malcishua

זה ממש אינדיבידואלי וההבדל בין אדם אחד לשני יכול להיות עצום. אני למשל נזקקתי לניקוי שעווה רק פעם אחת בחיי (לפני כשלוש שנים), כששאלתי את הרופא מתי להגיע בפעם הבאה - חצי שנה, שנה - הוא אמר לי: בפעם הבאה שתרגיש ככה, יכול להיות גם עוד 20 שנה. לעומת זאת חברה טובה שלי הולכת (לאותו הרופא!) פעם בחצי שנה, אחרת היא הופכת לחירשת.

זה פשוט לא נכון. אם אני נהג רכב כבד זכותך לומר לי להגיע ערני לגמרי לעבודה. ממש לא זכותך לומר לי באיזו שעה ללכת לישון. זה בדיוק ההבדל בין מה שמותר לבין מה שאסור לך לדרוש מעובד. אם לדוגמא הפיזיולוגיה שלי מאפשרת לי לישון 4 שעות בלילה ולהיות ערני לגמרי במשך היום, זכותי לעשות זאת כל עוד אני נשאר ערני במשך הנהיגה. זו האחריות היחידה שלי. המחוקק קבע כמה שעות מותר לך כמעסיק להעסיק אותי. לא מה מותר לי לעשות בשאר שעות היממה. וברור שיש לי בכל רגע נתון את הזכות לעזוב. אבל יש לי גם את הזכות להתלונן עליך ואפילו לתבוע אותך במקרה שאתה מתנה את העבודה אצלך בדרישות לא חוקיות - כמו הדרישה ללכת לישון ב-21:00. תוכיח שלא ביצעתי את העבודה כנדרש - למשל, הגעתי לעבודה כשאני בבירור לא מספיק ערני לנהיגה, או נרדמתי על ההגה - תוכל לערוך לי שימוע ולפטר אותי כחוק.

אני לא מסכים. אם אני לא מבצע את תפקידי כהלכה (וזה לא משנה אם זה בגלל עבודה נוספת, ילדים בבית, חברה חדשה שמחזיקה אותי במיטה או כל סיבה אחרת) אתה מוזמן לערוך לי שימוע ובמקרה הצורך להעניש או לפטר אותי. אבל מי אתה שתקבע לי מה לעשות בשעות שאני לא עובד אצלך? באותה מידה אתה יכול לומר שזכותך בתור מעביד לאסור עלי ללכת לישון אחרי 21:00, כדי שאהיה רענן בבוקר כשאגיע לעבודה. זה לא תפקידך בתור מעסיק להחליט בשבילי איך לנהל את הזמן. אתה מוזמן לגמרי לפעול לפי מבחן התוצאה: התפקוד שלי בתור עובד ולא שום דבר אחר.

לדעתי אין טעם לפנות לחברת הביטוח שלו, מכיוון שהם בכל מקרה לא ישלמו אלא אם הוא יאשר להם לשלם. לכן ההתנהלות היחידה צריכה להיות מולו, וכאן לדעתי חבל לך על הזמן. עדיף לך לשמור את הקלפים קרוב לחזה ולא לספר לו שהכל מוקלט וכו׳. אני הייתי כותב לו מכתב רשמי (אם יש לך חבר עו״ד שיחתום עליו, מה טוב) שדורש ממנו לשלם על ההוצאות שלך, אם זה בהפעלת הפוליסה שלו ואם מכיסו הפרטי, ומציין שאם לא תקבל את התשלום תוך שבוע-שבועיים אתה תגיש נגדו תביעה בבימ״ש לתביעות קטנות, והתביעה הזו כבר תכלול את כל ההוצאות שהיו לך בשל המקרה, אם זה אובדן ימי עבודה, הוצאות נסיעה, הוצאות שונות, עוגמת נפש... יש סיכוי שיראה את כל זה ויחליט להתקפל ולשלם. אם לא יסכים - הגש את התביעה, ובבימ״ש תשמיע את ההקלטות לשופט ותציג את כל הראיות. אם לדעתך ממש אין סיכוי שהוא יתקפל (אתה דיברת איתו, מה אתה חושב?) אפשר לוותר על שלב המכתב ולגשת ישר לתביעה.

