יוסי פרנקוס

המידע האחרון שאני ידעתי עליו זה שאור ירוק עדיין עמוק בפנים בעניין. שמח לדעת שטעיתי ושאני לא מעודכן.

זה מה שקורה כשהממשלה בקטע של להפריט דברים. לוקחים תקציבים מהדואר, מהמשטרה, חברות ציבוריות ועוד, ואז אומרים "אתם רואים שזה לא עובד? כל האוכלי חינם האלו יושבים כל היום ונהנים ממשכורות עתק ולא עושים כלום, אז בואו נפריט". (להפריט = למכור לאינטרסנטים שקרובים לצלחת בשביל שהם ירוויחו על חשבון משלמי המיסים) יכול להיות שאנחנו רואים את הצעדים הראשונים בדרך להפרטה של המשטרה. הרי על משטרת התנועה כבר שולטת עמותה שמחוץ למערכת, אז מה זה כבר למכור זכיינות לגופים פרטיים?

אם כל מה שעומד בינך להתחיל לרצוח\לגנוב\לאנוס\לשדוד זה פחד מעונש של איש דמיוני מזוקן, אתה סוציופת עם הפרעות רציניות ומקומך במרכז שיקום או בכלא. זה עושה את האדם לאפילו יותר גרוע.

באופן אידיאלי הייתי מעדיף שהמשטרה תעשה את זה עם רכבים סמויים. הם יכולים לתפוס לפחות 20 איש ביום שמתנהגים בצורה בריונית קשה. לצערנו פשוט ייבשו את התקציבים של המשטרה אז אפילו שוטרים אין לנו, אלא רוב של מתנדבים. בגלל זה יש צורך באכיפה אזרחית

זה?

אין לי מושג אבל נראה לי שאם היה נפח עבודה ממש גדול ולא סידרו את העניין עם חוזה, It's anyone's guess מה השופט יחליט. זה אחד הסיכונים של להיות עצמאי. ככלל, לא עובדים עם חברת תרגומים בלי חוזה שמסדיר את היחסים. דווקא מי שמתרגם מסמכים אמור להבין את הניואנסים והחשיבות של חוזה.

נכון, זה גם קורה לצערנו. קרה לי עם לקוח אחד. רדפתי אחריו כמה חודשים ונתתי לו מליון הזדמנויות לשלם. בסוף הגיע לי מכתב מעו"ד שמודיע לי שהם פושטים את הרגל ואני מופיע כנושה, אז להפסיק כל הליך נגדם. אבל לדעתי זה יכול לקרות ברוב העסקים. לא חסרים מקרים שבהם מעסיק פושט את הרגל ולא משלם לעובדים שלו. במסעדות זה קורה לא מעט כשסוגרים. לעובדים לא משלמים בסוף.

לא מכיר הרבה מתרגמים שעובדים רק עם חברה אחת. הלוואי וזה היה אפשרי. לפחות זה היה נותן רמה מסוימת של ביטחון תעסוקתי. אבל כן, אם עובדים רק מול מישהו אחד ויש הסכם של אקסקלוסיביות, יש מקרים שאפשר להגדיר את זה כיחסי עובד-מעסיק.

יחסי משפחה שמוגדרים על ידי "אצל מי אוכלים ומה אוכלים" הם מסורת יהודית עתיקת יומין ואחת המרכזיות בתרבות, ביחד עם "אני לא רוצה לריב, רק אומרת את דעתי" ו"מה יגידו השכנים?".

עולם התרגום לא עובד ככה. אין אקסקלוסיביות ולרוב אין יחסי עובד-מעביד. יש לקוחות (מעסיקים?) שנותנים עבודה קבועה במשך שנה ואז לא פונים אליך במשך שנתיים. בינתיים אתה עובד עם אחרים. אותו דבר מהכיוון שלהם, שיש להם כמה מתרגמים במקביל והם שמים אותם בעדיפויות שונות או בתחומים שונים (מדעי החברה, הנדסה, תעשיה בטחונית, גיאולוגיה, כלכלה וכו'). אלי למשל פונים מחברות תרגומים שונות כל הזמן. לפני שבועיים יצא לי גם לתת הצעת מחיר ל3 חברות שונות שפנו אלי, עם אותו מסמך מאותו לקוח. מסתבר שאצל שלושתן אני בעדיפות ראשונה בתרגום מספרדית לעברית. זה לא אומר שיש להם מחויבות כלפי מעבר לתשלום שנקבע או שיש יחסי עובד-מעסיק.

