לא לחכות ולהחליפו בה בעת. עוד גיליתי כי תושבות המנוע והגיר נראות עייפות. למעשה, גם חלק מתותבי המתלים האחורים כבר סיימו את חייהם. אמנם הקילומטרז' נמוך, אבל הגיל של המכונית לא ניתן להסתיר. תושבות מנוע חדשות השגתי מרב הפורום, חן פרחי, שמבין איזה דבר אחד או שניים בוולוו; את שאר החלקים מקווה שאקבל בימים הקרובים. החלפת תושבות המנוע לא מסובכת למדי ובעת הפירוק התגלה כי למעשה התושבות לא היו עייפות, אלא קרועות לגמרי, כך שההחלפה הזו לא הגיעה רגע אחד מוקדם מדי. כמה נתקים התגלו במערכת החשמל ותוקנו בקלות. ידית הפתיחה האחורית של הדלת לא עבדה ופתיחת הכיסוי גילתה שאיזה זיז מתכת קטן יצא ממקומו. הוא התגלה משוטט ללא מעש בתוך הדלת, הוחזר אחר כבוד למקומו והידית שבה לעבוד. ממשיכים. מתזי השמשות לא עבדו. בדיקה קלה גילתה שחשמל מגיע למנועים, אז האשם בהם. הם פורקו לשולחן העבודה והתגלו כתפוסים. פירוק מקיף יותר גילה שהמנועים תקינים, רק גלגלי השינים שדוחפים את הנוזל תפוסים. אז הם שוחררו, נמצאו תקינים וכעת המשאבות עובדות בעוז. הלאה... צינורות נוזל השמשות היו סתומים והשסתום אל-חוזר של המתיז האחורי היה תקול. לא סיפור. רק זמן (ועוד נחזור לזה...). הבוכנות שמחזיקות את הדלת האחורית הכבדה למעלה, היו גמורות. צמד בוכנות עלה כ-160 שקלים. מדחס המזגן: עובד ותקין, אבל לא מקרר. בדיקה העלתה חשד לנזילה באחד הצינורות שמתחבר לרדיאטור המזגן ויתכן שמהרדיאטור עצמו. בהתייעצות עם ינון, מומחה החשמל והמזגן של "דרך השטח", החלטנו להחליף את הצינורות הפגומים וגם את המייבש ולהתאים את המערכת לגז החדש והידידותי לסביבה. גם המדחס זכה לטיפול והחלפת שמן. מילוי גז והמערכת שבה לעבוד ולקרר כראוי. עוד כמה שעות עברו בכיווני מנוע, שימון צירים, החלפת צמיגים וכדומה. המכונית ניגשה לטסט ועברה ללא כל בעיה ומאחר ואחותי נשארה ללא מכונית לכמה ימים, השאלתי לה את המכונית. אתמול היא חזרה אלי והחלטתי להשאיר אותה במחלקת הפחחות של המוסך, על מנת שיתקנו בה נקודת חלודה מטרידה. סיכום בינים: באמת מדובר על מכונית שמורה במיוחד ובמצב נדיר, אבל כזו שדרשה לא מעט שעות (אבל לא הרבה כסף) בשביל יישור הקו. העניין הוא כזה: אם צריך לכמת את שעות העבודה שהשקעתי במכונית לכסף של מוסך, החזרה לכשירות של מכונית כזו (על אף הבסיס המצוין) הופך להיות בלתי-כלכלי. אני מעריך שבמצטבר השקעתי כשלושים שעות עבודה. אם מוסך היה צריך לגבות את עלות שעות העבודה הללו, הסכום הזה היה מגיע ל-7,500 שקלים, לא כולל מע"מ וחלקים... אז מצד אחד מובן מדוע אנשים מוותרים אט-אט על שירותיהן של מכוניות ישנות, אם כמו רובנו, אנו תלויים בחסדיו של המוסך. פשוט עלות התחזוקה נהיית גבוהה ולא משתלמת. מצד שני, גם עבור החובבים שרוצים לשמר או לשקם מכוניות כאלו, התחזוקה שלהן עשויה להיות בור בלי תחתית. המסקנה: אם אין לך קשרים, יכולת טכנית וגישה למכוניות ואם אתה בוחן את התחום הזה בהיבט כלכלי ובדרך של חישוב הוצאות ועלויות - מול שווי שוק וכדומה, אל תיכנס לתחום הזה מלכתחילה. אני לא יודע לומר אם זו ברכה או קללה שאני לא מאלו האחרונים... ועכשיו לקצת תמונות: 1. תושבות המנוע הקרועות, כפי שהתגלו לאחר הפירוק. 2. חדש מול ישן. 3-4. בוקסות המתלים הבלויות שמחכות לתורן. 5. המכונית במחלקת הפחחות. ממתינה לתורה. 6. ככה היא נראית מלפנים. נקיה וישרה, אבל בעלת צבע דהוי ומכוער. 7. נקודת החלודה שדורשת תיקון. 8. הבדלי הצבע הם בגלל הניסוי שעשינו. פוליש מקצועי מחזיר את הברק שעדיין נשאר לצבע. בתום התיקון, נעשה מקצה פוליש-ווקס מקיף למכונית ונקווה לתוצאות טובות.

