BoazB11

אמיתי. יבוא אישי מ-2019. דגם: דיפנדר. יצרן: יגואר....

כתוב לך ברישיון הרכב. גם על כל צמיג כתוב. תבדקי באתרים השיווקיים, טייר-דיל ושות' (גוגל עם מידות הצמיג יוביל אותך לשם), וברשימת הצמיגיות שם תבחרי אחת שקרובה אלייך. ככה תקבלי בדיוק את מה שאת רוצה במחיר גלוי, ולא תאלצי להתמודד עם מכבש לחצים שבהרבה מקומות יפעילו עלייך כדי שתקחי את מה שטוב ורווחי עבורם ולא את המיטבי עבורך. חשוב לוודא גם שהצמיגים "טריים" ולא מלאי ישן. סביבות חצי שנה +- זה טוב. תאריך הייצור מוטבע על הצמיג.

בתחום הזה אין לי ניסיון או מידע.

https://he.aliexpress.com/item/1005007191201636.html?gatewayAdapt=glo2isr

מצד שני... אני מכיר מקרוב בחור תמים, פנסיונר חביב שבטוח שכל ישראל חברים, וקנה לפני כמה שנים טויוטה ראב4 ממגרש, במחיר מחירון או אפילו קצת פחות, כשהרכב הזה נסחר הרבה מעל המחירון. שאלתי אותו איך, והוא אמר שהרכב אחרי תאונה והחלפת מנוע, אבל "תיקנו הכל כמו חדש..." העדפתי לשתוק ולא לבאס את הבחור, וטוב שכך כי הוא ממש מרוצה מהאוטו שבאמת נוסע טוב (נהגתי בו קצת). למעט בעייה אחת של חדירת מים מאחת הדלתות לא הייתה לו שום תקלה או בעייה, ואותה דליפה תוקנה ע"י הסוחר שלקח אחריות ולא ניסה להתחמק. אני לא הייתי לוקח את הרכב במקומו, ואני חושב שהסיכון גבוה ובעיקר היה לו מזל, אבל גם זה קורה.

לגמרי הגיוני. הרכב שלי שווה ריאלית כ-20K₪, ובשנה וחצי האחרונות השקעתי בו בערך סכום דומה. אני מכיר את הרכב והחלטתי שלמרות מחיר השוק הנמוך, עבורי הערך שלו הרבה יותר גבוה, מהסיבה הפשוטה שכדי לקבל שידרוג רציני לרכב מקביל חדש יותר, אצטרך להשקיע לפחות עוד כ-100K₪. נראה לי מיותר בהתחשב בכך שבחמישית מזה יש לי רכב מיושר קו, שאני אוהב וסומך עליו.

290 אלף ק"מ זה הרבה, למרות שהמנוע אמין מאוד, צריך לבדוק היטב את המצב הנוכחי. יש עוד אחת בלוח מ-2016 עם 166K ק"מ, הייתי בודק את הכיוון הזה. נשמע יותר טוב על פניו. אני מכיר מקרוב אחת אוטומטית מ-2015 עם כ-300K ק"מ שנוסעת מצוין. נראית טוב פנימי וחיצוני, ועלויות תחזוקה סבירות יחסית. אתה מחפש גיר ידני בכוונה, או שאתה מזהה 'מציאה'?

הברגה הפוכה? נתקלתי בזה פעם בטרנזיט.

תעשה לק ג'ל שחור. ככה לא יראו את השחור שמתחת...

יצא לי כמה פעמים בתחילת ה-80' לנהוג בפיאט 127 ספורט. מנוע 1.3 עם 70(!) כ"ס. וואו! איזה מטוס זה היה... גיר קצר ומדויק עם מהלך ידית קצר, מתלים קשיחים וצמיגים רחבים יחסית. חוץ מהצורה החיצונית לא הזכיר בכלום את הדגם הרגיל. אחת המהנות שיצא לי לנהוג עליהן, שנייה רק לפיג'ו 205 GT שהתארחה אצלי לא מעט.