ישה רק כדי לסגור את ענין המילואים - אתה עצמך שאלת: ועל כך עניתי, שדיני העבודה לא חלים על מילואים ולכן זה סביר ואין כאן שום בעיה. לגבי הדיון הנוכחי, שים לב שהציטוט שהבאת: הוא מתוך טענות המדינה (הנתבע) ולא קביעה של השופטים. באופן כללי, נראה שפסק הדין תומך בכך שזכות המעסיק לא לאשר לעובד לעבוד במקום עבודה נוסף, אבל במקרה הספציפי של עובד מדינה (זה מוזכר מספר פעמים בסוף פסק הדין) ובגלל שהוא עובד במשרה מלאה (גם זה מוזכר בפירוש). לעניות דעתי, אי אפשר להשליך מפסק הדין הנ״ל על המקרה הכללי, של עבודה בשוק הפרטי.

הסיבה היא ששירות מילואים פעיל לא נחשב ל״עבודה״ במובן המשפטי שלה. למשל, הוא לא מוגבל ל-8.5 שעות ביום - כשאתה בשמ״פ אתה מבצע אותו 24 שעות היממה. במסגרת השירות הצבאי עצמו יש חוקים שמסדירים את הזכויות שלך, כמו למשל 6 שעות שינה בלילה וכו׳. אבל דיני העבודה לא חלים עליך. לכן אין משמעות לדיבור על ״שעות נוספות״ או ״18 שעות ביום״ כשמדובר בשמ״פ. המחוקק מודע לכך, ואני מניח שזו היתה אחת הסיבות לסעיף 271 (א) בחוק (תגמול על מילואים גם למי שמשכורתו לא הופחתה כתוצאה מהשמ״פ).

אבל כן פגעת בשכרי. אמרת לי לא להגיע == לא שילמת לי על אותו היום.

במידה ולא מצוין תאריך לתשלום על פסק הדין - אתה יכול לפתוח תיק בהוצל״פ לאחר 30 יום ממתן פסק הדין. אלא אם: בפסק הדין צוין בפירוש כי על התובע להמציא ליד הנתבע את פסק הדין. במקרה כזה אתה יכול לפתוח את התיק בהוצל״פ רק 30 יום מהרגע בו נמסר פסק הדין לחייב (כמובן מגובה באישור רשמי על תאריך המסירה). מקווה שאצלך זה לא המקרה.

אני מבין שזו דעתך וזה יפה שאתה כ״כ בטוח בעצמך, אבל אתה יכול לספק אסמכתא חוקית לדבריך? כי אני לא הצלחתי למצוא כזו.

אתה כן נמצא בעבודה וכן עובד, ואתה בו זמנית נמצא מבחינת הצבא בסטטוס של שירות מילואים פעיל. אין כאן שום סתירה. לא יגרם שום סיבוך אם יקרה לך משהו. גם אני עשיתי זאת הרבה בעבר (ועדיין עושה בהווה) וגם מכיר לא מעט אנשים שעושים גם 120 יום בשנה ובלי הסידור הנ״ל זה לא היה מתאפשר. פות״ש: אני לא בטוח אם מקום העבודה יכול לאסור עליך את הנ״ל. לא מצאתי שום אזכור לזה באינטרנט. חייב לומר שלדעתי אם (ורק אם) ניכר שזה משפיע על איכות העבודה שלך זה לגיטימי מצד המעסיק לבקש שלא תגיע. דבר אחד בטוח לא לגיטימי - וזה לאסור עליך להגיע ואח״כ לצפות ממך שתשלים את כל העבודה שפספסת בזמן לא סביר. אתה צריך להסביר לו שאם הוא לא מוכן שתגיע לעבודה בימי מילואים, שיקח בחשבון שהדברים יעשו לאט יותר כי אתה לא מוכן לקרוע את עצמך בגלל ההחלטה שלו.

לגבי מעבר באדום - נראה לי שזו דווקא עבירה שנאכפת די הרבה, יש לא מעט מצלמות ברמזורים. אני טועה? לגבי נסיעה במסלול שמאל - אני מסכים איתך, הלוואי, הלוואי והמשטרה היתה משקיעה יותר באכיפה של העבירה הזו. אבל גם כאן לדעתי, היא דורשת יותר זמן ומאמץ לאכיפה מאשר עבירות מהירות. נסה לדמיין כמה עבירות מהירות ניתן לאכוף בזמן שבו אתה עוקב אחרי עבריין אחד שנוסע במסלול השמאלי. שלא לדבר על כך שמהירות ניתן לאכוף בעמידה, לעומת נסיעה בשמאל שכדי לאכוף אותה יש להיות בנסיעה מתמדת, מה שמכניס לעניין גם את פקטור העצלנות. בנוסף, האכיפה (של נסיעה בשמאל) דורשת ניידות סמויות, כי כל בר דעת שיראה משטרה מאחוריו יעבור מיד למסלול הימני.

