און יעקבסון

מברוק. אני מגיע עם עגלת הפיבר שלי. אבל יש לי שאלה: מאחר שזהו אירוע סובארו, האם זה אומר שנצטרך לחנות מחוץ לגדר? (-;

דרך סט החישוקים המקורי, לא ניתן לראות את מערכת הבלימה ולפיכך לא השקעתי יותר מדי, בשעתו, "ליפות" את המערכת. אולם סט החישוקים החדש, חושף את המערכת במלוא מערומיה. זאת ועוד: האום המחזק את נבת הגלגל האחורי למקומה בולטת באופן המונע את השימוש במכסה המקורי של החישוק. אז עד שנמצא פיתרון קבוע, טיפלנו גם בזה. הנה: 1. דרך החישוק החדש, נראה התוף האפור קצת לא שייך. 2. גם האום הגדול הזה שבולט מתוך החישוק קצת מפריע לעין. 3. אז מאחר שלא רציתי "לסרסר" את המכונית יותר מדי, החלטתי לצבוע את התופים בשחור סולידי. 4. ואת האום וקצה הנאבה, בצבע אפור, הדומה לצבע החישוקים. זאת עד אשר אמצע כיסויים מתאימים. 5. עכשיו צריך לתת לצבע קצת להתייבש... 6. גם מהצד האחד... 7. וגם מהצד השני... 8. ובתום שלב הצבע והיבוש, להרכיב את הגלגל בחזרה למקומו. כעת המראה המתגלה לעין, פחות "מציק". בתיאוריה, אני יכול לעשות את אותה פעולה גם על הקליפרים מלפנים, אבל עוד נראה לגבי הסוגיה הזו.

קדימה! אתה מוזמן להרים את הכפפה. עכשיו כל שנותר הוא לאסוף חלקים ולצאת לדרך.

כמו שאומרים אצלנו במקצוע: מקום ושעה? אהה, ותביא איתך את סבטלנה. אם כבר סרסרות, אז עד הסוף.

מה זו הגרוטאת פיבר הזו, בסמוך לאופק? (-;

קונדסון, לא למיני הזו התכוונתי... משהו יותר בסגנון של סוזוקי אלטו. עדיין מתאים לך? אפשר באדום...

יניב, אני לא זוכר את מרווח הברגים, אבל יודע בוודאות שהוא לא תואם לזה של הפורד. בזמנו חשבתי לקחת את סט החישוקים שירד מהלוטוס 7 (מרווח ברגים כמו בפורד) והם לא התאימו. קובי, אני מניח שהצדק איתך. חישוקים גדולים יותר (גם אם לא 17', אלא 16' או 15') עשוים להיראות טוב יותר. אלא שעליה וקוץ בה: 1. אין ולא הייתה סוסיתא/רום עם חישוקים גדולים כל כך (ולא, ה-15' בקוביה לא נחשבים...). 2. לאשר חישוקים שכאלו באופן חוקי... 3. קוטר הדיסק והתוף במכונית הזו מאוד קטנים, בהתאם ליכולות המכונית. הגדלה של החישוק תחשוף את המערכת במלוא קטנותה - וזה לא יהיה מחזה יפה... 4. הנמכה מאחור - זו לא בעיה. הייתה לי "הנמכה" מלפנים ומאוד לא אהבתי איך שהאוטו התנהג. נראה, אולי בעתיד, אם ישעמם לי איזה יום, אלך לכיוון הזה. אחרי הכל, אני צריך להצדיק את התואר החדש שלי: סרסור...

הלא-יאומן קרה! הצלחנו לסיים את הכל ואפילו לעשות סדר. אז נכון שכל התהליך ארך קצת מעל ארבע שעות ולא שלוש, כפי שחשבנו תחילה, אבל אלו זוטות. החברים לא משאירים לרענן סביבת עבודה מלוכלכת ומנקים את המשטח, עד לבדל הלכלוך האחרון. זה המקום להודות, שוב לחברים הבאים: מוטי ניר יוני חיים איציק ישראל יוחאי וכמובן שכמובן, אחרון חביב, אבל לא אחרון בכלל: רענן. שגם מקצה לנו מקום בעסק שלו, גם מארח אותנו וגם עזר ועוזר לכל אחד ואחד כאן להשיב רוח חיים למכונית הפיבר שלו. כל אחד מאיתנו תרם היום לפיברקלאב ארבע שעות עבודה, שזה מצטבר ביחד ל-36 שעות עבודה, בכדי לסדר את המחסן! והמדהים-הוא: רענן תרם בשנה האחרונה, מזמנו האישי, כמעט לכל אחד ואחד מאיתנו יותר מאשר סך השעות הזה, שכולנו תרמנו ביחד...