לפני שנים מצאתי לבן שלי קטנוע בובה. שמור ויפה עם ק"מ נמוך ואפילו עדיין באחריות. שנה וחצי על הכביש ואחריות שנתיים. הכל היה סבבה, וכרגיל ביקשתי מהבן לתעד ק"מ כשהוא מתדלק, לעקוב אחרי צריכת הדלק. הסתבר שהקטנוע הזה שתיין גדול. 14 ק"מ לליטר במקום 20 פלוס שאמור לעשות. הכנסנו אותו למוסך המרכזי של היבואן. בדקו ועשו סיבוב, והמכונאי אמר שהכל נראה תקין ושאמשיך לעקוב. עקבנו והנתון ממשיך להיות גבוה באופן חריג, אז הכנסנו אותו שוב למוסך. הפעם העלו אותו על ליפט, פירקו משאבת הזרקה, פלאג והשד יודע מה עוד. עבדו עליו איזה שעה. שוב עקבנו למשך 2-3 מיכלים, ועדיין המשיך בהרגלי השתייה המופרזת. חזרנו למוסך. הפעם יועץ השירות קיבל אותנו, וסיפרתי לו את כל ההשתלשלות. הבחור שמע את המספרים ופתאום באה לו הברקה: מיילים! הציץ בלוח המחוונים ואמר לי, מה אתה עושה צחוק?! הראה לי כיתוב זערורי בלוח "מייל"... תוך כמה שניות של דפדוף בתפריטים שינה לק"מ, ואמר לי סע! סע! שיגעת את ראבי. חצי קטנוע פירקנו יא עוואר! זה גם הסביר את הקילומטראז' הנמוך של הקטנוע שקפץ פתאום למעלה. מאז אני שם עלי משקפי קריאה באופן קבוע...

לא מחדש כלום. בכלל יש מצב שכשקנית את הרכב הוא היה עם שמן כזה, ולכן לא הייתה אכילת שמן בהתחלה... עזבי, לחיות עם רכב שלא סומכים עליו זה סיוט. תעיפי את הנבלה וזהו. עוד אופציה שלא עלתה כאן, היא לפנות ליועץ לרכישת רכב. אולי הוא מכיר מוסך שיתן לך חוות דעת אובייקטיבית ויציע מחיר הוגן בהתאם למצב, ובמקביל יעזור לך ברכישת הרכב הבא. שווה לגמרי את הכמה אלפים שעולה שירות כזה.

בחודש מאי כל שנה נפתחות לשכות ייעוץ וסיוע בהגשת דו"ח שנתי, במס הכנסה. המסייעים הם מתנדבים גימלאים של מס הכנסה וגם עובדים מן השורה. השירות הוא ללא עלות, וגם לא נדרש זיהוי ממי שאינו מעוניין בכך. אני משתמש בשירותיהם כבר כמה שנים ומאוד מרוצה מהיוזמה ומהשירות. אם אתה עוסק פטור חדש הם בשמחה יסבירו לך בדיוק מה ההתנהלות הנדרשת.

לא מכיר את הרכב שלך אז לא יודע מה לצפות... על הרכב המדובר אצלנו, מוסך הציע כחצי מהמחירון (גם בעסקת טרייד אין) אבל בשקלול הסופי העדפנו לעשות את כל הדיל אצל הטרייד אין הגדול ולא במוסך, בגלל שהיה לו רכב אטרקטיבי יותר עבורנו, ועוד כמה בונוסים של איבזור שהיו שווים את ההפרש. כל מקרה לגופו.

היה לי במשפחה הקרובה רכב במצב דומה פחות או יותר. לא היה לנו לב למכור לאדם פרטי, גם עם גילוי נאות וגם במחיר מוזל. הלכנו לטרייד אין וקיבלנו זיכוי בערך של שליש מהמחירון. (טרייד אין גדול של היבואן. לא אחד כזה שיעשה "השבחה" וימכור במחיר מלא...)

