pooh-bear

בגלל זה אמרתי, אני מעדיף להשאיר את הרכב על הכביש, אבל אם יתגלה שזה הדבר הלא נכון לעשות לא תהיה ברירה.

א. כי המחירון שלו נמוך משמעותית משווי השוק - המחירון סביב 24 (אחרי הורדת יד ראשונה ליסינג) והשווי שלו בשוק (היה) סביב 40. ב. כי אין לי כל כך מה לקנות במקום - לקח לי בערך חצי שנה למצוא את הנוכחי, פחות בא לי להתפשר על איזו משפחתית סתמית לכמה השנים הבאות, וגם פחות בא לי כרגע להוציא סכום משמעותי על רכב שאני כמעט לא נוסע בו. ג. כי התכנון המקורי היה להשתמש ברכב לשנתיים-שלוש הבאות, ואז כבר המחיר שלו יהיה מספיק נמוך כדי שלא יהיה אכפת לי להפסיד כמה אלפים במכירה בגלל התאונה הזו. כמובן שאם מדובר בקטסטרופה אני אעדיף לא לתקן, אני מקווה שמדובר במשהו פשוט שמחובר בברגים ואפשר להחליף בקלות.

תודה! עוד שאלה: נניח והמוסך מצא xyz, לא משהו ממש רציני, סכום סביר (נניח, 5k), הוחלט לתקן. לכאורה אין צורך להביא שמאי - אבל אז אני מתקשר לפוגע והוא לא מוכן לשלם. האם אז יש חשיבות להביא שמאי לפני התיקון כדי שיהיה על מה לתבוע, או שאפשר לתבוע לפי קבלה של המוסך? אם ח"ח זה אכן מדרדר לתביעה משפטית - האם תובעים את הנהג או את חברת ההשכרה / הביטוח? האם לוקחים עו"ד לנהל את הפרוצדורה, או שיש נוהל מוסדר שאפשר לעבוד לפיו בלי עו"ד? ואם למישהו יש המלצה למוסך - שוב תודה.

שבת שלום וחג שמח, אז רצה הגורל ואתמול בצהריים, בעת שאני עומד להנאתי בפקק בשד' רוקח, מישהו נכנס בי (כשאני בעמידה מוחלטת, בלי שום סיבה טובה). הוא פגע בי עם צד ימין שלו בצד שמאל שלי (אולי ניסה להתקדם לנתיב לפניה שמאלה? אולי סתם לא שם לב?) ולכאורה היה נראה שמדובר בנזק קוסמטי בלבד בפגוש ובכנף האחורית. אממה, כנראה שמדובר במשהו יותר עמוק כי ההגה כרגע נוטה נטיה יפה מאוד ימינה כדי שהרכב יסע ישר. אני לא יודע מה התעקם (הגלגל נראה בסדר בעין בלתי מזויינת, לצמיג שלום) אבל ברור שמשהו שם לא יושב כמו שהוא אמור לשבת. מעבר לזה, הרכב נוסע בסדר גמור, כלומר, הוא לא מושך לאף צד, לא חורק / מרעיש / ווטאבר. הפוגע הוא בן-דוד (מה יש להם מתאונות?), הרכב שכור (חברת השכרה מצ'וקמקת בשם אוריקאר), יש לי צילום של רישיון רכב, ביטוח חובה, תעודת זהות של הנהג ומס' הרכב, כמו גם מס' הטלפון שלו. הוא כמובן הציע ש"הוא יתקן לי את האוטו", אבל מכיוון שהוא מיהר לטיפול רפואי ואני לחוג ג'ודו נפרדנו מהר מכדי להתווכח על העניין, בינתיים ברוח יחסית טובה (עד כמה שניתן בהתחשב בנסיבות). בנוסף יש לי סרט ממצלמת הדרך (כבר מגובה על המחשב ובענן) שבו נראה רגע הפגיעה (כלומר, זו מצלמה קדמית, רואים שהרכב בעמידה, שומעים "בום" ורואים שכל הרכב זז). לי אין מקיף (יש צד ג'), לא לגמרי ברור לי כרגע מה מצבו של הפוגע מבחינה ביטוחית. המטרה שלי היא לתקן (במידת האפשר) את הרכב ולהמשיך להשתמש בו, וכמובן לגרום לפוגע (או לחברת הביטוח שלו) לשלם על התיקון. אני די מפחד שגם אם מדובר בתיקון אפשרי, המקרה עשוי להדרדר לטוטאל לוס (עקב השווי הנמוך של הרכב במחירון, סביב 24) והייתי מעדיף למנוע את זה במידת האפשר. נשאלת השאלה, מה סדר הפעולות הנכון כרגע לביצוע (אני מניח שכדאי להתחיל בהודעה לסוכן הביטוח שלי בראשון בבוקר, מעבר לזה) - לגשת למוסך באופן עצמאי? להזמין שמאי לבחירתי? מעבר לזה, אשמח כמובן להמלצות על מוסכי פחחות ושמאים במרכז, גם בהתחשב ביכולת לאתר ולתקן תקלות כאלו (הסטייה של ההגה) ולא רק לפי הברק של הצבע. וככה נראה האזור הפגוע כרגע: תודה מראש לכל העונים!

