pooh-bear

המומנט, ומתי הוא מתקבל. במקרה זה ה-i20 תהיה חזקה יותר באופן מורגש, בעיקר בתחום הסל"ד היומיומי. אבל זה גם עניין של גיר, לא רק של מנוע. מצד שני, אם את מחפשת אמינות מוכחת לטוח רחוק ועלויות טיפולים זולות, לא בטוח ש-i20 חדשה היא הבחירה האולטימטיבית. אם אין במסלול שלך עליות משמעותיות, ג'אז נשמעת גם לי כמו בחירה טובה. הכוונה ברכב חדש שאת קונה מחברת ליסינג שנרשמה בתור הבעלים הראשון, כך שאת נרשמת כיד שניה (מליסינג). בתמורה את מקבלת הנחה מסויימת מהמחיר אצל היבואן. החסרונות העיקריים הם (לא כולם נכונים בכל מקרה) בעיקר חוסר זמינות של רמות גימור גבוהות, אחריות מופחתת וכיסוי ביטוחי נמוך יותר. היתרון, כאמור, הוא המחיר הנמוך יותר. זו יכולה להיות עסקה משתלמת למי שמחזיק רכב להרבה זמן ומקבל הנחה גבוהה מספיק. במקרים אחרים זו עסקה פחות משתלמת.

קצת התבלבלת. בשנים שציינת מנוע 2.0 ליטר הגיע עם הספק של 240 כ"ס (T5) היישר מפורד (מונדאו, s-max, גלקסי ברמת גימור טיטניום), ביחד עם גיר רובוטי עם מצמדים רטובים ושישה הילוכים, גם הוא מאותם רכבים של פורד. אני פחות מכיר את האמינות של המנוע והגיר בוולוו, אבל בפורד הגיר מצריך החלפות מצמדים מאוד לא זולות (מעל 10 במורשה), והיו גם מנועים שהתפגרו אבל זו תופעה הרבה יותר נדירה. מצד שני, אני מניח שחלק מנהגי המונדאו היו (הרבה) יותר אגרסיביים מנהגי וולוו, יכול להיות שגם לזה יש חלק. מבחינת בטיחות מדובר כנראה ברכב בטוח יחסית לשנתון, אני לא זוכר בדיוק מה ואיפה אבל לחלק מרמות הגימור היתה גם בטיחות אקטיבית כזו או אחרת, ובאופן כללי כדאי לבדוק באתר של euroncap. ב-2014 או 2015 הרכב עבר מתיחת פנים והתחיל להגיע עם מנועים של וולוו (190 כ"ס ב-T4 ו-245 כ"ס ב-T5, שניהם 2 ליטר) וגיר פלנטרי (אאל"ט 6 הילוכים ב-T4 ו-8 ב-T5 אבל אל תתפוס אותי במילה) שהם כפי הנראה יותר אמינים (בעיקר הגיר). עלויות התחזוקה השוטפות קצת יקרות יותר מרכב סטנדרטי (וגם הגיר מצריך החלפת שמן לא זולה כל כמה שנים), אבל לא בהפרש מהותי. אני הייתי מפחד בעיקר מהחלפת מצמדים בגיר, לא מעוד כמה מאות שקלים פה ושם. אם אתה יכול להעלות את התקציב הייתי משתדל להתרכז בדגמים אחרי מתיחת הפנים, ופחות באלו לפני עם הגיר הרובוטי.