אבל חשבתי שהוא הגיי היחיד בכפר!

האידיאל בשנים הראשונות הוא להיות גם שכיר וגם עצמאי, עד שמתייצבים או עד שמגיעים ליותר מכפול מההכנסות הפוטנציאליות כשכיר. אני למשל דואג תמיד שיהיה לי תלוש שכר של עבודה רגילה ובמקביל בערב עובד כעצמאי. את כאבי הראש של תיאומי מס וכל זה אני משאיר לרואה החשבון שלי וזה נותן נחת. כעצמאי אפשר להזדכות על הוצאות, לתכנן מס ולעשות חיים יותר קלים מבחינת הרשויות. הבעיה היא כשעובדים עם "שוטף פלוס X" או עם פרויקטים שבשבילם צריך לעבוד קשה במשך כמה חודשים ורק בסוף מקבלים כמות גדולה של כסף בבת אחת. אם אין לך את העבודה היומיומית, אתה פשוט תקרוס תוך חודש-חודשיים. בגלל זה עצמאי צריך לפעמים עבודה שהוא יודע בוודאות שתכניס לו כסף בסוף החודש, לפחות כדי לשלם את ההוצאות הבסיסיות. (שוב, בתחילת הדרך. אם העסק מאוד מאוד מצליח אז אפשר להקדיש אליו את כל הזמן).

הכתבה פשוט מראה שיש שינוי מסוים בגישה של מדינות מסוימות. נסראללה צודק בזה שממשלת סעודיה רוצה נורמליזציה של היחסים איתנו. לא אכפת לי בשום רמה ממה שהסעודי הממוצע חושב עלינו, בדיוק כמו שלא אכפת לי מה המצרי הממוצע או הירדנים חושבים עלינו. מה שאכפת לי זה מההסכמים שיש איתם והאם הם מהווים איום. בעצם מה שנורמליזציה של היחסים עם מעצמה ערבית עושה זה לגרום ללחץ בשביל יציבות באזור. הסעודים רוצים היי-טק ובשביל זה הם רוצים אותנו. הם רוצים בין השאר להשקיע פה בשביל לקדם את המדינה שלהם. זה אומר שהאינטרס העיקרי שלהם הוא כלכלי, והם מוכנים לשים את האידיאולוגיה שלהם בצד בשביל להשיג את זה. גם בשבילנו זה מעולה כי אנחנו יודעים שהם יודעים שברגע שהם עושים בעיות אנחנו סוגרים להם את הברז לכל מני דברים שהם רוצים מאיתנו. זה לא חייב להיות הסכם שלום חם או אוהב, אלא כזה שמבוסס על אינטרסים כלכליים. זה יעבוד באותה מידה. ואולי, רק אולי... יכול להיות שהסעודים יראו שכל המצב עם הפלסטינים לא תורם לכלום כי הוא כבר אל הולך עם האינטרסים שלהם והם ישפיעו כדי לשנות את המצב (סיוע כלכלי או הגירה מרצון).

ורק כדי להראות טיפה על השינוי בעולם הערבי ועל איך שחמאס מתחיל להישאר לבד, הנה כתבה מהשבוע שבה רואים שאפילו הסעודים כבר לא שמים על הפלסטינים ורוצים נורמליזציה של היחסים איתנו. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4834829,00.html

כמו שכתבתי כבר, זה לא משנה בכלל אם יש שירים שקוראים לסלק אותנו. בסוף יש פוליטיקאים שמחליטים מה יקרה, והם גם שולטים במידה מסוימת על דעת הקהל. כמו שביבי אומר פעם אחת שלא תהיה מדינה פלסטינית, ואז הוא בעד, ואז הוא נגד... מצבים משתנים, דעות משתנות, תנאים בשטח משתנים ומערכות פוליטיות משתנות. אי אפשר להתעלם מאפשרות השינוי. זה אידיוטי להגיד "מה שהיה הוא מה שיהיה" או "אותם ערבים ואותו הים".

