און יעקבסון

ישראל, תודה על הטבלה המצורפת. אם תביט בתמונה הראשונה, תראה (או תאמין לי בהקשר הזה) שהברגים הללו הם ללא ראש. הם למעשה מרותכים לתושבת המשולש - כך במקור - וזו הסיבה שקראתי להם גוז׳ונים. לפי הסימנים הקיימים - אין איתם בעיה. והחשש לא היה גזירה, אלא הרס ההברגות, כפי שאכן קרה באום שפתח המכונאי במכון וגם סגר אותו כנגד התנגדות המתלה. מאחר שהכריכות באום הזה נהרסו כתוצאה מכך, החלטתי ליתר ביטחון לשים שני אומים בכל אותם מחברים. לפני הידוק האומים השתמשתי בקלמרות, על מנת למנוע מהתושבת לצאת ממקומה ואת הצורך של האום ולמתוח אותה בחזרה למקומה. לסיכום, החשש הוא עמידות הכריכות ולא עמידות הברגים. יחד עם זאת, בהחלט יתכן שהאומים שהיו - לא התאימו למשימה. אחקור את הנושא יותר לעומק בהמשך.

כן! יש חדשות. האוטו נוסע הרבה יותר טוב (כמה שאפשר כבר לצפות מהעגלה הזו לנסוע עם המנוע המסכן שלה...), מניע מהר יותר ומגיב טוב יותר. כעת, אפשר לעמוד ברמזור, כאשר המזגן עובד ותיבת ההילוכים משולבת והמנוע אינו כבה. יחד עם זאת, סל"ד הסרק עדיין גבוה מדי ונראה כאילו (להערכתי) המנוע מושך אוויר מאיכשהו, למרות שאיני שומע קול בריחת או יניקת אוויר. את הנחת העבודה הזו טרם הספיקותי לבדוק. עדיין בטו-דו-ליסט. גם בגלל שהמצב הקיים סביר, גם בגלל שיש מטלות אחרות דחופות יותר וגם בגלל שאני לא יודע/בטוח כמה עוד אמשוך עם המנוע הזה. מאוד אוהב את המכונית הזו. מאוד לא אוהב את המנוע הזה. אין ספק שהוא העקב אכילס של האוטו הזה בעגלתיות שלו ובצריכת הדלק המזעזעת שלו. מוכן לקבל מכונית זללנית בדלק, אם היא לפחות זזה לאנשהו... לעת עתה, אני בודק את האפשרויות שלי בנושא.

כאשר עשיתי כיוון גלגלים במכון והיה צורך להוסיף "שימסים", בין תושבות המשולש התחתון לבין השלדה, נוכחתי לדעת איזה עומס מופעל על אותו אום מסכן, שאמור להחזיר את התושבת ולכן גם את המשולש במקומו. לפיכך, ומאחר שהדבר אפשרי - קיבלתי החלטה: להרכיב אומים כפולים. בדיוק כפי שיש במקור בברגים שמחזקים את מסרק ההגה למקומו. אז הנה שיעור קצר במערכת המתלים של הרום, ששייכת במקור לטריומף הארלד וספיטפייר ואשר נעשה בה שימוש גם בכמה דגמים של לוטוס בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. בבקשה: 1. תושבות המשולש הן אלו המסומות בעיגול בתמונה זו. 2. כאן ניתן לראות אותן מורכבות מחדש למקומן אחרי הצביעה. 3. ובצורה הזו, המשולש מתחבר לאותן תושבות. 4. בשרטוט הזה ניתן לראות את תצורת ומבנה המתלה הקדמי של הרום. סליחה... של טריומף. 5. והנה המכלול מורכב בשלמותו. 6. וזה האום המדובר. כפי שניתן לראות, יש מספיק הברגה על הגוז'ון, על מנת להשתמש בעוד אום. 7. וככה זה נראה: אום רגיל בחלק התחתון, אליו מהודק אום נוסף, מסוג ניילוק. אמצעי בטיחות נוסף בכדי למנוע צרות...

כבר לא מעניין. מה שמעניין זה מה שפה...

עבר קצת זמן מאז העידכון האחרון, אבל זה לא אומר שלא נעשתה קצת עבודה... ומה זה אומר "קצת"? זה אומר שאט-אט הוחלפו כל עשר הבוקסות שמעגנות את הסרן האחורי למקומו. הנה, מבט מלמטה: 1. ישן מול חדש... 2. הבוקסה החדשה מושתלת למקומה. 3. מה שמפתיע אותי, וכל פעם מחדש, הוא הקלות והפשטות בהחלפת החלקים. 4. כל בורג וכל אום נפתחים בקלות, כאילו לא עברו כמעט שלושים שנים מהיום בו הם נסגרו. 5. כל בורג נראה חדש לגמרי וללא סימני קורוזיה (ברגים מגולוונים...). 6. כך, שהעבודה הקשה באמת הייתה להוציא את הבוקסות הישנות ממקומם. החדשות כבר נכנסו ביותר קלות...

