asafk

כן, יש. צפון הנגב מרהיב ומלא גווני ירוק וחום. כביש 232 מתחיל במישור החוף הדרומי, צומת אשכולות, מתפתל בין שדות ואתרי הנצחה ומורשת רבים מספור, ומגיע עד כרם שלום, בגבול מצרים. לפי הסטטיסטיקה היבשה, זהו הכביש האזורי הארוך ביותר בישראל, ארכו 80 קילומטרים. תוך חצי שעה מתל אביב אתה בתחילת הכביש, ומשם - או לאט לאט או מהר מהר - איך שבא. אפשר בכיוון אחד ככה ובשני ככה. הכביש הוא כביש נהדר לטיול, גם כיפי לנהיגה ורכיבה וגם נוף פתוח לכל ארכו. אבל מי שנשאר על האספלט מפסיד- לארכו של הכביש יוצאים ממנו שבילים המובילים לאתרי התיישבות ומורשת, לאתרים ארכיאולוגיים, לנקודות פיקניק נהדרות, ולאתרי הנצחה - רובם עדות לקורות הנגב הצפוני במלחמת השחרור. דוגמאות לגיחות סביב כביש 232 הם עליה לתצפית על גבעה 138.5, שהיא חלק מגבעות חוליקאת, השבילים של שמורת גברעם, התצפיות מאנדרטת נץ שחור ומצפה נביה מרעי, כל אזור בארי כולל דרך הבטון ודרך מתקני המים, תל גמה ועוד אנדרטאות ואתרי הנצחה רבים. האזור יפה במיוחד בחורף ובאביב, עם השדות המוריקים מסביב. בחורף צריך לשים לב שחלק מהשבילים הופכים בוציים קמעה (אפשר להישאר על השבילים הטובים בלי להיכנס לשבילי שדות). אסף.

אמרת - אמרת. עם זה קשה לי להתווכח. (נחכה ל"גורמים מוסמכים" ) :wink: אבל תעקוב אחרי הרמזים שהשארתי... וגם זה יותר מדי (כי אני לא נוהג לכתוב על נושאים שקשורים לעבודה בפורומים שקשורים לשטויות שאני עושה בזמן הפנוי) אסף.

זה הקטע עם אגדות. הן לא נכונות. אבל שיהיה... (אם כבר, יש רכב פולני מאוד דומה לזאב, או יותר נכון לאגוז, ואם רוצים עוד בדיקת רקמות, יש גם רכב איטלקי עם קפסולה מאוד דומה... וכולם נבנו על ידי אותם אנשים שמאוחר יותר בנו את הזאב) אגב, בונצואלה הופיע לפני שלוש שנים העתקה של הזאב מייצור מקומי על שלדה אחרת. ובנוסף התכוף מוכרים את ה WOLF שנראה כמו זאב אבל הוא לא זהה ב100% בהרבה מדינות בעולם, כולל בדרום אמריקה, אסיה, ואפריקה.. אסף.

אם למישהו יש מנגנון שיפטר לאוטומטי, זה לחבר'ה האלו: http://bustedbus.com/ יש להם כמות דמיונית של באסים מפורקים לחלקים. המחירים לפי המצברוח. אני הייתי נשאר עם האוטומטי, בגלל שלהסב לידני זה כאב ראש בלהשיג חלקים. כי הסבה לידני די פשוטה, אבל צריך למצוא את כל החלקים (כולל הכל), והידית עצמה היא החלק הכי פשוט (עוד חודש תהיה לי ידית בשבילך, אני מחליף לידית משופרת). חוץ מהידית אתה צריך את כל המוט שהולך אחורה (רק מפירוק, או שאתה מוריד מידות מאחד מפורק ומייצר לבד), ואת הבושינגים של המוט והקופלונג בחיבור של המוט לגיר (יש חלקי חילוף בכל חנות אינטרנטית), והדברים הקשים להשגה - החלק שמרותך מתחת לשיפטר (שתומך את הידית), והדוושת קלאץ' (רק מפירוק, וקשה למצוא בגלל שיש שם חלק יצוק שנוטה להישבר. אני, כמובן, הייתי קונה דוושת קלאץ' של באגי מארה"ב). אפשר גם להרכיב קלאץ' הידראולי של ואנאגון - אז אתה חוסך כבל אבל מוסיף משאבות וצינור. היתרון הוא שאת הדוושה הזו תמצא בקלות יחסית בפירוקים. אסף.