לא. להלן: כן. הגיר הרובוטי. כולל תביעה ייצוגית שהתקבלה והארכת אחריות שחלקה כבר לא בתוקף (מצמדים עד 5 שנים ומח גיר עד 10 שנים אאל"ט, עם הגבלת ק"מ). יש בשפע. יש גם רכבים בשפע. אין מחסור. עשה לעצמך טובה וחפש רכב אחר, או חפש פוקוס מ-2016 עם גיר פלנטרי (וגם מנוע טורבו, ככה שבכלל כיף).

זה היה ניסיון לזכות ב"הקפצת העשור"? זה שרשור מ-2005!

https://m.ynet.co.il/Articles/56493710 חדשות מעט חמוצות, שוב הלוחות יתמלאו בפוקוס טרנד סטיישן מליסינג רק שהפעם זה יהיה עם ה-1 ל' אקובוסט. פרטיים יוכלו לקנות st line עם 1.5 ל' וגיר אוטומטי כמובן, כנראה בסכום לא מבוטל. ST אמיתית או גרסה ידנית כלשהי - לא בבית ספרנו.

תשמע, אני נוהג בפוקוס שלי (לא רכב גבוה בשום צורה שהיא) באופן שבועי מעל עבודות הרכבת הקלה בבגין וכל בורות הביוב ביגאל אלון (העירייה משום מה הפכה את הרחוב הזה למסלול סללום לאחרונה), ומעולם לא פגעתי בשום דבר ואפילו לא סגרתי מהלך. אם הצלחת לגרד גחון בכביש (לא בשטח) ברכב סטנדרטי או שאתה נוסע הרבה יותר מדי מהר לתנאי הכביש, או שיש לך בעיה במתלים / בולמ"ז.

עד 2012, נשמעת לי כבר מעט ישנה מדי.

רק אומר, שבפיאסטה גרסת ה-1.6 אכן ממש פחות מומלצת, ואכן בגלל הגיר, אבל היא היחידה שקיימת (פרט לידנית). מעבר לזה, מצטרף למגיב שמעלי.

אתה רק מתעלם מהעובדה שרכב משמש להרבה יותר דברים מאשר לשנע משפחה עם 3 ילדים קטנים שכולם חייבים מושבי בטיחות ועגלה לקמפינג של שבועיים, כל שבועיים. רובינו נוסעים ברכב בעיקר לבד לעבודה, עם הילדים לסידורים או לטיולי שבת קצרים. בכל הנסיעות האלו, הפוקוס תהיה הרבה יותר מעודנת ו"נעימה", לא רק במובן של שיכוך אלא של בידוד רעשים, הנדסת אנוש, אבזור, איכות מערכת השמע ואפילו עיצוב, שכשמחברים אותם יוצאת תמונה גדולה של נסיעה נעימה יותר. נכון שבקמפינג השנתי הברלינגו תהיה עדיפה משמעותית, זה פשוט שימוש מאוד משני לרובינו, שלא שווה את הפשרה בשאר השנה.

אתה עושה פה שקשוקה מוחלטת. הרכב יהיה בבעלות אביך, רשום על שמו, רק יד 2. זה בכלל לא מעניין את ביטוח לאומי אם זה יד ראשונה או שניה. מעבר לזה, להבנתי אין שום סייג (פרט לגיל כמובן) לקבלת קצבת זקנה בסיסית - גם אבא של נוחי דנקנר מקבל. אם מדובר במשהו מעבר לזה זה כבר יותר מורכב.

אם הולכים לבחור רכב עדיף ללכת לאולם התצוגה של היבואן (רק לשים לב להבדל בגרסאות), ואז אפשר גם לעשות נסיעת מבחן.

מה זה משנה? אפס ק"מ זה רכב חדש. אם לא מדובר באיזה מקום נכלולי במיוחד, מה זה משנה אם יחתמו על הטפסים במטולה או בב"ש?

למה 'או'? כנראה שגם וגם.