בתום שלב הצביעה, החל השלב האחרון של השיפוץ. או ליתר דיוק: החל השלב הראשון של השלמת המכונית על מנת להעבירה טסט. כמובן שהיו שפע של מטלות קטנות שלקחו לא מעט זמן, אבל ניגע רק בכמה דברים גדולים. בבקשה: 1. חלק ניכר מהעבודה החיצונית בתום שלב הצבע הייתה הרכבה של מערכת התאורה. 2. ומה חסר עכשיו בטנדר? 3. שמשות! אז גם הן הורכבו... 4. לא בנמצא דלת אחורית? אז נייצר אחת כזו. כלומר, יורי מהסדנא של ינאי עשה אחת כזו. 5. וכאן היא בתום העבודות והצביעה. 6. בתא הנוסעים הורכו דופנות הדלתות המקוריות ושטיחי גומי זמניים, עד שיגיע שלב הרפדות (שעדיין לא נעשה). 7. וזהו המראה המושלם של המכונית בתום העבודות. 8. והמדבקה המיוחלת, זו שחיכיתי לה כמעט שלוש שנים: מדבקת הטסט. זהו! תמה לה הסקירה ההיסטורית של שלוש השנים הראשונות. כעת, נחזור לשלב בשיפוץ לו אני קורא: Phase 2. שהוא בעצם המשך השיפוץ "המתגלגל", הנעשה במכונית שהיא במצב נסיעה, על מנת להביא אותה לסוף האמיתי של השיפוץ. שלב שמתחיל להתקרב יותר ויותר... המשך יבוא.

ליאור, מזל טוב! קנית עוד מכונית בשביל להראות לנו איך עושים את זה כמו שצריך... חסר לך בורג, אתה יודע: אתה מלמד אותנו טכניקות, אבל אתה עושה את העבודה ומשלם על הכל... אלו הולכים להיות שלושה שבועות של המתנה מורטת עצבים. תחזיק מעמד!

בהצלחה! אנחנו, כמו תמיד, לרשותך ולרשות אחרים. רענן אמר לי שתצטרך קיט של בוקסות מתלים והגה עבור הכרמל. מחר אכין עבורך אחד.

אחרי מספר ימים עסוקים - חוזרים לסיקור! והפעם... 1. אחרי עוד שלב של ביקורת ופוליאסטר, נצבע הבודי בצבע יסוד ולאחריו, תא המנוע נצבע בצבע הכחול הנבחר. 2. אחרי שהוחלט כי נושא בידוד הרעשים ישודרג וקיר האש כוסה בחומר בידוד, הגיע מועד החתונה השניה בין הבודי המחודש לשלדה המחודשת. 3. והנה השניים חוזרים לחיות ביחד, אחרי פרדה של תשעה חודשים. 4. עכשיו עוברים לחזק את הברגים האוחזים את השניים יחדיו ושלב ההרכבות הארוך מתחיל. 5. קופצים קדימה בזמן. כמעט שנה קדימה. מתחת למכסה המנוע העבודות הסתיימו, כמו גם בתוך תא הנוסעים. ספי הדלתות כבר נצבעו ומכסה המנוע והדלתות עצמן מורכבות מחדש, לקראת הצביעה. 6. והנה, סוף-סוף, המכונית אחרי הצביעה. אנחנו כבר בשלהי סיכום שלוש השנים, המשך וסיכום יבואו בקרוב.

ועכשיו נמשיך מהנקודה בה עצרנו: 9. אלא שהסיוט לא נגמר... אחרי שתמו ההכנות על הבודי, נשארו השיופים על הדלתות ומכסה המנוע, עניין שנמשך עד ל-11/2... 10. במקביל, בתאריך 10/1/11 החל שעיה הפחח להכין את הבודי לצביעה. סיפור שארך (כמובן לא באופן רצוף) כשלושה שבועות. 11. בתחילת פברואר החל ראסם הצבעי להכין את האוטו לצביעה. מאחר ועבודת ההכנה של שעיה הייתה טובה, ב-3/2 נכנס הבודי לתנור הצבע, על מנת לעבור שכבה ראשונה של פוליאסטר. ולאחריה - שיופים, ביקורת ותיקונים נוספים. תמונות משלב זה - בהמשך. 12. בתאריך 14/2/11, עבר הבודי שכבה שניה של פוליאסטר. ולמחרת היום - צביעה בגוון (שהיה אמור להיות) הסופי של תא המנוע. 13. מכאן והילך, העסק היה צריך להתגלגל במהרה: צבע יסוד, הרכבת הבודי על השלדה, הרכבה של שאר חלקי הבודי, צביעה וכדומה. בקצב בו התקדם השיפוץ בעת ההיא, נראה לי שאפשר היה לסיים את השיפוץ תוך חודשים ספורים. אלא שבאותו השבוע בו נצבע תא המנוע, קיבל השיפוץ טוויס בעלילה... החלטנו להרכיב על טינה מזגן... 14. התעסקות עם המזגן - זה אומר לבנות את התשתית מאפס. ומאחר שהתעקשתי על יחידת המיזוג המקורית של דייהטסו טריוס על כל חלקיה, זה לקח המון זמן! כמה זמן? ביחד עם העבודה על צמת החשמל, הכנות נוספות ושינוי צבע תא המנוע, עברו להם עוד חודשיים וחצי... 15. בתאריך 3/5/11 הגיע היום בו שודכו מחדש הבודי והשלדה. אבל על כך בפעם הבאה... והפעם, התמונות של סעיף 11: 1. עבודות המילוי, היישור והתיקון היו היקפיות למדי. 2. במיוחד בחלק האחורי של הכנפיים, שם שכן בשעתו ארגז מתכת כבד. 3. ראסם הצבעי מכין את הבודי וממלא חורים זעירים. 4. בתום השלב הזה, מוכנס הבודי לתא הצביעה. 5. וסוף-סוף, שכבת הפוליאסטר הראשונה מותזת על הבודי. 6. כאן, בתא המנוע. 7. בתום ההתזה. 8. ועכשיו צריך לשייף את הכל, ולהתחיל מהתחלה...