אתה בנתניה, לפי הפרופיל... צד אחד - מוסך הייטק מוטורס רעננה (יניב), צד שני מוסך אנדורו (ארנון) פרדס חנה. אסף.

אתה מניח שאותה לוחית רישוי אומרת שזה אותו רכב. אהממ... אסף.

הבעיה היא לא במשטרה, אלא בתרבות שלנו. תרבות של חדש ונוצץ, כשמה שישן הוא בהגדרה נבלה, גרוטאה. מה כבר אכפת למישהו מגרוטאה..?? זה לא רק מכוניות. לשכנים של ההורים שלי יש בית יפה וגדול. אבל הוא עמד כמה שנים סגור ומסוגר, כי המשפחה בחו"ל. יום אחד אני קולט את הילדים של השכנים שמשחקים בכדורסל (ובדרך כלל "רק" פוגעים במכוניות החונות ברחוב וגורמים להן נזקים קלים) זורקים את הכדור על התריסים של הבית. זריקה ועוד זריקה, ועד שאני יוצא מהחצר לשאול אותם מה הם עושים, אני קולט אותם בצהלות גיל, כי הם "הצליחו" לשבור תריס. מבחינתם זה מגניב. הבית הזה ישן ומוזנח, אז מה אם שברו לו תריס? הם לא הבינו מה אני רוצה מהם. החלק העצוב הוא שגם ההורים שלהם לא ממש הבינו. חורבה, מה אכפת לך? ועוד סיפור. לפני כמה וכמה שנים הייתי עובר כל יום במשך הרבה זמן ליד מרצדס ספורטיבית משנות ה70 שחנתה דרך קבע אי שם בפתח של תקווה בשולי אחת השכונות, דרכה הייתי מקצר בדרכי לרכיבה דרך הפרדסים לעבודה. היא היתה מכוסה, וכל פעם שעברתי לידה חשבתי לעצמי שיום אחד הבעלים שלה בטח יוריד את הכיסוי ויחזיר לה את הכבוד המגיע לה. ראו שהיא חשובה למישהו, שדאג לחזק את הכיסוי פעם בכמה שבועות, ובאופן כללי היא נראתה די טוב. עד שבל"ג בעומר אחד, היא כבר לא. בבוקר, עברתי על ידה בדרך לעבודה ובכיתי. הכיסוי היה מונח על הרצפה. כל החלונות שבורים. ניכר בה שגם קפצו על הגג. ועל מכסה המנוע. בתוכה, היו אבנים וקרשים, שמישהו השקיע הרבה זמן בלהעביר אותם דרך שלושת החלונות של המרצדס המסכנה. כל הפלסטיקים בפנים היו שבורים. שברים טריים, כואבים. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותה בלי כיסוי והיא היתה במצב נהדר... עד אותו הלילה. אחרי זה המצב שלה החל להתדרדר והיא הפכה לגרוטאה מהר מאוד, עד שנעלמה מהשטח. ברור לי שכמו הברטה, גם המרצדס הזו זכתה להתעללות בגלל שהיא שונה, היא "ישנה". גרוטאה. למי אכפת? זה, כמו אלימות של בני נוער כלפי הומלסים למשל, בא מאותו מקום, לדעתי. מקום של "דברים" שהם "לא שווים", כי הם ישנים, כי הם מוזנחים, כי הם שונים. אז אפשר לפגוע בהם. זו התרבות שלנו, מאיפה שאני מסתכל על זה. וזה עצוב. אסף.

זו אכן רנו (קיבלתי תמונה בה"פ, שמאששת את הזכרון הרעוע שלי... )... :lol: אסף.

צביקה וגיא - לגבי ה"זאב" - עשיתם בלאגן. כל הזאבים הורכבו בהתכוף, קבלן משנה של רפאל. הזאב פותח בארץ ולא מבוסס על שום רכב בלדרות מאובטחת (אם תחפשו תמונות של ה"אגוז" שמבוסס על אביר ונמצאים כמה ממנו במג"ב, תוכלו לראות אולי את האבא של הזאב). גם הזאב 2 פותח בארץ. מהדור הראשון היה דגם אחד בלבד (רכב בודד) על סינגלים, והוחלט שהסדרה תהיה על דאבל. היו זאבים על שלדות 2004 עם עלים מלפנים ומנוע אחר. אח"כ התבססו על שלדות 2006 עם סלילים במתלה הקדמי והמנוע החדש יותר, והזאב 2 כבר על שלדות 2008. בזאב 2 הוחלט על שיפור הניידות ולכן מעבר לסינגלים. ונסתפק בזה... כיוון שמדובר ברכב הנמצא בשירות מבצעי, רצוי לדעתי לא להרחיב. גם על הספארון ראוי לא להרחיב, כיוון שגם הוא בשירות מבצעי. אסף.