מה לגבי שילוב של רכב + תח״צ? אני לא מכיר את האיזור שלך בכלל, אבל אני למשל עושה את זה - נוסע ברכב 10-15 דקות לתחנה שממנה יש אוטובוס בינעירוני תדיר מאוד למקום העבודה שלי. אני אמנם עושה את זה רק פעם בשבוע, אבל נראה לי שגם על בסיס קבוע זה לא רע.

קודם כל, לא כ״כ ברור לי - האם למונית אין ביטוח צד ג׳? כלומר הנהג השכיר נוהג במונית ללא ביטוח צד ג׳? כדאי שתברר את זה עם בעל המונית כדי שתדע מול מה אתה עומד. אם יש ביטוח, מספיק להגיש תביעה לחברת הביטוח ולקוות שהנהג יודה באשמה. אם לא, אתה כותב מכתב רשמי (אם יש לך חבר עו״ד שיחתום עליו, מה טוב) לבעל המונית שמתאר את המקרה בקצרה וקובע שאם הוא לא יעביר לך את פרטי הנהג ו/או פוליסת הביטוח של הרכב או הסכום שנפסק לך ע״י השמאי עד לתאריך (משלוח המכתב + שבוע-שבועיים) אתה תאלץ לתבוע אותו אישית בבית המשפט ושם כבר התביעה תכלול אובדן ימי עבודה, הוצאות שנגרמו לך מכל הסיפור ועוגמת נפש. אם עדיין לא תקבל תשובה - אין מנוס מתביעה בבימ״ש. על איזה סכום מדובר? לפי זה נדע אם מספיק לתבוע בתביעות קטנות (ואז גם לא חייבים עו״ד). עריכה: אתה יכול כמובן בינתיים להפעיל מקיף, אם יש לך ואתה זקוק לכסף בדחיפות. אם לא לחוץ, עדיף שלא.

העבירה הזו (שימוש בסלולרי) בעייתית מאוד בהשוואה לעבירות מהירות - מבחינת אכיפה כמובן. קודם כל, רוב העבריינים נזהרים מאוד ולא משתמשים בסלולר (או מפסיקים להשתמש) כשיש ניידת בסביבה. שנית, זיהוי העבירה קשה יותר - יש צורך ממש להסתכל לתוך הרכב ולזהות שימוש בסלולרי (הישראלים מאוד טובים בהסוואת השימוש בסלולרי, מחזיקים אותו נמוך, מצמידים עם חגורת הבטיחות, מאוד יצירתיים) וזה לא קל, במיוחד במהירות גבוהה. זה גם דורש יותר זמן, מה שמחזיר אותנו לסעיף הקודם - הרבה יותר קל לעבריין להפסיק את העבירה בזמן כשהוא רואה ניידת. וגם אחרי כל זה, מכיוון שמדובר בקנס גבוה והרבה נקודות, הרבה מקרים מגיעים למשפט מה שמעמיס על מערכת המשפט וגם יוצר לפעמים תקדימים אם העו״ד יצירתי מספיק - שימוש בזמן עצירה, הגדרה מדויקת של מהו סלולרי ועוד. בקיצור, הרבה יותר קל ומשתלם להפנות כוח אדם לאכיפת עבירות מהירות. האמת שהגרמנים ידועים בדיוק בזה - שהם משתכרים ופורקים עול (ממש!) כשהם מטיילים בחו״ל. כל מי שטייל מספיק מכיר את התופעה...

אתה טועה. שים לב - לפי דבריו של פות״ש, הוא נידב את עובדת הגעתו מרחוב צה״ל רק לאחר שהשוטר ו/או הצופים שעמדו מסביב הפנו את תשומת ליבו לתמרור 501 בתחילת הרחוב: איפה הסטייק שלי?

שוב, רוני, אתה יודע שאני מסכים איתך לגבי הדמות של טראמפ ולגבי איך אני הייתי רוצה שהנשיא יתנהל. אבל במציאות של היום פוליטיקאים משתמשים במדיה החברתית כדי ליצור קשר עם הבוחרים שלהם (או עם העם) ולהעביר להם מסרים. טראמפ לא המציא את זה. נכון שההתבטאויות שלו הן עילגות וחסרות טעם, ונכון שהייתי מעדיף התבטאויות (הרבה!) פחות עילגות ו(הרבה! )יותר ממלכתיות, אבל עדיין - הן לגיטימיות. זה הבנאדם, הקהל שבחר בו ידע שהוא כזה (כפי שידוע לך, הטוויטים המביכים האלה לא התחילו אחרי הבחירות אלא הרבה לפני) ועכשיו הוא צריך להתמודד עם זה. ועד כמה שזה מבאס, זה לא משנה מה החלק השני בעם (שלא בחר בו) חושב. כפי שכתבתי כבר, כל עוד מדובר במסרים רשמיים של הממשל זה לגיטימי ואין מה לעשות. כשזה מגיע לשימוש במדיה כדי לקדם עניינים אישיים, כאמור, זה כבר סיפור אחר.