גדי, הייתי שמח לשמוע ממך אילו חברות אחרות עדיפות בעיניך על פני רימר. במיוחד עבור חלקי טריומף. קניתי מהם לא מעט ומה שקסם לי היה האתר הבהיר והנוח לשימוש וכן השרטוטים המצוינים שלהם, שמקלים על הזמנת החלקים הנכונים. תודה מראש.

רגע לפני שנמשיך - עוד אנקדוטה: סקירה של שלושת השנים האחרונות ובחינת משך הזמן בו לקח כל דבר מלמדת דבר מעניין. 1. האוטו הגיע לרשותי ב-9/6. שלושה שבועות לקח לי למצוא תורמת חלקים (עוד טנדר זהה) ועוד שלושה שבועות לסיים ולהסדיר את נושא הרישיונות והעברת הבעלות של טינה. 2. עוד שלושה שבועות לסיים את השיפוץ החלקי שביצעתי למנוע (אנחנו כבר בתאריך 12/8 - חודשיים בלבד מתחילת התהליך). 3. עשרה ימים מאוחר יותר, ואנחנו אחרי השלמת תיקון תיבת ההילוכים, פירוק ושיפוץ מערכת הבלמים. 4. בתאריך 23/8/10, נפלה ההחלטה: מפרקים בין הבודי ולבין השלדה! סיפור המעשה כבר סופר, אז עכשיו רק אוסיף שהעבודות על השלדה ארכו קצת יותר משבוע ימים. ממש כלום בשיפוץ שנמשך כשלוש שנים. 5. מאחר וזו הייתה תקופת חגים, הקדשתי את הימים הפנויים לניקוי וצביעה של חלקים, שחלקם חיכה אח"כ חודשים ארוכים בתוך קופסאות, עד להרכבה מחדש. 6. רק בתאריך 10/10/10 (תאריך מיוחד, אין ספק...), חזרה השלדה מניקוי החול והצביעה. עד אז הושלמה הכנת כל החלקים המיכניים האחרים, ויתרת הימים הוקדשה לפירוק של כל האביזרים והחלקים שנשארו על הבודי, לקראת העברתו למשכנו החדש במוסך "דרך השטח". מקום שיהפוך לביתי השני בשנתיים וחצי שיגיעו... 7. ממועד זה ועד 10/11/10 - בדיוק חודש ימים - ארכו ההרכבות ועד להשלמת הרולינג שאסי, מניע ובתיאוריה גם נוסע. 8. החלק המסויט של השיפוץ, זה שעד היום מעלה על פני עווית של כאב - היה השיוף של הבודי מכל הצבע. בחלק הזה נעשו גם תיקוני הפיבר הנחוצים ושאר ההכנות (על כך - בהמשך). משך הזמן בו נמשך התהליך: עד ה-30-12/10. קרוב לחודשיים. מאחר ואנו נמצאים ברצף הזמן בנקודה זו, נעשה הפסקה (לא פשוט לעבור על כל כך הרבה עמודים...) ונסקור את השלב הנוכחי. הנה התמונות: 1. חלק מתיקוני הפיבר היו בחלקו התחתון של המרכב. מאחר וקשה לעבוד על פיברגלס כלפי מעלה, השכבנו בעדינות את הבודי על צידו. הוא לא ממש כבד. 2. והנה החלק התחתון של המרכב לפני תחילת התיקונים. 3. ואותה הזווית, בתום שלב התיקונים וכן התזת זפת. 4. מי אמר שפיבר לא מחליד? פסי מתכת שהושתלו בפיבר (כאן לצורך עיגון הארגז) החלידו, התפוררו ובסופו של דבר הוצאו מתוך הפיבר והוחלפו במלואם. 5. הבודי לפני הפירוקים ולפני תחילת השיופים. 6. וכמובן שלא שוכחים מאמצעי ההגנה... 7. שלב השיופים, כאמור, היה החלק הכי קשה של הסיוט. סליחה, של השיפוץ... 8. אבל כמו כל דבר - גם הוא הסתיים בסופו של דבר... המשך יבוא.