יובל.... אם אנחנו מדברים על אותו מזנון, בצומת של מצוקי דרגות, למיטב זכרוני זה לא טרנספורטר. (למישהו יש תמונה?? ) אסף.

היא היתה במצב בר שיפוץ, אבל ממש לא מדהים לפני שהיא הפכה לשלט פרסומת על הטיילת. עכשיו כבר אין מה להציל. אין פאנל אחד לא רקוב. אסף.

תתחדש! בהחלט מצאת מציאה נהדרת. עמוס לונטל סיים שיפוץ של M601 כזה לא מזמן, ויוכל אולי לעזור לך במקורות לחלקים. יש את איתי ואריק שמשפצים נ"נ דומה, ויש להם עוד כמה לחלקים. את הפרטים של כולם תוכל לקבל בה"פ... אבל לא לפני שתעלה תמונות של הנבלה.. אסף.

כתבו כמה תגובות למעלה: ואני טוען, שהיחיד שצריך לעבוד על הרכב שלך, הוא אתה. העצה הכי טובה שקיבלת היא כנראה: זה לא חייב להיות אופנוע 50, זה יכול להיות כל רכב פשוט וקטן (כזה שהחלקים לא כבדים), שאפשר לפרק ולהרכיב כמה פעמים הלוך וחזור. אפשר ורצוי לעשות טעויות. מוכח שמי שהצליח, טעה יותר פעמים ממי שלא הצליח. כי בדרך כלל זה שהצליח צבר נסיון מטעויות. כולנו התחלנו עם ידע אפסי, וכולנו למדנו. מי מטעויות של עצמו ומי מטעויות של אחרים. חוץ מבודדים, אף אחד לא באמת מביא רכב משופץ מחו"ל, או קונה גרוטאה ושם במוסך "תסדר לי כמו חדש, יעלה כמה שיעלה". הדרך שאני דוגל בה היא עבודה עצמית. מתחילים בפרוייקט פשוט. רכב פשוט. ואז רק חלק אחד מהרכב. לאט לאט עד שגומרים. ואז עוברים לפרוייקט הבא, לחלק הבא. בין לבין, הרכב צריך להיות נוסע - לא פגר שמבאס אותך להסתכל עליו. קונים כלים. לומדים לעבוד איתם. לומדים לעבוד עם ספרות, לומדים להבין שבספרים יש הרבה טעויות. לומדים באיזה פורומים באינטרנט לשאול שאלות טכניות ובאיזה לחפש חלקים. לומדים מה זה איביי ומה עושים עם פייפאל. לומדים באיזה מהמפגשים השבועיים יש אנשים שחולקים איתך את השריטה ויכולים לעזור גם בשאלות טכניות. לומדים מי האנשים שהמוח שלהם מלא במידע על מיקומים של גרוטאות. לומדים. אחרי שתעבור כמה דברים בעבודה עצמית תוכל להרשות לעצמך ללכת ל"בעלי מקצוע". תן לי לרמוז לך - אותם"בעלי מקצוע" הם חסרי מקצועיות כמעט לחלוטין ברכבים ישנים. לרובם זה לא משתלם לעבוד על ה"גרוטאות" האלו, ורואים את זה. לכן העבודה שתעשה בעצמך כמעט תמיד תהיה טובה יותר. יש בעלי מקצוע נהדרים גם במכוניות ישנות. בדרך כלל הם כאלו שבשבילם העבודה עם מכוניות ישנות היא תרפיה מצרות היומיום של מכוניות הליסינג שמציפות אותם, והם עושים את העבודה עם אהבה. אבל זה נדיר. למוסך הולכים כשאין ברירה - אין זמן, או באמת מדובר בפחחות או צבע שדורשים תנאים מיוחדים (כשמדובר בואגוניר... לאופנוע 50 סמ"ק אפשר לעשות פחחות וצבע בחצר ליד הבית). אבל כשאתה בא מתוך ידע, יודע מה צריך לעשות ואיך זה צריך להיראות - אתה יודע מה לדרוש, ומה לשאול, ואיך לבדוק - ואף אחד לא יעבוד עליך. המפתח כאן הוא שלמוסך אתה הולך מבחירה, לא מתוך צורך. יש לך בחירה בין עבודה עצמית לבין מוסך - וזה נותן לך עוצמה. אני אכתוב את זה שוב - אני מאמין שכולנו עברנו תהליך דומה. חלקנו שמחים לחלוק את הידע שצברנו, אחרים לא. לפני 15 שנה לא היה אינטרנט, אבל הסתדרנו. היום יש , איזה מזל. איזה כיף לשפץ היום רכב ישן. מי היה מאמין שיבואו ימים כאלה...? לגבי הואגוניר - מבחינה מכנית זה שיא הפשטות. אמנם 6 צילינדרים, אבל במנוע 258 אין יותר מדי תיחכום. את האוברול שבקישור הזה עשה חובב שאז היה מתחיל, בהגדרה. גם את האוברול הזה. ויש עוד דוגמאות. חשמל טיפה מורכב יותר מג'יפים אחרים בני אותה תקופה, אבל עדיין - זה רכב אמריקאי די פשוט.. פחחות... צרה צרורה. היתרון הוא שאפשר למצוא נבלה עם בודי סביר ולעבוד עליו "על הרצפה", ואז להחליף בודי מושלם. אני לא אומר שפשוט למצוא, אבל אפשרי. יש לי חבר שמחזיק משהו כמו 5-6 נבלות בשביל לתחזק ואגוניר אחד נוסע... למכור או לא? שאלה טובה. אתה יכול למכור ולהתחיל טרי. אתה יכול לשמור לימים אחרים. אם הואגוניר "חי", תמכור אותו, לא משנה באיזה מחיר (את ההשקעה לא תחזיר), ואולי מישהו אחר ישפץ אותו. אם הוא חי ותעמיד אותו הוא ימות. אם הוא כבר "מת", או שתחכה לימים טובים או שתמכור לחלקים. קשה לדעת - מה המצב ומה הקשר הרגשי שלך אליו... אסף.