הסיבה העיקרית כמו שנאמר היא תדמית. בן אדם לא מוציא סכום של שש ספרות על פקקטה רכב כדי שכל העולם ואשתו יחשבו שהוא אינסטלטור. It doesn't make sense. אבל יש מספיק סיבות אובייקטיביות כמו בטיחות, עידון, ביצועים, אבזור ובטח עוד כמה. ובינינו, גם בבית אתה (כנראה) לא מביא כמה לוחות מתכת שמצאת ברחוב, מחבר לקיר ורץ לקרוא לאשתך להתגאות במדפים החדשים. כולנו אוהבים אסתטיקה, וזה משהו שחסר במופגן במסחריות.

אם כבר להיות קטנוניים בנושאי צבע, העובדה שאשכרה יש צורך ביותר מ-256 גוונים של אפור כדי להציג תמונה של רכב חדש בישראל בצבע המקורי שלו מפתיעה (מאוד) לטובה. ועוד 3 צבעים שונים לגמרי! (ו.. חרדל?!? באמת?)

למה אוטומט? זה הכיוון הלא נכון בתקציבים האלו. אם אתה מוכן לקצת (הרבה) ספרטניות ולהעביר הילוכים לבד, אולי תוכל למצוא פנדה / 107 / c1 / אלטו בתקציב, בלי ירידה דרסטית בשנתון. אם (בדגש על "אם") יתמזל מזלך ותמצא רכב טוב, תוכל בסה"כ לחסוך (קצת) בביטוח, בירידת ערך ואפילו בצריכת דלק. הבעיה בהחלפה כזו היא שמצד אחד החיסכון הוא לא כזה דרסטי, ומתד שני זה הרבה עניין של מזל. בעלי רכבים בתקציבים כאלו נוטים לא לטפל בהם בנדיבות, והתוצאה עלולה להתפוצץ במשמרת שלך. השאלה היא מה קורה אם אין לך מזל.

הסיכוי למצוא פוקוס דיזל למכירה הוא, ביום טוב, אפס. יש בודדות כאלו. גם אם נניח שמוצאים, צריך לחשוב על המכירה (או יותר נכון, על ירידת הערך), והיא עלולה להיות עוד יותר גרועה מזו של ה-308. וכל זה לפני שדיברנו על הגיר, שיקזז לא מעט מהחיסכון בדלק, ועלול גם להשאיר את הרכב מדי פעם מחכה לגרר, מבויש בפינה.

אם אתה יכול להתפשר קצת בנושא הגודל (והספרטניות), אתה יכול לחפש טויוטה ספייס וורסו או הונדה ג'אז. יחסית לרכבי בנזין הן חסכוניות ואמינות, אבל שתיהן די חלשות. אם לא, אתה יכול לחפש פיג'ו 308 סטיישן מ-2014 והלאה (הדגם הנוכחי) במקום הראפיד, רק קח בחשבון את נושא רצועת הטיימינג המתפוררת. בנהיגה רגועה צריכת הדלק אמורה להיות סבירה (בוודאי עדיפה על סיד בנזין), והוא כמובן יהיה נח, מרווח, חזק ובטוח יותר.

לגבי ביטוח, כנס לאתר של "הפול" ותראה בעצמך. אני מעריך שחובה וצד ג' ל-250 לא יהיו רחוקים בכלל ממה שאתה משלם היום, כולל מקיף. הדרך הכי פשוטה להוזיל את הביטוח היא לא לעשות מקיף על הפיקנטו. ב. אחרי ששילמת ביטוח, גש לברר מחיר של קסדה סבירה, מעיל רכיבה וזוג כפפות (א שניים, חורף / קיץ). ג. אם עדיין לא יצא לך החשק, לך תברר כמה עולה צמיג אחורי לאופנוע. לדעתי, ואני אגיד שוב, אופנוע זה כלי מעולה בתור תחביב או למי שנוסע המון בפקקים (או שצריך למצוא חניה באיזורים שאין, הרבה פעמים ביום). גם אז, צריך לקחת בחשבון את הסיכון הלא מבוטל וחוסר הנוחות. מי שקונה אופנוע למטרת חיסכון כנראה יתאכזב די מהר.

א. בכל אופנוע סביר, רק ביטוח החובה יעלה לך לא רחוק מהמקיף של הפיקנטו. תוסיף לזה עלויות של ציוד ואת הסיכון להיפגע, והייתי יורד מהרעיון הזה מהר מאוד אם אתה לא רוכב בתור תחביב / חייב משהו שלא עומד בפקק. ב. בקטנועי 125 הביטוח כבר יותר סביר אבל מדובר בכלים עירוניים נטו, שלא מחזיקים לעד. אתה יכול לברר מחירי ביטוח באתר של הפול. ג. רכב זול יותר יכול להיות קצת יותר חסכוני אבל גם יכול להכניס אותך לעלויות תיקונים שיאזנו את המשוואה (אם לא יהפכו אותה). השאלה כמה אתה רגיש באמת למקרה כזה. ד. אם אין לך איך לשלם את הסכומים האלו, נסה לשקול אופניים חשמליים או תחב"צ. זה מבאס, אבל הרבה יותר זול. ה. מה קשור מס הכנסה? אין שום תשלום מס במכירת רכב (בוודאי שאם אתה אדם פרטי, לא יודע מה המצב אצל סוחרים).