תודה חן! אתה נותן לי הרבה קרדיט ולא בטוח שכולו מגיע לי. יש עוד כמה שעוסקים במלאכה ובהעלאת המודעות. אבל אם חלקי הוא בכך שיצרתי איזה ניצוץ שעזר לקדם משהו - מתאים לי! בנושא אחר: תן להשלים עוד כמה דברים במכונית וזמן נהיגת המבחן שלך בוא יגיע!

אחרי שהתיקונים על השלדה הסתיימו והיא פונתה לניקוי חול ומשם לצביעה באבקה, הגיע זמנם של כל החלקים שפורקו ממנה - לחזור אליה. בזמן ההיעדרות של השלדה מהמוסך, הם חודשו והוכנו להרכבה מחדש. בבקשה: 1. תיבת ההילוכים עברה ניקוי כללי, החלפת מיסב קדמי וכן מחזירי שמן. 2. המנוע פורק עד היסוד, עבר ניקוי יסודי ושיפוץ חלקי. 3. השלדה המחודשת, עם הסרן האחורי המחודש. 4. הרכבת מערכת המתלים הקדמים, מערכת הבלימה וההיגוי. 5. סתם בשביל להיזכר איך נראתה השלדה ביום פירוקה... 6. השלב הבא היה להרכיב בחזרה את יחידת הכוח. 7. גם הרדיאטור חזר למקומו, כמו גם מיכל הדלק, כך שניתן היה להניע את המנוע ולבדוק את כשירות המערכות. 8. כאן בתמונה, שצולמה כחצי שנה מאוחר יותר, ניתן לראות את מדחס המזגן שהותאם. המשך יבוא.

תודה, יניב. התאמנתי כמה שנים, לפני שהתחלתי לכתוב כאן... אני מעריך את התמיכה. נותן לי כוח להמשיך ולהשקיע בשרשור הזה. אז... הנה זה בא!

האמת היא שאני לא ממש יודע. סיפרו לי על הרום הזו והיא הוחזרה לחדרה על מנת לעבור שיפוץ על ידי הבן של אותו כחבר, מבלי ידיעת אביו - כהפתעה. אולי רענן יוכל לשפוך קצת אור על הסיפור הזה. הוא גם טרח ונסע לראות את האוטו.