אכן. צודק. שכחתי את הפיג'ו... זה יפה לראות את הפתרונות הטכנולוגיים השונים לפרונט הכפול, כדי לא להפר פטנט של המתחרים. מהירות מרבית קשורה להספק, לאירודינמיות וליחס ההעברה הסופי, פחות לגורם המשקל שרק יגרום לכך שיקח יותר זמן להגיע למהירות המרבית. בכלים האלה, שמיועדים בעיקר למרחב העירוני, מתכננים יחס העברה שיתן יותר זריזות בזינוק ומהירויות נמוכות על חשבון מהירות מרבית פוטנציאלית. בנבכי הזיכרון שלי יש את ה-MP3-300 שהיה יחסית זריז בעיר למרות הספק של 22 כ"ס על כ-200 ק"ג אבל איטי להחריד בכביש מהיר, 120 בלחץ אאל"ט, ולהבדיל מהטריסיטי, יכולת בינעירונית סבירה היא כן חלק מהתפריט שלו. הטריסיטי 125 אכן מגרד את ה-100 מלמטה, אבל זה לא חריג, וקיים בהרבה קטנועי 125. גם ה-125ים החזקים ש'סוגרים' 120+-, מגיעים לשם עם הלשון בחוץ ודי בקושי. כנראה מלפני 2013, אז נכנסה קטגוריית L5E להיתר לרכיבה רק עם רשיון B. הדרישות הן 46 ס"מ בין הגלגלים הקדמיים, דוושת בלם לשלושת הגלגלים, והגדרה תואמת ברשיון הרכב. עד אז היו באמת כל מיני וריאציות עם פרונט רגיל או מורחב (LT), ועם דוושה או בלי, אבל מאז למיטב ידיעתי התיישרו היצרנים בהתאם לתקנה הנ"ל וזה הפך לסטנדרט. לטריסיטי 125 אגב, אין דוושת בלם והפרונט שלו צר יותר (38.5 ס"מ), והוא מרושיין כקטנוע רגיל.

היתרון במתכונים של X,Y,Z הוא שלרוב זה משהו שטעמת וכ"כ מצא חן בעיניך שביקשת את המתכון, (או ביקשת מאשתך לבקש את המתכון...) אבל אז גם צריך לקחת בחשבון כאלה, כמו אחת הדודות שלי, שתמיד משנה או מזייפת משהו כדי שלאף אחת אחרת לא יצא טעים כמו שלה...🙃

לאאא... בקופסה עם כרטיסיות המתכונים תמיד כתוב ממי המתכון. העוגה של מירה, הפשטידה של נאווה, המג'דרה של ספריאל וכו'. ככה זה יותר טעים ונוסטלגי מאשר התבשיל של גוגל או של ג'יפיטי. מה?! אין לכם במגירה של המטבח קופסת כרטיסיות כאלה??🙃