אגב, יש לי בעיות אינסטלציה... נזילה מהברז. אני מתלבט אם לתקן אותו (צריך להחליף גומיה אבל אני לא מוצא במידה המקורית) או להחליף לדגם מודרני. מישהו מכיר אינסטלטור שמתמחה במערכות מים של מקוררי אוויר...?? אסף.

כואב לי הגב. הנסיעה לצפון בראש השנה היתה ארוכה. מאוד. יותר מ 3 שעות על מושב הנהג, כולל פקקים. שנים לא עשינו חופשה בצפון (אני לא סופר קמפינג במשק של אחותי), ופתאום נזכרתי שכנראה כל עם ישראל נוסע לכינרת או לגליל. למרות שהנסיעה עברה כמעט בלי עניינים (12 בצהריים, יותר מ 30 מעלות בחוץ, והעליה לחד-נס (שפעם חיסלנו בה מנוע של סיטרואן C15) היתה טיפה יותר מדי אחרי כמעט 3 שעות נסיעה והיה חם לשמן למשך דקה או שתיים ), היא היתה ארוכה ומפרכת במובנים מסויימים. כשהגענו לגדת הירדן, חנינו באחו מקסים על שפת המים, ומייד יצאתי ממושב הנהג בן ה33 (המושב, לא הנהג), המושב שאין בו ריפוד, לא ספוג ולא שיער סוסים- רק קפיצי ברזל שעושים מסז' קבוע ודי ייחודי בגב. זינקתי לפרוס את המחנה, לתקוע יתדות לציליה, להרים את הגג, לפתוח כיסאות ושולחן... בקיצור - חם ומזיע. וככה, בשביל להתקרר, נכנסתי ישר למים הקפואים של הירדן. לא טוב (מבחינת שרירי הגב). אבל לא נורא. הדרך חזרה, גם משהו כמו 3 שעות על ההגה, פקקים, אבל כבר לא כל כך חם, ואז לפרוק את הציוד מהקמפר, עדיין לא משהו בשביל הגב, אבל באמת לא נורא. ואחרי כל זה נכנסתי לרנו. זה גמר לי את הגב. המושב הרך הזה, התומך, עם ספוג ובלי ברזלים שעושים מסז'.... זה לא זה. ועכשיו כואב לי הגב. אני חושב לפרק את הספוג מהמושב של הרנו. או לרפד מחדש את המושבים של הקמפר. נראה. אסף.