נו, זה ממש ביצה ותרנגולת. למה רכב צרפתי בן 6 שווה 20,000₪ וקורולה בת 6 שווה פי שתיים? אתה לא רואה את הקשר בין זה לבין עלויות תיקונים הזויות, שלא לומר מופרכות, שלא לומר לא שפויות? החזקתי לא מעט צרפתיות ישנות (משמעותית יותר ישנות מ-6 שנים), והאחזקה שלהן היתה סבירה בעיקר כי הקפדתי לא לטפל במוסכים מורשים. זה מה שאני מנסה להגיד - כדי להחזיק צרפתיה ישנה (יחסית, לא DS מקורית) אתה חייב להכיר את המוסכניק הספציפי שיודע לטפל ברכב ולהזמין חלקים בעצמך. זה בדיוק מה שגורם לירידת הערך הזו. אם היבואן רוצה לטפל בה, כדאי להתחיל כאן. הרכב הקודם שלי היה c5 בת 11. היו לה כמה דברים קטנים אבל מעצבנים כמו כפתורי חלונות שכבר עבדו פעם כן פעם לא, ידיות דלתות שהיו מאוד בלויות ותאורה בסכי שמש שהפסיקה לעבוד. פניתי לנציג של היבואן פה כדי לברר מחיר להחליף את כל אלו, והוא הפנה אותי למוסך מורשה. Long story short - המחיר לכמה פלסטיקים הגיע לאלפי שקלים (בלי עבודה!) פחות או יותר בכמה שהרכב נמכר כמה חודשים אח"כ. אף אחד לא מרוויח מהמחיר הזה - אני כמובן לא קניתי, והיבואן לא מכר. לא חבל?

כן ולא. רגולציה זה ממש לא ההיפך משוק חופשי. שוק חופשי הוא מודל מתמטי שמתקיימים בו כמה תנאים, רגולציה הכרחית כדי לקיים אותם. אנרכיה מוחלטת היא לא שוק חופשי וברוב המוחלט של המקרים תוביל לסיטואציה כלכלית שונה לחלוטין משוק חופשי. זו טעות מאוד נפוצה. אתה צודק כמובן שלא מדובר במצב של שוק חופשי מוחלט, או אפילו בקירוב טוב שלו אבל כן יש פה מצב של הרבה מוכרים (מתמחים), מס' קונים (משרדים), ומידע זמין יחסית (הצעות עבודה). מילא אם הבעיה היתה מתחילה ונגמרת בהתמחות, אז זה לא נעים אבל עובר די מהר. אבל לטענתו של chemguy הבעיה ממשיכה הרבה אח"כ, וכאן כבר קשה להאשים את הרגולציה. מעבר לזה, אם מדובר בעבודה שמתמחים יכולים לעשות, כנראה שמראש זו לא עבודה סופר מורכבת שיש צורך לשלם עבורה שכר גבוה. אם תעביר את המצב להייטק, אפשר היה לטעון שאת רוב העבודה יכולים לעשות בוגרים טריים שעולים הרבה פחות, וזה ממש לא המצב - מעסיקים רוצים ומוכנים להעסיק עובדים עם ניסיון ולשלם להם יותר, הרס יותר משהו רוצים להעסיק בוגרים בלי ניסיון.

אני אנסה להסביר: א. חלק נשבר - באמת קורה. לא נורא. לא מאוד כיף, בטח חלק כזה שלא עובד קשה ולא אמור להיות מושפע מאיזה שימוש מסיבי אבל שוין, כמו שאומרים אצלינו בעדה. ב. הוזמנו שלושה חלקים שלא מתאימים - פחות סביר. זה לא שמדובר באיזו ענתיקה, יבוא אישי ייחודי או מוסך לא מקצועי. אם היבואן בעצמו במוסך המרכזי שלו לא יודע איך להזמין חלק כזה, מי אמור לדעת? מאוד לא מקצועי לדעתי, אבל איכשהו מחליק בגרון. בקושי. ג. יפה מאוד (באמת!) שיש רצון טוב במקרה שלך. אבל אם אין רצון טוב, מה עושים? אם זה היה קורה לך עוד שנה, ברכב שעבר 100,000 ק"מ? זה לא תלוש מהמציאות. ד. המסר שמתקבל פה הוא שאם אתה רוצה להחזיק 508 מחוץ לאחריות, כדאי מאוד שתבין מה אתה עושה ואיפה אתה מטפל, ושתהיה לך מדפסת תלת מימד מוכנה בבית, just in case. זה לא מסר שגורם לתדמית המותג (הבעייתית מאוד מלכתחילה) להשתפר. וזה מה שכל כך חבל פה.