זה שרשור מאוגוסט 2017, תנוחו...

מבחינתי, מי שפותח עסק מבין שיש פה סיכון, ושהעבודה שלו בתור יזם / איש עסקים היא בדיוק זו - לנהל את העסק ואת הסיכון הזה. אין דרך אחרת להסתכל על זה. לא חובב סיכון? לך תהיה שכיר. אני לדוגמה לא חובב סיכון, די גרוע במולטי-טסקינג ולא ממש טוב בלהזיז אנשים - ולכן אני שכיר בתחום טכני ולא יזם. שוב, זה עניין של ניהול סיכונים. מישהו לא ידע בינואר 2019 שבאוקטובר 2019 יהיו מעט ימי עבודה? היה חסר זמן להתכונן לזה? אם אתה מקים עסק אתה מבין שיש שוני בהכנסות בין תקופות שונות וצריך להבין איך אתה מתנהל תזרימית. אני לא אומר שזה קל, אבל זה חלק מהעניין. נכון שאנשים מסויימים (כמו בשרשור הזה בדיוק) חושבים שבעלי עסקים הם חזירים, אבל אין קשר בין זה לבין העובדה שאם אתה מעסיק עובד, בסוף אתה נהנה מהעבודה שלו ואתה צריך לתמחר את השירות שאתה נותן כדי שתוכל לשלם לו גם פנסיה, ימי חופש וימי מחלה. העניין עם המדינה הוא בדיוק מה שטענתי קודם - המדינה היא לא איזה גוף שמרוויח כסף מהאוויר - אם היא תשלם את כל החובות האלו, מישהו יצטרך לשלם לה על זה (ואז זה גם יהיה במנגנון ממשלתי מנופח ולא יעיל). אני מסכים שהמיסים שנגבים פה גבוהים יחסית לתמורה, וזה נובע מכל מיני סיבות שלא קשורות לדיון הזה (ובוא לא נהפוך אותו לעוד דיון יוקר מחיה / פילוסופיית מיסוי). אני פשוט אומר שאפשר גם להתייחס לזה בצורה אחרת: התמחור של המוסכים המורשים גבוה כדי שלעובדים יהיו תנאים סוצאיליים, כדי שהעסק יתנהל בצורה סבירה בטיחותית (כיבוי אש למשל), כדי שלא תתלה איזה שלטים שבא לך ואיך שבא לך, כדי שלא תזהם את הסביבה יותר מדי, וכדי שהלקוחות יקבלו שירות ברמה מסויימת (ע"ע יועץ שירות , איש דיאגנוסטיקה, מזכירות, חדר המתנה וכו'). חלק מהתשלום הזה הולך גם למיסים שבסוף מממנים גם מנגנון לא יעיל ומעצבן (אם נהיה עדינים) אבל גם שירותים כאלו ואחרים שהעיריה / ממשלה מספקת. ברור שאפשר לעבוד כמו בהודו ולא לדאוג לשום דבר מאלה, ואז הטיפול באמת יהיה הרבה יותר זול. זה בדיוק העניין של עולם ראשון מול עולם שלישי - מי שרוצה לחיות בעולם ראשון צריך לפתור בעיות של עולם ראשון, ולגבות תשלום של עולם ראשון. אי אפשר לצפות שרק ממך לא יגבו מיסים ורק אליך לא יבואו בדרישות ולצפות שמישהו אחר יפתור את כל הבעיות.

זאת אומרת, שהמנגנון הכי פשוט וזול (מבחינת המדינה) הוא לחייב את המעסיק להפריש לפנסיה על כל עובד שהוא מעסיק. לחלופין, המדינה היתה יכולה לגבות ממך מס "שקר כלשהו" לפי כמות העובדים והשכר הממוצע ולדאוג בעצמה לפנסיה של העובדים, אבל היא ממש לא רוצה. ברור שהלקוח משלם, לא טענתי לעולם שלא - זה משחק סכום אפס. זה היה נשמע כאילו אתה מתרעם על כל החובות האלו שמוטלות עליך כבעל עסק, אני בסה"כ מנסה להגיד שבצורה כזו או אחרת בעל עסק צריך לשלם על הפנסיה, ימי המחלה והחופשה של העובדים שלו (בהנחה שאנחנו באמת רוצים פה מדינת עולם ראשון), לא מכיסו האישי אלא ע"י תמחור שלהם מול הלקוחות.