על פי פרסומים של יצרני המשאיות, ר"ג טנקים מיועד למשקל קומבינציה של מעט יותר מ100 טון (טנק אירופאי שוקל 60 טון אז זה הגיוני). גיא, אם כבר הזכרת שיבושים, אתה זה שכתב כמה תגובות למעלה "ג'קו"... אבל זה שם של מסעדת דגים. אם כבר סלנג, אז האמריקאים קוראים לג'ייקובס בכינוי Jake-Brake. אסף.

בגלל שהמשקל על נתמך או נגרר גדול יותר מאשר על משאית. אסף.

Reform MULI - קשה לי לזהות אם זה T8 או T9. בכל מקרה זה יותר טרקטור חצר רב שימושי ממשאית. חברה מאוד ותיקה, אפשר לראות כאן: http://www.reform.at/en/enterprise/reform-werke/chronicle-of-the-enterprise.html לפני כמה זמן עלו כאן תמונות של כלי דומה מאוד של אנטוניו קרארו, ונם חולקים את אותו הקונספט של טרקטור משא.. אסף.

בלי מילים... אני חושב שלא צריך. (תצלום: גלעד ארצי) אסף.

תמונות... קמפינג בצפון, ובמפגש (תצלום שצילם גלעד ארצי הגדול מכולם) אסף.

ריכוז של כמה עדכונים... בזמן הזה שהייתי מושבת מעבודה על הקמפר, הגיעו עוד שני חלקים. האחד הוא פנס התקרה העגול, זה שמורכב על התקרה בחלק המתרומם של הגג. הפנס הקיים, חסר לו המכסה. וגם המגעים שלו לא משהו. העתקתי את המקט שרשום עליו, והרצתי חיפוש. ו..הפתעה. אותו חלק בדיוק, אותו יצרן ואותו מק"ט, עדיין קיים היום. 12$. חדש דנדש. הגיע, הרכבתי, שמתי בפנים מטריצה של 9 לדים, ויופי. החלק השני הוא יציאת הניקוז של הכיור, היציאה עם ההברגה המותקנת בדופן - קניתי על הדרך בכמה דולרים בודדים באותה חנות RV שבה מצאתי את הפנס. גם כאן מדובר בחלק המקורי, אותו יצרן ואותו מק"ט. לשם ההשוואה, מי שמחזיק בווסטפליה יכול לחלום על למצוא חלקים מקוריים חדשים, לא כל שכן בכאלו מחירים. מי שיש לו קמפר גרמני שובר את הראש במציאת חלקים כאלו - שבסופו של יום עושים את הלוק של הקמפר מבפנים הרבה יותר צעיר - למרות סימני הזמן הניכרים בריפודים והפורמייקה. כמעט 35 מעלות בצל, משהו כמו 90 אחוזי לחות באזור השרון - יום מצויין לעבודה. הייתי חייב לו, אחרי שבסופ"ש הפנוי הקודם הקדשתי המון זמן לריאו, והקמפר עומד ומתמלא ג'יפה מהפקאן, לא בסדר. אז החלפתי את החליל - הצינור המתכתי, ובאמת יש סדק קטן קטנטן בהלחמה. באסה. רואים בבירור שגם הצורה שעשו לי את הצינור, לא מספיק מדוייק, גרם לו לגעת בדופן של הרכב ובגלל זה כנראה נגרם הנזק. בכל מקרה, בשביל להרכיב את החליל צריך לפרק מהמקום את המזרק החמישי שנמצא על הפלנום באמצע המנוע. בשביל זה צריך לפרק את הדיסטריביוטור. אם כבר אני שם, אז את כל הצד השמאלי של צמת ההזרקה אפשר להעביר מתחת לדיסטריביוטור ולסעפת יניקה - כדי שהאזור ייראה יותר נקי ופחות מבולגן עם חוטים וצינורות.. ואם אני כבר מפרק את הדיסטריביוטור, אז כבר כדאי להכין אחת ולתמיד מפתח 13 מכופף שכל מי שמפרק מדי פעם דיסטריביוטור ממנוע TYPE4 צריך שיהיה לו. ובנקודה זו חשוב להגיד שזה מהדברים היחידים שצריך בשבילם כלי עבודה מוזרים. למרבה המזל יש לי נסיון מסויים עם מכוניות צרפתיות של סוף שנות ה70, כך שהנושא של לחמם מפתחות עם ברנר ולתת להם צורות חדשות לא זר לי. בקיצור, מפה לשם, ואם כבר -אז כבר, ועל הדרך... עשיתי לא מעט דברים אבל החשוב ביותר הוא שאין יותר שום נזילת דלק, המנוע מנגן ממש יפה, ובא לציון גואל (עד הפעם הבאה). תמונות... פתח הניקוז החדש לכיור (ליד חיבור מים בלחץ) המנורה - חדשה וישנה: ככה מתחילים את היום: הסדק שבגללו הכל התחיל: החליל - אחד מפירוק ב22 דולר ואחד מייצור מיוחד ביותר מ300 שקל... מפתח מיוחד לפירוק מפלגים (בטוח יש כזה עם מק"ט VW מיוחד): תא המנוע וצד שמאל שלו, אחרי הסידור: אחרי כל זה נסענו לקמפינג במשק של אחותי. סוף שבוע של סוף אוגוסט עם הקמפר בין הזיתים. כשהילדים הלכו לבריכה במושב אני עבדתי על הריאו, בהחלט חופשה מהנה. לעבוד על הריאו ביום ולישון בקמפר בלילה. הנסיעה כולה עברה בלי שום דבר ראוי לציון - וזה בפני עצמו ראוי לציון. אני חושב שסוף סוף אנחנו מתחילים להתיישר ובסוף השבוע האחרון נסענו למפגש ג'יפולוג. הגענו בחמישי בערב, ישנו בשטח, והפעם גם פרסתי את הציליה החדשה שעשיתי - אני ארחיב עליה בהמשך כשנגמור את כל הפיתוח שכולל פרופיל אחד של וילון שנמצא מושלם וחתיכת בד אחת. אסף.