משעשע. אין ספק - האיטלקים הם הישראלים של מערב אירופה.

^ עברתי על כל השרשור, פות״ש בשום מקום לא הזכיר שהוא מצפה שיצבעו לו את כל הרכב. אז מספיק להמציא דברים שלא נאמרו. הצבע מתקלף. מוסך היבואן הודה שזה באחריות היצרן (כלומר פשלה בייצור). צביעה של המקום עלולה להביא לירידת הערך של הרכב. כל מה שפות״ש מבקש (לפי הבנתי, אולי טעיתי?) הוא שהיצרן, דרך היבואן שלו בארץ, יקח אחריות ויפצה אותו על ירידת הערך כפי שתקבע ע״י שמאי. עדיין נראה לך מוגזם?

באגירה, אתה מצטט מההודעה שלי מה שנוח לך ומתעלם ממה שכן נוח לך. הרי בתחילת הציטוט ממש, לפני החלק שהאדמת לשם הדגשה, סייגתי בפירוש וכתבתי: כלומר במקרה של פות״ש אין מוטלת עליו האחריות מכיוון שהתמרור מהכיוון ממנו הוא הגיע אינו מוצב כחוק​ (למעשה, אינו מוצב בכלל). אתה הרשעת את הנהג. אני - לא. בפעם הבאה, תשתדל להתייחס לכל הציטוט ולא רק לחלק שנדמה לך שתומך בטענתך.

אם כך מה עם הספינה שמורכבת מהקורות המקוריות?

אני חושב שזו שאלה קצת אחרת (מבחינה פילוסופית כמובן)... שקולה לשאלה של שיכפול (או cloning) - אם יוצרים לך clone, מה ההצדקה מבחינה אתית לקרוא לך ה״מקור״ ולשכפול שכפול? מבחינה ביולוגית יש לכאורה הצדקה, אתה היית קיים בזמן שהוא לא היה. אבל כרגע, כששניכם קיימים וזהים לגמרי (נגיד גם מבחינת זכרונות והכל), מה ההצדקה האתית? הספינה של תזאוס עוסקת יותר בשאלת הזהות הרציפה (בזמן) של עצם שמשתנה (בזמן..). דווקא שם שמים דגש על כך שה״שכפול״ לא נוצר בבת אחת אלא עם הזמן, ואחת השאלות שעולות היא מתי ברצף הזמן הזה הספינה בנמל הפסיקה להיות הספינה של תזאוס (אם בכלל הפסיקה, כן? תלוי מה השקפתך בנושא). אבל מסכים איתך כמובן שיש קשר חזק בין שתיהן.

מחזק לגבי כלב. בלי להגזים, זה ישנה לך את החיים מקצב לקצה. מעבר לעניין שזה יכניס לך לחיים והאהבה שתקבל מהכלב, אתה גם תפגוש אנשים אחרים עם כלבים כשתצא איתו לטיולים וזה פוטנציאל מצוין להיכרויות חדשות. אני לא יודע איפה אתה גר, אבל מכרה שלי שגרה בת״א ממש חברה בקבוצה גדולה כזו של בעלי כלבים שהיא פגשה בגינה השכונתית, הם נפגשים קבוע לטיול של הערב בגינה וגם עושים דברים אחרים (טיולים בשבתות, ערבי פוקר.. פתחו קבוצת ווטסאפ). שלא לדבר על עוזרים זה לזה עם הכלבים כשצריך. הבנתי שבת״א זה נפוץ, אני מתאר לעצמי שגם במקומות אחרים. בקיצור, תשקול את זה ממש לחיוב.

אצלנו נוהגים לשים מגבת נייר על האוכל לפני שמכניסים למיקרו, למניעת השפרצות.

שאלה טובה, זו בדיוק וריאציה על הספינה של תזאוס, אבל כאן אין את עניין ההרכבה של ספינה ה״ישנה״ . כלומר אין דילמה של 2 עצמים עם (לכאורה) אותה הזהות, אלא רק שאלת הזהות של עצם שנמצא במצב קבוע של שינוי (מה שנכון בעצם לכל עצם שהוא).

רגע, שאלה: לאחר החלפת קורה אחת (בהחלה), האם הספינה היא עדיין ספינתו של תזאוס?