כבר כמעט רואים את הסוף. החלקים מוחזרים פנימה ומסודרים על המדפים בהיגיון מסוים. כל חלק עם בני מינו. פתאום גם יש מלא, אבל מלא מקום במחסן...

אחרי שהחלקים מוינו בקפידה, הבנו שגדול עלינו להמשיך להיות המחסן הכללי של חלקי הרכב שמגיעים אלינו. אין לנו דרך לנהל את הפצת החלקים ואחרי זמן הם נשכחים וסתם תופסים מקום. יוני לקח על עצמו את האחריות לנסות למכור את החלקים ואילו המחסן התאים את עצמו ליעודו החדש: מחסן לחלקי מכוניות פיבר בלבד.

אחרי שהוצאנו הכל מהמחסן (טוב, כמעט הכל. המנועים היו כבדים, אז ויתרנו להם. רק עשינו הפרדת כוחות בין הפורד להילמן - שלא יריבו...), הגיע זמן הניקיונות. אחריו, אפשר להתחיל להחזיר חלקים פנימה. התמונה האחרונה מוקדשת למוטי וניר, שנראים כאן תופסים ראש (תרתי משמע...).

אחרי שעשינו שרשרת אנושית ופינינו מה שהיה נראה כאין-ספור ארגזים וציוד - הגיע הזמן להבין לאיזו תסבוכת הכנסנו את עצמנו...

יוני, יפה כתבת! מה שפיספסת בפירוט "קורות החיים" שלי בכתבה שלך, הוא שגם הייתי עורך של מגזין "הגה" במשך כשנתיים. ואחד הכישורים הדרושים לעורך הוא לדעת לזהות כותב טוב וכתבה טובה. אז לא מתוך עצלות "הטלתי" עלייך את המשימה, אלא מתוך הכרה בכישורי הכתיבה הציוריים שלך. לא רק שלא הייתי עושה זאת טוב כמוך - הייתי עושה זאת פחות טוב. אז קבל ח"ח על הכתיבה ושאפו לכל החברים על ההיענות לבוא מוקדם כל-כך בבוקר על מנת לעבוד ולסדר את המחסן של פיברקלאב. ועכשיו - לתמונות. אלו מייצגות את ה-"לפני". ארגזים על ארגזים, חלקים בתפזורת, ברגים על הרצפה, מנועי פורד עושים שמות במנועי הילמן... ממש צלם בהיכל.

תודה על התמיכה, ידידי. לא לחינם החברים טוענים שהטנדר שלי הוא בעצם רום 1302... מכיר ומוקיר. וגם הם לקחו פעם אחת פורד אנגליה והפכו אותה לחורכת אספלט קטנה. ללמדך שאפשר גם אחרת. אבל רן, איך נפלת פה בהבנה הבסיסית של בני האדם... יודע למה לעולם גברים ונשים יהיו מאוכזבים האחד מהשניה. כי גבר מצפה שהאישה לא תשנה עם השנים - והיא משתנה; ואישה מצפה שהגבר כן ישנתהעם השנים - והוא לא משתנה... (-: שוב תודה. אני בעד. יש מקום למכוניות מכל הסגנונות. וכן, מכונית היא כלי להבעת והפגנת האישיות של בעליה. שהרי אם לא, כולנו היינו נוסעים במכונית מיני קטנה ולבנה, כי זה היה הדבר הנכון לעשות...

רן, אני מקבל כל ביקורת ואי-הסכמה, בתנאי שהדברים נאמרים לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. אמרו עלי הרבה דברים, אבל סרסור... זה חדש. (-: אני וכל מי שראה (במציאות...) את הטנדר, לא חושב שהוא שייך לקטגוריה של ״פימפ מיי רייד״. נהפוך-הוא. החישוקים הולמים את הטנדר. מאוד. הפער בינינו (וגם ישראל ועוד כמה אחרים נמצאים בצד השני של המתרס) טמון בתפישה. מבחינתם, התפקיד הוא לשחזר את הקיים ותו-לא. מה שמעבר לזה - חוטא לאמת. אכתוב לך שוב מה שכבר כתבתי לך לפני שנתיים בדיוק: ״מעולם לא אמרתי שאצעד במשעולי הזמן כצופה בלבד״. לא עניין אותי לעשות שיפוץ שכזה לאוטו שכזה. ההבדל הוא שאני מבין ומקבל גישות שונות משלי ולא מקטלג את האמת הפנימית שלי כאמת המוחלטת ושלפי אמת זו ישק דבר: ״בארצות הברית של אמריקה יש חיבה למכוניות ששכחו מה היעוד שלהן״. כנראה שהעדפות הטלויזיות שלנו שונות, כי מעודי לא ראיתי ״פימפ מיי רייד״ ואילו את הסדרה ״אוברולינג״ לא פיספסתי והיא-היא הייתה ההשארה שלי לשיפוץ הזה. ואף אחד לא יכול להגיד שקהל היעד של צ׳יפ פוס הם סרסורים ואנשי פשע, כפי שתיארת. זה ששיפוצים כאלו הם לא הסגנון שלך, לא אומר שאין להם מקום. סוג של פלורליזם...

