מצטער שאני הורס את הרצף של הנושא, אבל הרבה אנשים פספסו פה את המשפט הכי חשוב בכל הטקסט הזה.
כל הכבוד לאמא שלך. אמא שלי גם לא הבינה את השריטה שלי בהתחלה, וכל הזמן דחפה אותי למכור כבר את הגרוטאה ולעבור למשהו יותר מודרני (קאיה פרייד אוטומטית או דייהטסו אפלאוז, לדוגמא ).
הכי מותח היה לראות אותה חוזרת מהעבודה ואחרי שדפקה ברקס עצבני רואה בפעם המי יודע כמה את הבן שלה, שחור מפוייח, מפרק במרץ את הפיאסטה המי-יודע-כמה שהוא קנה לחלקים ומעמיס אותה בקרטונים למקלט...
היום, כשאנו הולכים בשישי בבוקר למרכז הקניות בסינמה סיטי בראשל"צ וקונים איזה שולחן או מדף מ"כתר" או "ACE", התענוג הכי גדול לשמוע אותה אומרת: "במאזדה זה לא היה נכנס" "איזה מזל שאפשר לקפל את המושבים האחוריים" ו"וואו כמה מקום לרגליים יש ברכב הקטן הזה"
תענוג צרוף. ואני מדבר על רכב שתוכנן אי שם בסוף שנות ה70'...
בתור קולגה ל"פליטי שנות ה80" אני מבין את עומק השריטה והרצון לשחזר ולהציל את הרכב.
שאתה נוסע ברכב כזה שמתוחזק טוב ונראה בהתאם יש ערך מוסף לנסיעה, וכל דבר שנראה טריוואלי ברכב חדיש כאן נלקח כ"הישג".
החלום שלי הוא להקים מועדון לקטנות משנות ה80: פיג'ו 205,פיאסטה, גולף, קורסה, ג'אסטי וכיו"ב.
שיהיה המון בהצלחה.