אתה לא טועה, אבל כשספק לא נותן לך שירות סביר אתה לפעמים תעדיף לשלם קצת יותר ולהזיז את הלו"ז עכשיו מאשר לקבל מוצר גרוע בלי תמיכה שיגרום לך להזיז את הלו"ז כמה פעמים בעתיד באופן לא צפוי.

יכול להיות שהיבואן יצטרך לספוג פירוק דשבורד או שניים על חשבונו, עד שהוא יגיע לפיתרון טוב מספיק. אם האלטרנטיבה היא לדפוק מחיר של 10,000₪ ולאבד לעד את הלקוח הזה ועוד כמה על הדרך, אני לא בטוח מה עולה יותר. אני לא מתיימר להיות מומחה להדבקות פלסטיק, בשביל זה יבואן מחזיק מערך טכני. אני כן חושב, מההבנה המצומצמת שלי בשירות לקוחות, שנעשתה כאן פשלה רצינית מהאספקט הזה. אני מניח שליבואן ישראלי אין כח משמעותי מול היצרן, אבל לך תדע, אולי אפשר אפילו להפוך שולחן אחד בצרפת ולקדם קצת עניינים.

תמיד יש יותר גרוע. ברור שאילו בעיות של עולם ראשון בסופו של דבר, ואני מסכים איתך שעדיף להיות מהנדס תוכנה מפועל ייצור, בטח אם זה מעניין אותך. אתה פשוט מתאר מצב של שוק חופשי - יש עבודה מסויימת (מודה שלא הבנתי בדיוק איזו) שלא דורשת ידע מאוד מעמיק וניסיון ארוך ויכולה להיות מבוצעת ע"י מתמחים, אז השוק מביא בדיוק לזה - היא מבוצעת ע"י מתמחים בשכר רעב ובתת תנאים. אם זה לא היה מצליח והיו צריכים לגייס אנשים עם יותר יכולות וניסיון היו צריכים לשלם להם יותר (ולתמחר את העבודה בהתאם). כל עוד זה עובד בסדר והלקוח מספיק מרוצה זה ימשיך ככה (אלא אם ימצאו הודים שיעשו את זה עוד יותר בזול). זה פשוט שוק חופשי. לא יותר, לא פחות. ד"א, יש לי עוד כמה וכמה סיפורים.

אפילו לא בצחוק. הקוריאני הוא הלקוח, הוא לא מביא כלום לאף אחד. אתה בתור לקוח היית מביא מחשב לעובד של הספק שלך? יותר סביר שהיית בועט אותו החוצה ומתקשר למתחרה. לכאורה ההודי היה אמור להבין שיש בעיה ולנסות לפתור אותה, אבל זה לא ממש מעניין אותו, הוא טס לחו"ל על חשבון המעסיק ומקבל הוצאות, יותר מזה הוא לא צריך. אכפת לו אם הפרויקט מתקדם או לא? הוא ניסה, הלך לנוח לכמה שעות וזהו.

הבעיה היא לא שנשבר איזה פלסטיק. כלומר, כן, זה מעצבן, אבל זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה היא שבגלל חלק פלסטיק שבור לקוח שפחות יודע שיש משהו שנקרא "רצון טוב" ופחות יודע לצעוק (ועשה קצת יותר ק"מ ברכב ישן בשנה, נניח) יכול לקבל חשבון של 10,000 ש"ח. סתם ככה באמצע היום. ליבואן יש המון (המון!) מרווח באיך לתמחר תיקונים כאלו. אולי אפשר למצוא רק את החלק שנשבר ולא צריך להחליף את כל היחידה וסתם מישהו התעצל לחפש את המק"ט המתאים? אולי לא באמת צריך 3 ימים בשביל לפרק דשבורד (בפיג'ו 508, לא במעבורת חלל, כן?) אולי באמת אפשר אפילו לתקן בצורה מספקת את החלק השבור? בטוח אפשר למצוא פיתרון יצירתי שיעלה משמעותית פחות מ-10,000 ש"ח. אבל זה מצריך רצון, וקצת חשיבה יצירתית, וקצת להתאמץ, ולאף אחד לא ממש אכפת. אז הלקוח התאורטי שלנו יוצא עם פיתרון בי"ס מאוד מאוד יקר, ולעולם לא יקנה יותר פיגו (או צרפתיות באופן גורף), היבואן יגלגל עיניים לשמיים ויסביר לך ש"אין מה לעשות עם שמירת הערך, ככה זה, רכב צרפתי", וכולם נדפקים. אם אני אחראי על הבלגן הזה, כל הצעת מחיר מעל 3,000 ש"ח עוברת אצלי לאישור לפני שהלקוח מקבל אותה החל ממחר בבוקר, וכל מי שמביא הצעה כזו בלי לחשוב על פיתרון יצירתי חוטף. זה אינטרס כל כך ברור של היבואן שהתחזוקה של הרכבים שלו תישאר בתחום הסבירות, שפשוט לא ברור לי איך זה מתפספס כל כך בגדול.