לא כולם כאן פרופסורים, ישראל. לא צריך להתנשא. אני משוכנע שרן ישמח להסביר. אפילו בפרטי. תודה, בכל מקרה.

צודק. פיספסתי... אז קראתי. לא הבנתי... )-: תסביר.

אפילו לי יש גבולות... בכל הקשור לעיצוב החיצוני - זה מה שיש. לא יהיו עוד שינויים. אלא אם החלפת השבכה הקדמית לחדשה נחשבת לשינוי... תודה דני. מתי נפגשים? אתמול, כאשר העלאתי את התמונות, חשבתי שאצטרך להיכנס למקלט לאור התגובות שאספוג כאן. ולמרות שאני ומי שמסביבי אהבו את המראה, היה בי הרושם שכאן בפורום יש יותר ההעדפה למכוניות המקדשות מקוריות ויהי מה, כך שהחיזוקים החיובים הרבים הפתיעו אותי לטובה. הבעיה בבחירת חישוקים מתאימים לרום היא שאין הרבה מבחר במידה 13 אינטש' ומרווח ברגים הקיים. מה גם שבסדר העדיפויות, ההשקעה בריפודים קודמת להשקעה של אלפי שקלים בחישוקים. כבר הייתי מנוי וגמור להישאר לעת עתה עם החישוקים המקוריים, כאשר צצה לה ההזדמנות הזו. אז יתכן שיש אי-שם חישוקים מתאימים יותר. אני לא מצאתי כאלה (והאמת היא שגם לא ממש טרחתי לחפש). זה באמת לא היה חשוב לי. מצד שני, שכבר צצה ההזדמנות למשהו הולם - הלכתי על זה. ובהקשר הפס הלבן. כאן דווקא הדעות חלוקות. רוב המגיבים מצדדים בפס הלבן הזה, שאכן מעניק איזו אשליה של חישוקים גדולים יותר וצמיגים בחתך נמוך יותר. מעטים (מאוד) - פחות אוהבים אותו. ולגבי ההבחנה של Audi-T בדבר היעדם של הפסים הלבנים מצד אחד. ובכן, אתה טועה, אבל צודק... הפסים קיימים בכל ארבעת הצמיגים המותקנים על האוטו. אז איך אין פסים בתמונות בצד אחד? כי הצילומים של המכונית עם הצמיגים הרגילים נעשו על מנת לקבל החלטה אם החישוקים מתאימים והם נעשו עם זוג צמיגים שונה. שונה מזה המורכב כעת על החישוקים ועל האוטו.

בעקבות הדברים הללו בשרשור של טינה, קבל מפגש פסגה בין שתי תאומות, שכמעט ממש הופרדו בלידתן, לפני 33 שנים. רק מספר חודשים וכמה עשרות אקזמפלרים מפרידים בין השתיים. תאומות-תאומות, אבל כאלו שנראה כאילו האחת העולם התאכזר אליה ואילו השניה, חייה מרבדים של שושנים. אז בכדי להרגיע אותך, הוספתי שתי תמונות של טינה, ממש בתחילת הדרך. התמונה הראשונה מבין השתיים צולמה בתאריך 5/7/10, מחר בעוד שלוש שנים... כפי שאתה רואה, נקודת ההתחלה של טינה לא הייתה טובה יותר מאשר הטנדר הזה. חישוקים כבר יש? אז קדימה, לעבודה...

תוסיף אותי לרשימת הקוראים, יוני. אוהב את סגנון הכתיבה שלך. תמשיך בשיפוץ ותמשיך לדווח.

הקרדיט כולו שלך, רענן, כמו גם היכולת שלך לשכנע את ג׳קי לפתוח את הפנצ׳ריה בשש (ואני מניח שלאיום שלך לבוא אליו הבייתה עם לום גדול לא הייתה השפעה על ההחלטה שלו לפתוח...). אז כנראה שכולכם צודקים וסט כזה לא מתאים לרום 1301 סדאן שמשופצת למקוריות, אבל לטנדר - דווקא כן. אז רענן, קבל ח״ח לגבי סט חישוקים נוסף. שלך. עכשיו צריך רק טנדר...