"בתאריך 9/6/10 זה קרה. סגרתי מעגל של 25 שנים ורכשתי רום כרמל טנדר" אלו היו מילותי הראשונות בשרשור הזה, בדיוק לפני שלוש שנים. אני מניח שרבים מכם קראו את הסיפור במלואו. אם לא, אתם מוזמנים לעבור לעמוד הראשון ולהבין מה בדיוק אני עושה עם האוטו הזה... אני קורא שוב את המילים ההם, מלפני שלוש שנים ומבין גם שהשתנו כמה דברים בזמן שחלף: "עוד במהלך השנים בהן סוסיתא זו (סטיישן 13/60) שירתה אותנו נאמנה, סיפר לי אבי כמה הוא מתחרט שלא קנה בשעתו את מחליפתה, רום כרמל סטיישן. "הייתי צריך לקנות אחת כזו, לשים אותה על בלוקים ועכשיו להתחיל להשתמש בה", הוא סיפר לי פעם. את החלום שלו הוא לא הגשים והמשיך הלאה למכוניות קצת יותר מתקדמות. החלום שלי היה ונשאר רום כרמל, אם אפשר בגרסת סטיישן... החלטתי שיבוא יום ואגשים את החלום, אבל במקום רום כרמל סטיישן, זה יהיה רום כרמל טנדר. למה ומדוע? כי לגרסת ארבע הדלתות הנפוצה בשעתו מעולם לא התחברתי, ועם השנים התחוור לי יותר ויותר כי איני אוהב את צורתה של גרסת הסטיישן. היא לא "התיישנה" יפה בעיני. לעומתה, טנדר זה טנדר. הקונספט לא השתנה עד היום ולפיכך החלטתי: אני רוצה רום כרמל טנדר!" בסופו של דבר וכידוע - כך אכן היה. אז יש לי רום כרמל טנדר 1301. אלא שמאז השתנה מצבי האישי ופתאום יש גם ילדה בבית ואיתה ההבנה ש... אם ארצה לעשות טיול מכוניות אספנות משפחתי, אחת מהשתיים לא תגיע: האישה או הילדה... אז אם הייתי מתחיל את השיפוץ היום מחדש - איזו משתי הגרסאות האחרות של רום 1301 הייתי לוקח? כנראה שזו בכל זאת הייתה הסטיישן. למה? בואו ונראה מה המכוניות האחרות שלי בבית: סובארו פורסטר ו-וולוו 245. שתי מכוניות סטיישן... כנראה שבכל זאת יש לי חיבה לז'אנר הזה. האמת היא, שגם גדלתי לאהוב מחדש את גרסת הסטיישן, זאת בזכות ההיכרות הקרובה שלי עם סבטלנה של רענן. "מסך 1,175 רום כרמל טנדר שנבנו במהלך שלושת שנות הייצור (1981-1977), כמעט לא נשארו דוגמאות. אלו שכן מצאתי לא היו למכירה, או היו במצב סופני בהחלט, או בעליהן ביקש עליהן סכום השווה לזהב, לא לפיברגלס" החלום לקנות רום כרמל טנדר קינן בי שנים. חיפשתי, חיפשתי ופשוט לא מצאתי... אז בסוף מצאתי ושלוש שנים יותר מאחור ותראו כמה מידע על טנדרים (שלא לדבר על סטיישנים וסדאן) יש לנו: ככה בשליפה אני יודע של שלושה במצב נסיעה (כולל שלי), עוד אחד שעוד מעט ייכנס לשיפוץ, ולפחות עוד תשעה או עשרה שנמצאים במקומות ידועים. שלושה עשר טנדרים ועוד היד נטויה. אגב, אנקדוטה מעניינת. מזיכרון ילדות שלי זכרתי שגם טנדר 1301 היה עם פנסים מלבניים, כמו גרסאות הסטיישן והסדאן ולהפתעתי, כל אלו שמצאנו היו עם פנסים עגולים. אז הלכתי אל הרב (יוחאי שנער), שאישר שאכן לקראת סוף היצור, בשנת מודל 1981, הייתה סדרת יצור של טנדרים עם פנסים מלבניים. המעניין הוא שטרם מצאנו אף לא אחת כזו. למעט אחת, כל המכוניות שנמצאו הן מודל 1980 (כולל השתיים שלי, כמובן). "ברוב ייאושי נכנסתי לקארס-פורום והקשתי במילות החיפוש "רום כרמל" וכך הגעתי לשרשור הזה של דני יונגר:http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=305697 שלחתי לדני הודעה פרטית ושאלתי אותו אם הוא מכיר, אולי, עוד טנדר למכירה. להפתעתי חזר אלי דני והציע לי לרכוש ממנו את טינה טנדר שלו, כי הסתבר לו שלא יהיה זמן לשפץ את אותה כהלכה. אחרי עוד כמה החלפות מסרים ושיחות טלפון, שאלתי ג'י.אמ.סי ונגרר מחבר ויצאתי לדרך הארוכה צפונה לפגוש את דני והכלה." לפני שלוש שנים, דני נאות למכור לי את החלום שלו, כי כאשר הוא פירק את המנוע וגילה בו תקלה, הוא לא הצליח למצוא חלקים ואלו שנאותו לנסות לעזור לו, התנו את העזרה בכך שהוא יביא את הטנדר אליהם... הוא גם לא הצליח למצוא תורמת חלקים. מסיבה זו, "באתי" לו בדיוק בזמן. אם דני היה משפץ את הטנדר הזה היום, הוא לא היה צריך למכור לי אותו, כי בזכות הידע הנרחב שצברנו עם השנים, עם מלאי החלקים שבמחסן פיברקלאב, עם הפיענוח הכמעט מושלם של מקורות החלקים שמהם מורכב האוטו הזה, הוא היה מחזיר את טינה לכביש בצ'יק. אז דני, אני עומד במילתי: כשתחזור לביקור בארץ, טינה מחכה לך לסיבוב. "ראשית עלי לפתור את בעיית מנוע הילמן הלא במיוחד מוצלח הזה ואז להעריך ולהחליט על היקף השיפוץ והשחזור אותם אוכל לבצע בטנדר - שנע בין החזרה בסיסית לכביש ועד לשיפוץ הכולל פירוק עד היסוד, חידוש והרכבה מחדש, וכמובן, כל דבר באמצע." אז בסופו של דבר, לא צריך לספר לכם באיזה נתיב בחרתי. כמעט שלוש שנים של עבודה מסגירים את התשובה... אז כל שנותר לי עכשיו, הוא לחזור במנהרת הזמן, לרפרף על אלפי התמונות שליוו את השיפוץ ולבחור כמה שמייצגות את הדרך הארוכה שעברנו יחד. אז בואו ונתחיל! 1. טינה טנדר. ביום בו פגשתי בה לראשונה, אצל המוסכניק של דני יונגר. 2. די מהר החלטתי שאני בוחר בשיפוץ מקיף. שיפוץ שמחייב פירוק של הבודי מהשלדה. כאן הבודי, דקות אחרי שהופרד מהשלדה. 3. והנה השלדה הערומה. "רולינג שאסי" פצועה וחבוטה... 4. כמובן שלא היה מנוס אלא גם לפרק את כל מרכיבי המתלים, על מנת לעשות עבודה יסודית ככל האפשר. 5. הסרת הבודי גילתה ריקבון בשלדה. ריקבון שהתפתח בין הבודי לבין השלדה (ולכן לא היה ניתן לגלותו ללא ההפרדה). בדיוק כמו בפחחות, נחתכו הרקבונות החוצה... 6. פיסות מתכת חדשות הותאמו, רותכו ושיופו... עד להתאמה מושלמת. 7. הריקבון התגלה מתחת לפלטת חיזוק מקורית של המפעל, אז פלטת חיזוק חדשה רותכה מחדש באותו המקום. 8. בתום שלב התיקונים, נשלחה השלדה לניקוי חול ולצביעה באבקה. היום בו היא חזרה בחזרה, מנויילנת ושחורה כחדשה - היה יום חג! המשך יבוא. מבטיח...