בירוקרטיה קלאסית. ההודי הוא לא עובד של הלקוח (הקוריאני) ומהם הוא בטוח לא יקבל מחשב - הם הלקוח אחרי הכל. מצד שני, הוא גם לא עובד של החברה שבה עבדתי, וחלק מהחוזה שלו כולל את התשלום על המחשב שלו אז ברור שאף אחד לא יהיה מוכן להתקפל ולשים אלף-אלפיים דולר כדי לפתור את הבעיה. תחתית החבית, כבר אמרנו? גם בהייטק זה קיים.

אני חושב שטיפה התפספסה פה בשרשור הבעיה המהותית (כי להבנתי הובטח לפות"ש ספציפית החלפה על חשבון היבואן / יצרן, אז מ'כפת לו), שהיא שיבואן (כל יבואן, אבל שומעים על זה לא מעט אצל לובינסקי, אאל"ט גם blazoor קיבל הצעת מחיר של 15,000 ש"ח על תיקון רנדומאלי) לא מבין שעלויות טיפולים הן חלק מהותי בהחלטת רכישה של רכב, וכפועל יוצא בביקוש לרכבים משומשים ומכאן לשמירת הערך של המותג. זה לא כל כך מורכב: ישראל ישראלי (שלא מכיר את גבע, ואת אורן, לא יודע שיש קארספורום ובטח ובטח לא הולך להדפיס חלקים במדפסת תלת-מימד) לא מוכן לשלם 10,000 ש"ח כי נשבר איזה פלסטיק במזגן. אם במקום פות"ש ישראל ישראלי היה מקבל את הצעת המחיר הזו, הוא היה מקלל את הרגע שהוא נפל וקנה רכב צרפתי, ומספר על זה לכל מי שהוא מכיר, כולל בפייסבוק. יבואן שלא מצליח לשמור על מחירי אחזקה שפויים (לפאקינג רכב בן 4!) לא יכול לצפות שהאדם הממוצע יקנה את הרכבים שלו כמשומשים. זה כל כך פשוט. לא צריך לעשות executive MBA בשביל להבין את זה. אתם שם בלובינסקי - במקום לגלגל עיניים לשמיים ולספר ללקוח שלפרק ולהרכיב דשבורד לוקח שלושה ימים (בואו, זה אפילו לא מצחיק) תתחילו לחשוב יצירתי ולפקח על הצעות המחיר שאתם נותנים. או שתעברו למכור רק מותגי פרימיום. לשלם 10,000 ש"ח בגלל פאקינג חלק פלסטיק שנשבר במערכת המיזוג בפיג'ו בת 4 זה פשוט לא הגיוני בשום צורה.

