אחת הטענות של ההגנה היתה לעניין המהירות.
השופט כתב :
כפי שעוד יוסבר, את טענת ההגנה אשר לפיה האימפקט אירע על אי התנועה
המצוייר וכאשר מכוניתו של הנאשם במצב של עמידה יש לדחות , אלא שייאמר שאף
א] היה מקום לקבל טענה זו עדיין היה גם אז מקום לומר שהנאשם כפה הרי
בנסיבות נטענות שכאלה בהתנהלותו על רוכב האופנוע , בפרק זמן של כשניה אחת או
שתיים לפני כן , מצב חירום בו נדרש רוכב האופנוע לנסות לעשות כדי לנסות לחמוק
ולהציל את חייו ולפיכך אין להלין על רוכב האופנוע אם כך פעל וסטה שמאלה ( ואולי
אף הגביר מהירותו) בשעת דחק ואסון מתממש, כדי לנסות למלט נפשו.
עוד הודף השופט את הטענות לעניין חלקו של טל בתאונה:
כלום כאשר הנאשם עצמו מעיד כי הוא לקח לעצמו את הזמן למחשבה ( 30 – 40 שניות)
ניתן בכלל להשוות זאת להחלטה שצריך נהג להחליט תך כדי תנועה במהלך של שניות
בודדות או חלקי שניות לשם החלטה דחופה ? כלום ניתן להשוות בכלל בין מצוקת
הזמן הקצרה ביותר שנכפתה על רוכב האופנוע כדי לנסות להציל חייו , לבי שפע הזמן
שעמד לרשות הנאשם לברור דרכי פעולה טרם החליט לצאת לדרך מהשול לכביש ?