כן, המכונית הזו בהחלט קשורה אלינו. לא מדובר באותה מכונית הזו, אלא בנוספת שעומדת להיות משופצת על ידי יקיר מועדון פיברקלאב (שבינתיים לא נחשוף את שמו). אל תתן למראה המוזנח להטעות אותך: עם הידע שיש לנו היום, ומלאי החלקים העומד לרשותנו, להעמיד מחדש מכונית כזו על גלגליה, זה עניין פשוט יחסית ולא יקר בכלל. מניח שתוך זמן מה נראה את המכונית הזו נוסעת ומגיעה למפגשים.

מי שהפיץ את המידע הם לא עיתונאים, אלא המשטרה. בין אם הדובר, או שוטרים שהיו בשטח. בין אם כי הממצאים הראשונים בשטח התאימו לתזה הזו, או כי כך הם הצליחו להכניס אייטם לכל מהדורות החדשות ולקדם את האג'נדה שלהם ("נבדקת האפשרות ששתי המכוניות התחרו זו בזו"...). כך או כך, בדיעבד התברר כי הפירסום המוקדם הזה היה שגוי ועשה עוול לבעלי ה-911. יחד עם זאת, מסכים עם כל מילה המופיעה בציטוט כאן. קורה שמפרסמים מידע שגוי, נדיר שמתקנים אותו - וזה ממש לא בסדר. אלא שמה הטעם (כך כנראה חושבים אותם עיתונאים)? דעת הציבור כבר התקבעה (הנהגים התחרו זה בזה) ומאז קרו כל כך הרבה דברים... אגב, זו לא תהיה הפעם הראשונה שמידע שגוי/שקרי/לא מדויק מתפרסם, רק כי הוא נשמע טוב ויכניס את הסיפור לחדשות.

מחוייבויות קודמות מונעות התקדמות של ממש בשיקום הרום הזו, אבל צעדים קטנים דווקא כן נעשים. אותו רדיאטור סורר פורק ונשלח לתיקון וגם ישנה התקדמות קלה בגזרת מערכת הבלמים: מאחר שהמשאבה הראשית כאן שונה ממה שיש בשאר ה-1301, אין טעם לעשות הסבה למערכת הקיימת למה שהיה בעבר: מצריך שינוי בצינורות, שדווקא כעת מנותבים טוב מאשר במקור. זאת ועוד: נראה שמשאבת הבלם הראשית תקינה לחלוטין (המערכת מתפקדת), כך ששיפוץ בהחלט בא בחשבון. הנה: 1. הרום הזו במצב נסיעה של ממש. הנה, כאן, משתתפת בתצלום הקבוצתי שנערך לפני כמה שבועות. 2. הודות למלאי החלקים שברשותינו, אפשר היה להכין משאבת בלם משופצת, מבלי לפרק את זו שעל האוטו ובכך לחסוך זמן בבוא העת. 3. המשאבה המשופצת זהה לזו המורכבת גם אצלי. 4. אלא שפרט קטן נשמט מעינינו: המשאבה ב-81 שונה... 5. במשאבה הזו היציאה של צינורות הבלם היא מצד שמאל, ולא מימין - כפי שהדבר במשאבות האחרות שברשותנו. 6. אז אין מנוס, צריך לפרק את המשאבה הזו מהאוטו, על מנת לשלוח אותה לשיפוץ. 7. קדימה ל-"בנדרלי"... 8. בהזדמנות זו, גם הרדיאטור הסורר נשלח לתיקון... כאשר יגיעו החלקים בחזרה, מקווה שנמצא מספר ימים "לתת גז" על הרום הזו ולהכין אותה במהרה לטסט. המשך יבוא...