בוא נתחיל בסיפור אחד, בשביל הסיפתח: לפני מס' שנים עבדתי בחברה אמריקאית גדולה (עשרות אלפי עובדים). אנחנו פיתחנו צ'יפ שאמור היה להימכר ליצרני טלפונים, וכחלק ממכירה כזו יש הרבה (מאוד) עבודת אינטגרציה, הן חומרתית והן תוכנתית. הלקוח הספציפי שסיפורנו נסוב סביבו היה קוריאני. למי שלא מכיר את מוסר העבודה הקוריאני, אני רק אגיד שנדיר שישראלים ממוצעים מצליחים לשרוד שם ליותר משבועיים בלי נזק פסיכולוגי פרמננטי. אי לכך, ומכיוון שהלקוח דרש תמיכה on-site במהלך כל הפרויקט, נשכרו שירותיה של חברת כח-אדם הודית ששלחה הודי אומלל לאתר הלקוח ע"מ "לתמוך" בפרויקט הנ"ל. ההודי האמור כמובן קיבל מהחברה שבה הוא עבד מחשב בתקן הודי, כלומר כזה שאולי בקושי מריץ גרסת וונדוס ישנה, ובוודאי לא מסוגל להתמודד עם המשימה שלשמה הוא נשלח (קומפילציה של אנדרויד, בתור בתחלה). במשך כשבועיים-שלושה ישב אותו הודי במשרדי החברה הקוריאנית וניסה ללא הצלחה לקמפל אנדרויד, אבל מכיוון שהא הקפיד לשלוח status reports (הודים מתים על בירוקרטיה) היה נראה לאיזשהו מנהל שלא מבין כלום שבסה"כ מדובר בבעיות טכניות פתירות, ולכן אף אחד לא טרח לעשות שום דבר. בל נשכח ששהודי הנ"ל מקבל משכורת + הוצאות על הזמן הזה שבו הוא ליטרלי לא עושה כלום (שם קומפילציה, מחכה כמה שעות, רואה שזה נכשל וחוזר חלילה). כמובן שבאותו זמן הלקוח מתבשל מכעס בתוך עצמו (ובצדק), מה שממש לא משפר את תדמית החברה בשום צורה. כשהגיעו מים עד נפש באו ובישרו לי ש"י שמשבר, מישהו חייב עוד יומיים לעלות על טיסה לסיאול", ואני נבחרתי למשימה. הטיסה לסיאול יוצאת במוצ"ש, נוחתת בראשון אחה"צ (זמן מקומי), עוד נסיעה של 4-5 שעות באוטובוס לסוף העולם שמאלה (בקוריאנית קוראים לזה "קומי"), ואני מגיע למלון מותש ורעב סביב 11 בלילה, כשנראה שארוחת ערב אמיתית כבר לא אוכל היום. לא נורא. בשני בבוקר אני מגיע למשרד, לאט לאט מבין את גודל האסון, עושה לעצמי רשימה של מה ששבור (לפחות הדברים המהותיים), מקלל את כל ההודים ומתחיל לעבוד. לקראת חצות אני לא מתאפק ושואל את הקוריאנים מה דעתם על ללכת "הביתה", והם חומלים עלי ונותנים לי לצאת מוקדם (בחצות וחצי) כי "אתה עייף מהג'ט לג". בימים הבאים זה כבר לא נגמר לפני שתיים וחצי בלילה, הזמן הוא ינואר (או דצמבר, לא זוכר בוודאות), והחורף הקוריאני אמנם די יבש, אבל מאוד קר (סביב 10- צלזיוס בלילה), ובאמצע הלילה אין ממש מוניות אז אני נאלץ ללכת למלון. רבע שעה, נו ביגי. בסוף השבוע הזה איכשהו נגמר, יום שבת מגיע, ולי יש טיסה חזרה שיוצאת ב-17:15 מאינצ'און (שדה התעופה של סיאול), אבל הדרך לשם די ארוכה, ואני ממש (אבל ממש!) לא רוצה לפספס את הטיסה הזו, אז אני מתכנן להקדים בשעתיים-שלוש, ולכן יוצא שבעשר וחצי אני עולה על אוטובוס, שאליו אני נוסע במונית, וסה"כ אני עושה צ'ק אאוט מהמלון בתשע וחצי בבוקר. לא ממש שבת של כיף. אני נוחת בראשון לפנות בוקר בישראל, לוקח מונית למשרד (כי השארתי שם את הרכב, חניה מקורה וכל זה), ועד שאני מגיע ומתארגן אנשים מתחילים להגיע למשרד. רק כדי להיות בסדר אני מתקשר למי שאחראית ב-HR על מדיניות הנסיעות, מספר לה את הסיפור בקצרה ומסביר לה שאני קצת עייף, ובגדול אני הולך לישון בבית ושתרשום לי, במטותא, יום חופשי במקום הסופ"ש שפספסתי. רגע, ההיא מה-HR אומרת, מתי אמרת שהטיסה שלך המריאה? פה אני מתחיל לחשוד. ב-17:15, שעון מקומי. למה? הא! היא אומרת, הנוהל שלנו אומר שאם הטיסה שלך המריאה אחרי 17:00 שעון מקומי, אתה לא זכאי ליום חופש על חשבון החברה, כי בעצם היית שם בחופש בשבת! ניסיתי קצת להסביר, אבל התייאשתי די מהר (מזל גדול שה-HR היה בקומה אחרת, אחרת הסיפור הזה היה יכול להיגמר הרבה פחות טוב). הלכתי למנהל קבוצה והסברתי לו שאני הולך לישון, ושאם אני אצטרך לשלם על זה ביום חופש הם כנראה יצטרכו למצוא עובד חדש. הוא היה מספיק הגיוני כדי להסכים איתי, ובאופן מפתיע זה אפילו עבד. וזה, ממש על קצה המזלג, בירוקרטיה בחברה אמריקאית גדולה.