לאף אחד אין אינטרס לבזבז את הזמן שלו על עבירות שלא מפריעות לאף אחד. כעקרון אם אתה נוהג באופן שאתה לא מפריע לאף אחד, גם אם אתה עובר על החוק היבש, אף אחד לא יבוא וידווח על זה. אם אתה עובר רמזור באדום, לא עוצר בעצור, מתפרץ לנתיב, מזגזג בין נתיבים או נוסע בשמאל, מגיע לך לקבל קנס כי הפרעת לאחרים. אם סתם נסעת 30 קמ"ש מעל המותר או לא השתמשת באיתות כשאתה עומד ברמזור שמאלה, לאף אחד לא אכפת. וכן, יש כאלו שאומרים "אבל אם יהיה לך סכסוך עם השכן אז הוא יחפש אותך". להם אני אומר את אותו דבר: זה מקרה קיצון. כמה זה כבר יכול לקרות? וגם אם זה יקרה תמיד אפשר להראות שהשכן עושה לכם בעיות ואפשר להתלונן על הטרדה. בנוסף, אם תנהגו כמו בני אדם, לא יהיה לשכן מה לצלם. אם לא השתמשתם באיתות ברמזור שמאלה והוא דיווח על זה, רוב הסיכויים שיזרקו אותו לקיבינימאט ולא יקבלו את הדיווח כי לא שווה להם להתעסק עם זה.

אין סיבה לשנות את אורח החיים של המשפחה בשביל מישהו שמחליט לשנות את החיים שלו. אם מישהו למשל במשפחה יוצא מהארון, ההורים לא ישימו פוסטרים של פרדי מרקורי וברברה סטרייסנד בשביל לרצות אותו. (וזה שנטיה מינית זו לא החלטה אלא משהו מולד. לחזור בתשובה מצד שני זו כן החלטה).

אבא שלי נלחם במלחמת יום כיפור. ההורים שלי עלו לארץ בגיל 17 (אבא שלי) ו12 (אמא שלי). אני עליתי לארץ בשנת 86 בגיל שנתיים והייתי פה במשך 10 שנים עד 96. אחרי זה הייתי חבר פעיל בתנועות נוער יהודיות בחו"ל ותמיד ידעתי מה קורה פה. אחרי זה חזרתי לארץ כדי להתגייס. אל תגיד לי שאני פחות צבר ממך ולעולם אל תשתמש בטיעון האידיוטי הזה כי זה מוציא אותך גזען, מתנשא ובור.

בעולם התמלול\ תרגום זה עובד באופן שונה מרוב העסקים. רוב מי שמתעסק בזה אלו עצמאיים או אנשים לא קבועים, כל אחד עם היכולות שלו. כל מעסיק (או לקוח) מוכן לתת כמות מסוימת על כל יחידת עבודה (בתרגום למשל זה 250 מילים). אם העובד עושה את זה בחצי שעה או בחודש זה עניין שלו. הוא יודע שישלמו לו על תפוקה. אז העניין של העובד הוא לעבוד כמה שיותר בשביל היעדים בשביל לקבל יותר כסף. זה בעצם להיות שכיר אבל עם אחריות והגדלת ראש של עצמאי. יש למשל ימים שבהם אני מספיק לתרגם\ לתמלל 2000 מילים ויש ימים של 11000 מילים. זה תלוי. העניין הוא לדעת מה המצב שלך (מבחינה נפשית, זמינות, עבודות אחרות וכו') ולדעת לשים לו"ז מאורגן. כשמתעסקים בזה, המנטליות של שכיר של "אני פשוט אשב פה ואקח כסף על כל שעת עבודה גם אם אני לא עושה כלום" לא עובדת. האינטרס שלך כעובד בתחומים האלו הוא לסיים את העבודה כמה שיותר מהר כדי שתעבוד כבר על הפרויקט הבא. אם אתה עובד, אתה מקבל כסף. אם לא, אתה לא.

לא מאמין בזה.

אני הפסקתי ללכת לחתונות ואירועים כאלו. לפני כמה חודשים מישהי מהעבודה של אשתי התחתנה ובמקום להוציא המון כסף וזמן על אירוע מיותר היא נתנה לה מעטפה עם 250 ש"ח ואמרה לה "אני לא אוכל להגיע אבל בלה בלה בלה..." (לא בדיוק הקשבתי אבל זה הרעיון). בחתונה שלי הזמנתי 110 איש, שרובם היו קרובי משפחה או חברים קרובים. היה אחד שהיה לי חשוב שהוא יגיע והוא אמר לי שאין לו כסף אז הוא לא יגיע אז סינג'רתי אותו להיות הנהג שלי כדי שלא ייצא שמישהו לא בא לחתונה שלי בגלל כסף.