אחד הדברים שהפריעו לי ולכן גם הצריכו התערבות מהירה היו בוקסות המתלים האחוריים. כמו רוב תושבות הגומי במכונית הזו (תושבות המנוע ותיבת ההילוכים), גם זמנן הגיע. ואיך זה בא לידי ביטוי? בנקישות רמות בעת מעבר בכביש משובש וגם בתחושה של תזוזת הסרן בשילוב מהילוך קדמי לאחורי או אחורי לקדמי. את רוב הבוקסות הללו כבר לא ניתן להשיג בחנויות חלפים "על המדף". מצד שני, יש להשיג כאלו ובגרושים באתרים בחו"ל, בעיקר בארה"ב, שם הפופולאריות של סדרת 200 עדיין גבוהה. כבר עמדתי להזמין מחו"ל, כשלעזרי בא אחד מחברי הפורום, שבשעתו הייתה ברשותו מכונית כזו ונשארו לו אותם בוקסות רצויות. אז אחרי שהבוקסות הגיעו לידי - הגיע הזמן להתחיל לעבוד! לפני הצילומים - ההערה. מעבר לפשטות ולנגישות המכלולים, שמקלים מאוד את התחזוקה של המכונית, התרשמתי מאוד מאיכות החומרים והבניה. ברגים שלא נפתחו כמעט שלושים שנה יצאו ממקומם בלי שום מאבק, וכאשר הם נראים כמו חדשים. תענוג! יש לא מעט בוקסות סביב הסרן האחורי (לא פחות מעשר...). אז במה נתחיל? באילו הבעיתיות ביותר: 1. הסרן האחורי של ה-245. הסרן מחוזק למקומו ושומר על מיקומו גם בפניות ותחת עומס הודות לחמש זרועות הסובבות אותו. בכל קצה של זרוע - בוקסה. אז אפשר לדבר עד מחר על איכות החומרים, אבל אחרי כמעט שלושים שנים של שימוש - הגיע גם זמנן. 2. הבוקסות הבעיתיות הן הראשיות. זו שמתחת לסרן (ומוקפת בעיגול). אלו שסופגות את מרב ההתעללות. 3. בכדי לפרק את הזרוע הזו ממקומה, יש לפרק שלושה ברגים בלבד: הקדמי שמחובר לשלדה, האחורי שמחובר לסרן וזה שמחבר את בולם הזעזועים לסרן. גם הבוקסות של בולם הזעזועים נתגלו כאלו שעברו זמנן והם יוחלפו. 4. שלב זה של הפירוק מאפשר את הוצאת הקפיצים מהדרך. הסרן מקובע למקומו (על מנת שלא יזוז), על ידי מגבה. 5. הסרן האחורי, ללא הזרועות התחתונות. 6. בחינה זריזה של הבוקסות מאשרת חיש את ההבחנה: הן גמורות לגמרי. כאן בתמונה, תותב המתכת של הבוקסה יצא לגמרי ממקומו. 7. וזו אותה בוקסה מזווית אחרת - בלי תותב המתכת. 8. מהזווית הזו, של הבוקסה השניה, ניתן לראות איך הגומי התייבש, נסדק, התפורר והפסיק לעשות את מלאכתו. המשך יבוא...

טינה חוגגת שני ציוני דרך בימים אלו. האחד: חגיגות אלפיים ק"מ ומחר: שלוש שנים מיום הגיעה אלי. אז את חגיגות השלוש שנים נשאיר למחר. בינתיים, נברתי בתמונות הישנות לרגל שינוי הקידומת במד המרחק. 1. ספטמבר 2010. מד המהירות מפורק מלוח המחוונים. לפני השליחה לאוו ספידומטרים לניקוי, איפוס ותיקון. 2. אוקטובר 2010. מד המהירות המתוקן, אחרי איפוס מונה הקילומטרים. 3. מרץ 2012. מד המהירות מורכב בלוח המחוונים, שלעצמו מורכב בחזרה בתא הנוסעים. 4. מאי 2012. אחרי חיבור כבל הספידומטר, הועלו הגלגלים האחוריים באוויר, המנוע הונע, ההילוכים שולבו והספידומטר נבדק (כולל, אל תספרו: עד מהירות של 150 קמ"ש...). אחרי אחד עשרה קילומטרים של נהיגה במקום, אפשר היה להמשיך הלאה... 5. יוני 2013, על המד 1,998 ק"מ. 6. דקותיים מאוחר יותר: חגיגות האלפיים (מצטער על איכות התמונה). 7. החגיגות לא נמשכו יותר מדי זמן והקילומטרים ממשיכים להתווסף...