אני יכול לספר לך לא מעט סיפורי זוועה על קמצנות חסרת פשרות, מאבקי אגו וליטרלי טמטום משני עשורים של עבודה בהייטק, אבל עזוב אותי, לא קראת אף פעם דילברט?!? מעבר לזה, מרירות עושה קמטים. בסוף תגמור כמו סקווידוויד.

איזשהו מנוע חשמלי שאחראי על סגירת ופתיחת פתחי אוורור. קיים בכל רכב מאז שהפסקת להזיז ידית קור / חום ןממש להרגיש שהזזת משהו בתוך הדשבורד והתחלת ללחוץ על כפתורים רכים ונעימים.

אבל: א. גם בהייטק מייללים שאין עובדים. ב. לא כולם (למען האמת, הרוב לא) יעברו אינפי' 1. לא מתוך התנשאות, זה פשוט ככה. גם לא כולם ישרדו יום במטבח של מסעדה, או עם רתכת, או במחלקה פנימית מנקים קקי. אני לא באמת חושב שיש הרבה אנשים שמתלבטים בין הנדסת תוכנה לפועל ייצור במציאות. ג. יש תפקידים שפשוט מכניסים למעסיק יותר כסף, ולכן הוא יכול לשלם יותר ואפילו להביא את חיים כהן לייעץ בענייני תפריט צהריים ולבזוק קצת אבקת סלב על הקייטרינג המשמים בד"כ. אני לא מבין איך אתה מצפה שיהיה קשר בין שכר ותנאים בתפקידים שונים לחלוטין.

לא הבנתי את הקשר ואת תהליך הסקת המסקנות. איך תפריט שהכין חיים כהן למיקרוסופט קשור למחסור בכח אדם בענף כזה או אחר? שואל ברצינות.

ואם הרכב היה עובר 100,000 ק"מ? הם היו מבקשים 10,000₪ על חתיכת פלסטיק שנשברה? יכול להיות שפשוט יצאת מהר מדי אחרי שאמרו לך את הסכום ויגאל שילון לא הספיק לצאת מהמחבוא? בכל זאת הוא כבר לא צעיר... לא, ברצינות, אני חייב להבין, נשבר איזה חלק פלסטיק במנגנון של המזגן, ולמישהו בלובינסקי זה נשמע הגיוני שלתקן את זה יעלה 10,000₪. כאילו, עשרת אלפים שקלים חדשים. כי נשבר איזה חלק פלסטיק במזגן. עשרת אלפים. שקלים. חדשים. טוב, אם הרכבים עדיין לא פרימיום, לפחות מחירי התיקונים אקסטרה פרימיום. גם זה משהו. לפחות עכשיו עלויות הטיפול ב-thp156 מתחילות להשמע סבירות יותר. מה זה כמה אלפים למשאבת דלק וטיימינג אם על פלסטיק שבור במזגן אתה מוציא עשיריה. סתם בשביל הרפרנס, מנוע קומפלט של פורד 1.6 טורבו (משומש מיבוא) עולה אותו סכום. ד"א, זה כולל מע"מ?