אחד הדברים שהיו חסרים לי מבחינת העיצוב החיצוני של המכונית הם חישוקים אחרים. נכון, בשיפוצים של מכוניות קלאסיות יש נטיה לשחזר את המכונית למקור, אבל מעולם לא אמרתי שכך אעשה והכיוון אליו לקחתי את השיפוץ, במיוחד בחירת הצבעים החיצוניים, פשוט "ביקשה" חישוקים אחרים - מה שמאוד מקובל בסוג שיפוצים שכזה בחו"ל. מי שזוכר, לפני כשנה, חשבתי על סט אחר, אבל בסוף ירדתי מזה, כי הוא לא התאים. עכשיו הגיעה הזדמנות שניה ואחרי לבטים קשים ואחרי קבלת האישור מהקונגרס התחתון (חברי פיברקלאב) והקונגרס העליון (האישה...), החלטתי סופית על הסט הנבחר, שנראה מתאים הרבה יותר. אז חיש מהר הגענו רענן ואני, בסוף יום העבודה, לצמיגאי שלו, שפתח במיוחד עבורנו את העסק אחרי שעת הסגירה, על מנת להרכיב את החישוקים בו במקום. לפני שאתן לתמונות לדבר, אוסיף כי הסט הישן כבר נלקח על ידי אחד החברים שמשפץ עוד רום 1301, אז ראשית - שמח שעזרנו לעוד חבר, והשנית - אי-אפשר להתחרט... תהנו, או לא; תקבלו, או לא; בשורה התחתונה ארבעה דברים חשובים: 1. אני אוהב. 2. האישה מאשרת. 3. החברים מסכימים שזה היה מתבקש. 4. הסמן הימני בקבוצה, שנקרא לו בשם הבדוי יורי (לא, לא היורי ההוא...), מי שמקוריות היא נר לרגליו, הסכים שהסט הזה נראה טוב על האוטו. אז בבקשה...

נקודה מעניינת, אבל הבעיה של האוטו הזה היא לא בלמים (שכעת עוצרים מעולה), אלא מנוע שגם בנהיגה במישור מתאמץ כאילו הוא בעליה. ובבוא היום, כשיהיה באוטו הזה מנוע קצת יותר חזק, גם אז אני לא ממש מתכנן נהיגה ספורטיבית או שיוטים במהירות גבוהה והאטות חזקות, כך שמערכת הבלימה כאן טובה דייה. ולגבי צינורות מפלדה שזורה: לא, זה לא חוקי ולא עובר טסט.

לוולוו מערכת בלימה שנחשבה למתקדמת מאוד לזמנה ובין השאר עשתה שימוש בדיסקים בכל הגלגלים. ומין הידועות הוא שהבלמים של המכונית אכן עושים עבודה נהדרת. ולפחות זו השמועה. כי אצלי באוטו, איך לומר, התחושה הייתה לא משהו. מאחר ואין לי מושג מתי הוחלפו הרפידות במכונית וכחלק מישור הקו הכללי שאני עושה למכונית, החלטתי להחליף את הרפידות קדימה/אחורה, זאת למרות שבשני הצדדים עדיין לרפידות עובי מספק. בהזדמנות זו, נחליף גם את נוזל הבלימה. בדיעבד, טוב שכך עשיתי וחבל שלא עשיתי את המטלה הזו כבר בהתחלה. למה? הנה... 1. אז ה-245 עולה על הליפט פעם נוספת. הפעם, על מנת להחליף את רפידות הבלם שלה. 2. זה אחד מהדיסקים הקדמיים. 3. וכאן ניתן לראות את עובי הרפידות. על פניו, המצב נראה תקין. 4. הוצאת הרפידות פשוטה למדי ולא מצריכה שימוש בכלים מיוחדים. האמת היא שזה מה שכיף בעבודה על הוולוו הזו. מצד אחד היא בנויה באופן מאוד איכותי ועמיד. מצד שני, היא מאוד פשוטה לעבודה. 5. אז הנה רפידה הישנה מול החדשה. מבחינת עובי, אין בעיה. אלא שחדי עין יבחינו שהרפידה הישנה מתחילה להתנתק מבסיס המתכת שלה. אם זה היה קורה בזמן נסיעה... אוי ואבוי! 6. בסיום העבודה על החלק הקדמי - עוברים לאחורי. 7. כאן המצב היה טוב יותר, אבל לאור הממצאים מלפנים, בכל מקרה החלפתי את הרפידות. השלב הבא והלא מצולם היה להחליף את נוזל הבלמים ולבצע ניקוז אוויר מקיף. וכעת רק נותר לספר על חווית הבלימה: ובכן, אין מקום להשוואה. עצמת הבלימה והרגש השתפרו פלאים וכעת עומדת מערכת הבלימה בציפיות הגבוהות שנתלו בה.

תודה, חברים. צימצמתי את הרשימה לשלושה שמות. אצל אחד כבר ביקרתי, עם השניים האחרים אפגש בקרוב ואז תיפול החלטה. מבטיח לעדכן.