1. במכוניות הללו הורכבו מזגנים. בין אם על ידי היצרן עצמו, או בהרכבה מקומית. כבר לפני שלושים שנים ויותר. 2. שלושים שנים ויותר מרכיבים מזגנים במכוניות, כאן בארץ. נכון שאין כמו מקורי, אבל בוולוו שלי יש מזגן מקומי שכזה, האוטו בן עשרים ושמונה ועדיין הכל מורכב ויושב כמו שצריך. אם העבודה ניעשת כמו שצריך, עם תשומת לב נכונה למה שצריך - לא יהיו בעיות. או לא יהיו בעיות שמצדיקות את הויתור על המזגן. 3. נכון שהעומס הגדול יותר על המנוע יקצר בסופו של דבר את חייו. אז במקום שהמנוע יחזיק עוד מאה אלף קילומטרים, הוא יחזיק עוד חמישים אלף? המדובר ברכב אספנות, כן? חמישים אלף קילומטרים זה ממוצע של עשר שנות נהיגה. 4. התחממות? המד בוולוו לא זז מילימטר בחמסין האחרון. ברום שודרגה מערכת הקירור וגם שם, לא נרשמה שום בעיה. אגב, נגיד שבעומס קבוע וגדול, למשל בעליה גדולה: תמיד אפשר לכבות את המזגן. מי שנוהג במכונית אספנות, הוא אדם מודע, על פי-רוב. 5. מערכת החשמל ברום כל כך עלובה, עד שהיא הייתה ממסה את החוטים של עצמה, סתם כי זה היה נראה לה מגניב... נראה לך שהייתי סומך עליה בהוספת צרכנים? לא מקובל "לרכוב" על מערכת החשמל המקורית בבואנו להתקין מזגן. לשם כך מושכים מהמצבר קו הזנה ישיר וחדש וממנו מסתעפים מספר ממסרים וכדומה. כך עשיתי ברום שלי, כך מין הסתם ייעשה בסובארו הזו (אותו אדם תיכנן את הרכבת יחידות המזגן במכוניות האלו). עשית כך, כל מה שמערכת החשמל של האוטו צריכה לעשות היא רק לספק פיקוד למערכת החדשה. ללא כל עומס. נהפוך הוא. אגב, גם האלטנטור אצלי שודרג בדיוק למען מטרה זו. 6. אולי כדאי לשאול את השאלה אחרת: האם שווה לסבול את החום הישראלי הנורא הזה, רק בשביל שהמנוע יחיה קצת יותר ואולי יהיו קצת יותר בעיות? אני מעדיף שהמכלולים "יעבדו" בשבילי, אני מעדיף שלי יהיה נעים והנהיגה לא תהיה מעיקה. אני מעדיף אוטו שאוכל להשתמש בו גם בימי הקייץ החמים ולא לסבול.

אני נוסע ברום כרמל טנדר 1.3 ליטר, שבמקור הוא איטי יותר מאשר סובארו 1.3. גם לו יש עם מזגן, ו... הוא זז. אבל יותר לאט. ולמרות שהוא זז יותר לאט, לא מתחרט אפילו לרגע שהרכבתי את המזגן. ראשית, כי נעים באוטו ולא מזיעים כלל. שנית, מתי צריך את הכוח? בעיר? רוב הזמן הנסיעה איטית או בפקקים. שם דווקא המזגן הוא ברכה. בתאוצה או האצה למהירות גבוהה? הרי מטבע הדברים, נהיגה במכוניות האלו מתונה יותר מאשר במכוניות חזקות או חדשות יותר, כך שתאוצה למאה לא נמדדת כאן בשניות אחדות, אלא עשרות שניות... אם אני מרגיש שחסר לי כוח, אני מכבה לרגע את המזגן, מאיץ למהירות הרצויה לי ומדליק אותו בחזרה. וכשנוהגים במהירות שיוט של 90-100 קמ"ש (מהירות שיוט בשביל המכוניות האלו - הכוונה...), יש די והותר כוח. במהירות הזו מנוע צורך בסביבות 30 כ"ס מהמנוע וגם אם המזגן מוריד כמה סוסים, עדיין יש די והותר מחמישים או שישים הסוסים שיש (היו...) למנוע בשביל שזה יספק את הצרכים. בקיצור - מניסיון אישי: אין שום בעיה עם המזגן.

נאמן לרשימת המטלות, אתמול החלטתי לנסוע להתאים סוג של כיסוי לרצפת הארגז. היעד: חנות מפעל. ההנחה: הם לא יסגרו לפני ארבע, אז אהיה שם בשלוש. הנאיביות: לא בדקתי שעות פעילות באינטרנט לפני שיצאתי לדרך. הטעות: המדובר בחנות מפעל של עסק הנמצא ב... קיבוץ. המשמעות: הם סוגרים את החנות ב-14:30. התוצאה: נסעתי לשם לחינם... לא נורא. ניצלתי את הזמן הפנוי לביקור אצל רענן, שזכה לראשונה בנהיגת מבחן בטינה, היישר להפתעת יום הולדת מאולתרת ומוקדמת שעשינו ליורי, שחוגג את יום הולדתו היום. כך שבכל זאת - הנסיעה לא הייתה מבוזבזת. היום - יום חדש. המשך יבוא.