בלינוקס זה לא היה קורה.

פחחחחחחחחחחחח [emoji23] מילת המפתח שאולי קצת התפספסה היא "אם". כל מי שיש לו חצי מוח מתפקד (כנראה שגם רבע מוח מתפקד) מזמן לא במשטרת התנועה. יש מצב שהוא אפילו מעולם לא שקל להצטרף למשטרת התנועה. בוא, תתחיל בשוטר תנועה שיודע להגיד "אקסלרומטר". משם נמשיך.

אם קוראים את כל הכתבה, מבינים שלא מדובר באיזו הגבלה מפתיעה נגד טסלה או קוריוז של משרד התחבורה, אלא שהם פשוט לא עומדים עדיין בדרישות ליבואן רכב, למשל, אין להם מוסך מרכזי, ולכן הם יכולים לקבל אישור רק כיבואן זעיר (ומכאן ה-20 מכוניות בשנה בלבד). נשמע לי די סביר כדרישה בסיסית מיבואן רכב (שלא לומר, מישהו בטסלה מאמין בפארטאץ' וסמוך כדרך חיים, קצת מטריד למי שרוכש מכוניות במאות אלפי שקלים לדעתי).

חלילה. מגאן 3 (קופה ידנית 1.2 טורבו).

יש עוד יצרנים שלא מאמינים בגיר רובוטי (טויוטה, הונדה וסובארו עם גיר רציף לרוב, מאזדה, gm, פורד ו-psa עם גיר פלנטרי), אבל כולם חוץ ממאזדה עברו או עוברים לטורבו ו/או היברידי, בטח בדגמים העממיים שלהם. אם אתה נמנע מטורבו ומחפש קצת יותר כח, מאזדה נשארת בערך הבחירה היחידה שלך. אני לא טוען שגיר רובוטי אמין כמו גיר פלנטרי, רק שאם תחזיק גם את הרכב הבא לשלוש שנים זה אולי צריך פחות לעניין אותך (ואפילו יותר מזה עניין הטורבו) כי זו כנראה תהיה הבעיה של הבעלים הבאים (או זה שיבוא אחריו). בכל אופן, מאזדה cx-30 היא גרסה מעט מוגבהת של השלוש, לא מתחרה ללנד קרוזר. יש לה גם תא מטען סביר ביותר (400+ ליטר), לא הייתי מתעלם ממנה לחלוטין. ובכלל, נשמע שאתה צריך לבקר באולם התצוגה של מאזדה.

יש לך רשימה מאוד ארוכה של דרישות, חלקה לגמרי לא קשור למחיר (קירור מושבים בכל הרכב), וחלקה מאוד מצמצם את המבחר (בלי טורבו וגיר רובוטי). לרשימה הזו, היית מתחיל במאזדה cx-30 שנכנסת בדיוק לתקציב בגרסה הבסיסית שלה אבל עונה לדעתי על הכי הרבה דרישות (מנוע אטמ' וגיר פלנטרי, בטיחות כולל בקרת שיוט אדפטיבית, פתחי מיזוג מאחור, מולטימדיה נשלטת פיסית ותמיכה באנדרואיד אוטו / קארי פליי), אפילו שהיא סוג של "ג'יפון". בגרסה היקרה ביותר (שהיא כבר מחוץ לתקציב) יש כבר מושבים חשמליים עם זיכרונות. את נוחות המושב אתה חייב לבדוק באולם התצוגה, זה מאוד אינדיבידואלי. אם זה בכל זאת לא מתאים, הייתי אולי מחפש מאזדה 6, אני לא בטוח לגמרי לגבי המפרט שבו היא נמכרת היום, יכול להיות שתצטרך להעלות את התקציב או לחפש אחת משומשת קלות אם זו אופציה.

אני הייתי מחפש מגאן קופה ידנית. היא בטח לא תהיה חזקה כמו T5 (לא ממש משנה איזו...), אבל היא כן תהיה חדשה יותר וחסכונית יותר.