אם אני מבין נכון אין לך בעיה איך להסתדר בדירה לבד, אלא הבעיה יותר בקטע של הבדידות.
כשאתה בדירה עם ההורים יש תנועה של אנשים, באים, הולכים. אין את הקטע של להגיע בלילה לבית ואתה לבד.
הייתי מאוד ממליץ שתכנס להתנדבות שתתבע ממך.
אם אין לך בעיה עם דם, הייתי ממליץ להתנדב במד"א / איחוד הצלה. זה מקום עם הרבה אקשן, הרבה תעסוקה ותחושת סיפוק עצומה שהצלת חיים.
ההתנדבות תגרום לך להכיר חברים חדשים והרבה, היא גם תגרום לך להכיר את השכנים שלך, היא תתן לך הרגשה מאוד טובה שאתה עוזר לאנשים.
תחשוב על זה
אספר לך משהו שאני שומר בסוד כבר כמה שנים.
עברתי את אותו דכאון שהיה לך באיזור הגיל 20.. הייתי בוכה כל יום שעות, מרגיש אבוד, חוסר יכולת לעשות משהו, פחד מהכל..
הלכתי לכמה מטפלים שכל אחד גבה ממני הון ולא יצא מזה שום דבר.
עד שהבנתי משהו מאוד פשוט, הנפש שלי סוערת מאוד ואני בעצם דוחק את זה, כשדוחקים רגשות סופו של יום הם יתפוצצו בפנים..
הבנתי שהנפש שלי עמוסה, אני כל היום חושב איך ההוא יראה את מה שעשיתי ואיך ההיא תסתכל על איך התלבשתי וכו' וכו'.
ואז קרה מצב שאם לא הייתי מקבל מהאנשים אישור שאני באמת טוב הייתי מתחיל לחשוב מה לו עשיתי נכון, איפה פספסתי משהו, זה היה מחשבה גוררת מחשבה והייתי מתחרפן...
הבנתי שבשביל החיים האיישים שלי, בשביל שמחת החיים שלי, אני צריך ללמוד לא לספור אנשים. לעשות מה שטוב לי, מה שאני מרגיש שייך ומתחבר לזה, הבנתי שאני צריך משהו לפרוק בו את הרגשות, משהו שימלא אותי.
אני אישית הכדור הרגעה שלי זה נהיגה + מוסיקה, אני נוסע כל יום כשעתיים במצטבר בכביש מהיר, ברוגע שלי, שם מוסיקה טובה ושר ביחד עם הזמר, אני מרגש שזה משחרר אותי.
בנוסף התחלתי לעבוד בעבודה סוערת, עם הרבה אקשן והתחלתי להעריך את עצמי...
כשיש לי זמן אני מתנדב באיחוד הצלה וההרגשה הזאת שהצלת חיים פשוט מצילה לי את החיים.
בהצלחה אח יקר