לא נראה לי שהבנת את העניין של לחיצה על הכפתור. אין לי בעיה עקרונית שילחצו על הכפתור. מי שבא להרוג אותי צריך למות. הבעיה שלי היא עם זה שאני אצטרך לחיות עם עצמי למשך כל החיים שלי בידיעה שהרגתי אנשים. לפני 4 שנים דרסתי כלב. אני עדיין חושב על זה לפעמים. אז בני אדם? יש אנשים אחרים שמסוגלים לעשות את זה בלי בעיה (חלק מאלו שהולכים לקרבים למשל). זה כמו לאכול בשר. אני מוכן לאכול אותו אבל לא מסוגל לשחוט את החיה בעצמי, כי זה לא התפקיד שלי. יש אנשים אחרים שזה התפקיד שלהם, והם יכולים לחיות עם עצמם טוב מאוד אחרי זה.

אייל, אתה חי בסרט. אני לא מבין מה אתה כותב בכלל כי זה לא הגיוני. אני מבין שהפסקת לדון ועברת לטיעונים Ad Hominem ואבסורד. ככה זה כשאין לך טיעונים לוגיים. כי דיברתי עם מספיק מהם ונחשפתי למספיק מחקרים שמדברים על השפעות של רצח עם ומלחמות בכל העולם. התעסקתי עם מחקרים של השפעות חברתיות ופסיכולוגיות של רצח העם ברואנדה, קמבודיה, המלחמה בויאטנאם, דארפור ומן הסתם השואה. הצורה היחידה לגרום לבן אדם לרצות מלחמה אחרי שהוא כבר חווה אותה באופן אישי היא לגרום לו להיות פנאט דתי או אם הוא פסיכופת. אם תסתכל על הדמוגרפיה ועל מגמות שונות גם אצל הסורים וגם אצל הפלסטינים תראה שכמות הפנאטים היא ממש קטנה יחסית. האדם הממוצע שם רוצה שקט בחיים שלו, וזו עובדה אוניברסלית. גם אם תיקח את נער הגבעות הכי ימני והכי לוחמני שיש, ברגע שתזרוק לו כמה פצצות קרוב אליו ותייצר לו PTSD והוא ייראה את השכונה שלו מפוצצת והמשפחה שלו מתה, תראה איך הוא רק ירצה שקט. זה המצב שם (גם בשטחים ובעזה וגם בסוריה), שיש רוב של אנשים ששבויים בידיים של מנהיגים רצחניים ואין להם את היכולת להתנגד להם. אם זה היה תלוי בהם, הייתה הפסקת אש או לפחות משא ומתן. כל דבר כדי שיפסיקו להרוג אותם. אתם יכולים להגיד שאני חולם בהקיץ אבל מי שלא מבין עובדה בסיסית לגבי בני אדם, שאלא אם כן חינכו אותם לשנוא, הם טובים בבסיסם, לא יודע על מה הוא מדבר.

אתה טוען שמי שמנסה להגן על הדמוקרטיה בויכוח הזה (אני) רוצה להיות דיקטטור? אתה לא מבין כמה אבסורד מה שאתה אומר?

תוך 30 שנה מעכשיו, לא 30 שנה מלפני 30 שנה. כיום לחלק לא מבוטל מהפלסטינים יש גישה לאינטרנט והם קולטים שהם גם לא מרכז העולם. הם רואים גם מה שיש במדינות ערב אחרות ומחליטים בעצמם על מה שהם רוצים. יש המון תיאוריות ממדעי החברה שאני יכול להשליך על הנושא אבל יש מפגש רכב בביג ביקנעם עוד 5 דקות ואני יוצא לשם. אגב, יכול מאוד להיות בנקודה הזאת שאני טועה. אבל שאר מה שכתבתי לאייל תקף לחלוטין. בלי קשר, אם תסתכלו קצת פנימה לתוך הממשל שלנו תראו שעוד 30 שנה כבר לא תהיה פה דמוקרטיה.