הכלים האלה פופולריים מאוד באירופה מכמה סיבות, אחת מהן היא בזכות רגולציה שמאפשרת לרכב על רובם עם רשיון רכב בלבד, ללא צורך לרשיון דו"ג בכלל. סיבה נוספת, והיא אולי הטריגר לפיתוח של הכלים האלה - הרחובות באיזורים העתיקים של כמה מרכזי ערים אינם סלולים אלא מרוצפים באבנים חלקלקות כמו פעם, כשכל אבן היא בגובה קצת שונה מזו שלידה, והתוצאה היא משטח חלק ומטלטל של-תל"ג יש בו יתרון בלתי מבוטל. בנוסף באירופה יש הרבה יותר ימים גשומים מאשר אצלנו, ולתל"ג יש יתרון על דו"ג במרחב העירוני על כבישים רטובים. למנגנון ההטייה אין מירכוז שהוא חוזר אליו בעצמו (כמו הגה ברכב) אם לזה התכוונת. תכונה כזו אם היו מטמיעים אותה בתכנון, הייתה ממש לא אינטואיטיבית לרוכבים שרגילים לדו"ג. הכפתור שהזכרת הוא סוג של פינוק/איבזור שמאפשר לעמוד במקום ללא צורך להוריד רגל תומכת. הוא למעשה נועל את הפרונט, וניתן להפעלה כמו שציינת "ברגע הנכון", קמ"ש בודד או 2 לפני עמידה במקום. ניסיון לתנועה עם פרונט נעול (להידרדר בירידה למשל) הופכת את ההיגוי לישיר, ומסתיימת מהר מאוד בנפילה, "אל תשאל איך אני יודע" כמו שאומר הברווז מדי פעם... לטריסיטי 125/155 למשל (גם לקוואדרו) אין את הפיצ'ר הזה, וחייבים להוריד רגל בעצירה כמו בדו"ג רגיל. חולק עליך (חלקית) בהיבט הזה... הכלי היחיד שאינו בנפח 300 ומעלה הוא הטריסיטי 125/155 של ימאהה. (גירסת 155 סמ"ק מיוצרת לטובת שווקים בהם 150 הוא הנפח המינימלי המותר לכביש מהיר). פיאג'ו כבר מזמן לא מייצרים את גירסאות ה-125 לתל"גים שלהם (שהיו כבדים יותר מהטריסיטי) והם באמת הרגישו חלושים ואומללים עם מנוע קטן שצריך לסחוב משקל גדול. הטריסיטי תוכנן במקור להיות קל יותר, והפרש המשקל בינו ל-NMAX המקביל הוא 34 ק"ג. לא הפרש זניח, אבל גם לא משהו שהופך אותו לסיכון בטיחותי או משהו קרוב לזה. יצא לי לרכב על הטריסיטי 125 בכמה הזדמנויות בארץ ובחו"ל, ולטעמי הוא כלי מוצלח מאוד, ואולי אפילו עונה לייעוד העירוני של התלת-גלגלי טוב יותר מהקרנפים של רבע טון פלוס מינוס, משקל שמאפיין את הנפחים הגדולים יותר, ומעיק מאוד על התפעול והביצועים, למרות 30-40 הכ"ס שלהם. בסה"כ, למרות הפופולריות הגדולה במקומות מסויימים באירופה, תצורת התל"ג היא נישה שפועלים בה בגדול שני יצרנים בלבד, פיאג'ו החלוצה בקונספט הזה, וימאהה שהצטרפה בהצלחה כמה שנים אח"כ. קיימים גם MBK שזה למעשה ימאהה ב-100%, וקוואדרו שלמיטב ידיעתי לא המריאה לשום מקום, לא עם התל"ג שלה ולא עם הקוואדרו מרובע הגלגלי שעל השאיפה אליו נקראת החברה. אני לא סופר כאן את הניקן של ימאהה (אופנוע 900 תל"ג) וגם לא את החיקויים הסינים ל-MP3 כמו זה שסולק בבושת פנים מתערוכת EICMA לפני כשנתיים (ולא פעם ראשונה שזה קרה).

ועוד איך שיש... קודם כל פיזית הוא מתנשא מעל כל פרייבט ו-SUV וברור שמי שקונה כזה רוצה הכי גדול, הכי מהר, הכי חזק, והכי שופוני שיש, ושיקולים פרקטיים נדחקים הצידה מחוסר רלוונטיות. והוא לא היחיד. תוסיף לרשימה טסלה סייברטראק, ב.מ.וו X6, מרצדס GL המקביל ועוד כל מיני כאלה.

מתבקש שיהיו חשמליים כבר, לא? לתנועה איטית במתחם סגור חשמל הוא אידיאלי.

סובארו פורסטר עונה לדעתי על כל הדרישות, ומוסיף הנעה כפולה בונוס לטיולים. דוגמה אקראית: https://www.yad2.co.il/vehicles/item/2ad7o6o1

מצחיק שעל ענתיקות כאלה ממש יצא לי לנהוג. על ה-GSA כשהייתה חדשה ב-82, אני זוכר תחושה של חללית, ועל סאאב 96 ישנה יותר שהייתה למיטב זכרוני חצי אוטומטית ועם מצב "פריילוף" בגיר, שהרגיש מאוד מוזר, מין גלישה שקטה כשהמנוע למעשה מנותק מהגלגלים. אותה סאאב ספציפית הייתה ללא מושב נוסע ליד הנהג, שפורק כדי שלילדים יהיה קל לקפוץ פנימה ישר למושב האחורי...

יש סלוגן כזה של דוגמניות "דקה בפה שנה בתחת"...

אולי משהו לקוי בבלמים. רואים שצמד הגלגלים הימני "צייר" על הכביש הרבה לפני הצמד השמאלי.