אכן, כבוד לJEEPים הותיקים, וגם לטויוטה אחד ושני פולקסווגנים... איזה כיף לראות את הכלים האלה, עשויים כמו שהיו עושים אותם פעם, ולחשוב שבסופו של דבר, בשטח, אין להם שום רגשי נחיתות לעומת המפלצות המודרניות שהיו סביב סביב.. ואני לא יודע אם תאמינו - אבל במתחם ליד היו מפלצות הספורט המוטורי, רכבי המירוץ המושקעים ביותר בישראל, ובכל זאת - רכבי האספנות משכו הרבה יותר תשומת לב. תודה רבה לכל האספנים שבאו והשתתפו, נתראה שוב בשנה הבאה. אסף.

קודם כל - מישהו שונא אותך או את האוטו או שניהם. אצלנו זו שיטה. אם יש שכנים שלא מרוצים מהרכב אבל לעיריה אין סיבה לגרור אותו - שוברים חלון ואז זה "מפגע בטיחותי..." אבל עצה פרקטית - ניילון נצמד. לפחות אם יגררו את האוטו לא יכנסו מים. אסף.

"זכיתי" להשתתף בניסוי של משאית עם גיר אוטומטי, שאכן רצה בהילוכים. זה היה אסון. אבל זה לא מחוייב המציאות - זה ככה במשאיות כביש אמריקאיות מסויימות, שם הכבישים המהירים ככל הנראה לא מחייבים בלימת מנוע משמעותית. מצד שני יש גירים אוטומטיים אחרים (דוגמת האליסון 5 הילוכים HT750 שיש בוויט או אליסון 4 הילוכים HT740 שיש באושקוש) - ממסרות הידראוליות "טיפשות" שעושות את העבודה בלי להתווכח (וגם איתן יש לי לא מעט שעות). אסף.

הוולוו עם הסופרצ'רג'ר, היה בארץ זמן קצר מאוד (משהו כמו שנתיים-שלוש באמצע שנות ה 90). הבעיה היא שכשהוא הולך (והוא הולך) אין להשיג סופרצ'רג'ר חדש במחיר סביר, ואז במוסך אומרים לך "לא צריך". זה הרגע שהמשאית הופכת להיות עגלה ולא זזה... אני מכיר מישהו ששיפץ כזה - צריך להחליף כמה דברים מסביב, ולא את ה "מטחנת בשר" בעצמה - לא שיפוץ טריוויאלי אבל גם לא משהו שבעל מקצוע לא יכול לעשות אם משקיעים בזה זמן. אסף.