בבקשה: http://israelmotorindustry.org/productioncertificate/

יורי הוא סוג של גאון. או ככה לפחות הייתי מגדיר מי שהוא גאונותו - אומנותו. מספיק לסייר ולראות עבודות שלו בסדנא, או להבין איך הוא מתמודד ומייצר חלקים שאין יותר להשיגם בשביל להבין את הרצינות של האיש. חזקה על מי שמתמודד עם מכוניות קצת יותר אקזוטיות שיידע להתמודד עם הדלת האחורית של הרום שלי. אבל יורי עובד אחרת. "אתה משאיר אוטו. אני חושב". יורי צריך לתכנן בראש שלו את התוכנית. להבין מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה לעשות את זה ורק אז לגשת לעבודה המעשית. יומיים מאוחר יותר (מה לעשות, בין לבין צריך גם להמשיך עם העבודה השוטפת של הסדנא), פולטת המדפסת את הדף הבא עם ההוראות: "אתה מזמין ברזל כזה וכזה לפי מידה בשרטוט ושולח ליורי". אני מתבונן בשרטוט וחושב שאני מבין מה יורי מתכנן. אני מקווה שהוא הבין מה אני רציתי... יחד עם זאת, אני משוכנע שגם אם לא, התכנון שלו יותר טוב. מה לעשות, יורי גאון. אני, אני רק און.

כולם מוזמנים. אפילו בעלי וולוו...

היום סגרנו את הנושא מול רענן: אנחנו מקדמים את נושא העלאת הטנדר לכביש, כך שינוע על כבישי הארץ עם רישוי עוד לפני יום העצמאות! אני לא בטוח שביום העצמאות נוכל לעשות השקה רשמית ומסודרת (לא מקובל לעשות השקה למכונית חצי מבושלת, לא כך?), אבל חגיגות העצמאות ייערכו במסע של סדרת ה-1301 - סדאן/סטיישן/טנדר במלואה. לאן? לכמה זמן? מה? מי? בהמשך!

מודה ועוזב ירוחם! כאמור, אני בשלבי הכרת האויב ולכן פונה לגדולים וטובים ממני. חן, תודה על התיקון ויוחאי, תודה על התעודה!

עלית עלינו... כמה נקודות, בכדי לשים דברים על דיוקם: 1. רן נוכל גדול ומדופלם... 2. נעזור לך בשמחה בבוא העת, כשתחליט להצטרף. 3. תתפלא לדעת, מצד שני, כמה נמוכות עלויות השיקום הראשוניות של העלאת רום או סוסיתא לכביש עם טסט. אחרי השלב הזה - הכל תלוי בך. במצב המכונית המסויימת, הרצון שלך להשתגע וכדומה. הרום סטיישן של רענן עלתה לכביש אחרי כמעט עשרים שנים וכל זאת תוך פחות משבוע עבודה במצטבר. יש לנו את הידע, הכלים, הקשרים והנכונות לסייע. 4. ומבלי ללחוץ אותך אל קיר: לכשתחליט לעשות את הצעד, אם תרצה, גם נעזור לשדך לך כלה מתוך המאגר הפנויות שלנו. ולסיכום - תודה על המילים הטובות ועל הנכונות לעזרה. כן ירבו. להזכירך שום דבר בפעילות שלנו הוא לא למטרת רווח וכל תמורה מועברת ישירות לעמותת "גדולים מהחיים", המסייעת לילדים חולי סרטן.

"פעם וולוו, תמיד וולוו". פעם חשבתי שהכוונה היא: "פעם הייתה פה 240 ותמיד תשאר". זה כמעט היה נכון, בהתחשב בשנות היצור הארוכות של הדגם הזה... מצד שני, אודות לתכנון חסון ומיכניקה אמינה, לא מעט מכוניות כאלו נשמרו עם השנים וכך זכיתי אני באחת כזו. מאחר שצריך ללמוד את "האוייב", פניתי ליוחאי שנער על מנת לקבל תעודת מקוריות יצור ועל הדרך גם ללמוד משהו על המכונית הזו. הממצאים הפתיעו אותי. אני חושב שגם קצת את יוחאי. ראשית, העובדה שרוב החלקים על האוטו הזה מעולם לא הוחלפו (כאמור, אפילו לא חלקים מיכנים: צינורות מים, מיכל עיבוי וכדומה. אגב, הרדיאטור הוחלף בשנת 2009...), אבל גם הייעוד המקורי של האוטו הזה. הפרק המעניין בתעודת המקוריות היה שהמכונית יועדה במקור לשוק ה... סינגפורי! ולסיום - כמה תמונות: 1. ה-245, כפי שמצאתי אותה. 2. ועם קצת פחות מזל... 245 אחרת שגורלה לא שפר עליה. 3. ועם הרבה יותר מזל וחיים במדינה אחרת... 4. והפרסומת המקורית ל-245 משנת 1986. אפילו הצבע - אותו הצבע. אבל שימו לב מה כתוב על הפוסטר שמאחורי המכונית... 5. "קלאסית מודרנית". כן, כבר אז...

חברים, תודה על המידע. זה נשמע מעניין, אבדוק את הנושא.